פסקי דין על עמאד עויסאת | פסקי דין על נסרין עויסאת | פסקי דין על מוחמד ותד | פסקי דין על וותד סחר עץ ורעפים |

8559-09/10 א     22/04/2013




א 8559-09/10 עמאד עויסאת, נסרין עויסאת נ' מוחמד ותד, וותד סחר עץ ורעפים בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 8559-09-10 עויסאת ואח' נ' ותד ואח'







בפני

כב' השופטת
אילת דגן


תובעים

1
.
עמאד עויסאת

2
.
נסרין עויסאת


נגד

נתבעים
1.מוחמד ותד
2.וותד סחר עץ ורעפים בע"מ




פסק דין



התביעה, טענות הצדדים והראיות


התובעים בעלים של מבנה מגורים בבאקה אל גרבייה. המבנה משמש, לפי הטענה, להשכרה ובין היתר כמעונות לסטודנטים הלומדים במכללה הסמוכה.


בסוף שנת 2008 החליטו התובעים להוסיף קומה רביעית למבנה, שתהיה בנויה מעץ, ופנו לנתבעים לביצוע העבודות.


לטענת התובעים, הנתבע 1 הציג עצמו כקבלן מומחה ואף הציע חלוקת חדרים לרבות מספר החלונות ומיקומם. בסוף 01/09 סוכם עם הנתבעים, בעל פה, על ביצוע עבודת השלד לרבות החומר בתמורה ל- 80,000 ₪. בהתאם, הנתבע החל בעבודות ביום 01/02/09.


כ-10 ימים לאחר תחילת העבודה, הציע הנתבע להוסיף עוד שני חדרים בקומה נוספת (חמישית) וסוכם כי בתמורה ישולם לו סך נוסף של 37,700 ₪.

ביום 14/2/09 הסתיימו העבודות, והתובעים שילמו לנתבע, בהתאם למוסכם, 30,000₪ במזומן והיתרה בסך 87,700 ₪, בשיקים מעותדים.

באפריל 2009 השכירו התובעים חדר אחד בקומה הרביעית לשתי סטודנטיות. התובעים טוענים כי כשבועיים לאחר מכן גילו סדקים בקירות בחדר המקלחת ונזילות מים ברעפים. התובעים פנו לנתבע שהודיע כי ישלח עובדים לתקן ברם בפועל לא הגיע לתקן למרות פניות חוזרות ונשנות, ולכן ביטלו התובעים 4 שיקים שנמסרו לנתבע.


התובעים תמכו תביעתם בחוות דעת השמאי מר מסראווה סוהיל לפיה נזקיהם עומדים על סך 135,000 ₪ הכולל סכומים בגין ליקויים, והפסד שכ"ד ל-14 חודשים 70,000 ₪). כ"כ הגישו חוות דעת של המהנדס מר מיכאל קרבצק שאישר את חוות הדעת של מסארווה וקבע כי יש נזקים נוספים בעלות נוספת של 46,060 ₪.


בהמשך תיקנו תביעתם ותבעו אבדן נוסף של דמי שכירות, באופן שהתביעה הועמדה על סך של 241,060 ₪.


לטענת הנתבעים, דין התביעה נגד הנתבע 1, שהינו מנהל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") להידחות בהעדר עילה וחוסר יריבות, שכן לא פעל באופן אישי, אלא כאורגן של הנתבעת שהיא אישיות משפטית נפרדת.


לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי סוכם בין הצדדים שהנתבעים יקימו עבור התובעים קומה מעץ בשטח 160 מ"ר מעל המבנה הקיים. מעולם לא הוסכם ביניהם כי יבוצע ריצוף ולכן לא בוצעה בפועל עבודת ריצוף.


הנתבעת החלה בעבודתה בהתאם לידע ברשותה כשהתובעים לא דאגו להזמנת מהנדס או אדריכל מטעמם לפקח על העבודה. התובעים אף לא דאגו להביא תכניות לנתבעת שפעלה בהתאם לידע ולניסיון שלה. בתום ביצוע העבודה היה התובע שבע רצון ושיבח את הנתבעת על איכות העבודה.


