פסקי דין על אורי שלום | פסקי דין על דרור שלום | פסקי דין על רו"ח אבי זיגלמן |

23777-07/13 הפב     04/08/2013




הפב 23777-07/13 אורי שלום נ' דרור שלום, רו"ח אבי זיגלמן








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



הפ"ב 23777-07-13 שלום נ' שלום ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

כב' השופט
רמי אמיר


מבקש

אורי שלום


נגד


משיבים

1. דרור שלום
2. רו"ח אבי זיגלמן
(פורמלי)






החלטה

ביום 11/7/13 הוגשה בתיק זה בקשה למתן סעדים זמניים בבוררות, המורים לבורר (הוא המשיב הפורמלי כהגדרתו ע"י המבקש, ולהלן : "הבורר") להימנע מלקיים התמחרות במועד שקבע לכך ולהימנע מלהמשיך לשמש כבורר, וכל זאת עד למתן הכרעה בבקשת המבקש להעביר את הבורר מתפקידו.
יחד עם הבקשה האמורה לסעדים זמניים לא הוגשה כל תובענה עיקרית להעברת הבורר מתפקידו. ואולם יצויין, כי בסעיף 70 שבשולי הבקשה, באופן לא בולט, ולא כחלק מהכותרת ומהסעדים המפורטים שבראש הבקשה, נרשם, כי "לאחר מתן הסעדים הזמניים" יתבקש בית המשפט "לדון בבקשה כתובענה אשר הסעד המבוקש בה מעבר לאמור בה
הוא העברת הבורר מתפקידו ומינוי בורר אחר תחתיו". בהמשך לכך נאמר שם, כי "לחלופין יגיש המבקש תובענה במועד החוקי".

ביום 14/7/13, ובמועד שנקצב לו לשם כך, נתן המשיב 1 (להלן : "המשיב") את תגובתו לבקשה, והתנגד לה – הן לגופה, והן מטעמים טרומיים של מניעות ושיהוי.

ביום 16/7/13 עתר המבקש למתן החלטה בבקשה בדחיפות;
אך בהמשך היום הודיע, כי הבורר דחה את ההתמחרות עד להחלטת ביהמ"ש, וכי לכן אין צורך בהחלטה לעניין זה.

בהמשך לכך, ביום 1/8/13,
פנה המשיב לביהמ"ש וביקש מתן החלטה בבקשה, כיון שעצם הגשת הבקשה הביאה לעצירת הבוררות וההתמחרות שבמסגרתה, כאשר הכל תלוי ועומד עד להחלטת ביהמ"ש בבקשה, וכאשר המבקש נמנע מהגשת תובענה עיקרית.
המבקש הגיב בו ביום בהסכמה אופרטיבית למבוקש כי תינתן החלטה בבקשה, אף שמחה על תוכן ואופן הנטען בבקשה. המבקש ציין, כי המועד של 7 ימים להגשת תובענה עיקרית לפי תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן : "תקסד"א") נמנה רק ממתן הסעד הזמני או תוך מועד אחר שייקבע בית המשפט; וכי מועד זה טרם חלף, משום שטרם ניתנה החלטה בסעד הזמני ולא נקצב מועד אחר ע"י ביהמ"ש להגשת התובענה. כן הזכיר המבקש את האמור בסעיף 70 לבקשתו, לעניין ראיית הבקשה כתובענה ולחלופין לעניין קציבת מועד להגשת תביעה.

היום, 4/8/13, הגיש המשיב לתיק זה החלטה שניתנה היום ע"י כב' השופטת שמולביץ' בתיק אחר בבימ"ש זה – תיק קודם, בו עתר המשיב נגד המבקש ובני משפחתו לסעדים זמניים לשם קיום אותה בוררות נושא תיק זה. באותו עניין ניתנה היום החלטה בכל הסעדים הזמניים שהתבקשו, למעט בעניין סעד אחד שעניינו חופף ככל הנראה לבקשה שבתיק זה, ולפיכך ההכרעה בתיק זה תביא למעשה אף להכרעה בעניינו.

