פסקי דין על אריה ארגז | פסקי דין על עירית בת ים | פסקי דין על יורם בצלאל | פסקי דין על יצחק גולוב |

7607/09 תעא     27/05/2013




תעא 7607/09 אריה ארגז נ' עירית בת ים, יורם בצלאל, יצחק גולוב








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


תע"א 7607-09



לפני:
כב' השופטת מיכל לויט
, שופטת בכירה
נציג ציבור מר כהן (ע)
נציג ציבור מר כבדיאל (מע)


ה
תובע
אריה ארגז
ע"י ב"כ עוה"ד חיה ברק-דנציגר
; אלי לוטן ונעמי ארגמן
-

ה
נתבעים
1. עירית בת ים
ע"י ב"כ עו"ד עודד שטרוזמן
2. יורם בצלאל


3.
יצחק גולוב

ע"י ב"כ עו"ד אורלי לייבו





פסק דין


1.
התביעה שלפנינו עניינה עתירתו של התובע להורות על בטלות החלטת ועדת המכרזים של הנתבעת 1, עיריית בת ים (להלן: "העירייה"), ולקבוע כי הוא אחד משני הזוכים במכרז שנערך לאיוש תפקיד מנהל תחנת הצלה של העירייה.

2.
בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו זמני (בש"א 5565/09) שיורה לעירייה להימנע מלהוציא לפועל את מינויים הנתבעים 2 ו- 3 לתפקידי מנהלי תחנת ההצלה עד להכרעה בתביעה העיקרית ו/או עד לקביעה אחרת ולעכב ביצועה של כל פעולה הקשורה במימוש המכרז.

הבקשה לסעדים זמניים נדחתה בהחלטה מיום 13.7.09.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3.
התובע הינו עובד העירייה בתפקיד מציל משנת 1986, תחילה כעובד ארעי והחל משנת 1994 כעובד קבוע.

משנת 1995 משמש התובע כאחראי תחנה.

4.
בחודש ינואר 2008 פרסמה העירייה מכרז למינוי מנהלי תחנות הצלה (להלן: "המכרז"). בשל הליכי הבראה שהתקיימו בעירייה, נמנעה העירייה מלהוציא לפועל את המכרז בסמוך למועד פרסומו ורק בחודש פברואר 2009 חודשו הליכי המכרז.

למכרז ניגשו שבעה מועמדים – התובע, הנתבעים 2 ו- 3 וארבעה מועמדים נוספים.

ועדת המכרזים שמעה את כל המועמדים וקבעה כי הזוכים במכרז הם מר יורם בצלאל
ומר יצחק גולוב
– הנתבעים 2 ו- 3.

5.
ביום 24.2.09 הודיעה העירייה לנתבעים 2 ו- 3 כי הם זכו בתפקיד.

ביום 9.3.09 הודיעה העירייה לתובע על אי זכייתו ולטענתה, הודיעה באותו מועד גם ליתר המועמדים שלא זכו בתפקיד על אי זכייתם.

6.
ביום 13.7.09, בחלוף למעלה מארבעה וחצי חודשים מהמועד בו נכנסו הנתבעים לתפקידם, הגיש התובע את תביעתו דנן ואת הבקשה לסעדים הזמניים.

טענות הצדדים

7.
לטענת התובע, הוא לא זכה במכרז לתפקיד מנהל תחנה, על אף שהיה המועמד הטבעי לזכייה בו.
לטענתו, במשך שנים ארוכות נהגה העירייה לאייש משרות ניהול בתחנות ההצלה על פי וותק המצילים בתחנה. לטענתו, לאחר זמן רב בו תפקיד מנהל תחנה בשתי תחנות לא אוייש, הוא פנה לעירייה ודרש כי התפקיד יאוייש, בהבינו כי הוא זה שאמור לקבל את המינוי.

לטענת התובע, שיקולי ועדת המכרזים בבחירת הזוכים הינם בלתי סבירים באופן היורד לשורש העניין ומחייבים את ביטול החלטתה.

לטענתו, בדיון שהתקיים בפני
ועדת המכרזים, חברי הועדה לא שאלו אותו ולו שאלה אחת ביחס לכישוריו אלא הטיחו בו טענות זרות ביחס לעבירה משמעתית שכביכול נעברה על ידו וביחס להיעדרותו מהעבודה בשל תאונת עבודה בה נפגע, וזאת מבלי שהועדה בדקה את נכונותם של הדברים וביססה החלטתה על חרושת שמועות וסיפורים.

התובע טען כי העלאת טענות אלו ושקילתן מהווה פעולה פסולה שנועדה לסכל את סיכויי זכייתו, מאחר והוא אינו מקורב למקבלי ההחלטות בעירייה, וכי באופן בו הועלו הטענות לא ניתנה לו הזדמנות מלאה להשמיע את דבריו בפני
הועדה.

לטענת התובע, נמנע ממנו מלזכות במכרז, על אף שהיה בעל הכישורים הטובים ביותר מבין כל המתמודדים בו, כאשר העדפת הזוכים במכרז לא היתה קשורה בהכרח ליתרונותיהם כי אם לקשרים אישיים וחברתיים שלהם עם חברי הועדה.

לטענת התובע, התנהלות הועדה בבחירת הזוכים ופסילת מועמדותו בשל שיקולים זרים, בלתי סבירים וחסרי שחר, אינה מהווה התנהלות תקינה של גוף ציבורי, המחוייב לפעול על פי כללי היושר וההגינות וממילא לא ניתן לטעון כי החלטת הועדה התבססה על שיקולים ענייניים ועל כן יש לבטלה.

כן טען כי הועדה סירבה לאפשר לו לעיין במסמכי המכרז בהם ביקש לעיין, לרבות ההצעות שהוצעו על ידי הנתבעים 2 ו- 3, תיקו האישי והחלק בפרוטוקול הנוגע להנמקה בגינה נדחתה מועמדותו, וזאת על מנת לנסות ולמנוע ממנו מלממש את זכויותיו החוקיות.
התובע טען כי עצם מניעת זכותו לעיין במסמכים באופן מכוון, מצדיקה כשלעצמה את ביטול החלטת הועדה.

