פסקי דין על אברהם לבקוביץ | פסקי דין על יגאל אלון | פסקי דין על רפאל כהן |

12309-06/10 תאמ     07/08/2013




תאמ 12309-06/10 אברהם לבקוביץ נ' יגאל אלון, רפאל כהן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 12309-06-10 לבקוביץ נ' אלון ואח'


בפני

כב' השופטת
חנה לפין הראל

התובע
אברהם לבקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד שיבר אלכסנדר


נגד

הנתבעים
1.יגאל אלון
ע"י ב"כ מירב אדטו גולדנברג

2.רפאל כהן
ע"י ב"כ עו"ד חוטבא מוניר



פסק דין


תביעה בסדר דין מהיר לקבלת דמי תיווך.

מר אברהם לבקוביץ
(להלן: "התובע") מתווך במקצועו, טען כי מר יגאל אלון
(להלן: "הנתבע 1") חייב לו עמלה בסך של 24,360 ₪ בגין עסקת מכר של דירה ברחוב השושנים 40 בנשר (להלן: "הדירה"), וכי מתווך אחר, מר רפאל כהן
(להלן: "הנתבע 2") הוא שגרם לנתבע 1 להפר את הסכם ההתקשרות עמו.

רקע ועובדות:
ביום 17.5.09 חתם הנתבע 1 על טופס הזמנת שירותי תיווך מספר 23834. על פי ההסכם בין הצדדים, התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 2% + מע"מ, מיד לאחר שיושג הסכם מחייב בין הנתבע למוכר, בהתאם לשווי מכירה, בתקציב שבין 1,000,000 ₪ ל – 1,100,000 ₪. הנתבע 1 אף התחייב בסעיף 4 להסכם הזמנת שירותי התיווך, לנהל משא ומתן בנוגע לדירה אך ורק באמצעות התובע.

התובע ומשרדו הציגו את הדירה לנתבע לגרסתו 3 פעמים. לגרסת הנתבע 1- פעם אחת. בפגישה האחרונה ניהל הנתבע 1 משא ומתן עם המוכר כאשר בזמן זה, מחיר הדירה הסופי, לטענת התובע, עמד על סך של 1,150,000 ש"ח. גירסה זו לעניין המחיר מופיעה גם בתצהירו של הנתבע 1.התובע טען כי באותה פגישה גם הובא קבלן לצורך הערכת שיפוצים נדרשים בבניין.גם גירסה זו אושרה על ידי הנתבע 1 בדיון שהתקיים ביום 11.7.11

כעבור מספר ימים, הודיע הנתבע כי אין הוא מעוניין בנכס על פי תצהיר הנתבע משום שאשתו לא חפצה בה ואף אמרה כי זה מחוץ לתקציב. . לימים התברר לתובע כי הנתבע חזר לדירה באמצעות מתווך אחר, הנתבע 2, ולבסוף רכש את הדירה במחיר 1,080,000 ₪ ושילם לנתבע 2 דמי תיווך בסך 10,822 ₪, בלבד.
הנתבע אישר כי כעבור מספר ימים מיום שהודיע לתובע כי אינו חפץ בנכס נכנס לתמונה הנתבע 2 אשר באמצעותו כן רכש את הבית בהפחתת 70000 ₪ בגלל בעיות משפטיות.

עיקר טענות הצדדים:
לטענת התובע,
הנתבע 1 פעל שלא בתום לב ולא בדרך מקובלת כאשר התקשר עם מתווך אחר, תוך הפרת הסכם שירותי התיווך ותוך ניסיון למנוע מהתובע את שכרו בניגוד לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") ולחוק עשיית עושר ולא במשפט. הנתבע 2 ידע כי התובע מעורב כמתווך בהצעת הדירה לנתבע 1. הוא סובב בכחש את המוכר ואמר לו כי הוא – התובע בתמונה, מה שלא היה נכון. שני הנתבעים "הרוויחו" 12,500 ₪ על חשבונו של התובע.

התובע טען כי אין כל עוררין כי הוא זכאי למלוא שכר טרחתו בשל היותו הגורם היעיל בעסקה.

הנתבע 2 גרם
להכשלת ולהפרת הסכם התיווך בין התובע לנתבע
1, תוך שהוא מציע לנתבע 1 לשלם בגין שירותיו סכום נמוך ביותר.

