פסקי דין על פלייט מדיקל אינוויישנס בע"מ | פסקי דין על איון - פתרונות ממוחשבים | פסקי דין על אורי גור |

23359-04/12 א     08/07/2013




א 23359-04/12 פלייט מדיקל אינוויישנס בע"מ נ' איון - פתרונות ממוחשבים בע"מ, אורי גור








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 23359-04-12 גור ואח' נ' פלייט מדיקל בע"מ ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
7

בפני

הרשמת - כב' השופטת
אביגיל כהן


המבקש
ת:

פלייט מדיקל אינוויישנס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסטרייכר
ועו"ד שיף


נגד


המשיבים
:

1. איון - פתרונות ממוחשבים בע"מ
2. אורי גור
ע"י ב"כ עו"ד לירון כהנא






החלטה


1.
לפני בקשת הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "המבקשת") לחייב את התובעים והנתבעים שכנגד
(להלן: "המשיבים") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בסך שלא יפחת מחצי מיליון ₪,
לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") ובתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א").

2.
תמצית טענות המבקשת בבקשה:

א.
בניגוד לדין ולהוראות תקנה 9 (2) לתקסד"א, כתב התביעה אינו מפרט את כתובתם של המשיבים.

ב.
מר אורי גור
- התובע 1 (להלן: "אורי גור
") אינו תושב ישראל שנים רבות, מתגורר דרך קבע בקליפורניה ולא ציין את מענו בכתב התביעה.
לטענת המבקשת, לא ברור כיצד תוכל להיפרע ממנו בגין ההוצאות הכבדות שעשויות להיגרם לה לצורך התגוננות מפני תביעת הסרק שהגיש נגדה.

ג.
חברת איון פתרונות ממוחשבים בע"מ – התובעת 2 (להלן: "חברת איון") היא חברה פרטית שמאוגדת בישראל ונמצאת בשליטתו של אורי גור
.
גם חברת איון לא ציינה את מענה העדכני כנדרש עפ"י התקסד"א.
חברת איון לא פעילה בישראל ובכתובתה הרשמית כפי שהיא מופיעה ברשם החברות אין מענה.

לפיכך, במקרה דנן מתקיים ביתר שאת החשש שבגינו נקבעה חובת הפקדת ערובה לחברה בעירבון מוגבל, באופן המצדיק הטלת ערובה משמעותית להבטחת הוצאות המבקשת, קל וחומר שבעל המניות שלה הינו תושב חוץ.

ד.
סיכויי התביעה קלושים במיוחד, כעולה מכתב ההגנה והתביעה שכנגד שהגישה המבקשת, שכן קיימים נימוקים כבדי משקל כנגד טענות המשיבים, אשר יש בהם להשמיט את הקרקע תחת התביעה. כמו כן, עיון בכתב התביעה מלמד כי למשיבים אין כל דרך להוכיח את טענותיהם.

ה.
עסקינן בתביעה העוסקת בנושאים טכנולוגיים מורכבים, המחייבת דיון במגוון נושאים מקצועיים ודורשת בירור פרטני מול עובדי ומנהלי המבקשת בהווה ובעבר, שחלקם כבר אינם מועסקים ע"י המבקשת ואף היעזרות במומחים.



3.
תמצית טענות המשיבים בתגובה:

א.
עיתוי הגשת הבקשה, למעלה משנה לאחר הגשת התביעה והתביעה שכנגד, בשיהוי רב וניכר, מחייב כשלעצמו את דחיית הבקשה.

ב.
בנסיבות העניין בהן יש שני תובעים, האחד "בשר ודם" והשני תאגיד, יש לבחון את הדרישה להפקדת ערובה עפ"י הכללים החלים על "תובע "בשר ודם" ולא על תאגיד, באשר ממילא כל חיוב בהוצאות משפט יהיה "ביחד ולחוד" ויחול גם על אורי גור
, אדם פרטי.

ג.
אכן בכתב התביעה לא צוינה כתובת עדכנית של המשיבים, בעיקר משום שהמבקשת יודעת היטב איך לאתר ולהשיג את המשיבים.

למען הסר ספק, למשיבים יש "כתובת ישראלית": רח' עמק עירון 6, כפר סבא (כתובת של קרובת משפחה המשמשת כתובת לכל דבר ועניין עבור המשיבים).

