Google

מדינת ישראל - גונן שגב

פסקי דין על גונן שגב

5011/04 פ     27/09/2004




פ 5011/04 מדינת ישראל נ' גונן שגב




המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

נ ג ד

הנאשם
גונן שגב

הכרעת דין
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה על-פי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשנ"ו - 1986 - הונאה בכרטיס חיוב וכן עבירה לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 - ניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

על פי כתב האישום, שהה הנאשם בהונג קונג בין התאריכים 12.11.03 - 15.11.03, ובאותה עת היה ברשותו כרטיס אשראי של חברת ישראכרט, מסוג מסטרכרד פלטינה שמספרו 0355326100350523563 (להלן: "הכרטיס").

בעת שהותו האמורה של הנאשם בהונג קונג, כפי שפורט בכתב האישום, ביצע באמצעות הכרטיס שש פעולות כספיות של משיכת מזומנים בסכום כולל של 20,387 ₪, וטען כי, לא הוא זה שביצע את שש המשיכות כלדקמן:

- ביום 14.11.03 שעה 11:28 על-פי שעון ישראל משך 6,000$hk מ-hsbc bank

- ביום 14.11.03 שעה 15:03 על-פי שעון ישראל משך 4,000$hk
מ-standart chartc bank
- ביום 14.11.03 שעה 15:37 על-פי שעון ישראל משך 6,000$hk
מ-bank of china.
- ביום 14.11.04 על-פי שעון ישראל משך 6,000$hk מ-hang seng bank.
- ביום 14.11.03 שעה 16:41 על-פי שעון ישראל משך 6,000$hk מ- hsbc bank.
- ביום 14.11.03 שעה 20:28 שעה 20:28 על-פי שעון ישראל משך 6,000$hk מ- hang seng bank.

בהתאם לאמור בכתב האישום פנה הנאשם ביום 15.11.03 טלפונית באמצעות הגברת אוסנת שגב, גרושתו, (להלן: "אוסנת"), לחברת תשלובת ישראכרט ברחוב המסגר 40 בתל-אביב (להלן: "ישראכרט"), והתלונן בכזב ובכוונה להונות כי הכרטיס אינו עוד ברשותו ובאמצעותה הודיע לחברת ישראכרט על אובדנו או גניבתו של הכרטיס וביקש לבטלו.
לאחר שובו ארצה, ביום 20.11.03 בעקבות פניית ישראכרט לנאשם, שוחח הנאשם טלפונית עם עובדת ישראכרט, ובמעמד זה חזר וטען בפני
ה, כי ביום 14.11.04 עת שביצע משיכת מזומנים בסך של 200$hk בסניף union bank בהונג קונג, כוייס ומאותו הרגע לא ראה את הכרטיס. כמו כן, באותו יום מילא הנאשם תלונה אשר בה הצהיר כי לא ביצע את המשיכות שבוצעו באמצעות הכרטיס לאחר משיכת ה-200$ hk הנ"ל, כל זאת בכזב ובכוונה להונות. בו ביום שלח את התלונה לחברת ישראכרט בתל-אביב.

במעשיו האמורים מייחס כתב האישום לנאשם שימוש בכרטיס חיוב בכוונה להונות ובניסיון לקבל במרמה מישראכרט את סכומי החיוב המפורטים לעיל בסך של 20,387 ₪. ובנוסף, מייחס לו ביצוע מעשים שלעיל בנסיבות מחמירות וזאת לאור מעמדו המיוחד כשר לשעבר בממשלת ישראל, מעמד שעל-פי כתב האישום הקנה לו אמינות בפני
עובדי ישראכרט.

2. ביום 24.8.04 בישיבת בית-המשפט, כפר הנאשם באמצעות בא כוחו בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לו, הן כפירה במועדים ובזמנים והן כפירה לביצוע הפעולות בכרטיס בכפירתו הדגיש ב"כ הנאשם כי הנאשם לא התכוון, לא סבר ולא חשש, כי הוא מטעה מישהו או שמבקש לעצמו דבר בכזב.

אין מחלוקת, כי הנאשם שהה בהונג קונג, במועדים הרלוונטים לשש המשיכות שפורטו בכתב האישום. וכי שש המשיכות בוצעו בכרטיס במועדים ובמקומות כפי שצוינו בכתב האישום וביום 15.11.03 ניתנה הודעה לישראכרט על אובדן/גניבה, באמצעות אוסנת, ואכן הכרטיס בוטל.
גדר המחלוקת הוא באשר למיהות המבצע של אותן שש משיכות בכרטיס נשוא תיק זה, על כל הנגזר מכך. ואם אכן בוצעו המשיכות על ידי הנאשם, האם הוכחה כוונתו להונות בכרטיס החיוב וניסה לקבל במרמה את כספי המשיכות בדרך של זיכוי חשבונו בבנק.

סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו - 1986 קובע:

"המשתמש בכרטיס חיוב או במרכיב ממרכיביו, בכוונה להונות, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה עבירה בנסיבות מחמירות, דינו - חמש שנים"

סעיף 414 לחוק העונשין, הינו סעיף ההגדרות לעניין עבירות מירמה על פיו
"דבר" - מקרקעין, מטלטלין זכות וטובת הנאה
"מרמה" - טענת עובדה שבעבר, בהווה או בעתיד הנטענת בכתב, בעל-פה או בהתנהגות ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת
ו"לרמות" - להביא אדם במרמה על ידי מעשה או מחדל

"מסמך" - תעודה שבכתב, וכל אמצעי אחר בין בכתב ובין בצורה אחרת עשוי לשמש ראיה"
סעיף 415 קובע:
"קבלת דבר במרמה
המקבל דבר במרמה דינו - מאסר שלוש שנים ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות דינו מאסר חמש שנים"

אדם יחשב כמנסה לעבור עבירה אם במטרה לבצעה עשה מעשה אשר איננו בבחינת הכנה בלבד, אך העברה לא הושלמה.