מנגד טען הנתבע 1 כי הודיע לתובע כי קשר את העסקה באמצעות מתווך אחר אשר היה הגורם היעיל בעסקה. התובע הציע לנתבע 1 את הנכס בתמורה לסך של 1,300,000 ₪ ואילו הנתבע רכש את הדירה באמצעות מתווך אחר בסך של 1,080,000 ₪. הנתבע אישר כי כבר בפגישה הראשונה ירד המחיר באופן פלאי, מ- 1,300,000 ל- 1,150,000 ₪, מה שעורר את חשדו. יתר על כן, שכנה אמרה לו לא להתקרב לדירה זאת. למרות זאת, למחרת, כאשר פגש את נתבע 2 שאף הוא אמר לו כי יתרחק מן הדירה, אך בד בבד הבטיח לו מחיר של 1,070,000 ₪ והנתבע 1 הסכים וקנה את הדירה.

לטענת הנתבע 1, התובע הסתיר ממנו את העובדה כי לא ניתן לדירה טופס 4 וכי קיימות חריגות בנייה וכי הדירה הנה בסכנת הריסה, וכי במחיר שהתובע "השיג" לו, העסקה לא הייתה יוצאת אל הפועל.
הנתבע 1 חש כי רימו אותו.

הנתבע 2 טען כי ידע במשך זמן רב, כי הדירה הוצגה למכירה וכי הוא עצמו הביא שני קונים פוטנציאליים והראה להם את הדירה. הנתבע 2 היה מודע לעובדה כי לדירה אין טופס 4 ולכן הוא שאל את הנתבע 1 האם הוא יודע כי קיימות בעיות מורכבות בדירה והנתבע 1 ענה לו כי לא ידע זאת.

הנתבע 2 טען כי שאל את הנתבע 1 האם הוא מעוניין לרכוש את הדירה, והנתבע 1 הודיע לו כי אינו מוכן לרכוש את הדירה במחיר של 1,300,000 ₪ כפי שהציע לו התובע ואף הודיע על כך למוכר ולתובע, אך סוכם כי במידה והנתבע 2 יצליח להשיג את הדירה במחיר אשר לא יעלה על 1,000,000 ₪ הוא יהיה מוכן לרכוש אותה.

משכך, הנתבע 2 פנה למוכר, ניהל עמו מספר פגישות ושיחות טלפון, ובסופו של דבר הצליח לשכנע את בעל הדירה לרדת באופן משמעותי ממחיר 1,300,000 ₪ למחיר 1,070,000 ₪, והצליח לשכנע את הנתבע 1 לרכוש את הדירה במחיר זה.


דיון והכרעה

הצדדים הסמיכו את בית המשפט,
בדיון מיום 19.5.13,
ליתן

פסק דין
על דרך הפשרה מכוח סמכותו לפי
סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

על פי ההלכה הפסוקה, "סעיף 79 א' אינו מונע את בית הדין מלהחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע העניין נדירות". (
ע"א 3958/95
אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ואח',
תקדין עליון, כרך 1, 96, 487)כפי שצוטט בע"א 1639/97

אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה
פד"י נג(1) עמ337 בעמ346, וכן בהמשך
:
"יש ופסיקה על דרך הפשרה מבוססת כל כולה על 'כללי צדק טבעי' (הנשקלים במאזני המשפט), כגון פשרה המביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו גם עקרונות של חירות, צדק, יושר ושלום...ויש ופשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג.
ובעמ 347 :...יחד עם זאת, גם אם הפירוש הנכון הוא רחב מספיק כדי לכלול פסיקה החופפת לדין, ברור כי בעלי הדין יכולים למקד את העניינים בהם מבקשים הם את הכרעתו של בית המשפט על דרך הפשרה, על ידי אמירה מפורשת בהסכם הפשרה וכך למנוע פסיקה שעל פי הדין המהותי.... אולם משלא עשו כן ומסרו את כל העניין להכרעתו של בית המשפט יכול בית המשפט לדעתי לפסוק על פי שיקול דעתו בין לדין ובין לפשרה."

