פסקי דין על אברהם אורן דריימן | פסקי דין על אברהם אוחיון

12452-04/13 תק     19/08/2013




תק 12452-04/13 אברהם אורן דריימן נ' אברהם אוחיון








בית משפט לתביעות קטנות ברמלה



15 אוגוסט 2013

ת"ק 12452-04-13 דריימן נ' אוחיון




בפני

כב' הרשמת הבכירה רנה הירש


התובע

אברהם אורן דריימן


נגד


הנתבע

אברהם אוחיון




פסק דין

הרקע וטענות הצדדים
1.
התובע שכר בית חדש מהנתבע, ולטענתו התחייב הנתבע לפתוח חלונות לקומה השלישית לאחר קבלת טופס 4 ואלה לא נפתחו במהלך כל תקופת השכירות. בשל כך טען התובע כי לא יכול היה לאפשר מגורים לקומה השלישית לחבר שהיה אמור להשתתף בדמי השכירות.
עוד טען התובע שבניגוד להתחייבות הנתבע לא הותקן מיזוג בחדר הממ"ד וזאת למרות תשלום מלוא השכירות במועד שנקבע. התובע הוסיף וטען כי הבית הועמד לרשותו באיחור של שבוע, וכי בשל איחור זה שילם למשכיר הקודם בשל איחור בפינוי המושכר מעבר לתקופת השכירות, סך של 500 $. טענה נוספת של התובע התייחסה לעובדה כי בחודש ספטמבר 2009 נותק חיבור החשמל לבית ובשל כך לא יכול היה להמשיך ולהתגורר בבית למרות ששילם דמי שכירות לתקופה שעד 18.1.10.
2.
התובע עתר לפיצוי כדלקמן: בגין 5 חודשים שבהם לא התגורר בדירה בשל ניתוק החשמל - 22,000 ₪; בגין איחור פינוי דירתו הקודמת - 1,850 ₪;
עלות מוצרי הקירור שהתקלקלו בעקבות ניתוק החשמל - 2,000 ₪; הוצאות נסיעה לאילת שם התגורר בבית אמו בלית ברירה לאחר ניתוק החשמל -
4,000 ₪; הפסד השתתפות שכר דירה של השותף בשל אי פתיחת חלונות בקומה השלישית - 14,400 ₪; בגין עגמת נפש - סך כולל של 12,500 ₪; ופיצוי בגין פער שכירות בסך 9,600 ₪ בהשוואה לדמי השכירות של דירה זהה של הנתבע.
3.
הנתבע טען בכתב ההגנה כי הבית הושכר לתובע למגוריו בלבד וללא שהותר לו לאפשר מגורים של אחר בדירה; כי התובע היה מחויב לשלם את הוצאות המושכר, לרבות עבור שימוש בחשמל, ומאחר שאלה לא שולמו - נותק זרם החשמל ואילו היה התובע עומד בתנאי החוזה ומשלם כנדרש היה נמנע ניתוק החשמל. לעניין פער דמי השכירות טען הנתבע שדין טענות התובע להידחות שכן חתם על החוזה מרצונו החפשי. הנתבע טען עוד, כי האיחור במועד הכניסה נבע מבקשתו של התובע לבצע עבודות נוספות במושכר.
דיון והכרעה
4.
לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש בדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיתואר להלן:
5.
התחייבות הנתבע לפתוח חלונות בקומה השלישית הותנתה במפורש בכך שהדבר ייעשה לאחר קבלת טופס 4. משהעיד הנתבע כי לא ניתן טופס 4 לדירה במהלך כל תקופת השכירות, לא השתכללה ההתחייבות האמורה ואין בידי לקבל את הטענה שהנתבע הפר התחייבות זו. על כן התביעה הנוגעת לעניין זה נדחית.
למעלה מן הצורך אציין כי בהתאם לתנאי השכירות לא היתה לתובע רשות להכניס דייר משנה למושכר. מאחר שברור שבית בן 7 חדרים אינו מיועד למגורי התובע בלבד, הרי שאין במגורי בני משפחתו עמו משום הפרת תנאי השכירות, אך הכנסת דייר נוסף המשתתף בשכר הדירה מנוגדת לתכליתו של החוזה וללשונו.
6.
לעניין העדר המיזוג בחדר הממ"ד - טענה זו של התובע לא הוכחשה על ידי הנתבע ואני מקבלת אותה.
7.
בדומה, עובדת מסירת הדירה לתובע באיחור של שבוע, ביום 25.1.09, לא היתה במחלוקת. טענת הנתבע כי האיחור נבע מבקשות התובע לביצוע עבודות במושכר אינה רלבנטית, שכן בהסכמה שהושגה בין הצדדים לעניין זה לא שונה מועד תחילת השכירות. על כן אני מקבלת את הטענה כי הדירה נמסרה באיחור כאמור.
8.
עם זאת, בגין שני עניינים אלה (מיזוג הממ"ד ואיחור הכניסה למושכר) לא הוכיח התובע
נזק ישיר. התובע טען כי שילם 500 $ בגין איחור בפינוי המושכר הקודם אך לא הביא אסמכתא לתשלום זה. בנסיבות אלו ועל דרך האומדנה, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 1,500 ₪.
9.
נושא ניתוק אספקת החשמל הנו הנושא המהותי והמרכזי שבמחלוקת. הובהר כי התובע לא שילם חשבונות חשמל תובעים וזאת לטענתו מאחר שלא קיבל את החשבונות לתשלום, וכי אספקת החשמל למושכר נותקה.
התובע הגיש תמליל שיחה שנערכה בינו לבין מזכירת הקבלן שבנה את הנכס – ת/2. מהשיחה עולה שהתובע נדרש לשלם חשבונות חשמל, והתברר כי ישנה אי וודאות מסוימת אם החשבונות שנזכרו על ידי המזכירה, בשיחה זו, אכן מתייחסים לנכס בו גר התובע, ואם אלה החשבונות שעליו לשלם, אם לאו.
10.
בסעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, קבוע עקרון הקטנת הנזק, לפיו:

"(א) אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו- 13 בעד נזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים למנוע או להקטין."
(ב) הוציא הנפגע הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב בהתחייבויות סבירות לשם כך, חייב המפר לשפות אותו עליהן, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי-סבירות, חייב המפר בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות העניין"
.
סוגיית הנטל להקטנת הנזק פורטה כבר לפני שנים ארוכות על ידי בית המשפט העליון בע"א 592/66 הקודחים נתניה בע"מ נ' נסים ביטון, פ"ד כא (1) 281 [1967], שם נקבע (בעמ' 284) כי התובע אינו יכול לזכות בפיצוי על הפסד אשר היה יכול למנעו, אלא שמחמת מעשה או מחדל בלתי סביר לא השכיל למנעו.
מכאן, כי הנתבע לא יחוייב לפצות את התובע בסכום הנובע מכך, שהתובע נמנע מנקיטה באמצעים סבירים לצורך הקטנת נזקיו, שכן תובע חייב לפעול באופן סביר למניעת הפסד מיותר.
בעניין זה קבע בית המשפט העליון בע"א 252/86, יצחק גולדפרב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45 [1991], בעמ' 51-53:
"7. השאלה הראשונה עניינה בהקטנת הנזק. הלכה פסוקה היא, כי על הניזוק מוטל

הנטל - נטל ולא חובה ... להפחית הנזק שעוולת המזיק גרמה לו...
8. ... הגישה המקובלת הינה כי הקטנת הנזק כוללת בחובה אמת-מידה אובייקטיבית. על הניזוק לנקוט, להקטנת נזקו, כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין ...
9. בקביעת הנטל להקטנת הנזק יש להתחשב במספר גורמים: מחד גיסא עומד הנתון, כי לא הניזוק הוא שהביא את הנזק על עצמו אלא המזיק הוא שגרם לנזק ... מאידך גיסא, עומד הנתון כי הניזוק אינו צריך להיטיב את מצבו כתוצאה מהתאונה. מטרת הפיצוי אינה בהענשת המזיק, ואין צידוק חברתי לפצות על נזק שניתן למונעו ...
אין לצפות מהניזוק הקרבה אישית למען המזיק, אך אין לאפשר לו התעמרות במזיק ... יש לדרוש מהניזוק כי יתחשב הן באינטרס של עצמו והן באינטרס של המזיק, תוך איזון ראוי ביניהם, שישקף את תחושת הצדק של הציבור הנאור בישראל."


