פסקי דין על יצחק מור | פסקי דין על אמיר לוי | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על יוסף בר-לב ואח' |

26232-01/13 תק     18/06/2013




תק 26232-01/13 יצחק מור נ' אמיר לוי, מנורה חברה לביטוח בע"מ, יוסף בר-לב ואח'








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 26232-01-13 מור נ' לוי ואח'




בפני

כב' השופט בדימוס
גדעון
ברק


התובע

יצחק מור


נגד


הנתבעים

1.אמיר לוי
2.מנורה חברה לביטוח בע"מ
3.יוסף בר-לב
4.כלל
חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


1.
א.
א)
רכב התובע, שהיה נהוג בידי רעייתו הגב' דליה מור (להלן:"גב' מור") נסע בדרך יבנה ותוך כדי נסיעה עצר רכב שנסע לפניה והיא עצרה אחריו. לטענת התובע, הרכב שנסע אחרי גב' מור ואשר היה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"מר לוי") פגע בחלק האחורי של רכב התובע ובעקבות כך נגרם נזק לרכב התובע.

התובע סבר, שהאחריות לפגיעה ולנזק נגרמו על ידי מר לוי ואילו המבטחת של מר לוי– הנתבעת 2 (להלן:"מנורה") סירבה לפצותו על נזקיו בטענה, שרכב אחר, אשר נסע אחרי רכבו של מר לוי, ואשר היה נהוג בידי הנתבע 3- מר יוסי בר לב (להלן:"מר בר לב") פגע ברכבו של מר לוי וכתוצאה מכך, פגע מר לוי ברכב התובע.


ב)
גם הנתבעת 4 (להלן:"כלל") אשר ביטחה את רכבו של מר בר לב, סירבה לשלם לתובע את נזקיו ובשל כל האמור לעיל, הגיש התובע תביעה זו נגד כל המעורבים בתאונה זו וביקש לחייבם לשלם לו את נזקיו בסך של 6,500 ₪, הכולל בחובו: עלות תיקון הרכב בסך 3,864 ₪, שכ"ט שמאי בסך 580 ₪, ירידת ערך בסך 553 ₪ ועל כך הוסיף התובע גם סך של ימי מוסך והוצאות שונות סך של 1,500 ₪ וכך הגיע התובע לסכום תביעה בסך של 6,500 ₪.


ב.
בטרם אעבור לטענות הנתבעים ולהכרעת בית המשפט בשאלות השנויות במחלוקת, עלי לציין כבר עתה, שהתובע לא דק פורתא בפירוט סכומי הנזק ולא מובן, מדוע קבע
התובע בכתב התביעה, שעלות התיקון, שמאי וירידת ערך הוא כ-5,000 ₪, כאשר לתובע היו מסמכים המפרטים את הנזקים המגיעים לסך של 4,997 ₪, כמפורט לעיל וכמו כן, הסכום הנוסף של 1,500 ₪ נתבע כסכום סתמי, מבלי לפרט מהן אותן "הוצאות שונות", אשר יחד עם ימי המוסך מהווים את הסך של 1,500 ₪ ולכן, כבר עתה אני קובע, שהתביעה בגין פריט הנזק הבלתי מוסבר והבלתי מוכח של 1,500 ₪- נדחית ולאור האמור לעיל, אני קובע, שסכום הנזק הממשי אשר נגרם לתובע הוא בסך של 4,997 ₪.

2.
א.
מר לוי ו-מנורה, הגישו כתב הגנה משותף בו מבקשים הם לדחות את תביעת התובע, זאת משום, שלטענתם נסע מר לוי בעקבות רכב התובע ולאחר שרכב התובע עצר, בשל רמזור אדום, לפתע הגיע רכבו של מר בר לב ופגע בחוזקה ברכבו של מר לוי מאחור ומעוצמת המכה, נהדף רכב זה לעבר רכב התובע.

לכן, סבורים הנתבעים הנ"ל, שהאחריות לנזק שנגרם לרכב התובע רובץ על מר
בר לב.