8.
לטענת העירייה, תביעת התובע הוגשה בחלוף כחמישה חודשים לאחר שמינוי הנתבעים 2 ו- 3 נכנס לתוקף, ועל כן יש לדחות את התביעה הן מן הטעם שעסקינן במעשה עשוי, הן בשל השיהוי הניכר שבהגשתה והן משום שהתובע מושתק ומנוע מלתבוע את הסעד המבוקש בחלוף חמישה חודשים מכניסת המינוי לתוקפו.

עוד טענה העירייה כי גם אם החלטת הועדה תתבטל ומינויים של הנתבעים יבוטל, הרי שעל העירייה יהיה לערוך מכרז חדש ולבחון את מועמדותם של כל המתמודדים שניגשו למכרז, לרבות ארבעת המועמדים הראויים הנוספים שלא זכו במכרז, ולא ניתן יהיה למנות את התובע לתפקיד במקום הנתבעים, כמבוקש בתביעתו.
לטענתה, בקשת התובע להכריז עליו כזוכה במכרז, תוך קיפוח המתמודדים האחרים ללא כל עילה חוקית, הינה דרישה המנוגדת להוראות החוק.

לטענת העירייה, ועדת המכרזים כללה שבעה אנשים וביניהם בכירים בעירייה, נציגת משרד הפנים, נציג ציבור ויו"ר ועד העובדים, מר אבי אפיה. האחרון, אשר לו היכרות עם כל המועמדים מתוקף תפקידו, לא לקח חלק פעיל בהצבעה, באופן המסיר כל חשש למשוא פנים.
על פי הנטען, יו"ר הועד לא הצביע במכרז, מאחר וטרם הצבעתו הסתמן רוב קולות בועדה בעד הנתבעים, כך שממילא הצבעתו לא היתה משפיעה ו/או משנה את תוצאות המכרז.

העירייה טוענת כי התובע ידע שמר אפיה חבר בועדת המכרזים, עוד טרם קיום הועדה או לכל הפחות בפתח הדיון עצמו, אולם לא הלין על כך ולא ביקש להחליפו ואף לא הלין על היותו חבר בועדת המכרזים גם לאחר שהליכי המכרז הסתיימו.

לטענת העירייה, ועדת המכרזים ראיינה את כל המועמדים, שקלה היטב את מועמדותם, קיימה הצבעה והחליטה ברוב קולות, מתוך שיקולים ענייניים בלבד, למנות את הנתבעים לתפקיד מנהלי תחנה. על פי הנטען, החלטת הועדה שלא לבחור בתובע התחשבה, בין היתר, בבעיות משמעת שהיו לו ובעבירת משמעת בה היה מעורב.
העירייה טוענת כי חברי הועדה ניסחו את נימוקיהם לבחירת המועמדים באופן ברור תוך הפעלת שיקול דעתם ופעלו ללא כל דופי, באופן שאין כל הצדקה לפסילת ההחלטה.

העירייה טענה כי מאחר והמידע שהתבקש על ידי התובע לאחר שלא זכה במכרז, הנו מידע רחב הכולל, בין היתר, מידע אודות מועמדים אחרים, היא סירבה לבקשתו לקבל לידיו את מלוא הפרוטוקולים וההצעות הזוכות, אך הציעה לו לעיין בפרוטוקול הסיכום של ועדת הבחינה.
מכל מקום, לטענתה, בפועל התובע הגיש את התביעה ללא המסמכים שהתבקשו על ידו, כך שאי גילוי מלוא המסמכים לא מנע ממנו את מימוש זכויותיו החוקיות, כנטען על ידו.

לטענת העירייה, התובע לא הציג טעמים מבוססים כלשהם, לא כל שכן טעמים כבדי משקל או טעמים המעידים כי נפל פגם מהותי בהחלטה ו/או פגם היורד לשורשו של עניין המצדיקים את ביטול החלטת הועדה ועל כן יש לדחות את תביעתו.

9.
לטענת הנתבעים, תביעת התובע הוגשה בשיהוי ניכר של כחמישה חודשים ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
לטענתם, ככל שהתובע סבר שהעירייה מתנהלת שלא כדין ו/או שלא לרוחו, יכול היה לפעול בהליכים המשפטיים המתאימים במועד ומשלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו.
עוד טענו הנתבעים כי כישוריהם והתאמתם לתפקיד הינם לכל הפחות כשל התובע וכנראה שאף יותר מכך, וכי זכו במכרז כדין, לאחר שנמצאו מתאימים על פי תנאי הסף של המכרז.
לטענת הנתבעים, הם בעלי נסיון וותק מקצועי דומים לאלו של התובע, כאשר שאלת הוותק לא היתה תנאי מתנאי המכרז ואף לא נדרש תואר אקדמי כנטען על ידי התובע.

לטענתם, התובע לא הביא ולו ראשית ראיה להוכחת טענתו בדבר שיקולים זרים ובלתי סבירים ששקלה הועדה ולא הצביע על כל הצדקה שבדין להיעתר לתביעתו ולבטל את מינויים.

תצהירים ועדויות

10.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. כן הוגשו מטעמו תצהירי עדות ראשית של מר יואב גדעון כהן, של מר דוד אליהו, של מר בנימין דבש ושל מר חיים קדושים, אשר שימשו כולם כמצילים בעירייה במשך שנים רבות במקביל לתובע. תצהיר של מר שלום בן חמו נמשך מהתיק בשל אי התייצבותו לדיון.
התובע והעדים מטעמו נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפני
נו.
בנוסף העידו מטעם התובע מר אסף כהן, חבר מועצת העירייה וחבר הנהלת העיר ומר אלי הגדיש, מנהל מחלקת חוף הים בעירייה.

מטעם העירייה הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אהרון סוחמי, משנה למנכ"ל העירייה ומנהל משאבי אנוש, עליו נחקר במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפני
נו.

הנתבעים 2 ו- 3 הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונחקרו עליהם במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפני
נו.
כן העיד מטעם הנתבעים מר אבי אפיה, יו"ר ועד העובדים בעירייה ויו"ר ארגון המצילים הארצי.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית
11.
בהתאם להלכה הפסוקה, על הליכי המכרזים בשירות הציבורי חלים עקרונות יסוד של המשפט הציבורי וערכי היסוד של משפט העבודה ויחסי העבודה (דב"ע שנ/27-3 כרמי הראל - האוניברסיטה העברית, פד"ע כא, 315). בתוך כך יש לקיים את הליכי המכרז לאורם של עקרונות השוויון והתחרות ההוגנת (ע"ע (ארצי) 106/99 סלמאן סלאח סעד - מדינת ישראל (9.2.00)).