הנתבעת ביקשה מהתובע להתחיל בעבודות הפנימיות שבקומה (ריצוף וכו') רק לכשתסיים הנתבעת את השלד. למרות זאת, התובע לא המתין להקמת השלד והזמין עובדים תושבי השטחים לביצוע העבודות הפנימיות כשהוא מנסה לבצען ב"מכה אחת", כשמעשיו לא אִפשרו לנתבעת לבחון עבודתם בתום ביצוע העבודה והאם חסרים דברים. ויודגש כי עבודת הנתבעת לא כללה טיח וכל העבודות הנלוות לרבות מים, חשמל וכו'.

הנזקים הנטענים לרבות הסדקים בקרמיקה הינם כתוצאה מרשלנות התובע.

השיקים שחוללו, חוללו מחמת אי כיסוי מספיק ולא הוראת ביטול ללמדך שלא היה מדובר בכשלון תמורה אלא בבעיה כספית של התובעים ומכאן שכל טענותיהם בתביעה הם אמתלות בדיעבד.




הנתבע תמך הגנתו בחוו"ד מהנדס, מר אגבריה יוסף, לפיה עלויות תיקון הליקויים עומדים על 15,400 ₪.


לעניין דמי השכירות נטען כי המבנה אינו מסוכן, ולא היו בו ליקוים שמנעו אכלוס.


בשל הפערים בין חוות הדעת ביחס לליקויים, מונה הנדסאי ושמאי מקרקעין מר אורי פרי פרץ, כמומחה מטעם בית המשפט.


המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 40,300 ₪:

בגין סדקים וליקויים בחיפוי קירות חדרי רחצה – 10,000 ₪
בגין תיקון גג הרעפים (הוספת לוחות חיזוק, מסמרים, חיזוק הרעפים, איטום

ניקוז) – סך של 20,000 ₪
בגין סימני רטיבות בתקרה ובקירות – 7,000 ₪
בגין מיקום קולטי שמש לחימום הדודים על הגג 3,300 ₪.
לעניין רצפת הקומה העליונה –השאיר המומחה לשיקול דעת ביהמ"ש את השאלה העובדתית שבמחלוקת והיא האם במסגרת עבודתה הנתבעת, היא נדרשה לבצע ריצוף כלשהו. במידה וכן, עלות בליקוי
4,000 ₪.
כמו כן קבע המומחה כי קיימת ירידת ערך בשל גובה נמוך של הקומה בסך
30,000 ₪.
המומחה השאיר לשיקול דעת בית המשפט את הפסד דמי שכירות (האם מגיע הפסד שכ"ד ולכמה חודשים), תוך שהעריך גובה את דמי השכירות ב-3,000 ₪ לחודש.

לאחר הגשת חוות הדעת הודיעו התובעים כי יאפשרו לנתבעת לתקן. הנתבעת ביצעה תיקונים. המומחה מטעם בית המשפט ביקר בנכס לאחר סיומם בחן אותם
והגיש חוו"ד משלימה. חוות הדעת המשלימה מתייחסת לבדיקת התיקונים שהוסכמו ע"י הצדדים: סדקים וליקויים בחיפה קירות חדרי הרחצה, גג רעפים וסימני רטיבות בקירות.

לפי חוות דעתו המשלימה עלות תיקון הליקויים שנותרו בסעיפים הנ"ל עומד על 7,605 ₪ כולל מע"מ ופיקוח.







דיון והכרעה

הצדדים ויתרו על חקירת עדים והמומחה, וביקשו לקבל

פסק דין
על סמך כתבי הטענות וסיכומים בכתב.


לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ראיות הצדדים וחוות הדעת אני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ואפרט.


על פי ההלכה הפסוקה, הגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון, רק במקרים חריגים לא יאמץ בית המשפט את הקביעות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו.

על מנת שביהמ"ש ידחה את חוות דעתו של מומחה מוסכם, יש להראות כי המומחה שגה שגיאה כה גסה במסקנותיו עד שבית המשפט, החסר את המומחיות בתחום בו מונה המומחה, יגיע למסקנה שחוות דעת זו מופרכת. וראה ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 190-189 (1985) וכן ע"א 605/88 תבורי-בית חרות למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11 (1990).


