פסקי דין על חב' שומרי אמונים בע"מ | פסקי דין על ציון לוי

45/10 א     23/06/2013




א 45/10 חב' שומרי אמונים בע"מ נ' ציון לוי








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 45-10 חב' שומרי אמונים בע"מ
נ' לוי




בפני

כב' השופטת
מרים ליפשיץ - פריבס

התובעת



חב' שומרי אמונים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אשר ברק

נגד


הנתבע
ציון לוי
ע"י ב"כ עו"ד אלקנה בישיץ




פסק דין

1.
בפני
תביעה לסילוק יד של הנתבע מדירה שבבעלות התובעת, המצוי בקומת קרקע בצד מזרח בבניין המצוי ברח' שומרי אמונים 7 בירושלים (להלן – "המושכר") .

2.
התביעה הוגשה בהליך של תא"ח לפי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות") והועברה לפי החלטה מיום 9.6.10 שניתנה ע"י המותב הקודם מפי כב' השופטת מירית מי-דן פורר, להליך אזרחי רגיל.

3.
שמעתי את העדויות מטעם התובעת וכן שמעתי את עדי הנתבע. הנתבע, ביקש בתום ישיבת ההוכחות מיום 16.10.12 כי תיקבע ישיבת הוכחות נוספת לשמיעת שני עדים נוספים מטעמו ונעתרתי לבקשתו, כאמור בהחלטתי מאותו מועד. למרות זאת , לא טרח הנתבע להתייצב לאותה ישיבה והוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

התובעת, הגישה את סיכומיה ואילו הנתבע , לא הגיש את הסיכומים מטעמו במועד ועד היום. משכך, בקשה התובעת כי יינתן

פסק דין
ויינתן לה הסעד המבוקש, לפינוי הנתבע מהמושכר.

4.
סעיף 160(ד) לתקנות קובע: "צד שלא הגיש את סיכומיו , דינו כבעל דין שלא התייצב לדיון,
מלבד אם קבע בית משפט אחרת". סעיף 157(2) לתקנות בדבר אי התייצבות לדיון קובע: "התייצב תובע ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי , רשאי התובע שהוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר" .

אי הגשת סיכומים, אין בו משום הודאה בטענות התובע ולפיכך, יש לבחון אם התובע עמד בנטל להוכיח את טענותיו (ראו בספרו של ד"ר י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, 1995, עמ' 49).

בעניינינו, הנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות שנקבעה כבקשתו ואף לא הגיש את סיכומיו ומשכך, בחנתי את הראיות שהובאו ע"י הצדדים ועיינתי בסיכומי התובעת.


טענות הצדדים:
5.
התובעת טוענת כי המקרקעין בהם מצוי המושכר, הם בבעלותה והיא מי שהשכירה את המושכר בעבר, לפני פלישת הנתבע אליו, לצדדי ג'.

6.
התובעת הוסיפה וטענה כי המושכר, לא הושכר מעולם על ידה לנתבע כי אם הושכר לעמרם וחנה בזאנסון (להלן-"בזאנסון") אשר תקופת השכירות שלהם, אמורה היתה להסתיים לפי הסכם שכירות שנחתם בינה וביניהם , רק בסוף שנת 2009 . עוד בטרם הסתיימה תקופת השכירות של בזאנסון הם פינו את המושכר ללא הודעה מוקדמת לתובעת. אי אז, התברר לה בתחילת שנת 2010 , כי הנתבע פלש למושכר לאחר שמשפחת בזאנסון פינתה אותו מבלי שקיבל רשות לכך ממנה או מנציג מוסמך ומורשה מטעמה להשכירו לנתבע. משלא נענה הנתבע לדרישתה ממנו לסלק את ידו מהמושכר, הוגשה התביעה.

7.
הנתבע טען בכתב ההגנה כי המושכר ניתן במתנה למרדכי ראטה, נכדו של האדמו"ר אברהם ראטה (להלן-"האדמו"ר") שהוא בעל מניות ובעל שליטה אצל התובעת. המתנה, ניתנה לרגל נישואיו של הנכד מרדכי, שהתגורר במושכר במשך מס' שנים עד להשכרתו לאחרים ובכלל זה למשפחת בזאנסון. לאור האמור, אין לתובעת זכות כלשהי במושכר. לדידו, בתום השכירות של בזאנסון, המושכר הושכר ע"י מרדכי ראטה לחברת מ. לוי קאר בע"מ, שאשתו של הנתבע היא בעלת שליטה בה. השכירות, היתה לצורך ניהול משרדיה של החברה , לוי קאר בע"מ. לפיכך טען הנתבע להעדר יריבות בינו ובין התובעת בהיעדר זכויות של התובעת במושכר ומשנחתם הסכם שכירות עם חברת
מ. לוי קאר בע"מ .