כבר נפסק לעניין זה:

"על ועדת הבוחנים המתכנסת לצורך בחינת המועמדים במכרז פנימי מוטל תפקיד רב אחריות, לבחור למשרה פנויה בשירות הציבורי את המועמד המתאים ביותר על פי תנאי המכרז, דרישת בעל המכרז והאינטרס הציבורי. על חברי הוועדה ליתן דעתם למידת התאמתו של מועמד לתפקיד ולשקול את השיקולים הרלבנטיים העולים מכלל הנתונים שהוצגו לפניהם. הם המסוגלים להעריך את התאמתו של מועמד לכהן במשרה, לאור מומחיותם ונסיונם המקצועי.
על חברי ועדת הבוחנים למלא תפקידם זה 'תוך שמירה על כללי יושר והגינות, שיקולים ענייניים והימנעות מניגוד עניינים'"
(ר' ע"ע (ארצי) 705/07 ד"ר גיורא הוידה - מדינת ישראל (26.5.08)
ע"ע (ארצי) 1070/01
גילה שנער - נציב שירות המדינה ואח'
(25/04/01) – להלן: "עניין שנער").

12.
לעניין התערבותו של בית הדין בהליכי המכרז, נפסק:
"יש לייחס חשיבות רבה לאופן התנהלותו של מכרז ולתקינות הליכיו בכל שלב משלביו...
ביטולו של מכרז לא יעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נמצא כי נפל פגם מהותי בהליכי המכרז או בהמלצת הועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של עניין והפוסלים מניה וביה החלטתה של רשות ציבורית, כגון שיקולים זרים שאינם ממין העניין, כאלה הנגועים בהפליה, או בנגיעה אישית או בהפרת זכות יסודית, כגון לשוויון להגינות, או זכות הטיעון, או שנהגו כלפי משתתפים במכרז בניגוד לכללי הצדק הטבעי ושלא בתום לב ובמיוחד כמתחייב מיחסי העבודה"
(ר' עניין שנער בעמ' 26).


שעה שבית הדין בוחן את פעילותה של הרשות המוסמכת, עומדת לנגד עיניו חזקת תקינות המעשה המנהלי ולכן, במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטת הרשות, לא ישים בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכללו, את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת "כל עוד מצויה אותה אפשרות שנבחרה במתחם הסבירות, ניתנה בסמכות, ואין בהחלטה פגיעה בכללי הצדק הטבעי או שיקולים זרים" [

ע"ע (ארצי) 1123/01
בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו - צויזנר
פד"ע לו 438].

13.
בהתאם להלכה כאמור, בית הדין אינו נדרש להיכנס בנעליה של וועדת המכרזים ואיננו נדרש להחליף את החלטתה אשר ניתנה על סמך התרשמותם הישירה של חבריה מהמועמדים אשר עברו את תנאי הסף והופיעו בפני
ה ורואיינו על ידה.
לא מתפקידו של בית הדין לבחון את כישורי המועמדים למכרז ולקבוע מי לדעתו הינו המועמד המתאים ביותר, אלא תפקידו לבחון אם נפלו פגמים מהותיים בהחלטה, אם נשקלו בה שיקולים זרים, או באם היא נגועה בחוסר סבירות קיצונית המצדיק את ביטולה.

יישום ההלכות על ענייננו

14.
התובע, כאמור, עתר לביטול החלטת ועדת המכרזים של העירייה בעניין איוש תפקידי מנהלי תחנת הצלה בעירייה ולקבוע כי הוא אחד משני הזוכים במכרז.

נקדים ונציין כי גם אם ייקבע כי נפל פגם היורש לשורשו של עניין בהחלטת ועדת המכרזים המצדיק ביטולה, ממילא לא ניתן להעניק לתובע את הסעד המבוקש ולהכריז עליו כעל אחד משני הזוכים במכרז, אלא לכל היותר יש לחייב את העירייה לערוך מכרז חדש לאיוש התפקיד.

יש לזכור כי למכרז ניגשו ארבעה מועמדים נוספים מלבד התובע והנתבעים 2 ו- 3 אשר עמדו בתנאי הסף וזכאים אף הם להתמודד על התפקיד, ככל שייקבע כי נפל פגם בהחלטת הועדה המצדיק ביטולה.

15.
נקודה נוספת אשר מן הראוי להקדים ולהבהירה היא העובדה שהתובע המתין עם הגשת תביעתו ובקשתו לסעד זמני במשך כחמישה חודשים לאחר תום המכרז ולכניסתם של הנתבעים 2 ו- 3 לתפקידם, בבחינת "מעשה עשוי".

התובע לא הצביע על כל סיבה להשהיית פנייתו לבית הדין זמן כה רב מתום המכרז ומקבלת ההודעה על אי זכייתו, כאשר על פי עדותו שלו, מיד עם צאתו מועדת המכרזים התייעץ כבר עם עו"ד, שהוא גם אחיו, בדבר האירועים שאירעו בוועדה (עמ' 22 לפרוט', ש' 43-44) כך שכבר בשלב זה סביר כי היה מודע להשלכות של אי הגשת העתירה במועד.

התובע טען אמנם כי העירייה מנעה ממנו מלממש את זכויותיו בכך שלא אפשרה לו לעיין במסמכי המכרז, אולם בסופו של יום הגיש את תביעתו ללא המסמכים שביקש, כך שאי גילוי המסמכים לא מנע ממנו מלממש את זכויותיו.

התובע אף טען כי הגיש את העתירה בשיהוי ממניעים כלכליים, אולם ברי כי אין בשיקוליו הכלכליים של התובע כדי להוות עילה לשיהוי בהגשת עתירה לביטול מכרז, שדי בשיהוי הניכר בהגשה כדי להוות נימוק לדחייתה.

16.
מעבר לאמור, התובע הגיש את התביעה בה טען לפגמים שנפלו במכרז מספר חודשים לאחר שהתקיים, וזאת על אף שלטענתו, ידע עוד קודם לקיום המכרז על היותו "תפור", כך לטענתו.

התובע העיד בחקירתו הנגדית:

"ש. אתה אומר שהמכרז תפור.
ת. כן.
ש. אתה חשבת שהמכרז תפור עוד קודם שנכנסת לוועדה?
ת. נכון. שלחתי מכתב גם לראש העיר ודיברתי עם מ"מ ראש העיר והודעתי להם שאני יודע שהמכרז תפור.

