פסקי דין על אבי חי כהן | פסקי דין על רוג'ר חינאוי | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על סניטק מוצרי אמבטיה |

20426-01/13 תק     18/05/2013




תק 20426-01/13 אבי חי כהן נ' רוג'ר חינאוי, מנורה חברה לביטוח בע"מ, סניטק מוצרי אמבטיה בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



ת"ק 20426-01-13 כהן נ' חינאוי ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה
רנה הירש


תובע

אבי חי כהן


נגד


נתבעים

1.רוג'ר חינאוי
2.מנורה חברה לביטוח בע"מ
3.סניטק מוצרי אמבטיה
בע"מ




פסק דין

רקע וצדדים
1.
התובע והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היו מעורבים בתאונת דרכים, כאשר התובע רוכב על אופנוע (להלן: "האופנוע") והנתבע
נוסע ברכב (השייך לנתבעת 3 ומבוטח אצל הנתבעת 2) באזור מחלף שפירים, ביום 25.12.12.
2.
לטענת התובע, הוא נסע בנתיב הימני, והנתבע נהג בנתיב השמאלי, כאשר לפתע סטה הנתבע ימינה, "חתך" את נתיב הנסיעה הימני והמשיך לסטות עד שנעצר כשחצי הרכב על שטח ההפרדה המשורטט על גבי הכביש, וחציו בנתיב הימני. התובע טען כי ניסה "לברוח" ימינה כדי להימנע מהפגיעה ברכב, אלא שבשל המשך הסטיה של הרכב ימינה, לא הצליח למנוע את התאונה.
3.
לטענת הנתבע, הוא נסע בנתיב הימני ובעודו בעצירה מוחלטת ברמזור נדלקה ברכבו נורת אזהרה, ולכן סטה מעט הצידה לשטח ההפרדה כדי
"לבדוק את התקלה, ולבצע כיול של המערכת (דהיינו כיבוי הרכב והנעתו מחדש)"
כמפורט בהודעה נ/1. בהודעה נ/1 ציין הנתבע כי התאונה אירעה בעודו עומד, כאשר התובע הגיע מימין בנסיעה על
אי התנועה המקווקו, ופגע ברכב בצידו הימני.
4.
במעמד הדיון העידו שני הנהגים. התובע הציג מכתב של עד לאירוע (שלא זומן באמצעות בית המשפט ולא התייצב לדיון). במסמך רשם העד, שנסע לפני רכב הנתבע, שמע חריקת בלמים וראה את רכב הנתבע כשהוא עומד כאשר חציו על הכביש וחציו השני על אי התנועה. העד לא ראה את התרחשות התאונה עצמה.
דיון והכרעה
5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה בלבד, הכל כפי שיפורט להלן.

6.
הלכה היא, כי התובע - שהוא בבחינת "המוציא מחברו" - צריך לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה, הינה בשיעור של 51% לפחות.
בהקשר לנטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003] כי :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"
7.
במקרה דנן, אין במכתב העד כדי להואיל לתובע, שכן כאמור לעיל, העד לא ראה את התאונה עצמה, ואין חולק שהתאונה התרחשה כאשר התובע בלם את האופנוע ופגע ברכב, אשר עצר כשחלקו על אי התנועה. לאור האמור, מדובר בגרסה מול גרסה, ואין בידי להעדיף את גרסת התובע לאירוע, על פני גרסת הנתבע.
8.
בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת גרסתו, ולפיכך אני מקבלת את גרסת הנתבע בנוגע לנסיבות נסיעתו, סטייתו ופגיעת האופנוע ברכב, ואני קובעת כי האירוע התרחש כך:
הנתבע נהג בנתיב הימני, ובמסיבה כלשהי – ואין חשיבות מהי – סטה (סטיה חדה למדיי) תוך כדי נסיעתו
לתוך שטח הפרדה המשורטט על הכביש. התובע רכב על האופנוע בשול הימני של הכביש, ופגע ברכב שנסע משמאלו וסטה לפניו ימינה..

