פסקי דין על נירב מתכות | פסקי דין על עו"ד בניהו לאבל | פסקי דין על עו"ד עמית לדרמן | פסקי דין על בנק לאומי לישראל | פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט | פסקי דין על ניר אלמגור ואח' |

9925-08/12 פרק     15/07/2013




פרק 9925-08/12 נירב מתכות בע"מ, עו"ד בניהו לאבל, עו"ד עמית לדרמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק מרכנתיל דיסקונט, ניר אלמגור ואח'









בתי משפט
בית המשפט המחוזי בבאר שבע



בפני
כב' השופטת שרה דברת
– ס. נשיא
פר"ק 9925-08-12
בקשה 7


בעניין:
פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג
להלן: "הפקודה"

ובעניין:
נירב מתכות בע"מ

ח.פ. 513118299
להלן: "החברה"

ובעניין
:
1. עו"ד בניהו לאבל

- בתוקף תפקידו ככונס נכסים
2. עו"ד עמית לדרמן
– בתוקף תפקידו ככונס נכסים
להלן: "כונסי הנכסים"

ובעניין:
1.

בנק לאומי לישראל בע"מ
2. בנק מרכנתיל דיסקונט
להלן: "הנושים המובטחים"

ובעניין:
ביצרון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית
ע"י ב"כ

עו"ד ירון אילן
להלן: "ביצרון"

ובעניין:
1. ניר אלמגור
2. מירב אלמגור
להלן: "בעלי המניות"

ובעניין:
משרד האוצר – אגף המכס ומע"מ
באמצעות עו"ד זכריא קאסם
להלן: "מכס ומע"מ"

ובעניין:
רומאל
ציפויי חוץ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עופר נעם
להלן: "הרוכשת"

ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
להלן: "הכונ"ר"


החלטה

1.
בקשה לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן – "חוק החברות") לאישור הסדר נושים של נירב מתכות בע"מ
(להלן – "החברה").
החברה עסקה ביבוא ושיווק מוצרי ברזל ומתכת גולמיים ומעובדים לתעשייה וחקלאות, וכן ביצור חממות ולולים. מפעלי החברה ממוקמים באזור התעשייה כנות על שני מגרשים – מגרש 20 ומגרש 21 – אותם שוכרת החברה מביצרון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן – "מושב ביצרון"). מגרש 20 הושכר החל מיום 27.3.03 לתקופה של 25 שנה, עם זכות סירוב ראשונה ל -23 שנים נוספות; ביום 11.3.05 חתמה החברה על הסכם עם מושב ביצרון לפיו שכרה גם את מגרש 21, לתקופה של 25 שנה. דמי השכירות עבור מגרש 20 שולמו כסדרם, ואילו דמי השכירות עבור מגרש 21 לא שולמו החל מיום 1.1.10. ביום 29.1.12 הגיש מושב ביצרון תביעה לפינוי החברה ממגרש 21 וכן לפיצוי כספי (ת.א. 55706-01-12 בימ"ש השלום רחובות).

