פסקי דין על רגינה שורצברגר | פסקי דין על שלום מרין | פסקי דין על חנניה פלקר | פסקי דין על יעקב יעקובי ואח' |

3511/13 עא     03/06/2013




עא 3511/13 רגינה שורצברגר נ' שלום מרין, חנניה פלקר, יעקב יעקובי ואח'




החלטה בתיק ע"א 3511/13


בבית המשפט העליון


ע"א 3511/13



לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקשת:
רגינה שורצברגר



נ


ג


ד



המשיבים:

1. שלום מרין



2. חנניה פלקר



3. יעקב יעקובי
,באמצעות יורשים


4. יהודית יעקובי, באמצעות
יורשים


5. אסף יעקובי,יורש יעקב ויהודית יעקובי


6. טל ויתקין, יורש יעקב
ויהודית יעקובי


7. אמיר יעקובי, יורש יעקב ויהודית יעקובי


8. רונן וולגרין


9. ארז שימקו


10. ירון וינבך


11. פני בן מוחה


12. חיה מרים שטח


13. יוסף שטח


14. איתן דגני


15. מיכאל כהן


16. רונית סבג


17. רחל [וגנר ] אילת


18. עידו גלעד


19. ענבל גלעד


20. דוד אזולאי


21. פני אזולאי


22. פז איינס כהן


23. יצחק פורת


24. אראלה פורת


25. סילביה בטריז רוברט


26. אייל רוברט


27. אברהם צייזל


28. ארנון יצקר


בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית ה משפט המחוזי בחיפה בת"א 1763-06-13 מיום 20.2.2013 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן

בשם המבקשת:
בעצמה
בשם המשיבים:
עו"ד אלון איל

החלטה



לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט
י' כהן
) בת"א 1763-06-12 שניתן ביום 20.2.2013, במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים כנגד המבקשת (וכנגד עיזבון אימה המנוחה של המבקשת) וחייבהּ בתשלום סך של 25,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים, ובסך הכול 400,000 ש"ח. עניינו של פסק הדין בחיובו של בעל דירה שמסרב באופן בלתי סביר להצטרף לעסקת פינוי ובינוי לשלם פיצוי ליתר בעלי הדירות בבית המשותף שמבקשים לקדם את העסקה, בהתאם לסעיף 2(א) לחוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ו-2006.

תמצית הרקע העובדתי


1.
המשיבים הינם בעלי הדירות (חוכרים לדורות) של 16 מתוך 18 דירות מגורים בבית המשותף המצוי בחלקה 11 בגוש 11196 ברח' חביבה רייך 45-43-41 בחיפה (להלן:
הבניין
). עיזבון המנוחה פוליקסניה שוורצברגר ז"ל הינו בעל הדירה (החוכר לדורות) של דירת מגורים נוספת בבניין (להלן:
הדירה
). המבקשת הינה בתה של המנוחה וייצגה את העיזבון בהליכים המשפטיים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי וממשיכה לייצגו במסגרת הבקשה שלפני (להלן יכונו העיזבון והמבקשת ביחד:
המבקשת
). שטחן של כל הדירות בבניין זהה ועומד על 40 מ"ר (ולכל דירה צמודים 1/18 חלקים ברכוש המשותף).