נראה כי ההכרעה בתיק זה התמהמהה ימים ספורים עקב תחילת הפגרה ולנוכח ההודעה שהוגשה מטעם המבקש, כי אין עוד צורך בהכרעה לעניין דחיית מועד ההתמחרות.
מכל מקום, התיק הובא לפניי היום
כשופט תורן בפגרה (עם תחילת התורנות שלי), ועליי להכריע בעניין היחיד שנותר תלוי ועומד להכרעה (לאחר שדחיית מועד ההתמחרות התייתרה) – האם יש מקום לסעד זמני האוסר על הבורר להמשיך בניהול הבוררות?
אציין כי שני הצדדים ביקשו את מתן ההחלטה, ולכן די היה בכתובים ולא היה צורך בזימון דיון לעניין זה.

שקלתי בדברים, ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בשל מספר טעמים
.

העדר תובענה עיקרית
כפי שציינתי לעיל, הבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 11/7/13, ומאז ועד היום חלפו 24 ימים ועדיין לא הוגשה כל תובענה עיקרית להעברת הבורר מתפקידו. לדידי, די בכך כדי לדחות את הבקשה.
הכלל במשפטנו הוא, שסעד זמני אינו "עומד על רגליו" כי אם מוגש "במסגרת תובענה" כמצוות תקנה 362(א) רישא לתקסד"א, שכן כל תכליתו היא "להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין" כאמור בהגדרה שבתקנה 1.
אמת, קיימת אפשרות, חריגה שבחריגה, למתן סעד זמני בטרם הגשת תובענה עיקרית כמוסבר בתקנה 363(א), ותוקפו של סעד כזה מותנה בהגשת תובענה עיקרית תוך 7 ימים ממתן הצו או תוך מועד אחר שקצב ביהמ"ש – אך אין פירושו של דבר שניתנת בזאת ארכה "ללא מועד וללא גבול" להגשת התביעה העיקרית כל עוד לא ניתן הצו הזמני. המועד האמור בתקנה 363(א) נועד לשים גבול של זמנים לתוקפו של הצו הניתן כחריג בטרם התביעה, אך אין בו לשנות מעצם המסגרת שמחייבת הגשת תביעה באופן מיידי. תקנה 363(א) עניינה במקרה חריג של העדר יכולת להמתין עם הצו הזמני עד להגשת התביעה, אך אין היא משמשת הכשר "למשוך" הליכים ולהחזיק בקשה לסעד זמני
בעודך "יושב על הגדר", לא מחוייב לכל עתירה לסעד עיקרי.
אמנם בענייננו הצהיר המבקש כבר מלכתחילה, כי הסעד העיקרי אותו יבקש הוא סעד של העברת בורר מתפקידו - אך דווקא בשל כך צריך היה להגיש את התובענה יחד עם הבקשה לסעד הזמני, או לכל המאוחר יום-יומיים לאחר הגשתה. לא ניתן כל טעם מדוע לא ניתן היה להגיש את התובענה ביחד עם הבקשה. יתרה מכך, לפי המשתמע מהאמור בסעיף 70 לבקשה, אין למבקש גם כל טעם וחידוש לגוף התובענה העיקרית (שלא הוגשה), אשר אינו מצוי בגוף הבקשה.
אין גם לקבל את הנאמר בסעיף 70 לבקשה כאילו זוהי התובענה עצמה. כאשר פלוני מגיש תביעה עליו לפרש ולפרט בבירור מהו הסעד המבוקש, ולא להותיר זאת כעניין חמקמק ומסתורי בשולי הבקשה. יש להעמיד את הצד-שכנגד על המבוקש, ויש להבהיר זאת גם לביהמ"ש – במה עליו לדון. ההצעה בשולי הבקשה אינה תחליף ראוי לכך – מה גם שלפי כותרת הבקשה
והחלק האופרטיבי המבוקש בראשה, נאמר במפורש שזוהי בקשה לסעד זמני, וברור שהתובענה העיקרית בוא תבוא. אף המבקש היה ער לכך, ולכן כתב בסעיף 70 האמור כי הסעד העיקרי בו הוא חפץ הינו "מעבר לאמור בה" (בבקשה – ר.א.), ואף סייג את המוצע בסעיף האמור בכך ש"לחלופין יגיש תובענה במועד החוקי".

