פסקי דין על גיל חיים טבצ'ניק | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה "השומרון"

23729-03/13 בבנ     16/05/2013




בבנ 23729-03/13 גיל חיים טבצ'ניק נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "השומרון"








בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה



בב"נ 23729-03-13 ועדה מקומית לתכנון שומרון נ' ויתקון ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

כב' השופטת
רקפת סגל מוהר


מבקש

גיל חיים טבצ'ניק


נגד


משיבה

הועדה המקומית לתכנון ובניה "השומרון"




החלטה

רקע

1. ביום 13.3.13, לבקשת המשיבה, במעמד צד אחד, ניתן על ידי צו הפסקה שיפוטי (להלן: "הצו"), לפי ס' 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").
הצו הומצא למבקש ביום 22.3.13.

2.
מטרת הצו שניתן היתה הפסקת השימוש החורג אשר לטענת המשיבה נעשה על ידי המבקש כשוכר בחלק ממקרקעין שייעודם מלאכה ותעשייה קלה לפי תכנית ש/בת/502 (להלן: "התכנית"). בבקשתה, אשר הופנתה כנגד 7 משיבים שונים שהינם משכיר המבנה ושוכרי חלקיו השונים ובהם המבקש, ואשר הסתמכה על תצהירו של מפקח הבניה אבי כרמי (להלן: "המפקח"), ותצלום שצולם על ידו, טענה המשיבה כי מדובר בשימוש חורג של ממכר ריהוט וציוד לבית וכי על המבקש מוטלת החובה להשיג היתר כדין לשימוש זה.

3.
ביום 24.3.13, דחה כב' השופט מ. גינות את בקשת המבקש לעיכוב או להתליית הצו וביום 27.4.13 הגיש הוא בקשה זו, המונחת בפני
להכרעה, כעת.

ביום 21.4.13, לאחר שקבלתי את התייחסותה הכתובה של המשיבה אל הבקשה, התקיים בפני
דיון במעמד שני הצדדים. במסגרת דיון זה העיד ונחקר המפקח.
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב, בזה אחר זה, לרבות תגובת ב"כ המבקש לסיכומי המשיבה, אשר הוגשה ביום 12.5.13.

טענות הצדדים

4.
בבקשתו לביטול הצו, טוען המבקש כי פעילותו במקום
תואמת את התב"ע ולא מהווה שימוש חורג, ואלה נימוקיו:
·
סעיף 2 בתכנית קובע כי "התכליות המותרות באזור זה תהיינה למלאכה ותעשיה קלה... יותר שימוש למסחר רק עבור תוצרת המפעל עצמו ולתצוגת תוצרתו".
חנות המבקש הינה חנות מפעל, שיש בה שטח של בית מלאכה ואחסנה בו נעשות פעולות ייצור ותפירה של כריות, פופים ומזרונים ופעולות צביעה וליטוש של מוצרי עץ ויש בה גם שטח תצוגה ומכירה, שבו נמכרים מוצרים אלה.
·
גם בחוזה השכירות של החנות מובהר כי מטרת השכירות הינה "ייצור ממכר וטכסטיל", דהיינו מפעל המייצר טכסטיל ומוכר את תוצרתו במקום.
·
הצו הוצא עקב טעות של המשיבה אשר לא בדקה את הפעילות במקום והוציאה צו הפסקה שיפוטי גורף כנגד המבקש בצוותא עם אחרים באותו מתחם, שכנגדם פעלה היא.

5.
בתגובתה לטענות אלה, משיבה המבקשת כי המבקש מפעיל במקום חנות למכירת ריהוט
וציוד לבית, כי לא קיים במקום מפעל ייצור כלשהו
וכי מדובר בשימוש שההיתר הקיים לא
מכשירו והוא אינו תואם את התכנית ותכליתה.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי חרף הצו שניתן, לא הפסיק המבקש את השימוש האסור
ולפיכך, פנייתו אל בית המשפט בבקשה לביטול הצו, נגועה בחוסר נקיון כפיים.
את טענותיה אלה, מבקשת המשיבה לתמוך בתצלומים המצורפים כנספח לתשובתה
ובעדות המפקח מר כרמי (להלן: "המפקח"), אשר אמר במהלך עדותו בבית המשפט כי
הוא ביקר במקום ונכנס אל החנות (עמ' 8 לפרוטוקול).

