פסקי דין על מלמד קטי | פסקי דין על כהן שמעון | פסקי דין על להרס דינה | פסקי דין על כץ רות | פסקי דין על קוגמן רוחמה | פסקי דין על מאיר אהרון | פסקי דין על בן חמו יצחק | פסקי דין על עירית ירושלים

2079/00 עב     26/09/2004




עב 2079/00 מלמד קטי,כהן שמעון,להרס דינה,כץ רות,קוגמן רוחמה,מאיר אהרון,בן חמו יצחק נ' עירית ירושלים




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002079/00


בפני
:
כב' השופט אייל אברהמי

תאריך:
26/09/2004



בעניין:
1 . מלמד קטי

2 . כהן שמעון

3 . להרס דינה

4 . כץ רות

5 . קוגמן רוחמה

6 . מאיר אהרון

7 . בן חמו יצחק



ע"י ב"כ עו"ד
לנדאו נעמי

תובע

נ ג ד


עירית ירושלים



ע"י ב"כ עו"ד
עצמון אסתר

נתבע

פסק דין
חלקי

התביעה:
1. עניינה של תביעה זו בדרישת התובעים ,עובדי עיריית ירושלים המועסקים על ידה בביה"ס ע"ש סליגזברג, לתוספות שכר כפי שמקבלים יתר עובדי העירייה המועסקים אף הם בביה"ס.מקור הזכות,לטענת התובעים נובע מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה המבקש למנוע הפליית עובדים ומכוח הסכם שנערך בין העירייה לבין "הדסה" -הסתדרות נשים ציוניות באמריקה (להלן "הדסה" ) מי שהייתה מעסיקתם של התובעים וכן מכוח הסכם קיבוצי בין "הדסה" לבין הסתדרות הפקידים.


רקע עובדתי
2. 2. ביום 26.6.88 נחתם הסכם בין עיריית ירושלים לבין "הדסה" (להלן "הסכם העברה ") שעיקרו העברת זכויות בעלות של "הדסה" על ביה"ס ע"ש סליגזברג (להלן ביה"ס סליגסזברג) לעיריית ירושלים.

3. 3. על פי הסכם ההעברה, הבעלות על ביה"ס סליגזברג הועברה לידי עיריית ירושלים ביום 1.9.88. במסגרת חילופי המעבידים כפי שנקבע בהסכם ההעברה הועברו העובדים שהועסקו ע"י "הדסה" לעיריית ירושלים תוך שמירת מלוא זכויותיהם.

4. 4. ההעברה כללה , בין היתר, את העברת מבנה ביה"ס בארמון הנציב...ואת מבנה ביה"ס ברנדייס במתחם שנלר ברוממה.

5. 5. התובעים הינם עובדי עיריית ירושלים,המועסקים בביה"ס ע"ש סליגזברג (להלן ביה"ס) שהועברו במסגרת הסכם ההעברה מ"הדסה" לעיריית ירושלים להלן רשימת התובעים וההיסטוריה התעסוקתית שלהם:
א. התובעת מספר 1 ,ה"ה קטי מלמד, מינהלנית ביה"ס, הועסקה ע"י העירייה החל משנת 1984 ועד לחודש פברואר 1988 .בתקופה שבין 2/88 ל-9/88 הועסקה ה"ה מלמד ע"י "הדסה" .החל מחודש ספטמבר 1988 ,עם העברת הבעלות על ביה"ס ע"ש סליגזברג לידי עיריית ירושלים מועסקת ה"ה מלמד ע"י עיריית ירושלים בדירוג מינהלי ולה פנסיה תקציבית.
ב. התובע מספר 2 ,ה"ה כהן שמעון
הינו מחסנאי-טכנאי ביה"ס .עד לחודש 9/88 הועסק ע"י "הדסה" והחל מחודש 9/88 הוא מועסק ע"י עיריית ירושלים .ה"ה כהן מועסק בדירוג מינהלי ולו פנסיה צוברת.
ג. התובעת מספר3 , ה"ה דינה להרס הינה עוזרת למינהל בביה"ס .עד לחודש 9/88 הוועסקה ע"י "הדסה" והחל מחודש 9/88 ? היא מועסקת ע"י העירייה בדירוג מח"ר ולה פנסיה צוברת בקופת הפנסיה של "הדסה".
ד. התובעת מספר 4 ,ה"ה רות כץ ,הינה לבורנטית בביה"ס .עד לחודש 9/88 הועסקה ה"ה כץ ב"הדסה" והחל מחודש 9/88 היא מועסקת ע"י העירייה בדירוג הנדסאים .לה"ה כץ פנסיה צוברת בקופת הפנסיה של "הדסה".
ה. התובעת מספר 5,ה"ה רוחמה קוגמן, הינה מזכירה חטיבת הביניים בביה"ס.עד לחודש 9/88 הועסקה ה"ה קוגמן ב"הדסה" והחל מחודש 9/88 היא מועסקת ע"י עיריית ירושלים בדירוג מינהלי. לה"ה קוגמן פנסיה צוברת בקופת הפנסיה של"הדסה".
ו. התובע מספר 6 ,ה"ה מאיר אהרון
הינו מחסנאי ביה"ס .עד לחודש 9/88 הועסק ה"ה אהרון ע"י "הדסה" והחל מחודש 9/88 הוא מועסק ע"ע העירייה בדירוג הנדסאים-טכנאים
ז. תובע מספר 7 , ה"ה יצחק בן חמו, הינו מנהל תחזוקה בביה"ס. ה"ה בן חמו הועסק ע"י העירייה משנת 1984 ועד לחודש 2/88 .בתקופה שבין החודשים 2/88 ל- 9/88 הוא הועסק ע"י "הדסה" .החל 9/88 הוא מועסק ע"י עיריית ירושלים בדירוג מינהלי. לה"ה בן חמו פנסיה תקציבית.

6. הסתדרות הפקידים חתמה עם "הדסה" על הסכם קיבוצי ביום ה- 30.3.88, לפיו תנאי העבודה של העובדים המועברים ,לרבות שכרם והתוספות לשכר כפי שהתשלומים מעודכנים מעת לעת יהיו כפי שהיו ערב העברת ביה"ס לעירייה וזאת בהתאם לרשימה שמית של עובדים. הסכם ההעברה נחתם כאמור ביום 26.6.88.

7. הצדדים מסרו רשימת מוסכמות ופלוגתאות לבית הדין להלן עיקריה: מוסכמות:
תובעת מס' 1 - קטי מלמד
1.1 רשימת זכויות הנובעות מהיותה עובדת עירייה
א. פנסיה תקציבית
ב. קופ"ג
ג. אחזקת רכב מיום תחילת עבודתה בעירייה.
ד. תוספת תפוקה בשיעור 10%.
1.2 רשימת זכויות הנובעות מהסכם המעבר
ה. 40 שעות נוספות גלובליות, בשיעור של 125%.
ו. תוספת הדסה בשיעור - 456.06 ₪, נכון לספטמבר 2000.
ז. תשלום דמי הבראה, בהתאם לשעור הדסה.
ח. תשלום ביגוד בהתאם לשיעור הדסה.
ט. השתתפות בתשלום למעונות עבור ילדים עד גיל 12 שנה.
י. אפשרות להצהיר על יום מחלה פעם בחודש.
יא. שבוע עבודה של 40 שעות שבועיות.

