פסקי דין על המבקש | פסקי דין על המשיב: עו"ד אסף שטרן __________________________________________________________החלטה בפניי מונחת הודעת ערר מטעם המתנגדים בתיקי רישום ראשון 10100

103/82     19/06/2013




עיריית אלחדר ואח' נ' הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש





ועדות העררים באיו"ש

בפני
הועדה: כבוד השופטת סא"ל דליה קאופמן
- יו"ר
כבוד השופט סא"ל צבי היילברון
- חבר
כבוד השופט רס"ן שחר גרינברג
- חבר

שם המבקש : עיריית אלחדר ואח'
ב"כ המבקש: עו"ד ג'יאת נאסר

שם משיב : הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש

ב"כ המשיב: עו"ד אסף שטרן

__________________________________________________________

החלטה

בפני
י מונחת הודעת ערר מטעם המתנגדים בתיקי רישום ראשון 10100, 10101 ו- 10102 הם עיריית אל חאדר ואח'. הודעת הערר הוגשה על החלטת הועדה לרישום ראשון מיום 6.3.13 במסגרתה לא התירה הועדה למתנגדים להגיש ראיה נוספת לאחר סיום שמיעת הראיות בשלב הגשת סיכומי הצדדים.

כבר עתה המקום להבהיר כי לא היה מקום להכתיר את בקשה זו בכותרת "הודעת ערר" שכן בפני
נו בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של הועדה לרישום ראשון לעניין זה ראה סעיף 37(א) לתקנות בדבר ועדות העררים. משכך מתעוררת שאלה מקדמית במקרה זה האם יש כלל מקום להתיר רשות ערעור על החלטה זו של הועדה לרישום ראשון.

ב"כ המבקשים (המתנגדים בפני
הועדה לרישום ראשון) משתית בקשתו על שני אדנים עיקריים, הפן הראשון נוגע לפן הדיוני של אופן קבלת ההחלטה והשני מתייחס למהות הראיה ומשמעותה במסגרת ההליך בפני
הועדה לרישום ראשון.

לדברי ב"כ המבקשים החלטת הועדה לרישום ראשון אינה חוקית שכן תגובת ב"כ הממונה ניתנה באיחור של כחודשיים מבלי לבקש ארכה לכך, וכי לא התאפשרה למבקשים הגשת התייחסות לאותה תגובה שהועדה לרישום ראשון ביססה עליה את החלטתה במלואה.

עוד טען ב"כ המשיב כי משלא נערך דיון באשר למהות הראיה, והיא לא הוצגה לועדה, לא יכלה הועדה לעמוד על משקלה ומהימנותה ולא יכלה לדחות את הגשתה.

לגופו של עניין, טען ב"כ המבקשים כי בעוד הוא הגיש את הראיה בצירוף תצהיר, לתגובת הממונה לא צורף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות, דבר שאינו מאפשר קבלת עמדת הממונה ודין הבקשה לצירוף ראיה להתקבל. כמו כן טוענים המבקשים, כי מדובר בראיה בעלת חשיבות רבה במארג הראיתי של המבקשים שיש בה כדי לחזק את ראיותיהם ואת טענתם כי מדובר באדמות פרטיות.

ב"כ המשיב מצידו התנגד למתן רשות ערעור וטען כי טענות המבקשים אינן מדויקות בלשון המעטה. לגופו של עניין טען ב"כ המשיב כי הראיה נושא הבקשה, אין בה כדי להוכיח זכויות קנייניות כלשהן של המבקשים ולכן אין מקום לאפשר הגשת ראיה זו. לטענת ב"כ המשיב השכבה הגיאוגרפית שהגיעה לידי המבקשים אינה מציינת אדמות פרטיות, אלא רק אדמות שאינן אדמות מדינה ואינן אדמות סקר ואין בכך כדי להוכיח כי מדובר באדמות פרטיות. על כן סבור ב"כ המשיב כי אין בראיה האמורה כדי להוכיח את אשר המבקשים טוענים.

דיון והכרעה

מתן רשות ערעור
סוגיית מתן רשות ערעור על החלטת ביניים נסקרה בהרחבה בפסק הדין רעא 06 / 7682 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש [פדאור (לא פורסם) 07 (21) 488], עמוד 2. בצד השיקולים בדבר יעילות ניהול ההליך בפני
הערכאה הראשונה ומניעת הטלת עומס מיותר על ערכאת הערעור בערעורים על בקשות ביניים מותר לשקול שיקולים מעשיים של הדיון בערר על הבקשה האחרת בנפרד ולא במסגרת הערעור, כגון השפעתה על כלל ההליך והנזק שיגרם לכל אחד מהצדדים כתוצאה מדחיית ההכרעה עד לערעור על ההחלטה הסופית.