ש. המכתב ששלחת לראש העיר לא צורף?
ת. צורף. נספח 13 לתצהיר הראשון.
ש. אתה מתכוון למכתב מ- 17.2.09.
ת. כן" (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 17-31).

17.
הלכה היא כי מתמודד הטוען לפגם בתהליכי המכרז ופגם זה ידוע לו, עליו להעלות את טענתו לפני ההתמודדות וקבלת ההחלטה ולא לאחר שהצעתו או מועמדותו נדחתה (ר' ע"ע (ארצי) 1279/02 מ"י ועמורה חיים - שלמה כרמי (16.1.03).

גם בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ קבע לעניין זה:

"מי שמלין על הרכבה של ועדת מכרזים אינו יכול לבחור בדרך של השתתפות במכרז תחילה כדי להעלות את ההשגות רק לאחר מכן, במקרה שייכשל ולא ייבחר במכרז. במילים אחרות, מי שטוען כנגד יושר לבם של אלו המכהנים בוועדה, צריך להעלות טענה זו על אתר ולא לחכות לתוצאות דיוניה של הוועדה, כאילו מדובר אך בפגם מותנה, המתרפא עם בחירתו של בעל ההשגות.
העותר שלפנינו העלה טענות רבות מאוד נגד אלו שכיהנו בוועדה, ובראש ובראשונה נגד ראש הרשות המקומית, שישב בוועדה. בלי לנקוט עמדה להאשמות לגופן, שהן, כאמור, רבות ואף חמורות, הרי צריך היה העותר לפנות בשעתו לבית המשפט במקום להתייצב לפני הועדה. עצם ההשתתפות בתהליכי הבחירה שוללת ממנו, כאמור, את הזכות לטעון את טענותיו הנ"ל לאחר מעשה..."

ובהמשך:

"הנימוק להלכה זו הוא, כי אדם, אשר שתק בזמן שהגיש הצעתו למכרז, מוותר על האפשרות להטיל דופי לאחר מעשה במכרז ובתנאיו. מפרסם המכרז והמשתתפים בו זכאים לבטוח, שכל אחד מהמשתתפים קיבל על עצמו את תנאיו, ושבהליכים תקינים ומקובלים יוכל המזמין לקבל את ההצעה הטובה והנוחה לו ביותר, וכן כי מציע הצעה זאת הוא שיזכה במכרז. (ראה: בג"צ 292/61
). כל הגשת הצעה על הכרוך בה דורשת מאמץ והשקעה ניכרים. על-כן לא יהא זה הוגן, אם משתתף במכרז, הרואה בו פגם מתחילתו, ישתוק, אך יתריע על כך, לאחר שהתברר לו שלא זכה. יש בכך חוסר הגינות הן כלפי המזמין והן כלפי המשתתפים האחרים."
(בג"צ 422/85 תופיק גאנם נ' משרד החינוך והתרבות, לט(4) 298 – להלן: "עניין גאנם") (ההדגשות אינן במקור).

18.
התובע העיד, כמפורט לעיל, כי ידע עוד טרם קיום המכרז, כי המכרז היה "תפור". התובע אף פנה בעניין זה לראש העיר ולממלא מקומו בכתב ובעל פה עוד טרם קיום המכרז, ובכל זאת בחר להשתתף במכרז ולא לעתור לבית הדין עוד לפני קיומו, אלא רק לאחר שהתברר לו כי לא זכה בו.
עצם בחירתו להשתתף במכרז, מבלי שהעלה השגותיו בפני
הועדה לפני או במהלך התכנסותה ושתיקתו גם במשך כחמישה חודשים לאחר קבלת החלטתה, משמיטה את הקרקע תחת טענותיו כנגדה לאחר מעשה, ודאי שחמישה חודשים לאחר מעשה.

די בכך כדי לדחות את טענות התובע כנגד תוצאות המכרז.

19.
התובע טען למעשה לאורך ההליך כולו כי הוא המועמד הטבעי לזכיה בתפקיד, כשלטענתו, המינוי אינו מצריך מכרז אלא צריך להיעשות על פי וותק, כפי שנעשה בעבר (עמ' 19 לפרוט', ש' 11-12, עמ' 20 לפרוט', ש' 38-39, עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 1 – 15).
אולם אף אם בעבר מונו מנהלי תחנות על פי וותק, על פי עדותו של מר סוחמי, מנהג זה שונה בעקבות דיון משפטי שהתקיים בבית הדין בו נקבעו קריטריונים ונקבע כי יש לערוך מכרזים פנימיים לתפקידים בחוף הים (עמ' 32 לפרוט', ש' 28-30).

מכל מקום, החוק והפסיקה מחייבים את הרשויות בכלל ואת העירייה בפרט לערוך מכרז לאיוש משרות, ובהתאם העירייה החליטה לפרסם מכרז לאיוש המשרות של מנהלי תחנות.

במכרז נקבעו קריטריונים אשר על המועמדים לעמוד בהם ובין היתר "נסיון מעשי כמציל לפחות 10 שנים" (ר' נספח 1 לתצהיר התובע).
במכרז לא נאמר דבר באשר למתן עדיפות לוותק המועמדים ודי בכך שהמועמדים שנבחרו עמדו בקריטריונים הנדרשים, מבחינת וותק ונסיון.
ברי כי אין בעצם העובדה שהתובע רואה עצמו כ"מועמד הטבעי" לתפקיד בשל וותקו כדי להוות עילה לביטול המכרז.

20.
גם לגופם של דברים, לא מצאנו כי התובע הצביע על פגם, ודאי שלא פגם היורד לשורשו של עניין בהתנהלות או בהחלטת הועדה, המצדיק ביטול תוצאות המכרז.

21.
ועדת הבחינה שבנדון הורכבה משבעה חברים: מר אורי בוסקילה - מ"מ ראש העיר, מר אפרים מזרחי - סמנכ"ל תפעול, מר אהרון סוחמי -
נציגת למנכ"ל העירייה, מר אלי הגדיש - מנהל מחלקת החופים, גב' רוית קלפנר – קצינת מחוז ת"א במשרד הפנים, מר זמיר יצחק – נציג ציבור ומר אבי אפיה – יו"ר ועד העובדים.

