פסקי דין על מרדכי כהן | פסקי דין על שלום כהן | פסקי דין על דליה כהן | פסקי דין על ג'רסי מפעלי צביעת מתכות ואח' |

47241-09/11 א     09/07/2013




א 47241-09/11 מרדכי כהן נ' שלום כהן, דליה כהן, ג'רסי מפעלי צביעת מתכות בע"מ ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 47241-09-11
מרדכי כהן
נ' שלום כהן
ואח'




9 יולי 2013


בפני

כב' השופטת
דניה קרת-מאיר


התובע

מרדכי כהן
ע"י ב"כ עוה"ד אייל כהן


-נ ג ד -


הנתבעים

1. שלום כהן
3. דליה כהן
5. ג'רסי מפעלי צביעת מתכות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דוד רום
ו/או צביה שיר

2.

יצחק כהן
4.חברת אור אפוקסי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דורון לפק




פסק דין


1
.
מהות התביעה
במסגרת התביעה התבקשו, בין היתר, סעדים בגין קיפוח, הרמת מסך בתאגיד ומתן חשבונות.
בכתב התביעה נאמר כי הנתבעת 5 ג'רסי מפעלי צביעת מתכות בע"מ (להלן: "החברה" או "ג'רסי") היא חברה פרטית אשר הוקמה כמעין שותפות בין התובע לאחיו הנתבע 1 שלום כהן
(להלן: "שלום"), כאשר לשלום 60% מהמניות ולתובע 40% מהמניות.
החברה עסקה בצביעת מתכות תעשיתיות.
בשנת 99 פוטר התובע על ידי שלום ממשרתו בדירקטוריון החברה. רעייתו של שלום דליה כהן
(להלן: "דליה") ובנו יצחק כהן (להלן: "יצחק") קיבלו בה מניות.
התובע טען כי בגין אירועים אלה ניהל במשך 13 שנה מאבק משפטי לגילוי המרמה בה נפל כאשר נושל מניהול החברה, ולא קיבל דמי שכירות שהחברה חייבת בתשלומו לתובע בגין חלקו במקרקעין עליהם יושב מפעל החברה.
החברה כיום חדלת פרעון כאשר פעילותה ונכסיה נקלטו בעורמה ובמרמה
בנתבעת 4
חברת אור אפוקסי בע"מ
(להלן: "אור אפוקסי" או "החברה החדשה").
נטען כי עניינה של התובענה הוא מעשה תרמית והונאת נושים וכן הברחת פעילות עובדים ולקוחות מהחברה לחברה החדשה.
בין יתר הלקוחות אשר הוברחו לאור אפוקסי נמצא הלקוח הגדול ביותר של החברה "יהודה רשתות".
נטען כי מר בני גונן (להלן: "גונן"), סמנכ"ל יהודה רשתות, אישר בשיחה פרטית עם חוקר פרטי מטעם התובע כי המשיך בהתקשרותו עם שלום באור אפוקסי וכי הדבר נעשה תחת רישום מלאכותי של יצחק כבעל מניות יחד בחברה זו.
עוד נאמר כי המאבק המשפטי אשר ניהל התובע כנגד שלום נגדע ב

פסק דין
שניתן ביום 16.8.11 על ידי כב' השופטת אגמון גונן.
ב

פסק דין
זה נדחו תביעות התובע ונקבע כי התובע לא הוכיח את גרסתו בעניין התנהלות שלום.
לדברי התובע, כב' השופטת אגמון- גונן שגתה שגיאות עובדתיות ומשפטיות רבות ולכן הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.
תחת אפו של בית משפט אשר ניהל את הדיון, עסק שלום בבניית חברת בועה למטרת תרמית כשהוא מבריח את פעילות ונכסי החברה לאור אפוקסי בעיר אשקלון.
באותו שלב היו בידי התובע ממצאים ראשונים בלבד. לאחר חקירה יסודית ומאומצת אותרו לאחרונה ראיות מוחשיות המצביעות על מזימות שרקמו שלום ואשתו מאחורי גבה של כב' השופטת אגמון גונן.

כל מניותיו של יצחק שועבדו לטובת הוריו שלום ודליה אשר ניהלו חשבון בבנק הפועלים. הם שעבדו את פיקדונותיהם וכספיהם בבנק זה לטובת אור אפוקסי.
נטען כי שלום הוא הבעלים בפועל של אור אפוקסי תוך שהוא משאיר בחברה אדמה חרוכה וחובות לנושים וספקים.
החובות לבנק מזרחי טפחות ועיריית חולון עולים על סך של 700,000 ₪.
בגין חובות אלה נתבע התובע באופן אישי.

עד לשנת 93' התנהל עסק בשם ג'רסי מפעלי צביעת מתכות בע"מ על ידי האחים כהן.
בשנת 93' הסכימו הצדדים על הקמת חברה פרטית. לאור זו יוסדה החברה כאשר המניות חולקו באופן אשר צויין לעיל.
התובע טען כי הוסכם שהוא ושלום ישמשו יחד כמנהלים יחידים בחברה ותהיה להם זכות חתימה באופן שווה. עם זאת, הוסכם כי זכויות החתימה בפועל יהיו בידי שלום על מנת לאפשר ניהול שוטף של החברה. התובע לא יעבוד בחברה באופן שוטף אולם יהיה זכאי לתשלום משכורות ודיבידנדים
וישמש כדירקטור- מנהל.
בפברואר 98' חדל שלום לקיים את התחייבויותיו והפחית את שכרו של
התובע מסך של 20,000 ₪ ברוטו לסך של 12,000 ₪ בלבד.
כמו כן התקיימה אסיפה כללית של בעלי המניות כדי לסיים את כהונת הדירקטורים ולקבוע את שכרם.

נטען בכתב התביעה כי בתום שלב ההוכחות בתביעה שהתנהלה בין הצדדים לפני כב' השופטת אגמון גונן, פנה לתובע עובד בכיר לשעבר בחברה ובישר לו כי אחיו מבריח את פעילות החברה לאשקלון.
מאז החל התובע במלאכת מחשבת של איסוף ממצאים ופנה למשרד חקירות.
הדוח שנערך צורף כספח ד' לכתב התביעה.
התובע פירט ממצאים מתוך דוח החקירה המתייחסים ללקוחות.
נאמר כי טענתו של התובע להברחת פעילות נטענה על ידי בנק מזרחי טפחות אשר הגיש לאחרונה יחד עם עיריית חולון תביעות כספיות נגד החברה חדלת הפרעון התובע ושלום.
שלום טוען כי אור אפוקסי אינה בבעלותו והיא פועלת משנת 2008 בבעלותו של יצחק בנו בלבד.
נטען כי פעולות הנתבעים עולים כדי מרמה וקיפוח וכי הנתבעים 1-3 עושקים את התובע ומקפחים את זכויותיו.
בית המשפט התבקש להרים את מסך ההתאגדות בין החברות ולקבוע כי יש לייחס את חובות החברה לאור אפוקסי ואת זכויותיו וקניינו של התובע בחברה לאור אפוקסי.
כמו כן התבקש בית המשפט לקבוע כי שלום הוא בעל השליטה באור אפוקסי.
התבקשו סעדים שונים המתייחסים לבדיקת חשבונות של אור אפוקסי ומינוי רואה חשבון או נאמן לאור אפוקסי, אשר יפעל לטובת חברה זו וכל בעליה החוקיים.

2
.
טענות ההגנה
הוגש כתב ההגנה מטעם נתבעים 1, 3 ו- 5.
נאמר כי התביעות אשר הגיש התובע במהלך השנים נובעות מריב משפחתי נושן, שהצדדים והנשים בעיקר לא השכילו לפתור בדרכי שלום.
הסכסוך בין התובע לבין שלום החל בשנת 99'. בתביעה שהוגשה באותה שנה
ניסה התובע לכפות על החברה צווי עשה אשר נגעו לניהולה השוטף. התביעה התנהלה במשך שנים וכל ניסיון גישור נדחה על הסף.
תביעה נוספת הוגשה בשנת 2005 במסגרתה ניסה התובע לקבל מהחברה או משלום באופן אישי כספים שאינם מגיעים לו.
השאלה בשתי התביעות היתה זהה – האם זכאי בעל מניות לקבל דיבידנד ללא תלות ביכולת הכספית של החברה לחלק דיבידנד, והאם הוכח כי אי תשלום הדיבידנד מצדיק חיוב החברה והרמת מסך כדי לחייב את שלום.
שתי התביעות נדונו יחד. בפסק הדין דחה בית המשפט את שתי התביעות תוך קביעות אישיות קשות בנוגע לאמינות התובע וחייב אותו בתשלום 100,000 ₪ הוצאות.
התביעה הנוכחית אינה אלא ניסיון נוסף של התובע להתעלל באחיו ובמשפחתו.
פסק הדין בתביעות הקודמות מהווה ממילא השתק פלוגתא. אם יידחה הערעור עליו יהא התובע מושתק ואם יתקבל הערעור הרי שלא יהיה צורך בתביעה נוספת.
נטען כי התובע מעולם לא עבד בחברה ולכן לא פוטר ממשרה כלשהי.
יצחק לא היה בעל מניות בחברה. דליה ובן אחר של שלום – צדוק כהן – קיבלו כל אחד מנייה ממניות שלום בהחלטת החברה שהתקבלה מיום 24.11.99.
טענת התובע כי עבד בחברה נדחתה בפסק הדין של כב' השופטת אגמון – גונן (להלן: "פסק הדין").
גם טענותיו של התובע
בעניין זכאותו לדמי שכירות עבור המקרקעין - נדחו בפסק הדין.
יצחק אשר היה בעבר שכיר של החברה והפסיק לעבוד בה לפני שנים, החליט לפני מספר שנים לפרוש מעבודתו כשכיר ולהקים לעצמו חברה אחרת.
לא היתה כל הברחת נכסים בין החברות.
הטענה כי בנק מזרחי טפחות ועיריית חולון הם נושים של החברה, אין לה כלום עם התביעה.
התובע איננו פועל בשם מי מנושי החברה והוא גם איננו נושה של מי מהנתבעים.