2.
המשיבים ביקשו לקדם עסקת פינוי ובינוי בבניין, בהתאם לחוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ו-2006 (להלן:
חוק פינוי ובינוי
) ובהתאם לתוכנית מתאר שאושרה על ידי הועדה המחוזית לתכנון ולבניה. במסגרת ההחלטה בבקשה דנן אין צורך להאריך בפרטי עסקת הפינוי והבינוי הקונקרטית שביקשו המשיבים לקדם, וניתן לומר שתמציתה הינו כדלקמן: צו רישום הבית המשותף יתוקן כך שתתווסף יחידה חדשה אליה יוצמדו כל שטחי הרכוש המשותף וכל זכויות הבנייה; בעלי הדירות יפנו את דירותיהם במהלך הבנייה; בעלי הדירות לא יידרשו לשאת בעלות כספית כלשהי בגין עבודות הבנייה; הבניין הקיים ייהרס וייבנה בניין חדש במקומו; הבניין החדש יכלול 7 דירות חדשות שיירשמו על שם היזם; בתום הבנייה יקבל כל אחד מבעלי הדירות יקבל דירה גדולה יותר בשטח של 75 מ"ר אשר כוללת ממ"ד, מרפסת ומחסן. תכניתם של המשיבים נתקלה בהתנגדותם של בעלי הדירות של שתי דירות מגורים בבניין, בהם התנגדות המבקשת. בהמשך הוסרה התנגדותו של בעל הדירה הנוסף, ונותרה רק התנגדות המבקשת. מכיוון שההסכם עם היזם קבע שתנאי לתחילת העבודות הינו תיקון צו רישום הבית המשותף, ומכיוון שתיקון זה – כמו גם הוצאת הפרויקט כולו אל הפועל – מצריך הסכמה של כל בעלי הדירות בבית המשותף, לא יצא הפרויקט אל הפועל עד עתה.

3.
משעמדה המבקשת על התנגדותה לכל הסכם עם היזם, הגישו המשיבים תביעה כספית כנגד המבקשת בטענה כי מדובר ב"סירוב בלתי סביר" כמשמעותו בסעיף 2(א) לחוק פינוי ובינוי, אשר מקים אחריות בנזיקין של המבקשת כלפי המשיבים בשל הנזק שנגרם להם עקב אי ביצוע העסקה. המבקשת טענה להגנתה כי סירובה הינו "סירוב סביר" וכי אין מקום לחייבה בנסיבות העניין בתשלום פיצויים למשיבים. בין היתר, טענה המבקשת כי סירובה נבע מדרישת בא כוח המשיבים להחתימה על חוזה שכלל הצהרה שקרית בדבר היעדר כל חוב בגין הדירה, וזאת בעת שרבץ על הדירה חוב בסך כ-50,000 ש"ח לעיריית חיפה ולמינהל מקרקעי ישראל; כי הדירה החדשה תהיה נמוכה בשתי קומות ממפלס הכביש ואין לחייבה להסכים לכך; כי בדירה החדשה יישלל ממנה הנוף הפסטורלי שנשקף מדירתה כיום ויוחלף ב"נוף" של קיר תומך; וכי קיימות במקרה זה נסיבות אישיות מיוחדות כאמור בסעיף 2(ב)(4) לחוק פינוי ובינוי. במהלך הדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי הועלו מספר הצעות מצד המשיבים במטרה להביא את המבקשת להסיר את התנגדותה לקידום הפרויקט – בין היתר, הציעו המשיבים והיזם לרכוש מהמבקשת את דירתה ולסלק את החוב הקיים לעיריית חיפה; להצריח בין דירת המבקשת לדירה בבניין סמוך שבו מתבצע פרויקט דומה שנמצא לפני סיום; להצריח בין דירת המבקשת לבין דירה בקומה גבוהה יותר בבניין החדש שייבנה; לרכוש למבקשת דירה שוות ערך במקום אחר בעיר חיפה – אך כל ההצעות נדחו על ידיה.

תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבים וקבע כי סירובה של המבקשת אינו סביר בנסיבות העניין. נקבע כי המקרה דנן אינו נכלל ברשימת המקרים המנויים בסעיף 2(ב) לחוק פינוי ובינוי, אשר בהתקיימם לא ייחשב סירוב כבלתי סביר. בית המשפט התייחס לכל אחת מטענות המבקשת, ודחה אותן אחת לאחת בקובעו כי אין באף אחת מהן כשלעצמה כדי להפוך את הסירוב לסביר בנסיבות העניין. בית המשפט קבע כי גם אם בוחנים את משקלן המצטבר של כל טענות המבקשת, הרי שסירובה הינו בלתי סביר בנסיבות העניין, בציינו כי טענות המבקשת אינן מיוחדות לה או לדירתה והן משותפות לכל יתר בעלי הדירות בבניין אשר נתנו הסכמתם לפרויקט.