הראיות שבתיק זה תיבחנה על פי רכיבי העבירות דלעיל, והוכחת העובדות המהוות התשתית הראייתית הן שתכרענה הכף.

3. מטעם התביעה היו בפני
ראיות ועדויות אוביקטיביות, שכן, המדובר בעדים ובמסמכים שמקורם בחברת ישראכרט אשר שמה עצמה כנאמן ללקוחותיה, ובתור שכזו עוקבת אחר משיכות חריגות בכרטיס אשראי, לאחר שבפני
ה פרופיל הלקוח, קרי, שעור המשיכות המאפיין לקוח מסויים. בתור נאמן שכזה, כאשר מודיע לקוח לחברה על גניבה או אובדן של כרטיס, ומוכח כי הכרטיס לא היה ברשותו של הלקוח בזמן ביצוען של משיכות, יזוכה חשבונו של הלקוח בשעור המשיכות בנסיבות אלה. מעדויות התביעה עולה, כי המחשב בישראכרט יודע להעלות משיכות חריגות, שאינן תואמות את פרופיל הלקוח, ובמקרים כאלה, לפי העניין אף ניתנת הוראה לחסום את הכרטיס.
לקוח, אשר מודיע על אובדנו או גניבתו של הכרטיס ומייחס את האובדן ו/או הגניבה למועד שבו השתמש הוא ומשך כספים באמצעות הכרטיס, למעשה, מביא במעשהו לכך, שחשבונו יזוכה בסכום המשיכות שהוא משך באותה תקופה, הגם שמשיכות כאלה אשר הכספים שנתקבלו על ידי הלקוח בגינן, שילשלם לכיסו והיה מקום לחייב את חשבונו בשעור המשיכות.

במקרה שבפני
נו, נחסם על פי הוראת ישראכרט כרטיסו של הנאשם שעה ששהה בהונג-קונג, לאחר ששש משיכות רצופות בתוך 24 שעות לא התאימו לפרופיל המשיכות הרגיל של הנאשם, ובנסיבות אלה עלה חשש של שימוש לרעה בכרטיס.

4. תביעה מס' 3 אוסנת שגב, גרושתו של הנאשם, ידעה לספר בעדותה בבית המשפט כי היא זוכרת שבחודש נובמבר 2003 הנאשם התקשר אליה, אמר לה שהכרטיס שבו הוא מנסה לבצע פעולה חסום, ועל כן ביקש ממנה להתקשר לישראכרט לברר מה קורה. כן הוסיפה אוסנת בעדותה וטענה, כי לא זכור לה שדיווחה שהכרטיס אבד או נגנב (עמ' 27 לפרוטוקול).
יכולתי להתרשם כי עדה זו קשה היה לה המעמד בבית-המשפט והעידה כשהיא משפילה עיניה ולא מביטה לעברו ובעיניו של הנאשם. במעמד הסיכומים הסתבר, כי התביעה ביקשה לחסוך ממנה מעמד זה ולהגיש הודעתה במשטרה העולה בקנה אחד עם דבריה בבית-המשפט, אך בשל כך שההגנה עמדה על הבאתה הובאה העדה לבית-המשפט. עדה זו לא נחקרה בחקירה נגדית, ועל פי עדותה ניתן לקבוע חד משמעית כי הנאשם הודיע לה שהכרטיס חסום וזאת היתה הסיבה שהתקשר אליה וביקש ממנה להודיע לישראכרט.
הנאשם בעדותו בבית המשפט מיום 21.9.04 מאשר כי ביום 15.11.03 התקשר לאוסנת על-מנת שזו תבקש מחברת ישראכרט לבטל את הכרטיס, והסביר כי לא מצא את הכרטיס בין שאר הכרטיסים שהיו ברשותו (עמ' 66 לפרוטוקול).
כן מצהיר בעדותו כי לא יכול להיות שאמר לאוסנת שהכרטיס נחסם, אלא טוען, שאמר לה שהכרטיס אבד וביקש ממנה שתבטלו.
מעדותה של החוקרת אביטל וסרמן, עדת תביעה מס' 6, (להלן: "אביטל"), עולה כי, המפגש שלה עם הנאשם התקיים ביום 24.12.03 בשעה 08:30. במסמך ת/4 כ"ו הנאשם הצהיר בפני
ה: "בתאריך 15.11.03 הבחנתי כי כרטיס האשראי שברשותי אבד/נגנב. מיד יצרתי קשר עם זוגתי בנפרד וביקשתי שתבטל את כרטיס האשראי". לעומת זאת, בהודעתו במשטרה ביום 22.6.04 ת/2 הנאשם משיב לשאלת החוקר באשר לעניין חסימת הכרטיס: "אני זוכר שביקשתי מאוסנת לחסום את הכרטיס כי חשבתי שהוא אבד או נגנב". בעדותו בבית-המשפט: "אין הרבה מה לזכור, ביקשתי ממנה לבטל את הכרטיס...".
בעדותה של הגב' אוסנת ניסים, עדת תביעה מספר 2, העובדת במחלקת ביטולי כרטיסים בחברת ישראכרט, היא מוסרת, כי ההודעה שנתקבלה מאוסנת, היתה הודעה שהכרטיס נגנב או אבד (עמ' 24-25 לפרוטוקול). כמו כן, העידה כי אין היא מטפלת בכרטיסים חסומים, לדבריה: "אין לי במסך דבר שקוראים לו כרטיס חסום. אם אדם מתקשר ואומר שהכרטיס חסום אני מעבירה אותו לביטחון. אני מבדילה בין כרטיס חסום לבין כרטיס שאדם מבקש לבטל. אלה שני דברים שונים".