1.3 רשימת זכויות נתבעות
א. 10% תוספת מזכירות (הזכאות נתבעת מיום 1.9.98).
ב. 10% תוספת כוח אדם (הזכאות נתבעת מיום 1.3.99).

תובע מס' 2 - כהן שמעון

2.1 רשימת זכויות התובעות מהסכם המעבר
א. פנסיה צוברת בקרן פנסיה של עובדי הדסה (ולא תקציבית כיתר עובדי עירייה).
ב. 30 שעות נוספות גלובליות בשעור של 125%.
ג. תוספת הדסה בשיעור - 456.06 ₪ נכון לספטמבר 2000.
ד. ראה סעיפים ז,ח,ט,י,יא מסעיף 1.2 לעיל.

2.2. רשימת זכויות נתבעות
א. תוספת מקומית של עובדי עיריה בשיעור 10% (החל מ 1.9.98).
ב. תוספת משק בשיעור 255 (החל מיום 1.7.98).
ג. קופות גמל.

תובעת מס' 3 - להרס דינה

3.1 רשימת זכויות הנובעות מהסכם המעבר
א. פנסיה צוברת (במקום תקציבית).
ב. 45 שעות נוספות גלובליות בשעור 125%.
ג. תוספת הדסה בשיעור 456.06 נכון לספטמבר 2000.
ד. ראה סעיפים ז,ח,ט,י,יא מסעיף 1.2. לעיל.

3.2 רשימת זכויות נתבעות
א. תוספת מח"ר בשיעור 10% (החל מיום 1.9.98).
ב. תוספת עוזרי מינהל בשיעור 10% (החל מיום 1.7.95).
ג. קופות גמל
ד. תוספת רכב כעוזרת למינהל או כל תוספת המומרת בתוספת רכב.

תובעת מס' 4 - רות כץ
רשימת זכויות הנובעות מהסכם המעבר
א. פנסיה צוברת בקרן הפנסיה של עובדי "הדסה" (במקום תקציבית)
ב. 15 שעות נוספות גלובליות בשיעור של 125%.
ג. תוספת בית חולים בשיעור 220 ₪ אשר הומרה בתוספת המשולמת להנדסאים וטכנאים בעירייה בשיעור 10% (החל מיום 1.11.96).
ד. ראה סעיפים ז,ח,ט,י,יא מסעיף 1.2 לעיל.
רשימת זכויות נתבעות:
א. תוספת הדסה בשיעור 220 ₪ (1.11.96).
ב. תוספת "איזון בשיעור 10% מיום (1.9.98).
ג. קופות גמל.


תובעת מס' 5 - רוחמה קוגמן
רשימת זכויות הנובעות מהסכם המעבר
א. פנסיה צוברת בקרן הפנסיה של עובדי "הדסה" (במקום תקציבית).
ב. 30 שעות נוספות גלובליות לפי 125%.
ג. תוספת הדסה בשיעור 456.06 ₪ נכון לחודש ספטמבר 2000.
ד. ראה סעיפים ז,ח,ט,י,יא מסעיף 1.2 לעיל.

רשימת זכויות נתבעות
א. תוספת מזכירות בשיעור 10% (מיום 1.9.98).
ב. תוספת 10% (מיום 1.11.97).
ג. קופות גמל.

תובע מס' 6 - אהרון מאיר
זכויות מכוח הסכם המעבר
א. פנסיה צוברת בקרן הפנסיה של עובדי "הדסה" (במקום תקציבית).
ב. תוספת הדסה בשיעור 441 ₪.
ג. ראה סעיפים ז,ח,ט,י,יא מסעיף 1.2.

זכויות נתבעות
א. תוספת עירייה בשיעור 10% מיום 1.9.98
ב. תוספת משק בשיעור 25% מיום 1.7.98.
ג. תוספת שעות גלובליות.

תובעת מס' 7 - יצחק בן חמו
זכויות מכח הסכם המעבר
א. 45 שעות נוספות גלובליות לפי 125%.
ב. תוספת הדסה בשיעור 456.06 ₪ נכון לחודש ספטמבר 2000.
ג. ראה סעיפים ז,ח,ט,י,יא מסעיף 1.2 לעיל.

זכויות מכוח היותו עובד עירייה לשעבר
א. פנסיה תקציבית
ב. קופות גמל

זכויות נתבעות
א. תוספת משק בשיעור 25% (1.7.98)
ב. תוספת בשיעור 10% (1.9.88).

פלוגתאות:
1. התיישנות התביעה ושיהוי התביעה (הטענות הוספו בהסכמת הצדדים בדיון הוכחות שהתקיים ביום 8.1.03 )
2. האם שיעור התשלום בגין דמי ביגוד שניתן לתובעים זהה לזה הניתן לעובדי העירייה.
3. האם תוספת מעונות - ניתנת רק לעובדות ואינה ניתנה לעובדים
4. מה המועד בו החלה העירייה לשלם לקטי מלמד אחזקת רכב
לטענת התובעת - החל מאוקטובר 97
לטענת העירייה- החל מספטמבר 88.
5. מה תפקידה של התובעת דינה להרס, האם עוזר למינהל כטענת התובעת או תפקיד אחר כטענת העירייה.
6. אם אכן תפקידה של התובעת דינה להרס הינו "מזכירה" מדוע לא שולמו לה תוספות אחוזיות של מזכירה 20%- 25% כשאר המזכירות בבית הספר ?
7. מה שיעורה של תוספת הדסה המשולמת לתובעים.
8. כתב התביעה שכנגד - דינה להרס
9. האם "תוספת הדסה" ותוספת "שעות נוספות גלובליות" (להלן: "התוספות") היינן בגדר תוספת יחודית.
10. האם בעת מתן תוספת השכר בשיעור 10% סברה העירייה כי התוספות הן יחודיות.


טענות הצדדים:
8. טוענים התובעים,המועסקים ע"י עיריית ירושלים בביה"ס סליגזברג , שההסכם ההעברה קובע שתי הוראות לגבי זכויותיהם האחת שמירה על זכויותיהם כפי שהיו ערב ההעברה וכפי שהן מתעדכנות מעת לעת (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א) והשנייה מתן הטבות ,תוספות ו/או זכויות להם זכאים עובדי העירייה (כמפורט לעיל ) ויתרה מכך טוענים התובעים חיזוקים לשתי ההוראות הנ"ל מצויים בהסכם הקיבוצי שנחתם בין "הדסה" לבין הסתדרות הפקידים מיום 30.3.88 בו נקבע בסעיף 3 : " ..כי תנאי עבודתם ושכרם והתוספות לשכר כפי שהתשלומים מעודכנים מעת לעת של העובדים המועברים המנויים בסעיף 1 לעיל יהיו כפי שהיו ערב העברת בית הספר לעירייה מקור הזכות לתוספות שכר אלה,טוענים התובעים, נובע מעקרון אי אפליה בין עובדים המעוגן בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה , התשמ"ח-1988, מכוח הסכם ההעברה ומכוח ההסכם הקיבוצי בין "הדסה" לבין הסתדרות הפקידים .כמו כן טוענים התובעים כי יש לדחות על הסף את טענת ההתיישנות וטענת השיהוי שהעלתה הנתבעת מטעמים של "הרחבת חזית אסורה". מנגד טוענת הנתבעת, טענת ההתיישנות אינה בגדר הרחבת חזית אסורה שכן טענה זו הועלתה בהזדמנות הראשונה בכתב ההגנה והועלתה שוב בדיון מיום ה-18.1.00 ואף הוסכם להוסיפה לרשימת הפלוגתאות. אשר לעניין תוספות השכר ,במידה וטענת ההתיישנות תידחה או תידחה בחלקה, יש לדון בטענה לתוספות שכר לאור סעיף 9 להסכם על כל רכיביו ולא בצורה חלקית כפי שעשו התובעים המנסים ליתן פרשנות שונה מהכתוב בהסכם ומכוונת הצדדים .