8.
התובעת, הכחישה את דבר זכותו של מרדכי ראטה במושכר וטענה כי הנתבע ומשפחתו, מתגוררים במושכר ללא זכות לפי הדין.

דיון ומסקנות:

9.
שמעתי את עדותה של ברכה ראטה מטעם התובעת לפיה היא מורשית חתימה ומנהלת אצל התובעת (נספח א' לכתב התביעה). מעדותה למדתי כי היא מורשית לטפל בעניין הנכסים שבבעלות התובעת ומשמשת גם כמנכ"ל התובעת (עמ' 11-12).

מעיון בנסח רישום המקרקעין בהם מצוי המושכר עולה כי הם בבעלותה של התובעת (נספח ג' לכתב התביעה). הנתבע מצדו, לא הוכיח כי נרשמה בעלותו של מרדכי ראטה במושכר ואף לא הציג רישום של הערת אזהרה לטובת מרדכי ראטה. לא עלה גם בידיו, להוכיח קיומו של הסכם מתנה בין התובעת ומרדכי ראטה אף שהמתנה, טעונה מסמך בכתב בהיותה במקרקעין וכן, הוא לא הציג התחייבות של האדמו"ר למתן המושכר במתנה לנכדו, מרדכי על מנת שיהא בידי האחרון להשכירו לחברת מ. לוי קאר בע"מ.


10.
הנתבע טען אמנם כי המושכר, הושכר לחברת י. לוי קאר בע"מ (עמ' 10 לנספחים לכתב ההגנה ) אך בד בבד טען כי מרדכי ראטה השכיר לו את המושכר (סעיף 26 לכתב ההגנה)
כדבריו: "בכסף מלא, בתום לב ובתמורה" . מתצהירו ומעדותו של הנתבע עולה כי הוא ומשפחתו מתגוררים במושכר וכי השימוש, הוא לאו דווקא לניהול עסקה של חברת לוי קאר בע"מ , שהנתבע ביקש להוכיח את זכותו במושכר מכוח ההסכם שנחתם עמה (סעיף 17 לכתב ההגנה ) ומבלי שהיה בידו להציג הסכם שכירות אחר בינו ובין מרדכי ראטה.

11.
בהסכם השכירות עם חב' לוי קאר בע"מ נקבע כי תקופת השכירות היא למשך 12 חודשים קרי: עד יום כ"ט טבת תשע"א . לא היה בידי הנתבע, להציג הארכה של הסכם השכירות בהיעדר תצהיר והתייצבות להעיד של מי מטעם חברת לוי קאר בע"מ שהיה בידו להביאו בנקל בהתחשב בשליטת אשתו של הנתבע בחברה.

בנוסף, לא טרח הנתבע להגיש תצהיר או להזמין לעדות את מרדכי ראטה על מנת להוכיח את מקור זכותו להתגורר במושכר משלא הוארכה תקופת השכירות של חב' לוי קאר בע"מ ואף לא הוכח כי ניתנה לנתבע הרשאה , כמצוות סעיף 7 לחוזה השכירות של חב' לוי קאר בע"מ עם מרדכי ראטה, להעברת השכירות לנתבע. יתירה מכך, לא הוכח בראיות הנתבע כי ניתנה לו רשות ע"י מרדכי ראטה להתגורר במושכר בהיעדר הסכם שכירות בינו ובין התובעת לפי דבריו ( עמ' 23 שורה 23) . אי הזמנתו של מרדכי ראטה להעיד, בהיותה עדות רלוונטית להוכחת הגנתו של הנתבע, פועלת לרעת הנתבע שכן, חזקה עליו שהיה מזמינו להעיד, אילו עדותו היה בה כדי לתמוך בגרסתו.



12.
עדותו של הנתבע, הייתה רצופה בסתירות ולא עשתה עלי רושם מהימן בנוגע ליחסים החוזיים שנקשרו לכאורה בינו ובין מרדכי ראטה בנוגע למושכר.

הנתבע, העיד כי התגורר בדירה אחרת בבניין ( סעיף 18 לכתב
ההגנה, עדותו בעמ' 23 שורה 23) אך בעדותו, הודה, כי הוא מתגורר במושכר (עמ' 23 שורה 27, עמ' 24 שורה 6-10 ו- 20-22) . אם לא כך היו פני הדברים במועד הגשת התביעה, אין ליישב את הגנתו לפיה דין התביעה להידחות כי אם, צפוי שהיה מודיע כי אין נפקא מינא מצדו, שיינתן

פסק דין
לפיו הוא אינו רשאי לגור במושכר.