בעקבות ההודעה על גניבה/אובדן הכרטיס, שניתנה על-ידי אוסנת, ביום 15.11.03 שעה 08:43, הגיע הדבר לטיפולה של הגב' דריה קושניר, פקידת ישראכרט העובדת במחלקת הביטחון של ישראכרט ועוסקת בתישאול לקוחות שנגנבו להם כרטיסי אשראי ונעשה שימוש לרעה בכרטיס, הינה עדת תביעה מס' 4 (להלן: "דריה") דריה בעדותה הסבירה, כי באותו יום לפני ביטול הכרטיס, דהיינו ביום 14.1.03 נעשו הרבה משיכות בכרטיס וכדבריה: "דבר המדליק אצלנו נורה אדומה" (עמ' 29 לפרוטוקול). ובהמשך דבריה אמרה: "זה לא דבר רגיל שאני מקבלת שש משיכות ביום אחד בסכום של 20,000 ₪" (עמ' 32 לפרוטוקול).
הנאשם עצמו בהודעתו במשטרה ביום 22.6.04 מעיד על עצמו, כי אין הוא מושך כסף במזומן בסכומים גדולים, באמצעות כרטיס האשראי. דהיינו, ניתן להסיק ולומר, כי המשיכות הגדולות שבוצעו בכרטיס אכן היוו חריג לפרופיל הנאשם, ואכן זה עולה בקנה אחד עם דבריה של דריה.

לאור החשד שעלה בישראכרט, באשר לשימוש לרעה בכרטיס, ביום 15.11.03 חסמה ישראכרט את הכרטיס למשיכת מזומנים. על כך העידה הגב' סימונה לוי, עדת תביעה מספר 5 (להלן: "סימונה") בעמ' 35 לפרוטוקול. הדבר מתיישב עם עדותה של אוסנת, באומרה כי הנאשם ביום 15.11.03 התקשר ואמר לה כי הכרטיס חסום.

סימונה בעדותה מדגישה, כי יש מעקב אחר התנהגות לקוח, באיזה תדירות הוא קונה או מושך ובאילו סכומים. אם מתגלה התנהגות חריגה אז חוסמים את הכרטיס. לדבריה: "אנחנו חוסמים את הכרטיס אבל לא מבטלים כרטיס לפני שאנחנו משיגים את הלקוח, או לחילופין הוא יוצר קשר איתנו" (עמ' 37 לפרוטוקול).

מהנתונים שהוצגו ב-ת/9 , שהוגש בהסכמה ניתן ללמוד, כי ביום 15.11.03 שעה 06:10 לפי שעון ישראל נעשה ניסיון משיכה בכרטיס, שלא צלח. וכן באותו היום, בשעה 08:43 לפי שעון ישראל ניתנה הודעה לישראכרט על ביטול הכרטיס. בית-המשפט שוכנע מהעדויות כפי שהובאו בפני
ו, כי אכן הכרטיס נחסם על-ידי ישראכרט וכעבור זמן קצר הכרטיס בוטל.

על-פי עדויות אלה ניתן לקבוע, כי הנאשם הודיע לאוסנת כי הכרטיס חסום. היא עצמה לא זכרה לדבריה מה בדיוק מסרה בהודעתה בחברת ישראכרט, מאידך, על-פי כל העדויות של עובדי ישראכרט דלעיל, הוכח כי הודיעה על גניבת/אובדן הכרטיס ושהנאשם ביקש לבטל את הכרטיס. (עמ' 64 לפרוטוקול).

