פסקי דין על אדם יצחק ט (עציר)

14027-02/13 פ     07/07/2013




פ 14027-02/13 מדינת ישראל נ' אדם יצחק ט (עציר)








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

ת"פ 14027-02-13 מדינת ישראל
נ' ט 1464304(עציר)





בפני

כב' השופט
נתן זלוצ'ובר


בעניין:
מדינת ישראל


ע"י עו"ד בלנרו מפמ"ד
המאשימה



נגד


אדם יצחק ט 1464304 (עציר)


ע"י עו"ד אריאתה
הנאשם

גזר דין


הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן בעבירת חבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335+333(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.


אין הסדר לעניין העונש.

2.
על פי עובדות כתב אישום המתוקן, בין הנאשם לבין י.א. (להלן: "המתלונן") ישנה
היכרות מוקדמת. ביום 30/1/13 בשעות הערב, ישבו הנאשם, המתלונן ואחרים בבית
המתלונן ברהט ושתו משקאות אלכוהוליים. בשלב כלשהו נתגלע ויכוח בין הנאשם
למתלונן. בסמוך לחצות, עזב הנאשם את הבית והחל ללכת לביתו, הנמצא סמוך לבית
המתלונן. המתלונן הלך אחרי הנאשם.
בשלב זה התחדש הוויכוח בין השניים. בסמוך לכך הגיע למקום קוקו אלגזפי וניסה להרגיע אותם ולהפריד ביניהם. הנאשם עזב את המקום
למספר רגעים בהם הצטייד בחפץ חד וחזר למקום בריצה ותוך שהוא אוחז בידו את החפץ החד. קוקו ניסה להוציא את החפץ החד מידו של הנאשם, אבל הנאשם התחמק מקוקו וניגש אל המתלונן מאחור ותקף אותו פעמיים באמצעות החפץ החד, מכה אחת בכתף ימין ומכה שנייה בזרוע ימין.
מיד לאחר המתואר, הנאשם שב לביתו והתקשר
למשטרה.


כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן חתך בכתף ימין שנסגר בסיכות וחתך ושבר בזרוע ימין.
הוא פונה לבית החולים, אושפז ושוחרר לאחר מספר ימים. גם הנאשם נפצע פצע חתך
בידו.

3.
ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל כשמתחם הענישה המוצע נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן. המדובר לטענתה בפרץ אלימות סתמי של הנאשם, שלא נמנע גם לאחר שנעשה ניסיון להרגיע אותו. הנאשם עזב את המקום ושב מצויד בחפץ חד, עובדה אשר מוסיפה מימד חומרה נוסף למעשיו, החמורים ממילא. הנאשם פגע בביטחון הציבור בכלל והמתלונן בפרט לחיות מבלי לחשוש מאנשים אלימים. ערך נוסף שנפגע הוא זכותו של המתלונן לשלמות גופו. מדיניות הענישה הנהוגה היא מחמירה. רבות דובר על תת תרבות הסכין ועל נגע האלימות המתפשט בחברה הישראלית ועל הצורך למגר את התופעה באמצעות ענישה מתאימה.

4.
ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש הדגיש באשר לנסיבות האירוע, כי אלמלא לכתו של המתלונן אחר הנאשם לכיוון ביתו האירוע לא היה קורה, שכן הנאשם עזב את בית המתלונן קודם לכן. מאמרתו של הרופא המטפל ד"ר אייליג שהוגשה, עולה, כי המתלונן נפצע קל, היה לו חתך בזרוע. במיון נכתב עוד כי אובחן שבר ביד ימין.
כמו כן, הוגש הסכם סולחה שנטען שנערך בין הנאשם למתלונן. לא קדם לאירוע שום תכנון ולנאשם לא היה שום סכסוך קודם עם המתלונן, אלא האירוע היה ספונטאני לחלוטין.
מתחם הענישה, לדעת הסנגור, נע בין עבודות שירות לעד שנת מאסר. הנאשם תושב סודן, ברח מארצו בשל המצב הביטחוני שם, הוא נכנס לארץ ושהה כשבועיים במעצר לאחר מכן קיבל אשרת כניסה והחל לעבוד. הנאשם בן 32 נשוי ואב לשלושה ילדים, בנו האחרון נולד כשהנאשם היה בארץ והוא לא זכה לראותו. נסיבות חייו קשות. הנאשם עצור מזה כחצי שנה והקשר היחיד עם בני משפחתו הוא טלפוני. מובן שגם תמיכתו הכלכלית בבני משפחתו הופסקה בעקבות המעצר. הנאשם הביע חרטה על מעשיו והודה בהזדמנות הראשונה שהיתה לו.
תנאי החזקתו במעצר קשים מכוון שאין לו מבקרים ואין לו כסף לקנטינה.
הנאשם ביקש לומר את דברו בבית המשפט, התנצל על מעשיו וטען כי מצב בני משפחתו קשה מיום מעצרו שכן אין מי שיפרנס אותם ולכן ילדיו ואחיו הפסיקו את לימודיהם. הנאשם ביקש לשוב לארצו.

5.
מתסקיר שירות המבחן שהוגש אודות הנאשם עולה, כי הנאשם בן 32, יליד סודאן, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים. הנאשם נמלט מסודן דרך מצרים ונכנס לישראל באופן לא חוקי, נעצר למשך שבועיים וכיום נמצא בארץ שנה ומחזיק ברשותו ויזה ואשרת עבודה. ילדיו ואשתו נותרו בסודאן. טרם מעצרו התגורר ברהט ועבד במפעל לעופות. משפחת מוצאו מונה תשעה אחים והוא הבכור מבניהם, משפחתו מצויה במצב כלכלי קשה. באשר לעבירות נשוא כתב האישום, הנאשם הודה בביצוען והביע חרטה, עם זאת השירות התרשם, כי יש לנאשם נטייה למזער ולצמצם מחומרת התנהגותו והשלכותיה ולייחס את מעורבותו בעיקר להיותו תחת
השפעת אלכוהול. לאור האמור, סבר השירות כי הטלת עונש מאסר בפועל עשוי להציב גבולות להתנהגות הנאשם, זאת לצד מאסר מותנה שיהווה גבול מרתיע.

6.
כמפורט

בסעיף
40
ב

לחוק העונשין,
"העיקרון

המנחה

בענישה,

הוא

קיומו

של

יחס

הולם

בין

חומרת

מעשה

העבירה

בנסיבותיו

ומידת

אשמו

של

הנאשם,

ובין

סוג

ומידת

העונש

המוטל

עליו"

כאשר

חומרת

מעשה

העבירה, הינה

בנסיבותיו
.
בדברי

ההסבר

להצעת

החוק צוין,

כי

יחס

הולם
"
מבטא

את

עיקרון

הגמול
".
נסיבות
האירוע אינן קלות. בין הנאשם למתלונן פרץ וויכוח שהסלים לכדי תקיפה של הנאשם את המתלונן באמצעות חפץ חד. חומרה נוספת נעוצה בכך שהנאשם עזב את המקום וחזר לקראת המתלונן כשהוא מצויד באותו חפץ חד. ניסיונותיו של החבר הנוסף להפריד בין הניצים לא צלחו והנאשם תקף את המתלונן פעמיים. מעשיו של הנאשם פגעו בערכים חברתיים חשובים ומוגנים ביניהם שמירה על שלמות גופו של האדם וביטחונו האישי.

7.


על פי התיקון בחוק בעניין הבניית הענישה ובשים לב לעקרון הלימות הענישה ונימוקי הצדדים, נראה שהמקרה מחייב ענישה ממשית ומוחשית וזו גם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים מעין אלה. יתרה מכך, גם תסקיר שירות המבחן ממליץ על השתת עונש מאסר. עונש מאסר מוחשי נועד להעביר מסר למבצעי עבירות האלימות שפתרון סכסוכים בדרך אלימה אינו הפתרון הנכון והוא אינו הולם חברה מתוקנת. עבירות אלימות קלות כקשות אין להם מקום בחברה ויש לעקור אותן מן השורש. רבות נכתב בגנות תופעת תת תרבות הסכין ובית המשפט העליון עמד על חומרתה לא אחת, בין היתר, נקבע :

"אשר לעונש: נוהגם של מיקצת אנשים ליישב חילוקי-דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא. ראוי הוא לתגובה קשה של בתי- המשפט. תת-תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תיעקר, והעושים ייענשו בכל חומרת הדין. יצא הקול מבית-המשפט ויידעו הכל, כי הנועץ סכין בגופו של הזולת ייסגר בבית-האסורים לתקופות-שנים."


8.
מתחם הענישה בנסיבות מקרה זה נע בין
שנה ועד
שלוש שנות מאסר.

9.

השיקול של הרתעת הנאשם בפרט והציבור בכלל גובר בנסיבות העניין על הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם. עם זאת, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם בעת גזירת העונש. לזכות הנאשם אני לוקח בחשבון את העובדה שלאחר שפגע במתלונן הוא התקשר למשטרה. יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו בעובדות. הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן חסכה זמן שיפוטי, זמנם של עדים ומזמנה של התביעה. בנוסף לאמור, הנאשם הביע חרטה וצער על מעשיו. עוד אני לוקח בחשבון את נסיבות חייו של הנאשם, כפי שעולה מדברי הסנגור ומהתסקיר, שאינן מן הקלות. הנאשם מנותק מבני משפחתו ומצוי בארץ זרה לו מה שמקשה עוד יותר על ריצוי מאסר והקשה על מעצרו. הוגש מסמך המצהיר, כך נראה, כי נעשתה סולחה בין הנאשם למתלונן דרך בני דודים של הנאשם. כמו כן, התביעה לא הציגה הרשעות קודמות ומכאן שנקודת המוצא היא שזו הסתבכותו הראשונה בפלילים. מעבר לאמור, יש לציין שעל פי אמרתו של ד"ר אייליג שהוגשה לבית המשפט, פציעתו של המתלונן הוגדרה כ"פציעה קלה".

10.
לאחר ששמעתי את התובעת, את ב"כ הנאשם, את הנאשם, עיינתי בתסקיר שירות המבחן ובהתחשב בעבירות החמורות בהן הורשע הנאשם ובנימוקים לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
א. 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 31/1/13 ועד היום.
ב.
12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה בניגוד לסעיפים 186 או 379 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
ג. בנסיבות העניין ולאור מצבו הכלכלי של הנאשם החלטתי להימנע מהשתת קנס.
ד. הנאשם יפצה את המתלונן בסך של 4,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.









ניתן היום,
כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, במעמד הצדדים.












פ בית משפט מחוזי 14027-02/13 מדינת ישראל נ' אדם יצחק ט (עציר) (פורסם ב-ֽ 07/07/2013)