2.
בשל קשיים כלכליים של החברה, אשר הגיעה לכדי חדלות פרעון, הגישו נושיה המובטחים של החברה, בנק לאומי ובנק דיסקונט, בקשה למינוי כונסי נכסים זמניים לחברה ביום 6.8.12. ביום 7.8.12, לאור הסכמת החברה, מיניתי את עוה"ד בניהו לאבל ועמית לדרמן ככונסי נכסים זמניים לחברה (להלן – "כונסי הנכסים"); ביום 1.11.12 מונו הם לכונסי נכסים קבועים לחברה.
לאור רצונם למכור את החברה כ"עסק חי", על מנת להשיא את התמורה המירבית לתשלום החובות לנושים, הציעו כונסי הנכסים את החברה למכירה, בין בדרך של רכישת מניותיה ובין בדרך של רכישת פעילותה. ההצעה הרצינית היחידה שהתקבלה בעקבות הפנייה לקבלת הצעות היתה של חברת רומאל ציפויי חוץ בע"מ (להלן – "רומאל"), על פיה תרכוש את כלל מניות החברה, נכסיה ופעילותה, תמורת 3,550,000 ש"ח. הצעתה של רומאל הותנתה בכך שהמכירה תכלול את חוזי השכירות של החברה ביחס למגרשים 20 ו - 21 באזור התעשייה כנות, כאשר תוקפם של חוזים אלה יאושר במפורש על ידי בית המשפט.
לאור הצעתה של רומאל כונסו אסיפות נושים של החברה, במסגרתן הוצע לנושים הסדר נושים, על פיו יאושר הסכם המכר לחברת רומאל, סכום המכירה יועבר לקופת ההסדר, ויחולק בין הנושים לפי מפתח שנקבע.
ביחס למושב ביצרון, הוצע כי ישולמו לו כל חובות העבר, ותנתן התחייבות להמשך תשלום דמי השכירות כסדרם בעתיד, על ידי רומאל. בסופו של יום, נתנו כל נושי החברה את הסכמתם להסדר הנושים המוצע, פרט למושב ביצרון. כונסי הנכסים הגישו בקשה לבית משפט, היא הבקשה בפני
, לאישור הסדר הנושים.
לאחר הגשת הבקשה, ויום טרם הדיון בה, הוגשה הצעה נוספת לרכישת החברה של חברת ברוש שירותי רכב בע"מ (להלן – "ברוש"), בסך 4,000,000 ש"ח. ביום הדיון הסתבר כי מושב ביצרון אינו מתנגד להצעה זו, שכן העומד מאחוריה הינו חבר הנהלת אגודת המושב.
עוד יצויין כי במהלך הדיון העלתה רומאל את הצעתה ל – 4,000,000 ש"ח, בעוד ברוש העלתה את הצעתה ל – 4,550,000 ש"ח.

טענות הצדדים
3.
כונסי הנכסים עותרים לאשר את הסדר הנושים ואת ההסכם עם חברת רומאל, על אף התנגדותו של מושב ביצרון. הם מדגישים כי הנכס העיקרי של החברה הינם הסכמי השכירות לטווח ארוך במקרקעין אשר באזור התעשייה כנות. ללא הסכמי שכירות אלה, לא ניתן יהיה למכור את החברה כעסק חי ולא יהיה מנוס ממכירת ציוד החברה ויתרת המלאי שלה בלבד, תמורת סכום זעום.
כונסי הנכסים סבורים כי ניתן לכפות על מושב ביצרון את המשך קיום הסכמי השכירות מאחר והתנגדותם הינה חסרת תום לב; הפסיקה בעניין זה קובעת כי ביטול הסכם שכירות לאחר שהחברה החלה בהליכי פירוק, תוך פגיעה בניסיון להפעילה כעסק חי ולמוכרה, יכול להחשב כפעולה בחוסר תום לב. בענייננו בקש המושב לבטל את ההסכם לאחר שהחברה כבר היתה בקשיים ניכרים והוגשה נגדה בקשת כינוס קודמת, שנמחקה. כונסי הנכסים מפנים להוראות סעיף 350ח. לחוק החברות, ממנו עולה במפורש כי גם אם קמה לצד להסכם, הזכות לבטלו בשל הפרתו בידי החברה, מוסמך בית המשפט לכפות את אימוץ ההסכם במידה ושוכנע כי החברה תקיים את חיוביה מאותו מועד ואילך. מאחר ובנסיבות כאן זכויות מושב ביצרון לא יפגעו, שכן יועמד שוכר סולבנטי לשטח, אשר יערוב לתשלום השכירות ויפרע מלוא חוב העבר – אין הצדקה להעדיף את רצונו של מושב ביצרון לבטל את חוזה השכירות על פני הפגיעה הקשה שתגרם ליתר נושי החברה במידה והסדר הנושים לא יאושר.
כונסי הנכסים סבורים כי ניתן ליישם את הוראות החוק העוסקת בהבראת חברות, משניתן לעבור מהליכי פירוק להליכי הבראה, על כן אין ספק שניתן לעבור מהליכי כינוס להליכי הבראה.
כונסי הנכסים טוענים כי לא ניתן לקבל את הצעתה של ברוש, אשר הוגשה באיחור רב, לאור ההלכה שנקבעה בע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פד"י נה(4) 410 (18.6.01) (להלן – "לוי נ' ברכה"). הם סבורים כי נכונות מושב ביצרון לקבל הצעה זו לאחר שהתנגד נחרצות להסדר הנושים, רק מדגישה את חוסר תום הלב בהתנהלותו, במסגרתה מוכן הוא לפגיעה קשה בכלל נושי החברה ובלבד שהשטח יושכר לחבר אגודה בלבד.