מכל מקום, החומר בעניינו של הנאשם הגיע לטיפולה של דריה ביום 19.11.03, על-פי עדותה נעשה מצידה ניסיון לאתר את הנאשם. ביום 20.11.03 שוחחה עם הנאשם וקיבלה ממנו את גירסתו הראשונית, אשר לפיה כוייס ביום 14.11.03 בהונג קונג, באותו היום שמשך את המשיכה האחת בסכום של 119.07 ₪, ומעבר לכך לא ביצע כל משיכה נוספת (עמ' 30 לפרוטוקול).
דריה העבירה לנאשם מסמכים המפרטים את הפעולות שבוצעו בכרטיס באותה התקופה, והנאשם נתבקש לסמן ב-v אילו משיכות בוצעו על ידו וכן ב-x אילו משיכות לא בוצעו על-ידו. ת/4 ו' ות/4 ז' אלה המסמכים שסומנו על-ידי הנאשם והסימון לכשעצמו אושר על-ידי הנאשם בעדותו על דוכן העדים (ראה עמ' 67-68לפרוטוקול). לעומת זאת בת/2 : "ג4 זה כתב ידי ו- ג3 זה לא כתב ידי" (במשטרה מסומן ת/4 ו - "ג 3" ות/4 ז' - "ג 4") מהמסמכים האלה עולה כי נעשו הפעולות כמפורט להלן:
ביום 30.10.03 משיכה בסך 227.60$hk - 134.21 ₪ - סומן v.
ביום 31.10.03 משיכה בסך 400$hk - 235.86 ₪ - סומן v.
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 13.16 ₪ - סומן v.
ביום 2.11.03 משיכה בסך 500$hk - 294.83 ₪ - סומן v.
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 13.39 ₪ - סומן v.
ביום 14.11.03 משיכה בסך 200$ hk - 119.07 ₪ - סומן v.
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 12.91 ₪ - אין סימון.
ביום 14.11.03 משיכה בסך 6,000$hk - 3,572.74 ₪ - סומן x
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 24.28 ₪ - סומן x.
ביום 14.11.03 משיכה בסך 6,000$ hk - 3,572.74 ₪ - סומן x.
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 24.28 ₪ - סומן x.
ביום 14.11.03 משיכה בסך 6,000$hk - 3,572.74 ₪ - סומן x.
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 24.28 ₪ - סומן x.
ביום 14.11.03 משיכה בסך 4,000$hk - בסך 2,381.81 ₪ - סומן x.
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 20.38 ₪ - סומן x.
ביום 14.11.03 14.11.03 משיכה בסך 6,000$hk - 3,572.74 ₪ - סומן x.
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 24.28 ₪ - סומן x.
ביום 15.11.03 משיכה בסך 6,000$hk - 3,572.74 ₪ - סומן x.
מתחת שורה זו חוייב החשבון בסך 24.28 ₪ - סומן x.

יודגש, במהלך המשפט הוברר, כי המשיכה הראשונה שבוצעה ביום 14.11.03 זמן הונג-קונג על סך של 119.07 ₪ בוצעה הלכה למעשה ביום 13.11.03 זמן ישראל. הדבר הובא לידי ביטוי על-ידי הצדדים בהגשת מסמך ת/9. פער הזמן נבע מפערי השעות - זמן הונג-קונג שש שעות לפני זמן ישראל.
חברת ישראכרט פנתה באמצעות סימונה לבנק hsbc שבהונג קונג, על מנת לקבל מהם את התמונות המתעדות את הפעילות המתרחשת בקירבת הכספומט. התמונות תעדו שתי משיכות שנעשו בבנק זה בתקופה נשוא כתב האישום.

על-פי עדותה של סימונה, התמונות שהוגשו בת/4 כ"ז, כ"ז (א) ו-כ"ח (להלן: "התמונות"), הגיעו למחשב של מנהל מחלקת הביטחון בישראכרט, מר אלברטו לנגה, (להלן: "לנגה"). בעדותו מאשר לנגה, שהובא כעד הגנה, כי התמונות התקבלו על-פי בקשתו. הגב' סימונה בעדותה מוסרת, כי לנגה העביר התמונות אליה ואל אביטל.

במסמך ת/4 כ"ו הנאשם מדגיש ואומר: "אני זוכר שביצעתי שתי משיכות בשהותי בהונג קונג. אחת קטנה ואחת גדולה. לפי התדפיס כנראה ומדובר ב-25$ אמריקאי וב-750$ אמריקאי הגדולה".

יש לציין,כי את הצהרתו הנ"ל בפני
אביטל נתן ביום 24.12.03 והצהרה זו עומדת בסתירה למסמכים שהעביר לדריה ביום 20.11.03, שם הצהיר כמתברר, רק על ה"משיכה קטנה" (25$) ולא הזכיר במאום את "המשיכה הגדולה" (750$). אבל, עת שחזר בו מתביעתו מצא לנכון לציין את המשיכה הגדולה, שהרי, זה מבחינתו לא מעלה ולא מוריד.

על-פי עדותה של אביטל, בעת חקירת הנאשם בישראכרט, התלבט הנאשם לגבי המשיכה הגדולה. לדבריה: "... הוא לא זכר, הוא אמר כן עשיתי לא עשיתי, הוא אמר שלא יכול להיות שעשה משיכה בגודל כזה" (עמ' 49 לפרוטוקול). וראה זה פלא, רק לאחר שאביטל הציגה בפני
ו את התמונות הוא הודה שאכן זה הוא. מעדותה עולה: "בכל זמן שאני חקרתי אותו... הוא לא חזר בו מהתלונה, רק בסוף הפגישה הוא חזר בו וזה משום שהצגתי בפני
ו את התמונות והסברתי לו שהתמונות מייצגות את המשיכות שבגינן הוא התלונן. רק אז הוא חזר בו. לאחר מכן הוא חתם על ויתור... הוא אמר שהוא מוותר על התביעה" (עמ' 51 לפרוטוקול).