חוות דעת המומחה בעניננו מקיפה את כל השאלות שבמחלוקת. חווה"ד נערכה לאחר ביקור בנכס, ובחינת מלוא הליקויים הנטענים. חות הדעת הנוספת נערכה לאחר ביצוע התיקונים עליהם הוסכם. חוות הדעת יסודיות, מפורטות, ומקיפות. לא הובאה בפני
י ראיה המצדיקה לסטות מהן. אני מאמצת את חוות הדעת במלואה ביחס לליקויים הקיימים בדירה וביחס לפיצוי המגיע לתובעים בגינם, לאחר התיקון, ובהחלטתי מיום 15/11/12 הוריתי לנתבעים להעביר לתובעים סכום זה.


לאחר דברים אלו, נותרו להכרעה השאלות בדבר ירידת ערך, האם יש הצדקה לפסיקת הפסד שכ"ד ואם כן לכמה חודשים וכן הפריטים בחוות הדעת שהמומחה השאיר לשיקול בית המשפט בהיותם פריטים שיש מחלוקת בין הצדדים אם הוסכמו, אם לאו.


לעניין ירידת ערך המומחה קבע כי בשל גובה נמוך של הקומה יש ירידת ערך בגובה 30,000 ₪. הנתבעים טוענים כי אין לחייבם בגין ירידת ערך זו, מאחר והם בנו את הקומה בגובה תקני, אך התובעים, או מי מטעמם, בחרו להניח מילוי בעובי 11 ס"מ מתחת לרצפות הקרמיקה, גובה המילוי הוא חריג ומכאן הפרש הגובה הנמוך.


אני דוחה את טענת הנתבעים, שלא נתמכה בכל ראייה. המומחה לא התייחס לעובי המילוי החריג, כי זו לא נטענה בפני
ו, אלא קבע כי הגובה הממוצע שמדד בין מפלס הריצוף למפלס תקרת הדירה הוא כ 245 ס"מ. בחוות דעת מומחה בית המשפט (גם המשלימה) לא נמצא ליקוי לעניין עובי המילוי, ואני מקבלת את קביעת המומחה לעניין ירידת הערך וגובה הפיצוי.


אני דוחה גם את טענת הנתבעים לפיה על התובעים היה להביא מטעמם מפקח/מהנדס מטעמם. הצדדים לא טרחו להעלות על הכתב את פרטי ההסכם ולהגדיר את תחומי האחריות. הנתבעים לקחו על עצמם את ביצוע העבודה באופן תקין ותואם את הדין, וככל שסברו כי אינם יכולים לבצעה כדבעי מחמת היעדר מומחיות כלשהי, היה עליהם להתריע בפני
התובעים או להבהיר את הדברים במפורש.

26.

לעניין טענת הנתבעים לפיה מדובר במבנה ללא היתר, שלא נבנה בהתאם לתקנות התכנון הבנייה, ועל קרקע חקלאית, המצב שונה. ככלל, אין ליתן פיצוי בגין פגיעה בנכס שנבנה ללא היתר, ראו באופן דומה, לעניין פיצויים בגין תוכנית פוגעת במקרקעין לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 נקבע כי "
מעוולה לא תצמח עילה. מי שנוהג בניגוד לחוק אינו קונה לו זכות. הנה, למשל, אדם שבנה בית ללא היתר או אדם שהפך דירת מגורים לחנות או למשרד בניגוד לתכנית מיתאר. אדם זה עבר עבירה, ודינו, לפי חוק התכנון והבניה, קנס או מאסר. העונש נועד להרתיע מפני עבירה. לכן אין זה הולם את תכלית החוק, אף אין זה סביר, לפרש את סעיף 197 לחוק כך שהעבריין יקבל פרס על העבירה
" (ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463, 470 (1995) .
עם זאת, מומחה בית המשפט ערך חוות דעתו ללא התייחסות להתאמות בין מצבו הפיסי של הנכס לרישומים ברשויות, ולמעט טענת הנתבעים לפיה מדובר בקרקע חקלאית וכי התוספת נבנתה ללא היתר, אין אסמכתא לכך כי אכן מדובר בבנייה לא חוקית ואני דוחה את הטענה מחמת אי הרמת הנטל.