9. לטענת הנתבעת הצדדים התכוונו לשמור על זכויותיהם המלאות של העובדים המועברים תוך השוואת שכרם ליתר עובדי עיריית ירושלים המועסקים בביה"ס באופן שכל פער בשכר לטובת עובדי עיריית ירושלים יאוזן עם העובדים המועברים ומאידך כל פער שכר שהיה קיים לטובת העובדים המועברים ישמר . לו הייתה תביעת התובעים לתוספות הן של עובדי "הדסה" והן של עיריית ירושלים מתקבלת הרי אז הייתה נוצרת אפליה של עובדי העירייה לעומת עובדי "הדסה" המועברים דבר הנוגד את עקרון אי האפליה בין עובדים המעוגן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 .

10. לבקשת הצדדים, ניתנה ביום 28.2.01, החלטה לפיה:
"יפוצל הדיון בתיק שבכותרת כך שבשלב ראשון תידון השאלה המשפטית – לאילו תוספות זכיאם העובדים המועברים התובעים בתיק זה (האם זכאים התובעים הן לתוספות המשולמות לעובדי הדסה והן לתוספות המשולמות לעובדי העירייה ולענין זה אילו הסכמים חלקים על העסקת התובעים) ובשלב השני במידה ויקבע כי קיימות זכויות יטענו הצדדים לשוויון של הזכויות ובית הדין יתבקש לפסוק על בסיס ההחלטה בשלב הראשון".

פסק הדין החלקי יעסוק אפוא בשאלה העקרונית – המקורות לזכויות העובדים, והיחס בין המקורות.

פסק דין

המחלוקת המשפטית
11. השאלה העיקרית העומדת להכרעה בפני
בית הדין היא לאילו תוספות שכר אם בכלל זכאים העובדים המועברים : האם התובעים זכאים לתוספות שכר המשולמות הן לעובדי הדסה והן והן לעובדי עיריית ירושלים המועסקים בביה"ס כטענת התובעים או שמא מדובר על איזון זכויות באופן שזכויות השכר של העובדים המועברים מ"הדסה" לא תיפגענה ואם זכאים לזכויות של עובדי הדסה האם אותן זכויות כפי שהיו בעת ההעברה או לזכויות עובדי הדסה נכון להיום. הצדדים חלוקים באשר לפרשנות הנכונה לסעיף 9 להסכם ההעברה והאם קיימים הסכמים נוספים ,לבד מהסכם ההעברה,החלים על העסקת התובעים.
שאלות משפטיות נוספות ,מקדמיות ,העולות מטענות הצדדים , המצריכות מתן תשובות קודם לשאלה העיקרית שבמחלוקת הן טענת ההתיישנות וטענת השיהוי שהעלתה הנתבעת ,עיריית ירושלים. בית הדין יבחן ,אפוא, שאלות אלה תחילה כמפורט להלן:

טענת ההתיישנות
12. טוענת הנתבעת בכתב הגנה ובסיכומיה כי תביעת התובעים התיישנה. התביעה הוגשה בספטמבר 2000 כ-12 שנה לאחר חתימת הסכם המעבר שנחתם ביום 26.6.88 ולפיכך לאור דיני ההתיישנות יש לדחות התביעה ומכל מקום אם טענה זו לא תתקבל יש לראות שיהוי ניכר בהגשת התביעה וגם מסיבה זו לבדה יש לדחות את התביעה.מנגד טוענים התובעים כי הנתבעת, בניגוד לסדרי הדין, רק : "בסיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה את טענתה כי כלל תביעתם של התובעים התיישנה ומשכך יש לדחות את התביעה " (סעיף 1.1 .לתגובות לסיכומי הנתבעת ) ומוסיפים התובעים כי העלאת טענת ההתיישנות בשלב כה מאוחר "יש בה משום הרחבת חזית אסורה.." (סעיף2.11 לתגובות סיכומי הנתבעת ).עם זאת מציינים התובעים כי הנתבעת העלתה אמנם את טענת התיישנות בכתב הגנתה ובעת הדיון ביום ה-8.1.00, אך העלאת הטענה נעשתה לאקונית ובדרך סתמית ולא כנדרש אשר על כן טוענים התובעים: "אל לא לבית הדין הנכבד ליתן ידו לדבר".
דינה של טענת התובעים להידחות: הנתבעת העלתה את טענת ההתיישנות לראשונה בכתב ההגנה דהיינו בהזדמנות הראשונה בניגוד לנטען ע"י התובעים ומשום כך גם טענתם להרחבת חזית איננה יכולה להתקבל. אך לא רק זאת גם טענת התובעים גופה לעצם קביעת מועד העלאת טענת ההתיישנות אינה עומדת במבחן סדרי הדין של בתי הדין לעבודה , לפיהם חופשיים בתי הדין לעבודה ליתן פרשנות גמישה לעניינים שבסדרי הדין הקשורים בטענת ההתיישנות לרבות מועד העלאת טענת ההתיישנות . כותב על כך השופט יצחק לובוצקי בספרו "סדר הדין בבית הדין לעבודה" הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין התשנ"ח-1997 פרק שישי עמוד 65): "....סעיף 3 לחוק ההתיישנות הקובע באיזה שלב של הליך מותר להעלות טענת התיישנות הוא סעיף שעניינו סדר דין.מאחר ובחוק בית הדין לעבודה ובתקנות לפיו לא תמצא הוראה לעניין הזמן לטענת ההתיישנות חופשי בית הדין לנהוג "בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק" (סעיף 33 לחוק בתי הדין לעבודה )..".במילים אחרות גם טענת התובעים לגופה אין לה על מה לסמוך. משדחה בית הדין את טענת התובעים לעניין מועד העלאת טענת ההתיישנות נותרה לדיון שאלת ההתיישנות גופה .מאחר והתביעה כולה מבוססת על תביעות של תוספות שכר ,המהווים בחלקם רכיבים פנסיוניים ובחלקם רכיבים של שכר שוטף שאינו פנסיוני ,ייתכן כי על חלק ממרכיבי השכר חלה התיישנות מאידך ממילא הצדדים הסכימו לדון על תביעות השכר כפי שהופיעו ברשימת הפלוגתאות , לפיכך מחליט בית הדין לדון בשאלה העיקרית שבמחלוקת קרי מתן הפירוש הראוי לסעיף להסכם ההעברה ולהתייחס לטענת ההתיישנות אם תתעורר נקודתית לגבי כל תובע ותובע, בבוא העת. נאמר כי ברור שזכויות שצריכות היו להשתלם 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה התיישנו ואין מקום לענות בהם. לגבי הזכויות להם זכאים התובעים (אם בכלל) ביחס ל 7 השנים בתכוף להגשת התביעה וממועד הגשת התביעה ואילך הרי שכאן אין התיישנות.

