פסקי דין על הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים | פסקי דין על פיתוח מזרח ירושלים בע"מ

53025-12/12 רעא     15/08/2013




רעא 53025-12/12 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים נ' פיתוח מזרח ירושלים בע"מ




1




1


בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
לפני כב' השופט אריה רומנוב



רע"א 53025-12-12





בעניין:
הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים




המבקשת



נ ג ד


פיתוח מזרח ירושלים בע"מ




ה
משיבה



ב"כ המבקשת: עו"ד א' מוגרבי ואח'
ב"כ המשיבה: עו"ד א' כוחי ואח'


החלטה

1.
מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 25.11.12, שניתנה במסגרת רע"צ 34662-05-12. החלטה זו של בית משפט קמא ניתנה במסגרת ערעור שהגישה המשיבה על החלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל, ש' קטוביץ, מיום 5.2.12.
2.
ראשיתו של העניין בהסכם שכירות שנכרת בין המבקשת לבין המשיבה ביום 25.7.68 על פיו השכירה המבקשת למשיבה נכס מקרקעין הנמצא בסמוך לשער יפו, לתקופה של 3 שנים, החל מיום 1.8.68. שנים רבות לאחר מכן, ביום 18.4.99, הגישה המבקשת אל בית משפט השלום בירושלים תביעת פינוי נגד המשיבה בטענה כי זו פעלה בניגוד להסכם השכירות והפרה אותו. ביום 13.6.99 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה נגד המשיבה בו נקבע, כי עליה לפנות את הנכס. פסק הדין תוקן, לבקשת המבקשת, ביום 7.7.99 ונוסף לו גם חיוב בשכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ (להלן: "פסק הדין"). ביום 18.1.09, דהיינו כתשע שנים וחצי לאחר מכן, הגישה המבקשת את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. המשיבה הגישה מצידה בקשה בטענת "פרעתי" (להלן: "הבקשה"). טענתה של המשיבה הייתה, כי לאחר שניתן פסק הדין ניהלו הצדדים משא ומתן שהבשיל לכדי הסכם, שעל פיו, התחייבה המשיבה לשלם למבקשת דמי שכירות בגין השנים 1978-2000, ובתמורה, התחייבה המבקשת להגיש בקשה לביטול פסק הדין. עוד סוכם, כך נטען, כי ההליכים בין הצדדים יימשכו תוך שגם עיריית ירושלים תצורף לתמונה. המבקשת טענה מנגד, כי אכן התנהל משא ומתן בין הצדדים, אלא שזה לא הבשיל לכדי הסכם מחייב. יוער, כי בתחילת
הדרך קבע רשם ההוצאה לפועל שהוא אינו מוסמך לדון בבקשה, וזאת מחמת חוסר סמכות עניינית. בעקבות ערעור שהוגש על החלטתו לבית משפט השלום, הוחזר התיק אל הרשם על מנת שידון ויכריע בשאלה האם נכרת הסכם בין הצדדים לאחר פסק הדין או לא. בהקשר זה נקבע, כי ככל שהמסקנה תהיה שלא נכרת הסכם כאמור, כי אז התוצאה תהיה דחיית הבקשה. לעומת זאת, אם המסקנה תהיה שנכרת הסכם בין הצדדים לאחר פסק הדין, כי אז התוצאה תהיה שפסק הדין אינו ניתן לביצוע וכי על הטוען להפרת ההסכם יהיה להגיש תביעה בבית המשפט המוסמך. יצוין, כי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום נדחתה על ידי בית משפט זה (כב' השופט צ' זילברטל) ביום 27.4.10.
3.
התיק הוחזר, אפוא, לרשם ההוצאה לפועל. בשלב ראשון הודיעו הצדדים לרשם, כי מוסכם עליהם שההחלטה בבקשה תינתן על יסוד כתבי הטענות והמסמכים. ביום 29.5.11 קבע הרשם כי למרות הסכמת הצדדים, אין מנוס משמיעת עדותם של באי כוח הצדדים במועד הרלבנטי, וזאת לנוכח המחלוקת העובדתית שהתגלעה בין הצדדים. לדיון שנקבע לצורך זה התייצבה רק המבקשת, עקב טעות ברישום שחלה אצל המשיבה. בדיון זה נחקר בא כוח המבקשת, ללא שהתקיימה חקירה נגדית, וניתנה החלטה במסגרתה נדחתה הבקשה בטענת "פרעתי". המשיבה הגישה בקשה לביטול ההחלטה והרשם נעתר לבקשה, בכפוף להפקדת עירבון וכן המצאת תצהיר מב"כ המשיבה במועד הרלבנטי. כמו כן, הרשם קבע מועד נוסף לדיון, שגם אליו לא התייצב המצהיר מטעם המשיבה. בסופו של דבר ניתנה החלטתו של הרשם על יסוד כתבי הטענות. בהחלטתו מיום 5.2.12 נדחתה הבקשה בטענת "פרעתי". בהחלטתו קבע הרשם, כי נטל ההוכחה בבקשה בטענת "פרעתי" מוטל על כתבי החייב (המשיבה), וכי במקרה שלפנינו המשיבה לא עמדה בנטל זה. הרשם השתית מסקנה זו, בין היתר, על כך שהמצהיר מטעם המשיבה לא התייצב לעדות, ועל העובדה שלא נמצא ממצא הסותר את עדותו של המצהיר מטעם המבקשת. במצב דברים זה סבר הרשם, כי לא ניתן לקבוע ממצאים על פי המסמכים בלבד, וזאת לנוכח הטענות הסותרות של הצדדים, ועל כן דחה את הבקשה.
4.
המשיבה הגישה אל בית משפט קמא ערעור על החלטתו של הרשם. בהחלטתו מיום 25.11.12 – היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי – קיבל בית משפט קמא את הערעור והורה על סגירתו של תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי המבקשת לביצוע פסק הדין. בהחלטתו, קיבל בית משפט קמא את טענת המשיבה לפיה נכרת הסכם מחייב בין הצדדים בעקבות משא ומתן שהתנהל ביניהם לאחר שניתן פסק הדין. במסגרת הסכם זה – אליו הגיעו הצדדים בשלהי שנת 1999 - נקבע, כי המשיבה תשלם למבקשת דמי שכירות מאז שנת 1978 ועד לשנת 2000. עוד נקבע, כי המבקשת תפעל לביטולו של פסק הדין. למסקנה זו הגיע בית משפט קמא, בין היתר, על יסוד תכתובת שהתנהלה בין הצדדים בעקבות מתן פסק הדין, ובעיקר על יסוד מכתבו מיום 29.11.99 של ב"כ המבקשת אל ב"כ המשיבה דאז, בו חזר ב"כ המבקשת על ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כאמור לעיל. חיזוק נוסף לעמדתה של המשיבה מצא בית משפט קמא בעובדה שהמשיבה מילאה אחר התחייבותה והעבירה את דמי השכירות (בסך של כ- 78,000 ₪) לידיה של המבקשת (כפי הנראה הדבר נעשה באמצעות ב"כ המבקשת, ביום 29.11.99. רא' תרשומת בכתב יד על גבי נספח י"א לבקשה שלפניי). במצב דברים זה סבר בית משפט קמא כי: "אין כל הגיון בכך שהמערערת [היינו – המשיבה] תסכים לשלם דמי שכירות לתקופה של 21 שנים לאחור, הכוללת 14 שנים לפני מועד ההתיישנות, ומבלי שניתן