4.
הכונס הרשמי תומך אף הוא בהסדר המוצע. לשיטתו, מושב ביצרון אינו יכול להתנגד לשינוי בעלי המניות בחברה, כאשר אין כל הגבלה מעין זו בחוזה השכירות בין הצדדים. כן יש ליתן משקל לכך שמדובר בהליך של חדלות פרעון, בו - לא אחת - דינים ספציפיים נדחים, ובכך יש כדי להפחית מזכותו של המושב לבטל את חוזה השכירות עם החברה.
הכונס הרשמי מוסיף וסומך ידיו על נימוקי כונסי הנכסים. לשיטתו, החוק מאפשר מעבר להליכי הבראה בכל שלב, גם לאחר הליך כינוס הנכסים, בהתקיים הנסיבות המתאימות. בהתאם להוראות סעיף 350ח. לחוק החברות, ניתן לכפות על המושב את המשך השכירות, שכן זכויות מושב ביצרון הובטחו, ואין הצדקה לקבל התנגדותו, בנסיבות בהן היא נובעת רק מהעובדה שהרוכש המוצע אינו חבר באגודת המושב. אמנם חוזה השכירות עם החברה בוטל טרם הליכי הכינוס אולם יש מחלוקת אם הביטול הוא כדין, ונראה כי הוא עונה להגדרת החוק של ביטול בסמוך להליכי הכינוס, שכן בעת ביטולו כבר היתה החברה בקשיים כלכליים ניכרים.

5.
מושב ביצרון מתנגד להסדר המוצע. הוא מציין כי הסכם השכירות בוטל כשנה וחצי טרם מתן צו הכינוס, בשל אי תשלום דמי השכירות, עילה המהווה הפרה יסודית של ההסכם, וגם תביעת הפינוי הוגשה שבעה חודשים טרם מינוי כונסי הנכסים. בנסיבות אלה לא ניתן לכפות על מושב ביצרון את המשך קיום ההסכם גם לפי סעיף 350ח. לחוק החברות, במיוחד לאור הפסיקה המאפשרת סילוק יד מנכס גם במהלך הליכי כינוס. לא יתכן כי הליך כינוס יעניק לחברה חסינות מפני פינוי מנכס על אף הפרת ההסכם.
המושב טוען כי בפועל המדובר בכפייה להכניס שוכרים חילופיים, שכן המדובר בעסק שונה אשר יעסיק עובדים אחרים. למושב ביצרון - אשר יאלץ להתמודד עם שוכרים חדשים למשך שנים ארוכות - זכות להתנגד להעברת השכירות אליהם. המושב מוסיף ומציין כי מאחר והינו אגודה שיתופית, אשר תפקידה לדאוג לרווחת חבריה, זכאי הוא להעמיד נגד עיניו גם שיקולים, שאינם כלכליים, בקביעת שוכר הנכס. על כן, כאשר מדובר במציע שהינו חבר אגודה, אשר לאגודה יחסים טובים עימו, יש לאפשר למושב ביצרון לשקול שנית ולהסכים להסדר עם חבר האגודה.