5.
אשר לגובה הפיצוי, קבע בית המשפט כי יש להעמידו על סך של 400,000 ש"ח בלבד, על אף שהמומחה מטעם המשיבים קבע בחוות דעתו שנזקם נאמד בכ-3,580,000 ש"ח, ועל אף שסכום התביעה במסגרת כתב התביעה המתוקן הועמד על סך של 1,790,000 ש"ח (משיקולי אגרת בית משפט). נקבע כי היה מקום לכאורה לפסוק למשיבים את מלוא סכום הפיצוי שנתבע על ידם בכתב התביעה המתוקן, בשים לב לכך שהמבקשת לא העמידה חוות דעת נגדית מטעמה. יחד עם זאת, נקבע כי סעיף 3 לחוק פינוי ובינוי מעניק לבית המשפט שיקול דעת להורות "מן הצדק" שבעל הדירה הסרבן יישא רק בחלק מנזקם של יתר בעלי הדירות, וכי כך יש לעשות בנסיבות העניין. זאת, מכיוון שהנכס היחיד של העיזבון הוא דירת המנוחה שבה מתגוררת כיום המבקשת, ומכיוון שנראה שלצורך מימוש פסק הדין וגביית הפיצוי יהיה על המשיבים לממש את הדירה ולהותיר את המבקשת ללא קורת גג. עוד צוין בהקשר זה כי אין להוציא מכלל אפשרות שהדירה תימכר לצד ג' שיהיה מוכן להצטרף לתוכנית הפינוי והבינוי, ולכן נזקם של המשיבים יהיה נמוך באופן ניכר מהנזק שנקבע בחוות דעת המומחה מטעמם ויתבטא רק בעיכוב ביצוע התוכנית ולא בסיכולה.

6.
לאחר כל אלה, קבע בית המשפט כי יש מקום בנסיבות העניין לעכב את כניסתו של החיוב לפי פסק הדין לתוקף עד ליום 2.4.2013, על מנת לאפשר למבקשת לשקול עמדתה בשנית. נקבע כי ככל שהמבקשת תודיע עד למועד זה בכתב על הסכמתה להצטרף לתוכנית ותחתום על כל המסמכים הנדרשים, לא ייכנס החיוב לתוקף. לבסוף חייב בית המשפט את המבקשת בהוצאות המשיבים בסך של 85,000 ש"ח.


מכאן ערעורה של המבקשת ובקשת עיכוב הביצוע שלפני.

תמצית נימוקי בקשת עיכוב הביצוע

7.
המבקשת, אשר אינה מיוצגת בהליך שלפני, הגישה מסמך שכותרתו "ערעור ובקשה דחופה למתן צו מניעה", אשר מוקדש רובו ככולו לטענות המבקשת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, מדובר ב

פסק דין
תקדימי שמטיל על בעל דירה המתנגד לתוכנית פינוי ובינוי אחריות בנזיקין כלפי יתר בעלי הדירות בבית משותף. המבקשת חוזרת במסגרת ערעורה על כל נימוקיה להתנגדותה, אשר פורטו בתמצית בפסקה 3 לעיל, וטוענת כי סירובה הינו סביר בנסיבות העניין. עוד נטען כי נפלו בפסק הדין שורה של טעויות מהותיות, הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי, וכי פסק הדין הושג על יסוד תרמית של המשיבים שהציגו ראיות ומצגים כוזבים לבית המשפט. אשר לטעמים לעיכוב הביצוע – ככל שניתן להפריד את טענות המבקשת בעניין זה מטענותיה לגופו של פסק הדין – נטען כי הדירה משמשת למגורי המבקשת וכי למבקשת אין נכסים נוספים מלבדה. לפיכך נטען כי המשמעות המעשית של הוצאתו לפועל של פסק הדין עוד בטרם יישמע הערעור הינה מכירת הדירה ופינויה של המבקשת ממנה.