פסק דין
בעניין דמי השכירות, אלא אם כן הצדדים הסכימו שכנגד תשלום זה יבוטל פסק הדין". בנסיבות אלה, כאמור, קיבל בית משפט קמא את ערעור המשיבה והורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.
5.
המבקשת סבורה כי נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא, ועל כן הגישה את הבקשה שלפניי. במסגרת בקשה זו שבה המבקשת על הטיעונים שהעלתה בפני
הערכאות הקודמות, שבבסיסם הטענה לפיה הגם שהצדדים ניהלו משא ומתן לאחר שניתן פסק הדין, הדבר לא השתכלל לכדי הסכם מחייב בשום שלב, ומשכך פסק הדין עודנו שריר וקיים והוא ניתן לביצוע.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה. מדובר בענייננו בבקשה למתן רשות לערער "בגלגול שלישי". ההלכה באשר להתערבותה של ערכאת הערעור במקרים כגון דא, ידועה ומוכרת. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128). אינני סבור שהמקרה שלפנינו בא בגדרם של מקרים חריגים אלה. מדובר בענייננו במחלוקת עובדתית ונקודתית באשר לשאלה האם נכרת בין הצדדים הסכם לאחר פסק הדין אם לאו, שאינה מצדיקה התערבות ב"גלגול שלישי". אדגיש, כי ההלכה האמורה חלה גם מקום שבו שתי הערכאות הקודמות הגיעו לתוצאות הפוכות (רא': רע"א 3688/12 צרפתי נ' הפטריאך הארמני ויורשיו - בתוקף תפקידם הפטריארכיה הארמנית בירושלים (לא פורסם, מיום 14.6.2012)).
7.
למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופו של עניין אני סבור שדין הבקשה להידחות. אינני סבור שנפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא, במסגרתה קיבל את טענת המשיבה לפיה נכרת בין הצדדים הסכם מחייב לאחר שניתן פסק הדין, המונע את ביצועו של פסק הדין. בעניין זה אפנה לנימוקיו של בית משפט קמא, שהובאו בסעיף 4 לעיל, המקובלים גם עליי. דומה, כי בעיקר שלושת אלה
מוליכים למסקנה אליה הגיע בית משפט קמא: האמור במכתבו של ב"כ המבקשת אל ב"כ המשיבה מיום 29.11.99; העובדה כי בסמוך לכך ביצעה המשיבה העברה של דמי השכירות
אל המבקשת, כפי שסוכם בין הצדדים; והעובדה כי במשך פרק זמן ארוך של למעלה מ-9 שנים לא נקטה המבקשת בכל הליך למימוש פסק הדין.
8.
סוף דבר

. מהטעמים אותם מניתי, החלטתי לדחות את הבקשה. הואיל ולא נתבקשה תשובת המשיבה, אינני מחייב את המבקשת בהוצאות משפט. הפיקדון שהפקידה המבקשת יוּשב לה על ידי המזכירות.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ג, 15 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.











רעא בית משפט מחוזי 53025-12/12 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים נ' פיתוח מזרח ירושלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/08/2013)