22.
הועדה ראיינה את כל המועמדים כשכל אחד מהמועמדים נשאל 2 – 3 שאלות והתאפשר לו לענות עליהן. בתום הראיונות נערך סיכום על ידי חברי הועדה וכל אחד מחברי הועדה ציין מי הם המועמדים הזוכים מבחינתו. מר אפיה, יו"ר ועד העובדים נמנע מלהצביע.




בתום ההצבעה נבחרו הנתבעים 2 ו- 3 ברוב קולות, על ידי 5 חברי ועדה מתוך 6. התובע נבחר כמועמד הזוכה רק על ידי אחד מחברי הועדה, מר הגדיש, אשר מפרוטוקול הועדה עולה כי אף הוא התלבט בינו לבין הנתבע 2 ובסופו של דבר החליט "אני בוחר באריק ארגז בהמשך יהיה מכרז נוסף ויורם בצלאל
ייבחר בפעם הבאה" (פרוטוקול הועדה צורף כנספח 8 לתצהיר התובע).

23.
נבחן להלן באם נפלו פגמים בהתנהלות ובהחלטת הועדה כנטען על ידי התובע.

האם נפלו פגמים בהתנהלות הועדה?

24.
התובע טען כי במסגרת הדיון שהתקיים בפני
ועדת המכרזים הוא לא נשאל באשר לכישוריו אלא הוטחו בו טענות ביחס לעבירת משמעת שכביכול עבר ולהיעדרותו מהעבודה עקב תאונת עבודה בה נפגע, מבלי שניתנה לו הזדמנות מלאה להגיב עליהן, כשטענות אלו התבססו על שמועות בלבד והעלאתן ושקילתן מהווה פעולה פסולה.

25.
מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי התובע נשאל לגבי אירוע שהתרחש בתחילת העונה בו סירב לעלות לתחנת ההצלה.
העירייה טענה כי התובע סרב לעלות לתחנת ההצלה במשך מספר שעות (משעות הבוקר ועד הצהריים) על אף שנדרש לעשות כן על ידי הממונה עליו, כשלגישתה, מדובר בעבירת משמעת חמורה אשר יש בה כדי לסכן חיי אדם. יש לציין כי אף מר הגדיש, אשר העיד מטעם התובע, ציין כי אי עלייה לתחנה נחשב לאירוע חמור (עמ' 8 לפרוט', ש' 11-12).

התובע טען בכתב התביעה (וכן בבקשה לסעדים הזמניים) כי העבירה הנטענת "לא היתה ולא נבראה" (סעיף 42 לכתב התביעה) אולם כשנשאל על האירוע על ידי ועדת המכרזים לא הכחיש כי סרב לעלות לסוכת המציל, אם כי הסביר ש"עברה כ-1/2 שעה מאז ההוראה ועד לביצועה. שוחחתי עם דוד תמיר והסביר לי את הנושא וקיבלתי את הדין".

גם בתצהירו אישר התובע כי היה אירוע בתחילת העונה במסגרתו סירב לעלות לתחנת ההצלה, אולם הצהיר
כי האירוע כולו ארך לכל היותר מספר דקות וכי התעשת והסכים לעלות לתחנה לאחר שמר אסף כהן, עמו דיבר בטלפון באותה העת, נזף בו ואמר לו לעלות לתחנה ושלאחר מכן תטופל הצבתו (סעיפים 13.1 – 13.2 לתצהירו).

בין אם מדובר היה בסירוב של התובע לעלות לתחנת ההצלה שנמשך מספר דקות, חצי שעה או מספר שעות, ובין אם התובע הסכים לעלות לתחנה בעקבות שיחה עם מר טמיר או בעקבות שיחה עם מר כהן, מאחר והתובע עצמו הודה כי סרב לבצע הנחיה של הממונה עליו, אין לנו אלא לקבל את טענת העיריה לפיה נעברה על ידי התובע עבירת משמעת.

26.
מכל מקום, לא מצאנו כל פסול בכך שהתובע נשאל על עבירת המשמעת הנטענת אשר אירעה חודשים ספורים בלבד לפני קיומו של המכרז ואף סבורים אנו כי מחובתה היה לשאול לגביה, ולו כדי לקבל את תגובתו של התובע לעניין.

יש לציין כי אף מר הגדיש, אשר היה היחיד מבין חברי הועדה שבחר בתובע כמועמד מטעמו לזכייה בתפקיד, שמע כי התובע נשאל על עבירת המשמעת ולא הביע לה כל התנגדות:

"ש. שאלו את אריה ארגז
על עבירת המשמעת?
ת. כן.
ש. כששמעת את השאלה תסכים איתי שלא התנגדת לשאלה?
ת. לא התנגדתי
" (עמ' 9, ש' 43 – 47).




27.
לאור האמור, לא סברנו כי נפל פגם כלשהו בעצם העלאת השאלה בעניין עבירת המשמעת ומפרוטוקול הועדה עולה אף כי לתובע ניתנה האפשרות להגיב על הטענה והוא אף עשה כן.

לעניין זה נציין כי הגם שהוכח כי אף הנתבע 2 עבר עבירת משמעת - מהראיות והעדויות שנשמעו בפני
נו עולה כי מדובר היה באירוע שאירע שנים רבות לפני קיומו של המכרז (בשנת 2004 - על פי נספח 14 לתצהיר התובע) ולא התרחש בתחנת ההצלה או בשעות העבודה, כך שמידת הרלוונטיות שלו לאיוש התפקיד במכרז וודאי פחותה ממידת הרלוונטיות של עבירת המשמעת שעבר התובע זמן קצר לפני קיום הועדה ובמסגרת העבודה.
מכל מקום, לא מצאנו כי נפל פגם בכך שהועדה לא שאלה את הנתבע 2 על עבירת המשמעת האמורה.

28.
טענה נוספת שטען התובע היא כי במהלך הדיון בועדה הוטח בו "כי "איך הוא מצפה" למלא תפקיד של מנהל תחנה כאשר נעדר "חצי עונה" מהעבודה?"