סתירות עלו גם בגרסתו בכתב ההגנה לפיה מרדכי ראטה גר במושכר בעבר ובמשך מס' שנים אל מול הכחשתו את הדברים מכל וכל בעדותו (עמ' 31 שורה 8, עמ' 27 שורה 28).

13.
הנתבע, טען להגנתו כי המושכר בבעלותו של מי שהשכירו, לא לו , כי אם לחברת לוי
קאר בע"מ, בהסתמך על

פסק דין
שניתן ע"י בית דין רבני בדבר זכותו של מרדכי ראטה אך מבלי, שהיה בידו להציג את פסק

הדין עליו הוא תומך את טענותיו (עמ' 26 שורה 6). הנתבע אמר בעדותו כי משפחת בזאנסון, התגוררה במושכר לפני תחילת מגוריו בו ( עמ' 27 שורה 15) והודה בחקירתו שהיה ידוע לו שבזאנסון חתמו בסופו של יום על הסכם שכירות עם התובעת אך קודם לכן נחתם הסכם בינם ובין מרדכי ראטה (עמ' 28 , ההסכם עם התובעת צורף כנספח לכתב התביעה וההסכם עם מרדכי ראטה צורף כנספח לכתב ההגנה ).


14.
הנתבע לא הביא לעדות את מר בזאנסון על מנת להוכיח את גרסתו לפיה בזאנסון אולץ לחתום על הסכם שכירות עם התובעת. עדותו בנדון, היא עדות שמיעה ודינה להידחות.
יתירה מכך, מעדותו של הנתבע למדתי כי היטב היה ידוע לו כי השוכר הקודם, בזאנסון, שכר את המושכר מהתובעת. לדבריו, הוא לא עיין בנסח הרישום של הדירה לפני שחב' לוי קאר בע"מ שכרה את המושכר ו/או לפני שהוא נכנס לגור בו עם משפחתו אף שידע כי הבניין, הוא בבעלותה של התובעת (עמ' 29 שורה 22).

15.
עדותו של הנתבע, בדבר זכויותיו של מרדכי ראטה במושכר נסמכת כולה על עדויות שמיעה ואין לו ולו גם מסמך אחד בכתב , שיוכיח את זכותו של מרדכי ראטה להשכיר לו את המושכר. מדבריו עולה כי היה ידוע לו עוד בטרם כניסתו למושכר כי התובעת, באמצעות ברכה ראטה, עומדת על זכותה במושכר וכי לדידה לתובעת בלבד, הזכות להשכיר את המושכר.

למרות זאת, לא דאג הנתבע לשכור את המושכר ממי שהורשה להשכירו לפי הרשומים בלשכת רישום המקרקעין ולא הוכח בעדותו , ובהיעדר תצהיר של מרדכי ראטה בתמיכה להגנתו, כי היה בידי מרדכי ראטה מסמך כלשהו המעיד על הרשאה שניתנה לו מהתובעת להשכיר את המושכר ולא התובעת ומשלא הוצג גם הפסק כדבריו, בדבר זכותו של מרדכי במושכר.


בנסיבות אלו, אין לנתבע להלין כנגד הטרדתו בתביעה לסילוק יד מהמושכר, בהתעלמו
מידיעתו כי התובעת היא הבעלים בבניין ומדרישותיה מבזאנסון לחתום איתה על הסכם שכירות ולא עם מרדכי ראטה.


16.
שמעתי את עדויותיהם של השדכן, מר אורנצ'יק ושל גב' שיינפלד בנוגע לתנאי השידוכין בין בתה ובין מרדכי ראטה, נכדו של האדמו"ר. אקדים את המאוחר ואומר, כי אין בעדויותיהם של השניים כדי ללמד על כך שהמושכר ניתן כמתנה למרדכי ראטה.


לכל היותר, עסקינן בהבטחה למתן מתנה מבלי שהושלם מתן המושכר, דווקא, כמתנה למרדכי ראטה, בהיעדר הסכם בכתב ובפרט משעסקינן בהבטחה לכאורה, למתן נכס במקרקעין כמתנה הטעון מסמך בכתב . בהתאם לכך, גם לא היה בידי הנתבע להוכיח כי נרשמה הערת אזהרה לטובת מרדכי ראטה בלשכת רישום המקרקעין.