הפירוש הנכון להסכם ההעברה
13. לית מאן דפליג כי הצדדים – הדסה ועירית ירושלים
כמו גם הדסה והסתדרות העובדים- הסכימו כי עם חילופי המעבידים זכויות העובדים המועברים מ"הדסה" לא תיפגענה, כך שבמסגרת העברת הבעלות של ביה"ס סליגזברג לעיריית ירושלים הועברו העובדים יחד עם זכויותיהם באופן שנשמרה רציפות זכויותיהם, אלא שהצדדים חלוקים באשר לפירוש להסכם העברה ובפרט באשר לסעיף 9 להסכם .טוענים התובעים כי הוראות סעיף 9 (ה) להסכם ההעברה קובעות בצורה ברורה כי על הנתבעת, עיריית ירושלים לשלם לתובעים את כל תוספות השכר וההטבות המשולמות ליתר עובדי עיריית ירושלים המועסקים בביה"ס לרבות מורים "בכפיפות לשמירת זכויות עובדי ביה"ס שיהפכו עובדי העירייה .." קרי בנוסף לזכויות אתן עברו התובעים מהדסה" התובעים יוצאים גם כנגד פרשנות הנתבעת להוראות סעיף 9(ה) וטוענים "לחלופין אף אם יקבע כי אין די בלשונו הברורה של החוזה יטענו התובעים כי בהתאם לחוק יש לפנות לנסיבות עריכת החוזה וללמוד מכך על אומד דעת הצדדים " (סעיף 2.1 לסיכומי התובעים ) .מנגד טוענת הנתבעת בסעיף 19 (א) לסיכומיה: " המונח בכפיפות" מטרתו לסייג את הכלל המתייחס להשוואת תנאי שכרם של עובדי ביה"ס סליגסברג לעובדי העירייה אחרים העובדים בבתי ספר אחרים בבעלות העירייה ,באותן נסיבות בהן השוואת תנאי השכר פוגעת בזכויותיהם של העובדים המועברים , ולא להוסיף זכויות נוספות או להקנות לעובדים אלה מעמד שונה או עדיף ממעמדם של עובדי עירייה אחרים בתפקידם ובמעמדם..."

14. הסכסוך שלפנינו נפתח בשאלות של פירוש החוזה ובמקרה דנן בפירוש סעיף 9 על כל מרכיביו. יודגש כי לא נחתם הסכם קיבוצי בין עירית ירושלים
לארגון העובדים. הסכם ההעברה שנחתם בין עירית ירושלים
להדסה אינו הסכם קיבוצי. היחס להסכמים אחרים יהיה בין הסכם ההעברה אפוא על פי דיני החוזים ולא על פי כללי ברירת הדין, המיוחדים להסכם קיבוצי, החלים ביחס להסכם קיבוצי (שהרי לא עסקינן בהסכם קיבוצי).
פירוש חוזה הוא תהליך אינטלקטואלי שמטרתו להתחקות אחר כוונת הצדדים. על פי פירוש החוזה נקבעים החיובים החוזיים וגבול השתרעותן של תניות החוזה.כיצד אפוא יפרש בית הדין את הוראות החוזה ? הכלל לפיו יש לפרש חוזה נקבע בסעיף 25(א) לחוק החוזים חלק כללי :
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות."

בעניין זה כותבת המלומדת פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים ,הוצאת דין תשנ"ה, מהדורה שניה כי :" מבחן אומד הדעת הוא מבחן אובייקטיבי שלפיו נבחנת כוונת הצדדים על פי השתקפותה החיצונית" ומוסיפה פרופ' שלו :
"אומד הדעת שמדובר בו בסעיף 25(א) הוא אומד דעתם של הצדדים ומכאן שתהליך הפירוש נעשה באמצעות התחקות אחר כוונותיהם של שני הצדדים כאחד."

על בית הדין לבחון,אפוא, לפי אומד דעת הצדדים את מטרת החוזה שנכרת בין "הדסה" לבין עיריית ירושלים בהקשר של זכויות העובדים המועברים.
החוזה מבחינה זו מהווה את המקור העיקרי והאמין לאומד דעתם של הצדדים כאשר את לשון החוזה יש לנסות ולקרוא כפשוטה במשמעותה הטבעית והרגילה (ראה ע"א חמני נ' אדטו לוי פ"ד מג (3) 104,108,ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ אפרופים שיכון ויזום 1991 בע"מ פ"ד מט (2) 265).
וכאשר הפירוש הלשוני אינו מניב את הפרשנות בצורה חד-משמעית יש לנסות ולפרש את החוזה "כפי שהיא משתמעת תוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו מתוך הנסיבות" בלשון סעיף 25 (א) סיפא.

15. במקרה שלפנינו הסעיף הנמצא בלב המחלוקת הוא סעיף 9, אותו עלינו לפרש בהקשר לחוזה כולו ודרכו ננסה להתחקות אחר כוונות הצדדים. נציין כי הצדדים התמקדו בס"ק 9 (ה) להסכם ההעברה אך מן הראוי להביא את הסעיף במלאו מפאת חשיבותו נביאו כלשונו וננסה לעמוד על פירושו כאמור :
"(א) הדסה מצהירה בזה כי נספח "ב" לחוזה זה (להלן – נספח העובדים) כולל רשימה מלאה של כל סגל המורים והעובדים האחרים המועסקים ע"י הדסה בבית הספר, כאשר ליד שמו של כל אחד מהם מפורטים, בצורה מלאה ומדוייקת, פרטיו האישיים, תפקידו, מעמדו – כזמני או קבוע דירוגו ודרגתו בבית הספר, הותק שלו כעובד בית הספר, היקף משרתו בבית הספר, המשכורת וההטבות האחרות שהוא זכאי לקבלם מהדסה, הצורה בה הוא מבוטח ביטוח פנסיוני והפרשות הדסה והעובד האמור בגין ביטוח זה, רכיבי השכר המובאים בחשבון לענין הפרשות אלה, מכסת ימי החופשה לה הוא זכאי, מספר ימי החופשה הבלתי מנוצלים שנצברו לזכותו, מכסת ימי המחלה העומדים לזכותו תוך ציון ימי המחלה הבלתי מנוצלים וההסדר הקיים לגביו לגבי פיצויי פיטורין או לגבי השלמת פיצויי פיטורין במקרה של פרישה לגימלאות (אם קיים הסדר כזה). סמוך לאחר תאריך ההעברה תעדכן הדסה את נספח העובדים באופן שהוא ישקף את תנאי ההעסקה של סגל מורי בית הספר ועובדיו כפי שהינם עובר לתאריך ההעברה (להלן –"נספח העובדים המעודכן").
(ב) הצדדים ישתפו פעולה על מנת לשכנע את סגל מורי בית הספר ועובדיו בתאריך העברה, כפי שיפורט בנספח העובדים המעודכן (להלן "עובדי בית הספר") להמשיך בעבודתו בבית הספר גם לאחר העברתו לבעלות העירה. הדסה תמציא לעירה, לקראת חתימת חוזה זה, רשימה של עובדי בית הספר שהצהירו על נכונותם להמשיך בעבודתם בבית הספר כעובדי העירה בהתאם לתנאים המפורטים בחוזה. ההצהרה תהיה בנוסח הבא:
"אני הח"מ.....................מאשר בזה את הסכמתי
לעבור לעבוד בעירה בתנאי שישמרו זכויתי
הפרסונליות, הפרופסיונליות והסוציאליות כפי
שהיו ערב העברת בית הספר מבעלות הדסה לבעלות
העיריה".
העיריה תאשר לכל עובד הסכמתה לאמור לעיל. עובד שיפרוש מעבודתו בבית הספר בגלל אי רצונו לעבור לעיריה לא יתקבל על ידי העירה לעבוד בבתי הספר שלה.