ב.
מר בר לב
ו-כלל, הגישו אף הם כתב הגנה משותף וגם הם מבקשים לדחות התביעה נגדם, משום, שלטענתם, נסע מר בר לב אחרון בשיירת הרכבים ולפתע בלם התובע את רכבו ומר לוי פגע בחלקו האחורי של רכב התובע. רק לאחר פגיעה זו, ולאחר שהצטמצם מרחק הבלימה בין רכבו של מר לוי ובין רכבו של מר בר לב, נוצר מגע קל בין רכבו של מר בר לב ובין רכבו של מר לוי.

מהטענות אותן העלו הנתבעים הנ"ל עולה, שמר בר לב הצטרף לתאונה קיימת בין רכבו של מר לוי ובין רכב התובע.

3.
כפי שעולה מכתבי הטענות ומטענת הצדדים המעורבים בתאונה וכפי שטענות אלו באו לידי ביטוי בעדויות בבית המשפט, אזי אין חולק בין הצדדים, שעסקינן בתאונת שרשרת, כאשר כל אחד מהנתבעים מבקש להסיר מעצמו האחריות
ולהטילה על זולתו.

מטענות הצדדים אף עולה, שלפחות שתי עובדות אינן שנויות במחלוקת: מוסכם על הצדדים, שרכב התובע, שנסע ראשון בשיירה, נפגע וגלל כן יש לפצות את התובע והוסכם גם, שמר בר לב, אשר היה הרכב האחרון בשיירה, פגע ברכב שנסע לפניו – אם כי לטענתו הייתה זו פגיעה קלה.

עם זאת, עדיין נותרה השאלה, שהיא אכן שנויה במחלוקת בין הצדדים והיא: על מי יש להטיל האחריות לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו.

4.
לאחר שבחנתי את הטענות המובאות בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים המעורבים בתאונה ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, אני קובע, שהעובדות והעדויות, יש בהן כדי להוכיח, שאכן תחילה פגע מר לוי ברכב התובע ורק לאחר מכן פגע רכבו של מר בר לב ברכבו של לוי – זאת מהנימוקים הבאים:


א.
א)
הן בכתב התביעה והן בעדותה בבית המשפט, אומרת גב' מור, שהיא עצרה אחרי הרכב שנסע לפניה ואילו הרכב שנסע אחריה פגע בחלקו האחורי של רכבה.

בבית המשפט, העלתה גב' מור את גרסתה בצורה ברורה והעידה, שאכן היה פקק במקום והיות והרכב שנסע לפניה בלם, היא בלמה אחריו ואז פתאום שמעה בום מאחורה. גב' מור אף מוסיפה ואומרת, ששניות לאחר מכן שמעה בום נוסף.

מעדות זו עולה באופן ברור, שהרכב בו נהג מר לוי פגע תחילה ברכב התובע ורק לאחר מכן, עת פגע מר בר לב ברכבו של מר לוי – הרגישה גב' מור מכה נוספת.


ב)
פרט חשוב לעניין זה המובא על ידי גב' מור הוא, שאת שתי המכות הרגישה בעודה בתוך הרכב, שכן לדברי גב' מור, רק אחרי שתי המכות היא יצאה מהרכב ובאותה עת גם יצא מר לוי מרכבו ואז ראתה שרכבו של מר לוי היה פגוע הן בחזית והן בחלקו האחורי. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 11- 14).


ג)
מר דיין, נציג מנורה, ניסה בחקירתו הנגדית, לעמת את גב' מור עם מה שנאמר בהודעה שנמסרה למבטחת שלה וכך העמיד מר דיין את השאלה לגב' מור:" בפרטים של הרכבים המעורבים, את מציינת פה או בעלך, הרכב שנהדף על רכבנו, זה אמיר והרכב הפוגע שגרם לתאונה, יוסי אגזוזים"? ועל כך משיבה גב' מור:" לא אמרתי כזה דבר, מישהו מהביטוח צלצלה אלי והסברתי לה בדיוק אותם דברים שאמרתי כאן, שמעתי את הבום אצלנו ברכב, ואחרי מספר שניות עוד בום". (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 17- 22, ההדגשה שלי- ג.ב.).