6.
בחקירתו את המפקח, ביקש ב"כ המבקש להבין מדוע הבקשה להוצאת הצו הוגשה רק
עתה על אף שהמבקש נמצא במקום מזה מספר שנים, שאל אותו האם הוא התבקש לשים דגש דווקא על המבנה נשוא הצו, והאם נכון שכנגד עסקים שכנים העושים שימוש חורג בנכסיהם לא הוצאו צווים דומים. עוד שאל ב"כ המבקש את המפקח מתי הוא צילם במקום והאם ישנה כוונה להגיש נגד המבקש כתב אישום.

לשאלות אלה השיב המפקח כי רק בשנה האחרונה הוא החל לשמש בתפקידו באיזור

הרלבנטי ואישר כי יחידת הפיקוח מחוז חיפה היא זו שהפנתה את תשומת לבו אל המבנה.

עוד אמר המפקח כי אין זה נכון שמבנים אחרים באיזור לא נבדקו, שכן לגבי אחד מהם

אשר נבדק על ידו הוא מצא כי אין בסיס להוצאת צו דומה.
לדבריו, חלק
מהתמונות הוא

צילם לפני שהוצאה הבקשה, מאיזור דלת הכניסה אל החנות ואת חלקן האחר צילם לאחר

מכן, במהלך ביקור בתוך החנות, מכיוון שנתבקש לעשות כן.
לשאלת ב"כ המשיבה בחקירה

החוזרת ולאחר שעיין בדו"ח הביקור באתר, השיב המפקח כי ביקר בו ביום 10.3.13.

בתגובה לשאלה בדבר הכוונה להגיש נגד המבקש כתב אישום, ציינה ב"כ המשיבה כי

"בסופו של הליך זה, יוגש כתב האישום על ידה".

טענה נוספת שהועלתה ע"י ב"כ המשיבה במהלך הדיון היא כי במסגרת הסכם השכירות של
המבנה (אשר נחתם ע"י הצדדים לו ביום 11.10.12), אמנם הצהיר המבקש כי הוא שוכר
אותו למטרת "ייצור וממכר טכסטיל", אלא שלצד הצהרה זו הוא אישר כי ידוע לו
שהשימוש המותר במבנה הינו שימוש לנגריה בלבד וכי הוא מתחייב לשנות את השימוש
במושכר ממצבו הנוכחי למצב מטרת השכירות על חשבונו ובאחריותו" (ר' ההסכם ת/1,
סעיף 4).

7.
בסיכומיו בכתב טוען ב"כ המבקש את הטענות הבאות:
·
הבקשה הוגשה ללא אסמכתאות ראויות - מבלי שצורפה אליה התב"ע וכשמצורף אליה צילום אחד בלבד של שלט העסק מבחוץ.
·
הצו הומצא למבקש רק 10 ימים לאחר שהוצא.
·
ב"כ המשיבה ויתרה על חקירת המבקש ובכך למעשה נותרה גרסתו לגבי השימוש הנעשה על ידו במבנה, גרסה יחידה שלא נסתרה. לפי גרסה זו המוצאת ביטויה בתצהירו, נעשות במקום פעולות ייצור ותפירה של כריות, פופים ומזרונים במילוי כותנה וכן צביעה וליטוש של מוצרי עץ, כשכל המוצרים מיוצרים בבית המלאכה שנמצא במקום ואשר נראה בתצלומים.
לכן – השימוש תואם את התכנית.
·
גם אם יש מחלוקת לגבי התאמת השימוש לתכנית, ואף אם בוצעה עבירה, הדרך לטפל בה היא בהגשת כתב אישום.
·
אין הצדקה לסגירת המקום שכן משמעותה שלילת פרנסתו של המבקש, בעוד השימוש בסעיף 239 הינו חריג ומצומצם ביותר, בדרך כלל.

