פסקי דין על דוד מצגר | פסקי דין על בית הדין הארצי לעבודה | פסקי דין על משרד החינוך והתרבות |

903/87 בג"צ     28/07/1988




בג"צ 903/87 דוד מצגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, משרד החינוך והתרבות




(פד"י נב (3) 111)

(פד"י מב (2) 773)


בבית המשפט העליון
בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 903/87



השופטים:
כבוד השופט מ' בייסקי

כבוד השופט ש' לוין

כבוד השופט י' מלץ


העותר:
דוד מצגר
ע"י ב"כ עו"ד ע' חרל"ף

נ ג ד


המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה

2. משרד החינוך והתרבות


ע"י ב"כ עו"ד מ' רובינשטיין
, מנהל בפועל של המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה



התנגדות לצו-על-תנאי מיום 13.12.87.



פסק-דין




השופט ש' לוין

:

1.
בבג"צ 785/86, בשג"צ 230/87
*
הפכנו מוחלט צו-על-תנאי, שניתן לבקשת העותר כנגד המדינה, במובן זה שפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה
נתבטל, והוא נתבקש לתת פסק-דין חדש, תוך התחשבות בעקרונות המשפט הציבורי, בשני עניינים: האחד- בשאלה, אם רשאית המדינה להתנער מהתחייבותה כלפי העותר במכתב ת/3, והאחר – בשאלה, אם נפלו פגמים בהליכי "העברתו היזומה" של העותר למקום עבודה אחר, ומה תוצאתם אם היו כאלה.


בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה
נפסק לטובת המדינה בשאלה הראשונה ולטובת העותר בשאלה השנייה, ולעניינה נקבע, שיש לקיים את הליכי ה"העברה היזומה" מחדש. לפי בקשתו של העותר, ניתן לו צו-על-תנאי, המחייב את המדינה לבוא וליתן טעם, מדוע לא יבוטל פסק הדין. ביני לביני כבר נתקיימו שוב ההליכים לקראת העברתו היזומה של העותר, וזה משיג על התוצאות; אך החלטנו שלא לדון בנושא זה בגדר העתירה שלפנינו תוך דילוג על מערכת הערכאות של בתי הדין לעבודה. השאלה היחידה העומדת לפנינו היא איפוא, אם רשאית המדינה להתנער מהתחייבותה כלפי העותר במוצג ת/3? לעניין זה לא נתייחס אלא לתשתית העובדתית, כפי שהיא
עולה מפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה
ומפסק-דיננו הקודם.


2.
אלה הן העובדות הרלוואנטיות בתמצית:


(א)
העותר הוא עובד של משרד החינוך וכיהן כמנהל חטיבת הביניים בכפר הנוער הדתי בכפר חסידים.


(ב)
עם שובו של העותר מחוץ-לארץ, לאחר שליחות של שלוש שנים, הוא ביקש לשוב לכהונתו הקודמת; לכך התנגדה קבוצה גדולה של מורים במוסד.


(ג)
לאחר בירורים משותפים בין העותר לבין משרד החינוך הוסכם על "השאלתו" של העותר לשנה אחת לעבודה במחוז חיפה. במסמך שנחתם בין העותר לבין המדינה (ת/3), ניתנה לו אופציה לשוב בתום השנה האמורה למשרתו הקודמת.


(ד)
עם תום השנה ביקש העותר לשוב למשרתו הקודמת, אך קבוצת המורים המשיכה במריה והתנגדה לשובו של העותר לעבודתו. לא הייתה כל עילה פדגוגית לשלול מן העותר את תפקידו כמנהל. הסכסוך עם המורים לא היה על רקע ענייני אלא בגדר של התנכלות לא עניינית של מורים כלפי העותר, שמשרד החינוך נכנע ללחצם.


(ה)
משרד החינוך התנער מן ההתחייבות ת/3, משום שסבר שהחיכוכים בין המורים לבין העותר יביאו לשיבושים חמורים בעבודה הסדירה של המוסד החינוכי.


3.
בית הדין הארצי לעבודה
בחן את הסוגיה שלפנינו לפי כללי המשפט הציבורי. מוסכם היה על הכול, שהמוצג ת/3 ניתן לעותר בסמכות, מתוך כוונה להקנות לו תוקף משפטי, ונותן ההבטחה היה בעל יכולת למלא אחריה. השאלה היחידה שהייתה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין הייתה, אם היה צידוק לבטל את ההתחייבות הכלולה במוצג האמור. בית הדין הארצי השיב על שאלה זו בחיוב; הוא קבע, שההחלטה ניתנה בתום-לב, ובאיזון האינטרסים הרלוואנטי שיש להביא בחשבון אין עילה להתערב בגישת המדינה, שיש להעדיף את טובתו של המוסד ותלמידיו, המחייבת מניעת שיבושים בהפעלת המוסד עקב מערכת היחסים המשובשת בין העותר לבין המורים, על פני מימוש ההבטחה שניתנה לעותר.