(ג) כל עובדי בית הספר המעונינים בכך זכאים להמשיך עבודתם בבית הספר לאחר תאריך העברה, כעובדי העיריה, וזאת בתפקידיהם, בהיקפי משרותיהם, בדרוגם, בדרגתם ובהתאם ליתר זכויותיהם כפי שהיו ערב תאריך העברה, ובהתחשב בוותק שצברו בתקופת עבודתם בבית הספר כשהיה בבעלות הדסה, כל כפי שיפורט לגביהם בנסח העובדים המעודכן, אך בכפיפות לאמור בס"ק (ד) להלן: ובמיוחד, אך מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מוצהר ומוסכם בזה כי כל עובדי בית הספר שיועסקו לאחר תאריך העברה על ידי העיריה והמבוטחים ב"מבטחים" מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן – " מבטחים") כמפורט לגביהם בנספח העובדים, ימשיכו להיות מבוטחים במבטחים גם לאחר תאריך העברה ואילו עובדי בית הספר האמורים המבוטחים בקופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ (להלן – "קופת הפנסיה"), כמפורט לגביהם בנספח העובדים, ימשיכו להיות מבוטחים בקופת הפנסיה והדסה תקבל את הסכמת קופת הפנסיה להמשך ביטוחם כאמור; העיריה תשלם למבטחים בגין עובדי בית הספר האמורים במבטחים את התשלומים המוטלים עליה כמעביד של העובדים האמורים, כמפורט בנספח העובדים המעודכן, לגבי התקופה שמתאריך העברה ותנכה ממשכורתיהם, ותעביר למבטחים, את הפרשות העובדים האמורים למבטחים, כמפורט לגביהם בנספח העובדים המעודכן; כן תשלם העיריה לקופת הפנסיה, בגין העובדים האמורים המבוטחים בקופת הפנסיה, כמפורט לגביהם בנספח העובדים המעודכן, את התשלומים המוטלים עליה כמעביד של העובדים האמורים, כמפורט לגביהם בנספח העובדים המעודכן, ותנכה ממשכורתם של העובדים האמורים, ותעביר לקופת הפנסיה, את הפרשות העובדים האמורים לקופת הפנסיה, כמפורט לגביהם בנספח העובדים המעודכן. כפוף לאמור בסעיף קטן זה לעיל ובס"ק (ד) להלן לא יגרעו מעובדי בית הספר שיהפכו להיות עובדי העיריה זכויות פרופסיונליות או זכויות לקבלת תשלומים או הטבות כלשהם לעומת זכויותיהם האמורות ערב תאריך ההעברה, כמפורט בנספח העובדים המעודכן, ולא יצומצמו זכויותיהם האמורות בשל כך בלבד שהם הפכו להיות עובדי העיריה.
הדסה מצהירה בזה כי תקבל הסכמת קופת הפנסיה להמשך ביטוחם בקופת הפנסיה של העובדים המבוטחים בקופת הפנסיה ערב תאריך ההעברה בתנאי שהעיריה תמציא לקופת הפנסיה התחייבות לבצע בגין עובדים אלה את ההפרשות והניכויים האמורים ולהעבירם לקופת הפנסיה. במועד ההעברה תמציא העיריה להדסה, עבור קופת הפנסיה, התחייבות בכתב כאמור לעיל.


ה. "בכפיפות לשמירת זכויות עובדי בית הספר שיהפכו עובדי עירייה ,כנובע מהוראות דלעיל (סעיף 9 ס"ק (א) (ב)(ג)(ד), א.א ),יחולו על אלה מביניהם, שהינם מורים , תנאי העבודה החלים לגבי מורים בבתי הספר התיכוניים העירוניים האחרים ועל אלה מביניהם שאינם מורים יחולו תנאי העבודה החלים על יתר עובדי העירייה מסוגם שאינם מורים.להסיר ספק מוצהר בזה כי בכל מקרה שלפי תנאי העבודה המקובלים בבתי הספר התיכוניים שבבעלות העירייה זכאים מורים או עובדים אחרים לתשלומים הטבות או זכויות מעבר לאלה להם זכאים עובדי בית הספר על פי תנאי חוזה זה, יהיו אף עובדי בית הספר זכאים לתשלומים להטבות או לזכויות האחרות להם זכאים עובדי עירייה אחרים מסוגם "

ו. בכפוף להוראות חוזה זה, יחולו על בית הספר ועובדיו מתאריך ההעברה ואילך הנוהלים המקובלים בעיריה לגבי בתי ספר תיכוניים שהיו ערב העברתם לבעלות העיריה בבעלות של רשות שאינה עירונית.

16. הרישא של הסעיף, בהקשר לחוזה כולו, מלמד כי מטרת החוזה היא להבטיח את זכויות העובדים המועברים "בכפיפות לשמירת זכויות" העובדים המועברים ,באופן שתנאי שכרם ותנאי עבודתם לא יפגעו בעת ההעברה ומכאן שיש לפרש את לשון סעיף 9 לאור מטרה זו. אלא שהתובעים טוענים כי הביטוי "בכפיפות לשמירת זכויות " המופיע בס"ק 9 (ה) פירושו "בנוסף לזכויות איתן עברו התובעים מהדסה"(סעיף1.6 לסיכומי התובעים ) ולעומתם טוענת הנתבעת " המונח "בכפיפות " מטרתו לסייג את הכלל המתייחס להשוואת שכרם של עובדי ביה"ס סליגזברג לעובדי עירייה אחרים העובדים בבתי ספר אחרים בבעלות העירייה, ולא להוסיף זכויות נוספות או להקנות לעובדים אלה מעמד שונה או עדיף ממעמדם של עובדי עירייה אחרים בתפקידם ומעמדם " (סעיף 19 ח לסיכומי הנתבעת ).בתגובה לדברים אלה טוענים התובעים "היעדר מנגנון הצמדה ראוי שישמור על ערך שכרם של התובעים לאחר שעברו לנתבעת והרצון "לשכנע" את עובדי ביה"ס להישאר במקום עבודתם ולא לעזוב עת מתחלפים המעבידים הם אלו אשר הובילו את הנתבעת להתחייב כפי שעשתה וכעת היא מנסה להתנער מהתחייבויותיה בבחינת" חוזה לך ברח" (סעיף 3.12 לסיכומי התובעים).