6.
רומאל סבורה כי לא ניתן לקבל את הצעתה של ברוש, הן בשל מועד הגשתה והן מאחר והיא אינה מציינת כי העומד מאחורי ההצעה הינו חבר אגודה ואף חבר הנהלה. רצונו של מושב ביצרון ליתן עדיפות לחברי האגודה הינו שיקול לא ענייני שאינו לטובת הנושים. חוזה השכירות נחתם עם החברה, וימשיך להתקיים עם החברה, כאשר רק בעלי המניות בה הם שיתחלפו. רומאל סבורה, כי סעיף 350ח. לחוק החברות נועד בדיוק למצב מעין זה, על אף הגשת תביעת הפינוי, שכן המדובר בנכס מהותי שעדין מוחזק על ידי החברה בפועל. כן היא מדגישה כי למושב ביצרון לא יגרם כל נזק מהמשך השכירות.

7.
ברוש מציינת כי ניהלה משא ומתן עם כונסי הנכסים, אשר לא טענו נגדה עד כה להפרת חובת תום לב. כן היא סבורה כי מאחר והצעתה של רומאל היתה תלוייה בתנאים מתלים, אשר ספק אם יתקיימו, אין פגם בהגשת הצעות נוספות. ברוש מוסיפה כי לא הסתירה את העובדה כי העומד מאחורי ההצעה הינו חבר בהנהלת מושב ביצרון.

דיון
8.
צד להסכם עם חברה חדלת פרעון הודיע על ביטול ההסכם, טרם החל הליך חדלות הפרעון, אך אימוץ ההסכם הינו תנאי הכרחי לקיומו של הסדר נושים, אשר יטיב עם כלל הנושים, האם ניתן לכפות את קיומו של הסכם, על אותו בעל דין שאינו מעוניין בכך? זו השאלה לדיון.
סבורה אני, עם כל הצער שבדבר
- שכן אין ספק כי הסדר הנושים המוצע הינו ההסדר המיטבי לנושי החברה בנסיבות שנוצרו - שהתשובה לשאלה זו הינה שלילית. לא ניתן, בנסיבות שכאן, לכפות על מושב ביצרון את המשך קיומו של הסכם השכירות ביחס למגרש 21, ככל שיקבע בהליך המתנהל בעניין זה בבית משפט השלום ברחובות כי ההסכם בוטל כדין.
אסביר:

9.
אקדים ואציין, כי תמימת דעים אני עם עמדתם של כונסי הנכסים והכונס הרשמי, כי כשם שניתן לעבור מהליכי פירוק להליכים של הבראת חברה, כך ניתן היה במקרה זה לעבור מהליכי כינוס נכסים להליכים של הבראת חברה ומכירתה כעסק חי. אין מקום לאבחן לעניין זה בין כינוס הנכסים לפירוק כשהמטרה היא הבראת החברה, ובשני המצבים הרצון הוא להשיא את התמורה המירבית לנושיה.