בשלב זה חזר בו הנאשם מתביעתו וויתר עליה וחתם כאמור על הוויתור במשמע - חשבונו יחויב בסכום המשיכות, אשר טען קודם לכן הן בכתב והן בעל-פה כי לא על ידו בוצעו. אין ספק, כי בכך קם האישור לכך, שהמשיכות אכן בוצעו על ידו ובכך הודה למעשה כי בוצעו על ידו. אלא, שהנאשם גורס להאמין כי הוויתור שנעשה על ידו הוא משום שסכום כסף של 16,500 ₪ לדידו אין לו חשיבות הגם שמדובר בסכום לא מבוטל כדבריו (עמ' 77 לפרוטוקול), ומאידך, בעמ' 86 לפרוטוקול, מדגיש כי זהו סכום זניח לדידו. מכל מקום, טוען, כי בשל עיסוקים יותר חשובים שיש לו, מה לו "להתחיל להלחם על סך 16,000 ₪" (עמ' 77 לפרוטוקול). לעניין זה ביקשה התביעה לראות בת/10 ובחקירתו הנגדית של הנאשם, כי אין מדובר בבעל נכסים מופלגים אשר סכום כזה זניח בעיניו. ומכל מקום, ניסיון החיים השכל הישר וההיגיון מלמדים כי בין אם אדם בעל ממון הוא אם לאו, לא יוותר בכזאת קלות ובמחי יד על סכום כסף של אלפי שקלים לטובת בנק. שכן אין מדובר כאן במתת פילנטרופי.

לדידו של הנאשם באו תמונות אלה במפתיע בסוף החקירה ואל מולן מצא עצמו מעומת עם האמת וזה שהביא להודאתו. טענתו בשלבים מאוחרים יותר בחקירתו ובבית-המשפט כי נאמר לו על ידי פקידה בישראכרט כי החקירה מתמהמהת משום שמחכים לתמונות מהונג-קונג, מוכחשת על ידי כל אחת מעדות התביעה ואני מאמינה כי אם אכן היתה פקידה בישראכרט שאמרה לו זאת לא היה מהסס להביאה כעדת הגנה מטעמו. אלא שכזו לא באה. ומכאן, ניתן לקבוע שהנאשם לא ידע על קיומן של התמונות עד לרגע שאלה הוצגו בפני
ו ותגובתו היתה בהתאם - וויתור על התביעה.

5. לטענת ב"כ הנאשם התמונות הוגשו כראיה חפצית לבית-המשפט ולא
לאמיתות תוכנן ועל כן, אינן קבילות כראיה לתוכנן. אני רואה לקבוע, כי התמונות הוצגו לנאשם הוא עצמו אישר כי הוא מופיע על גבי התמונות, כי הכספומט הנחזה בתמונות ממוקם ברחוב בו ממוקם בית המלון שלו, זיהה את המקום אישר כי זהו הכספומט שבו הוא נוהג למשוך כספים. התמונות הוצגו לעדי התביעה ונחקרו בעניינם גם עדי ההגנה נחקרו באשר לתמונות. אני רואה לקבוע כי אלה הן "מסמכי עסק", וזה עולה מעדויותיהם של עדי התביעה כמו גם מעדותו של עד הגנה מס' 2, והעדות סימונה ואביטל מישראכרט העידו כי התמונות הללו מתקבלות בהליך עיסקי רגיל, כך פועלת ישראכרט מידי פעם בפעם על פי שיקול דעתה (לעניין קבילותם של "מסמכי עסק" ראה ע.א. בוכבינדר נ. כונס הנכסים פד"י נ"ז (4) 289.

אין ספק, כי עינינו הרואות את שמופיע בתמונות והנאשם עצמו אף מודה כי הוא הנראה בתמונות במקום שבו נראה ואף מודה במשיכה שבוצעה על ידו וצולמה בת/4 כ"ח (ראה עמ' 64 לפרוטוקול).

עד ההגנה לנגה אישר כי, עקרונית קיים סינכרון בין התמונה, בין הצילום, לבין משיכת הכספים. הוא אישר שיש מקרים שלא בהכרח יש סינכרון. כאשר הובאו בפני
לנגה הנתונים האוביקטיביים בתיק דנן - נאמר לו כי יש תמונה במקום ובזמן, ליד הכספומט ושבמקביל יש תיעוד על המשיכה, השיב כי במצב שכזה יש בהחלט סינכרון.

זאת לזכור, התמונות נשלחו לישראכרט בתל-אביב על פי נתון של מספר הכרטיס שנחסם אשר הועבר לבנק בהונג-קונג. זה הנתון שמכוחו הופקו התמונות וזאת משום אותו סינכרון הנוצר כאשר הפס המגנטי של הכרטיס מועבר בכספומט. מכאן, כי תמונותיו של הנאשם לא היו מופקות אלמלא היה מעביר הכרטיס בכספומט, אשר בגינו הופקו באותו מועד התמונות. זוהי ראיה נסיבתית הנותנת באמיתות תוכנה של התמונה ואם נצרף לכך את עדותו של הנאשם כי זהו מכשיר הכספומט אשר בו נוהג הוא למשוך כספים, העובדה כי הוא מזהה את עצמו בוודאות והעובדה כי באותה שעה שמופיעה בתמונות, בהפרש של מספר שניות אכן בוצעה משיכה של כספים באותו כספומט עם אותו כרטיס כל אלה בפני
עצמם, לא זו בלבד שמכשירים את קבילות הראיה אלא סוגרים הטבעת סביב הנאשם סגור היטב. זאת ועוד,
גם אם בתמונות אין אנו רואים את הפעולה עצמה של הכנסת הכרטיס ומשיכת הכספים על-ידי הנאשם, הרי אותו סינכרון, כאמור לעיל, אומת דווקא בעדותו של הנאשם עצמו כאמור, שמודה בבית-המשפט ובכך מאשר את גירסתו בפני
החוקרת אביטל, שבתמונה ת/4 כ"ח ניתן לראות את ביצוע המשיכה הראשונה הגדולה על ידו, ביום 14.11.03 שעה 17:25 זמן הונג-קונג על סך 6,000$hk.