17. לפנינו שתי פרשנויות לשוניות של אומד דעת הצדדים ומאחר "אומד הדעת הוא מבחן אובייקטיבי שלפיו נבחנת כוונת הצדדים על פי השתקפותה החיצונית" ולא אומד דעת סובייקטיבית, כאשר כל צד מנסה להציג את עמדתו כאובייקטיבית הרי שבמצב עניינים זה שהפרשנויות אינן מסבירות באופן חד משמעי את כוונת הצדדים באופן שלא ניתן לומר כי" החוזה מדבר בעד עצמו" ,עלינו לבחון את כוונת הצדדים במשתמע מתוך הנסיבות. בעניין זה אומרת פרופ' ג. שלו בספרה דיני חוזים הנ"ל עמוד 303 ,בצטטה את דברי השופט לוין בע"א 631/83 (בהערת שולים 28 בעמוד 572 ) "במקרה המתאים מותר וגם ראוי לתת לכתב פירוש ליבראלי אפילו הוא עומד לכאורה בניגוד למילים המפורשות" .משמע העיקר הוא הניסיון להתחקות אחר המשמעות ההגיונית והאמיתית שאליה נתכוונו הצדדים לחוזה. במקום לשון החוזה עלינו לבחון את "רוח החוזה" מטרתו ,תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי . לצורך כך עלינו לבחון את השתקפותו החיצונית כעולה מראיות חיצוניות,תצהירים,מסמכים עדויות ובדרך זו להתחקות אחר כוונת הצדדים "מתוך הנסיבות" .מה הן אותן נסיבות לפיהן נפרש את הוראות סעיף 9(ה) בהקשר הכולל של החוזה? ראשית עלינו לבחון את טענות הצדדים לאור מבחן הסבירות.טענת התובעים לו נקבלה אומרת כי עובדי "הדסה" המועברים זכאים הן לתנאי השכר וההטבות של עובדי עיריית ירושלים , העובדים אף הם בבתי הספר, והן לשמירת תנאי השכר וההטבות שהיו לאותם עובדים ערב העברתם באמצעות מנגנון הצמדה המעדכן באופן אוטומטי את תנאי השכר המתעדכנים מעת לעת.קבלת הטענה פירושה שהעובדים המועברים,מבחינת תנאי שכר והטבות ,ימשיכו ליהנות ממעמדם כעובדי "הדסה" במקביל להיותם עובדי עירייה ירושלים עד לפרישתם , שכן מנגנון ההצמדה אמור להבטיח להם את מעמד מקביל בשתי העולמות".פרשנות התובעים אינה סבירה. אין מקום לתת, אפוא, פרשנות המטילה על הנתבעת התחייבות בלתי סבירה שאינה מוגבלת לא בזמן ולא בסכומים. הכלל לפיו יש לנהוג הוא כי "יש לפרש את המילים שבחוזה באופן שימנע תוצאה אבסורדית או המטילה על צד לחוזה התחייבות שבלתי סביר יהיה להניח שהוא לקח על עצמו"(ע"א 46/74 מורדוב נגד נביאי פ"ד מב (4) 422 ,430 ).

18. כאמור ב"כ הצדדים מקדו טענותיהם ביחס לפרשנותו של סעיף 9 ה'.סעיף זה הינו חלק מתוך החוזה ויש לקרוא אותו כחלק מהחוזה וליתן לו פרשנות קוהרנטית כמכלול. יש לשים לב כי בסעיף נרשם למעשה: "בכפיפות לשמירת זכויות... כנובע מההוראות דלעיל..." דהיינו שמירת הזכויות הינה בהתאם להוראות המופיעות בהסכם ההעברה לפני ס"ק 9 ה – אותן הוראות המפורטות בסעיף 9 (א-ד) העוסקות בהמשך העסקתם וזכויותיהם של עובדי ביה"ס סליזברג, שימשיכו לעבוד תחת המעביד החדש – עירית ירושלים
. בסעיף 9 באותן סעיפים שקודם לס"ק 9 (ה) נאמר כי לעובדים ישמרו זכויותיהם "הפרופסונליות והסוציאליות כפי שהיו ערב העברת ביה"ס מבעלות הדסה לבעלות העיריה" בנוסח דומה להתחיבות זו (עליה צריך היה העובד לחתום כמו גם עירית ירושלים
) חוזרים הסעיפים ומציינים כי הזכויות ישמרו, "כפי שהיו ערב תאריך העברה" כאמור בס"ק 9 (א), 9(ב), 9 (ג). חריג לכך מופיע בסעיף 9 (ד) בו יש התיחסות לזכות שהיתה לעובדים עת עבדו אצל הדסה – לטיפול רפואי – זכות שלא תנתן להם לאחר המעבר לעבוד בעירית ירושלים
.

19. מהמקובץ עולה כי בהסכם העברה נקבו במפורש, בעניינים השונים שבהם תשמרנה זכויותיהם של העובדים כאשר כל העת הודגש שיהיה זה בהתאם לזכויות ערב: "תאריך העברה" דהיינו הזכויות "קפאו" עובר לתאריך העברה כאשר הכוונה היתה שלא להוריד את העובדים בשכרם וזכויותיהם נכון לאותה עת. לעובדים ניתנה אפשרות לקבל באם ימצא שעובדים מסוגם בעירית ירושלים
מקבלים תנאים טובים יותר, את התנאים הטובים יותר הקיימים בעירית ירושלים
כאמור בסעיף 9 (ה) סיפא.

20. לא מצאנו בהסכם העברה התחייבות של עירית ירושלים
לפיה התובעים יהיו זכאים אף לעתיד לבוא לזכויות חדשות שיוקנו לעובדי הדסה ואף לא לעדכון הזכויות, כפי שיערך ביחס לעובדי הדסה. אם אכן היו הזכויות של עובדי הדסה טובות יותר הרי שהעובדים ימשיכו לקבל זכויות אלה כפי שהיו בנקודת זמן מסוימת, עובר להעברת ביה"ס לע. ירושלים, בשים לב לכך שזכויותיהם מהדסה "קפאו", ובשים לב לזחילת (עלית) השכר הקיימת, יהיה כדאי לעובדים לעבור ולעבוד בהתאם לזכויות המקובלות ביחס לעובדי עירית ירושלים
.נציין כי בסעיף 10 (ב) להסכם העברה ניתן לעובדים פיצוי משמעותי על הסכמתם לעבור לעבוד בעירית ירושלים
, בשיעור 30 אחוז מפיצוי הפיטורים, חרף העובדה שרואים בהמשך עבודתם כעבודה רצופה.
טענת התובעים לפיה המונח "בכפיפות לשמירת זכויות" יפרוש במנותק מהזכויות המסוימות, שפורטו קודם לאמור בסעיף 9 (ה) ובמנותק מהזכויות שצוינו בנספח ב' להסכם העברה כאמור בס"ק 9 (א) לו, אינה מתישבת עם לשונו של הסעיף בה נאמר: "כנובע מההוראות דלעיל...". לא ניתן להסיק ממונח זה כי מדובר במנגנון הצמדה לשכר והתנאים המקובלים בהדסה, כפי שישונו לאחר ההעברה של ביה"ס סליגזברג.