ראשית, לטענה זו אין כל אחיזה בפרוטוקול הועדה.
התובע טען אמנם כי פרוטוקול הועדה כפי שנמסר לו אינו משקף כהלכה את חילופי הדברים שהיו בוועדה, אולם לא השכיל להוכיח טענה זו.
מר סוחמי הצהיר כי הוא איננו רושם כל מילה ומילה אלא את הנושאים העיקריים שעלו בשיחה, כשעל פי עדותו, לאחר ישיבת הועדה הוא שולח את הפרוטוקול לחברי הועדה ואף לא אחד מחברי הועדה העיר הערה כלשהי או טען כי האמור בפרוטוקול אינו משקף נכונה את אשר היה בו (סעיף 31 לתצהירו).
מר סוחמי נחקר על תצהירו ולא נשאל כל שאלה אודות הפרוטוקול. גם שני חברי ועדה נוספים שנחקרו על דוכן העדים, מר אפיה ומר הגדיש, לא נשאלו כל שאלה בעניין הפרוטוקול ובאם הוא שיקף נכונה את חילופי הדברים.
התובע צירף לתצהירו תרשומת שערך בכתב ידו לאחר יציאתו מהועדה (נספח 9 לתצהירו), אולם מאחר ותרשומת זו לא נערכה בזמן אמת אלא לאחר שיצא מהועדה ומזכרונו, ניתן לראות בה תרשומת המשקפת את תחושתו הסובייקטיבית שלדברים שנאמרו.
לאור האמור שוכנענו כי הפרוטוקול שצורף משקף את עיקרי הדברים שהיו בוועדה.

29.
מכל מקום, אין חולק כי התובע נשאל באשר להיעדרותו עקב תאונת העבודה, אף אם לא באופן הנטען על ידו. מאחר והתובע נפגע בתאונת עבודה מספר חודשים בלבד לפני קיומו של המכרז (וזאת בניגוד לנתבעים 2 ו- 3 אשר נפגעו בתאונות עבודה שנים רבות לפני קיום המכרז), שאלת מצבו הבריאותי היתה רלוונטית לעניין כשירותו לביצוע התפקיד ואך מתבקש היה שהתובע יישאל באשר ליכולתו הפיזית לבצע את התפקיד.
מכל מקום, מפרוטוקול הועדה עולה כי מצבו הבריאותי של התובע, לאחר שאישר כי הוא כשיר לביצוע התפקיד, כלל לא היווה שיקול בהחלטת חברי הועדה שלא לבחור בו.

לאור האמור, לא מצאנו כי העלאת נושא עבירת המשמעת ו/או היעדרותו של התובע עקב מצבו הבריאותי על ידי חברי הועדה או שקילת נושאים אלו, מהווה פעולה פסולה, כשלטעמנו העלאת הנושאים הנ"ל ושקילתם בבחינת התאמת התובע לתפקיד היתה מתבקשת בנסיבות העניין וודאי שלא חרגה ממתחם הסבירות.

30.
התובע טען כי חברי הועדה כלל לא שאלו אותו שאלות ביחס לכישוריו, אולם מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי התובע נשאל מדוע הוא מתאים לתפקיד וענה על כך באריכות ואף מהתרשומת של הועדה שערך התובע בכתב ידו (נספח 9 לתצהירו) עולה כי הוא נשאל על יכולת הניהול שלו ויכולותיו הארגוניות והשיב על כך בפירוט.

31.
התובע טען כי לא ניתנה לו הזדמנות ראויה להתמודד עם הטענות שהועלו במסגרת הועדה. אולם כעולה מהפרוטוקול, לתובע ניתנה ההזדמנות להגיב על הטענות והשאלות שהועלו והתובע הגיב עליהן.
התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הגיב על מה שיכול היה להגיב (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 17).
מכל מקום, ברי כי התובע אינו יכול להכתיב לועדה מהן השאלות שעליה לשאול.
על מועמד הניגש לועדה להכין עצמו לענות לכל שאלה שיישאל, לרבות לשאלות אשר מעמידות אותו במצב שאינו נוח לו ואין בעצם העלאת טענות שהתובע לא היה מוכן להן, כדי להוות טעם לפסילת תוצאות המכרז.

האם נפלו שיקולים זרים בהחלטת הועדה?

32.
התובע טען בנוסף כי יש לבטל את החלטת הועדה בשל שיקולים זרים, בלתי סבירים ובלתי מבוססים שנשקלו בה.
לטענתו - "התנהלות וועדת המכרזים בבחירת הזוכים ופסילת מועמדותו של התובע, בשל שיקולים זרים, שהנם בלתי סבירים וחסרי כל שחר, מבלי שהוועדה בדקה את נכונותם של הדברים וביססה את החלטתה על חרושת שמועות וסיפורים, אינה מהווה התנהלות תקינה של גוף ציבורי, המחוייב לפעול על פי כללי היושר וההגינות. ממילא לא ניתן לטעון אף כי החלטת הוועדה במקרה זה התבססה על שיקולים ענייניים" (סעיף 48 לכתב התביעה).

33.
התובע טען כאמור כי מועמדותו נפסלה "מבלי שהוועדה בדקה את נכונותם של הדברים וביססה את החלטתה על חרושת שמועות וסיפורים".
אולם כמפורט לעיל, התובע הודה בפני
הוועדה כי סירב לעלות לתחנת ההצלה, דהיינו כי עבר עבירת משמעת, אף אם זניחה לשיטתו. מקום בו התובע הודה בפני
הועדה בקיומה של עבירת המשמעת, גם אם לטענתו, מדובר היה בעבירה זניחה, לא היה מקום לדרוש מהוועדה להמשיך ולחקור את העניין.
גם את היעדרותו עקב תאונת העבודה שעבר אישר התובע בפני
הוועדה.
החלטת הועדה לא התבססה אפוא על "חרושת שמועות וסיפורים" כי אם על אירועים שהתקיימו בפועל.

34.
התובע טען כי בחירת הזוכים ופסילת מועמדותו התבססו על שיקולים זרים.

התובע ציין בסעיף 49 לכתב התביעה כי "נראה כי העדפתם של הזוכים במכרז לא היתה קשורה בהכרח ליתרונותיהם, כי אם לשיקולים אחרים" כשבכך כיוון בעיקר לקשרים אישיים וחברתיים של הזוכים עם חברי הועדה.

לגבי הנתבע 2, מר יורם בצלאל
, טען התובע כי הוא היה פעיל בחירות של יו"ר הועדה בשנת 2008, טענה אשר לא הוכחה בכל אופן ואף נזנחה בסיכומים.