6. ההגנה העלתה טענה שאנשי המשטרה בילבלו והטעו את הנאשם בזמן החקירה טמנו לו פח, עת שאמרו לו כי הוא ביטל את הכרטיס ולאחר מכן ביצע משיכות בכרטיס. לעניין הגינותה וסבירותה של חקירה הדעת סובלת העמדת חשוד בפני
מציאות "מדומה" כבסיס להחלטה אם למסור הודיה אם לאו, שהרי המציאות האמיתית הרי ידועה לו ועצם הליכתו שולל מדברת לחובתו (ראה: י. קדמי הראיות חלק ראשון תשס"ד - 2003, עמ' 67).

בחקירת הנאשם במשטרה, טענו השוטרים כי הוא משך כספים בכרטיס,לאחר שביטל אותו. בהודעתו במשטרה מיום 22.6.04 מסביר הנאשם כי בדרך כלל הוא מחזיק 4-5 כרטיסי אשראי, יתכן שהתבלבל ומשיב כי יתכן שהשתמש בכרטיס לאחר שביטל אותו ועשה זאת לא מתוך כוונה להונות אלא מתוך בילבול. לפיכך, לא הטעה במכוון את ישראכרט, אלא הוא התבלבל בין הכרטיסים הרבים שהיו ברשותו, דהיינו, לא היתה לו כוונה להונות. משתמע מהאמור כי הנאשם ביצע את המשיכות בכרטיס והכרטיס היה ברשותו.
בהודעתו במשטרה, ת/2 - הודיה מפי הנאשם במעשים עצמם לפיה -
"כנראה שכל המשיכות שלי, כל המשיכות עם כרטיס האשראי, הן כנראה שלי, לא ידעתי שזה עם הכרטיס המבוטל. ... אם הייתי יודע שזה הכרטיס המבוטל, שבוטל על-ידי אשתי לא הייתי משתמש בו ולא הייתי תובע כסף מחברת האשראי. אני מזכיר שוב, שביטלתי את התביעה ברגע שהוברר לי שזה הכרטיס. ... הייתי בטוח שהוא נגנב או אבד, אבל מסתבר שהוא היה אצלי והשתמשתי בו, לא במודע".

יצויין, כי בבית-המשפט ובמהלך המשפט התכחש הנאשם לביצוע המשיכות על ידו ולא דבק עוד בגירסת הבילבול והעדר המודעות למעשיו.

לא זו אף זו הנאשם העלה מרצונו החופשי בחקירתו במשטרה ת/2 ואף הסביר מיוזמתו את המשיכות הגדולות שבוצעו: "באותו הנסיעה קניתי לבן שלי מקלדת יקרה ומה שקרה שהחנות שם לא מוכנה לקבל כרטיס אשראי לא מקומי והם שלחו אותי להוציא כסף. אז הוצאתי את כמה שהייתי צריך לשלם על המקלדת שעלתה משהו כמו 18,000, 19,000 ₪. בעדותו של הנאשם בבית-המשפט חזר בו, באשר לקניית המקלדת באותה נסיעה וטען כי המקלדת נרכשה על-ידו בנסיעותיו הקודמות להונג-קונג.

עניין המקלדת לא היה ידוע לחוקרים אילמלא היה הנאשם מביא זאת בפני
הם ואף מציין עלותה של מקלדת אשר תואם למעשה את את שעור המשיכות שביצע הנאשם בכרטיס לצורכי מימונה במזומן.

נפלא מבינתי, משהכחיש הנאשם כי בנסיעה נשוא תיק זה לא נקנתה מקלדת אלא בנסיעות קודמות, מדוע לא זומן על ידי ההגנה בנו של הנאשם אשר בוודאי זוכר היטב מתי הגיעה המקלדת לידיו למתן עדות זו. על מנת לאשש את הגירסה החדשה של הנאשם בבית המשפט בנדון. ומכאן כי גירסה חדשה זו דינה להדחות.

ב"כ הנאשם ביקש להדגיש בטעוניו כי הכרטיס לא היה ברשותו של הנאשם, כטענתו כאשר התבצעו המשיכות הגדולות, לאחר המשיכה הראשונה הגדולה אותה הוא מאשר ומבקש ללמוד זאת מעניין החיוב בבית המלון ביום 15.11.03, בהקשר עם ניסיון המשיכה שלא צלח משנחסם הכרטיס.

בהודעתו במשטרה - ת/2 משיב הנאשם בעניין החיוב בבית המלון:
"... אחרי כל המשיכות האלה השתמשתי בכרטיס למלון וחתמתי והמלון הוא על שמי. אז נראה לך הגיוני שקודם אני מוציא להונאת הכסף לפי דבריך ואז אני חותם בחתימתי עם כרטיס האשראי במלון". בעדות הנאשם בבית-המשפט הגירסה משתנה: "שיטת העבודה במלונות בהונג-קונג זה העברת הכרטיס בכניסה וחתימה על הסליפ, סרט הנייר, קבלת הנייר ביציאה". (עמ' 68 לפרוטוקול).

