פסקי דין על דהאמשה גמאל | פסקי דין על סאלח סלים דהאמשה | פסקי דין על אדוארד סעיד חורי |

5836/00 א     16/06/2004




א 5836/00 דהאמשה גמאל נ' סאלח סלים דהאמשה, אדוארד סעיד חורי




34
בתי המשפט
א 005836/00
בית משפט השלום נצרת
16/06/2004
תאריך:
כב' השופטת הלמן אסתר
- ס. נשיא
בפני
:
דהאמשה גמאל

בעניין:
התובע

נגד
1. סאלח סלים דהאמשה

2. אדוארד סעיד חורי
הנתבעים
פסק דין
1. התובע היה בתקופה הרלוונטית, בעליו של רכב מסוג ב.מ.וו. שנת ייצור 1989 (להלן:"הרכב").

הנתבעים, הם סוכני ביטוח, אותם מבקש התובע לחייב בנזקים שנגרמו לו עקב גניבת הרכב, לאחר שתביעתו נגד חברת הביטוח - הכשרת היישוב בע"מ (להלן:"המבטחת"), לתשלום תגמולי הבטוח, נדחתה.

2. בכתב התביעה טוען התובע כי עקב מחדליהם והפרת חובותיהם של הנתבעים, לא נודע לו על דרישות המיגון שנכללו בפוליסה, וממילא לא מילא אחר דרישות אלה, מה שהביא בסופו של יום לדחיית תביעתו, במסגרת ת.א. 7974/97 (שלום נצרת) (להלן: "ההליך הקודם").

3. ארוע הגניבה

על פי עדותו של התובע, נגנב הרכב ביום 6/7/96, בעת שהתובע שהה עם משפחתו (אשתו ובנו התינוק) בטבריה.

בהליך הקודם, שהצדדים לו היו התובע והמבטחת, (ואשר מסמכיו נתקבלו בהסכמה כמוצג בהליך שלפני), התמקד הדיון בנושא דרישות המיגון וקיומן על ידי המבוטח, מאחר והמבטחת לא עמדה על הכחשת הארוע.

בפני
העיד התובע, ועל אף ההסתייגויות ממהימנותו ככלל, אליהן אתייחס בהמשך, עדותו בדבר אופן הגניבה לא נסתרה, לא נמצאו בה סתירות ממשיות, והיא אף נתמכה בעדותו של עד ההגנה, מר מרואן דהאמשה, בן דודו וגיסו של התובע, אשר הוזעק על ידו בליל הגניבה בכדי להסיע את המשפחה חזרה לביתה. (עמ' 15 -18 לפרוטוקול).

לטענת הנתבעים יש לדחות את גרסת התובע ולקבוע כי לא הוכחה הגניבה, בהסתמך על סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א - 1971. אינני מקבלת טענה זו, שכן לעדותו של התובע נמצא חיזוק במסמכים ובעדות נוספת כפי שהובא לעיל.

יש לדחות מכל וכל את נסיונו של הנתבע מס' 1, מר סאלח דהאמשה, להעלות במסגרת עדותו שמועות בעלמא, בנוגע למכירת הרכב על ידי התובע (עמ' 23 לפרוטוקול), כלומר שהרכב נמכר ולא נגנב כנטען, שמועות שהנתבע לא עשה דבר בכדי להוכיחן, ואף לא מצא לנכון לפרט את מקורן.

מעבר לכך, מר סאלח, שהוא כיום סוכן ביטוח, נתן יד לעזרו של התובע בהליך שהתנהל כנגד חברת הביטוח, למרות שלפי דבריו כעת, סבר שמדובר בהונאת ביטוח.
מר סאלח נשאל בחקירתו ממתי נודעו לו השמועות בנוגע למכירת הרכב על ידי התובע, והשיב:

"אחרי הגניבה, בערך חודש אחרי הגניבה".
(עמ' 23 שורות 19-20).