הפסד דמי שכירות
- בכל הכבוד, התשתית הראייתית שהונחה אינה מספקת לקבלת הפיצוי כולו או חלקו. ראשית אין ראיה טובה על התקופה המדויקת בה לא הושכרו החדרים ושנית,וזה העיקר, אין ראיה טובה בדבר הקשר הסיבתי של אי השכרה לבין הליקויים הנטענים. אי השכרה יכולה לנבוע מגורמים שונים לאו דווקא בגלל ליקויים כאלה או אחרים. התובעים יכלו לבסס טענה זו בדבר הקשר הסיבתי ע"י הגשת עדויות של שוכרים פוטנציאליים לדוגמא או הגשת תצהיר מטעם הסטודנטיות ששכרו את הנכס ועזבו לכאורה בגין הליקויים.

איני מקבלת את הטענה כי לא ניתן היה לאתרן. הימנעות מהבאת עדים, פועלת לרעת הנמנע שכן הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד ואין לכך הסבר סביר, נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, הייתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה. וראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760, ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד (4) 602, ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651, 658-659, וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד – 2003, עמ' 1656. בסופו של יום התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת הטענה.

יתר על כן, התרשמתי כי הליקויים שנמצאו בנכס, אינם כאלה הגורמים להפרעות לניהול תקין של חיי היומיום של הדיירים בצורה ניכרת עד כדי אי יכולת להשכיר את הנכס.

לעניין הפריטים שהושארו לשיקול דעת בית המשפט
:

ריצוף
– האם הוסכם על ריצוף הקומה העליונה כפי שטוענים התובעים, או לא, כטענת הנתבעים. בתצהירו טוען התובע כי "
סוכם עם הנתבעים כי יכסו בשטיחים את רצפת הקומה העליונה
" (סעיף 43). גם במכתב ב"כ התובעים מיום 26/12/09 נספח "ג" לתצהיר התובע מצויין כי "
טרם הותקנו השטחים בשני החדרים
" ומכאן ששנראה כי מלכחתחילה לא סוכם דבר על ריצוף, אלא לכל היותר, אם בכלל , על שטיחים.

מעבר לכך, התובעים אף הצהירו כי (סעיף 9 לתצהיר התובע וסעיף 8 לתצהיר התובעת) כי ביום 22/01/09 הגיע הנתבע לבניין, ראה במה מדובר, ביצע מדידות שונות ונתן הצעה בע"פ בסך 90,000 ₪ "
עבור הקמת שלד המבנה (ביצוע בניית העץ, קירות הגבס, רעפים, חלונות, הרכבת דלתות) כולל החומר הנדרש לשלד, לא כולל חומר אינסטלציה, לא כולל חומרי חשמל, מים, חומרי קרמיקה
". ובהמשך (סעיף 13 לתצהיר התובע וסעיף לתצהיר התובעת) "
לאחר כ – 10 ימי עבודה לערך, הציע לי לבנות קומה נוספת, אשר תכלול עוד שני חדרים נוספים וזאת בקומה נוספת (חמישית) כאשר החדרים הנ"ל ייבנו באותה שיטה, במקצועיות גבוהה ובמחיר כולל נוסף, על מה שסוכם
...
" (ההדגשה שלי א.ד). כלומר הצדדים הסכימו על בניית שלד - לא כולל קרמיקה ולא כולל ריצוף.
אני דוחה את טענות התובעים לעניין הריצוף ומקבלת את עמדת הנתבעים לפיה לא הוסכם על ביצועו.

מיקום קולטי השמש
בניגוד לטענת התובעים, הנתבעים טוענים כי לא הייתה כל הסכמה בעניין. מי שהניח את קולטי השמש הוא אינסלטור מטעם התובעים ואין להטיל אחריות על הנתבעים בעניין זה. הואיל והנטל על התובעים, ונוכח הקביעה לעיל לפיה הוסכם על בניית שלד. אני קובעת כי לא היתה הסכמה בעניין וכי לא הנתבעים / מי מטעמם התקינו או סיפקו את קולטי השמש, ואין מקום לפיצוי בגין רכיב זה.