10.
כאשר עוסקים בהבראת חברה המצויה בחדלות פרעון קיימת, לעיתים, חשיבות רבה להמשך קיומו של הסכם, שנכרת בין החברה חדלת הפרעון בעת היותה סולבטנית, לבין צד ג'. קיומו של הסכם שכירות בו מנוהל בית העסק, כבענייננו, הינו דוגמא מובהקת למצב מעין זה, שכן ביטולו של הסכם השכירות - גם אם זה נעשה כדין ובעקבות הפרה יסודית של החברה חדלת הפרעון - עלול להכשיל את הליך ההבראה של החברה. במקרים מעין אלה, מתנגשים חופש החוזים וזכותו של צד לחוזה להתנער מחוזה שהופר, עם הרצון להבריא את החברה לטובת כלל נושיה.
בעניין זה נקבע על ידי כב' השופט א. אורנשטיין -
"בית המשפט העליון (מפי הנשיא שמגר) קבע במסגרת
ע"א 158/80
שלום נ' מוטה
כי אין לראות בעמידתו של צד לחוזה על זכותו לביטול חוסר תום לב א-פריורי, גם אם ניכר כי הביטול משפר את מצבו של אותו צד. רק לעיתים רחוקות ייחשב השימוש בזכות הביטול כחוסר תום לב...
אלא שאין להתעלם מהמציאות המשפטית והמסחרית בתיקי פירוק, בה חוזר על עצמו "התסריט" במהלכו ממהר משכיר להפעיל את זכות הביטול החוזית כנגד חברה אשר הוגשה לגביה בקשת פירוק עוד טרם ניתן צו פירוק. או לחילופין, שניתן בעניינה צו פירוק אשר כולל (לעיתים) הוראה להפעלה כ"עסק חי". זאת מבלי לעשות בירור קצר בדבר יכולתה של החברה לעמוד בחובות השכירות, ומבלי להצביע על נזקים מוחשיים קיימים או עתידיים... התנהלות זו מביאה לעיתים להחמרת מצבן של החברות המצויות בפירוק "מפעיל" ועשויה לסכל את מטרתו"
(בש"א (מחוזי ת"א) 24654/07 עו"ד איתן ארז נ' אפריקה ישראל, עמ' 7-8 (20.8.08)).
בשל הרצון לאזן בין זכותו של צד לחוזה לבטל חוזה שהופר, לבין הרצון להבריא את החברה חדלת הפרעון, הוצע לסייג את זכותו של בעל החוזה לבטל אותו בנסיבות המתאימות, בהן הנימוקים התומכים בביטול אינם מתקיימים - למשל, כאשר הפגיעה בצד השני לחוזה הינה קטנה והחוזה הינו חיוני לקיומה העסקי של החברה, חדלת הפרעון (דוד האן, דיני חדלות פרעון, עמ' 431-437 (2009)).

11.
בעקבות החשיבות הקיימת באימוץ חוזה קיים בהליכי חדלות פרעון, בהתקיים הנסיבות המתאימות, נחקק ביום 17.7.12 תיקון מס' 19 לחוק החברות. במסגרת תיקון זה נוסף לחוק סעיף 350ח., המאפשר לבית המשפט להורות על המשך קיומו של חוזה קיים, על אף קיומה של עילה לביטולו:



350

ח. (א)
בסעיף זה ובסעיפים 350ט עד 350יא –

"הפרה" – למעט בשל עילת חדלות פירעון;

"חוזה קיים" – חוזה שחברה בהקפאת הליכים היא צד לו, מועד כריתתו קדם למועד תחילת הליכי ההבראה וביצועו טרם הושלם בידי שני הצדדים במועד האמור, אף אם בוטל כדין בסמוך לפני אותו מועד;
(...)

(ג)
בעל תפקיד רשאי להחליט על המשך קיומו של חוזה קיים (בסימן זה – אימוץ) או על ויתור עליו, ואולם אימוץ חוזה קיים, שלצד השני זכות לבטלו או שבוטל כדין בסמוך לפני תחילת הליכי ההבראה בשל הפרתו בידי החברה, או ויתור על חוזה קיים, יהיו באישור בית המשפט.

(ד)
היתה לצד השני זכות לבטל חוזה קיים בשל הפרתו בידי החברה, לא יאשר בית המשפט את אימוצו, אלא אם כן שוכנע כי החברה תקיים את חיוביה לפי החוזה ממועד האימוץ ואילך; בית המשפט רשאי לקבוע דרכים להבטחת קיום החיובים כאמור, ובכלל זה מתן ערובה.
דברי ההסבר לחוק (הצעות חוק הממשלה 582 מיום 17.5.11, עמ' 641) מבהירים, כי התיקון לחוק נועד ליתן מענה לצורך שנזכר לעיל, לאזן בין הרצון להבריא חברה לבין זכותו של צד לחוזה שהופר להתנער מאותו חוזה:
"... החידוש המשמעותי בסעיף המוצע אינו בסמכות לוותר על חוזה, אלא בסמכות לאמצו, קרי – לכפות את המשך קיומו של חוזה, מקום שבו הצד השני זכאי לבטלו.
מתן הסמכות לאמץ חוזה, גם אם הופר קודם לכן בידי החברה, חשוב להבראת החברה, שכן הוא מאפשר את המשך הפעלתה. ואולם סמכות זו שוללת מהצד השני לחוזה את זכותו לפי דיני החוזים לבטל את החוזה בינו לבין החברה בהתקיים עילת ביטול בשל הפרה הקבועה בדין. כדי לאזן בין האינטרסים השונים קובע הסעיף המוצע הוראות שמטרתן להבטיח, במידת האפשר, כי אימוץ החוזה בידי בעל התפקיד, בניגוד לרצונו של הצד השני לחוזה, אשר היה זכאי לבטלו לולא הוראות סעיף זה, תתאפשר רק אם הצד השני לא ייפגע כתוצאה מאימוץ החוזה...".

