פסקי דין על משכנות אורבניקה בע"מ | פסקי דין על ב.ס.ר אירופה | פסקי דין על עו"ד גיא גיסין | פסקי דין על עו"ד רענן קליר ואח' |

5853/13 רעא     01/09/2013




רעא 5853/13 משכנות אורבניקה בע"מ נ' ב.ס.ר אירופה בע"מ, עו"ד גיא גיסין, עו"ד רענן קליר ואח'




החלטה בתיק רע"א 1864/13

בבית המשפט העליון


רע"א 5853/13



לפני:

כבוד השופט נ' סולברג


המבקשת:
משכנות אורבניקה בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:
ב.ס.ר אירופה בע"מ
(בפירוק)



עו"ד גיא גיסין
; עו"ד רענן קליר; עו"ד יצחק יונגר
(המנהלים המיוחדים)


כונס הנכסים הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפר"ק 43890-01-13 מיום 15.8.2013 ומיום 21.8.2013 שניתנו על-ידי סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשיך

בשם המבקשת:
עו"ד איתן שמואלי
; עו"ד קרן רייכבך-סגל
; עו"ד איל בן זקן

החלטה

1.
בקשת רשות ערעור ולצִדה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של שתי החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה, השופטת
ו' אלשיך
) בפר"ק 43890-01-13:
האחת
, ההחלטה העיקרית מיום 15.8.2013, בגִדרה נתקבלה בקשה לסעד זמני שהגישו המנהלים המיוחדים וניתן צו המניעה המבוקש;
השנייה
, ההחלטה המבהירה מיום 21.8.2013 המורה על ביטול הליכי העיקול שננקטו בהולנד.

2.

עיקרי העובדות הצריכות לעניינה של בקשה זו הן אלה:
ביום 19.9.2012, סמוך לקריסתה של חברת ב.ס.ר אירופה בע"מ
(להלן:
החברה בפירוק
) התקשרה עִמה המבקשת בעסקה לרכישת 15% מן הזכויות בקניון
“my mall”
בעיר לימסול שבקפריסין, תמורת סך של 14.8 מיליון ₪, באמצעות אגרות חוב (להלן:
עסקת הרכישה
). הקניון הוא הנכס העיקרי של החברה בפירוק, והיא מחזיקה בשרשור הסופי בכ-52.62% מזכויותיהן של חברות הפרויקט בקניון, ובכ-66% מזכויות ההצבעה בהן באמצעות חברת-בת הנמצאת בבעלותה המלאה:
gibor b.s.r europe b.v
(להלן:
חברת-הבת
). הוסכם בין היתר כי ביטול העסקה על-ידי המבקשת יביא לידי חשיפתה של חברת-הבת לתביעת השבה בסך של 10 מיליון ₪, וכן למימוש השעבוד שנרשם על מניות החברה בפירוק בחברת-הבת. ביום 20.4.2013 נכנס צו הפירוק לתוקף וכפועל יוצא מוּנוּ המנהלים המיוחדים. ביום 3.7.2013 הודיעה המבקשת לחברה בפירוק כי קמה לה הזכות לבטל את עסקת הרכישה ולהפעיל את כל הזכויות המוקנות לה בהסכם, ובכלל זאת, לדרוש מהחברה בפירוק ו/או מחברת-הבת את השבת כספי התמורה אשר שולמו על חשבון העסקה בסך של כ-10 מיליון ₪ בתוספת ריבית עד ליום 18.7.2013. ביום 18.7.2013 הגישו המנהלים המיוחדים של החברה בפירוק לבית המשפט המחוזי בקשה במעמד צד אחד. זו כותרתה:
"בקשה דחופה למתן הוראות (להורות למנהלים המיוחדים לחקור את העובדות וההיבטים של עסקת המכר כהגדרתה להלן, ולהעניק צו מניעה ארעי וזמני, עד להשלמת החקירות, המונע מן הרוכשת לנקוט הליכים כלשהם מכח עסקת המכר והמונע במיוחד הליכים בהולנד כנגד חברת הבת... או מימוש שעבוד שהוענק לרוכשת, סמוך לפני צו הפירוק, על מניות של חברת הבת)"
. בו ביום, הורה בית המשפט המחוזי כך:
"לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה לא מצאתי ליתן הצו הנדרש במעמד צד אחד, זאת ולו רק מכוח העובדה שהפעולות המתוארות הינן פעולות סבוכות שאין דרכן להיעשות לאלתר. מה גם, שספק אם עצם פתיחת הליך תביא לנזק בלתי הפיך המצדיק מתן סעד תוך שלילת תגובת הצד שכנגד. אי לכך, לתגובתה הדחופה של המשיבה תוך 3 ימים..."
. בחלוף שלושה ימים, ניתנה אורכה להגשת התגובה עד ליום 23.7.2013; תגובת המבקשת הוגשה במועדה; ובו ביום, הורה בית המשפט המחוזי כך:
"לתגובת המנהלים המיוחדים תוך 48 שעות"
. ביום 25.7.2013 הגישו המנהלים המיוחדים את תשובתם לתגובת המבקשת. ביום 28.7.2013 הגישה המבקשת
"בקשה ליתן תגובה משלימה לתשובת המנהלים המיוחדים"
. ביום 31.7.2013 הורה בית המשפט המחוזי כך:
"לעמדת כנ"ר הדחופה תוך 3 ימים..."
. ביום 5.8.2013 הוגשה תגובתו של הכנ"ר:
"... תיאור העסקה מעלה אכן שאלות שונות, בעיקר לעניין שיקול הדעת שהפעילה החברה על רקע מצוקתה הכלכלית עובר לקריסתה... למשיבה אצה הדרך והיא פעלה להטלת עיקול על חשבונה של חברת הבת בהולנד. לא ברור מה הסכום שנלכד תחת העיקול. עם זאת, מצטייר הרושם כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת החברה (בפירוק – נ' ס'). היינו, מתן צו למשך 90 יום, תקופה שאינה ארוכה במיוחד, לא יפגע יתר על המידה בזכויות המשיבה (המבקשת – נ' ס')... המנהלים המיוחדים מציינים כי הטלת עיקולים על חשבונות חברת הבת יביא כנראה בוודאות לאובדן מיידי של הקניון בקפריסין – נכסה המרכזי של חברת הבת, ותוצאה זו מרעה אף את מצבה של המשיבה אשר מצפה להיפרע מנכסי חברת הבת... ברי כי לעניין זה ראוי ליתן משקל המטה הכף לטובת קבלת הבקשה..."
.