כאשר צדדים מסכימים למתן

פסק דין
על פי ס' 79א', הם נוטלים על עצמם סיכון מסוים, שכן אין עדויותיהם עומדות במבחן של חקירה נגדית, ואין אפשרות לקבוע ממצאים כלשהם אלא אם כן ישנה הסכמה על עובדות מסוימות..

האם גילה התובע לנתבע 1 כי קיים צו הריסה ועדיין לא התקבל טופס 4 (אם טענה זו נכונה כלל) ועל כן לא פעל על פי חובתו לפי ס' 8(א) לחוק המתווכים וחוק החוזים חלק כללי, שכן אמר: "אני ידעתי שהיה לקוי מסוים לבית ושתיקן את זה והכל בסדר". האם גילה זאת לנתבע? לשאלה זו אין תשובה מוחלטת.

מנגד, הנתבע ידע כי הוסכם כבר על מחיר של 1,150,000 ₪, לדבריו (כפי שגם נאמר ע"י המוכר-אליה בתמליל השיחה), ועל כן הטענה כביכול מדובר על 1,300,000 ₪ לעומת 1,070,000 ₪ איננה נכונה.

הנתבע 2 לא הציג את הסכם התיווך בינו לנתבע 1 וספק בכלל אם היה כזה.
סמיכות הזמנים מעוררת את החשש או החשד כי אכן הנתבעים בינם לבין עצמם, וכנראה ללא קשר עם המוכר, לפחות על פי התמליל, אשר אמר לתובע כי נאמר לו שהוא – התובע בתמונה, החליטו כי אכן עסקה טובה יותר לשניהם היא האפשרות לרכוש את הדירה במחיר יותר נמוך ותמורת עמלה מופחתת. אי לכך האמירה כי אשתו לא חפצה בדירה וגם משום כך לא נתן לתובע להמשיך במו"מ – אין לה על מה שתסמוך.

ברי, כי התובע לא היה הגורם הישיר והעיקרי שהביא למכירת הדירה. נכון גם כי לא כל הצגת דירה מזכה במלוא דמי התיווך (ע.א. 2144/95, מוסקוביץ נ. מנהלת עזבון המנוח טוביה ביר, פ"ד מח(ד) עמ' 116 (1994) עמ' 125), אכן, אין זה נכון כי אדם ישלם פעמיים דמי תווך, אך לא מן הנמנע כי ייתכן מצב ובו מספר מתווכים יהיו זכאים לדמי תווך – ע.א. 7247/97, יצחקוב נ. אביב מפעל בניה, פ"ד נ(1) 843, ובנוסף כפי שכתב השופט קליין בת.א. (ת"א 17516/04, גואטה נ. ליף ספורט בע"מ מיום )10.3.05, יש לאפשר למתווך לפעול, וכאן משאמר הנתבע 1 לתובע (לכאורה) כי אשתו אינה חפצה בדירה, והוא "יורד" מהעסקה, למרות שכבר הוסכם על 1,150,000 ₪, יש בכך משום אי מתן אפשרות לפעול, והכשלת התובע במידה מסוימת.

בנסיבות אלו ולאור הסכמת הצדדים על מתן פסק הדין על פי סעיף 79א', נכון בעיניי לחייב את הנתבע 1 בתשלום חלקי בלבד של דמי התווך.

חשוב לזכור כי אין זה נכון, גם לגרסת נתבע 1, כי הנתבע 2 הצליח להוריד את המחיר מ- 1,300,000 ₪ ל- 1,080,000 ₪.

הנתבע 2 היה
מודע לכך כי התובע הוא זה שהיה מעורב מלכתחילה במו"מ למכירת הדירה ויש לכאורה ממש בטענה כי הוא סייע להדרת התובע מהמשך הטיפול במכירת הדירה. היות וגם הנתבע 2 הסכים למתן

פסק דין
על פי ס 79א אין צורך לדון באפשרות קבלת או דחיית התביעה על פי הדין המהותי
בהתחשב בכל הדברים דלעיל הנני מחייבת את שני הנתבעים לשלם לתובע סך 7000 ₪ בחלקים שווים ביניהם.
בנוסף יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט- החזר אגרה, ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪ אף זאת בחלקים שווים ביניהם.

סכומים אילו יישאו הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל..

ניתן היום,
א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 12309-06/10 אברהם לבקוביץ נ' יגאל אלון, רפאל כהן (פורסם ב-ֽ 07/08/2013)