פסקי דין על ש. שלמה רכב בע"מ | פסקי דין על אסף אלקוני | פסקי דין על שומרה חב' לביטוח |

24290-05/12 תאמ     20/05/2013




תאמ 24290-05/12 ש. שלמה רכב בע"מ נ' אסף אלקוני, שומרה חב' לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 24290-05-12 ש. שלמה רכב בע"מ
נ' אלקוני ואח'




בפני

כב' השופטת
נאוה ברוורמן


תובעת

ש. שלמה רכב בע"מ


נגד


נתבעים

1.אסף אלקוני
2.שומרה חב' לביטוח בע"מ


ב"כ התובעת עו"ד ימין
ב"כ הנתבעים עו"ד אזרחי
פסק דין


מונחת בפני
תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:
ביום 11.10.2011 בכיכר תנועה בפתח-תקווה (להלן: "הכיכר"), לטענת התובעת ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

הנתבעים מכחישים את התרחשות התאונה.

העיד בפני
עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב שבבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג הרכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

עיקר טענות הצדדים:
לטענת ב"כ התובעת
, הנתבע 1 נכנס לכיכר מבלי ליתן זכות קדימה לרכב התובעת, וגרם לתאונה ולנזקים בגינה.

לשיטתו, גרסתו של עת/1 ברורה, ואילו גרסת הנתבע 1 אינה סבירה.

לטענת ב"כ הנתבעים
, רכב התובעת הגיח במהירות מופרזת לכיכר, שני כלי הרכב נפגשו בצומת ב"חריקת בלמים", אך לא היה כל מגע בין כלי הרכב.

לשיטתו, אפשר שהנזק הנטען אינו כתוצאה מהתאונה דנן.

יתרה מכך, לכל היותר מדובר בגרסה מול הגרסה, ועל כן יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה:
השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן –
האם היה מגע בין שני כלי הרכב, וגרסתו של מי עדיפה?

אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני
, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ובמה דברים אמורים:

בקליפת אגוז, במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפני
ו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו.

ובת"א (תל אביב) 3056/86
לויזדה נ' ההסתדרות העובדים הכללית של העובדים בא"י, בעמ' 1198 נאמר:
"הקריטריון לעקרון הוא מאזן ההסתברויות ונטייתה. שמות נרדפים משקפים את הרעיון: מהימנות גרסה מול גרסה, שהיא צריכה להיות ברורה, מוצקת משכנעת ועולה על האחרת; הגיונם של דברים; התרשמות; שכל ישר וסבירות; כמות הראיות ודיותן; האיזון הראוי; עודף ראייתי; הקרבה לאמת; אפשרות קרובה; וכדומה; וכל זה בשים לב ובשקלול מכלול הראיות שבאו בפני
בית המשפט, שיש בהן להשליך אור לגבי גרסה זו או אחרת. בנוסף לאבני הבוחן האמורים שישומם לא תמיד קל, הייתי מוסיף נדבך נוסף בשקלול הכולל המחייב זהירות נוספת והוא כי יש אינטרס הן לתובע והן לנתבע בתוצאות המשפט...".
כמו כן, הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970). ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.

ברי הוא שבית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר.

בענייננו, העיד עת/1 כי נסע בתוך הכיכר, שרכב הנתבעים הגיע מצד ימין ואמר (עמ' 1): "... הוא נכנס אחרי לכיכר, ופגע בי בטמבון בחלק האחורי... הוא פגע בי עם החלק הקדמי ימני שלו".

בטופס הודעתו ציין כי ברכב הנתבעים היה שפשוף קל בטמבון קדמי שמאלי, ואף ציין כי צילם את רכבו ואת רכב הנתבעים לאחר קרות התאונה, אך משום מה התמונות של כלי הרכב לא הוצגו בפני
, אלא התמונות של רכב התובעת כפי שצולמו על ידי שמאי התובעת במהלך התיקון.

בחקירתו הנגדית השיב כי ראה את רכב הנתבעים קודם לתאונה, שהנתבע 1 האט את רכבו, אך במקום לעצור הוא המשיך בנסיעתו, וכך ארעה התאונה. הגם, שחזר ואמר כי הנתבע 1 המשיך בנסיעה, ועל כן דלק אחריו, על מנת לעצרו.

זאת ועוד, ציין כי לאחר התאונה הראה לנתבע 1 את מיקום הנזק ברכבו, אך זה הכחיש את המגע בין כלי הרכב.

מנגד, העיד הנתבע 1 ובפתח עדותו ציין כי לרכבו לא היה כלל נזק, הדגיש כי רכבו הוא רכב ישן ויש "שפשופים כאלה ואחרים".

הנתבע 1 אישר כי הגיע מכיוון הנסיעה כפי שהעיד עת/1, ואמר (עמ' 3): "... התחלנו להיכנס לכיכר, ראיתי רכב שמגיע במהירות מצד שמאל, חרקתי והרכב השני גם חרק, וראיתי לפני את הדלתות, לא היה מגע... לא שמענו שום פגיעה, המשכנו לכיוון בית הכנסת, ופתאום הסתכלתי לאחור וראיתי רכב צופר ומדליק אורות... נעצרנו... והוא הראה לי את הפגיעות בצד שמאל...".

כעולה מתמונות הנזק ברכב התובעת הנזק הינו בצד ימין, ולא בצד שמאל, כפי שטען הנתבע 1.
יחד עם זאת, מתמונות הנזק מטעם התובעת עולה כי קיימת פגיעה בחלק האחורי הימני, אך לא ברור אופי המכה, הגם שלא צורפה חוו"ד שמאי.

כמו כן, בחקירתו הנגדית חזר ואמר כי ראה את רכב התובעת 4-5 מטר לפני שהוא נכנס לכיכר, וכאשר הספיק לבלום את רכבו חלונות רכב התובעת היו ממולו.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכל אשר הובא בפני
לא מצאתי להעדיף גרסה אחת על פני רעותה - יתכן כי רכב הנתבעים אכן
פגע ברכב התובעת בצד ימין מאחור, ובאותה מידה יתכן כי לא היה כלל מגע בין שני כלי הרכב. משלא מצאתי לנכון להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, הנטל המוטל על שכמה של התביעה לא הורם, לפיכך דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין אינני עושה
צו להוצאות.


התובעת תישא בשכר בטלת העד כפי שנפסק במהלך הדיון.


המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום,
י"א סיון תשע"ג, 20 מאי 2013, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 24290-05/12 ש. שלמה רכב בע"מ נ' אסף אלקוני, שומרה חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/05/2013)