פסקי דין על יהודה בכר | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

23388-06/12 א     24/05/2013




א 23388-06/12 יהודה בכר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 23388-06-12 בכר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ




בפני

כב' השופט
אייל
דורון


התובע

יהודה בכר
ע"י עוה"ד בנימין פילובסקי
ו/או רוני דביר ואח'


נגד


הנתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד שגיא
, שיפמן
, אמסלם





פסק דין


האם הוכח כי התאונה נשוא תביעה זו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

הקדמה

התובע, יליד 2.2.1964, חקלאי בעיסוקו העיקרי, נפגע בתאונה מיום 18.8.09.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל, ולתובע נקבעה דרגת נכות צמיתה על פי דין בשיעור 19%, בגין נכות בתחום האורתופדי ובתחום הנפשי.

בכתב התביעה טען התובע כי בזמן עלייתו לטרקטור במטרה להמשיך בנסיעתו במהלך עבודת גידור, נפל ממדרגות הטרקטור ונפגע ביד שמאל.

התובע נפגע בכף יד שמאל, בעיקר באגודל. נגרם לו שבר של הגליל הדיסטלי עד כדי אמפוטציה של הגליל הדיסטלי.

התובע טופל ביום התאונה בביה"ח בנהריה ואושפז למשך 5 ימים במחלקה האורטופדית, עד ליום 23.8.09. בהמשך טופל בביה"ח רמב"ם.

הנתבעת התכחשה לחבות וטענה כי התאונה לא התרחשה כנטען וכי אין מדובר בתאונת דרכים.

הדיון פוצל להכרעה בשאלת החבות תחילה.

גרסת התובע


התובע הגיש תצהיר בנוגע לנסיבות התאונה. בתצהירו טען כי ביום 18.8.09 עבד בגידור המשק החקלאי שלו. הוא היה מגיע לנקודת סימון, יורד מהטרקטור, מבלי לכבות את המנוע, תוקע באדמה עמוד מתכת זוויתי (כונה בדיון "בזנט") באמצעות הלמניה (כלי שזה ייעודו; גליל מתכתי שמשני צידיו ידיות אחיזה, ואשר חלקו העליון הפנימי הולם בבזנט). לאחר מכן היה התובע עולה חזרה על הטרקטור וממשיך לנקודת הסימון הבאה. בשעה 17:30 או בסמוך לכך, הגיע לנקודת סימון, ירד מהטרקטור, תקע בזנט, וכשעלה חזרה במטרה להמשיך לנקודת הסימון הבאה, החליק במדרגת הטרקטור, מלמעלה למטה, ויד שמאל שלו נמעכה בין ההלמניה בה אחזה לבין הטרקטור, וליתר דיוק בין ההלמניה לבין מוט ההיגוי השמאלי של הטרקטור. המיקום המדוייק של מקום הפגיעה בטרקטור הומחש על גבי תמונות הטרקטור שצורפו לתצהיר ("ת/1"). לטענת התובע בזמן התאונה היה לבדו בשטח. לאחר שהתאושש מרגע הפציעה, הלך לביתו ואשתו פינתה אותו לביה"ח.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה כנטען על ידו, ומשכך לא הוכח כי מדובר בתאונת דרכים.

עדות יחידה

גרסת התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. גם במקרים בהם נטען כי תאונה התרחשה כאשר לא היו עדים לתאונה, ושמא אף בעיקר במקרים בהם כך נטען, יש צורך בסיוע לעדות היחידה. סיוע זה עשוי להימצא, למשל, במסמכים שונים ובתיעוד רפואי. סיוע זה עשוי להימצא בעדויות נסיבתיות בנוגע למהלך העניינים לפני ואחרי התאונה הנטענת, באופן שיש בו כדי לחזק את העדות היחידה של בעל הדין. תחליף לסיוע "חיצוני" מעין זה עשוי להימצא בכך שבית המשפט מוצא שיש בידו ליתן אמון מלא ושלם בעדות היחידה של בעל הדין.

בענייננו, לא מצאתי כי אני יכול ליתן בעדותו של התובע אמון מלא ומוחלט, במידה הנדרשת לסיוע.

בענייננו, לא ניתן לראות במסמכים ובתיעוד הרפואי משום סיוע לעדותו היחידה של התובע. כפי שיפורט בהמשך, אלו אף פועלים, במידה לא מבוטלת, לחובתו.

בנוסף, בענייננו, לא הובאה עדות נוספת לתמיכה בעדותו היחידה של התובע, בנוגע להשתלשלות העניינים לפני ואחרי התאונה.

