פסקי דין על רפאל דוד | פסקי דין על יזהר לבנה |

7028/04 פ     26/09/2004




פ 7028/04 מדינת ישראל נ' רפאל דוד, יזהר לבנה




1
בתי המשפט
בש 004290/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: פ 007028/04

26/09/2004
תאריך:
השופטת יעל הניג

בפני

מדינת ישראל

בעניין:
מבקשת
נ ג ד
1. רפאל דוד

2. יזהר לבנה
משיב
החלטה

בקשה לקביעת ערובות ותנאים לפי סעיף 44 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים").

רקע:
1. 1. ב - 1.9.04 הוגש נגד המשיבים כתב אישום המייחס להם השמטת והעלמת הכנסות משלטונות המס עבירות לפי סעיף 220 (על סעיפיו הקטנים) לפקודת מס הכנסה תשכ"א - 1961.

2. 2. מכתב האישום עולה כי החלק המיוחס למשיב 1 רב מהחלק המיוחס למשיב 2 הן מבחינת משך זמן התפרשות העבירות והן מבחינת היקפן, סוגן והאמצעים שננקטו במהלך ולצורך ביצוען. כתב האישום מיחס למשיב 1 עיסוק בסחר ובתיווך נדל"ן בין השנים 1993 ו - 2002 ובמהלכן, השמטת הכנסות מדו"חות שהגיש לשלטונות המס לשנים 1994 עד 2000 ואי הגשת דו"חות לשנים 2001, 2002, אי ניהול ספרי חשבונות, אי הוצאת חשבוניות מס, אי דיווח על עיסוקיו, הגשת הצהרות הון כוזבות, הסוואת הכנסות והצגתן כהלוואה פיקטיבית והפקדת הכספים (ההכנסות האמיתיות) בחשבונות בנק על שם אחרים. חלק מהדברים הללו עשה לפי כתב האישום ביחד עם משיב 2 כשהסכומים מגיעים מעל ל - 10,000,000 ₪.

3. 3. למשיב 2 מייחס כתב האישום אי דיווח על הכנסות, השמטתן והעלמתן בין השנים 1999 ו - 2002 כשבחשבון בנק ספציפי הקשור אליו הפקיד כ - 530,000 ₪.

4. 4. בין השאר מייחס כתב האישום לשני המשיבים 34 עסקאות סחר ותיווך נדל"ן מהן צמחו להם הכנסות בסך 6,330,000 ₪ אשר לא דווחו או לא דווחו במלואן. כתב האישום מחזיק 11 אישומים כלפי משיב 1 ו - 3 כלפי משיב 2. לשני המשיבים ולנאשמת נוספת, חברה בשליטה בפועל של משיב 1, מיוחס אף "ניפוח" הוצאות (משכורת למשיב 2 שלא עבד אצל החברה כנטען). מכתב האישום עולה תמונה חמורה מאוד של העלמה שיטתית, מתוחכמת, רחבת טווח והיקף של הכנסות.

עד כאן כתב האישום.

5. 5. המשיב 1 נעצר ושוחרר ב - 16.1.03 בתנאים הבאים: ערבות עצמית בסך 2,000,000 ₪, ערבות בנקאית בסך 100,000 ₪, שעבוד נכסים בשווי 2,000,000 ₪, עכוב יציאתו מן הארץ וחובות התייצבות לחקירה ואיסור שיבושה. תוקף הערובות וצו עכוב יציאה מן הארץ הוארך פעם אחת ב - 180 יום ולאחר מכן באישור היועץ המשפטי לממשלה ב - 90 יום נוספים. לבסוף פקעו. בחמשת החודשים עובר להגשת כתב האישום לא היו מוטלים על המשיב 1 ערובות או תנאים כלשהם.

המשיב 2 שוחרר ב - 28.7.03 בתנאים קלים יחסית למשיב 1: ערבות עצמית בסך 500,000 ₪, ערבות צד ג' בסך 100,000 ₪, עקול על נכס, צו עכוב יציאה מן הארץ וחובות התייצבות לחקירה ואיסור שיבושה. הערובות והתנאים פקעו זה מכבר.

להלן יכונו תנאי השחרור של שני המשיבים - "התנאים המקוריים".