אין כל מקום לטענה בדבר הברחת לקוחות מהחברה לאור אפוקסי.
אין גם כל דמיון בין עבודת שתי החברות: -
החברה היתה מצבעה קטנה למתכות קטנות. כל מוצר שניתן היה לצבוע במפעלה יכול היה לשקול עד 400 ק"ג ואורכו 3 מטר לכל היותר.
אור אפוקסי פועלת בתחום שונה שהמתחרים בו ספורים. העבודות הן באורך של 12 מטר בגובה 3 מטר ובמשקל של עד 3 טון.
חברת יהודה רשתות היתה לקוחה של החברה עד להפסקת פעילותה והיא בצעה בה עבודות צביעת מתכות קטנות.
במקביל עבדה יהודה רשתות עם חברות רבות במשק.
החוקר משך את העדים בלשונם והדברים הוצאו מההקשר.

לצורך הקמת אור אפוקסי הילוו הנתבעים 1 ו- 3 ליצחק, שהיה אז כבן 30 ובעל משפחה משלו, הלוואה פרטית מכספים שלהם. לצורך כך שעבדו חסכונות פרטיים בבנק הפועלים ומשכנו את ביתם כדי לקבל הלוואה מבנק לאומי.
על מנת להבטיח את השבת ההלוואה רשמו ההורים משכון על מניות יצחק בחברת אור אפוקסי.
עוד נטען כי החברה המשיכה ופעלה כל השנים גם לאחר הקמת אור אפוקסי שעבדה במקביל אליה.
החברה הפסיקה את פעילותה עקב התנהלות התובע אשר לא אפשר רכישת ציוד חדש, ועקב סיבות אחרות שאינן קשורות באור אפוקסי: מצבו הבריאותי של שלום; תביעה לפינוי אשר הוגשה בגין שימוש החברה במקרקעין שהסתיימה בפשרה לקראת סוף שנת 2010, על פיה התחייבה החברה לפנות את המקרקעין.
במיוחד נבעה הפסקת הפעילות
מסירוב עיריית חולון להאריך תוקף רישיון עסק וכתב אישום שהוגש בעניין זה לבית המשפט לעניינים מקומיים.
המכונות והמכשירים המשומשים של החברה נמכרו לצדדים שלישיים ולא למי מהנתבעים.
שלום אף המשיך להשקיע כספים פרטיים בחברה לאחר שיצחק פרש מהעסק.


הנתבעים 2 ו–4 הכחישו את כל תמלילי השיחות וחזרו למעשה על האמור בכתב ההגנה של הנתבעים 1 3 ו- 5 .
יצחק הבהיר כי החליט לצאת לדרך עצמאית ולכן הקים את אור אפוקסי שהיא חברה שונה שאיננה דומה כלל לחברה.
לא הוברח כל לקוח ויהודה רשתות פנתה מיוזמתה לאור אפוקסי לאור פרסום שנעשה בעיתון.
יצחק אף הסביר את ההלוואות שקיבל מהוריו לשם רכישת ציוד ומכונות למפעל החדיש של אור אפוקסי.

3
.
דיון והחלטה
א
.
קביעות בית המשפט במסגרת ת.א 2879/99 ו-ת.א 1901/05
בפני
כב' השופטת אגמון-גונן התנהלו שני תיקים מאוחדים, אשר התייחסו לסכסוך בין התובע לבין שלום והחברה.
בפסק הדין אשר ניתן בתביעות אלה נאמר כי ענייני החברה ויחסי האחים התנהלו על מי מנוחות מאז הקמתה 1993 ועד פברואר 98', מועד בו הופחת התשלום החודשי אשר קיבל התובע מהחברה באותה עת.
הנתבע הבהיר לתובע כי החברה אינה רווחית כבעבר ועל רקע האמור פרץ משבר אמון בין האחים.
התובע דרש מהנתבע כי ימציא לו נתונים ואף טען כי החברה אינה מנוהלת כראוי.
התובע טען בהליכים שהתקיימו שם כי הסתבר לו שהנתבע מנפח את הוצאות החברה ומשתמש בחברה לצרכיו הוא.
בין היתר, נטען כי הנתבע שילם לשני בניו משכורות מהחברה למרות שהיו חיילים בשירות סדיר ואף רכש שני רכבים יוקרתיים מכספי החברה.
ביולי 99' התקיימה ישיבה במהלכה דרש התובע לשנות את זכויות החתימה בחברה, כך שיידרשו שתי חתימות כדי לחייב את החברה, אך הנתבע התנגד לכך.

הנתבע שלח לתובע הזמנה לאסיפה הכללית אשר עתידה היתה להתקיים ביום 4.11.99. כאשר שעל סדר יומה בין השאר סיום כהונת דירקטורים ומינוי דירקטורים בחברה.
התובע טען כי מדובר בישיבה שהיתה אמורה לקפח אותו באופן שיחדל מכהונתו של דירקטור ותופסק קבלת שכרו מהחברה.
על רקע זה הוגשה תובענה לבית המשפט לענייני משפחה, עם בקשה למספר צווי מניעה זמניים.
ניתן צו מניעה כנגד קיום האסיפה ובדיון במעמד הצדדים הוחלט על העברת התיק לבית המשפט המחוזי.
כמו כן הוסכם על מועד חדש לכינוס אסיפה כללית ביום 24.11.99.
התובע ניסה למנוע את קיום הישיבה לאחר שהתיק הועבר לבית משפט זה כתיק אזרחי 28799/99.
בקשותיו של התובע נדחו.
ביום 24.11.99 התכנסה אסיפה כללית שלא מהמניין, אשר בסופה הוחלט על שחרור התובע מתפקידו כדירקטור בחברה והפסקת זכותו לקבל תשלומי שכר קבועים מהחברה.
כמו כן הוחלט על מינוי שלום כדירקטור ומנהל יחיד של החברה.
רק חמש שנים לאחר מכן התקיים דיון מקדמי בתובענה.
כב' השופט אגמון גונן ציינה כי כפי הנראה פחת עניינו של התובע בניהול התובענה, לאחר שנכשל מלמנוע את קיום האסיפה הכללית.
מאחר ומרבית הסעדים בתביעה הפכו לבלתי רלוונטים בגין חלוף הזמן, התיר בית המשפט לתובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה תוך 45 יום.
התובע לא עשה כן, והגיש ביום 20.6.05 תובענה נוספת בת.א 1801/05 בה טען כי עניין התביעה הוא תיקון העוול שנעשה לו במשך שנים רבות, השבת כספים שהוא זכאי להם הנאמדים בסכום העולה על 3 מיליון ₪, והשבת התובע למעמדו החוקי בחברה.
במסגרת פסק הדין נאמר כי הדיון בשתי התובענות אוחד וכיום, כלומר במעמד מתן פסק הדין, מקובלת חוות דעתו הכלכלית של רו"ח נחום מטעם התובע, לפיה שווי החברה נכון לשנת 2006 הוא 800,000 ₪.

התובע טען בתביעה המקורית כי הנתבע מסרב לתת לו להיות בעל זכות חתימה בחברה ומסרב לאפשר לו לקבל מסמכים שוטפים.
הנתבע טען שם כי לא הוסכם שניהול החברה ייעשה במשותף ואף טען כי התובע מעולם לא נטל חלק פעיל בניהול החברה ולא עבד בה.
נטען כי כל ההסכמות בעל פה אותן פירט התובע לא היו ולא נבראו והחברה מתנהלת על פי התזכיר והתקנון.
אומנם שולמו לתובע תשלומים בדרך של משכורת, אך זאת בגין היותו אחד הבעלים בחברה ולא עבור עבודתו.
בתביעה החדשה משנת 2005 טען התובע כי הנתבעים נקטו במעשי גזל, קיפוח ומרמה ונשללות ממנו הזכויות לקבל שכר ודיבידנדים.
התביעה החדשה התייחסה גם לעניין דמי שכירות בגין המקרקעין.
כמו כן, תבע התובע פיצוי בגין שימוש שלא כדין בחלקו של התובע במוניטין החברה.

בפסק הדין נקבע כי התובע כלל לא הוכיח קיום של הסכמות בעל פה בדבר ניהול משותף וזכויות חתימה באופן שווה.
העסק אשר התנהל לפני הקמת החברה הוסדר באמצעות ישות משפטית נפרדת. עם הקמת החברה מהווים התזכיר והתקנון את המערך הנורמטיבי המסדיר את חייה ופעילותה של החברה.
בית המשפט בחן את טענות התובע בעניין קיפוחו לאור מסמכי היסוד של החברה ובמסגרת דיני החברות הכללים.
לאחר דיון מפורט במבחני הקיפוח, דן בית המשפט בטענת התובע כי הנתבע העביר לידו עושר מהחברה יותר מחלקו היחסי על ידי כך שהפסיק לשלם משכורות לתובע; על ידי תשלום משכורות לבניו של התובע; על ידי רכישת רכבים יקרים, בדרך של אי תשלום דמי שכירות ואי חלוקת דיבידנד.
נקבע כי התובע מעולם לא ניהל את החברה ולא עבד בה, אין לו ידע מקצועי בתחום עיסוקה והוא אף לא מכיר את לקוחותיה.
בית המשפט דחה את טענות התובע כי היה יועץ בחברה
והבהיר כי לתובע שתי חנויות בגדים בבעלותו, אשר גוזלות, לטענתו, את כל מרצו וזמנו.
לאור זאת, נקבע כי השכר החודשי אשר קיבל התובע לא שולם לו בגין עבודה כלשהי בחברה אלא מהיותו אחד מבעלי החברה.
לכן לא קמה לו זכות קנויה לקבלת שכר עבודה או משכורת.
עוד נקבע כי לא ניתן לנתק את סוגיית הפחתת השכר מהעובדות שהתבררו לפיה ההפחתה, החל מפברואר 98, התרחשה על רקע מצבה הכלכלי של החברה וכי במקביל הופחת גם שכרו של שלום.
נקבע כי המצב הכלכלי של החברה הושפע מהליכים שהתנהלו בבית המשפט לעניינים מקומיים, בגינם אף הוצא צו סגירה עקב העדר רישיון עסקים תקף.
עוד הושפע מצב החברה מהמצב הכלכלי החמור באותה תקופה.