המשיב הינו אזרח ישראל החי אמנם מזה פרק זמן, באופן זמני, בארה"ב, אך עדיין מרכז חייו בישראל, מחזיק נכסים בישראל, חשבונות בנק בישראל, חסכונות בישראל וכיוצ"ב.

המשיבה היא חברה ישראלית עם פעילות ונכסים בישראל.

ד.
אמנם הכתובת אצל רשם החברות אינה מעודכנת, אולם היא מעודכנת אצל רשויות המס, הבנקים ובכל גוף רשמי הדרוש לפעילותה השוטפת והיומיומית של המשיבה. בעיקר, היא מעודכנת אצל המבקשת, שנציגיה ביקרו בכתובת המעודכנת ביותר, רח' הר חריף 14 בכפר סבא.

ה.
כאשר למשיבים נכסים שנמצאים בארץ וכאשר חב' איון היא חברה הרשומה בישראל ומענה ידוע היטב למבקשת, לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לחיוב בערובה להוצאות בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א.

ו.
חב' איון היא בעלת 11.33% ממניות המבקשת, שהיא חברה נסחרת בבורסה בישראל לפי שווי של 6,293,000 ₪ ומכאן שהחזקותיה שוות לפחות 713,127 ₪. די בכך כדי להרים את הנטל המוטל על חב' איון, תאגיד, להראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות ההליך ככל שייפסקו נגדה ולא בכדי הסתירה המבקשת עובדות אלה בבקשה.

חברת איון היא חברה סובלנטית שמצבה הכספי טוב. חברה
פעילה, יש לה הכנסות, היא מגישה דוחות כספיים ומשלמת מסים בישראל. המשיבים שילמו את אגרת ביהמ"ש עם הגשת התביעה והם מחזיקים ברכוש ובפעילות עסקית בישראל.

למעלה מן הצורך, אורי גור
שהינו בעל המניות בחברה, מצבו הכלכלי איתן והא ממילא מחויב באופן אישי לשאת בסכום ההוצאות שייפסק לטובת המבקשת אם ייפסק. אורי גור
מנהל תיק השקעות המנוהל בישראל בשווי של למעלה מ – 1,750,000 ₪.

ז.
אין מדובר בתביעת סרק וסיכויי הצלחת התביעה נגד המבקשת גבוהים ביותר, שכן עילות התביעה מוצקות ומבוססות היטב על הסכמים שנחתמו בין הצדדים.

ח.
סכום הערובה המבוקש חסר תקדים ומשולל כל יסוד.

4.
בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת בין היתר, כי מהתגובה עולה כי לחב' איון אין כתובת רשומה בישראל; חב' איון לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח יכולת תשלום ההוצאות שייפסקו בהליך; אורי גור
אינו מתגורר בישראל ולא הוכח כי הוא בעל נכסים בישראל;
לא נפל שיהוי בהגשת הבקשה.

5.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה
הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום במקרה דנן לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:

בראשית דבריי אציין כי סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט -1999 קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות.

"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות".
חב' איון הינה אישיות משפטית נפרדת מאורי גור
ויש לבחון בנפרד לגבי כל אחד מהם אם יש מקום לחיוב בערובה להבטחת הוצאות המבקשת, עפ"י הכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה.


עוד אציין כי התיק מצוי בשלבים מקדמיים ולא מצאתי כי הבקשה הוגשה בשיהוי.

באשר לחב' איון:

א.
סעיף 353 א לחוק החברות קובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.

ב.
המשיבה הינה חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.
ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647, 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96
stoomhameer amsterdam n.y.

נ' שגב
, פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג.
מסעיף 353א לחוק החברות עולה כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (ראה גם:רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם), 13.7.08) ; רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)
11.2.09 (להלן:"פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ")).

ד.
בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 לפסק הדין כדלקמן:
"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו:פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני.בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:
(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים
(ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג...
זאת ועוד - ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה...

עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי
החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו:
פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד,או קלושים מאוד...".