ביחס לנקודה אחת בהקשר אחרון זה, לא זו בלבד שלא הובאה עדות ובהעדרה אין סיוע, אלא שבנוסף אי-הבאת העדות ע"י התובע אף פועלת לחובתו. כוונתי לכך שבתצהירו של התובע נטען כי לאחר התאונה ביקש משכנו, מר ברק בביל, שיחזיר אליו הביתה את הטרקטור המונע שנותר במקום התאונה (יצויין כי התובע לא פירט מתי בדיוק ביקש זאת מהשכן ובאיזה אופן והותיר בתצהירו את הנקודה עמומה במקצת). למרות שמדובר בעדות מתבקשת, לא הובא השכן לעדות.

כמו כן, בחקירתו העלה התובע לראשונה טענה לפיה בשלב מסויים לאחר התאונה "היה חוקר מטעם משרד המסחר והתעשיה אשר אישר את תקינותו של הטרקטור. הוא בדק גם את המקרה של התאונה" (עמ' 5 ש' 5-6). גם חוקר זה לא הובא לעדות, ולא הובאו מסמכים שנערכו על ידו במסגרת הבדיקה הנטענת, מסמכים אשר ייתכן והיה בהם כדי להוות סיוע. אי-הבאת מסמכים שנטען לקיומם אף היא מקימה את החזקה הראייתית המוכרת הפועלת כנגד מי שנמנע מהבאת ראיה.

תיעוד רפואי ומסמכים נוספים

בגליון חדר המיון (נ/2) מיום התאונה נכתב:
"לדבריו ... נחתך ביד שמאל ממוט ברזל בזמן העבודה".

בטופס סיכום האשפוז (נ/2), מיום 23.8.09 נכתב:
"מדובר במטופל בן 45 שלדבריו ביום פנייתו למיון נחבל בזמן העבודת גינון ע"י כלי עבודה ביד שמאל".

לטענת התובע, גרסתו לתאונה כיום זהה לגרסה כפי שנמסרה בחדר המיון. הגרסה הרשומה בגליון חדר המיון אינה סותרת את גרסתו כיום, אלא היא גרסה חלקית. הוא סיפר את סיפורו ולא יכול היה לדעת שהדברים נרשמו באופן חלקי. אין זה סביר לצפות מתובע הסובל מכאבים בעקבות פגיעה קשה, לוודא את אופן הרישום והיקפו.

אך סבורני כי צודקת הנתבעת בהצביעה על כך שההבדלים בין הרשום בתיעוד הרפואי לגרסה כיום הינם משמעותיים ביותר ולא מדובר בגרסה חלקית אלא שונה. ניתן בהחלט לקבל כי מילה כמו הלמניה, ככל שנאמרת, לא תופיע במסמך. אך המרחק בין התיעוד הרפואי לגרסה כיום רב בהרבה. לא מדובר על מעיכה של אצבע, בוודאי לא בין טרקטור לכלי עבודה, אלא על כך שהתובע נחתך ביד שמאל. לא מדובר בכלל על טרקטור. המילה טרקטור כלל לא נזכרת. באותה מידה גם לא נזכרות אף אחת מן המלים עליה (אל הטרקטור), מדרגה, החלקה, או אפילו מילה מתבקשת כמו נפילה, הקשורה ללב לבו של מנגנון הפגיעה הנטען.

יש ליתן משקל מסויים (גם אם נמוך, ובהחלט לא מכריע) לכך שבמדבקת ביה"ח סווגה התאונה כתאונת עבודה ולא תאונת דרכים, למרות שהדעת נותנת כי, כטענת הנתבעת, בתי החולים מודעים כיום לסוגיית הסיווג ולו בגין נושא נשיאה בעלות הטיפול. עובדה זו כשלעצמה, כאמור, אינה בעלת משמעות יתרה, אך כאשר היא מתווספת לאינדיקציות אחרות, יש ליתן גם עליה את הדעת.

אם בעת קבלתו למיון סבל התובע כאבים ולא היה בידו לוודא מה נרשם מפיו, הרי שנראה כי הדבר חוזר על עצמו גם בשלב מאוחר יותר כאשר עיתותיו של התובע בידו וכבר חלף זמן רב מהפגיעה.

בחוות דעת מומחה מטעם התובע, ד"ר י' ברנשטיין (נ/3), בתיאור תולדות המקרה, נרשם:
"ביום 18.8.09, בעת עבודתו בגינון נפצע מכלי עבודה בכף יד שמאל, ...".

ב"כ התובע מפנים לכך שחוות דעתו של ד"ר ברנשטיין נושאת תאריך 13.12.09, בעוד שביום 4.11.09 פנה התובע למשטרת ישראל ודיווח על התאונה כתאונת דרכים, כפי העולה מטופס מידע על נתוני תיק (ת/2). נטען כי עובדה זו מחזקת את הטענה שמדובר באותה גרסה לאורך כל הדרך.