העדר עילה לכאורה
הבקשה אינה מצביעה ואינה מבססת כל תשתית מספקת להעברת הבורר מתפקידו.
עצם העובדה שהבורר החליט החלטות שאינן לרוחו של בעל דין, אינה מהווה, כמובן, עילה לפסילתו של בורר.
כך בדומה, גם אם נתן החלטות מבלי שניתנה למבקש הזכות להגיב – ואינני מביע עמדה אם אמנם כך הוא או שמא היו אלו החלטות מסוג צווי ארעי או אחרת -
הרי שהדרך הראויה היא להגיש בקשות לביטול ההחלטות, ולא למהר למסקנות של פגם בהתנהלות הבורר המביא לכלל פסילתו.
הטענה היחידה שעולה, לכאורה, מתוך הבקשה היא, שב"כ המשיב פנה אל הבורר במישרין ובאופן חד-צדדי, וכי הבורר מאפשר זאת. אך בכל הכבוד, לא מדובר ב"פגישות פרטיות" או ב"היוועדויות סודיות" של הבורר עם ב"כ הצד שכנגד, אלא בהקשת בקשות בכתב לבורר. צודק ב"כ המשיב בהשיבו – כיצד עליו לפנות לבורר אם לא כך? והאמנם סבור המבקש, שאין הצד שכנגד יכול לפנות לגורם השיפוטי הדן בעניינם אלא בהסכמתו שלו?
המבקש מלין גם על כך שב"כ המשיב שלח לבורר תכתובות שבין הצדדים, שבהן העלה המשיב טענות המכפישות את המבקש. אך מבלי להביע עמדה לעצם העניין, וכלום נעשו כך הדברים, ולגדר המותר בחשיפת התכתבות בין הצדדים - גם בזאת אין לפסול את הבורר. מדוע יש לייחס לבורר, ללא כל תשתית עובדתית וראייתית לדבר, כאילו הוא נתון להשפעה, וכאילו רכש יחס שלילי לאחד המתדיינים, רק משום שהצד השני הציגו באור לא נאה? ובמיוחד כך, כשהכול גלוי וידוע, היינו כאשר ידוע מהם המסמכים שהועברו לידי הבורר ע"י ב"כ הצדדים. האם נאמר, למשל, כי שופט חייב לפסול את עצמו רק משום שאחד הצדדים מגיש לביהמ"ש בקשות ובהן הוא משמיץ את הצד שכנגד, או שהוא אף מוסיף לבקשות כאלה מכתבים משמיצים שכתב על אודות הצד השני בטרם הגשת הבקשות? חזקה על הבורר שיפעל ללא דופי, ויתעלם מכל מה שלא יוכח לפניו או שאינו רלבנטי, מה גם שעליו לנמק את פסקו וקיימת ביקורת שיפוטית על החלטותיו בגדר עילות הביטול הסטטוטוריות.
למעלה מהנדרש אציין, כי אל לצדדים כאן להלין על
המעטה בפורמליסטיקה בתקשורת עם הבורר, כאשר כחלק מהמוסכם ביניהם הוא נועד מלכתחילה לשמש גם כמנהל זמני של העסק המשותף נושא הבוררות. ייתכן וככלל רצוי
להימנע מעירוב התחומים ומריכוז סמכויות של ניהול עיסקי ושל הכרעה שיפוטית בידי אותו אדם, אך כאמור זו הייתה בחירתם של הצדדים.

שיהוי
גם אליבא דמבקש - כל טענותיו והשגותיו בנוגע לבורר ולהתנהלותו התגבשו
בידיו כבר במאי 2013, ודיון בעניין זה אף התקיים בפני
הבורר בראשית יוני 2013. ולמרות זאת השהה המבקש את פנייתו לביהמ"ש עד ליום 11 יולי 2013.
אינני מתעלם מהטענה שהפניה לביהמ"ש באה מייד כאשר נקבעה ההתמחרות, אך הדברים
הלכו לכיוון זה עוד קודם לכן. אין להמתין בעניינים כאלה לרגע האחרון, והמחריש בעת ההיא יידום.

סוף דבר
מכל הטעמים האמורים לעיל אני דוחה את הבקשה.
הצדדים חסכו בדיון, וההחלטה הייתה על יסוד הכתובים.
לכן ראוי למעט בפסיקת ההוצאות, ואני מחייב את המבקש לשלם למשיב את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה בסך
4,000
₪ בלבד, וזאת תוך 30 יום מהיום לידי ב"כ המשיב.


ניתנה היום, כ"ח אב תשע"ג, 04 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.








הפב בית משפט מחוזי 23777-07/13 אורי שלום נ' דרור שלום, רו"ח אבי זיגלמן (פורסם ב-ֽ 04/08/2013)