3.
ביום 11.8.2013 הודיעה המבקשת כי יום קודם לכן, קרי – ביום 10.8.2013, קבע בית המשפט בהולנד מועד לדיון מקדמי בהליך העיקרי אשר במסגרתו ניתנו העיקולים נגד חברת-הבת, והוא נועד להתקיים ביום 3.9.2013. ביום 14.8.2013 הגישו המנהלים המיוחדים בקשה דחופה למתן החלטה בבקשה לצו המניעה.

4.
ביום 15.8.2013 הורה בית המשפט המחוזי כך:
"לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, מצאתי כי עמדת כונס הנכסים הרשמי נכונה ומשקפת את הדין החל. בשלב זה, כאשר עסקינן בבקשה לסעד זמני הקשור לסכסוך מורכב בין הצדדים, ספק אם יש מקום לקבוע מסמרות עובדתיים בשאלה מי מהצדדים צודק או זכאי לפעול כפי שהוא רוצה לגופו של עניין... עיקר המשקל יינתן לשאלת מאזן הנוחות... בנסיבות המקרה, אין ספק כי אי מתן צו עשוי לגרום תגובת שרשרת, אשר עלולה להסב נזקים כבדים מאוד לנכסים שלחברה טענות לגביהם. מאידך גיסא, צודק כונס הנכסים הרשמי בתהייתו, מה נזק משמעותי ייגרם למשיבה ממתן צו שתוקפו למשך שבועות מספר, זאת בעיקר, נוכח העובדה כי אף למשיבה עצמה נראה כי לא אצה הדרך. זאת ועוד, לא הוכח ולא לכאורה כי עלול להיגרם בנסיבות המקרה נזק שאינו ניתן לפיצוי באמצעות פסיקת הוצאות. סוף דבר, אני מחליטה לקבל את הבקשה לסעד זמני וליתן צו מניעה כמבוקש בבקשה העיקרית"
. בו ביום העבירו המנהלים המיוחדים דרישה לב"כ המבקשת לבטל את כל ההליכים שננקטו על-ידי המבקשת נגד חברת-הבת, לרבות כל הסעדים שהושגו בהולנד. ביום 20.8.2013 השיבה המבקשת למנהלים המיוחדים באוֹמרה בין היתר כך:
"... צו המניעה אינו חל על הליכים אשר החלו בטרם ניתנה החלטת בית המשפט, ובוודאי שאין בהחלטה בכדי לבטל הליכים קיימים, אשר ננקטו... ביטול הליכים קיימים וביטול סעדים אשר הוענקו לאורבניקה (המבקשת – נ' ס'), לא התבקש על ידי המנהלים המיוחדים במסגרת הבקשה למתן צו מניעה ובוודאי שלא ניתן במסגרת ההחלטה"
. במקביל, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט בהולנד לעכב את ההליכים נגד חברת-הבת, ובתוך כך לדחות את הדיון שנקבע ליום 3.9.2013 ב-90 ימים. ביום 20.8.2013 הגישו המנהלים המיוחדים בקשה דחופה לבית המשפט המחוזי להורות למבקשת לבטל לאלתר את ההליכים אותם היא מנהלת נגד חברת-הבת בהולנד. ביום 21.8.2013 הורה בית המשפט המחוזי כך:
"אין לפרש את הצו בפרשנות דווקנית אשר מרוקנת אותו למעשה מכל תוכן. ההתדיינות הייתה מתחילת הדברים אודות הליכי העיקול והצורך לעכבם, ודאי שלא ניתן לפרש את הצו ככזה שאין לו השפעה עליהם..."
. ביום 22.8.2013 נעתר בית המשפט בהולנד לבקשת המבקשת והורה על דחיית הדיון, והוא נקבע ליום 19.11.2013. ביום 22.8.2013 הגישה המבקשת בקשת הבהרה, אך זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.8.2013:
"החלטתי ניתנה זה מכבר בהבהרה הקודמת ואין מקום לשנותה..."
.
5.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעניק סעד קיצוני ודרקוני – בדמות
"צו 'חוסם' חריג"
– אשר פוגע בזכות יסוד בסיסית של גישה לערכאות בארץ ובחו"ל, בניגוד להלכה הפסוקה המגבילה סעד מסוג זה. המבקשת מוסיפה ומציינת כי רק במצבים
"נדירים וחריגים במיוחד"
ינתן צו חוסם. לדידה, שגה בית המשפט המחוזי בכך שפסק על-פי מבחן אחד בלבד של
"מאזן נוחות"
, ובהמשך אף הרחיב את הצו גם ביחס להליכים קיימים בחו"ל, קרי – סעדים זמניים שהוענקו למבקשת בהולנד, אף-על-פי שלכאורה סעד זה כלל לא התבקש על-ידי המנהלים המיוחדים במסגרת הבקשה למתן צו המניעה. המבקשת מלינה גם על כך שההחלטה המבהירה מיום 21.8.2013 ניתנה במעמד צד אחד, בניגוד לתקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד כהנה וכהנה טענה המבקשת, אך אין צורך לפרט.

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בעקבות בחינת שתי ההחלטות של בית המשפט המחוזי, ולאחר שקילת נימוקי הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובות המשיבים. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן בסעדים זמניים, למעט במצבים חריגים (ראו למשל: רע"א 8843/09
סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים
(5.11.2009), פסקה 4 להחלטת השופטת
א' חיות
; רע"א 10994/02
אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ'
microsoft corporation

