פסקי דין על עלא אבו חמד | פסקי דין על שדרות דוד המלך לוד | פסקי דין על טל': פקס: | פסקי דין על פלא פון תקשורת | פסקי דין על רח' דרך יצחק רבין 33 ת"א | פסקי דין על מדרך מנחם בגין 44 תל אביב ואח' |

49184-09/12 תת     30/06/2013




תת 49184-09/12 עלא אבו חמד, שדרות דוד המלך לוד, טל': פקס: נ' פלא פון תקשורת בע"מ, רח' דרך יצחק רבין 33 ת"א, מדרך מנחם בגין 44 תל אביב ואח'








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"ת 49184-09-12 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אבו חמד

תיק הוצל"פ
:
01-44753-12-1



בפני

כב' הרשמת
רות וקסמן


המבקש

עלא אבו – חמד ת.ז. 039972302

ע"י ב"כ עו"ד סלים אבו - חמד

שדרות דוד המלך 3 לוד
, 71272
טל': 08-9155570 פקס:
08-9155571

-
נגד -


המשיבה

פלא פון תקשורת בע"מ
רח' דרך יצחק רבין 33 ת"א
67899
ע"י ב"כ עו"ד אלדד יהודה

מדרך מנחם בגין 44 תל אביב 66183
טל': 03-5376754 פקס:
03-6879359




החלטה

לפני בקשה כי אפסול עצמי מליישב בדין לפי הוראת סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), בתובענה על סכום קצוב שהגישה המשיבה נגד החייב. בקשת הפסלות הועלתה ע"י ב"כ המשיבה אגב דיון בהתנגדות שהגיש המבקש, כאשר הסוגיה על הפרק היתה תיקון כתב התביעה. כמתחייב עפ"י דין אדרש תחילה לבקשת הפסלות ולאחר מכן אדון בתיקון כתב התביעה.

1.
בתאריך 21/5/2013 היה קבוע לפני דיון בבקשה להתנגדות לתובענה.
2.
במסגרת מאמצים ליישוב הסכסוך ולאור טענות המבקש נגד כתב התביעה, ובמיוחד נגד חוסר התאימות של הסכומים הנקובים בכתב התביעה, נעשה ניסיון מצד בית המשפט להבין את מבנה כתב התביעה.
3.
במהלך דיון בלתי פורמלי עם באי כוח הצדדים ולאחר שעיינתי בקפידה בכתב התביעה על נספחיו, התרשמתי כי אכן קיים, לכאורה, חוסר תאימות בין הסכומים הנקובים בכתב התביעה וכי ייתכן שלא יהיה מנוס מתיקון כתב התביעה. את התרשמותי זו חלקתי עם ב"כ הצדדים ולאחר מכן סיכם כל צד את טענותיו בע"פ.
4.
לאחר שב"כ הצדדים סיכמו בע"פ את טענותיהם העלה ב"כ המשיבה במפתיע טענת פסלות בטענה ש"ההחלטה כבר התקבלה על ידי בית המשפט ובעצם כל הנטען לא היה משנה אותה" (עמ' 6 פר' ש' 3-4).
5.
לשאלת בית המשפט מדוע טענת הפסלות נטענת רק בגמר הטיעונים השיב ב"כ המשיבה כדלקמן: "משך כל הדיון חברי עלב בי והתנהג בדרך שאינה ראויה, בית המשפט לא העיר לו על כך. בנוסף הוא צעק ובית המשפט לא העיר לו על כך... כל זה מתווסף על כך שבית המשפט הצהיר על החלטתו על אף כל מה שעמדתי לטעון אך לא טענתי עדין..." ומכאן טענת הפסלות.
6.
מנגד, המבקש מתנגד לבקשת הפסילה. לטענת ב"כ המבקשת, בקשת הפסילה הועלתה רק משום שב"כ המשיבה לא חש בנוח עם טענותיו שלו ובשלב שבו טרם ניתנה החלטת בית המשפט בעניין תיקון כתב התביעה.
7.
עוד טוען ב"כ המבקש כי לא העליב את ב"כ המשיבה ולא צעק עליו, אלא לכל היותר העמיד אותו על טעויותיו, וכי דווקא ב"כ המשיבה הוא שנהג בצורה בלתי הולמת ולפיכך יש לדחות את טענת הפסלות.
8.
לפי סעיף 77 א (א) לחוק בתי המשפט שופט לא ישב בדין אם מצא ביוזמתו או לבקשת בעל דין כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
9.
עילת פסלות שופט מלדון בתיק בשל חשש ממשי למשוא פנים היא העומדת בליבת דיני הפסלות. עובר לחקיקת סעיף 77 א לחוק בתי המשפט, הקבוע כללים לפסלות שופט מלישב בדין, פותחו ועוצבו במשך עשרות שנים – בשורה ארוכה של החלטות ו