אכן, בפרטי הרכב רצה מוסר ההודעה להבליט מיהו הרכב שנהדף על רכב התובעת, אך עיקר ההודעה – כפי שנמסרה תחת הכותרת:" תאור נסיבות המקרה", לא סותר את מה שאמרה גב' מור בעדותה בבית המשפט ובתשובה שנתנה למר דיין, חיזקה – בעצם- גב' מור את טענתה בדבר שתי המכות ששמעה בהפרש של מספר שניות ומעדותה לא עלה כלל, שהרכב שנסע אחריה נהדף.


ב.
א)
מר דיין אף היקשה והמשיך ושאל באותו עניין, האם ייתכן, שגב' מור שמעה פגיעה אחת ואז הרגישה פגיעה אחת ברכב שלה או שהרגישה שתי מכות, כלומר, שברכב שלה היו שתי חבטות ועל כך השיבה גב' מור חד משמעית- שלא היה מצב כזה, אלא הייתה פגיעה אחת ואחרי זה שמעה בום – לא ברכב שלה אלא ברכב שנסע אחריה.

גם ביתר השאלות שהעמיד מר דיין לגב' מור, לא הצליח לסתור את טענתה העיקרית(ראה בעמ' 2 לפ',ש' 24- 27 וראה גם המשך דבריה בסיפא לעמ' 2 ורישא לעמ' 3 לפ').


ב)
גם ביתר השאלות, שהעמיד מר דיין לגב' מור, לא הצליח לסתור את טענתה העיקרית אלא רק חיזקו שוב ושוב את גרסתה, שאמנם היו שני בומים, אך ברכב שלה היה בום אחד. (ראה גם עדותה העקבית של גב' מור בעמ' 3 לפ',
ש' 5- 9).

לכן, אני מאמין לגרסתה של גב' מור, שאכן קודם פגע רכבו של מר לוי ברכב התובע ולאחר מכן פגע רכבו של מר בר לב ברכבו של מר לוי.


ג.
א)
מר לוי העיד בבית המשפט, שהוא הצליח לעצור את רכבו אחרי רכב התובעת ורק לאחר מכן, שמע חריקת בלמים ופגיעה ברכבו וכתוצאה מכך נהדף אל רכב התובעת.

לאור עדותה העקבית של גב' מור – שבוודאי אין לה עניין אישי מי ישלם את נזקי מכונית התובע- ולאחר שהאמנתי לעדותה, אין אני מקבל את עדותו של מר לוי, שהוא הספיק לעצור את רכבו ורק לאחר מכן נהדף רכבו על רכב התובע- זאת כתוצאה מפגיעה שפגע מר בר לב ברכבו.


ב)
אין להוציא מכלל אפשרות ואין בית המשפט בא לשלול את אומדן הזמן של חצי דקה- 40 שניות- כפי שהעיד מר לוי- אך לאור עדותה של גב' מור, אני קובע שרכבו נפגע כ-40 שניות לאחר שהוא כבר פגע ברכב התובע. (ראה דברי מר לוי בעמ' 3 לפ',ש' 21- 23).


ד.
א)
מר בר לב, מחזק את עדותה של גב' מור בכך שהוא – בעצם- מאשר את גרסתה ואומר, שגב' מור עצרה את רכבה והוא עצמו פגע ברכבו של מר לוי וכדבריו:"נכנסתי ברכב שנכנס בגב' מור". (עמ' 4 לפ',ש' 4- 5).

גם בבית המשפט, טוען מר בר לב, שהפגיעה ברכבו של מר לוי הייתה קלה בחזית רכבו.


ב)
מר דיין, אשר ביקש לעשות מלאכתו נאמנה ולמזער נזקים, שאל וחקר גם את מר בר לב, אך גם בחקירה זו, לא הצליח מר דיין להביא את גב' מור או את מר בר לב לתמוך בגרסתו של מר לוי, שאכן רכבו של מר לוי נהדף רק לאחר שמר בר לב פגע ברכבו. גם בהודעה שמסר מר בר לב למבטחת שלו, ציין, שרכב צד ג' עצר בפתאומיות ואחריו עוד רכב ורכב של מר בר לב פגע ברכבו של מר לוי. (ראה תשובותיו של מר בר לב בעמ' 4 לפ',ש' 11- 20 ומוצג נ/1).