(29.1.2003), פסקה 4 להחלטת השופטת
ט' שטרסברג-כהן
). לא שוכנעתי כי העניין דנן בא בגדרם של אותם עניינים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית-המשפט המחוזי. באשר לטענות שהעלתה המבקשת לעניין אופיו של הסעד הזמני –
צו חוסם חריג
– אציין אך זאת: בהחלטת השופט (כתוארו אז)
א' ריבלין
ברע"א 778/03
אינטר-לאב בע"מ נ'
israel bio engineering project
(6.7.2003), אשר אליה הפנתה המבקשת, נקבע כך:
"רשימת המקרים בהם יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ויוציא צו חוסם אינה רשימה סגורה... הפגיעה הצפויה בצד האחר אם ינתן נגדו צו כזה; יש לתת את הדעת על השאלה האם בפתיחת ההליך בפורום הזר יש משום מהלך דיוני המכוון לפגוע... אם פתיחת ההליך הזר נעשית לצורכי איום או סחיטה, והאם היא פוגעת בעקרונות צדק מהותיים ודיוניים... השיקול המרכזי והחשוב ביותר הוא שיקול הצדק המוכרע על פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו... ראוי לקבוע כי ככלל, צו חוסם יינתן רק במקרים בהם הוכח על ידי מבקש הצו כי התביעה שהוגשה בפורום הזר הינה קנטרנית או שהוגשה בכוונה רעה... וההכרעה בשאלה זו תוכתב על ידי שיקולי הצדק לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה"
(שם, פסקה 5). בנסיבות העניין שלפנינו, עולה כי המבקשת נקטה בהליכים משפטיים מקבילים בבית המשפט בהולנד, רק לאחר שבית המשפט המחוזי הורה ביום 18.7.2013 כי עליה להגיש את תגובתה לבקשת המנהלים המיוחדים (ראו פסקאות 6-2 בעמודים 3-2 ל
"תשובת המנהלים המיוחדים לתגובת הרוכשת לבקשה דחופה למתן הוראות"
מיום 25.7.2013). עניין זה לא הוכחש על-ידי המבקשת (ראו
"בקשה ליתן תגובה משלימה לתשובת המנהלים המיוחדים"
מיום 28.7.2013). כיוצא בדברים הללו, נראה על פני הדברים – מבלי לחוות דעה ולא לטעת מסמרות בשאלות המרחפות מעל עסקת רכישת הקניון בקפריסין, ובכלל זאת: האם יש בה משום העדפת נושים אסורה – כי נכון לראות את התביעה שהוגשה בהולנד כקנטרנית, או ככזו שהוגשה בכוונה רעה, שמן הצדק למנוע את המשך הדיון בה. במאמר מוסגר אציין כי למקרא פסקאות 95-88 בעמודים 13-11 ל
"תשובת אורבניקה (המבקשת – נ' ס') לבקשה הדחופה למתן הוראות"
מיום 23.7.2013, אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה ההחלטה המבהירה מיום 21.8.2013 התקבלה לכאורה במעמד צד אחד.

7.
בית המשפט המחוזי בחן את שיקולי מאזן הנוחות והגיע למסקנה כי
"אי מתן צו עשוי לגרום תגובת שרשרת, אשר עלולה להסב נזקים כבדים מאוד"
. על פני הדברים, מסקנה זו נראית בעיניי נכונה, ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשלב הנוכחי. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי למבקשת
יגרם נזק בלתי הפיך, שלא יוכל לבוא על תיקונו באמצעות פיצוי כספי הולם, אם וכאשר יוחלט כך בסיום ההליכים.
לראיה, המבקשת עצמה מציינת בפה מלא בפסקה 29 בעמ' 6 ל
"בקשה לעיכוב ביצוע"
שלפנַי כך:
"הרי שלחברה (שבפירוק – נ' ס') לא ייגרם נזק משמעותי הואיל והמנהלים המיוחדים יכולים להמשיך להפעיל את החברה בת באמצעות העברת כספים מקופת הפירוק (אשר יש בה סך של כ-20 מיליון ₪)..."
(הדגשה הוספה – נ' ס'). מכאן שהשיקול העיקרי בעניין זה הוא אכן מאזן הנוחות. בשים לב גם לכך שהמבקשת לא ציינה מהו שיעור הסכום שנלכד תחת העיקול בהולנד, שוכנעתי כי בשלב זה נוטה הכף לעבר החברה בפירוק.
"ההכרעה בסופו של יום כרוכה באיזון שבין השיקולים השונים כאשר בין שיקול 'סיכויי הערעור' לבין שיקול 'מאזן הנוחות' קיים יחס הפוך. דהיינו ככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת 'מאזן הנוחות' ולהיפך"
(ראו פסקה 8 להחלטת השופטת (כתוארה אז)
מ' נאור
בע"א 2722/06
גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ
(29.5.2006)). כך הוא מצב הדברים גם בענייננו.

8.
לפיכך, בקשת הרשות לערער נדחית. משנדחתה הבקשה, ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו באלול תשע"ג (1.9.2013).



ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13018640_o01.doc

עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






רעא בית המשפט העליון 5853/13 משכנות אורבניקה בע"מ נ' ב.ס.ר אירופה בע"מ, עו"ד גיא גיסין, עו"ד רענן קליר ואח' (פורסם ב-ֽ 01/09/2013)