שוב גירסאות סותרות שלא ניתן ללמוד מהם ולא כלום. אין ספק, כי חסימת הכרטיס ביום 15.11.03 מועד בו התקשר הנאשם לאוסנת ואמר לה שהוא מנסה לבצע פעולה בכרטיס אך הכרטיס חסום (עמ' 27 לפרוטוקול) מעידה כאלף עדים כי הכרטיס היה ברשותו באותו מועד שאם לא כן הכיצד יכול היה לדעת שהכרטיס חסום אם לא עשה בו שימוש לצורך הוצאת כספים בכספומט?! ומניין לה לאוסנת הידיעה בדבר החסימה של הכרטיס אילמלא הודיע לה על כך הנאשם סמוך לאחר שנוכח לדעת שכך הוא.

7. הנאשם הגדיל עשות כאשר בא ובפתח עדותו בבית המשפט העלה טענת "במקום אחר הייתי", וטען כי ביום 14.11.03 שהה בסנג'ן, ובהמשך דבריו ציין כי באותו יום הגיע להונג-קונג בשעות אחר-הצהריים. ומשנשאל באיזו שעה הגיע להונג-קונג ידע לומר בשעות אחר הצהריים בסביבות השעה 17:00, וכאן מסתבר כי המשיכה הראשונה ביום 14.11.03 בוצעה בשעה 17:25 לפי זמן hkg. ונראה, כי ניסיונותיו של הנאשם לדבוק במסמכים ומתוכם להסיק מסקנות במקום להביא עובדות בפני
בית המשפט, לא הועילו לו גם בהקשר זה.
כאן אדגיש, כי עדותו של הנאשם בבית-המשפט לקתה בהעדר עובדות ובלטה בניסיון להסיק מסקנות ממסמכים ומניסיון לישב הגירסאות השונות והסותרות שהעלה תוך האחזות במסמכים, שהוצגו על ידי התביעה. אלא שלא עלה בידו בדרך זו להביא עובדות שיש בהם כדי לאשש גירסה מגירסותיו או כדי ליסתור עובדות שהוכחו בראיות מהימנות על ידי התביעה.

לטענת ב"כ הנאשם הצליחה ההגנה להעלות ספק סביר אשר יש בו כדי להוות סדק בראיות התביעה עד כדי כך, שמחמת הספק ניתן יהיה לזכות הנאשם.

לעניין זה ניתן לומר, כי מידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי אינה ודאות מוחלטת, אלא שכנוע מעל לספק סביר. הספק הסביר מתקיים כאשר ניתן ללמוד מחומר הראיות ולהסיק ממנו כי אכן קיימת מסקנה המתיישבת עם גירסתו של הנאשם המעידה על חפותו (ראה: ע"פ 3794/92 מוריס אזולאי נ. מדינת ישראל
פ"ד מז (2) 565).

ספק סביר מצביע על קיומה של אפשרות מתקבלת על הדעת לחפותו של הנאשם, המדובר באפשרות ממשית שיש לה אחיזה בחומר הראיה שהובא בפני
בית-המשפט, וזאת להבדיל מהשערה, הנטולה בסיס בראיות. מבחן קיומו של ספק סביר הינו, איפוא מבחן ניסיון החיים והשכל הישר. "ספק" לבדו אינו מספיק בהקשר זה, צריך שיהא זה ספק "סביר", לאמור ספק אשר יש לו אחיזה סבירה בחומר הראיה (ראה: י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד - 2003 עמ' 1467).

לעניין זה סבורתני, כי לא זו בלבד שאין הספק עולה בענייננו ומשכך הוא אין לנו לחפש אף אחר "אחיזה סבירה בחומר הראיה". וכשאמרתי אין הספק עולה בענייננו כוונתי כי הראיות מוצקות דיין ואינן נגועות בספק. ואם לא די בכך, באות הגירסאות הסותרות של הנאשם הנותנות בשיקריות ומוסיפות נדבך ומחזקות אם לא למעלה מזה את ראיות התביעה.

8. לא אצא ידי חובתי אם לא אפרט ואסכם את הגירסאות הסותרות השונות ולו רק בחלקן.
באשר למשיכה הראשונה ביום 14.11.03 שעה 11:28 שעון ישראל, שעה 17:25 לפי זמן hkg, מבנק hsbc טרמינל 5f6a. כפי שהוצג ב-ת/9 (4). בהתייחס הנאשם למשיכה זו, סימן הנאשם x במסמכים שהעבירה דריה ביום 20.11.03. מה גם שבעדותו בבית-המשפט אמר: "חמישה ימים לאחר המשיכות אני כן זוכר מה קרה" (עמ' 77 לפרוטוקול). ביום 24.12.03 בחקירה בפני
חוקרת ישראכרט - אביטל, התלבט אם ביצע את המשיכה האמורה אם לאו, בתצהירו בתום החקירה אמר, כי ביצע "משיכה גדולה" ו"משיכה קטנה", דהיינו אישר המשיכה בהתייחסו אליה כ"משיכה גדולה". בהודעתו במשטרה ביום 24.5.03 ת/ 1 אמר כי אינו זוכר אם ביצע המשיכות המיוחסות לו אם לאו. ביום 24.8.04 כפר הנאשם בבית-המשפט, באמצעות ב"כ בכל המשיכות שיוחסו לו בכתב האישום, כולל המשיכה האמורה. ביום 21.9.04 הנאשם בעדותו בבית-המשפט אכן העיד כי הוא זה שביצע את המשיכה הראשונה ואף זיהה עצמו בתמונה שסומנה ת/4 כ"ח. מהראיות ומהעדויות אין ספק, כי אכן בוצעה על-ידי הנאשם המשיכה האמורה, המיוחסת לו בכתב האישום.