11.
לו היה התובע משלם את חשבונות החשמל כפי שנדרש באותה שיחה עם מזכירת הקבלן, בסכום כולל של 2,342 ₪, היה יכול בכך למנוע את הנזקים שנגרמו לטענתו בשל חוסר האפשרות להתגורר בדירה ללא חשמל. גם אם היה סבור התובע שחשבונות אלו אינם מתייחסים למושכר שלו, יכול היה לשלם את הסכום הנדרש בלא להסכים לגובה החוב הנטען, ולהגיש את התביעה להחזר עודף התשלום לאחר ביצוע התשלום וחיבור המושכר מחדש לחשמל.
12.
יתרה מכך, אין ספק שהתובע צרך חשמל במהלך 8 חודשי המגורים בבית ואף אם הסכום שנדרש ממנו לא תאם באופן מלא לצריכה, חזקה שהיה עליו לשלם סכום כלשהו והוא יכול היה לשלם באופן חלקי את הסכום שלא שנוי במחלוקת ולהביא בכך לחיבור החשמל מחדש. לאור מכלול האמור, אני קובעת שאם היה התובע משלם את כל הסכום שנדרש ממנו, היתה המחלוקת בין הצדדים לעניין עלות חיוב החשמל המוטל על התובע לשלם מסתכמת בסכום של כ-1,000 ₪.
13.
בהעדר אסמכתא לעלות המוצרים שהתקלקלו בשל ניתוק החשמל, או לעובדת מגוריו של התובע באילת והוצאות הנסיעה שנגרמו לו בשל כך ועל דרך האומדנה, ועל בסיס האמור לעיל, אני קובעת כי סך הנזק בגין ניתוק החשמל (בנוגע לכלל הטענות המתייחסות לעניין זה) הינו בסכום של 3,000 ₪.
14.
בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה שיש לחלק את הנזק בין שני הצדדים.
כפי שנפסק בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ואח' נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 [1995],
227-226:

"נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון."
ברע"א 9488/02 חן שחר, דוד שחר נ' עטיה גד [23.03.2005], חזר בית המשפט העליון וקבע, כי ניתן לחלק את האחריות לנזק ולייחס אשם תורם במישור החוזי, וציין כי:
"יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק ..."
ובדומה, גם בע"א 3912/90
eximin s.a
, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פררארי בע"מ
, פ"ד מז(4) 64 [1993], 85-84 נקבע כי:
"אין ספק כמובן, שחלוקת האחריות בענייננו עולה בקנה אחד עם רעיונות של מוסר, צדק ואי עשיית עושר שלא כדין, שהמשפט הישראלי בכלל ודיני החוזים (ובכלל זה חוזי מכר) בפרט, שואבים מהם. כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. מדוע יזכה צד לחוזה בפיצוי מלא על נזק שנגרם גם עקב התנהגותו הטיפשית וחסרת תום הלב? יתר על כן, בחלוקת האחריות ביניהם יהיה כדי לעודד תום לב או זהירות מצידם של שני הצדדים לעסקה."
15.
לאחר ששקלתי את מידת האשמה של כל אחד מהצדדים – לרבות את העובדה כי הנתבע הוא שהשכיר נכס ללא טופס 4 וללא חיבור מסודר לחברת החשמל ובכך גרם לקושי לקבוע באופן ברור שהחשבונות האמורים מתייחסים למושכר נשוא התביעה - אני קובעת כי כל אחד מן הצדדים אחראי ב-50% לנזק, ולפיכך על הנתבע לשלם לתובע 1,500 ₪ בשל ניתוק החשמל.
אין בקביעה זו כדי לפטור את התובע מחובתו לשלם ו/או לשפות את הנתבע או מי מטעמו בשל הוצאות צריכת החשמל בתקופת שהותו במושכר.
סוף דבר
16.
התביעה מתקבלת בחלקה בלבד. הנתבע ישלם לתובע 1,500 ₪ בגין העדר מיזוג בממ"ד והאיחור במסירת המושכר, ו-1,500 ₪ בגין ניתוק החשמל, ובסה"כ - 3,000 ₪.
17.
לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין, את חלוקת האחריות, ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 3,300 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 12452-04/13 אברהם אורן דריימן נ' אברהם אוחיון (פורסם ב-ֽ 19/08/2013)