פסקי דין על שולי סיון | פסקי דין על אייל אברהם

300238/98 עע     21/03/1999




עע 300238/98 שולי סיון נ' אייל אברהם




(פד"ע לד 625)

בבית הדין הארצי לעבודה

ערעור עבודה 300238/98


השופטים: כבוד סגן הנשיא י' אליאסוף

כבוד השופט ע' רבינוביץ

כבוד השופט י' פליטמן
נציג עובדים (גני)

נציג מעבידים (פרנקל)
המערערת: שולי סיון

ע"י ב"כ עו"ד י' רפפורט
נ ג ד
המשיב: אייל אברהם

ע"י ב"כ עו"ד י' משולם
ערעור על החלטות בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופט י' לובוצקי) מיום 10.6.1998 ומיום 22.6.1998 בתב"ע 3124/97-12.
פסק-דין

השופט ע' רבינוביץ
1. זהו ערעור ברשות (דב"ע 165/98-9) על החלטות בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (תב"ע 3124/97-12; השופט לובוצקי) מיום 10.6.1998 ומיום 22.6.1998 לפיהן דחה את בקשות המערערת לתיקון פסק-הדין שניתן על-ידיו ביום 15.4.1997 בתב"ע נד/1980-3 (להלן- פסק-הדין).

2. העובדות הנוגעות לערעור זה הן אלה:

(א) ביום 15.4.1997 ניתן פסק-הדין שקיבל חלק מתביעות המערערת כנגד המשיב ודחה את חלקן.

(ב) בסעיף 12 לכתב-התביעה בתיק הנ"ל תבעה המערערת את כל הכספים המגיעים לה בהתאם לפוליסת ביטוח מספר 23873/3 (להלן- הפוליסה) בחברת ביטוח איילון (להלן- חברת הביטוח).

(ג) בסעיף 10 לכתב-ההגנה הודה המשיב, כי כספי עובד-מעביד שנחסכו בחשבון המערערת בפוליסה מגיעים לה בכפוף לתקנות בעניין זה.

(ד) בפרוטוקול בית-הדין האזורי (בעמ' 7 שורה 7) אישר בא-כוח המשיב את הסכמת המשיב לשחרר למערערת את כל הכספים הצבוריים בפוליסה, הן כספי עובד והן כספי מעביד.

(ה) הסכמה זו לתשלום כספי הפוליסה למערערת לא מצאה את ביטויה בפסק-הדין.

(ו) ביום 1.8.1997 עתרה המערערת לבית-הדין האזורי בבקשה לתיקון "טענת סופר" על-ידי הוספת סעיף לפיו כל הכספים, הן כספי עובד והן כספי מעביד, המופקדים בפוליסה שייכים למערערת ויועברו לרשותה (להלן- הסעיף הנוסף).

(ז) המשיב לא הגיב על בקשה זו.

(ח) בית-הדין האזורי דחה ביום 10.6.1998 את הבקשה במילים אלו:

"התחייבות ב"כ הנתבע כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון וצוטטה לעיל מדברת בעד עצמה. ואולם, כספי ביטוח המנהלים לא היו חלק מהדיון המשפטי שדרש את הכרעת ביה"ד וממילא הנושא לא בא לידי ביטוי בפסק הדין. אי אפשר אפוא לומר כי מדובר ב'תיקון טעות סופר'.

תיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, נועד לאפשר לבית הדין לתקן טעויות בנושאים שהיה ער להם בעת הדיון, אך נשמטו באקראי בעת כתיבת פסק הדין. מדובר בדברים שבית המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתנה, אך הדבר נשמט בלא דעת (דב"ע נא/60-3 בלוט עזרא לוי בע"מ נ. תחנת דלק ב-כוכבא, פד"ע כג' 409; י. לובוצקי, 'סדר הדין בביה"ד לעבודה', הוצ' לשכת עוה"ד, בעמ' 210).

הנושא של שחרור כספי ביטוח המנהלים כלל לא עמד להכרעה בעת מתן פסק הדין וממילא אי אפשר לומר שמדובר בדבר שנשמט בלא דעת. אין מנוס לפיכך מדחיית הבקשה".

(ט) ביום 22.6.1998 הגישה המערערת בקשה נוספת לתיקון טעות סופר שעניינה בקשה להוספת הסעיף הנוסף לפסק-הדין.

בבקשה הנוספת טען בא-כוח המערערת, כי בית-הדין האזורי טעה בכך שסבר שכספי הפוליסה לא היו חלק מהדיון המשפטי שדרש את הכרעת בית-הדין. בא-כוח המערערת הצביע שוב על ההסכמה בנושא העברת כספי הפוליסה למערערת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב-ההגנה ובפרוטוקול הדיון והמעידה שאכן נושא זה היה חלק מהנושאים שעמדו לדיון בפני
בית-הדין האזורי.

(י) בית-הדין האזורי דחה גם בקשה זו בזו הלשון:

"ביום 10.6.98 נתתי החלטה שעיקרה:

הטעות אם קיימת בפסה"ד של 15.4.97 אינה ברת תיקון עפ"י סע' 81 (א) לחוק בתי המשפט. אני לא מוצא מקום לשנות מהחלטתי זו. תיקון טעות כמו זו שמיוחסת לביה"ד האזורי עניינה לפני ערכאת הערעור".