לכשהבין הנתבע מס' 1 את חומרת דבריו, שכן 3 שנים לאחר הארוע שיתף פעולה עם התובע בנסיון לגבות את כספי הביטוח, שינה את עמדתו וטען כי רק לאחר שהוגשה התביעה כנגדו התחילו לדבר על כך וסיפרו לו את האמת (אנשים שאת זהותם העדיף לא לחשוף).

על סמך הראיות שהובאו, בהעדר ראיות סותרות, ועל אף שהרושם הנוצר מעדותו של התובע ככלל היתה מניפולטיבית ובלתי מהימנה, התרשמתי כי בנוגע לעצם הגניבה גרסתו מהימנה ויש לקבלה.

4. הכיסוי הביטוחי

טרם עריכת הסכם הביטוח ביחס לרכב נשוא התובענה, היה התובע בעליו של רכב מסוג דייהו, אשר בוטח אצל המבטחת, בביטוח מקיף.

ביום 23/2/96 רכש התובע את רכב הב.מ.וו בעסקת חליפין, וביקש לבצע החלפה של הרכבים המבוטחים. לשם כך חתם התובע על "בקשה להחלפת רכב" (נ/1).
מלכתחילה הכחיש חתימתו על טופס הבקשה אך בהמשך חזר בו התובע ואישר כי הטופס נחתם על ידו.

בטופס הבקשה - בסעיף הגנות לרכב נרשם:
אזעקה + נעילה.

היום ברור כי ברכב הב.מ.וו הייתה מותקנת אזעקה שהופעלה על ידי לחצן- כפתור שהותקן בתוך הרכב, והנעילה היחידה שהייתה לו - הייתה נעילה מרכזית של הדלתות על ידי לחיצה על אחד המנעולים.

בהמשך לבקשת התובע, הוציאה המבטחת את הרשימה ת/3, הכוללת דרישות מיגון לרבות מנעול רב בריח, ומערכת אזעקה אלקטרונית תקינה המחוברת אל כל הפתחים והכוללת גלאי זעזועים או גלאי נפח וניתוק אחת ממערכות הצתה או ההתנעה.

דרישות המיגון עמדו במרכזו של ההליך הקודם שהתנהל בת.א. 7974/97 בפני
כב' השופט א. אברהם, שם טען המבוטח, (התובע), כי עמד בכל דרישות המיגון שנדרשו בפוליסה. תביעתו נדחתה לאחר שבית המשפט לא קיבל את גרסתו ומצא אותה בלתי מהימנה.

התובע מודה בהליך זה בפה מלא כי מסר גרסה שקרית בפני
בית המשפט, במטרה לזכות בתגמולי הביטוח, וטוען כי פעל בהמלצת הנתבעים, אשר הבהירו לו כי אם לא ימסור גרסה זו, לא יזכה בתביעתו.

5. סוכני הביטוח

נתבע מס' 2, אדוארד חו'רי, הינו סוכן ביטוח, משנת 1990 לערך. (עמ' 31 שורות
12-14). בעת הרלוונטית לעריכת הביטוח וההחלפה התלמד הנתבע מס' 1, שהוא בן דודו של התובע, במשרדו של מר ח'ורי, וכעבור זמן לא רב הפך לסוכן ביטוח מורשה.

מר סאלח דהאמשה ישב במשרדו של מר ח'ורי, היפנה אליו לקוחות, טיפל בהם, וקיבל שכר עבור אותם לקוחות. (ראה עמ' 18 + 20 לפרוטוקול). עם עזיבתו את המשרד לקח עימו את רשימת לקוחותיו, לרבות התובע (עמ' 25 שורות 20 -23). אין חולק כי מר דהאמשה הוא שטיפל בהוצאת הפוליסה לרכב הראשון, לרבות החתמת המבוטח על הצעת הביטוח, קבלת הכספים ורישום שיעבוד לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. משביקש התובע להחליף את כלי הרכב המבוטחים, פנה למר דהאמשה וזה היפנה אותו למשרד.