הבקשה:
6. 6. לטענת המבקשת, עקב מורכבות התיק וריבוי חומר החקירה הוגש כתב האישום רק ב - 1.9.04 ובנסיבות הענין נדרשת הטלת תנאים וערובות מחדש, לרבות עכוב יציאה מן הארץ אשר יבטיחו התייצבות המשיבים לדין. המבקשת מבססת חששותיה להתחמקות המשיבים מהדין על חומרת האישומים והעונשים הצפויים למשיבים אם יורשעו בדין.

7. 7. לשיטת המשיבים הבקשה אינה מגלה בסיס ועילה להטלת תנאים וערובות מחדש ובפרט עכוב יציאתם מן הארץ וזאת ממספר טעמים: ראשית, כתב האישום הוגש בחוסר סמכות ולאחר שנמנעה מהמשיבים זכותם על פי דין למצות הליכי כופר. שנית, לא נטען ולא בוסס חשש כלשהו להתחמקות המשיבים מהדין ואין די לצורך כך בחומרת האישומים והעונשים הצפויים למשיבים אם יורשעו. שלישית, לכל אחד מהמשיבים נתונים אישיים קונקרטיים הפועלים כנגד העתרות לבקשה ולחילופין להקטנת הערובות המבוקשות. המשיב 1 יצא את הארץ מספר פעמים לאחר פקיעת הערובות כולל צו עכוב יציאה מן הארץ נגדו ולא ניצל זאת על מנת להתחמק מהדין. יש לו משפחה וילדים קטנים בארץ והוא חסר יכולת כלכלית. אין להניח שימלט מן הארץ. מכל מקום השתת ערובות כספיות גבוהות יגרום למעצרו לאחר שכבר היה משוחרר תקופה ארוכה וזאת אין להתיר. המשיב 2 מצטרף לטענות משיב 1 ומפנה לחלקו הקטן יחסית כמיוחס בכתב האישום.

דיון ומסקנות:
טענה מקדמית:
8. 8. נסיר תחילה הטענה המקדמית בדבר חוסר סמכות בהגשת כתב האישום ככל הדרוש לצרכי החלטה זו. שאלת אי מיצוי הליך הכופר מקומה בעת הדיון בתיק העיקרי ויתכן (ואינני קובעת מסמרות בענין זה) כי מקומה בבקשה לעכוב הליכים בפני
היועץ המשפטי לממשלה. מכל מקום, התשתית המהותית - חקירה שהשבילה להגשת כתב אישום חמור והמצדיקה דיון בערובות למניעת התחמקות מן הדין - קיימת כבר היום. הטענה נדחית.

שיקול דעת בית המשפט:
9. 9. סעיף 44 (ב) לחוק המעצרים קובע:

"בית משפט רשאי לצוות על נאשם... לתת ערובה, אף אם אינו מוסמך להורות על מעצרו לפי סעיף 21, כדי להבטיח את התייצבותו למשפט, ומשעשה כן, יראו את הנאשם... כמי ששוחרר בערובה".

הנה כי כן, הסמכות נתונה לבית המשפט והטלת ערובות ותנאים הינה ענין שבשיקול דעתו.

10. 10. המשיבים אינם טוענים כנגד תשתית ראייתית בבסיס כתב האישום תהא אשר תהא מידתה ועוצמתה הנדרשת (האם כזו המספיקה לשם מעצר לצרכי חקירה או כזו המספיקה לצרכי מעצר עד תום ההליכים). לכאורה ולפי המלל בסעיף 44 (ב) לחוק המעצרים אין צורך בהצבת תשתית עוצמתית כזו הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים (השוו לענין דומה, בש"פ 5767/91, פד"י מו (1) 394, 396). המשיבים אף פנו בבקשת כופר ומכאן שלצורך ביסוס חומרת האישומים בכתב האישום, קיימת תשתית ראייתית מספקת.

11. 11. מעת הגשת כתב האישום מוגברת אימת הדין נוכח המשיבים ומצבם האובייקטיבי מוחמר ביחס למצבם בעת שחררום ממעצר וקביעת התנאים המקוריים. מאידך, ספק רק אם ניתן לקבוע ככלל שעצם הגשת כתב אישום חמור מבסס חשש להמלטות מהדין. הדברים יפים ודאי בעידן שלאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האשם וחירותו וסעיף 6 שבו המעגן את חירות התנועה מישראל ואליה כזכות חוקתית.

בבש"פ 6654/93, פדאור (לא פורסם) 93 (3) 299, קבע הנשיא ברק כי רק אפשרות סבירה או ודאות קרובה לאי התייצבות למשפט, תצדיק עכוב יציאת נאשם מן הארץ ואפילו קיימת אפשרות או ודאות כזו, יש לבחון האם ניתן להבטיח התייצבות נאשם למשפט באמצעים פחות חמורים כגון ערובה מתאימה.