3. בבקשת רשות הערעור שהייתה לכתב ערעור לאחר מתן רשות ערעור, טען בא-כוח המערערת את הטענות הבאות:

(א) משהסכימו הצדדים לפוליסה להעברת כספי הפוליסה למערערת, היה על בית-הדין לכלול הסכמה זו בפסק-הדין כדי שהמערערת תוכל באמצעות פסק-הדין לקבל את המגיע לה בגין הפוליסה. ניסיונה של המערערת לקבל כספים אלה מחברת הביטוח באמצעות פרוטוקול בית-הדין, שבו הייתה כלולה הסכמת המשיב לתשלום כספי הפוליסה למערערת- נכשל.

(ב) למערערת נגרם נזק מאי-הכללת הסעיף הנוסף בפסק-הדין.

(ג) על בית-הדין לתקן את פסק-הדין בין על-פי בקשת המערערת ובין על-פי סמכותו הטבועה.

4. בא-כוח המשיב טען את הטענות הבאות:

(א) סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 עניינו "השמטות טכניות הנובעות מהיסח הדעת, שעניינן נושאים אשר הערכאה הדנה היתה ערה להם במהלך הדיון ופסחה עליהם בעת שתירגמה מחשבתה לכתובים".

(ב) נושא כספי הפוליסה לא נדרש כלל להכרעה בפני
בית-הדין האזורי. אמנם עניין הפוליסה נזכר בסעיף 12 לכתב-התביעה אלא שסכום התביעה התייחס אך ורק לרכיבים שנמנו בסעיף 11 לכתב-התביעה שבהם לא בא זכרה של הפוליסה.

(ג) בסעיף 12 לכתב-התביעה נתבקשה קביעה עובדתית בעניין הפוליסה בלא שנדרש סעד בעקבותיה.

(ד) האמור בסעיף 10 לכתב-ההגנה רק מחזק את קביעת בית-הדין האזורי לפיה כל נושא הפוליסה לא היה נתון להכרעה בפני
ו ולכן לא מחייב כל התייחסות בפסק-הדין.

(ה) כוונת הדברים שנאמרו בפרוטוקול הדיון (בעמ' 7 שורה 7) הייתה, "כי הכספים שנצברו בפוליסה עשויים לשמש לשם תשלום הסכומים שתבעה המערערת במידה ויפסקו לה, ולא כי הכספים ישולמו מעבר לסכומים אותם תבעה".

(ו) המשיב מעולם לא הסמיך את פרקליטו לשלם את כספי הפוליסה מעבר לסכומים שייפסקו למערערת על-ידי בית-הדין.

(ז) ההליך הנכון הוא ערעור על פסק-הדין ולא בקשה לתיקון טעות סופר.

5. דין הערעור להתקבל מטעמים אלה:

(א) סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, החל על בית-הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות ב

פסק דין
או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

(ב) בסעיף 12 לכתב-התביעה נכתב:

"בנוסף לאמור לעיל [האמור לעיל הם הסעדים המתבקשים בסעיף 11 לכתב התביעה- ע' ר'] מגיעים לתובעת כל הכספים שהופקדו הן על ידה והן על ידי הנתבע בפוליסת ביטוח מספר 23873/3 בחברת הביטוח איילון או לחילופין לרשום את הפוליסה הנ"ל על שם התובעת. וכבוד בית הדין מתבקש לקבוע זאת בפסק דינו".

עינינו הרואות, כי הסעד המתבקש על-ידי המערערת בסעיף 12 לכתב-התביעה הוא סעד העומד בפני
עצמו והוא בא בנוסף לסעדים המתבקשים בסעיף 11 לכתב-התביעה.

(ג) בסעיף 15 לכתב-התביעה נכתב:

"כבוד בית הדין מתבקש להזמין את הנתבע לדין לחייבו בסכום התביעה וכן בפיצויי הלנת שכר מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. וכן בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים גם כן מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. על שאר הסכומים ריבית והצמדה כחוק. כן יתבקש כבוד בית הדין להצהיר שכל הכספים שהופקדו בפוליסה הנזכרת בסעיף 12 לעיל שייכים לתובעת או לחילופין להצהיר כי הפוליסה הנ"ל בבעלות התובעת וכן מתבקש כבוד בית הדין לחייב את הנתבע בהוצאות התובעת וכן בשכ"ט עו"ד".

מנוסח סעיף 15 לכתב-התביעה אנו למדים שוב, כי הסעד המתייחס לתשלום כספי הפוליסה למערערת הוא סעד עצמאי העומד בפני
עצמו שבא בנוסף ליתר הסעדים שנתבעו בכתב-התביעה.

(ד) בסעיף 10 לכתב-ההגנה ישנה הודאה מפורשת חד-משמעית לפיה כספי הפוליסה, הן כספי עובד והן כספי מעביד, שייכים למערערת בכפוף לתקנות.