ה.
א)
בסיכומיו, עדיין חוזר מר דיין ומבקש לקבל את גרסתו של מר לוי ועדיין נאחז בטענה בדבר ההצהרה שניתנה בהודעת התובע למבטחת שלו, קרי הוספת העובדה, שרכב נהדף על רכב התובע,אך כפי שכבר נקבע לעיל, לא הוכח שתוספת זו נאמרה על ידי התובע או על ידי גב' מור ובנוסף לכך, מכחיש התובע שהוא או גב' מור מסרו את אותה תוספת למבטחת. (עמ' 4 לפ', ש' 24- 25).


ב)
למרות כל האמור לעיל, אין אני מקבל את טענתו של מר ליבמן, נציג כלל, שיש לדחות התביעה נגד מר בר לב ונגד כלל, משום שאני קובע, שבהתייחס ב

פסק דין
זה לשאלת הנזק שנגרם לרכב התובע ומבלי להיכנס לשאלת הנזקים שהם תוצאה של הפגיעה הישירה בין רכבו של מר בר לב ובין רכבו של מר לוי, אני קובע, שגם אם הפגיעה של מר בר לב ברכבו של מר לוי הייתה קלה- דבר שלא הוכח- גם אז אין לומר,שעצם הפגיעה ברכבו של מר לוי, לא הגדילה את הנזקים שנגרמו בחלקו האחורי של רכב התובע.

5.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, אני מקבל את טענתו של מר ליבמן – כפי שגם בית המשפט קבע בגוף פסק הדין, שלא הוכח, שלתובע או לגב' מור יש עניין מיוחד בקביעה מי הוא זה ואיזה הוא המעורב בתאונה שיצטרך לפצות את התובע ולהעיד כפי שהעידה בדבר הפגיעה הישירה בין רכבו של מר לוי ובין החלק האחורי של רכבה.

לכן, משקיבלתי את עדותה של גב' מור כעדות מהימנה, אני קובע – רק ביחס לנזק שנגרם לרכב התובע- כדלקמן:


א.
מירב האחריות רובצת על מר לוי, יען כי, כפי שקבעתי לעיל, הפגיעה הישירה בחלקו האחורי של רכב התובע אירעה כתוצאה מפגיעתו של מר לוי ורק לאחר מכן, פגע מר בר לב ברכבו של מר לוי.

לכן, בנסיבות אלה, אני קובע את שיעור אחריותו של מר לוי בשיעור של 80%.





ב.
מר בר לב או מנורה לא הציגו בפני
מסמך כלשהו המוכיח מהו הנזק הממשי שאירע לרכבו של מר בר לב ולכן, גם לא הוכח בפני
, שהפגיעה ברכבו של מר לוי אכן הייתה פגיעה קלה.

מכל מקום, אין לי ספק, שעצם הפגיעה בחלקו האחורי של רכבו של מר לוי, כאשר רכב זה כבר היה "בתוך" רכב התובע – גרמה פגיעתו של מר בר לב להגדלת הנזק בחלקו האחורי של רכב התובע ובמקרה כזה אני קובע את אחריותו של מר בר לב – ביחס לנזק שנגרם לרכב התובע- בשיעור של 20%.


ג.
בהתאם לחלוקת האחריות הנ"ל – על הנתבעים לפצות את התובע.

6.
התובע הוכיח את נזקיו בסך של 4,997 ₪ (כפי שפורט בסעיף 1 לפסק הדין) ולכן אני מחליט כדלקמן:


א.
א)
אני מחייב את הנתבעים: אמיר לוי
ו-מנורה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 3,998 ₪ (80% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 14.1.13- ועד התשלום בפועל.


ב)
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט הסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.


ב.
א)
אני מחייב את הנתבעים: יוסי בר לב ו-כלל חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 999 ₪ (20% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 14.1.13- ועד התשלום בפועל.




ב)
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט הסך של 250 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית- מהנימוקים שפורטו לעיל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 18.6.13 (י' בתמוז התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 26232-01/13 יצחק מור נ' אמיר לוי, מנורה חברה לביטוח בע"מ, יוסף בר-לב ואח' (פורסם ב-ֽ 18/06/2013)