פסק דין
, אשר ניתנו על ידי נשיאי בית המשפט העליון לדורותיו – העקרונות והכללים בדבר פסלות שופט.
10.
כך פסק הדין המנחה בב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (2) 375 שם עתר המערער לפסילת השופט מלישב בדין בטענה כי לשופט דעה קדומה לגבי נשוא משפט המערער, שהינה פרי ממצאיו במשפט קודם, בעטיה עלול השופט לנהוג בחוסר אובייקטיביות. בהידרשו למבחן, לפיו יש לדון בטענת פסלות שופט בנסיבות של דעה קדומה העלולה להטות המשפט, אימץ הנשיא אגרנט מבחן "האפשרות הממשית", בהעדיפו מבחן זה על פני מבחן "החשד הסביר", בקובעו בעמוד 381 לפסק הדין לאמור: "מבחן 'האפשרות הממשית' אין משמעותו, כי כדי להסיק בדבר קיום האפשרות של נגיעה כאמור, יש לתהות לפני ולפנים בהלך מחשבותיו (
state of mind
) של השופט שמבקשים לפסלו; משמעותו היא, שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה
". (ר' גם מאיר שמגר "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, עמודים 106-107).
11.
בפסיקה נקבע שהמבחן לפסלות שופט הוא מבחן "החשש הממשי" או "האפשרות הממשית" למשוא פנים בניהול המשפט ושניהם – חד הם (ע"פ 1988/94, בראון נ. מדינת ישראל, פ"ד מח (3), 608, 619.
12.
יתרה מזאת, הלכה פסוקה היא, כי אין די בתחושה סובייקטיבית כדי לבסס עילת פסלות, אלא על העותר לפסילת שופט מלישב בדין, להניח תשתית ראייתית אובייקטיבית, ממנה ניתן יהא להסיק כי דעתו של השופט ננעלה וכי לא יאפשר לו לשפוט משפט צדק (ראו גם, ע"א 8743/04 משה בר נר נ' אשר רוט, לא פורסם (2005); בג"צ 2148/94 אמנון גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון, השופט מאיר שמגר, פ"ד מח (3) 573, עמוד 585 (1994); בג"צ 1923/91 אדוארד רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פ"ד מו (2) 1, עמודים 17-20).
13.
ויוטעם, בחינת אמת המידה בדבר חשש ממשי למשוא פנים הנה תמיד בחינה המיוחדת לנסיבות המקרה הנדון (בג"צ 1622/00 יואב יצחק נ' נשיא בית המשפט העליון ,פ"ד נד (2) 54, עמוד 64).
14.
ומן הכלל אל הפרט: טרם הדיון בהתנגדות לגופה, אגב ניסיון ליישב את הסכסוך, התעוררו ספקות לגבי ההתאמה שבין סכום החוב בסעיפים 5 ו-6 לכתב התביעה ובין סכומים אלה לסכום החוב ברישומים המתנהלים ע"י המשיבה, כאשר ב"כ המבקש טען במפורש כי מדובר בסכומים סותרים.
15.
כמו כן נטען ע"י ב"כ המבקש כי לכתב התביעה צורפו הסכמים שאינם חתומים על ידי המבקש ואשר מספרם עולה על מספר המכשירים שבגינם נטען החוב.
16.
בנסיבות אלה בחנתי, במעמד ב"כ הצדדים, את כתב התביעה ומצאתי כי אכן קיימת סתירה לכאורה בין הסכומים הנתבעים בכתב התביעה ולפיכך הודעתי לצדדים כי במידה ואכן קיימת סתירה מובנית בכתב התביעה עצמו לא יהיה מנוס מתיקון כתב התביעה.
17.
בשלב זה לא גיבשתי עדיין את דעתי לגבי הצורך בתיקון כתב התביעה ולראיה שאפשרתי לב"כ הצדדים לטעון בפירוט רב את טענותיהם בעניין זה כפי שעולה מפרוטוקול הדיון.
18.
יתר על כן, אילו סבר ב"כ המשיבה כי בית המשפט כבר גיבש בשלב זה את החלטתו בדבר הצורך בתיקון כתב התביעה חזקה עליו שהיה טוען מיידית לפסלות ולא מחכה עד לאחר ששני הצדדים יסיימו לסכם את טענותיהם.