לכך עונה המשיבה כי בעניין נטל ההוכחה כבר נפסק שרמת ההוכחה הנדרשת הינה קלושה למדי וכי בהתאם לכך, היא הוכיחה כי למפקח היה יסוד סביר להניח שבמקום מתבצעת עבירה.
עוד טוענת המשיבה כי אין בעובדה שהיא ויתרה על חקירתו הנגדית של המבקש, במטרה לייעל את הדיון ולחסוך זמן, כדי להוביל אל המסקנה שכל האמור בתצהירו הינו אמת ובהקשר זה, מפנה היא אל ההלכה שנקבעה בע"פ 656,639/79 אפללו ואח' נ' מ"י ואשר לפיה "אין לנאשם במשפט פלילי זכות להיחקר על עדותו, חקירה נגדית, ואין מוטלת על התביעה חובה שהסנקציה על הפרתה היא קבלת העדות כאמת...".

8.
בעתירתה לדחיית בקשת המבקש לביטול הצו שניתן, מוסיפה המשיבה וטוענת כי מאז ניתן
הצו ועד עתה, המבקש מפר אותו. את הטענה הזו היא מבקשת לתמוך בתצלומים המצורפים למזכר של המפקח, בו הוא מציין כי ביום 25.4.13, לאחר הדיון שהתקיים בבית

המשפט, נמצאה החנות נשוא הצו, פתוחה ופועלת, בניגוד לו.
לכך מגיב ב"כ המבקש בעתירה להוצאת התצלומים מן הסיכומים ולהתעלמות מהם,
כשהוא טוען כי מדובר ב"הגנבת ראיות".
כן מוסיף ב"כ המבקש וטוען כי בדומה לאחת השוכרות האחרות בנכס (חב' "הגרעין" - משיבה 2 בבקשה המקורית של המשיבה), אשר גם נגדה הוצא צו דומה וביצועו עוכב, הגיש המבקש לועדה לאחרונה (ביום 23.4.13) בקשה לשינוי שימוש, לאחר שזו נחתמה על ידי מהנדס המועצה המקומית שומרון, ללא התנגדות. לכן, מבקש הוא להשוות מצבו לזה של השוכרת האחרת.




המסגרת הנורמטיבית
9.
סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 קובע כי:
"(א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם
משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום
לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על
הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה,
ועל כל מי שעובד בשירותם – להפסיק את העבודה או את השימוש
(להלן – צו הפסקה שיפוטי) ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו
או שינויו על ידי בית המשפט".
בית המשפט העליון קבע והבהיר לא אחת כי:
"צו להפסקת השימוש במקרקעין אינו סנקציה עונשית המוטלת
בגין הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. מטרתו של הצו הינה
להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של חוק זה, מוקדם
ככל שניתן" (

ע"פ 5584/03 מאיר פינטו נ' עירית חיפה)
וכי: "לצד תכלית מניעתית זו עומדת גם התכלית למנוע המשך ביצוען של עבירות
והמשך הפקת רווח כלכלי מהן" (

רע"פ 3584/11 יד שלום אלון ואח' נ' הועדה לתו"ב חבל
מודיעין).
בע"א 1216/98 אסתר אבוטבול ו- 84 אח' נ' ועדת ערר מחוז המרכז נקבע כי על התכנית להתיר במפורש שימוש מסוים, כדי שזה יהיה מותר, שכל שאינו מותר מפורשות – אסור וכי אכן האיסור יכול שיהפוך להיתר, אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש. אם קובעת התכנית רשימת שימושים מותרים לאיזור מסוים, או אז, על מטרת השימוש, שלגביו מבקשים היתר, לעלות בקנה אחד עם אחת מהפעילויות המותרות המפורטות באותה רשימה. רק בדרך זו ניתן יהיה להבטיח כי כל פעולה, המנוגדת לרשימת דרכי השימוש שבתוכנית, תובא לפני מוסד התכנון ותיבחן שם בהתאם להליכי שינוי התכנון שמציב החוק.

דיון והכרעה

10.