אין מחלוקת כי בביצוע ההחלפה וקבלת פוליסת הביטוח מן המבטחת טיפל הנתבע מס' 2 עצמו והוא שהחתים את התובע על הבקשה להחלפת הרכב המבוטח.

התובע מבקש לחייב את שני הנתבעים בנזקים שנגרמו לו עקב הפרת חובתם למסור לידיו את פוליסת הביטוח ולהביא לידיעתו את דרישות המיגון שנכללו בה.

6. מסירת הפוליסה

סעיף 2 (א) לחוק חוזה הביטוח מחייב כהוראה קוגנטית, המצאת הפוליסה לידי המבוטח.
טען התובע בעבר (במסגרת ההליך הקודם), וגם כעת כי הפוליסה לא הומצאה לו כלל, והוא לא היה מודע לדרישות המיגון שבה, אלא לאחר שארעה הגניבה.

לו היה מדובר בעדותו היחידה והבלעדית של התובע לא הייתי רואה לנכון לסמוך עליה, לאחר שהוברר מפיו, כי לצורך השגת מטרתו הוא נכון גם להביא בפני
בית המשפט גרסה שקרית. אלא שבמקרה זה, למרות שהנתבעים מבקשים לדחות את טענתו, שניהם טוענים נחרצות שלא מסרו בידיו העתק הפוליסה או הודיעו לו על דרישות המיגון.
יש לציין כי בהליך הקודם, לכאורה לא עמדה טענה זו לזכותו של התובע, שכן היא נאמרה בד בבד עם הטענה שהוא מילא אחר דרישות הפוליסה, ולמרות זאת העיד התובע גם שם שלא קיבל אותה ולא היה מודע לדרישותיה.

אי מסירת הפוליסה לידי המבוטח מהווה כשלעצמה הפרה של סעיף 2 וסעיף 5 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 ומונעת את השענותה של חברת הביטוח על הסייגים המופיעים בה. (ראה ע"א 572/89 - מוסה עדני ובניו בע"מ נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ. פ"ד מז(2), 179 וע"א 4819/92 - כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2), 749) .

חובתה של חב' הביטוח, באמצעות סוכנה, שלוחה לעניין זה, להביא לידיעת המבוטח את החריגים לפוליסה, ובכלל זה דרישות המיגון, ולהסב תשומת ליבו לדרישות המחריגות את הכיסוי הביטוחי, בפרט באם חל שינוי בין הצעת הביטוח ובין הוראות הפוליסה.
(ראה ע"א 4819/92 - כרמי עוזי נ' ישר מנשה , שאוזכר לעיל, בעמ' 768-769,
וע"א 846/76 - יהודית עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2), 780 ).
"לאור הנסיבות המיוחדות המאפינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקימן תוכל החברה המבטחת להשען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי. (ע"א 4819/92 - כרמי עוזי נ' ישר מנשה לעיל, בעמ' 774-775).

הנטל מוטל על המבטחת ו/או על סוכניה להוכיח כי המבוטח ידע על קיומו של התנאי המקדמי שנקבע בפוליסה לקיומו של הכיסוי הביטוחי. (ראה ת"א (חיפה) 593/00 - אגמי חברה לעבודות עפר ומים בע"מ נ' מנורה, חברה לבטוח בע"מ ואח', תק-מח 2004(1), 3673 ).

סוכן המתרשל בהמצאת הפוליסה לידי המבוטח, ובגילוי נאות של דרישותיה המיוחדות של הפוליסה, מפר את חובת הזהירות שלו כלפי המבוטח, ועלול להכשילו בהשגת תגמולי הביטוח.
סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (וסימן ו' בכללותו) עוסקים ב"סוכן ביטוח" שמשמעו - מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים, והגדרתו רחבה מסוכן מורשה דווקא, וזאת בכל הנוגע ליחסי השליחות בין המבוטח, המבטח והסוכן, והחבויות הנגזרות מהם.