19.
אולם לא זו בלבד שב"כ המשיבה לא העלה בשלב זה טענת פסלות הוא אף ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לטעון טענותיו בעניין תיקון כתב התביעה ואף הגיש בשלב זה מסמך מטעם מרשתו המפרט את סכומי החוב (מש/2) שלגביו טען כי הוא רשומה מוסדית.
20.
רק לאחר ששני הצדדים סיימו לטעון טענותיהם בעניין הצורך בתיקון כתב התביעה הפתיע ב"כ המשיבה והעלה את טענת הפסלות ללא כל עילה וללא שום בסיס משפטי.
21.
ייאמר מיד, כי לא היה כל פסול בבדיקה שערכתי לגבי כתב התביעה ובדברים שהשמעתי בפני
ב"כ הצדדים לגבי הצורך האפשרי בתיקון, וטענת הפסלות מוטב היה לה שלא תיטען.
22.
הטענה של "משוא פנים" נשענת על ההנחה כי השופט גיבש את דעתו לפני הדיון או בשלב מוקדם, וכי דעתו ננעלה ולפיכך לא יוכל לשפוט משפט צדק, אלא שבמקרה דנן הועלתה טענת הפסלות בתום סיכומי הצדדים, בשלב שבו כבר יכולתי לתת החלטה סופית בעניין שבמחלוקת, ולכן אין שום הגיון בניסיון לפסול אותי בשלב כה מאוחר בטענה שכבר גיבשתי את דעתי, מה גם שלא היה שום בסיס עובדתי להתרשמותו הסובייקטיבית של ב"כ המשיבה לגבי עמדת בית המשפט בסוגיה.
23.
במקרה דנן לא חלה אף אחת מעילות הפסלות הקבועות בסעיף 77 א' לחוק בתי המשפט ומבחינתי אין לי כל מניעה או קושי לבדוק ולהחליט בצורה אובייקטיבית ולקבל החלטות ענייניות ללא משוא פנים.
24.
אשר על כן הבקשה לפסלות נדחית.
25.
בעניין תיקון כתב התביעה, אכן על פניו קיימת סתירה לכאורה בין סכום התביעה המופיע בכותרת התביעה 8,140.23 ₪ (להלן: "סכום התביעה") לבין הסכום המופיע בסעיף 5 לכתב התביעה 7,309.48₪ ובין שני הסכומים הנ"ל לסכום המופיע בסעיף 6 לכתב התביעה 8,140.23 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד מועד הגשת התביעה בסך 153.75 ₪ וכן הוצאות גביה בסך 677 ₪ מכח ההסכם.
26.
דא עקא, שכאשר בוחנים את כתב התביעה יחד עם מסמך מש/2 מתברר כי לא מדובר בסתירה בין נתוני החוב אלא בניסוח לקוי של סעיף 6 לכתב התביעה.
27.
גובה החוב עפ"י מש/2 הוא 7,309.48 ₪ והוא זהה לקרן החוב הנקובה בסעיף 5 לכתב התביעה. כאשר מוסיפים לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית בסך 153.75 ₪ וכן הוצאות גביה בסך 677 ₪ שהם התשלומים המפורטים בסעיף 6 לכתב התביעה מגיעים בדיוק לסכום התביעה 8,140 ₪ שהוא גם הסכום המופיע בסעיף 6 לכתב התביעה לפני הצמדה וריבית והוצאות גביה.
28.
מן האמור לעיל נובע, כי מקור הטעות הוא בניסוח לקוי של סעיף 6 , שממנו נובע לכאורה שלסכום התביעה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות גביה, בעוד שלמעשה סכום התביעה כבר כולל בחובו את התשלומים הנ"ל.
29.
המסקנה מדברים אלה היא שלא קיימת סתירה אמיתית בין נתוני החוב המופיעים בכתב התביעה ובין נתונים אלה לבין גובה החוב ברישומי המשיבה (מש/2) ולפיכך אין מטעם זה צורך לתקן את כתב התביעה. לשם השלמת התמונה, אבחן להלן אם כתב התביעה שהוגש עומד במבחנים שנקבעו בדין ובפסיקה.
30.
כידוע, תובענה על סכום כסף קצוב צריכה לעמוד בשלושה תנאים מצטברים:

א. תביעה לסכום כסף קצוב;
ב. תביעה מכוח חוזה התחייבות מפרושים או מכללא;
ג. ראייה שבכתב;
31.
הפסיקה הגדירה סכום קצוב כסכום שניתן להגיע אליו בחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בהערכה או שומה (ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. כלפון, פ"ד מב (3) 339, 342). ודוק: הסכום אינו חייב להיות מוסכם. כפירתו של הנתבע באחד מפרטי החשבון תתברר בשלב הדיון אך אינה פוסלת את הגשת התביעה עפ"י סעיף 81 א לחוק ההוצאה לפועל.
32.
במקרה דנן, מבוסס סכום התביעה על ההסכמים בין המשיבה למבקש למתן שירותי רדיו וטלפון ואין חולק כי מדובר בסכום שניתן להגיע אליו בחישוב אריתמטי פשוט, קרי: בסכום קצוב. לסכום זה מצטרפים שני סכומים נוספים שגם הם קצובים: הפרשי הצמדה וריבית והוצאות גבייה.
33.
באשר למסמך מש/2, הסכום שנקוב בו כסכום החוב של המבקש תואם במדויק את סכום הקרן בסעיף 5 לכתב התביעה.
34.
יתר על כן, כאשר שבתי ובחנתי את התיק מצאתי כי סכום הקרן המופיע במש/2 זהה גם לסכום שנדרש המבקש לשלם במכתב ההתראה שנשלח אליו מטעם ב"כ המשיבה בדואר רשום בתאריך 26/02/2012, כך שאין שחר לטענת המבקש כי המשיבה דורשת ממנו סכומים שונים בכל פעם. העובדה שבסיפא של המסמך מש/2 תחת הכותרת "רשומות מידע נוספות" מופיעים שני סכומים נוספים בגין הוראת קבע, אינה משנה את מסקנתי שכן הרשומות הנ"ל מופיעות בנפרד מרשומות החוב בקליטה המצוינות ברישא של המסמך, וממילא מדובר בסכומים שלא נדרשו ע"י המשיבה ולא נתבעו על ידה.
35.
תביעה מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא – שיש עליהן ראיות שבכתב:
עם הגשת התובענה על סכום קצוב לא נדרש התובע לצרף מסכת ראייתית שלמה ובשלב זה יסתפק
בית המשפט בראשית ראיה בלבד. די לו לתובע אם יצרף הסכם, או מסמך אחר המלמד על ההתקשרות בין הצדדים וחשבונית או כל מסמך אחר המלמד על סכום התביעה (ממנו ניתן ללמוד על הסכום הקצוב שנתבע, כאמור לעיל). וכך נפסק בעניין ע"א 2418/90, רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר, פ"ד מז (5) 133, בעמוד 137: "כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית, די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית...".
36.
זאת ועוד, אין צורך שהתביעה תתבסס על ראיה שבכתב לכל פרט ופרט ממנה, ודי גם בראשית ראיה, כאשר בית המשפט אינו בוחן בשלב זה את המסמכים שצורפו כאמצעי הוכחה. יחד עם זאת, כאשר מדובר בתשלומים הנתבעים מכוח הסכמה חוזית, יש צורך בחוזה חתום על ידי הנתבע, או בראיה שהיא בלתי תלויה בחוזה עצמו, כדי להוכיח שהנתבע, אף שלא חתם על החוזה, הסכים וקיבל עליו את ההצעה וההתחייבות החוזית שעל פיה הוגשה התביעה (ע"א 688/89 הילולים אריזה ושיווק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פד"י מה (3) 188, בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה אחת עשרה בעמ' 109).
37.
במקרה דנן, המשיבה צירפה לכתב התביעה את ההסכמים בכתב שנערכו עם המבקש ודי באלה כדי להוות ראשית ראיה.
38.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שלמרות הפגמים שנפלו בניסוח כתב התביעה, אין צורך לתקן את כתב התביעה וניתן להמשיך בהליכים המשפטיים.
39.
למותר לציין, כי מסקנתי לעיל מתייחסת להיבטים הפרוצדורליים של הגשת כתב התביעה, ואין בה כדי לחוות דעה כלשהי על התביעה לגופה וסיכויי הצלחתה.
40.
באשר לשאלת ההוצאות, יש לקחת בחשבון כי הטעות בדבר נתוני החוב הסותרים לכאורה בכתב התביעה משותפת הן לב"כ המבקש שהעלה את הטענה לראשונה במהלך הדיון, הן לב"כ המשיבה שאחראי מלכתחילה לניסוח הלקוי בכתב התביעה ואשר לא ידע להסביר את הסתירה בין הנתונים השונים בזמן הדיון ופנה תחת זאת לאפיק בלתי ראוי של טענת פסלות, והן לבית המשפט שלא הבחין בטעות במהלך הדיון. לפיכך, ומאחר שמדובר בטעות משותפת, אינני עושה צו להוצאות.
41.
המזכירות תקבע מועד חדש לדיון בהתנגדות.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.








תת בית משפט שלום 49184-09/12 עלא אבו חמד, שדרות דוד המלך לוד, טל': פקס: נ' פלא פון תקשורת בע"מ, רח' דרך יצחק רבין 33 ת"א, מדרך מנחם בגין 44 תל אביב ואח' (פורסם ב-ֽ 30/06/2013)