פסקי דין על גד ארבל | פסקי דין על דפנה ארבל | פסקי דין על עו"ד איתן ארז

5644-09/12 א     27/05/2013




א 5644-09/12 גד ארבל, דפנה ארבל נ' עו"ד איתן ארז








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 5644-09-12 ארבל ואח' נ' ארז

תיק חיצוני
:



בפני

כב' השופטת
איילה גזית


תובעים

1
.
גד ארבל

2
.
דפנה ארבל


נגד


נתבע

עו"ד איתן ארז






החלטה


מבוא

1. התובעים, גדי ודפנה ארבל
(להלן: "המשיבים"), הגישו תביעה כנגד הנתבע, עו"ד איתן ארז
(להלן: "המבקש"), בגין תפקידו כמפרק זמני של חברת ואייר אייר סי מובינג בע"מ (להלן: "החברה").
המשיבים טענו, כי על המבקש לשלם להם את שווי רכושם המאוחסן, שנמכר במהלך אחזקתו על ידי המבקש, כמפרק זמני של החברה. כמו כן, המשיבים מבקשים פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם בשל מכירת הרכוש המאוחסן.

המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מכוח תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר דין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), וזאת מאחר שהמשיבים לא ביקשו אישור להגשת התביעה נגדו מבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוא בית המשפט של הפירוק.




טענות הצדדים

2. המבקש טוען, כי על פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן להגיש תביעה כנגד בעל תפקיד, מבלי לקבל תחילה אישור להגשת התביעה מבית המשפט שמינה אותו, ואשר מפקח על פעולותיו. אישור זה, טוען המשיב הינו תנאי מוקדם והכרחי, לשכלול זכותו של תובע לתבוע את בעל התפקיד בתביעה אישית.

המבקש טוען, כי לבית המשפט של הפירוק אשר מינה אותו לתפקידו, ופיקח על פעולותיו הכלים לבחון את עילות הבקשה כנגדו בראי הליך הפירוק, תוך היכולת להכריע באם קיימת עילת תביעה המצדיקה הגשת תביעה אישית כנגדו אם לאו.

לפיכך, בשל העובדה שהמשיבים לא פנו לבית המשפט של הפירוק, ולא ביקשו אישור או רשות להגיש את התביעה נגדו, יש לסלקה על הסף.

3. המשיבים טוענים בתגובתם, כי בנסיבות העניין בהתאם לע"א 4042/08 סגל נ' עו"ד גרינברג ואח' (פורסם בנבו) שניתן ביום 24.11.08, (להלן: "פס"ד סגל") השתכללו כלל התנאים המצדיקים הגשת תביעה ישירה נגד בעל תפקיד, וזאת ללא נטילת רשות מבית המשפט של הפירוק.

התובעים טוענים, כי הסמכות המוקנית לבית משפט לאשר הגשת תביעה אישית נגד בעל תפקיד אשר ממונה במסגרת הליך פירוקה של חברה, קבועה בסעיף 374 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות").

התובעים טוענים, כי הינם צד ג', ולכן סעיף 374 לפקודה אינו מסמיך את בית המשפט של הפירוק לאשר הגשת תביעות נגד בעל התפקיד כאשר הנזק נגרם לצד ג', וכן כאשר הנזק של צד ג' אינו נגזר מנזקה של החברה.

לפיכך, לטענת התובעים, כאשר בעל התפקיד גרם נזק שאינו בר תביעה מצד החברה, אין לבית המשפט של הפירוק כל סמכות להכריע בשאלה האם ניתן להגיש תביעה נגד בעל התפקיד אם לאו, קרי, אין כל תחולה לסעיף 374 לפקודה.

4. המבקש חוזר וטוען בתשובתו, כי לא ניתן להגיש תביעה כנגד בעל תפקיד, מבלי לקבל תחילה מבית המשפט שמינה אותו, אישור להגשת התביעה.

כמו כן, טוען המבקש, כי אין כל בסיס לטענת המשיבים, כי מתקיימים התנאים להגשת תביעה אישית נגד בעל תפקיד ללא קבלת אישור של בית המשפט, שכן תנאים אלה אינם כלל מתייחסים לעצם הגשת התביעה, ולחובת קבלת אישור הערכאה ממנה.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה על נספחיהן, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל.

סעיף 374 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג – 1983 (להלן: "פקודת החברות") מסדיר את זכויות התביעה במהלך פירוק חברה, אשר קובע כי:

"התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה
או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק
זמני שלה, השתמש שלא כהוגן
בכסף או
בנכס של החברה, או עיכבם
אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או
שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת
הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו
של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף
ריבית
בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף
לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין
נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע בפלילים".


מעיון בלשון הסעיף עולה, כי הזכות להגשת תביעה כנגד מפרק זמני של חברה מוקנית לנושה, משתתף, כונס נכסים ומפרק.

במקרה דנן, המשיבים אינם בגדר הגורמים המנויים בסעיף, אלא הם צד ג', על כן המשיבים אינם עומדים בתנאי הסעיף והתביעה בה עסקינן אינה נופלת בגדר סעיף 374 לפקודת החברות.

זאת ועוד, סעיף 374 לפקודת החברות מאפשר הטלת פיצויים בגין נזק שנגרם לחברה כאשר סכום הנזק ישולם על-ידי המפרק לקופת הפירוק, קרי, התובע מכוחו של סעיף זה אינו זכאי לקבל את הפיצוי לכיסו, ואם יזכה בתביעתו, ישתלם הפיצוי לחברה. אולם, במקרה דנן, המשיבים תובעים פיצוי בגין נזקים אשר נגרמו להם, לטענתם, עקב עוולות שביצע המפרק כלפיהם, מכאן ככל שייפסק פיצוי הוא ישתלם למשיבים.