עדותו של מר ח'ורי, להבדיל מעדותו של התובע והנתבע מס' 1 היתה מהימנה, ועקבית. הוא לא ניסה להסתתר מאחורי הסברים או שמועות והסביר בפירוט את נוהל עבודתו, בכלל וביחס ללקוחותיו של מר דהאמשה בפרט.
לגרסתו, נהג להמציא את כל הפוליסות המתייחסות ללקוחותיו של מר דהאמשה לידיו, על מנת שימסור אותם למבוטחים, שאת חלקם כלל לא הכיר (עמ' 28 לפרוטוקול).

הנתבע מס' 1 מכחיש כי קיבל לידיו את הפוליסה ממר ח'ורי, אך מודה כי לא מסר לתובע את הפוליסה ולא שוחח עימו על דרישות המיגון.

במחלוקת בין גרסאות הנתבעים עדיפה עלי עמדתו של הנתבע מס' 2, שעדותו בכללותה היתה מהימנה יותר. על פי עדותו, הנתבע מס' 1, נוהג בטקטיקות, חושף עובדות בשעה שנראה לו נח יותר לעשות כן, המליץ לתובע להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח למרות היותו מודע לכך שגרסתו של התובע איננה נכונה ועוד (ראה עדותו בעמ' 22- 24 לפרוטוקול). בעוד הנתבע מס' 2, כפי שצויין דבק בגרסה אחת, לא ניסה להסתיר עובדות או ליפותן. על כן אני מקבלת את גרסתו של מר ח'ורי לפיה, הפוליסות המיועדות למבוטחים שבהם טיפל הנתבע מס' 1 נמסרו לידיו במטרה שיעבירן למבוטחים ויסב תשומת לבם לדרישותיהן.

מר דהאמשה אישר בהליך הקודם (עמ' 7) שבחלק מן המקרים היה מר ח'ורי מוסר בידיו את הפוליסות בכדי להעבירן ללקוחותיו, ובחלק מן המקרים לא. מכל מקום, לפי עדותו הנוהג היה שהפוליסות ברובן תוייקו בתיקי המשרד ולקוח שביקש אותן קיבל העתק.
לא ברור כיצד מתיישבים דברים אלה עם המשך עדותו של מר דהאמשה (בעמ' 8 לפרוטוקול ההליך הקודם). בנוגע לדרישות המיגון אמר הנתבע מס' 1, "היינו מחכים עד שתגיע הפוליסה ואז היינו מסבירים ללקוח. במקרה הזה לא הסברנו ללקוח כשהגיעה הפוליסה. אני לא יודע להסביר למה לא עשינו את זה."

בניגוד לעמדה זו, השיב מר דהאמשה בפני
על השאלה האם היה אמור להסביר למבוטח על דרישות המיגון, כי זו היתה חובתו של סוכן הביטוח (עמ' 22 שורה 30).

העובדה שמר ח'ורי, סוכן הביטוח המורשה, העביר את הפוליסה לידי מר דהאמשה, מבלי לוודא את נוהלי עבודתו, ומבלי להדגיש בפני
ו את חובתו להביא את הנקודות המהותיות שבה לידיעת המבוטח, איננה פוטרת אותו מאחריות למחדל.
כפי שעולה מן העדויות, נוהל העבודה של מר דהאמשה לא תאם את הערכותיו של מר ח'ורי, ובהיותו מתלמד במשרדו, מחובתו היה ללמדו את הנוהל המתחייב להנחותו, ולוודא יישום הנהלים.

מכל מקום, ביחסים בין הנתבע מס' 2 והתובע, היווה הנתבע מס' 1 שלוחו של מר חו'רי, ואם לא קיים את שהוטל עליו, אין הנתבע מס' 2 פטור כלפי התובע.