תמצית תגובת המשיבים

8.
המשיבים מתנגדים לבקשת עיכוב הביצוע וטוענים כי סיכויי הערעור נמוכים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. אשר ל
סיכויי הערעור
; המשיבים מנתחים את תכליתו של חוק פינוי ובינוי, תוך הפניה לדברי ההסבר להצעת החוק ולדיונים בכנסת שקדמו לחקיקתו, וטוענים כי התנגדותה של המבקשת הינה בדיוק מסוג ההתנגדויות שהחוק התכוון למנוע ולהרתיע מפניהן. נטען כי התנגדותה של המבקשת הינה התנגדות סחטנית שכל מטרתה להגדיל את התמורה שתקבל המבקשת מהיזם ביחס ליתר בעלי הדירות. נטען כי מעידה על כך התנהגותה של המבקשת אשר דחתה את כל ההצעות שעלו במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי. לטענת המשיבים, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב ודוחה כל אחת מטענות המבקשת, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, בנימוקים טובים ומשכנעים שעולים בקנה אחד עם תכלית החוק. לפיכך נטען כי ספק רב אם ערכאת הערעור תתערב בהנמקת בית המשפט המחוזי. אשר ל
מאזן הנוחות
;
טוענים המשיבים כי מדובר ב

פסק דין
המטיל חיוב כספי, אשר הנטייה הינה שלא לעכב ביצועו אם ניתן להבטיח השבת הכספים למערער ככל שיזכה בערעור. נטען כי השיקול הרלוונטי במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
המטיל חיוב כספי הינו יכולתם הכלכלית של המשיבים, המעידה על יכולתם להשיב למבקשת את הכספים ככל שיתקבל הערעור, ולא יכולתה הכלכלית של המבקשת. נטען כי המבקשת כלל לא טענה, ולכן גם לא הוכיחה, כי המשיבים יתקשו להשיב את הכספים, ולכן לא ניתן לומר שמאזן הנוחות נוטה לטובתה.

דיון והכרעה

9.
לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, בהודעת הערעור, בבקשה ובתגובה שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

10.
כידוע, הנחת המוצא לדיון בבקשת עיכוב ביצוע

פסק דין
עד להכרעה בערעור, הינה כי אין בעצם הגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין, וכי הזוכה (המשיב) זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו מבלי להמתין להכרעה בערעור. עם זאת, בית המשפט רשאי לעכב ביצועו של

פסק דין
, כחריג לכלל, אם הוכיח מבקש עיכוב הביצוע קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו [ראו תקנות 467-466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. כאשר מדובר ב

פסק דין
המטיל חיוב כספי גרידא, ההנחה הינה כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר כשלעצמו מצב בלתי הפיך, וכי כספים ששולמו ניתנים להשבה בסופו של יום אם יתקבל הערעור [ראו, למשל: ע"א 7221/01
י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ
, פ"ד נו(4) 178 (2002)
]
.


ככלל, בית המשפט לא יישמע לטענות בדבר מצבו הכלכלי הקשה של מבקש עיכוב הביצוע כצידוק לעיכוב ביצוע

פסק דין
כספי [וזאת להבדיל ממצבו הכלכלי של המשיב אשר עשוי להיות שיקול רלוונטי, ככל שקיים חשש מבוסס לכך שהמבקש יתקשה לגבות את הכספים בחזרה בבוא היום ככל שיתקבל הערעור, ראו למשל: בש"א 1045/12
דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן
(22.2.2012)]. עם זאת, כאשר מוכיח מבקש עיכוב הביצוע כי כל רכושו מתמצה בדירת מגוריו וכי לצורך ביצוע פסק הדין יידרשו הליכי הוצאה לפועל בהם תמומש דירת מגוריו, ינקוט בית המשפט בגישה מרוככת יותר. כידוע, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע לא אחת כי כאשר מדובר ב