להלן נפנה לעיקרי פסק הדין:

" מהן, אפוא, אמות המידה שלאורן יחליט בית המשפט שלערעור, אשר מונחת לפניו בקשת רשות ערעור, אם להיכנס לעובי הקורה ולבדוק את ההחלטה האחרת לגופה, או שמא לדחות את הבקשה בנימוק שהנושא ילובן, אם יהיה צורך בכך, במסגרת הערעור על פסק-הדין? כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", המבחן המשמש את בתי המשפט נוגע לקיומה או להיעדרה של שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123, 128). מבחן זה אינו חל לגבי בקשות רשות ערעור על "החלטה אחרת" (שאינן ב"גלגול שלישי") (ראו רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 210 (1990)). לעניין בקשות מן הסוג האחרון, המבחן הראוי נוגע למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים. ברוח זו ציין ד"ר שלמה לוין:

קיימים לפעמים שיקולים מעשיים המצדיקים הכרעה בדבר נכונותה של החלטת ביניים גם לפני מתן פסק הדין. כך, למשל, במקרים מסויימים פועלת החלטת הביניים באופן מעשי כאילו ניתן פסק הדין והוא - אם מדובר באינטרס קצר ימים או אם הדיון בתיק העיקרי לאחר זמן רב כבר לא יהיה מעשי; למשל, במשפטי קנין רוחני. דוגמה אחרת: ההכרעה בהחלטת הביניים היא יחסית ענין לטיעון-קצר ועשויה למנוע משפט מסובך וארוך, אם ההחלטה תעמוד בעינה, ובית המשפט שלערעור סבור בשלב הבקשה לרשות לערער שקיים סיכוי ממשי שתתקבל. השיקולים כאן הם שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית ובית המשפט יכול (ולפעמים צריך) להביא בחשבון בשקלו את החלופות השונות, באיזו דרך יחסך זמן שיפוטי יקר למערכת (לוין, בספרו הנ"ל, בעמ' 176).
אכן, ככל שהחלטת הביניים היא בעלת השפעה מכריעה יותר על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון בערכאה הדיונית, כך שיהיה קשה יותר להשיב את המצב לקדמותו אם יתברר בשלב מאוחר יותר שההחלטה היתה שגויה, ייטה בית המשפט שלא לדחות את הבירור לשלב הערעור על פסק-הדין (שני, במאמרו הנ"ל, בעמ' 104). ודוק: כל החלטת ביניים היא בעלת חשיבות מסוימת והשפעה כלשהי על ההליך ועל מי מבעלי-הדין. החשש מפני גילוי מאוחר של דבר הטעות קיים תמיד. אולם, כאמור, חשש זה אין משמעותו כי כל בקשת רשות ערעור המוגשת לבית המשפט מצדיקה, מניה וביה, בדיקה "ערעורית" של החלטת הביניים לגופה. ברגיל ובאופן טיפוסי, הנטייה להתיר את הערעור המיידי תתגבר ככל שהחלטת-הביניים היא בעלת אופי בלתי-הדיר (למשל, החלטות בנושא סעד זמני או חיסיון), או שהיא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, על מתכונת הדיון ועל זכויות הצדדים (למשל, החלטות בנושאי-סף מסוימים). לעניין זה, אין בית המשפט מוגבל לרשימה סגורה וממצה של החלטות (השוו לדין הנוהג ביחס לבקשות רשות ערעור מנהליות - סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, וכן, ביחס לסדרי הדין האזרחיים, ההצעה של "ועדת אור" הכלולה בדין וחשבון הועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (התשנ"ז) 109-107). לבית המשפט נתון שיקול הדעת לבדוק ולהכריע אם חשיבותה של ההחלטה והנזק שעלול להיגרם לצדדים עקב דחיית הבירור הם כאלה שמצדיקים הפעלת מיידית של מנגנון הביקורת הערעורית (ראו גם ע"א 226/65 אליהו נ' עזרא, פ"ד יט (3) 571, 573 (1965)). "

אמנם, אין אנו עוסקים בהליך אזרחי רגיל המתנהל בפני
הועדה לרישום ראשון, אולם מאחר שמדובר בועדה אשר מנהלת דיוני הוכחות מורכבים ויש בכוחה להכריע בזכויות קנייניות רחבות היקף, יש להנחות את עצמנו עפ"י הכללים שהותוו בהליכים דומים, המתנהלים בפני
ערכאות בישראל, בוודאי ככל שאין הוראה סותרת בדין המקומי.