ראו אף עמדת הנשיא הקודמת לחקיקת חוק היסוד בבש"פ 5767/91 (שם).

מאידך, קיימת בהלכה הפסוקה גישה המוכנה בנסיבות מסוימות, גם לאחר חקיקת חוק היסוד, להסתפק בחומרת האישומים ובנסיבות הנלוות לבצוע העבירה כדי לבסס חשש להמלטות מהדין (ראו בש"פ 2323/96, תק-על 96 (1) 159, בש"פ 1886/94, פד"י מח (3) 133, 146).

דומני כי הכלל המצומצם אותו ניתן לגזור לעניננו הינו כי אין בעצם הגשת כתב אישום חמור ככל שיהיה, כדי לבסס חשש המלטות מהדין אלא בנסיבות חריגות (הנלוות לאישומים או לנאשם) גם אז חובה לבדוק האם ניתן להסתפק בערובות טובות חלף עכוב יציאתו של נאשם מן הארץ על מנת להשיג התכלית - מניעת התחמקות מהדין.

12. 12. בקביעת ערובות טובות חלף עכוב יציאה מן הארץ יש לאזן בין נסיבותיו ויכולתו הכלכלית של הנאשם הספציפי לבין האינטרס הציבורי החשוב של הרתעה מפני כדאיות ההמלטות מהארץ ומהדין. ראו לדוגמא הנוסחה בבש"פ 892/86 שצורף לטיעוני המבקשת. לטעמי יש לרכך מעט את הנוסחה לטובת הנאשם לאור המשקל שניתן לזכויותיו בחוק היסוד אשר נחקק לאחר מתן ההחלטה בבש"פ הנ"ל.

13. 13. מן הכלל אל הפרט: שקלתי בכובד ראש את הנתונים שהניחו הצדדים בפני
מחד חומרת האישומים, כולל מעשי חמקנות, הסוואה ומרמה שיטתיים למשך זמן והיקף התפרשותם. אלו כשלעצמם מעידים (לכאורה בלבד) כי התחמקות מדין אינה זרה למשיבים, בפרט למשיב 1 וכפי שלא היססו לפעול לצורך התחמקות מדין מס, יש חשש כי לא יהססו לפעול לצורך מילוט עצמם מן הדין הפלילי. הדברים מקבלים משנה חומרה נוכח התגברות הסיכון של המשיבים עקב הגשת כתב האישום. מאידך, עצם אי המלטותם של המשיבים בתקופה שחלפה מאז פקעו הערובות והתנאים המקוריים יש בה כדי לפוגג במידה את חשש ההמלטות. יש לזכור כי הגשת כתב האישום היתה צפויה גם בתקופה זו. נוסף לא נטען כי למשיבים "מקלט" כלשהו מחוץ לישראל ומשפחותיהם חיות בארץ. אף מכך לא ניתן להתעלם.

סבורני כי חשש כלשהו לקיומו של פיתוי לעזוב את הארץ קיים ביחס לכל אחד מהמשיבים ולא ניתן לשללו. ואולם חשש זה ניתן להפיג בערובות כספיות הולמות.

14. 14. לפיכך מוטלים הערובות והתנאים הבאים:

משיב 1 -
א. א. ערבות עצמית בסך 1,000,000 ₪.
ב. ב. ערבות צד ג' או שעבוד נכסים בשווי 600,000 ₪.
ג. ג. ערבות בנקאית בסך 150,000 ₪.

משיב 2 -
א. א. ערבות עצמית בסך 200,000 ₪.
ב. ב. ערבות צד ג' או שעבוד נכסים בשווי 120,000 ₪.
ג. ג. ערבות בנקאית בסך 30,000 ₪.
חומר החקירה מוחזר לבא כוח המבקשת.

ניתנה היום 26 בספטמבר, 2004 במעמד

ב"כ המבקשת עו"ד אורית גולדמן
המשיב 1 וב"כ עו"ד גולדין
משיב 2 וב"כ לא התייצבו ועו"ד גולדין מצהירה שהיא מתייצבת בשמם
יעל הניג
, שופטת
בימ"ש השלום ת"א-יפו

קלדנית: סמדר








פ בית משפט שלום 7028/04 מדינת ישראל נ' רפאל דוד, יזהר לבנה (פורסם ב-ֽ 26/09/2004)