פסק דין
שעניינו מימוש זכויות במקרקעין המשמשים למגוריו של בעל דין נוטה מאזן הנוחות במובהק לטובת מבקש עיכוב הביצוע, וזאת לנוכח ייחודיותה של דירת המגורים בהשוואה לנכסים אחרים והתפיסה כי הנזק שייגרם לאדם כתוצאה מפינויו מדירת מגוריו חורג מנזק כספי גרידא [ראו, למשל: ע"א 6151/10
אראל נ' הבנק המזרחי המאוחד בע"מ
(12.12.2010); ע"א 7189/09
הלר נ' כהן
(26.1.2011); ע"א 2082/12
אבו סיאם נ' א.ט.א.מ.א.ר ניהול ושיווק מקרקעין (2004) בע"מ
(11.4.2012)].

11.
המקרה שלפני הינו מקרה גבולי, הן במישור מאזן הנוחות והן במישור סיכויי הערעור.


אשר ל
מאזן הנוחות
; מחד, לא מדובר ב

פסק דין
שעוסק
במישרין
במימוש זכויות המבקשת בדירת המגורים, אלא ב

פסק דין
מטיל על המבקשת חיוב כספי גרידא. מאידך, אין להתעלם מכך שמימוש זכויות המבקשת בדירת המגורים הינו
תוצאה צפויה ומידית
של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ודוק, מהבקשה ומהתגובה שלפני עולה כי טענות המבקשת בעניין זה – כי מצבה הכלכלי אינו טוב, כי דירת המגורים הינה רכושה היחיד, וכי המשיבים צפויים לנקוט בהליכים למימושה של הדירה לצורך גביית הפיצויים שנפסקו לטובתם בבית המשפט המחוזי – אינן מצויות במחלוקת של ממש (והדברים עולים במפורש גם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי שמתייחס למצבה הכלכלי של המבקשת ולכך שתשלום הפיצויים יוביל למימוש הדירה).


אשר ל
סיכויי הערעור
;
מחד, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו

פסק דין
מפורט ומנומק היטב שדוחה את טענות המבקשת, אשר ברובן הינן טענות עובדתיות. משכך, לא ניתן לומר שסיכויי הערעור הינם גבוהים. מאידך, אין להתעלם מכך שאי עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור משמעותו בנסיבות דנן המרה של "כלל האחריות" הקבוע בסעיף 2 לחוק פינוי ובינוי ב"כלל קנייני". זאת ועוד, ראוי להדגיש כי השאלה שמתעוררת בערעור דנן – מהו "סירוב בלתי סביר" מצידו של בעל דירה ביחס לתוכנית פינוי ובינוי שרוב בעלי הדירות הסכימו לה, בהתאם לסעיף 2 לחוק פינוי ובינוי – טרם התבררה בפסיקתו של בית משפט זה. משכך, סבורני כי קביעותיו ופרשנותו של בית המשפט ביחס לסעיפי המשנה הקבועים בסעיף 2(ב) לחוק פינוי ובינוי (הנוגעים לסירוב סביר שאינו מקים אחריות בנזיקין) ראויות בהחלט לבחינת ערכאת הערעור, ולכל הפחות בהקשר זה אין לומר שסיכויי הערעור הינם נמוכים.

12.
בסופו של יום, ועל אף שהשיקולים השונים "מושכים" לכיוונים מנוגדים, סבורני כי מכלול השיקולים מטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. שני השיקולים המרכזיים שהובילוני למסקנתי זו הינם כי מדובר בסוגיה עקרונית שטרם נדונה בבית משפט זה, וכי אין מחלוקת בין הצדדים שלצורך ביצוע פסק הדין במקרה הספציפי דנן יידרש מימושה של דירת המגורים של המבקשת, על כל המשתמע מכך.

13.
סוף דבר; בקשת עיכוב הביצוע מתקבלת. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ה בסיון תשע"ג (3.6.2013).




ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


13035110_w03.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 3511/13 רגינה שורצברגר נ' שלום מרין, חנניה פלקר, יעקב יעקובי ואח' (פורסם ב-ֽ 03/06/2013)