ה.
המשיבים צירפו לבקשה מכתב מטעם רו"ח של החברה
מיום 11.6.13 לפיו: החברה הינה חברה ישראלית פעילה הרשומה ברשם החברות משנת 1994, מדווחת על הכנסותיה ומשלמת מס בישראל; פעילות החברה בישראל בלבד; ניהול כספי החברה מבוצע בישראל ע"י מוסדות פיננסיים ישראלים; הדוחו"ת הכספיים האחרונים שהוגשו לפקיד שומה הינם לשנת 2001.

במכתב לא מצוין דבר בנוגע לאיתנותה הפיננסית של החברה.

כן צורפו 3 עמודים ראשונים משלושה דוחו"ת כספיים שונים של חב' איון (שנים 2010-2012) שעניינם דף פתיחה (כותרת), תוכן עניינים והסבר בנוגע לאופן עריכת הדוחות הכספיים .

גם ממסמכים אלה לא ניתן להסיק דבר בנוגע למצבה הכלכלי של החברה.

חב' איון לא צירפה לתגובה מסמכים מהם ניתן ללמוד על חוסן כלכלי שלה ולא ציינה בתגובה נתונים באשר לפעילותה הכלכלית ונתונים לגבי הכנסות/ רווחים צפויים.


המשיבה – החברה היא כאמור זו שצריכה לשכנע את ביהמ"ש, כי במידה והתביעה
תידחה, אזי ניתן יהיה לגבות ממנה הוצאות משפט.

לפיכך, על סמך הנתונים שלפני, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את יכולתה הכלכלית, ולהראות ולו לכאורה, כי ניתן יהיה להיפרע ממנה במידה והתביעה תידחה.


זאת ועוד; לא מצאתי כי קיימות בענייננו נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה ובאשר לסיכויי התביעה – איני מוצאת כי מדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד ועל כן, אין מקום לייחס משקל מכריע לשיקול זה.
הטענות שמעלים הצדדים מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

באשר לאורי גור
:

א.
תקנה 519 לתקסד"א המסמיכה את בית משפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות,
מאפשרת לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, מבלי שהתקנה עצמה קבעה באילו מקרים יש להיעתר לבקשה ובאילו מקרים לדחותם.

ב.
כפי שכתב כב' השופט ש. לוין ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד
(1) 647 בסעיף 5:
"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה.
עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר.
תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ-
לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפני תקנה
9(2). להבדיל מתקנה 519 מונה עכשיו צו 23 תקנה 1 של התקנות האנגליות את סוגי העניינים שבהם עשוי בית המשפט "בהתחשב בכל הנסיבות וכאשר הוא סבור שצודק לעשות כן" להורות על מתן ערובה".

ג.

בית משפט עושה שימוש בסמכותו זו בעיקר כאשר התובע הוא תושב חוץ או
כאשר אינו מציין את מענו בתביעה, או כאשר התובע אינו מתפרנס בישראל, או
שעשה מעשה שממנו ניתן להסיק כי בכוונתו להתחמק מתשלום ההוצאות אם
יפסיד.
ו

ד.
מהתצהיר שצורף לתגובה, מטעמו של אורי גור
עולה כי אכן הוא מתגורר כיום בארה"ב וחרף זאת לא צוין מענו העדכני בחו"ל. אין מקום בנסיבות אלה להסתפק בציון כתובת בישראל של קרובת משפחה שלטענתו משמשת כ"כתובת לכל דבר ועניין עבור המשיבים".

לפיכך, יש מקום במקרה דנן להורות על הפקדת ערובה ע"י אורי גור
.

6.
לסיכום:

א.
יש לחייב בהפקדת ערובה, אך בסכום נמוך יותר מהסכום שהתבקש. אני
מחייבת את המשיבים, כל אחד מהם בנפרד, להפקיד בתוך 40 יום
סכום מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד על סך
150,000 ש"ח לשם הבטחת הוצאות המבקשת.


ב.
בהעדר הפקדה כאמור, ניתן יהיה לפעול עפ"י תקנה 519 (ב) לתקסד"א.

ג.
המשיבים , יחד ולחוד,ישאו בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך
5000
₪.

ד.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

החלטתי זו ניתנת במסגרת תפקידי כרשמת.








ניתנה היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 23359-04/12 פלייט מדיקל אינוויישנס בע"מ נ' איון - פתרונות ממוחשבים בע"מ, אורי גור (פורסם ב-ֽ 08/07/2013)