(ה) סעיף 6 לפלוגתאות נכתב:

"6. הזכאית התובעת למלוא הסכומים שהופקדו על ידה ועל ידי הנתבע חב' הביטוח איילון או לחלופין להעביר את הבעלות בפוליסה על שמה".

(ו) בעמ' 6 לפרוטוקול הודיעו באי-כוח הצדדים את ההודעה הבאה:

"תקופת העבודה 68 חודש, לפי משכורת חודשית אחרונה קובעת לעניין החישובים בתיק זה 3,057 ₪ נכון ליום הפסקת העבודה תחילת יוני 94 (לטענת התובעת ב- 6.6.94 ולטענת הנתבע ב- 2.6.94) התביעות הן: פיצויי פיטורים והלנתם, שכר עבודה הנוגע לחודש יוני 94 (חמישה ימי עבודה), פדיון חופשה (30 יום). אלו כל התביעות.

ב"כ הנתבע: אין התנגדות של מרשי לשחרר לזכות התובעת את הכספים המונחים בפוליסת ביטוח מנהלים שהוצאה על שם התובעת בתקופת עבודתה אצל הנתבע, בחברת ביטוח איילון פוליסה מס' 3-23873, כספי העובד וכספי המעביד הצבורים שם".

(ז) בסעיף 9 לסיכומי בא-כוח המערערת בבית-הדין האזורי נכתב:

"כאמור בסעיף 12 לתביעה הכספים עבור התובעת בפוליסה 23878/3 בחברת הביטוח איילון שייכים לתובעת בלבד בנוסף לכל האמור בסעיף 12 לתביעה וזאת הדבר מובן מאליו וכך גם הצהיר בא כוחו של הנתבעת בעמ' 7 שורה 7 לפרוטוקול. ברור כי כספים אלה הם רק על חשבון המגיע לתובעת מן הנתבע על פי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. כב' בית הדין מתבקש לציין זאת בפסק-הדין".

(ח) בסיכומי בא-כוח המשיב בסעיף 19 נכתב: "הנתבע מסכים, כי כספי פוליסת הביטוח שהופקדו עבור התובעת יועברו אליה וישוחררו לה".

(ט) לא יכולה להיות מחלוקת, לאור הצגת הדברים הנ"ל, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול, שעניין הפוליסה לא נכנס לרשימת התביעות, שיש עדיין לדון ולהכריע בהם, משום שהייתה הסכמה חד-משמעית, בלתי מעורערת של הצדדים בעניין זה ללא כל סייג, ולכן לא היה מקום לדיון נוסף בו.

(י) כדי לעגן הסכמה זו בפסק-דין זכאי היה בא-כוח המערערת לבקש על אתר מתן פסק-דין חלקי מוסכם, ואין כל ספק שבקשה זו הייתה מתקבלת (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995), בעמ' 598).

(יא) אין לנו ספק, שאומד דעתם של הצדדים היה שהסכמה זו לגבי הפוליסה, שלא הייתה מסויגת, מן הראוי ליתן לה ביטוי בפסק-הדין. הדבר מצא את ביטויו המפורש בסיכומי בא-כוח המערערת בבית-הדין האזורי, אשר ביקש במפורש "לציין זאת בפסק הדין". לכך גם הסכים בא-כוח המשיב בסיכומיו בבית-הדין האזורי. יש להניח, שמכיוון שבמהלך הדיון הסתבר, שנושא זה לא היה שנוי עוד במחלוקת, ולא הצריך דיון, מן הסתם בחלוף הזמן עד תום הדיון ומתן פסק-הדין נשמט העניין בהיסח הדעת מפסק-הדין, על-אף שהכל הסכימו, שהוא צריך להיכלל בו.

בנסיבות אלה יש לראות בהוספת הסעיף הנוסף לפסק-הדין משום תיקון "טעות סופר", דהיינו תיקון של השמטה מקרית שנעשתה בהיסח הדעת (ראה זוסמן בספרו הנ"ל, בעמ' 905, 906, 907). בנסיבות אלה יהא זה אך ראוי וצודק להכליל את הסעיף הנוסף בפסק-הדין, ולא היה לשם כך צורך בהגשת ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי.

לאור התוצאה אליה הגענו, אין זה סביר בנסיבות אלה להחזיר את הדיון לבית-הדין האזורי כדי לתקן את טעות הסופר. ערכאת הערעור מוסמכת ליתן כל סעד שבית-הדין קמא היה מוסמך ליתן (תקנה 110 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991).

אשר-על-כן אנו מורים לתקן את פסק-הדין על-ידי הכללת הסעיף הנוסף בנוסח הבא:

המערערת זכאית לקבל מחברת איילון את כל הכספים המופקדים בפוליסה, מספר 23873/3 של חברה זו הן כספי עובד והן כספי מעביד.

(יב) המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט לרבות שכר טרחת-עורך-דין בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

(יג) פסק-הדין יישלח לצדדים בדואר.

ניתן היום, ד' בניסן תשנ"ט (21.3.1999).








עע בית הדין הארצי לעבודה 300238/98 שולי סיון נ' אייל אברהם, לד 625 (פורסם ב-ֽ 21/03/1999)