סבורני כי אין בעובדה שבמועד קודם למועד הוצאת חוות הדעת הודיע התובע למשטרה על תאונת דרכים, כשלעצמה, כדי להפיג את הבעייתיות הנובעת מן ההבדל בין הגרסאות. התובע הצביע על כך שהתיאור ע"י המומחה מטעמו זהה לתיאור בסיכום האשפוז והעלה סברה שהמומחה העתיק נוסח זה. אך התובע לא טען כי המומחה מטעמו נתן חוות דעת מבלי לבדוק אותו, ולכן יש קושי בטענה שכן אין זה סביר כי מומחה רפואי לא ידרוש פרטים בנוגע לאופן בו נגרמה הפגיעה. משכך, הרי שהתובע לא הציג הסבר ראוי, לא לאופן בו תוארה הפגיעה ע"י המומחה המומחה מטעמו ולא לשוני בין הגרסאות. הלמניה היא אמנם כלי עבודה, אך העדר התייחסות באופן כלשהו למנגנון הפגיעה, כמתבקש בחוו"ד מומחה רפואי, לטרקטור, לעליה, למדרגה, להחלקה, או לנפילה, אומר דרשני.

בטופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, שהגיש התובע למל"ל ביום 18.11.09 (נ/1), נרשם בפירוט "פרטים על הפגיעה":
"פגיעה ביד בזמן ירידה מהטרקטור בעבודה".

קשה לקבל את הטענה לפיה התובע אמר "בזמן נפילה" אך בעקבות אי הבנה נרשם "בזמן ירידה". זאת, לא רק מהטעם שהסבר זה, או הסבר כלשהו, לא נכלל בתצהיר התובע, ובסיכומי התובע הורחבה הגרסה בהקשר זה אל מעבר לטענת התובע בחקירתו, שכל שנאמר בה הוא כי מדובר בטעות. אלא גם מן הטעם שהתובע עצמו חתום על טופס התביעה ומן הטעם שהטופס כאשר התובע כבר היה מיוצג וחזקה על ב"כ התובע שפרטיו מופיעים ע"ג הטופס כי ידע עד כמה חשובה הגרסה העובדתית ביחס לתאונה, בייחוד כאשר, כפי שמצויין בטופס, במועד חתימתו כבר ידע התובע שבכוונתו לתבוע את הנתבעת.

התובע מפנה לדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל, שם נרשם מפיו לגבי תיאור הפגיעה כי "בזמן העליה לטרקטור נפל ממנו". גם בהקשר זה, אין בעובדה שבמסמך אחר, מאוחר יותר (אגב, התובע צירף רק את עמ' מס' 1 מתוך 5 עמודי הדו"ח, כנספח ח' לתביעה, ולא ניתן לומר מתי נערכה הועדה) תוקנה הגרסה, כשלעצמה, כדי להפיג את הבעייתיות שבגרסה הבאה לידי ביטוי במסמך הראשון.

התובע טוען כי בכל מקרה אין זה משנה אם מדובר בנפילה במהלך ירידה או בעליה לטרקטור. ממילא בין אם מדובר בירידה ובין בעליה, מדובר בתאונת דרכים. דעתי שונה. ייתכן כי נפילה בכל אחת מהדרכים, בנסיבות מסויימות, מקימה אחריות, אילו היתה הנפילה מוכחת. אך ריבוי הגרסאות מעורר ספק בדבר האפשרות שאכן אירעה נפילה, מקטין את המשקל שביהמ"ש ייטה ליתן לכל אחת מהן, ואת ההסתברות שביהמ"ש יקבע כי אחת מהן הוכחה [השוו: ת.א. 30127-11-09 רייבר נ' פ.א. נתיבי אתא בע"מ (7.3.11), בסעיף 15].

לסיכום פרק זה – הגישה המקובלת בפסיקה הינה כי לתיעוד הרפואי הראשוני יש לייחס משקל רב [ראו, למשל:
פסק דינו של כב' השופט י' עמית בת.א. (חיפה) 1130/05 אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
(10.4.2008), בסעיף 9 לפסה"ד, ואסמכתאות נוספות שם;
ת.א. 2663-11-09 יונס נ' יונס (8.9.11), בסעיף 27 לפסה"ד, ואסמכתאות נוספות שם]. התיעוד הרפואי הראשוני בענייננו, ואף מסמכים מאוחרים יותר, לא רק שאינם עשויים לשמש סיוע לעדותו היחידה של התובע, אלא מקשים על קבלתה.

סבירות גרסת התובע

קיים קושי לקבל את גרסת התובע, אשר אינה סבירה ואינה מתיישבת עם השכל הישר, הן לעניין נסיבות ביצוע העבודה במסגרתה התרחשה התאונה, הן לעניין אופן עלייתו לטרקטור ונפילתו, הן לעניין מנגנון הפגיעה.