בשולי הדברים אציין כי ההליך המתנהל בפני
הועדה לרישום ראשון שונה במהותו מעתירה מנהלית, כמו גם מרוב ההחלטות המובאות בפני
ועדת העררים. על כן לעניין זה אין מקום לאמץ את המגבלות המנויות בסעיף 12 לחוק בתי משפט לעניניים מינהליים, התש"ס-2000 באשר למתן רשות ערעור על החלטות הועדה לרישום ראשון.

במקרה שבפני
נו מדובר בדחיית בקשה להגשת ראיה נוספת. במידה שערכאת הערעור תשתכנע כי היה מקום להתיר הגשת ראיה זו, הרי שמשמעות הדבר היא החזרת הדיון לערכאה הדיונית. הדבר עלול לסרבל ולהאריך את הדיון מעבר לנדרש באם סוגיה זו תוכרע במסגרת הערר על החלטת הביניים. על כן מצאתי כי במקרה זה, יש מקום להתיר ערעור על ההחלטה האחרת ולדון בה לגופה.

מכיוון שבטיעוניהם בכתב התייחסו שני הצדדים לבקשה לגופה, אין מניעה להכריע בכך על סמך הטיעונים שהוגשו.

הבקשה לגופה

הפגמים הפרוצדוראליים

ב"כ המבקשים העלה טענות שונות באשר לפגמים שנפלו בתגובת המשיב לבקשתו שהוגשה לועדה לרישום ראשון. בכוונתי להתייחס בקצרה לטענות המרכזיות שהעלה ב"כ המבקשים, אף כי אין באף אחד מהפגמים הנטענים כדי להביא לקבלת הבקשה.

א. הגשת התגובה לבקשה באיחור ע"י הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש: אכן ראוי כי הצדדים יעמדו בלוחות הזמנים שנקבעו להם ע"י הערכאה בפני
ה הם מתדיינים ולמרבה הצער, נוכחתי לדעת כי לפחות בפני
ועדות העררים הצדדים לא פעם אינם עומדים במועדים שנקבעו להם, אולם לכל הפחות עליהם להגיש בקשות להארכת מועד. עם זאת, במקרה שבפני
נו לא מצאתי כי היה באיחור בהגשת התגובה מצד המשיב שבפני
נו כדי להביא לקבלת הבקשה.

ב. ב"כ המבקשים הלין על כך שלתגובת המשיב לא צורף תצהיר להוכחת הטענות העובדתיות שהובאו בו. לא מצאתי ממש בטענה זו. תגובת המשיב מבוססת על טענות משפטיות ומנהליות בעיקרן להבדיל מטענות עובדתיות, לכן כלל לא נדרש המשיב לצרף תצהיר. יתירה מכך, המשיב צירף

פסק דין
להוכחת טענותיו.

ג. באשר לטענת המבקשים כי לא התאפשרה להם הגשת תגובה לתגובת המשיב, אין בתקנות רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו (סדרי דין בועדות הרישום) חובה להתיר למבקש להגיב על תגובת המשיב. סעיף 4 לתקנות אלה קובע כי בכפוף להוראות החוק והתקנות הועדה תפעל בדרך הנראית לה יעילה ביותר לשם עשיית צדק ונוחיות הדיון. יחד עם זאת, בהליך רישום ראשון, אשר כאמור הינו הליך מורכב בו נשמעות ראיות רבות, נכון יהיה ללמוד מסדרי הדין הנוהגים בישראל בעניין זה. במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, נקבעה אבחנה בין זכותו של המבקש להגיב לתשובת המשיב במסגרת ההליך העיקרי ובמסגרת הליך הערעור. בעוד שבהליך העיקרי קיימת זכות למשיב להגיב לבקשה ולמבקש להגיב לתשובת המשיב, ועל בית המשפט לכבד זכויות אלה, אין זכות קנויה כזו למבקש בערעור. לעניין זה ראה רע"א 3095/12 גולובנציץ נ' אבני דרך חברה לבניה. בהיות הדיון בפני
הועדה לרישום ראשון דיון בפני
ערכאה ראשונה, ראוי היה לאפשר למבקשים להעביר התייחסותם לתגובת המשיב. אציין כי במסגרת הבקשה שבפני
י אפשרתי למבקשים להגיש תגובתם לתשובת המשיב, אולם משלא עשו כן במועד שנקבע ובהתאם להלכה המוזכרת לעיל באשר לערכאת הערעור, לא מצאתי להמתין עוד לתגובתם. יחד עם זאת, ראוי היה במסגרת הדיון בפני
הועדה לרישום ראשון לאפשר למשיבים להעביר תגובתם לתשובה, אף שאין בכך כדי להביא לקבלת הערר.