על

פי

הפסיקה,

בקשה

לצו

הפסקה

שיפוטי הינה

הליך

הדומה במהותו

להליך

ביניים

של

מעצר

עד

תום

ההליכים
,
בו

על

בית

המשפט

לבחון

קיומן של ראיות

לכאורה. זהו הליך

מינהלי
שבמסגרתו
רמת

ההוכחה

המוטלת

על

הועדה

אינה

רמת

הוכחה

של

"למעלה

מכל

ספק

סביר", אלא די

שהוכח

כי

יש

יסוד

סביר

להניח

שמבוצעת

במקום

עבודה

או

כי

נעשה

שימוש

בקרקע

בדרך

ובנסיבות

שיש

בהם

משום

עבירה

לפי

סעיף

204
לחוק.
בעדותו בפני
, חזר המפקח על האמור בתצהירו והבהיר כי התצלומים שצילם במקום
ממחישים את השימוש החורג שנעשה בו, דהיינו – ממכר של ריהוט וציוד לבית.

11.
לטעמי, צודק ב"כ המבקש כשהוא טוען כי התצלומים שצורפו לבקשה בשלב הראשון, אינם ממחישים זאת באופן מובהק, באשר הם צולמו מבעד לדלת הכניסה לחנות ולא בתוכה. יחד עם זה, לא אוכל להתעלם מהתצלומים הנוספים אשר צורפו לתגובת המשיבה. מתצלומים אלה עולה באופן ברור כי מדובר בחנות אשר לצד מוצרי העץ והכריות, שיכול ומיוצרים/מלוטשים/נצבעים בבית המלאכה המצוי בתחום השטח שנשכר על ידי המבקש, מוצגים בה למכירה גם פריטי ריהוט אחרים מקש, סלים קלועים, שטיחים ועוד, שאינם מיוצרים במקום.

12.
הצהרת המבקש בסעיף 4 להסכם השכירות ת/1, מלמדת על כך שבעת חתימתו על ההסכם, היה ידוע לו כי על מנת שיוכל לעשות במקום שימוש למטרת ייצור וממכר טכסטיל, יהיה עליו לפעול לקבלת היתר לשינוי השימוש.
גם העובדה שלאחרונה, בעקבות הצו שניתן ולאחר הדיון שהתקיים בבקשה לביטולו, פנה
המבקש אל המועצה המקומית ואל הועדה בבקשה לשינוי השימוש מנגריה לבית מלאכה,
מלמדת על כך.

13.
לאור האמור לעיל, דעתי היא כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.
שוכנעתי כי המבקש עושה בנכס בו הוא פועל, שימוש החורג מהתכנית המתירה שימוש לתצוגה ולמסחר רק עבור תוצרת מפעל למלאכה ותעשיה קלה ובשלב זה, לנגריה בלבד.

יחד עם זה, לא מצאתי בראיות שהוצגו בפני
מטעם המשיבה, כאלה התומכות בטענתה כי
לא קיים במקום מפעל ייצור כלשהו וטענת המבקש ממנה עולה כי לפחות חלק מן המוצרים
הנמכרים בחנות מיוצרים על ידו בבית המלאכה הצמוד אליה, לא נסתרה.

14.
לכן, אני סבורה כי יש מקום לקבל את הבקשה בחלקה ולבטל את הצו ככל שהוא נוגע למוצרים המיוצרים בבית המלאכה הנמצא במקום והוא משמש כנגריה בלבד.

סוף

דבר

הצו

יישאר

על

כנו, אולם

יצומצם באופן

שלא

יחול

על


מוצרי העץ המיוצרים בבית המלאכה
שבמקום, ועליהם בלבד.

באשר לבקשת המבקש להשוות את מצבו לזה של השוכרת האחרת – לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה זו, באשר במקרה של אותה שוכרת (חב' "הגרעין"), כובד הצו והמשיבה הסכימה לעיכוב ביצועו ואילו כאן
אין הסכמה דומה ונטען כי המבקש אינו מכבד את הצו.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.









בבנ בית משפט לעניינים מקומיים 23729-03/13 גיל חיים טבצ'ניק נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "השומרון" (פורסם ב-ֽ 16/05/2013)