12.
מהאמור עד כה ניתן לראות, כי במסגרת האיזונים שנקבעו, הוחלט כי היכולת לאמץ חוזה -על אף קיום עילה להפרתו - תהא רק במצבים בהם מבקש הצד לחוזה לבטלו לאחר שהחלו הליכי חדלות הפרעון, או לחילופין - כאשר החוזה "בוטל כדין בסמוך לאותו מועד". כאשר ביטול החוזה נעשה מוקדם יותר, ובטרם נפתחו הליכי חדלות הפרעון, לא קמה היכולת - היחודית להליכי חדלות הפרעון - להתערב בחופש החוזים של הצדדים ולכפות עליהם המשך התקשרות, שאינם מחוייבים בה.
בענייננו, ביטל מושב ביצרון את הסכם השכירות בנוגע למגרש 21 שבעה חודשים טרם מינוי כונסי הנכסים, עת הוגשה תביעת הפינוי. למעשה, לו הליך תביעת הפינוי בבית המשפט היה מהיר יותר, יתכן וכונסי הנכסים היו עומדים, עם מינויים, מול מעשה עשוי. בנסיבות אלה, לא ניתן להחיל את סעיף 350ח. לחוק החברות ולהורות על אימוץ חוזה השכירות בניגוד לרצונו של מושב ביצרון משהביטול אינו "בסמוך" משכך, דין תביעתו של מושב ביצרון לסילוק ידה של החברה מהמגרש להתברר כסדרה ולא ניתן להורות, למטרת הסדר הנושים, על אימוץ החוזה בעל כורחו של מושב ביצרון.
כונס הנכסים הרשמי סבור, כי ניתן ליתן פרשנות מרחיבה יותר להוראת החוק הנוגעת לביטול 'בסמוך' למועד נקיטת הליכי חדלות הפרעון, בדומה לנהוג במקרים מסויימים של חדלות פרעון. איני סבורה כי יש מקום לפרשנות מעין זו, בנסיבות בהן מדובר בפרק זמן לא קצר, של כשבעה חודשים.
גם לא הוכח כי ביטול הסכמי השכירות נבע מחששם של חברי המושב מפני כניסה להליכי חדלות פרעון, אף כי המושב סבר כי החברה אינה משלמת את השכירות מפאת קשיים כלכליים (סעיף 12 לתצהירו של מר יהודה טל, יו"ר ועד האגודה, בת.א. 55706-01-12). כמו כן, איני סבורה כי הונח בסיס ראייתי לטענה כי יש פגם בבחירתו של מושב ביצרון לנקוט בהליכי פינוי לאחר שהחברה לא שלמה דמי שכירות במשך שנתיים.
על כך יש להוסיף, כי גם עיון בהליכי חקיקת תיקון מס' 19 לחוק החברות אינו מאפשר פרשנות מרחיבה כפי שמציע הכונ"ר. הצעת החוק המקורית אפשרה לאמץ חוזה, אשר לא בוטל טרם הליכי חדלות הפרעון; הניסוח המאפשר אימוץ חוזה אשר בוטל בסמוך להליכי חדלות הפרעון נוסף לחוק בהליכי החקיקה וזאת רק באותם מקרים בהם הביטול היה זמן קצר טרם החלו הליכי ההבראה, כאשר הוצעה מסגרת זמן של 30 יום (פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 23.5.12, עמ' 26).