לפיכך ולאור האמור לעיל, סעיף 374 לפקודת החברות אינו חל בנסיבות המקרה שלפנינו.

יתרה מזו, אף פס"ד סגל אינו מלמד במדויק על נסיבות המקרה דנן, ויש מקום לאבחן בין פרשת סגל לנסיבות והעובדות שלפנינו.

פס"ד סגל עסק בשאלה, האם בעל מניות בחברה בפירוק יכול לתבוע באופן ישיר את המפרק בגין התרשלותו, בשל מימוש ערבות שהעמיד הערב להבטחת חובותיה של החברה.

בית המשפט של הפירוק קבע, כי בנסיבות המקרה שלפניו, אין מקום להתיר תביעה כנגד מפרק החברה. בית המשפט העליון דחה את הערעור על פסק-הדין.

האבחנה בין המקרה שלפנינו לפרשת סגל באה לידי ביטוי בכך שהתובע בפרשת סגל הוא בעל המניות בחברה בפירוק, בעוד בענייננו, המשיבים שהינם התובעים בתיק, הם צד ג'.

ולחיזוק דברים אלו נקבע, כי :

"במקרה זה, הנזק שנגרם למערער לא נגרם לו במישרין
אלא נגזר מן הנזק שנגרם לחברה. במה דברים אמורים?
אלמלא התרשל המפרק לשעבר לכאורה במילוי תפקידו...
כי אז הסכומים שהיו מתקבלים כתוצאה מפעולות המפרק
היו מופקדים בקופת הפירוק. הנזק שנגרם לכאורה למערער,

אשר היה ערב לחובות החברה לטובת הבנק, נובע מן הנזק
שנגרם לקופת הפירוק כאשר המערער רשאי לקבל את סכום
הנשיה שלו מתוך קופת הפירוק".
(ראו: ע"א 4042/08 סגל נ' עו"ד גרינברג ואח' (פורסם במאגרים
המשפטיים) [פורסם בנבו]
ניתן ביום 24.11.08 סעיף 11 לפסק הדין).

לפיכך, בפס"ד סגל נקבע, כי הנזק הנטען נגזר מן הנזק שנגרם לחברה, לעומת זאת בענייננו, הנזק שנגרם לטענת המשיבים איננו נגזר מהנזק שנגרם לחברה, אלא נזק שנגזר מפעולות ישירות של המפרק, שכן מדובר בתובענה אישית שהוגשה כנגד המפרק, במסגרתה מבוקש לחייבו באופן אישי בתשלום הנזקים.

אשר על כן, יש לאבחן את פס"ד סגל מהמקרה דנן, ולא ניתן ליישם את ההלכה שנקבעה בה על העובדות שבמקרה דנן.

דרך המלך להגשת התובענה הינה, אפוא, פנייה לבית המשפט של פירוק.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט המוסמך לדון בבקשה למתן היתר להגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד שמונה במסגרת הליך של חדלות פירעון, הוא בית המשפט הממנה, אשר מינה את בעל התפקיד, שבהתייחס לפעולותיו או למחדליו מוגשת התובענה.

בעניין זה, נפסק על ידי כב' השופט י' לויט:

"מאחר ששאלת הסמכות של המנהל המיוחד כפקיד
בימ"ש ומסגרתה, וסוגיית חסינותו הן קרדינליות
בתביעה אישית נגד המנהל המיוחד בקשר לתפקידו,
ברור שכל תביעה כזו צריכה להיות מוגשת ולהתברר
בפני
ביהמ"ש שמינה את המנהל המיוחד, או שביהמ"ש
הממנה יתיר לנושה להגיש תביעה מתאימה בבימ"ש אחר"
(ראו: ה"מ (תל-אביב) 40/97 שביט נ' רביב עמק חפר (פורסם
במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 16.6.99), סעיף
3 לפסק-הדין).

כמו כן, נקבע על ידי כב' השופטת אלשיך:

"לעניין זה, הלכה פסוקה היא כי "דרך המלך" הינה
בירור אותם הליכים מיוחדים בבית המשפט של חדלות
פרעון, אשר בידו המומחיות המיוחדת לשקול ולהכריע באותם
סעדים, אגב שהוא נהנה מהיכרות מעמיקה הן עם מסכת האיזונים
והאינטרסים המיוחדים לתחום בכלל, ולא פעם, אף עם מהלכו
של תיק חדלות הפרעון הספציפי בפרט. דברים אלו, היפים
לכל אותם "סעדים מיוחדים", נכונים במיוחד בכל האמור
להגשת תביעה אישית כנגד בעל התפקיד שמונה בידי בית
המשפט כ"ידו הארוכה".
(ראו: בש"א (תל-אביב) 2858/08 בנק ירושלים בע"מ נ' רו"ח קמיל
(פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו] ניתן ביום 5.1.09), סעיף 4 לפסק הדין).

מכאן עולה, כי בית המשפט של הפירוק הוא הפורום המוסמך לדון, לברר ולהכריע בטענותיהם של המשיבים המפורטות במסגרת התובענה, הוא המעורה בנסיבות העובדתיות נשוא התובענה, הוא בעל המומחיות המיוחדת, הוא שמינה את המבקש כמפרק זמני של החברה, והוא אף זה שאישר את מכירת נכסי המשיבים.

אשר על-כן, לאור הנימוקים לעיל, והואיל והמשיבים לא פנו לבית המשפט של הפירוק לשם קבלת אישור להגשת התובענה דנן, הבקשה מתקבלת, והתביעה כפי שהוגשה נמחקת בזה.


בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.


המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.


המזכירות תבצע סגירת תיק.






ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 5644-09/12 גד ארבל, דפנה ארבל נ' עו"ד איתן ארז (פורסם ב-ֽ 27/05/2013)