פירוק תקרת גבס והרכבת תיקרה חדשה בפרוזדור
–המומחה נשאל האם כלל בחוות דעתו את עבודות פירוק תקרת הגבס בפרוזדור ותשובת המומחה "
אני מעריך את עבודות פירוק תקרת הגבס בפרוזדור והרכבת תקרה חדשה בסך של 4,300
₪
". לטענת הנתבעים, המומחה לא הצביע על ליקוי כזה. מעבר לכך, אציין כי גם בחוות דעת התובעים אין אזכור לליקוי זה.


בחוות דעתו מיום 08/05/11 התייחס המומחה לסימני רטיבות בתקרה וכתב כי "
לאחר האיטום נדרש לסגור את המרווחים בין לוחות הגבס בתקרה ובקירות, לאטום את מסגרות החלונות בצידו החיצוני של הקיר
..
." המומחה העריך את כלל עלות תיקון הליקוי ב – 7,000 ₪.
לאחר התיקונים שבוצעו, לא התייחס המומחה לתקרת הפרוזדור אלא רק לתקרת החדרים בהם ראה סימני רטיבות וכתב כי "
נדרש לסגור את המרווחים והסדקים שבין לוחות הגבס בתקרות החדרים, להחליק ולצבוע
" העריך את עלות התיקון ב 500 ₪. כך שנראה כי המומחה לא סבור כי ישנו ליקוי המצריך פירוק תקרת הגבס בפרוזדור או בחדרים לצורך העניין.

באשר לעוגמת נפש, מדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני. הבסיס הנורמטיבי לראש נזק זה מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970, וגובהו מסור לשיקול בית המשפט. פסיקה ברכיב זה עשויה להתחשב בשיקולים דוגמת השפעת הליקויים על חיי היומיום, מידת עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקויים וגובהו הכללי של הפיצוי בגין הליקויים. (ראה גם אביחי ורדי, דיני מכר דירות, תשנ"ז 1997, עמ' 361)


בשים לב לסכום הליקויים והעובדה כי רוב הליקויים אינם כאלה הגורמים להפרעות לניהול תקין של חיי היומיום בצורה ניכרת ובהינתן כי התובעים כלל לא גרים בנכס אלא משכירים אותו מצאתי לפסוק סכום מתון בסך 5,000 ₪.

לעניין הקיזוז, אני קובעת כי יש לקזז מסכום הפיצוי סך
26,700 ₪ בגין השיקים שנמסרו וחזרו מחמת אי כיסוי מספיק. אין מחלוקת כי מלוא התמורה לא שולמה. התובעים טוענים בסיכומיהם כי אין חובה לשלם נוכח כשלון התמורה. אני דוחה טענה בלתי הגיונית זו. התחשיב וחוות הדעת נערכו על סמך הנחה של תשלום אותם סכומים. הנתבעים תיקנו את הליקויים, בהתאם לחוות דעת המומחה ומה שלא תוקן נקבע פיצוי בגינו, ופשיטא

שהתובעים אינם זכאים לכפל פיצוי. לפיכך, מהסכום שנפסק יש לקזז סך של 26,700 ₪ (וראו גם סעיף 31 לתצהיר התובע בו הוא נוקב בסכום זה ומצהיר כי ביטל את השיקים).


הנתבעים זכאים אפוא לתשלום יתרת התמורה בסך 26,700 ₪ וסכום זה יקוזז מהסכומים שנפסקו לעיל.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי וקובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעים סך של 30,000 ₪ בגין ירידת ערך וסך 5,000 ₪ עגמת נפש. במצטבר עומד הסכום על 35,000 ₪.


מסכום זה יש להפחית סך של 26,700 ₪ וסה"כ על הנתבעים לשלם לתובעים סך 8,300 ₪
(הסכומים לא שוערכו בשני הכוונים שכן מצד אחד יש לשלם ומצד שני יש לקזז בערכי אותם מועדים ובסכומים דומים).

בנוסף , וככל שטרם שולם הסך 7,605 ₪ עליו הורתי בהחלטה קודמת, על הנתבעים לשלמו.

הנתבעים יישאו בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪. בנוסף ישפו את התובעים באגרת משפט חלקית בלבד בסך 1,400₪, ובהחזר החלק בו נשאו בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעמם לפי קבלה שתומצא.


ניתן היום,
י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 8559-09/10 עמאד עויסאת, נסרין עויסאת נ' מוחמד ותד, וותד סחר עץ ורעפים בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/04/2013)