13.
אכן, התוצאה של מסקנה זו הינה, כי התנאי אשר העמידה רומאל להצעתה - אימוצם של שני הסכמי השכירות למקרקעין בצומת כנות - לא יתקיים, ויש בכך, ככל הנראה, כדי לסכל את היתכנותו של הסדר נושים ואת יכולתם של נושי החברה להיפרע ולו חלק קטן מחובה של החברה כלפיהם. עם זאת, רצונם של נושי החברה להיפרע חלק מחובה של החברה כלפיהם אינו חזות הכל, ואין בו כדי לאפשר לכפות על מושב ביצרון את קיומו של הסכם שכירות בנסיבות בהן אין תחולה לסעיף 350ח. ועל הדבר להתברר בהליך התלוי ועומד בבית משפט השלום.
בהקשר זה יש להוסיף, כי אמנם, ההסדר המוצע אינו פוגע בזכויותיו הכלכליות של מושב ביצרון ואין לי אלא להסכים עם כונסי הנכסים שהתנהלות מושב ביצרון הינה בחוסר תום לב מוחלט, שעה שמוצע לו תשלום מלוא חוב העבר. עם זאת, ניתן לאמץ חוזה קיים בהתחשב בשיקול זה רק שעה, שיתר התנאים בחוק מתקיימים - קרי, כי ההסכם בוטל ז בסמוך לנקיטת הליכי חדלות הפרעון, ושבעה חודשים אינם ביטול בסמוך. מה גם, כאמור, תביעת הפינוי לא באה על רקע הצהרת החברה על חדלות פרעון, אלא בגין אי תשלום דמי שכירות, עבור המגרש, נשוא המחלוקת, מגרש 21, בעוד עבור מגרש 20 שולמו דמי שכירות ולא ניתנה כל הודעת ביטול.

14.
כזכור, לאחר פרסום ההצעות וקיום אסיפות הנושים, ויום טרם הדיון בפני
, הוגשה הצעה נוספת לרכישת החברה על ידי ברוש. הצעה זו אף גבוהה בכחצי מליון שקלים מהצעתה של רומאל, עם זאת, לא ניתן לאמצה. בעניין זה נקבע כבר בפס"ד לוי נ' ברכה, כי התכלית של השאת התמורה לנושים אינה חזות הכל:
מימוש נכס לצורך מכירתו בהליך פשיטת רגל נועד להשיג מטרה אחת שלה שני פנים
:
השגת התמורה הגבוהה ביותר האפשרית לצורך פירעון חובו של החייב לנושים. בכך משמשת המכירה פעולה המיטיבה הן עם הנושים והן עם החייב, וזוהי תכליתה המרכזית. עם זאת הצורך בהגשמת תכלית זו אינו מכשיר כל אמצעי שהוא הננקט להשגתה, והנאמן חייב לקיים חובות הגינות ותום
-
לב – בין מתחום משפט המכרזים ובין מתחום המשפט הפרטי – בניהול הליכי פשיטת הרגל ומימוש הנכסים בכלל זה
(עמ' 422).
משכך, נקבע כי לאחר שנבחר זוכה בהליך תקין, בו הוצעו הצעות שונות ובוצעה התמחרות, לא יאפשר בית המשפט הגשת הצעות נוספות, אלא בנסיבות נדירות וחריגות ביותר:
"התערבותו של בית
-
המשפט בהסכם מכר שנקשר עם זוכה בהליך תקין והוגן ובתמורה סבירה והמרתו בזוכה אחר שהצעתו גבוהה יותר הן נדירות וחריגות ביותר וייעשו בנסיבות מיוחדות בלבד. במסגרת התערבות זו על בית
-
המשפט לשקול זו כנגד זו את התועלת הצפויה לקופת פשיטת הרגל מול פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים וכן את העניין הקיים בביטחון ההליכים של פשיטת הרגל ולאזן כראוי בין אינטרסים נוגדים מסוג זה העלולים להיווצר...
אין להוציא מכלל אפשרות כי בנסיבות חריגות ביותר ייתכן שהיה מקום להיזקק אף להצעה מאוחרת אילו ניתן הסבר מניח את הדעת לאיחור ובהינתן משמעות כלכלית מיוחדת להצעה החדשה ובכפוף לכך שהייתה ניתנת למציעים אחרים הזדמנות להשוות הצעותיהם, ומקום שלא היה בכך משום פגיעה מהותית בציפייה לגיטימית של צד שלישי שהספיק בינתיים להתקשר עם הנאמן בחוזה מכר"