באשר לנסיבות ביצוע העבודה – התובע העיד כי תקע את הבזנטים כל 5-6 מטרים לערך, יכול להיות גם במרחק של 10 מטרים. לשאלה כיצד הובאו הבזנטים למקום השיב כי פיזר אותם יום קודם. אילו היה טוען כי פיזר אותם במועד בו תקע אותם, ניתן היה להבין את ההגיון שבביצוע העבודה באמצעות טרקטור (בכפוף לשאלה היכן הונחו הבזנטים על הטרקטור, בשים לב לכך שהתובע העיד כי לטרקטור לא חוברה עגלה). אך מאחר ונטען כי הבזנטים כבר היו מפוזרים בשטח, והתובע העיד כי מדובר בחלקה שאורכה כ- 400 מטר ורוחבה כ- 60 מטר, גרסת התובע אינה סבירה. נשאלת השאלה מדוע לבצע את העבודה באמצעות טרקטור, ולא להתקדם בהליכה רגלית. קשה לראות הגיון בכך שהתובע יטפס לטרקטור שוב ושוב, כשבידו הלמניה, אחרי סיום תקיעת כל בזנט, רק כדי ליסוע מטרים ספורים קדימה וחוזר חלילה.

באשר לאופן העליה לטרקטור והנפילה – התובע הדגים במהלך חקירתו כיצד עלה לטרקטור לטענתו, כאשר יד ימין אוחזת בהגה ויד שמאל בהלמניה. דהיינו כאשר פניו אל הטרקטור. במצב כזה, קשה לראות כיצד כתוצאה מהחלקה מגיעה יד שמאל דווקא אל מוט ההיגוי בנקודה המופיעה בתמונות, ולא אל הקרקע, למשל, אגב הנפילה.

באשר לאופן הפגיעה - מנגנון הפגיעה באופן הנטען ע"י התובע אינו סביר בעיניי, הן לאור הפגיעות שנגרמו הן לאור הפגיעות שלא נגרמו.

באשר לאלו האחרונות, הרי שהעובדה כי בנפילה מהטרקטור, עם כל משקל הגוף, לא נגרמו חבלות נוספות כלשהן נראית תמוהה. אם היד פגעה במוט ההיגוי ונמעכה בינה לבין ההלמניה, היכן היה הראש, למשל, והאם לא נחבט בדופן הטרקטור, במוט ההיגוי, או בקרקע? קשה להלום שנפילה כזו תגרום פגיעה נקודתית, בכף יד שמאל בלבד, וללא שום פגיעה נוספת, ולכל הפחות דיווח על מכאובים כלשהם, או חבלות כלשהן, כתוצאה מהנפילה.

באשר לפגיעה שכן נגרמה, מן הראוי לחדד את אופי הפגיעה. הפגיעה העיקרית היתה שבר מרוסק באגודל עם קטיעה חלקית. ודוק; מאוחר יותר, ביום 7.9.09, אמנם עבר התובע קטיעה דרך המפרק של הגליל המרוחק עקב התפתחות נמק, אך כבר בהגעתו לביה"ח ביום התאונה אובחנה קטיעה חלקית, שנגרמה בתאונה עצמה, בגליל המרוחק. הדבר עולה מגליון חדר המיון בו מדובר על "אמפוטציה של הגליל הדיסטלי"; הדבר בא לידי ביטוי בחוו"ד ד"ר ברנשטיין, המציין כי "הוחש למיון נהריה שם אובחנה פציעה ...ושבר מרוסק עם קטיעה חלקית..."; הדבר עולה גם מגליון סיכום האשפוז שם מדובר בין השאר על "איסכמיה חלקית בלבד של הגדם של גליל מרוחק".

פגיעה מסוג קטיעה אינה נראית מתאימה לתיאור התאונה ע"י התובע, של מעיכת האגודל בין שני חפצים קהים, ואף מעוגלים. במיוחד כשנלווית לכך פגיעות ברקמות הרכות בקצה הגליל המרוחק של אצבעות 2,3. פגיעה כזו נראית כמתיישבת טוב יותר עם פגיעה חדה וממוקדת, דמויית חיתוך ולא מעיכה, כגון פגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מן השימוש בהלמניה.

סיכום


גרסתו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, שלא הובא לה סיוע. היא אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי הראשוני ועם חלק מן המסמכים המאוחרים יותר. היא אינה מסתברת כשלעצמה, לא מבחינת נסיבות התרחשותה ולא מבחינת הפגיעה שנגרמה.
יש לקבוע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה כנטען על ידו, ומשכך לא הוכח כי מדובר בתאונת דרכים.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום.



ניתן היום, ט"ו סיון תשע"ג, 24 מאי 2013, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 23388-06/12 יהודה בכר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/05/2013)