באשר לקבלת דיבידנד מהחברה – הוכח שלאורך הזמן לא היו לחברה רווחים אלא הפסדים ולא עמדו לחברה עודפי כספים לחלוקת דיבידנד.
נקבע כי טענתו של התובע לגזל כספים אשר השקיע בחברה הופרכה
לנוכח עדות מנהל החשבונות של החברה.
עוד נקבע כי במהלך חקירתו הנגדית של התובע לא עלה בידו להצביע ולו על מקרה אחד שיש בו משום גזל, קיפוח או מרמה או פגיעה בזכויותיו.
כל טענות התובע בשתי התובענות מתמצות בהפחתת שכרו.
נקבע כי לא הובאו כל ראיות לתמיכה בטענת התובע לפיה מנע ממנו שלום קבלת מסמכים ודוחות כספיים. ההיפך הוא הנכון - שכן התובע העיד מספר פעמים כי קיבל מסמכים מהחברה.

באשר לתשלום דמי השכירות – נקבע כי יש לקבל את גרסת הנתבע לפיה הוסכם להעמיד לזכות החברה את המקרקעין ללא תמורה.

באשר לטענה כי שולמו משכורות שלא כדין לבניו של הנתבע – התברר כי גם בנו של התובע הועסק בחברה וקיבל משכורת במשך מספר שנים.
אין לכן לומר כי תשלום משכורות לבניו של שלום מהווים קיפוח.

באשר לטענה בדבר רכישת רכבים יוקרתיים על חשבון החברה – טענה זו הופרכה לחלוטין. הסתבר שאחד הרכבים הינו רובורט אקדח אשר משמש לעבודות
צביעה. הרכב היוקרתי השני הוא רכב משומש שנת ייצור 95 אשר החליף רכב קודם משנת ייצור 91 בו עשה שלום שימוש במשך שמונה שנים.

כמו כן נקבע כי אין בעובדת אי העסקתו של התובע כדירקטור כדי להוות קיפוח.
בית המשפט דחה את טענות הקיפוח וציין כי גרסתו של התובע לא מצאה כל תימוכין בחומר הראיות והיא אף התאפיינה בחצאי אמיתות ובסתירות.

למרות כל האמור בפסק הדין, חזר התובע במסגרת כתב התביעה שלפניי על טענותיו בקשר להסכמות (סעיף 30 לכתב התביעה).
התובע ציין אומנם את פסק הדין, אולם נטען כי פסק הדין גם לתובע עוול ועינוי דין משווע.
רק במהלך הדיון הצהיר ב"כ התובע כי כל האמור בתצהירו של התובע עד שנת 2005 הוא רקע בלבד (עמ' 34 לפרוטוקול).
לסיכומי התשובה צורף פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 16.1.13.
המערער חזר בו מערעורו ככל שהוא נוגע לטענות הפחתת שכר עבודה; אי חלוקת דיבידנד; מעשי גזל קיפוח ומרמה; אי המצאת מסמכים ודוחות כספיים; תשלום משכורות שלא כדין לבניו של שלום; רכישת רכבים יוקרתיים; הפסקת כהונתו כדירקטור וגזל מוניטין.
הערעור נותר בכל הקשור לאי תשלום דמי שכירות ונקבע כי על החברה לשלם דמי שכירות ראויים.

התוצאה מהאמור לעיל, כי קיימות קביעות חלוטות לפיהן לא נהג שלום, ובוודאי לא דליה אשר נמחקה מכתב התביעה בתיקים הקודמים, בקיפוח כלשהו כלפי התובע במסגרת החברה וגם לא נלקחו כל כספים מאת החברה שלא כדין.
עוד ברור כי מצבה הכלכלי של החברה היה קשה כתוצאה, בין היתר, מטעמים חיצוניים.


יש לצין כי יצחק כלל לא היה בעל מניות בחברה.
מכאן עולה גם באופן חד משמעי כי אין בידי מי מהנתבעים כספים כלשהם שמקורם בחברה או בגזל וקיפוח אשר בוצעו כלפי התובע.

ב
.
דיון בטענות התובע בהליך הנוכחי

-
טענת התובע בדבר עובדות חדשות שהצדיקו את הגשת התביעה הנוכחית
בכתב התביעה, לאחר שצויינה העובדה כי ניתן פסק הדין, נטען, כאמור, כי שלום, רעייתו ובניו ביצעו מעשי מרמה והברחת רכוש תחת אפה של כב' השופטת אגמון-גונן.
התובע טען, הן בכתב התביעה והן בתצהירו, כי לאחר סיום שלב ההוכחות בהליכים הקודמים פנה אליו "אדם הגון", עובד לשעבר בחברה, ובישר לו כי אחיו מבריח את פעילות החברה לאשקלון ובתוכה נכסי החברה, עובדיה ולקוחותיה.
לטענת התובע, ביקש אותו עובד לשמור על חיסיון ואנונימיות לבל יבולע לו והתובע נעתר לבקשתו.
טענה זו התבררה כטענה לא נכונה.
עוד בדיון ההוכחות בתיקים הקודמים חקר ב"כ התובע את שלום על הקמת החברה החדשה, ובסיכומיו שם טען כי היא משמשת להברחת כספים בשיעורי עתק עצומים, טענה אשר לא התקבלה כאמור בפסק הדין.
בכתב ההגנה היפנו הנתבעים 1, 3 ו-5 לחקירה הנגדית בעניין הקמת המפעל החדש (עמ' 52 לפרוטוקול מיום 9.6.10) ולסעיף 138 לסיכומים אשר הוגשו בתיק הקודם על ידי התובע, בהם נטען כי הברחת הכספים, טענה שנדחתה בפסק הדין, משמשת את שלום כדי להקים מפעל מתחרה באשקלון שלכאורה הקים בנו הבכור.

מכאן עולה כי לא מדובר במידע חדש אשר התגלה לתובע באמצעות אותו "אדם הגון", אשר הסתבר בחקירה הנגדית של התובע שהוא אריה רהב (להלן: "רהב").
רהב הגיש כנגד החברה, החברה החדשה, שלום ויצחק תביעה בבית הדין האיזורי לעבודה באוקטובר 2010.
בכתב תביעה נאמר כי רהב היה עובד של החברה וגם של החברה החדשה.
רהב טען כי הנתבעים נותרו חייבים לו סכומים בגין הפרשי שכר, עבודה בחו"ל, הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה ופיצויי פיטורין.

בחקירתו הנגדית נשאל התובע כיצד נפגש עם רהב. תשובתו היתה "נפגשנו".
התובע נשאל מי צלצל ותשובתו היתה "נפגשנו לא צלצלנו... אני חושב שנפגשנו בקניון... נתקלנו בקניון" (עמ' 37 לפרוטוקול).
התובע נשאל מתי הועבר לו המידע ותשובתו היתה כי הדבר היה בשנת 2010 או 2011.
התובע נשאל מה רהב אמר לו ותשובתו היתה "אני לא זוכר. הוא התחיל לספר לי כל מיני דברים". (עמ' 37 לפרוטוקול).
התובע לא יכול היה לפרט את הדברים שנאמרו לו. הוא לא זוכר שכן רהב אמר לו כל כך הרבה דברים.
עוד אמר כי רהב אמר לו שהוא עצמו הקים את המפעל באשקלון וכי נסע לשם כך לחו"ל חמש פעמים.
התובע נשאל האם רהב אמר לו שעברו לקוחות מהחברה לחברה החדשה.
תשובתו היתה "אני ידוע שיהודה רשתות עבר הוא לא אמר לי" (עמ' 38 לפרוטוקול).
התובע נשאל האם רהב אמר לך שעוברים עובדים מגרסי לאור.
תשובתו היתה "יכול להיות שכן, אני לא זוכר. אם כן רשום הכל" (עמ' 38 לפרוטוקול).
אין כל קשר בין דברים אלה לטענה בסעיף 26 לתצהירו של התובע, על פיה אמר לו אותו אדם הגון כי אחיו מבריח את פעילות החברה לאשקלון ובתוכה נכסי החברה, עובדיה ולקוחותיה.
רהב עצמו העיד כי היו בינו לבין התובע מפגשים אקראיים בקניון.
אינני מקבלת כאמינה את גרסתו של התובע על פיה "נתקל" ברהב בקניון או את עדותו של רהב כי המפגשים היו אקראיים.
עולה מעדותו של רהב כי הפגישות היו בתקופה בה פוטר מהחברה החדשה. רהב סיפר לתובע את השתלשלות העניינים כולל הגשת התביעה.
רהב סיפר לתובע כי עבר לעבוד בחברה החדשה וכי "הקמנו מפעל והייתי שותף להקמה".
מעדות זו עולה סמיכות זמנים שקשה לראות בה מקרית - בין הגשת התביעה על ידי התובע - לבין הגשת התביעה על ידי רהב.
נראה כי על רקע זה נוצר שיתוף הפעולה בין השנים.
גם לגופו של עניין לא היה בעדותו של רהב כדי לתמוך בטענת התובע כי נודע לו ממנו על הברחת נכסים או לקוחות.
רהב נשאל האם סיפר לתובע כי לקוחות הועברו מג'רסי לאור ותשובתו היתה שלילית.
רהב גם נשאל האם סיפר לתובע כי מכונות הועברו מג'רסי לאור אפוקסי. תשובתו היתה "איזה מכונות? הכל היה חדש" (עמ' 52 לפרוטוקול).
כאשר נשאל האם סיפר לתובע שהועברו עובדים ענה "לא. לא התעסקתי בכל הנושא הזה, כי לא היה לי אינטרס לספר זה מפגשים אקראיים של רגע". (עמ' 52 לפרוטוקול).

הטענה של התובע כי אותו אדם ביקש לשמור על אנונימיות לבל יבולע לו, כפי שנאמר בכתב התביעה, או כדי שלא יקרה לו דבר כפי שנאמר בתצהיר - התבררה כטענה חסרת שחר.
רהב נשאל :
"ש.
אתה באיזשהו מקום אמרת שאתה מפחד שג'רסי או אור יפגעו בך, יגרמו לך נזק אם ישמעו שסיפרת את מה שסיפרת למרקו
(התובע – ד.ק) שיבולע לך?
ת.
למה שאני אפחד, עשיתי משהו רע?"
(עמ' 52 לפרוטוקול)

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין לקבל את טענתו של התובע על פיה הוגשה התביעה הנוכחית, לאחר הקביעות החלוטות של כב' השופטת אגמון-גונן, על יסוד מידע חדש שנודע לו לאחר מתן פסק הדין.
נראה לכן כי מדובר בתביעה שמטרתה להעלות פעם נוספת טענות שכבר נידונו ונדחו.






-
גרסתו של התובע בעניין הברחת לקוחות ונכסים מהחברה לחברה החדשה
בתצהירו חזר התובע על חלק נכבד מהטענות אשר הועלו על ידו בהליכים הקודמים, לרבות הטענה כי אחיו שלום ניהל את החברה לאורך שנים במרמה וגוזל את חלקו ברווחי החברה.
טענות אלה נדחו, כאמור, בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת אגמון-גונן.
טענתו העיקרית של התובע במסגרת ההליך הנוכחי היא הטענה שבוצעו מעשי מרמה והברחת רכוש ובלשונו של התובע "נדהמתי לגלות שאחי רימה אותי והבריח את החברה" (סעיף 28 לתצהיר התובע).

מקובלת עליי טענת הנתבעים בסיכומים, כי מעיון בעדותו של התובע עולה כי אין הוא מגלה כל בקיאות בעובדות הנטענות על ידו.
בחקירתו הראשונה ביום 14.12.11 נשאל התובע האם ידועה לו עובדה כלשהי עליה הוא מסתמך בבקשה לסעדים זמניים, מלבד הטענה כי לקוח בשם יהודה רשתות עבד עם החברה ועבר לחברה החדשה, לשם הוכחת הטענה כי החברה והחברה החדשה הם "אותו דבר".
בעניין זה היפנה התובע לחוקר שביצע הקלטות שונות, על פי בקשתו.
לדבריו, כתוב בתצהיר הכל.
התובע נשאל האם הוא יודע על מכונות שהועברו בין שתי החברות. תשובתו היתה "אני לא יודע".
התובע גם נשאל האם הוא יודע על לקוחות נוספים מלבד יהודה רשתות שעברו מהחברה לחברה החדשה. תשובתו היתה "אני לא יודע אפשר לבדוק את זה".
התובע העיד כי אין
לו ידיעה
על פריט ציוד כלשהו שהיה שייך לג'רסי ונמצא היום באור אפוקסי.
עם זאת, טען התובע בתחילת אותה חקירה כי שלום "הבריח את כל המניות, את הציוד ואת הכל. הוא כיסח את העסק, הוא השאיר לי חובות בבנקים ובעירייה, אני חתום עליהם, הוא הכניס אותי לפלונטר".

בחקירתו מיום 10.9.12 נשאל התובע אם הוא יכול להצביע על פעולה אחת בהנהלת החשבונות שאיננה אמיתית בחברה. תשובתו היתה "הכל רשום בתצהיר".
בתצהיר אין דבר מלבד טענות כלליות.
התובע נשאל פעם נוספת האם קיים פריט ציוד כלשהו שעבר מהחברה לחברה החדשה. תשובתו היתה גם כאן "אני לא יכול לענות לך".
התובע לא ידע מה היה מחזור ההכנסות של החברה בשנה האחרונה לפני הפסקת הפעילות, לא בשנים לגביהם קיבל מסמכים ולא בשנים שלגביהם טען כי לא קיבל מסמכים.
התובע גם לא מבין את הנושא הטכני של צביעת מתכות, ואת ההבדל בין האמצעים הטכניים לצביעת מתכות שהיו בחברה - לבין אלה שיש בחברה החדשה.
התובע נשאל איזה הפסדים מכוונים יצר אחיו בחברה כפי שטען בסעיף 4 לתצהירו ותשובתו היתה כי הכוונה היא לבנקים.
כמו כן, נאמר ששלום פירק את החברה והעביר אותה וזה הכל שלו.
התובע טען "...את כל הדבר הזה, אימפריה אני השקעתי ובניתי את האימפריה".
התובע נשאל איזה פריט מידע אודות תזרים המזומנים הסתיר ממנו שלום, טענה אשר הועלתה במסגרת טענת התובע כי שלום גוזל את חלקו של התובע מרווחי החברה. תשובתו היתה "אני לא מבין בדברים האלה".
התובע חזר וטען, באופן כללי, כי אחיו גזל ממנו מיליונים שהיו שייכים לו.

מעבר לעובדה כי התובע הפגין העדר ידע לגבי העובדות הנטענות על ידו, ומעבר לקביעות שנקבעו כבר בפסק הדין לעניין דרך הפעלת החברה ודחיית טענותיו של התובע בעניין תרמית וגזל, הרי שאין גם כל מקום לטענה כי מדובר באימפריה שהתובע בנה.
התובע נשאל בחקירתו הנגדית ביום 10.9.12 האם במשך עשר השנים האחרונות שהחברה עבדה השקיע בה שקל אחד. תשובתו היתה "הכסף שנכנס לחברה הוא עשה בו שימוש כדי לקנות דברים. הכנסתי כסף לא בחברה בע"מ אלא כשזה היה באופן פרטי. כשעזב הגיס שהיה שותף שלנו. השקעתי את ה- 10,000 דולר, כשמשה עזב בסוף שנות ה-80'. מהכיס שלי לא השקעתי יותר אבל מהפעילות הכל היה מושקע".
מכאן עולה כי התובע לא השקיע דבר בחברה מאז שנות ה-80', לא עבד בחברה והמשיך לקבל משכורת.

-
החקירות שבוצעו על ידי התובע
התובע טען, כאמור, כי פנה למשרד חקירות מיומן ומקצועי כדי שיבחן בסמוי ולעומק את היקף ההברחה ויאסוף ראיות.
התובע צירף לתצהירו כנספח ד' – דוח חקירה.
דוח החקירה נערך על ידי רונן חן, מנהל חברה בשם אקווטור ייעוץ ומודיעין.
באותו דוח חקירה נאמר כי בוצעה חקירה לשם הרמת מסך בין ג'רסי לאור אפוקסי ובירור הברחת הפעילות ולקוחות.
הדוח כולל מסקנות משפטיות שונות אשר בוודאי שאינן בתחום מומחיותו של החוקר הפרטי.
לדוח צורפו תמלילי שיחות מוקלטות.
בחקירתו הראשונה של רונן חן מיום 14.12.11, העיד רונן חן כי הוא עצמו לא ביצע הקלטה כלשהי וכי הקלטות נעשו על ידי אדם אחר אשר מספק לו שירותים.

רונן חן הגיש תצהיר מטעם התובע במסגרת הראיות בתיק העיקרי.
בתצהיר נאמר כי הוא חוקר פרטי מוסמך וכי התבקש על ידי התובע לבצע חקירה לגבי חברת אור אפוקסי באשקלון.
המסקנות נכללו כאמור בדוח אשר צורף לכתב התביעה.
החוקר ציין שיחות שערך משרדו עם צדדים שלישיים והעיד כי הן הוקלטו באמצעות מכשיר מקצועי וכי לא נעשו שינויים או השמטות.
מחקירתו הנגדית שהתקיימה ביום 10.9.12 עלה פעם נוספת כי עדותו של רונן חן באשר לקלטות אינה אלה עדות שמיעה, שכן הוא עצמו דיבר רק עם איציק כהן ולא בוצעה על ידו הקלטה כלשהי.
אין לכן כל משקל לעדותו על פיה מדובר בקלטות שעמדו בדרישות הרלוונטיות לעניין מכשיר הקלטה מקצועי והעדר שינויים או השמטות.



בנוסף לתצהירו של רונן חן הוגש תצהיר של ניב אלבז שהתייחס לשתי הקלטות בלבד.
בתצהיר זה נאמר כי אלבז הוא חוקר פרטי אשר עובד במשרד החקירות אקווטור.
אלבז העיד כי ניהל שיחות כיסוי עם חלק מהלקוחות ומהספקים של אור אפוקסי, כפי שמפורט בתמללי השיחות המצורפות לדוח החוקר.
עד זה העיד כי ההקלטות נערכו באמצעות מכשיר מקצועי ותקין וכי לא נעשו שינויים או השמטות.
בחקירתו העיד כי דיבר עם בני גונן ועם שלום כהן
.
כאשר סיים להקליט העביר את המקור לרונן בדיסק או בקובץ אודיו.
לא היה לו כל מגע ישיר עם מי שעסק בתמלול.
את התמלול של השיחה שנערכה עם שלום כהן
ראה רק לפני העדות שנתן.

כמו כן העיד אלון קאופמן
אשר הגיש את תצהירי המתמלל שצורפו לכל אחד מהתמלולים שהוגשו
לבית המשפט.
בתצהירים אלה נאמר כי ההקלטות הגיעו לקאופמן באמצעות הדואר האלקטרוני.
קאופמן אישר כי לא השתתף בביצוע ההקלטות ולא טיפל בתפעול מכשירי ההקלטה. תפקידו התמצה בהקשבה לקלטת ועריכת הגהה.
הקלטות הועברו לאלון על ידי רונן שקיבל אותם מהחוקרים אשר הועסקו על ידו, כאשר רק אחד מהם העיד כאמור בפני
בית משפט.
אין לכן כל ראייה לכך שלא נעשה שינוי כלשהו בקלטות בין מועד ההקלטה לבין מועד התמלול.
מדובר בעדויות שמיעה שאין לתת להן משקל, ככל שלא מדובר במי מהמוקלטים אשר התייצב לעדות.

התובע הזמין מספר מהמוקלטים כעדים מטעמו.
עדויות אלה לא תמכו בגרסתו של התובע בדבר הברחת לקוחות.
בתמליל של שיחה שהתקיימה עם מר יוסף אמסלם התחזה החוקר לנציג חברה שצובעת עמודי תאורה חיצוניים.
אמסלם נתן המלצה על אור אפוקסי ואמר כי עובדים איתם כבר כשנה ומשהו.
הם עברו את הפיקוח והם אנשים מצויינים.
החוקר שואל את אמסלם מי בעל הדעה והמחליט ואמסלם עונה לו "אני חושב איציק הוא הראיס האחראי שמה"
עוד אומר אמסלם שהיה להם מפעל כזה בחולון שקראו לו ג'רסי.
החוקר אומר שהם נראים חברה צעירים ואמסלם עונה שיש להם את האבא שהוא ותיק, שהאבא מרחף מלמעלה ושהאבא הוא הבוס המקצועי וגם איציק שנכנס לעסק הוא בסדר גמור.
החוקר שואל עם מי סוגרים את העסק ותשובתו של אמסלם "אני חושב שזה איציק, איציק"
החוקר ממשיך ושואל אם לא סוגרים את העניינים עם האבא ואמסלם אומר לו שאיציק נעזר באבא בדברים הגדולים.

בחקירתו הראשית העיד אמסלם שהוא עובד בחברה בשם אורמת שמתמחה בייצור טורבינות טרמיות לייצוא.
מדובר בחברה גדולה אשר לא עבדה קודם עם ג'רסי.
עם החברה החדשה עבדה אורמת לפני כשנתיים או שנתיים וחצי.
לדבריו לא ידע את שם המשפחה של הנתבעים "כל הזמן ידעתי רק איציק ושלום, לא ידעתי כהן בכלל" .

אמסלם נשאל:
"ש.
איך בדיוק שלום כהן
היה מעורב בקשר שלך עם אור
(אור אפוקסי – ד.ק.)? ת.
הוא לא היה מעורב. הוא היה מעורב במקרה שהיתה תקלה בצד המקצועי.
ש.
האם אתה נפגשת במסגרת העסקאות עם שלום כהן
?
ת.
בכלל לא. עם שלום כהן
לא נפגשתי. ...
יכול להיות שהתקשרתי אליו בקשר לבעיות שהבן שלו לא ניהל כמו שצריך בצורה מקצועית... בצד המקצועי הוא מקצוען אין מה לעשות"




בחקירתו הנגדית העיד אמסלם כי עם שלום דיבר 3-4 פעמים במשך תקופה של כשנה וחצי או שנתיים.
אמסלם
גם נשאל "בעסקאות אתה עסקת עם שלום כהן
?" תשובתו היתה "לא, רק עם איציק".
מעדותו עולה כי לא מדובר בלקוח אשר עבד קודם כן עם החברה ועבר לחברה החדשה, אלא בלקוח שהתקשר עם החברה החדשה לאחר שהוקמה.
עוד עולה מהחקירה כי הקשר העסקי היה עם איציק והפנייה לשלום היתה בעניינים מקצועיים בלבד.
מטעם התובע העיד גם גיא ארז אשר תמליל שיחה איתו צורף לתצהירו של התובע.
גם בשיחה זו הציג עצמו החוקר כמי שקיבל הפנייה מחברת אור אפוקסי וביקש לקבל המלצות.
ארז עונה לו שלא היו לו אף פעם בעיות והם נותנים שירות.
כמו כן נאמר כי היכולות שלהם גבוהות מאוד והתנור גדול.
העד התייחס לתנור קטן יותר שהיה להם בחולון ולפני שנתיים הם פתחו את אור אפוקסי.
גם עד זה ציין כי המקצוען הוא האבא אבל הוא מדבר עם איציק הבן.
לדבריו, איציק הוא הבעלים ביחד עם אבא שלו.

בחקירתו הראשית עיד ארז גיא כי הוא עובד בחבר מנרב כמנהל רכש.
מנרב עבדה עם החברה החדשה כחצי שנה.
את שלום הוא לא מכיר אבל הוא יודע שהוא אבא של איציק. הוא ראה אותו במפעל.
העד נשאל האם העובדה ששלום כהן
היה נוכח סייעה לו בעסקים מול אור אפוקסי ותשובתו היתה שלילית.
העד זכר את השיחה עם החוקר הפרטי וזכר כי אמר לו שהחברה בסדר וטיב העבודה מעולה. החוקר שאל אותו אם הוא יודע מי הבעלים "אני אמרתי שהאחראי שאני מתנהל מולו זה איציק אבל מבחינתי הוא יכול להיות מנהל עבודה".
העד נשאל מדוע חשב כי איציק הוא הבעלים ביחד עם שלום כהן
. לדבריו, הוא חיפש מי מנהל את העסק וראה את שלום כהן
בנוכחות איציק במפעל.
עם זאת, אישר גיא ארז כי לא בירר מי הבעלים של החברה.
כל הפן המסחרי היה מול איציק.
מעדות זו עולה כי גם חברה זו לא היתה לקוחה של החברה, כי הקשר המסחרי היה עם איציק וכי דברי העד לגבי היותו של שלום בעלים משותפים - היתה מסקנה בלבד וכי לא נעשתה על ידו בדיקה כלשהי בעניין זה.

חברת יהודה רשתות
אשר בשמה העיד בני גונן הינו הלקוח היחיד, מכל אלה שהוקלטו, שהיה בעבר לקוח של ג'רסי ועובד גם עם החברה החדשה.
בשיחה שהתקיימה עם גונן טען החוקר כי הוא מדבר מחברה בשם אלסמברה שעומדת להיכנס למיזם עסקי ארוך עם חברה של שלום כהן
.
גונן אמר לו שחברת אור אפוקסי היא ספק פחות מרבע אחוז מהספקים.
החוקר אומר כי שהוא מבין שאור אפוקסי היתה קיימת לפני כן בקונסטלציה הזאת.
גונן עונה שאור אפוקסי לא היה קיים בקונסטלציה אחרת. למשפחה, לשלום כהן
, היה עסק שנקרא ג'רסי בחולון שעבד שם תקופה ארוכה.
גונן אמר שהיה ריב רציני בין האחים במפעל הקודם שבו שלום היה שותף ובשביל שלא תהיה תביעה אז הבן שלו הלך והקים עסק משלו.
עוד נאמר בשיחה כי אין היום ג'רסי וג'רסי סגר את הדלתות.
גונן אמר שברמת העיקרון האבא מלווה את העסק אם צריך לסגור דברים סוגרים איתו, אפשר לסגור גם עם הילדים.
נאמר כי הבנים נולדו בעסק הזה ולא הצניחו אותם וכי כאשר הוא, גונן, הלך לשחק כדורגל הם הלכו לתלות מסגרות.
גונן לא ידע לומר אם העובדים של החברה החדשה היו עובדים של ג'רסי.
גונן גם אמר כי שלום הוא הרוח החיה באור אפוקסי.
יש לציין כי החוקר שם הרבה מילים בפיו של גונן וכיוון את השיחה באופן חד משמעי בעניין היותו של שלום הרוח החיה באור אפוקסי.

גונן העיד בבית משפט ועדותו היתה אמינה עלי לחלוטין.
בחקירתו הראשית מטעם התובע העיד גונן כי לא דיבר עם שלום או איציק מאז שעזב את יהודה רשתות, בסוף מרץ 2012.
תפקידו ביהודה רשתות היה סמנכ"ל ומדובר בחברה בסדר גודל בינוני.
את שלום הוא מכיר מאז שהיה בג'רסי.
יהודה
רשתות, שהפכה ליהודה גדרות, עבדה באופן קבוע עם ג'רסי עד שהמפעל נסגר.
"בהתחלה פחות ובהמשך זה תפס תאוצה".
גונן נשאל בחקירתו הראשית איך שלום היה מעורב בעסקאות עם החברה החדשה. תשובתו היתה "הוא היה גובה להם את השיקים, מבחינת הקשר הסגירה עם כל הדברים זה היה עם איציק ואח שלו צדוק".
ההתקשרות היתה על פי מחירון.
גונן לא זכר את השיחה עם החוקר.
גונן נשאל מי מבחינתו היתה הרוח החיה ובעל הבית באור אפוקסי.
תשובתו היתה "באור יכול להיות שדברנו עם שלום. שלום היה מגיע והיינו מדברים, אבל את כל הבקשות והצעות המחיר אני יכול לומר לא ב- 100% אלא ב- 99% זה איציק נתן. אם שלום היה מעורב זה היה בשוליים. רוב העבודה שלו מבחינתי זה היה שהוא בא לאסוף שיקים".
גונן נשאל האם שלום היה מעורב מבחינה מקצועית ותשובתו היתה כי הוא לא יודע לומר "אני יכול להגיד גם אם שלום כהן
לא היה שם היינו עובדים עם אור, יכול להיות שהוא בעל מקצוע אני לא יודע. יכול להיות שפרגנתי לשלום בשיחה".
עוד העיד גונן כי איציק הגיע למשרד וביקש הלוואה להקמת המפעל .

בחקירה נגדית הבהיר גונן כי החברה החדשה עסקה בעבודות צביעה גדולות על מתכות גדולות וכי הוא חושב שזה התנור הכי גדול בארץ מבחינת צבע.
ג'רסי עסקה בעבודות קטנות בהרבה והיכולת היתה שונה "לג'רסי אי אפשר היה לשלוח עבודות במידה גדולה".
עוד העיד גונן כי התחילו לעבוד עם החברה החדשה כי "איציק בא והציע את עצמו".

מדובר בעד אובייקטיבי אשר עבד כסמנכ"ל בחברה בה איננו עובד יותר.
העד העיד כי אין לו קשר כלשהו עם מי מהנתבעים מאז שעזב את עבודתו וכי אף אחד מהנתבעים לא פנה אליו לפני הדיון.
אינני רואה כל מקום להטיל דופי בעדותו, כפי שעשה התובע כאשר טען בסיכומים כי מדובר בעדות שקר חמורה.
עדות גונן לא תמכה בטענתו של התובע בדבר הברחת הלקוחות מג'רסי לחברה החדשה, במיוחד עולה מעדות זו ההבדל המשמעותי בין יכולת הצביעה של החברה החדשה לעומת היכולת שהיתה לג'רסי.
העד לא ידע לומר דבר לגבי עובדים כלשהם.
גם אם עולה מעדותו כי שלום מעורב בחברה החדשה, הרי שמעדותו עולה במפורש כי ההתקשרות עם החברה החדשה נעשתה על בסיס פנייה של איציק, אשר אף ביקש הלוואה לצורך הקמת החברה החדשה. ההתקשרות היתה נעשית גם ללא כל קשר לשלום.

מכל האמור לעיל עולה כי החקירות אשר נערכו על ידי התובע אינן תומכות באמור בכתב התביעה בעניין הברחת לקוחות ופעילות.

-
טענת התובע בדבר הברחת עובדים
מכל האמור לעיל עולה כי לא הונחה תשתית ראייתית לטענה על פיה עברו עובדים מהחברה לחברה החדשה.
העובד היחיד אשר עבד הן בחברה והן בחברה החדשה הוא רהב, אשר לחלק מעדותו כבר התייחסתי לעיל.
רהב העיד בעדות ראשית בבית משפט.
בעדותו נאמר כי התחיל לעבוד בג'רסי בשנת 97' כמנהל מחסן צבעים והתקדם והפך להיות מבקר איכות ומנהל עבודה.
לדבריו, נודע לו כי שלום מתכנן ובודק להקים מפעל נוסף "הייתי מנהל עבודה ואיש סודו שמעתי זאת ממנו".
רהב טען כי נפגש עם מתווכים וסוכנים כדי למצוא מקום מתאים למפעל.
עוד העיד כי היה מעורב בהקמת המפעל החדש מפברואר 2008 ועד הקמתו בפועל.
הוא נפגש גם עם ספקים של מכונות והצטרף לשלום לנסיעות לחו"ל כדי לבדוק את המכונות. רהב גם טען כי שלום לקח אותו לנסיעות שכן הוא התאים מבחינה טכנית.

רהב טען כי הוא תכנן את הכל לפי הידע המקצועי שלו ואף היה מעורב בתכנון פס הייצור אם כי בליווי מומחה קונסטרוקציה ובעלי מקצוע.
רהב העיד כי פוטר מג'רסי בידיעה שהוא ממשיך לעבוד במפעל החדש והוא "בונה את המפעל".
רהב העיד כי שלום היה הרוח הדומיננטית בהקמת המפעל החדש.

בחקירתו הנגדית העיד רהב כי לא התבקש לתת תצהיר והתפלא מדוע זומן.
לעומת זאת, טען ב"כ התובע כי רהב התבקש ליתן תצהיר.
לעדותו של רהב בדבר הפגישה בקניון עם התובע והדברים שסיפר לתובע התייחסתי כבר לעיל.
רהב העיד, כפי שעיד גם שלום לאחר מכן, כי היתה לו תאונת עבודה קשה, כי בין השנים 2003 ועד תחילת 2005 לא עבד וכי חזר לעבוד בג'רסי בחצי משרה בשנת 2005.
רהב העיד, כפי שהעיד שלום, כי שלום מבין מעט אנגלית והוא עצמו מדבר שש שפות וגם אנגלית.
רהב אישר כי איציק הצטרף לפגישות ברגע שהקימו את החברה החדשה וכי בשלבי ההקמה היה שלום איתו שכן לא סביר שאף אחד לא יהיה בג'רסי.
רהב נשאל האם נכון כי כאשר הגיש את התביעה כנגד החברה וכנגד הבעלים בתקופה שהחברה לא היתה פעילה, והדרך היחידה לקבל כסף זה לכרוך את ג'רסי ואת אור אפוקסי ביחד כי אחרת לא יהיה לו ממי לגבות - לכן הגיע להסכם שיתוף פעולה עם התובע. התשובה היתה "הכל מצוץ מהאצבע".
באשר לטענה כי הוא בנה את קו הייצור, התברר בחקירה הנגדית כי סוכן בשם גדי רבינוביץ הצטרף לנסיעות לצורך רכישת תנור ופסי הייצור.
גרסתו
של רהב היתה
כי "הוא תכנן יחד איתי".
רהב טען כי הוא שרטט את מה ששלום רצה ונתן לגדי את התוכנית, גדי המליץ לו על בעלי מקצוע שונים כדי לבנות לוחות חשמליים ודברים שאינם בתחום הידע שלו.
עוד נאמר על ידו "אני בניתי באמצעות אנשי מקצוע".




עדותם של שלום ושל רבינוביץ שופכת אור שונה על תפקידו של רהב בחברה החדשה ועל נסיבות המעבר מהחברה לחברה החדשה.
בחקירתו הראשונה העיד שלום כי רהב היה שליח אשר לאחר פציעה עבד בג'רסי בחצי משרה ולבסוף הוא עבר לחברה החדשה.
שלום הבהיר כי בתקופה האחרונה הוא היה רק שליח ובעבר הוא היה מעין מנהל עבודה שעזר לו.
שלום אישר כי רהב נלווה אליו לאירופה לקנות מכונות בשנת 2008, שכן הוא עצמו איננו יודע אנגלית ולרהב יש גם ידע טכני.
שלום השלים את חקירתו הראשית בדיון ההוכחות בעניין יחסי העבודה בינו לבין רהב, לאחר שנשמעה כבר עדותו של רהב.
שלום העיד כי רהב עבד אצלו מספר שנים לפני שנפצע. לאחר שנפצע היה איתו שלום בקשר כל הזמן ולא פיטר אותו שכן רצה לשמור על הזכויות שלו.
רהב פנה לשלום שנה וחצי לאחר הפציעה וביקש ממנו תפקיד בחברה.
לדבריו, אמר לרהב שיעבוד בחצי משרה כקניין אבל זה לא הצליח והוא נשאר כשליח. "הוא היה עובד ארבע שעות והולך הביתה".
שלום חזר על עדותו על פיה נסע
איתו רהב איתו לחו"ל שכן רהב יודע אנגלית והוא אף יודע את הדברים הטכניים.
לאחר מכן אמר לו רהב שהוא רוצה לעבוד עם הבן שלו וביקש לפטר אותו.
שלום היפנה אותו ליצחק, יצחק הסכים לקבל אותו לעבודה ושלום הסכים כי יעבור אליו.
עוד נאמר כי רהב לא הקים את המפעל כפי שטען, אלא שליצחק היו מהנדסים שבאו מחו"ל להתקין את המפעל.
בנו, יצחק, לא הסתדר איתו ופיטר אותו.






עדות זו של שלום אמינה עלי והיא נתמכת גם בעדותם של יצחק ושל רבינוביץ.
יצחק העיד כי אביו, שלום, העסיק את רהב שכן היתה ביניהם הכרות של כמה שנים. רהב פנה אליו וביקש ממנו לעבור לעבוד בחברה החדשה "ביקש ממני אבי גם זרק לי איזשהי מילה".
יצחק פיטר אותו כי הוא לא בא במרץ לעבודה "הוא היה יושב כל היום".
עוד הוסיף כי כאשר פיטר את רהב, רהב לא קיבל את זה יפה "לקח לו חודש ימים להחזיר לי את הפלאפון, הייתי מתקשר אליו והוא היה צועק עלי".

גדי רבינוביץ
הוא סוכן של חברה שייצרה חלק מהמכשירים המצויים בחברה החדשה.
באשר לרהב – העיד רבינוביץ כי היה נוהג להגדיר את עצמו כמנהל טכני.
בתחום של מכונות וצביעת מתכות הוא מדרג את רהב באמצע מבחינת הבנה טכנית.
רבינוביץ העיד כי תפקידו של רהב בנסיעות לחו"ל היה תפקיד של מתורגמן. אולם, מאחר ויש לו הבנה כלשהי בתחום הטכני - הוא היה מביע את דעתו בישיבות המשותפות. רהב אף השתתף בישיבות בארץ במשרדו של רבינוביץ ועסק בעניינים טכניים.
עם זאת, העיד רבינוביץ, כי שהעיד שלום, כי מי שהתאים את הקרקע למכונות החדשות ועסק בתכנון - היה היצרן אשר שלח נציג לישראל.
היצרן הוא זה שמסר את השרטוטים כדי שיכינו את התשתיות המתאימות, ורהב הסתכל על השרטוטים.

מכל האמור לעיל עולה כי מדובר בעובד אחד אשר עבר מהחברה לחברה החדשה.
לעובד זה היה אכן ידע טכני כפי שחזר ואישר שלום בעדותו. אולם, אינני סבורה שיש לקבל כאמינה את עדותו על פיה בנה את המפעל החדש.
העדפתי את עדותו של רבינוביץ, שהוא עד חיצוני אשר העיד כי היו לו בעבר קשרים עם שלום וכי כיום אין לו עסקים איתו.
על פי עדות זו היתה אומנם לרהב מעורבות ברכישת המכונות עבור החברה החדשה, מעבר לתרגום לאנגלית, בזמן הנסיעות לחו"ל. אולם, השרטוטים והכנת הקרקע למכונות נעשו על ידי היצרן של המכונות ולא על ידי רהב.
מדובר בעובד אחד אשר עבר לתקופה מסויימת מהחברה לחברה החדשה, לאחר שהיה מועסק במשך שנים רבות בחברה. בגין יחסיו המיוחדים עם שלום לא פוטר מעבודתו למרות הפסקה של עבודה בפועל של שנה וחצי לאחר תאונת עבודה.
שלום אפשר לרהב לחזור לעבודה במשרה חלקית שאיננה קשורה לתפקידים אשר מילא קודם לכן, ולא מדובר בתפקיד מפתח או בתפקיד משמעותי כפי שרהב ניסה לתאר בעדותו.

מקרה מיוחד זה איננו עולה בקנה אחד עם טענתו של התובע כי הוברחו עובדים מהחברה לחברה החדשה.
-
טענות התובע בדבר מימון פעילותה של אור אפוקסי
בכתב התביעה טען התובע כי שלום הבריח את החברה לחברה החדשה וכי יש לראות בו למעשה כרוח החיה וכבעליה.
התובע טען כי שלום ורעייתו רשמו את יצחק כבעל מניות בחברה החדשה מתוך כוונת
תרמית.
יצחק שעבד את כל מניותיו בחברה לאביו ולאמו והוריו של יצחק שעבדו לטובת החברה החדשה פקדון שקלי שלהם.

בסיכומים הורחבה החזית על ידי התובע, הרחבה אליה התנגדות הנתבעים במהלך הדיון. נטען על ידו כי נעשה על ידי שלום "משחק כסאות" ביצירת בעלות פיקטיבית במניות אור אפוקסי באמצעות איש קש, בניית שעבודים הדדיים, חוב הלוואה פיקטיבי והסכם הלוואה למראית עין.
נטען, כי מלבד משכון ביתם הודו שלום ודליה כי נתנו ליצחק הלוואה נוספת של 500,000 ₪, בזמן שמפעל החברה כבר נסגר והוקם תחתיו מפעל חדש.
כל הסיכון הכספי היה של שלום ויצחק היה למעשה "בובה על חוטים" או קרקע נוחה להקמת אור אפוקסי שלא על שמו של שלום - בכוונה לחמוק מאחיו התובע ומנושיו.

כפי שכבר קבעתי לעיל, נקבע בפסק הדין בהליכים הקודמים, באופן חד משמעי כי לא נעשתה כל תרמית מצד שלום או מי מטעמו במסגרת הפעלתה של חברת ג'רסי.
מכאן עולה כי כל טענותיו של התובע מופנות, למעשה, לפעולות מימון אשר נעשו על ידי שלום ודליה
בכספיים פרטיים שלהם, שאין להם ולטענת תרמית במסגרת החברה ולא כלום.

כרקע לדיון בטענות אלה של התובע, יש לחזור ולציין כי החברה היתה חברה אשר עסקה בפעילות מצומצמת בהרבה מזו של החברה החדשה.
לחברה היתה מצבעה קטנה לצביעת מתכות קטנות ואילו החברה החדשה פועלת בטווח עבודות גדול בהרבה.
המכשירים אינם אותם מכשירים ואין גם כל בסיס לטענתו של התובע, בדבר הברחת ציוד, שכן כל המכשירים עבור החברה החדשה נרכשו עם הקמתה.
מחומר הראיות עולה כי ג'רסי כלל לא היתה יכולה לבצע את העבודות המבוצעות בחברה החדשה.
שלום העיד בתצהירו כי עם השנים קמו לג'רסי מתחרים רבים ויחד עם יתר הקשיים שהיו לה, לא הצליחה לעמוד בתחרות עד אשר הפסיקה לפעול בשנת 2010.
כב' השופטת אגמון-גונן ציינה בפסק הדין מספר גורמים אובייקטיבים אשר גרמו למצב הכלכלי של החברה בגינו הופחת הן שכרו של התובע והן שכרו של שלום – הליכים שהתנהלו בבית המשפט לעניינים מקומיים, צו סגירה בעקבות העדר רישיון עסק תקף והמשבר הכלכלי אשר שרר בעולם כולו.
בתצהירו הבהיר שלום כי הוא חולה לב מורכב ונקבעו לו בעקבות מצבו הבריאותי 91% נכות קבועה. לכן, הוא איננו מסוגל לעבוד באופן סדיר ואף אינו מסוגל לנהל מפעל כלשהו.
אישורים רלוונטיים צורפו לתצהיר ולא נסתרו בדרך כלשהי במהלך הדיון.
שלום העיד כי ג'רסי המשיכה לפעול גם לאחר שהוקמה החברה החדשה אשר עבדה במקביל אליה.
שלום חזר וציין את הסיבות אשר פורטו בפסק הדין, כאמור לעיל, בגינם נפסקה פעילותה של החברה.
עוד נאמר על ידו כי במהלך שנת 2010 נמכרו רוב המכונות והמכשירים המשומשים של החברה בתנאי שוק לצדדים שלישיים והתמורה הופקדה בחשבונות החברה.
אף מכונה לא נמכרה לו או למי מטעמו.
חשבוניות בעניין מכירת המכונות צורפו כנספח לתצהיר ואף עדות זו לא נסתרה במהלך הדיון.
שלום העיד כי כל שאשתו והוא עשו היה לתמוך בבנם הבכור, יצחק, על ידי העמדת בטחונות לאשראי בנקאי מכספים ומרכוש פרטי שלהם ובמתן הלוואות פרטיות
מכספם.
החברה החדשה נרשמה עוד במרץ 2008 כחברת יחיד בבעלות יצחק.
יצחק היה אז בן 30 ובעל משפחה משלו והחליט שאין לו עתיד מקצועי בחברת ג'רסי בה עבד שנים רבות, בין היתר בגין הסכסוכים המשפחתיים.
דליה ושלום הלוו לו הלוואה פרטית, שעבדו חסכונות פרטיים שלהם בבנק הפועלים ומשכנו את ביתם לקבלת הלוואה מבנק לאומי. לצורך הבטחת השבת ההלוואה נרשם משכון על מניות יצחק היות וזה כל רכושו.
יצחק מחזיר את ההלוואה לפי יכולתו ובתשלומים.
עוד ציין שלום, כי המשיך כל העת להשקיע כספים פרטיים שלו בג'רסי, מבלי שהתובע השקיע השקעה מקבילה. זאת אף לאחר שיצחק פרש מג'רסי והקים את החברה החדשה.
שלום צירף אישור על העברת סכום של 100,000 ₪ לג'רסי בשנת 2009.
בתצהירו של יצחק נאמר כי פעילותה של החברה, שהיו לה עשרות מתחרים בשוק, היתה משותקת בגין המלחמות הבלתי פוסקות בין התובע לבין שלום.
לדבריו, עבד כל חייו הבוגרים בתחום צביעת המתכות ובמסגרת החברה עבד עד שנת 2008.
משראה כי אין תוחלת לחברה שהיא מיושנת ובעלת ציוד מיושן ומשותקת בגין הסכסוכים, החליט לצאת לדרך חדשה ועצמאית והקים בהשקעה של
מיליוני ₪ את החברה החדשה.
יצחק ציין בתצהירו את השוני בין שני המפעלים ואת הלקוחות השונים.
כמו כן פורט הציוד החדיש וסוג העבודות שניתן לבצע באמצעותו.
נאמר כי מתוך רשימה של 168 לקוחות של החברה החדשה, פחות משבעה היו גם לקוחות של החברה עד שנסגרה.
יצחק הדגיש כי הוא מעולם לא היה בעל מניות בחברה וכי אין כל מקום לטענה כי הוא איש קש בחברה החדשה או כי מדובר בחברה שהוקמה למטרת תרמית.
רכישת הציוד והמכונות למפעל החדיש של החברה החדשה היתה כרוכה בהוצאות עתק. לכן, לקח במהלך השנים 2008, 2009 הלוואה בסך של 2.6 מיליון ₪ מבנק הפועלים כנגד רישום שעבוד ראשון על המכונות והציוד לטובת הבנק המלווה.
בסכום זה לא היה די ולכן הלוו לו הוריו שלום ודליה מכספם הפרטי סכום של 2.2 מיליון ₪ אותו השקיע בחברה החדשה כהלוואת בעלים.
הביטחונות היחידים שהיה יכול לתת להוריו היו המניות בחברה החדשה אשר שועבדו להם. בתחילת 2010 הלוו לו הוריו סכום נוסף של 400,000 ₪.
מדובר לדבריו בהקמת עסק בעזרה של הורים.
יצחק הסביר בתצהירו כי שלום הוא גמלאי בעל ניסיון עשיר בצביעת מתכות, אשר הלווה לו כספים לשם הקמת החברה החדשה. יש לשלום בהחלט עניין שהחברה החדשה תצליח וההלוואה תוחזר לו.
שלום מגיע למפעל כשלוש פעמים בשבוע ומסייע בעניינים טכניים.
עם זאת, החברה מנוהלת על ידו ומדובר בחברה שהקים בכספים שלווה ועליו להחזיר.

עדויות אלה לא נסתרו בחקירה הנגדית.
בחקירתו הנגדית חזר והעיד שלום כי משכן קוטג' אשר בבעלותו ובבעלות אשתו לבנק לאומי בגין הלוואה של חצי מיליון ₪.
מכספי ההלוואה נתן 400,000 ₪ כהלוואה ליצחק ו-100,000 ₪ השקיע כאמור בג'רסי.
שלום העיד כי את הכסף שנתן ליצחק חסך בשנים הטובות והיו לו גם ביטוחי חיים אותם פרע.
שלום הסביר כי מאחר שהוא ואשתו אנשים מבוגרים הם רצו להבטיח את הכספים שנתנו ליצחק. לכן, מושכנו לטובתם המניות של יצחק "שיהיה ערבות לכספים שנתתי לו, הוא נשוי לך תדע מה יקרה".
שלום העיד כי בנו מחזיר לו את ההלוואות לפי יכולתו וכי בסוף יסתדר איתו.

יצחק אישר בחקירתו הנגדית כי כל הכספים אשר הושקעו בחברה הם מהוריו ומהבנקים; כל המניות שלו משועבדות להוריו והוא מחזיר את ההלוואות להורים כשהוא יכול.
עוד נאמר על ידו כי אין הוא זוכר כמה החזיר והוא יוכל להחזיר להוריו את ההלוואה כאשר יסיים להחזיר את ההלוואות לבנקים כי אז יהיה לו יותר אוויר לנשימה.
שלום גם אישר כי הוריו הילוו לו כספים והוא הלווה לחברה החדשה, והוריו ערבו גם כלפי בנק הפועלים.
יצחק העיד כי לאביו יש חדר לידו במפעל ויש לו טלפון והוא עונה לטלפונים לגבי נושאים טכניים שהוא עצמו לא נמצא במפעל.

עדותם של שלום ושל יצחק היתה אמינה עלי והיא כאמור אף לא נסתרה לגופה.
שלום איננו בקו הבריאות והפסיק לעבוד באופן פעיל בג'רסי לאחר שהמפעל נסגר.
שלום ויצחק מאשרים בעדותם, באופן גלוי לחלוטין, את העזרה שניתנה ליצחק על ידי שלום הן מבחינה מקצועית לאור ניסיונו הרב, והן מבחינה כספית לאור העובדה כי לשלום ולאשתו יש כספים פרטיים שאותם הם יכולים להשקיע.
כאשר הוקם המפעל היה יצחק בן 30 ובעל משפחה, כאשר יש לו ניסיון של שנים לא מבוטלות בעבודה מקצועית במפעל.
כזכור, העיד גונן כי כאשר הוא שיחק כדורגל יצחק היה עובד במפעל.
תמיהתו של התובע באשר לגילו של יצחק ורצונו לפתוח עסק משלו, אינה עולה בקנה אחד עם עדותו על פיה התחיל הוא לעבוד בגיל שמונה, וכי העסק בתחום הביגוד היה שלו כבר בשנת 74' כאשר היה כבן 27.
לו עצמו יש שלושה ילדים, כאשר שתיים מהם עובדים איתו בעסק.
בתו עובדת בעסק של בעלה והם עובדים ביחד משנות ה- 20 המוקדמות לחייהם.
התובע העיד כי הוא עזר לילדיו כמו כל הורה.
אין לכן כל סיבה שלא להבין את רצונו של יצחק לצאת לחיים עצמאיים בגיל 30, בהיותו בעל ניסיון מקצועי מגיל צעיר.
מקובלת עלי במיוחד עדותו על פיה לא ראה עתיד מקצועי בג'רסי, בין היתר, לאור הסכסוכים הקשים בין התובע לבין אביו.
אין כל בסיס לטענת תרמית כלפי התובע או הברחת נכסי החברה בגין העזרה, אם כי עזרה מסיבית, אשר ניתנה על ידי שלום ודליה לבנם יצחק מרכושם הפרטי.
גם העובדה כי העדיפו להשקיע במפעל מקצועי ולא בדוכן פלאפל אשר מפעיל אחד מהבנים האחרים, איננה בסיס לטענת תרמית כלפי התובע או גזילת זכות כלשהי מזכותו בחברת ג'רסי.

כל נכסיה של החברה החדשה משועבדים לבנק בגין הלוואה אשר לקח יצחק.
אין כל נכס של החברה החדשה אשר משועבד לטובת מי מהנתבעים והשעבוד היחיד אשר ניתן להורים - הוא כאמור שעבוד על מניותיו של יצחק בחברה החדשה.

לתצהירי הנתבעים צורפו כל האישורים הרלוונטיים בדבר קבלת הלוואות מהבנק והסכמי המשכון. אין כל מקום לכנות פעולות אלה בשם "עסקה סיבובית" או "הברחה" של כספים מהחברה לחברה החדשה.

עוד יש לציין בהקשר זה כי העידה מטעם הנתבעים הגב' אסנת אבנית.
עדה זו היא רואת חשבון אשר משמשת כסמנכ"ל כספים באור אפוקסי.
בתצהירה נאמר כי ישיבות העבודה נעשות עם יצחק ושלום מגיע מידי פעם למפעל ועוזר ליצחק. אולם, אין הוא נוטל חלק בניהול היום יומי, בהחלטות השוטפות ובענייני ניהול הבנקים.
בחקירה גם התברר כי יצחק הוא מורשה החתימה של החברה החדשה.
לחברה היה חשבון בבנק הפועלים והחשבון עבר לבנק דיסקונט, בעיקר לאור העובדה כי קיבלו שם מסגרת אשראי גדולה יותר.
באותו חשבון קיים שעבוד על ממסרים וקווי ייצור של החברה החדשה.
הערבויות הן של יצחק כבעל מניות בלבד ואין שעבודים של צדדים שלישיים.
כמו כן קיימת הלוואה בבנק מזרחי טפחות בערבותו של יצחק בלבד.
לשלום יש חדר במפעל ושם הוא יושב כשהוא מגיע.
מכאן עולה כי בהתנהלות השוטפת של החברה יצחק הוא מקבל ההחלטות והוא מי שערב לחשבונות החברה בבנקים, כאשר שלום מלווה אותו מבחינה מקצועית.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין בסיס לטענותיו של התובע כנגד מי הנתבעים, בדבר עסקאות סיבוביות והסכמי הלוואה בתרמית ביחסים בין התובע, הנתבעים ושתי החברות.

-
הטענה בדבר נושי ג'רסי
בסיכומים חזר התובע על הטענה כי שלום רוקן את ג'רסי מתוכן והעביר את הונו ליצחק ובכך הוא מותיר את נושי ג'רסי בפני
שוקת שבורה.
לאור זאת, נטען כי יש לבצע הרמות מסך שונות.
התובע טען, כאמור, כי בנק מזרחי טפחות ועיריית חולון הם נושיה של ג'רסי.
התובע אף טען בכתב התביעה ובתצהיר, כי הטענה בדבר הברחת פעילות נטענה על ידי בנק מזרחי טפחות אשר הגיש לאחרונה, יחד עם עיריית חולון, תביעות כספיות כנגד ג'רסי, נגדו וכנגד שלום, בגין ערבות לחוב נטען שהותירה ג'רסי.
עוד נאמר כי בנק מזרחי טפחות מחזיק בידו

פסק דין
כנגד ג'רסי שלא התגוננה מפני התביעה.
התובע צירף את בנק מזרחי טפחות כמשיב פורמאלי בבקשה למתן צו מניעה, תפיסת מסמכים ומתן צו למינוי חוק מיוחד.
בנק מזרחי טפחות הגיש בקשה לפטור אותו מהתייצבות לדיון.
בבקשה ציין הבנק כי הוא נמנה אכן על נושיה של ג'רסי, ואף הוגשה תביעה כספית נגדה וכנגד התובע ושלום. אולם, לא מועלית בתביעה הנוכחית טענה כלפי הבנק והבנק אינו צד להליכים המתנהלים בין התובע לבין אחיו שלום.
בנק מזרחי טפחות קיבל פטור מהתייצבות, לפי בקשתו.

אין בפני
י ראייה כלשהי כי התובע פועל בשם מי מנושי ג'רסי והתובע עצמו אינו נושה של החברה.
משקבעתי כי הכספים שהושקעו על ידי שלום ודליה הם כספים פרטיים, ולאור הקביעות כי לא הוברחו נכסים, לקוחות ועובדים מהחברה לחברה החדשה,
ועל יסוד כל הקביעות החלטות בפסק הדין של כב' השופטת אגמון – גונן, הרי שאין רלוונטיות לטענות של התובע בעניין נושי החברה ביחסים שבין הצדדים לתביעה הנוכחית.


4.
סיכום
התוצאה הסופית מכל האמור לעיל היא כי התובע לא הניח תשתית ראייתית כלשהי לטענות השונות אשר הועלו על ידו כנגד הנתבעים בכתב התביעה ודין התביעה להידחות.

התובע יישא בהוצאות המשיבים 1, 3 ו- 5, יחד, בסך 50,000 ₪ ובהוצאות המשיבים
2 ו- 4, יחד, בסך 50,000 ₪.
הסכומים לעיל יישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.


ניתן היום, ב' אב תשע"ג, 9 יולי 2013, בהעדר הצדדים.






חתימה














א בית משפט מחוזי 47241-09/11 מרדכי כהן נ' שלום כהן, דליה כהן, ג'רסי מפעלי צביעת מתכות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 09/07/2013)