מר אורנצ'יק העיד כי הוא עצמו, לא שמע את השיחה עם האדמו"ר ולפיכך לא שמע את התחייבותו של האדמו"ר למשפחת הכלה, משפחת שיינפלד, למתן המושכר במתנה (עמ' 36 שורות 23-28, עמ' 37 שורה 17).

עדותה של הגב' שיינפלד על הבטחתו של האדמו"ר המנוח לתת את המושכר למרדכי
ראטה היא עדות שמיעה מפי בעלה, שלא העיד מטעם הנתבע. לדבריה, היא לא נכחה במעמד סיכום התנאים לשידוך (עמ' 40 שורות 20-24, ו- 28-31 , עמ' 41 שורה 5). בהמשך עדותה אישרה העדה כי אכן הוצעה למרדכי ולבתה דירה באשדוד שתירכש במימון האדמו"ר ( עמ' 41 שורות 14-25).

17.
מכל האמור הוכח, כי גם אם הועלתה אפשרות למתן דירה במתנה למרדכי ראטה, לא הוכח כי המושכר ניתן לו במתנה. בהתאם לכך, נערכו ביקורים ע"י משפחת שיינפלד ומרדכי או מי מטעמו, בדירות אחרות ולא רק במושכר, על מנת שהמתנה תושלם לאחר שתהיינה הסכמות בנוגע לדירה שתינתן למרדכי במתנה (עמ' 42 שורות 9-11) . בנסבות אלו, לא הוכח כי היתה התחייבות של האדמו"ר או של התובעת, למתן המושכר למרדכי ראטה במתנה.

18.
חיזוק לקביעתי זו, מצאתי בעדותה של ברכה ראטה שמונתה לטפל בנכסי התובעת מטעם אביה האדמו"ר, הבעלים של התובעת (עמ' 13 שורות 32-33) בהכחישה, כי המושכר ניתן למרדכי ראטה במתנה ( עמ' 14 שורות 16-23). לדבריה, לא נתנה לו רשות להשתמש במושכר (עמ' 14 שורה 31) והשכרתו ע"י מרדכי ראטה למשפחת בזאנסון בתקופת השכירות הראשונה, נעשתה בהיותה בחו"ל ולפי בקשתה ממרדכי, שידאג להסכם שכירות בינם ובין התובעת. רק בדיעבד, התברר לה כי מרדכי ראטה רשם עצמו כמשכיר והדבר, תוקן בהסכם נוסף שנחתם בין התובעת לבזאנסון לאחר שהיא הציגה בפני
השוכרים את מסמכי הבעלות של התובעת במושכר (עמ' 17 שורות 9-13).

עדותה של ברכה ראטה, לא נסתרה על ידי מר בזאנסון אשר לא הוזמן להעיד מטעם הנתבע אשר חזקה עליו, שהיה מזמינו לעדות אילו עדותו, עמדה לטובתו על מנת להוכיח כי אולץ לחתום על הסכם עם התובעת ועל מקור זכותו של מרדכי במושכר לפי ידיעותיו של העד.



19.
סיכומם של דברים, התובעת הוכיחה את בעלותה במושכר ולא הוכחה זכותו של הנתבע או מי מטעמו להתגורר במושכר, בהיעדר הסכם מחייב בינו ובין התובעת . כמו כן, לא הוכחה הגנת הנתבע לפיה עמדה למרדכי ראטה הזכות לתן לו רשות להתגורר במושכר מה גם, שלא השתכנעתי מעדותו ומראיותיו, כי המושכר הושכר לו ע"י מרדכי ראטה.

תקופת השכירות של י. לוי קאר בע"מ פגה זה מכבר ואף לא הוכח כי השוכרת, לוי קאר בע"מ העבירה כדין לנתבע את זכותה מכוח הסכם השכירות עליו היא חתמה עם מרדכי ראטה מעבר לכך, שזכותו של האחרון במושכר, לא הוכחה כלל.


20.
לאור האמור, אני מורה לנתבע לסלק את ידו מהמושכר ולפנות אותו מכל אדם וחפץ ולהחזיר את החזקה בו לידי התובעת. על מנת ליתן לנתבע שהות למצוא לו דירה חילופית , ניתנה לו ארכה לפינוי המושכר, תוך 45 יום מהיום.

21.
אני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות משפט לתובעת וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ₪.


22.
הפיקדון שהפקיד הנתבע , להבטחת שכרם של העדים שלא נפסק להם שכר או לא התייצבו להעיד, יושב לנתבע ע"י המזכירות.

עותק ישלח לצדדים.

ניתן היום,

ט"ו תמוז תשע"ג
, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 45/10 חב' שומרי אמונים בע"מ נ' ציון לוי (פורסם ב-ֽ 23/06/2013)