(שם, עמ' 428-430).
בנסיבות שכאן, ברי כי לא התקיימו אותן נסיבות נדירות וחריגות, אשר יש בהן כדי להביא להעדפת הצעתה של ברוש על פני הצעתה של רומאל, על אף האיחור בהגשתה. די אם אומר כי ברוש לא הציגה כל הסבר לאיחור בהגשת הצעתה, וכי יש בהגשת הצעה זו פגיעה מהותית בציפייה הלגיטימית של רומאל לכך שתנתן עדיפות להצעה שהגישה.

15.
סוף דבר, מאחר ותביעת הפינוי של מושב ביצרון הוגשה זמן רב טרם הליכי הכינוס, לא ניתן לכפות על מושב ביצרון את אימוץ הסכם השכירות, ודינה של תביעת הפינוי להתברר כסדרה במסגרת ת.א. 55706-01-12 בבית משפט השלום ברחובות.
במידה ורומאל מעוניינת לממש את הצעתה בנסיבות אלה, ולהסתפק בהמשך השכירות במגרש 20 כאשר המשך השכירות במגרש 21 תלוי בתוצאות ההליך המשפטי, ניתן יהיה לאשר את הסדר הנושים. משסבורה אני כי התנהלותו של מושב ביצרון היא בחוסר תום לב - לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

16.
טרם נחתמה החלטה זו,הוגשה ביום 10.7.13 בקשה של בעל המניות בחברה, לעכב את מכירת החברה, לאור הזמנות עבודה גדולות שקיבלה החברה, שיהא בהן כדי להניב רווח משמעותי לחברה וגם לאור הצפי להזמנות בעתיד הקרוב.
כונסי הנכסים מתנגדים לבקשה וטוענים כי מן הראוי היה שבעל המניות, מר אלמגור, יפנה אליהם טרם פנייתו לבית המשפט ואין לי אלא להסכים עימם.
עוד טוענים הם כי לאורך כל הדרך הוא נתן הסכמתו להחלטות כונסי הנכסים לרבות מכירת החברה וגיבוש הסדר נושים ואף נכח באסיפת הנושים של החברה, עת אישרו נושיה את ההסדר המוצע.
עוד נטען כי בשלב זה פעילות החברה כרוכה בהוצאות כבדות על קופת הכינוס בסכומים המגיעים לכדי עשרות אלפי ש"ח מדי חודש, בין היתר, כתוצאה מעלויות התפעול הגבוהות, לרבות דמי שכירות, ארנונה וכיוב' והמשך הפעלת החברה כרוך בקבלת אשראי מהבנקים, הם הנושים המובטחים, אלא שאין בדעת הבנקים ליתן מימון נוסף מעבר לזה שכבר העמידו עד כה. מה גם שההזמנות "מבוססות יותר על הרהורי ליבו של המבקש ופחות על דבר מה ממשי..." (ס' 9 לתגובה).
כדי להיעתר לבקשת בעל המניות יש להצביע על מקור מימון לביצוע ההזמנות הנטענות ובהעדר מקור זה, שהינו תנאי בסיסי לבחינת הבקשה, אין מנוס אלא לדחותה.

ניתנה היום,
ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.
שרה דברת
, שופטת,
ס.נשיא









פרק בית משפט מחוזי 9925-08/12 נירב מתכות בע"מ, עו"ד בניהו לאבל, עו"ד עמית לדרמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק מרכנתיל דיסקונט, ניר אלמגור ואח' (פורסם ב-ֽ 15/07/2013)