7. מר אדוארד חו'רי טען בעדותו כי במסגרת נ/1 הצהיר התובע כי ברכב קיימות ההגנה הבאות: אזעקה+נעילת מוט הילוכים.
גם לו היו הדברים מדויקים - הרי הסוכן לא וידא האם מדובר באזעקה שעונה על דרישות המיגון על פי הפוליסה. מעבר לכך - בטופס נרשם בקצרה: אזעקה + נעילה. לא נרשם איזה סוג אזעקה, לא צוין האם היא מופעלת באמצעות שלט או לא, ולא צוין שהנעילה היא נעילת ההילוכים דווקא.

מר חו'רי טוען כי נעילה מרכזית של הדלתות איננה אמצעי מיגון, ואני נוטה להסכים עימו, אך ממה שהצהיר התובע בנ/1 לא ברור כלל שגם הוא הבין לאיזו סוג נעילה הייתה הכוונה כשמולא הטופס.
יש לציין בנוסף, כי בעדותו בת.א. 7974/97 (עמ' 4) הסביר התובע שיש ברכב נעילה מרכזית יחד עם האזעקה, המופעלת בלחיצת השלט, היתה זו טענת שווא, אך גם כשהעלה גרסה זו סבר שהנעילה מתיחסת לאזעקה ולא למוט ההילוכים.

8. שעבוד הפוליסה

בפוליסה נכלל סעיף שיעבוד לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ.
התובע אישר כי חשבונו מתנהל בבנק זה, ומר סאלח העיד כי הפוליסה הקודמת (לגביה בוצעה רק החלפה), הייתה משועבדת לפי בקשת התובע לטובת בנק זה.

מכאן, לא ניתן להסיק את מה שמבקשים הנתבעים ללמוד, כי בהכרח המציא התובע העתק הפוליסה לבנק.

לא ברור כלל האם בנק מרכנתיל היה מודע להחלפת הביטוח, האם קיבלה חברת הביטוח את אישורו של הבנק לבצע את ההחלפה, האם שועבד רכב הב.מ.וו לבנק במקום הדייהו. על כל אלה, לא הובאו ראיות, על אף שבידי הנתבעים הייתה האפשרות לזמן נציגי הבנק ו/או חברת הביטוח בכדי לברר עובדות אלה.

הוכח לפיכך, כי הפוליסה שועבדה לבנק מרכנתיל, שאיננו צד להליך זה, אך לא ניתן להסיק מכך, שפוליסת הביטוח היתה בידי התובע בטרם ארעה הגניבה.
המסקנות באשר לאחריותם של הנתבעים, מכל האמור לעיל, הן שפוליסת הביטוח לא הומצאה לתובע והנתבעים לא יידעו אותו אודות דרישותיה. בכך היפרו הנתבעים את חובתם כלפי המבוטח, ובהתאם ליחס בין מידת אחריותם לפועלם יש לראות בנתבע מס' 1 אחראי ל - 30% מן הנזק שנגרם ואת הנתבע מס' 2 כאחראי ל 70% מן הנזק.

9. הנזק

התובע מבקש לזכותו בנזקים שנגרמו עקב גניבת הרכב וניהול ההליך הקודם כנגד חברת הביטוח, לרבות ההוצאות שנפסקו נגדו שם.

באשר להוצאות ניהול ההליך הקודם - התובע אדם בגיר ובר דעת, בחר על דעת עצמו לנהל הליך כוזב, להציג בפני
בית המשפט טענות שיקריות, והדעת איננה סובלת שיקבל פיצוי על מעשה זה.
בניגוד לעדותו בפני
, עמד התובע משך כל עדותו בהליך הקודם על הגרסה השיקרית, ואף לא בחל בהטחת האשמות שווא כנגד חוקר חברת הביטוח כביכול רשם מפיו דברים שלא נאמרו. כל זה לא הפריע לתובע לטעון בפני
כי בבית המשפט הוא חזר בו וסיפר את הגרסה האמיתית. כאמור, נכונותו של התובע לכזב בבית המשפט לא היתה ככל הנראה טעונה עידוד, והוא עשה כן גם בפני
, כאשר סתר עצמו מפעם לפעם, לדוגמא בשאלה האם ביקש את פוליסת הביטוח מהנתבעים בטרם ארעה הגניבה.