בנוסף טען התובע כי לנתבע 2 היו בעיות חברתיות רבות, וזאת בניגוד לכישורים הנדרשים על פי טופס המכרז.
אכן, מעדויותיהם של מר יואב גדעון כהן, מר אליהו ומר דבש, עולה כי כולם סברו שלנתבע 2 היו בעיות ביחסי אנוש וכן בעיות משמעת.
אולם אין די בכך ששלושה מצילים, ששניים מהם אף פוטרו על ידי העירייה והגישו נגדה תביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין (מר אליהו ומר כהן), סברו כי לנתבע 2 היו בעיות ביחסי אנוש, כדי לקבוע כי הוא אינו מתאים לתפקיד.
מכל מקום, חזקה על הועדה כי שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים בהחלטתה לבחור בנתבע 2 , לרבות כישוריו החברתיים ושקללה את כל הנתונים טרם קבלת החלטתה.

35.
עוד טען התובע כי נסיונו המקצועי של הנתבע 3 נופל מנסיונו שלו.
טענה זו לא הוכחה, כשעל פי תצהירו של הנתבע 3, דווקא נסיונו כמנהל תחנה עולה בהרבה על נסיונו של התובע וכך גם וותקו המקצועי (סעיף 9 לתצהירו).

מכל מקום, אין מחלוקת כי הנתבע 3, כמו גם יתר המועמדים שרואיינו על ידי הועדה, עמד בתנאי הסף של המכרז (ר' לעניין זה גם עדותו של מר הגדיש, עמ' 9 לפרוט', ש' 16-20) והועדה היא שקובעת מי הוא המועמד המתאים לתפקיד מבין כל המועמדים שעמדו בפני
ה ולא התובע.
גם בעניין זה חזקה על הוועדה כי שקלה את כל נתוניו של הנתבע 3, לרבות נסיונו המקצועי, בטרם החליטה כי הוא המועמד המתאים לתפקיד.

36.
טענה נוספת שטען התובע היא כי לנתבעים 2 ו- 3 היו קשרים חברתיים הדוקים עם אחד מחברי הועדה, מר אבי אפיה.
מר אפיה העיד בפני
בית הדין כי מתוקף תפקידו כיו"ר ועד העובדים וכמציל בעירייה הוא מכיר את כל המצילים, כשעל פי עדותו לא התובע ולא הנתבעים היו חברים שלו לאחר שעות העבודה ו"כולם חברים באותה מידה" (עמ' 35 לפרוט', ש' 30-32, עמ' 37, ש' 6).

הנתבע 2 העיד כי אין בינו לבין מר אפיה יחסי חברות הדוקים, כשלטענתו הוא מכיר את מר אפיה שמתפלל איתו באותו בית כנסת, אולם הם כמעט ולא נפגשים מחוץ לעבודה (סעיפים 13-15 לתצהירו).

37.
לשם הוכחת טענה יחסי החברות ההדוקים, הצביע התובע על כך שהנתבע 2 העמיד לרשות מר אפיה את האופנוע שלו. טענה זו אושרה על ידי הנתבע 2, שהעיד כי העמיד לרשות מר אפיה את האופנוע שלו מעת לעת במשך תקופה של כשנה, על מנת שיוכל להתנייד לצורך פעולותיו כיו"ר הועד.
ואולם, גם אם הנתבע 2 אפשר למר אפיה להשתמש באופנוע שלו אין בכך כדי להצביע בהכרח על "קשרים חברתיים הדוקים" בין השניים, כשעל פי עדותו של מר אפיה הוא משאיל קטנועים מכל מי שאפשר, כולל מהנתבע 2, כדי להגיע לישיבות בעירייה (ר' עדותו, עמ' 37, ש' 7 – 23).


38.
התובע טען בנוסף כי מר אפיה שחרר את הנתבע 2 בערבות שעה שהוא נעצר בשל תקיפת אשתו. מעבר לעובדה שטענה זו לא הוכחה בכל אופן ואף לא ברורה מידת הרלוונטיות שלה לעניין המכרז, הרי שאף אם היתה מוכחת לא היתה מצביעה בהכרח על יחסי חברות הדוקים.

39.
גם הטענה כי בין מר אפיה לבין הנתבע 3 היו קשרים חברתיים הדוקים לא הוכחה.
הנתבע 3 הצהיר כי עבד תחת מר אפיה תקופה מסויימת וטען כי הם חברים לעבודה ולא מקיימים קשרים חברתיים מחוץ לשעות העבודה (סעיף 14 לתצהירו).

התובע לא הוכיח אחרת.

40.
ואולם, אף אם סבר התובע כי יש טעם לפגם בהשתתפותו של מר אפיה בועדה בשל קשריו החברתיים עם מי מהמועמדים, שומה היה עליו להתריע על פגם זה מיד לכשנודע לו עליו ולא לאחר שנודעו לו תוצאות המכרז.

התובע לא טען דבר כנגד השתתפותו של מר אפיה בועדה, לא בפתח ישיבת הועדה, כשראה מי הם חברי הועדה, לא במהלכה, לא כשיצא ממנה (ר' עדות התובע, עמ' 21, ש' 39-46) ואף לא בסמוך לאחר קבלת תוצאות המכרז.

הטענה בדבר השתתפותו של מר אפיה בועדה אף לא עלתה בתכתובת שהתנהלה בין באי כוחו של התובע לבין העירייה לאחר קיומו של המכרז, עת התבקש לאפשר לתובע לעיין במסמכי המכרז (ר' נספח ד' לכתב התביעה).

טענות אלו עלו לראשונה רק במסגרת התביעה דנן (והבקשה לסעדים זמניים שהוגשה ביחד עמה) כחמישה חודשים לאחר שנודעו לתובע תוצאות המכרז.



41.
כפי שכבר ציינו לעיל, הלכה פסוקה היא כי מי שמלין על הרכבה של ועדת מכרזים, אינו יכול לבחור בדרך של השתתפות במכרז תחילה כדי להעלות את ההשגות רק לאחר מכן, במקרה שייכשל ולא ייבחר במכרז. במלים אחרות, מי שטוען כנגד יושר לבם של אלו המכהנים בוועדה, צריך להעלות טענה זו על אתר ולא לחכות לתוצאות דיוניה של הוועדה, כאילו מדובר אך בפגם מותנה, המתרפא עם בחירתו של בעל ההשגות (ר' עניין גאנם שלעיל).

התובע לא עשה כן ועל כן הוא מנוע מלהעלות טענות אלו כעת.