21. בהתיחס לטענה לפיה בהסכם ההעברה הוסכם על הצמדת העובדים לתנאים שיהיו וישונו כל העת בהדסה כותב השופט י.לובוצקי בספרו:
"שיטת ההצמדה, חרף היותה נפוצה ומקובלת במשק הישראלי, אינה המובן מאליו, אלא היא בבחינת יוצא מהכלל, המחייב הוראה מפורשת אשר תפורש בצמצום כדרך שמפרשים יוצא מהכלל" (י. לובוצקי, בעמ' 94. ראה גם דבריו בעמ' 171).

התובעים הטוענים כאילו יש הסכם לפיו זכויותיהם יהיו צמודות לזכויותיהם של עובדי הדסה, כפי שישונו ויתעדכנו מעת לעת, דהיינו הצמדה. הסכמה על הצמדה צריכה הוראה מפורשת וחד משמעית וכזו לא מצאנו בהסכם העברה. אין לקרוא הוראה מעין זו כתנאי מכללה והיא כלל אינה מובנת מאליה. וראה בענין זה פסקי דין:
דב"ע נא/3-182 רפי מאירי נ. מל"מ מערכות בע"מ, פד"ע כד 300, 304; דב"ע נה/3-160 זיוה רבני נ. מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי ואח', עבודה ארצי כט(1) 190, בסע' 6(ו) לפסק הדין.

בכל אופן יש לזכור כי נטל ההוכחה באשר לקיומה של הוראת הצמדה לה טוענים התובעים רובץ לפתחם והם לא הרימו נטל זה. ועוד בענין זה ראה:
דב"ע מז/3-89 אליהו גוטר נ. מדינת ישראל, פד"ע יט 200, 203; וראה דב"ע לה/6-2 שאול מינגרטין נ. אגודת בית הספר התיכון חדרה, פד"ע ו 164.
לובוצקי, שם בעמ' 94, עמ' 172 וכן דב"ע נד/3-218 עמיחי ליניצקי נ. מפעלי אלקטרודות זיקה בע"מ, סעיף 17(ב) לפסק הדין מיום 21.1.94.

22. נציין כי הצמדה לתנאי שכר בגוף אחר בהדסה, שאינו מחזיק עוד מורים ועובדים של בתי ספר, קשה ואינה ישימה. התכלית של הסכם ההעברה, ובפרט של האמור ביחס לתנאי העובדים היתה, להעברתם לעירית ירושלים
, המחויבת על פי דין להעניק שירותים של חינוך . לא מצאנו כל הצדקה כלכלית ואף לא תכלית אחרת מדוע יזכו התובעים בתנאי שכר שונים מתנאי השכר אותם משלמת הנתבעת לעובדיה בתפקידים המקבילים. אכן ההקשר התעשיתי מצדיק , עת מועברים עובדים ממעביד למעביד שלא לפגוע ברמת השכר לה היו זכאים עד למועד ההעברה. אין זה מקובל, להמשיך שיהנו מתנאי השכר, כפי שישתנו מעת לעת, אצל המעביד הקודם. לעומת זאת מקובל שהעובדים המועברים זכאים לתנאים שהיו להם לפני ההעברה וכך נעשה גם כאן.

23. בוודאי שאין לומר כי העובדים יהיו זכאים לקבל "צימוקים" מכל אחד מההסכמים ולבחור בכל דבר וענין איזה סעיף הם מעדיפים ולא ניתן להרכיב חלקי סעיפים אחד על גבי רעהו. נשוב ונדגיש כי העקרון של טובת העובד הגלום בסעיף 23 לחוק הסכמים קיבוצים, הקובע כללי ברירת דין מיוחדים, אינו חל ביחס להסכם העברה שאינו הסכם קיבוצי כאמור. עלינו לבחון את האמור בו לפי דיני החוזים הרגילים והוא יפורש לפי דיני החוזים הרגילים כאמור לעיל. לעובדים עומדת אפוא אפשרות לקבל אחת משתי החבילות של תנאי: התנאים של עובדי עירית ירושלים
או לחילופין התנאים של עובדי הדסה, כפי שקיבלו אותם, "קפואים" נכון למועד ההעברה.

24. נציין כי הצמדה מעין זו לה טוענים התובעים אינה מתיישבת עם ההוראה הגלומה בחוק יסודות התקציב בסעיף 29 האוסר על גוף נתמך מתוקצב מעין הנתבעת, ליתן תנאי שכר וזכויות שאינן נוהגים ומקובלים במדינה אלא אם ניתן לכך אישור הממונה על השכר באוצר. הענקת הטבות לתובעים מעבר למה שמקובל ביחס לכלל עובדי העירה בתפקידים מקבילים, צריכה לעבור את המשוכה של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב – אישור הממונה על השכר באוצר שכזה כמובן לא ניתן כאן. המדיניות העולה מתוך האמור בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב נועדה להביא להשוואת תנאי השכר, במגזר הציבורי לגבי עובדים שמבצעים תפקידים דומים. התובעים ביצעו תפקידים מקבילים לאלה של עובדים מבתי ספר אחרים בעירית ירושלים
ולא מצאנו שיש הצדקה ליתן להם הצמדה לתנאי עובדי הדסה, כפי שאלה שונו מאז הסכם ההעברה.

25. אכן עולה מתוך הסכם העברה כי הצדדים לו, עירית ירושלים
והדסה היו מעוניינים שצוות המורים ישאר בבית הספר כדי להבטיח את שמירת צביונו . השארת הצוות נעשתה על ידי מתן הטבות למשל תשלום סכום השווה ל 30 אחוז מפיצויי הפיטורים כאמור בסעיף 10 (ב) להסכם ההעברה. לא הוכח כי ניתנה הטבה לעובדים להמשיך ולקבל שכר בהתאם לשינוים שיחולו בשכרם של עובדי הדסה לאחר ההעברה . כל מה שהתכוונו הצדדים היה לאפשר לעובדים שלא לרדת בשכרם, נכון לאותו מועד דהיינו העברתם עם שמירת זכותם לשכר לו היו זכאים בעת העברה. שינויים עתידים (לאחר העברה) שיהיו בשכר עובדי הדסה לא יחולו כמובן על התובעים.