4.
פרקליט העותר טען לפנינו טענות כבדות משקל לשכנענו, שבית הדין הארצי נתפס לטעות מהותית המחייבת את התערבותנו, ובשלב מסוים נטינו לקבל את טענותיו. הוא הטעים לפנינו, שההתחייבות נושא המוצג ת/3 ניתנה על-ידי המדינה בידיעת כל העובדות, ומאומה לא נשתנה לאחר שחלפה עברה לה שנת "ההשאלה" לחיפה. עד אנה אנו באים- כך טען מר חרל"ף לפנינו- אם יכולה קבוצת מורים להכתיב למשרד החינוך, מי יכהן כמנהל מוסדם ומי לא יכהן; הוא הזהיר אותנו חזור והזהר, שדחיית העתירה משמעותה מתן פרס לקבוצת כוח וקביעת נורמות פסולות בתחום יחסי העבודה בכלל ובתחום החינוך בפרט.


5.
אנו סבורים, שיש ממש בביקורתו החריפה של העותר על משרד החינוך. המקרה שלפנינו מדגים דפוס התנהגות טיפוסי, שבגדרו מנסה הרשות לפתור בעיות על-ידי טאטואן "מתחת לשטיח"; אומרת הרשות לעצמה: "הבה נדחה את הפתרון לזמן מה, אפילו במחיר מתן התחייבות למי שנפגע, ואולי יקרה משהו עם תום הדחייה, והדברים יסתדרו אולי מעצמם"; וכשהדברים אינם מסתדרים, מנסה הרשות לחזור בה מהתחייבותה. אכן, אין זו התנהגות יאה במישור המשפטי הציבורי.


אמרנו, שנטינו תחילה לקבל את טענות העותר, אך לאחר שיקול הגענו לכלל המסקנה, שקיימים שני טעמים, שיש בהם כדי להטות את הכף לחובת העתירה. בהוראות מנהל משרד החינוך והתרבות
, שעניינן "העברה יזומה" (נ/21), נכתב לאמור:

"מנהל מחוז מוסמך ליזום העברת עובד בתוך המחוז לקראת שנת הלימודים החדשה במקרה כדלקמן:


(א)
....


(ב)
אי התאמת העובד לחבר המורים או לציבור המורים במקום".


פיסקה (ב) האמורה אינה מבחינה בין הסיבות לאי ההתאמה, ולעניינה די ב"אי התאמה" אובייקטיבית, ועל חוקיותה אין חולקים. להוראות האמורות יש תוקף של הנחיות פנימיות, ויש להן משמעות לא רק לגבי התנאים, שבהם ניתן לקיים "העברה יזומה", אלא גם לגבי הנסיבות, שבהן ניתנה לעותר ההבטחה ת/3; והנה יש להעלות מהמוצג האמור שהרשות התחייבה מראש להחזיר את העותר לעבודה, גם אם יהיה בכך משום סטייה מההוראות. באין נימוק שהצדיק סטייה מההוראות, לא הייתה המדינה רשאית, בגדר המשפט הציבורי, לסטות מן ההוראות, המוצג ת/3 לא צריך היה להינתן, וממילא קיים שיקול כבד משקל, התומך בהתנערות מההבטחה, שאמנם ניתנה בסמכות אך תוך חריגה מן ההוראות. נמצא, ששניים הם השיקולים מתחום המשפט הציבורי, שבכוחם המצטבר הם מכריעים את הכף לחובת העותר, נוסף על השיקולים שנקבעו על-ידי בית הדין הארצי: האחד הוא, שלפי הוראות משרד החינוך והתרבות
מותר לרשות ליזום העברת עובד, אם נוצרת מציאות של אי-התאמה בינו לבין המורים, יהיו אשר יהיו גורמיה; והאחר- שהמוצג ת/3 לא היה צריך להינתן לעותר מלכתחילה.


6.
אם כי הגענו למסקנה, שדין העתירה להידחות בתחום המשפט הציבורי, אין הדבר כן בתחום המשפט הפרטי, שבגדרו ההתחייבות הכלולה במוצג ת/3 בת-תוקף היא, ואם כי ההתחיבות בהיבט האחרון אינה אכיפה על המדינה, אין מניעה שהעותר יתבע על יסודה פיצויים מן המדינה, אם נגרמו לו נזקים עקב הפרתה.


מטעמים אלה אנו דוחים את העתירה. בנסיבות אלה- אין צו להוצאות.



השופט מ' בייסקי

:

אני מסכים.



השופט י' מלץ

:

אני מסכים.


הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ש' לוין
.


ניתן היום, י"ד באב תשמ"ח (28.7.88).



*

פ"ד מא(3) 352







בג"צ בית המשפט העליון 903/87 דוד מצגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, משרד החינוך והתרבות, [ פ"ד: מב 2 773 ] (פורסם ב-ֽ 28/07/1988)