טענתו של התובע כי התביעה כנגד חברת הביטוח ועדותו הכוזבת נמסרה בעצת הנתבעים לא הוכחה. נהפוך הוא, הוברר כי הנתבע מס' 2 עשה מאמצים להסדיר את הנושא במו"מ עם חברת הביטוח ואילו התובע מיהר לפנות ליעוץ משפטי ולהגשת התביעה.
הנתבע מס' 1 אמנם יעץ לו להגיש תביעה כנגד המבטחת, אך לא הוכח כי הוא תמך במסירת העדות הכוזבת או היה מודע לכך שבכוונת התובע לנהל את ההליך עד לשלב כזה.

הנזק הישיר - להוכחת שווי הרכב הוגשה חוות דעת שמאי (ת/9) אשר העריך את שוויו של הרכב ב- 43,000 ₪ נכון ליום 1.7.96 , על סמך מחירון לוי יצחק, בהנחה שלא עבר תאונות ובהנחה שמצבו היה סביר, שכן השמאי לא יכול היה לבדוק את הרכב.

לא הובאו ראיות לסתור את ההנחות שעמדו בבסיס קביעתו של השמאי, הוא לא נחקר, והנתבעים גם אינם טוענים דבר בסיכומיהם כנגד הערכתו. מכאן, שיש לאמצה ולקבוע את שווי הרכב שנגנב בהתאם.

פרט לנזק שנגרם כתוצאה מגניבת הרכב לא הוכח נזק נוסף בר פיצוי.

10. הקטנת הנזק

מייד לאחר שחברת הביטוח דחתה את התביעה ונימקה זאת בהעדר מיגון, פעל הנתבע מס' 2 לשאת ולתת עימה במטרה להגיע לפשרה, עד שזו נאותה לשלם למבוטח 20,000 ₪, על אף טענותיה. מר ח'ורי הביא את ההצעה לידיעתם של התובע והנתבע מס' 1 ואלה דחו אותה והעבירו את הנושא לטיפולו של עו"ד באופן מיידי ובטרם הספיק מר ח'ורי למצות את הנסיון להסדיר את הסכסוך בדרך של פשרה (עמ' 27 לפרוטוקול).

מר דהאמשה אישר שחברת הביטוח הציע לשלם סכום של 20,000 ₪ (עמ' 23 לפרוטוקול), וטען כי לתובע לא היתה סבלנות לכן לא התפשר. מאידך, אישר מר דהאמשה כי הוא זה שיעץ לתובע להגיש תביעה, על אף העדר המיגונים בתקווה שחברת הביטוח תתפשר עימו על כ- % 50 מן הפיצוי ( עמ' 22 שורות 13 -14).

התנהגותו של התובע אשר בחר לנקוט בהליך משפטי כוזב, במקום להקטין את נזקיו ולקבל בפשרה מחברת הביטוח לפחות חלק מן הנזק, (שעמד על קרוב ל - % 50 מן הנזק הישיר), הביאה לכך שתביעתו כנגד המבטחת נדחתה, בכך היפר חובתו לפעול להקטנת הנזק, ומן הראוי לנכות את הסכום שהוצע לו מן הפיצוי המגיע לו.
11. לסיכום

אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את נזקיו בסך 23,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.96 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ + מע"מ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים ישאו בסכומים שנפסקו באופן הבא:
הנתבע מס' 1 ישא ב- 30% מן הסכומים שנפסקו לעיל.
הנתבע מס' 2 ישא בתשלום 70% מן הסכומים שנפסקו לעיל.

ניתן היום, כ"ז בסיון, תשס"ד (16 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.
העתק יומצא לצדדים בכפוף לכך ששולמה המחצית השניה של האגרה.
אסתר הלמן - שופטת,
סגנית נשיא









א בית משפט שלום 5836/00 דהאמשה גמאל נ' סאלח סלים דהאמשה, אדוארד סעיד חורי (פורסם ב-ֽ 16/06/2004)