26. באשר לסעיף 18 לחוק הסכמים קיבוצים תשי"ז - 1957, הרי שגם כאן עסקינן בסעיף שהקנה לעובדי מפעל, בו היה שינוי מעבידים זכות לקבל שכר בהתאם להסכם הקיבוצי שהיה אותה שעה בתוקף וזאת כדי ליצור יציבות ועד אשר יסוכמו התנאים החדשים. במקרה דנן כאמור בסעיף 9 (ב) להסכם ההעברה הרי שצריכה היתה לבוא התחיבות של כל עובד מחד גיסא ושל עירית ירושלים
מאידך גיסא לפיה הזכויות: "הפרסונליות, הפרופסונליות והסוציאליות כפי שהיו ערב העברת בית הספר מבעלות הדסה לבעלות העיריה" ישמרו לעובד. דהיינו הוסדרו זכויות העובדים ביחס לעתיד לבוא לאחר העברת הבעלות .
סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים קבע למעשה, עת היה שינוי מעבידים, רציפות והמשכיות של תנאי העבודה הקובעים בהסכם הקיבוצי שהיה בתוקף עובר לשינוי המעבידים, דהינו עובר לההעברה של ביה"ס סליגזברג. יודגש כי עסקינן רק בתנאים שעוגנו בהסכם קיבוצי מה שאין כן תנאים שמעוגנים בהסדר קיבוצי/נוהג וכיוצ"ב עליהם לא חל ס' 18.
סעיף זה אינו קובע עקרון של הצמדה אלא עקרון של המשכיות. פועל יוצא של סעיף זה שהעובדים שעליהם חל הסעיף ימשיכו להנות מתנאי ההסכם הקיבוצי כפי שהיה בתוקף, בעת שינוי המעבידים.
יחד עם זאת, רשאי המעביד החדש לבטל את ההסכם הקיבוצי של המעביד הקודם, על ידי מתן הודעה בתום לב, לפי סעיפים 13 ו-14 לחוק הסכמים קיבוציים. הרבותא בעריכת הסכם העברה, היתה למעשה הסכמת הנתבעת, המעביד החדש, שלא להודיע מידית על ביטול ההסכם הקיבוצי, זכות השמורה לה מכח סעיף 13 ו-14 לחוק ההסכמים הקיבוציים כאמור. יש לזכור שהסכם העברה חל במישור יחסים שבין הנתבעת להדסה, ולא במישור היחסים שבין הנתבעת לתובעים.

27. במישור היחסים שבין הדסה לארגון העובדים חל ספח ב' לכתב התביעה. נספח ב' הינה הסכם קיבוצי מיום 30.8.88 המסדיר את תנאי העברה של העובדים. יודגש כי הנתבעת אינה חתומה על הסכם זה. יחד עם זאת, הסכם זה שנערך לפני הסכם העברה מבטיח שהדסה תפעל בהסכם העברה, כדי שהעובדים המעוברים לא יפגעו בזכויותיהם. בנספח ב' נרשם בסעיף 3 :
"הדסה" מצהירה ומודיעה בזאת שהבטיחה בהסכם בינה לבין עירית ירושלים
בקשר להעברת בית הספר לבעלות העיריה, כי תנאי עבודתם ושכרם והתוספות לשכר כפי שהתשלומים מעודכנים מעת לעת, של העובדים המנויים בסעיף 1 לעיל יהיו כפי שהיו ערב העברת בית הספר לעיריה ולפי רשימה שמית הכוללת:פירוט תנאי העבודה והשכר והתוספות לשכר של כל עובד, יתרות החופשה השנתית וחופשת מחלה הצבורה העומדות לזכותה. הרשימה תצורף להסכם ותהיה חלק בלתי נפרד ממנו".
כעולה מסעיף 3 הנ"ל, הרי שההתחייבות של הדסה כלפי עובדיה היתה לשמר את זכויותיהם "כפי שהיו ערב העברת בית הספר לעיריה". דהיינו, אף כאן אין סעיף המקנה לעובדים זכות לקבל, אלא את הזכויות שהיו בתוקף, בהתאם להסכם שחל על העובדים אצל הדסה עובר לשינוי המעבידים. הסכם זה יכול ללמד, כנסיבות חיצוניות, על אומד דעתם של הצדדים בהסכם העברה, שנעשה זמן קצר לאחר מכן בין הדסה לנתבעת. הצד השווה שבהם שבשני ההסכמים מובטח לעובדים שיקבלו את הזכויות בהתאם לתנאים שהיו אותה שעה, הא ותו לא. מכל המקובץ עולה אפוא כי התובעים זכאים לתנאי השכר בהדסה, עובר לההעברת ביה"ס סליגזברג – דהינו ביום 30.8.88, ובהתאם לסכומים והשיעורים שהיו אותה שעה בלבד. אין הם זכאים לעדכון הזכויות וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שאינם זכאים לתנאים נוספים/חדשים שעליהם הוסכם בהדסה. כל זאת בכפוף לטענת ההתישנות בה דנו בפתח

פסק דין
זה.

28. באשר לזכויות העובדים מכח ההסכמים הקיימים בעירית ירושלים
הרי שהתובעים זכאים לזכויות אלה, מכח היותם עובדי עירית ירושלים
, ככל שההסכמים לא הוציאו עובדים מעין אלה, מתחולה. יתר על כן אף לפי סעיף 9 (ה) להסכם ההעברה, הרי שהם זכאים לקבל את הזכויות כמו עובדי עירית ירושלים
.

29. העובדים יהיו זכאים אפוא לבחור בהתאם לסעיף 22- 23 לחוק הסכמים קיבוצים את ההוראה המטיבה עימם בכל אחת מהסוגיות בכפוף לטענת ההתיישנות. הרכבת ההוראות תעשה על פי כללי ברירת הדין, כאשר מועמדות להקלט לחוזה הן ההוראות של הסכמים הקיבוצים בהדסה שנקלטו לחוזה העבודה של העובדים מכח סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוצים, שהותיר על כנו את תנאי העבודה, להם היו העובדים זכאים בטרם ההעברה והן מכח הוראות הסכם ההעברה, כל זאת כאשר תנאי הדסה "קפואים" – דהיינו נכון ליום 30.8.88 ללא עדכון. נזכיר כי על חלק מהתקופה כאמור חלה התיישנות. כן מועמדות להקלט העבודה של כל עובד ההוראות החלות על עובדי עירית ירושלים
– שהרי אין חולק שהתובעים עובדי עירית ירושלים
, ככל שאלה לא הוצאו מתחולת ההסכם הקיבוצי, החל על עובדי עירית ירושלים
.
כללי ברירת הדין יהיו אלה הקבועים בין היתר בסעיף 22 ו 23 לחוק הסכמים קיבוצים, המסדירים את זכויות העובדים כאשר עסקינן במקורות שונים. בענין זה מופנים הצדדים בין היתר לספרה של פרופ' י. בן ישראל, דיני עבודה, בעמ' 1251 ואילך.

30. הצדדים יבחנו אפוא את זכויותיהם של כל אחד מהעובדים לאור עקרונות אלה וידיעו תוך 30 יום האם נותרה מחלוקת ביניהם לגבי ישום העקרונות בעניינים הנתבעים בכתב התביעה. אם כן תערך ישיבה נוספת כדי למקד המחלוקת ולקבוע כיצד היא תבורר. לא תמסר הודעה תוך המועד האמור ארעה בכך הודעה על כי המחלוקת יושבה לאור העקרונות הנ"ל ובכך יהיה כדי להביא לסיום ההליך.


31. בשלב זה אין צו להוצאות.
לעיוני ביום 1.11.04.

ניתן היום י"א בתשרי, תשס"ה (26 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אייל אברהמי
, שופט
02079/00עב 730 לימור








עב בית דין אזורי לעבודה 2079/00 מלמד קטי,כהן שמעון,להרס דינה,כץ רות,קוגמן רוחמה,מאיר אהרון,בן חמו יצחק נ' עירית ירושלים (פורסם ב-ֽ 26/09/2004)