בהתנהגותו זו הפר התובע את סעיף 33 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 הקובע את החובה להשתמש בכביש בלבד, כאשר בסעיף 1 מוגדר
"
כביש" כ
"חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך"
[ ההדגשה שלי – ר.ה.].
9.
עם זאת, למרות קבלת תיאור הנתבע את התאונה, הרי שיש בגרסת הנתבע כדי להועיל לתובע: על פי דברי הנתבע, הוא סטה ימינה וכלל לא הבחין בתובע. אין לי ספק שהאופנוע לא הופיע במקום "יש מאין" ומכאן כי הנתבע יכול וצריך היה להבחין בו נוסע על השול הימני, לפני שהחל לסטות ימינה.
לעניין זה אפנה לסעיף 40(א) לתקנות התעבורה על פיו
"לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".
המסקנה הנובעת מכך היא, כי הנתבע לא בדק כראוי במראות הרכב את הנעשה בדרך מאחוריו, ובעיקר מצד ימין, לפני שהחל בסטייה, כדי לוודא שאין מניעה מביצוע הסטייה. האופנוע נסע על השול הימני ולפיכך היה על הנתבע להבחין בו בטרם סטה ימינה. לו היה הנתבע עשה כן, היה מבחין בתובע ודוחה את ביצוע הסטייה – שלא היה הכרח דחוף לבצעה מיידית -
ובכך מונע את התרחשות התאונה.
10.
יתרה מזו, אמנם קיבלתי את גרסת הנתבע כי נסע בנתיב הימני, אולם יתר הגרסה מעלה מספר תהיות, שיש בהן כדי לפגוע במהימנותו של הנתבע:
א.
בעדותו טען הנתבע שעמד ברמזור ונדלקה לו נורה, והיה צריך לכבות את המנוע ולהדליק מחדש. לא ברור מדוע לא עשה זאת בעודו עומד ברמזור, ולמה היה צורך להמשיך בנסיעה, כדי לעצור בשטח הפרדה.
ב.
לא הובאה כל אסמכתא לתמוך בטענה כי היתה - או טופלה- תקלה כלשהי ב
abs
.
ג.
למרות שבעדותו טען הנתבע כי עמד ברמזור אדום בעצירה מוחלטת כשנלקה נורת האזהרה, בניגוד לכך, רשם בנ/1 שהיה בנסיעה כאשר נדלקה הנורה.
ד.
אמנם, השתהות בעת עמידה ברמזור לצורך כיבוי והדלקת המנוע עשויה לגרום לעיכוב בתנועה ולסיכון מסויים לנהגים האחרים בדרך, אך עדיפה על פני אופן נהיגתו בפועל של הנתבע, אשר יצר סיכון משמעותי בכך שעצר כשחציו של הרכב על נתיב הנסיעה, וחציו על שטח ההפרדה.
ה.
הנתבע סטה לשוליים בזווית חדה יחסית של 45 מעלות. סטיה חדה כזו אינה סבירה, במצב שבו לא קיימת בהילות בעצירה.
11.
לאחר ששקלתי את כל האמור, אני סבורה שיש לחלק את האחריות לתאונה ולתוצאותיה בין שני הנהגים, ואני מעריכה את אחריותו של התובע לאירוע ולנזקים שנגרמו בגינו, בשיעור של 60%.
הנזקים
12.
התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, על פיה נגרמו לאופנוע נזקים בסכום של 7,210 ₪, וכן ניזוקו טלפון נייד ששויו 2,250 ₪ ומעיל עור בשווי 450 ₪. הנתבעים כפרו בסכומי הנזק, ובמיוחד בנזק הנטען למכשיר הטלפון, וטענו כי ניתן לרכוש טלפון נייד משומש במחירים פחותים בהרבה מהערכת השמאי.
13.
אמנם, שמאי התובע התבסס על הצעת מחיר שלא צורפה לכתב התביעה או לחוות הדעת, אך הנתבעים לא הוכיחו כי לטלפון יש שווי שונה מזה שקבע השמאי. הצעות המחיר (שתיים, אחת ממוכר בקרית מוצקין והשני מבית ג'אן) הציעו למכירה באינטרנט טלפון שאינו בעל תכונות הטלפון של התובע (כמות זיכרון שונה), כאשר לא ניתן ללמוד מהן על מצב הטלפונים המוצעים ואם הם דומים (חיצונית, אלקטרונית ומיכנית) לטלפון של התובע, שניזוק ולא ניתן לתיקון. הנתבעים לא ביקשו לבדוק את הטלפון ולא הגישו כל הערכת נזק של גורם מוסמך מטעמם.
בשקלול כל העובדות האמורות, אני מעדיפה את הערכת שמאי התובעת על פני הספקות שהעלו הנתבעים, וקובעת כי התובע עמד בנטל הנדרש להוכיח את שווי הטלפון.
14.
מאידך, התובע לא הוכיח את עלות המעיל שניזוק, את חוסר האפשרות לתקן את המעיל, את הנזק שנגרם (אם נגרם) למעיל או את עובדת רכישת מעיל חליפי. בנסיבות אלה אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזק למעיל, על דרך הערכה בלבד, בסך של 100 ₪.
15.
לאור מכלול האמור לעיל, הנזקים המוכחים הינם כדלקמן: 7,120 ₪ נזק ישיר לאופנוע, 2,250 ₪ נזק לטלפון, 100 ₪ נזק למעיל ו- 800 ₪ שכר השמאי ששילם התובע, ובסה"כ 10,270 ₪.
16.
הפיצוי הנתבע בגין הוצאות נסיעות, טלפונים וביטול זמן נדחה, בהעדר הוכחה.
סוף דבר
17.
התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 4,108 ₪ (המהווה 40% מהנזק בסך 10,270 ₪).
18.
לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שיערוך הפיצוי ליום פסק הדין, את חלוקת האחריות ואת מכלול נסיבות העניין אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 4,300 ₪.
סכום זה ישולם על ידי הנתבעים, יחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת 2, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.



ניתן היום,
ט' סיון תשע"ג, 18 מאי 2013, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 20426-01/13 אבי חי כהן נ' רוג'ר חינאוי, מנורה חברה לביטוח בע"מ, סניטק מוצרי אמבטיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/05/2013)