מהות הראיה

מקובלת עליי טענת המשיב המבוססת אף על פסק הדין שצורף עת"מ (י-ם) התנועה לחופש המידע נ' המנהל האזרחי, כי הראיה אותה מבקשים המבקשים להגיש מתייחסת לאדמות בשטח c שאינן אדמות מדינה ואינן אדמות סקר. כמובן שלא ניתן ללמוד מראיה שכזו על זכויות קניין פוזיטיביות באותם מקרקעין. יחד עם זאת מבלי לקבוע עמדה באשר לתוצאת ההליך המתנהל בפני
הועדה לרישום ראשון ומבלי שיש בפני
י את כלל הראיות שהובאו בפני
ועדה זו, אין באפשרותי לקבוע באשר למהותה של אותה ראיה, משקלה ומשמעותה במכלול הראיות.

מאזן השיקולים

במסגרת השיקולים להתרת הגשת הראיה במסגרת ההליך בפני
הועדה לרישום ראשון, שקלתי גם שיקולים מעשיים. מחד, הנזק הנגרם למשיב כתוצאה מקבלת הבקשה הינה התמשכות הדיון וסרבולו, וכאן המקום להדגיש כי ראיה זו נמצאת בידי המצהיר כבר מתחילת שנת 2007 לערך כעולה מפסק הדין שצורף וב"כ המבקשים מצא להגיש את הבקשה רק ביום 31.12.12 ללא הסבר של ממש מדוע התגלתה ראיה זו רק לאחרונה ומבלי שצורף תצהיר לעניין זה. דבר זה כשלעצמו, הינו סיבה לדחיית הבקשה. יחד עם זאת, עיכוב זה וההוצאות הנגרמות למשיב כתוצאה מהתנהלות המבקשים, ניתן לרפא באמצעות תשלום הוצאות המשיב והמנהלי האזרחי הנובעות מהתנהלות זו כעולה אף מסעיף 6(ג) תקנות רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו (סדרי דין בועדות רישום).

מאידך, באם מדובר בראיה שלטענת המבקשים הינה בעלת חשיבות מבחינתם (מבלי לקבוע האם יש ממש בטענה זו, כאמור לעיל) הרי שהנזק שיגרם מאי הגשתה בערכאה הדיונית עשוי להיות חמור והדבר עשוי להביא להחזרת התיק להתדיינות בפני
הועדה לרישום ראשון.

משכך, סבורני כי יש מקום לאזן בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים ע"י מתן אפשרות למבקשים להגיש את הראיה כאמור, לאחר חקירת המצהיר ע"י המשיב ומאידך יהיה על המבקשים לשלם למשיב את הוצאותיו ושכ"ט עו"ד בגין התמשכות ההליך כאמור. כמובן שלמשיב שמורה הזכות להביא עדים מטעמו לסתור את טענות המבקשים, ככל שהדבר נוגע לאותה ראיה.

לפיכך הנני קובעת כדלקמן:

א. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב ובשכ"ט עוה"ד של המשיב בגין התמשכות ההליך וישיבת ההוכחות הנוספת בסך 10,000 ₪. הוצאות אלה ישולמו עד ליום 1.7.13 .
ב. בכפוף לתשלום הוצאות אלה והצגת קבלת התשלום, תקבע הועדה לרישום ראשון מועד לדיון ההוכחות, בו יעיד המצהיר מטעם המבקשים ועדי המשיב בעניין זה. אין בהחלטה זו, כדי לקבוע דבר באשר לקבילות הראיה, מהימנותה או משקלה.
ג. לא ישולמו ההוצאות במועד הקבוע לעיל, תהיה הועדה לרישום ראשון רשאית לקבוע מועדי הגשת סיכומי הצדדים, מבלי להידרש לראיה הנדונה.
כבוד השופט סא"ל צבי היילברון
:

אני מסכים.

כבוד השופט רס"ן שחר גרינברג
:

אני מסכים.
סוף דבר, הבקשה מתקבלת בכפוף לתשלום הוצאות המשיב ע"י המבקשים כאמור בחוות דעת יו"ר הועדה.
עותק ההחלטה יועבר לצדדים ולמזכירות הועדה לרישום ראשון ע"י המזכירות.

ניתן היום 19.6.13 בלשכה.


______________ ________________ ______________
חבר יו"ר חבר


תאריך: 19.6.13 16/13

1








בית המשפט הצבאי / עיריית אלחדר ואח' נ' הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש (פורסם ב-ֽ 19/06/2013)