42.
יתרה מכך, כלל הוא כי אין די בהיכרות מוקדמת בין חבר הוועדה למועמד בכדי להצביע על קיומם של שיקולים זרים, ו- "אין בעצם ההכרה האישית ובתוצאותיה הטבעיות כדי לפסול בוחן או יועץ בוועדה אשר כזאת" (בג"צ 322/77 הדר - בן ארי, פ"ד לא(3), 762, 766).

העובדה שלחבר ועדת מכרזים דיעה משלו בעניין מועמד זה או אחר בשל היכרות מוקדמת עמו אינה פוסלת אותו מלשבת בועדה. בוועדות מכרזים יושבים תדיר אנשים המכירים את המועמדים ממקום העבודה. יכול להיות שלחבר בועדה תהיה התרשמות מוקדמת, בין אם חיובית ובין אם שלילית, לגבי מועמד מסויים מכוח היכרות מוקדמת עמו, אולם אין בכך כדי להביא לפסילת מכרז, כל עוד לא הוכח כי שיקולים זרים הכריעו את הכף.

43.
הדבר נכון שבעתיים בנסיבות העניין שבפני
נו, בהן מר אפיה לא לקח חלק פעיל בהצבעה, כך שלמעשה הוסר החשש להעדפת מועמד אחד על פני האחר.

העיריה הסבירה כי מר אפיה לא הצביע במכרז בסופו של יום, מאחר וטרם הצבעתו הסתמן רוב מוחלט בקולות חברי הועדה בעד הנתבעים 2 ו- 3, כך שממילא בשלב זה הצבעתו לא היתה משפיעה על תוצאות המכרז.

במצב עניינים זה, בו חמישה מתוך שישה חברי הועדה שהצביעו בחרו כבר בנתבעים 2 ו- 3, הרי שגם אם אדם אחר היה יושב תחת מר אפיה בועדה, לא היה בקולו כדי לשנות את תוצאות המכרז.

לא זו אף זו, ייתכן שאותו אדם שהיה יושב תחת מר אפיה בועדה, היה בוחר אף הוא בנתבעים 2 ו/או 3 כזוכים במכרז ולא בתובע.

המנעותו של מר אפיה מהצבעה בועדה מאיינת אפוא את טענת התובע למשוא פנים ולבחירת הנתבעים 2 ו- 3 עקב קשריהם החברתיים עמו.

44.
טעם נוסף לביטול תוצאות המכרז נעוץ לטענת התובע, בכך שהעירייה לא אפשרה לו לעיין באופן מלא במסמכים שהתבקשו על ידו לאחר קיומו של המכרז.

בהתאם לתקנה 31 לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם – 1979 – " דיוני ועדת הבחינה, מסמכיה ומסקנותיה יישמרו בסוד ואין להביאם לידיעת אחרים אלא באישור ראש העיריה".

התובע ביקש לקבל לידיו העתק ממלוא הפרוטוקולים של הועדה ומההצעות הזוכות. התובע ביקש לעיין במידע רחב שכלל, בין היתר, גם מידע אודות מועמדים אחרים, אשר יש בו כדי לפגוע בפרטיותם.

העירייה הסכימה לאפשר לתובע לעיין בפרוטוקול הסיכום של ועדת הבחינה ובכך, לטעמנו, עמדה בחובתה על פי התקנות.

45.
מעבר לאמור, זכותו של התובע לעיין במסמכי המכרז הינה זכות שנולדה רק לאחר קיומו של המכרז ולאחר בחירתם של הנתבעים לתפקיד, כך שממילא לא ניתן לראות בפגיעה בזכות העיון של התובע, ככל שהיתה, עילה לפסילת תוצאות המכרז.

46.
באשר לטענות התובע בדבר הוצאת והכנסת מסמכים לתיקו האישי – טענות אלו לא הוכחו וממילא אין בהן כל רלוונטיות לעתירתו לבטל את החלטת וועדת המכרזים.
מכל מקום, אף אם התובע לא ידע על קיומם של נספחים 10 ו- 11 לתצהירו בתיקו האישי (מכתבים של מר אפרים מזרחי, סמנכ"ל תפעול, למר סוחמי, משנה למנכ"ל העירייה בעניין עבירת המשמעת ותאונת העבודה שעבר התובע), מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא כלל לא התייחסה לתיקו האישי של התובע או למסמכים שהיו בו, כשלטענת העירייה, תיק זה כלל לא עמד בפני
ה.

לסיכום –

47.
המסקנה מכל האמור לעיל היא
כי התובע לא הצביע על טעמים מבוססים כלשהם, לא כל שכן טעמים כבדי משקל המעידים כי נפל פגם מהותי בהחלטת הועדה, המצדיקים התערבותו של בית הדין בהחלטה.

שוכנענו כי ועדת המכרזים התכנסה בהרכב ראוי. הועדה ראיינה את כל המועמדים, שקלה את מועמדותם וקיימה הצבעה בה השתתפו כל חברי הועדה למעט מר אפיה. הועדה החליטה ברוב קולות למנות את הנתבעים 2 ו- 3 לתפקידי מנהלי תחנה, תוך שכל אחד מחברי הועדה הסביר מדוע הם המועמדים המתאימים ביותר לשיטתו.
שיקולי הועדה כפי שמופיעים בפרוטוקול הועדה, הינם שיקולים ענייניים, שאינם חורגים ממתחם הסבירות.

כאמור, אין זה מתפקידו של בית הדין להמיר את שיקול דעתה של הועדה בשיקול דעתו ולקבוע מיהו המועמד המתאים ביותר לזכייה במכרז, וכל עוד לא נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין בהליכי המכרז ובשיקולי הועדה, לא יתערב בית הדין בהחלטתה.






סוף דבר

48.
התביעה נדחית.

49.
התובע
יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ש"ח לטובת העירייה ובסך כולל של 4,000 ש"ח לטובת הנתבעים 2 ו-3 (יחד),
שישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליו, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לנתבעת.


ניתן היום,
27 מאי 2013,

בהעדר הצדדים.












נ.צ. מר כבדיאל

(מע)

מיכל לויט
,שופטת

נ.צ. מר כהן (ע)











תעא בית דין אזורי לעבודה 7607/09 אריה ארגז נ' עירית בת ים, יורם בצלאל, יצחק גולוב (פורסם ב-ֽ 27/05/2013)