באשר לשאר המשיכות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, הובאה תמונה נוספת שמתעדת את הנאשם בקרבת הכספומט שבו בוצעה המשיכה ביום 14.11.03 שעה 22:38 זמן hkg, מבנק hsbc טרמינל 5f6a. הנאשם בעדותו זיהה עצמו בתמונה ואת המקום, אך הכחיש כי הוא זה שביצע את המשיכה המיוחסת לו. בנקודה זו יש להתייחס לעדותו של לנגה, שהעיד כי במצב הדברים האמור יש סינכרון.

אני רואה לחזור ולהדגיש כי לאורך כל הדרך נתגלו סתירות בגירסאות הנאשם.
הגירסה הראשונה - בפני
סימונה בה טען כי כוייס.
הגירסה השנייה - בפני
דריה בה הצהיר על משיכה אחת קטנה.
הגירסה השלישית - בפני
אביטל בה הצהיר כי היתה לו משיכה אחת קטנה ולגבי המשיכה הגדולה התלבט ולאחר מכן אישר אותה.
הגירסה הרביעית - בהודעתו במשטרה ב- ת/1 טען כי הוא לא זוכר.
הגירסה החמישית - בהודעתו במשטרה ב- ת/2 טען כי הוא זה שביצע את המשיכות ואף הסביר כי בכסף זה רכש את המקלדת עבור בנו וכן באותו מעמד אמר שביטל את הכרטיס ולאחר מכן השתמש בו.
הגירסה השישית - טענת האליבי, הנאשם טען כי באותו היום שהה בסנג'ן. הגירסה השביעית - עדותו של הנאשם בבית המשפט בו מאשר שביצע שתי משיכות בוודאות, משיכה קטנה ומשיכה גדולה.

יכולתי להתרשם שהנאשם הינו איש אינטילגנטי מאוד ומתוחכם. אשר על כן, תמוה בעיני שהנאשם לא זוכר פרטים באשר ל"משיכות הגדולות", שהרי לא היה זה דבר שבשיגרה מבחינתו למשוך סכומי כסף כה גבוהים בתדירות כה גדולה, ועל כך העיד. הנאשם אף העיד על עצמו "אני דיסלקט מאוד מאוד קשה, אני לא זוכר מספרים. יש לי זיכרון מעבר לזה מאוד מאוד טוב אבל יש לי בעיה במספרים ובכתיבה..."(עמ' 76 לפרוטוקול) . אשר על כן ניתן לצפות מהנאשם כי יזכור את אירוע המשיכות נשוא כתב אישום זה, מה עוד שאין חסימת כרטיס או העלמותו של כרטיס אשראי לדידו דבר שביום יום, כפי שהעיד הוא עצמו.

אין ספק, כי הוכח כי הנאשם השתמש בכרטיס חיוב מתוך כוונה להונות וכן
ניסה לעבור עבירה של קבלת דבר במרמה, כל זאת במטרה לבצע העבירה, ורק כאשר עומת אל מול תמונות, כאשר הבין כי נתפס בקלקלתו לא השלים העבירה ולא קיבל במרמה את שניסה לקבל, קרי: זיכוי חשבונו בסכומים אותם משך.

9. לסיכום, אמת יש רק אחת, ומפיו של הנאשם מצינו "אמיתות" הרבה, כה רבות הן, עד כי ניתן כי שקרים הם, ותו לא.
בית המשפט מצא עצמו מנווט בסבך גירסאותיו של הנאשם . לא מדובר בגירסאות משלימות זו את זו אלא בכאלה שראיתי להדגיש חזור והדגש בהכרעת הדין, שאינן מתיישבות זו עם זו. חלקן - כפירה. חלקן - הודאה חלקית. חלקן - איני זוכר. חלקן - כפירה והודאה הבאות לעולם בהבל פה אחד. כאשר מנגד, תשתית ראייתית מוצקה. ראיות התביעה לא זו בלבד שהם אובייקטיביות אלא שהם מתיישבות היטב זו עם זו משלימות היטב זו את זו מהימנות לכל דבר ועניין. על יסוד תשתית ראייתית מוצקה זו שהקימה התביעה ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בטוחים. ראיות אלה מוצאות תימוכין בעדויות שהובאו גם מטעם ההגנה. ואף בחלק מגירסאות הנאשם. ואם לאלה נוסיף את שיקרי הנאשם כאמור, מהווים הם נדבך נוסף לראיות המוצקות של התביעה ועל יסוד כל אלה הוכחו עובדות כתב האישום המהוות העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום, למעט הנסיבות המחמירות.

הנאשם בעת ביצוען של העבירות היה איש עסקים מן השורה, אזרח מן השורה. עצם היותו שר לשעבר, חבר כנסת, רופא, וכל כיוצא באלה, אין בהם כדי להוות הנסיבות המחמירות, שביקשה התביעה לייחס לו.
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אני רואה להרשיע הנאשם בעבירה בסעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב התשנ"ו - 1986 וכן בניסיון לקבלת דבר במרמה עבירה על פי סעיף 415 + 25 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.
ניתנה היום י"ב בתשרי, תשס"ה (27 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.
ע. בקנשטיין
, שופטת
נשיאה

1
153
בתי המשפט

פ 005011/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
27/09/2004
תאריך:
כב' הנשיאה ע. בקנשטיין
, שופטת
בפני
:








פ בית משפט שלום 5011/04 מדינת ישראל נ' גונן שגב (פורסם ב-ֽ 27/09/2004)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים