פסקי דין על המערער:פלונינגדהמשיבים:1. היועץ המשפטי לממשלה2. הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרעבשם המערער: עו"ד גב' סלאמה (ס"צ)בשם המשיבים: עו"ד גב' נשר (פמ"ח)פסק דין1. ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 19.6.13 לפיה נמשך האשפוז שנכפה על המערער בצו... | פסקי דין על המשיבים:1. היועץ המשפטי לממשלה2. הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרעבשם המערער: עו"ד גב' סלאמה (ס"צ)בשם המשיבים: עו"ד גב' נשר (פמ"ח)פסק דין1. ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 19.6.13 לפיה נמשך האשפוז שנכפה על המערער בצו מיום 3.2.11

58686-06/13 עו     08/07/2013




עו 58686-06/13 נ' היועץ המשפטי לממשלה, הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע





בפני
:
השופט ש' ברלינר
המערער:

פלוני
נגד
המשיבים:

1. היועץ המשפטי לממשלה

2. הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע

בשם המערער: עו"ד גב' סלאמה
(ס"צ)
בשם המשיבים: עו"ד גב' נשר
(פמ"ח)

פסק דין
1. ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 19.6.13 לפיה נמשך האשפוז שנכפה על המערער בצו מיום 3.2.11, תוך שהמערער יוצא לחופשות של 36 שעות. לטענת המערער, יש להקל בתנאי החופשות ואף לסיים את האשפוז ולשחררו מבית החולים.

2. המערער יליד 1973, הוא סובל זה שנים מסכיזופרניה ומאפילפסיה. לחובתו רישומים פליליים רבים בגין אירועים אלימים בהם היה מעורב, כמפורט בגיליון המונח בפני
. ברוב המקרים, הסתיים הדבר בצו אשפוז, אך ביום 5.10.10 בת"פ 42568-07-10 של בית משפט השלום בעכו, הורשע המערער בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, ונדון למאסר לתקופה של 4 חודשים ולמאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים.

ביום 23.12.10 תקף המערער את אימו "באופן שנטל כסא פלסטיק והחל מכה באמצעותו בראשה מספר פעמים .... (ו)כתוצאה ממעשה זה, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש ובהן: שפשוף עם המטומה תת עורית ... בראשה ושפשופים בידה השמאלית." על כך הועמד המערער לדין (ת"פ 40769-12-10 של בית משפט השלום בעכו) ויוחסה לו עבירה זהה לנזכר לעיל - לפי סעיף 368(א) + 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). לאחר שהוברר כי המערער חולה, הופסק ההליך הפלילי נגדו, וביום 3.2.11 הוציא כלפיו בית המשפט בעכו צו אשפוז על פי הוראת סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק).

3. עניינו של המערער בא לבקרתה של הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לששה חודשים (ס' 28 של החוק), והיא מוסמכת להחליט על מתן חופשות. בדיון מיום 20.9.12 החליטה הוועדה להתיר למערער לצאת לחופשות של עד 36 שעות מוגבלות בזמן ובמקום. בתאריך 19.12.12 החליטה הוועדה להמשיך במתן חופשות אלה, ובתאריך 20.3.113 הוחלט להמשיך במתן חופשות מוגבלות בזמן ובמקום עד 36 שעות לפי שיקול דעת המנהל, תוך דחיית בקשת המערער להשתחרר מן האשפוז.

4. ביום 18.6.13 הופנה המערער אל הוועדה ובהפניה סוכם: "מדובר בחולה בן 40 אובחן כלוקה בסכיזופרניה הבפרנית עם אפילפסיה טמפורלית ברקע מאושפז במוסדנו בתוקף צו אשפוז. בתמונה קלינית בולטים סימנים שליליים עם ליקוי קוגניטיבי ועם פגיעה חמורה בשיפוט, שינויים אורגניים באישיותו מלווים בהתנהגות אימפולסיבית תוקפנית. למטופל קיימת פעילות פסיכוטית לא מאורגנת אשר לא אקטואלית ולא משפיעה באופן משמעותי על התנהגותו כעת. יש לציין שהתנהגותו האימפולסיבית התוקפנית, בתגובה לטריגר חיצוני אף מינימלי, נובעת ממחלת אפילפסיה טמפוראלית עם רקע איזון תרופתי, עוצמת ותדירות התפרצויות תוקפניות פחתה. לאור האמור לעיל, אנו פונים לועדה הפסיכיאטרית המחוזית בבקשה לאשר למטופל חופשות ארוכות על פי שיקול דעת המנהל."

בבדיקה בפני
הוועדה נרשם כי המערער "מוזנח בהופעתו. מדבר בשטף, בטון בכייני. יוצר קשר דביק ודרשני. חוזר בצורה סטראוטיפית על בקשותיו. מאוד מצומצם ולקוי באישיותו. האפקט שטוח. שיפוט לקוי. ללא תובנה למצבו." מסוכנותו של המערער הוערכה כנמוכה לעצמו וכבינונית לאחרים. בא כוח המערער ביקש מהוועדה לאמץ את המלצת הרופאים ולאשר "חופשות ארוכות לקראת השחרור המיוחל", אך הוועדה לא נענתה לכך, והחליטה: "לאור התיאור מ - 17.6.13 על עימות עם מטופל אחר והעובדה שלא יצא לחופשות מזה חודשיים, יש מקום לנסות קודם כל את מתן החופשות של 36 שעות ובהמשך, במידה והמחלקה תסבור שיש מקום להרחיב את חופשותיו, תוכל [היינו המערער יוכל] לפנות לועדה בעוד חודש".

המקרה מיום 17.6.13 מתואר בדיווח הסיעודי בו נכתב: "בהיותו בחצר המחלקה התנפל [המערער] על מטופל אחר הפיל אותו על הרצפה והכה אותו בפני
ם ע"י אגרוף ... נראה מעט מתוח, לדבריו [אותו מטופל] הציק לו וקילל אותו, המשיך להציק גם לאחר שביקש להתרחק ממנו ... בשיחה הכחיש את המיוחס לו, לדבריו (ה)מטופל נפל וקיבל מכה ... בהמשך נראה שקט, שהה בחדרו, נטל את טיפולו ללא התנגדות."

5. על החלטה זו מלין המערער. הדיון בערעור נסב על שני נושאים: [א] החופשות. [ב] שחרור מחמת מידתיות.

לעמדת המערער, ראוי לאפשר לו לצאת לחופשות לפי שיקול דעת המנהל, וכן יש לשחררו באופן דחוף מבית החולים. עמדת המשיבים היא כי אין הצדקה להקל בחופשות, ויש לדחות את בקשת השחרור. ב"כ המשיבים מדגישה את עברו של המערער, את אי היציבות בהתנהגותו, ואת התקופה הקצרה יחסית, לטעמה, שחלפה מאז שהוצא צו האשפוז, ועד היום.

6. לא השתכנעתי כי עלי להתערב בהחלטת הוועדה באשר לחופשות. מתן החופשות וקביעת תנאיהן מצויים בלב ליבה של עבודת הוועדה, המעריכה את מצבו של החולה ואת המסוכנות שבו. עליה להעריך את מידת הסיכון שבהימצאות החולה מחוץ למסגרת של השגחה וטיפול, על מנת שלא לחשוף את הסובבים לסיכון של ממש, אותו יש למנוע (ר' בקשר לכך ע"ו (מחוזי חיפה) 37795-02-13 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע
, מיום 3.3.13). לאחר חודשיים שבהם לא יצא המערער לחופשה, לאור האירוע הנ"ל, בהתחשב בכך שכל טריגר חיצוני יכול לגרום לאלימות מצידו ובכך שהמסוכנות היא עדיין ברמה בינונית, ראוי היה לנקוט משנה זהירות לגבי הקלה נוספת בחופשות. כך עשתה הוועדה, ואין להתערב בהחלטתה.

7. בעוד שלמסוכנות משקל רב, אם לא מכריע, כמרכיב עיקרי בשיקול דעתה של הוועדה בהחליטה אם לאפשר לחולה לצאת לחופשות ובקבעה את תנאיהן, לא כך הדבר בעת שאנו שוקלים אם יש לשחרר את החולה מן האשפוז הכפוי הפלילי מכוח דרישת המידתיות. זהו שיקול של בית המשפט בתפקידו כבית משפט פלילי ולא שיקולה של הוועדה שאינה מתאימה, על פי הרכבה הכולל שני פסיכיאטרים, להעריך ולקבוע את הענישה הראויה בפלילים, בגין העבירות שיוחסו לחולה. הדבר גם אינו תואם את מעמדה בהיררכיה המשפטית אל מול בית המשפט שנתן את הצו. (ר' ע"ו (מחוזי חיפה) 46119-04-13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה
, מיום 6.5.13 והאסמכתאות המצוטטות או נזכרות שם). בהקשר זה, אנו מניחים מראש, במיוחד לאור הרישומים הפליליים הרבים שנרשמו לגבי המערער קודם למתן צו האשפוז, כי עומד בפני
נו אדם המעורב שוב ושוב באירועים פליליים אלימים המסכנים את הציבור. אנו מעריכים את מידת העונש שצפוי היה כי ייגזר עליו, על פי גישה מחמירה, אף אם יש מי שיסבור כי בנסיבות המקרה היה בית המשפט הפלילי שועה לטענות ההגנה ומקל עם הנאשם, בין היתר בגלל מחלתו. יחד עם זה, אין אנו הולכים על פי דין העבירה - העונש המרבי הקבוע לה בדין. אנו הולכים על פי העונש המירבי המגיע להערכתנו לאותו נאשם - חולה, בנסיבות המקרה, תוך התחשבות בכל השיקולים הצריכים לעניין, מתוך גישה מחמירה, כאמור.

8. עלינו להעריך, אם כך, מהו העונש שהיה נגזר על המערער במשפטו הפלילי, לו היה בריא ומשפטו היה מסתיים בהרשעה. יש לייחס משנה חומרה לעברו, לתקופה הקצרה שחלפה מאז המקרה הקודם, לעונש המותנה שלא הרתיע אותו, גם לכך שהמותקפת הייתה אימו ילידת 1942. הפגיעה תוך שימוש בכיסא עשוי פלסטיק עשויה הייתה להיות חמורה, אך כאן לא נגרמו פגיעות כה קשות, ונראה שלא היה צורך באשפוז. לו היה המערער בריא, היה בית המשפט הפלילי מפעיל את המאסר המותנה. לאור גישתנו המחמירה, ובהתחשב בכלל הקבוע לכך בדין העונשין (סעיף 58 לחוק העונשין), יש לצבור למערער את 6 חודשי המאסר, בנוסף לעונש המקורי.

בלוקחי כל זאת בחשבון, נראה לי להעריך, על פי גישה מחמירה כאמור, כי בית משפט השלום בעכו לא היה מטיל על המערער, לו היה בריא, עונש מאסר לתקופה העולה על 22 חודשי מאסר בפועל. לכך יש לצרף את המאסר המותנה של 6 חודשים, ואנו מגיעים לתקופה של 28 חודשים. צו האשפוז הוא מיום 3.2.11. תקופה זו מסתיימת ביום 3.6.13. מכאן מתחייבת המסקנה, כי יש לסיים את אשפוזו הנוכחי של המערער במסלול הפלילי, מכוח דרישת המידתיות.

9. על פי הנ"ל, אינני לוקח בחשבון את האפשרות הסבירה כי אם משפטו הפלילי של המערער היה מסתיים בהרשעה ובגזירת דין, היה בית המשפט הפלילי מטיל עליו גם עונש של מאסר מותנה. לצורך המידתיות אני משווה בין אורך תקופת המאסר בפועל שהייתה צפויה לו לבין אורכה של תקופת האשפוז בה הוא שוהה מכוח הצו.

לעומת זאת, אם הייתה הוועדה ממירה, בשלב כלשהו, את צו האשפוז לצו בדבר טיפול מרפאתי כפוי הייתי מבסס את המידתיות על פי השוואה שונה במקצת הלוקחת, מצד אחד, בחשבון, את האורך הכולל של תקופת המאסר + המאסר המותנה המופעל + תקופת המאסר על תנאי אל מול התקופה הכוללת של האשפוז הכפוי + הטיפול המרפאתי הכפוי. (ר' ע"ו (מחוזי חיפה) 34758-06-11 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 26.6.11; ע"ו (מחוזי חיפה) 27451-01-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 25.1.12, וכן ע"ו (מחוזי חיפה) 20161-10-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע
, מיום 21.10.12).

באשר לסמכותה של הוועדה להמיר את צו האשפוז בצו לטיפול מרפאתי כפוי ר' ע"ו (מחוזי ירושלים) 53041-07-11 ד.פ. נ' מדינת ישראל - הועדה הפסיכיאטרית של מחוז ירושלים, מיום 10.8.11.

10. כמוסבר לעיל, מצבו של המערער, מפאת מחלת הנפש הפעילה בו ועל רקע מחלת האפילפסיה ממנה הוא סובל, אינו יציב, וכל טריגר חיצוני עשוי לגרור אותו להתנהגות אלימה. שחרורו מבית החולים עלול לסכן את הסובבים במידה שאין לאפשר. ההגנה על הסובבים, ועל הציבור, מפני המסוכנות שבמערער היא אינטרס הבא לידי ביטוי לא רק באשפוז כפוי פלילי, אלא גם כהצדקה המוכרת בחוק לאשפוז כפוי אזרחי: סעיפים 6 ו- 7 של החוק מדברים במפורש על "סיכון פיזי מיידי", ועל "סיכון פיזי שאינו מיידי" כעילה לאשפוז כפוי אזרחי. השחרור של המערער לא יהיה בן פועל מיד, כך שהגורמים הנוגעים בדבר והאחראיים לנקוט פעולה דרושה להגנת הציבור מפני הסיכון שבחולה הנפש בהיותו חופשי, יוכלו לשקול את צעדיהם בעוד מועד. ר' סעיף 28(ד) של החוק.

11. לסיכום: אם הייתי מגיע למסקנה כי יש להמשיך באשפוזו הפלילי הכפוי של המערער בבית החולים, לא הייתי מתערב בהחלטה המסדירה המשך מתן חופשות מוגבלות בזמן ובמקום, כפי החלטת הוועדה. אולם, הואיל ואשפוזו של המערער במסלול הפלילי נמשך זה תקופה ארוכה, המגעת לגבול העליון של הענישה שהייתה צפויה לו לפי גישה מחמירה, לו היה בריא ומשפטו היה מסתיים בגזר דין, יש להביא לסיום האשפוז במסלול הפלילי. הציבור לא ייפגע מכך, שכן ניתנת שהות מספקת לגורמים המתאימים להגן על הציבור מפני המסוכנות שבמערער. חירותו של המערער, לא תיפגע גם היא מעבר למידה הנדרשת.

12. לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שהמערער ישוחרר מן האשפוז ביום 21.7.13, אלא אם כן תעמוד כלפיו בתאריך האמור אסמכתא מתאימה להחזקתו בכפיה בבית החולים, שלא מכוח צו האשפוז שהוצא ביום 3.2.11.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי חיפה

ע"ו58686-06-13פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה
08 יולי 2013
1 מתוך 5








עו בית משפט מחוזי 58686-06/13 נ' היועץ המשפטי לממשלה, הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע (פורסם ב-ֽ 08/07/2013)