פסקי דין על משה רבהון | פסקי דין על אברהם גולדנברג ז"ל | פסקי דין על שחר גולדנברג |

66072/07 א     09/09/2013




א 66072/07 משה רבהון נ' אברהם גולדנברג ז"ל, שחר גולדנברג








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 66072-07 רבהון נ' גולדנברג ואח'

תיק חיצוני
:
18-0569907-9




מספר בקשה:
11

בפני

כב' השופטת
כוכבה לוי


מבקשים

משה רבהון
על ידי בא כוחו עו"ד מרדכי וייס


נגד


משיבים

1. אברהם גולדנברג ז"ל
2. שחר גולדנברג



על ידי בא כוחם עו"ד שי בבאי



החלטה

החלטתי זו
ניתנת בעקבות החלטתי מיום 21.5.2013 ודנה בשאלה האם יחול החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על ההלוואה שלהבטחתה נמסר שטר החוב נושא התביעה דנן , בין היתר בשים לב לנוסח שטר החוב ולעובדה שהנתבעים שבכותרת הם הערבים על פי שטר החוב להבדיל מעושי השטר!.
לצורך הכרעה בסוגייה דלעיל אני נדרשת להכריע בשאלה למי ניתנה ההלוואה שהובטחה בשטר החוב כאמור.
1.
התביעה שנדונה בפני
י, עניינה
בקשה לביצוע שטר חוב עליו חתמו הנתבעים כערבים להתחייבותם של
עושי השטר -בעז גולדנברג וגב' מירב קניג (להלן: "הלווים").
מעיון בשטר החוב לא אוזכרה בכל דרך חבות של חברה בע"מ על פי שטר החוב לא כל שכן ערבות הנתבעים שבכותרת לחבות חברה בע"מ.
2.
כפי העולה מתצהיר התובע אשר נחתם ביום 1.4.2008, הלווה התובע לעושי השטר בשמם המפורש נקב – "אני הלוויתי לבעז גולדנברג ומירב קניג הלוואה בגינה ניתן לי שטר החוב נשוא התביעה". -הלוואה בגינה ניתן לו שטר החוב נושא התביעה
לגירסתו שלו– סעיף 1 לתצהיר התובע שהוגש במסגרת תגובת התובע לבקשת הנתבעים לדחייה על הסף של התובענה.
3.
למותר להדגיש כי השטר נושא התביעה הוא שטר חוב שנעשה ונחתם על ידי בועז גולדנברג ומירב קניג , להתחייבויותיהם שלהם , להבדיל מהתחייבויות צידי ג כלשהם אחרים לא כל שכן חברות בע"מ ערבו הנתבעים שבכותרת.
4.
בהחלטתי מיום 21/5/2013 הוריתי לתובע להמציא לביהמ"ש את הסכם ההלוואה נשוא שטר החוב. זאת לאחר שהתובע בעצמו מסר שתי גרסאות עובדתיות סותרות בדבר זהות הלווים.
בתצהיר משנת 2008 הצהיר כי הלווה הלוואה בסך 20,000 דולר לעושי השטר בועז גולדנברג ומירב קניג. ואילו "בהודעה מטעם התובע " שלא נתמכה בתצהיר ונחתמה על ידי בא כח התובע במובן שלא ניתן להעמיד ה"הודעה" לחקירה נגדית בדרך כלשהי נטען כי "הלווה האמיתית של ההלוואה הנ"ל היא חברת תובל מיזמים בע"מ- סעיף 1 להודעה.
5.
לטענת
התובע במסגרת ההודעה ולא אחרת כאמור , חברת תובל, חברה שהייתה בבעלות עושי השטר (להלן: "החברה") היא הלווה בפועל למרות שהלווים הם אלו החתומים על הסכם ההלוואה .מנגד, לטענת הנתבעים ,
וגם לגרסת התובע בתצהירו שצוטט בסעיף 2 לעיל, הלווים- עושי השטר , הם אלו
אשר קיבלו את ההלוואה ולא החברה.
6.
במאמר מוסגר אעיר כי לזהות הלווים חשיבות לאור הוראות החוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 (להלן: "החוק"), הקובע בסעיף ההגדרות כי הוראות ודרישות החוק לא תחולנה למקרה והלווה הוא תאגיד.
במשמע, שהיה ותתקבל טענת התובע כי חברה הינה לווה, הרי שיהא פטור מלבסס תביעותו על פי דרישות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.
7.
התובע המציא את הסכם ההלוואה
בסכום של 20,000דולר ל"תקופה של שנה עם אופציה להארכה לשנה נוספת" שנחתם בינו לבין הלווים בועז גולדנברג וקניג מירב ביום 17/10/2001.
בסעיף 6 להסכם הלוואה זה הסכימו הצדדים כי להבטחת החזר ההלוואה ימציאו הלווים שטר חוב ללא תאריך פרעון החתום על ידי הערבים אברהם גולדנברג ושחר גולדנברג
- הלוא הם הנתבעים שבכותרת. מנוסח הסכם ההלוואה וסכום שטר החוב – עשרים אלף דולר , ומועד
עשיית השטר – 15.10.2001 ניתן להסיק בוודאות גבוהה כי שטר החוב אכן מתייחס להסכם ההלוואה שצירף התובע
8.
למקרא הסכם ההלוואה אין חולק כי הצדדים להסכם הם התובע כמלווה
והלווים- עושי השטר
בלבד.
לצד הסכם ההלוואה , צירף התובע מסמכים שונים ונוספים ל"הודעה" , שיש בהם כדי להעיד לגרסתו כי ההלוואה ניתנה בפועל לחברה שהייתה בבעלות הלווים .
זאת למרות
ועל אף העובדה שבפועל הלווים הם הצד להסכם.
לטענת התובע
שלא נתמכה בתצהיר כאשר פנה ללווים לברר את רצונם שלא לציין את החברה כצד להסכם הוסבר לו כי הדבר נובע משיקולים של חוסר רצון להביא להגדלת מצבת החובות של החברה.
9.
לזאת יודגש
כי חרף העובדה כי הודעת
התובע כוללת טענות עובדתיות כדוגמת הטענה שציינתי זה עתה, טענות עובדתיות המנוגדות למסמך בכתב- הסכם ההלוואה ומנוגדות לתצהיר בחתימתו שלו, נמנע התובע מלתמוך בקשתו-הודעתו , בתצהיר כנדרש על פי התקנות.
10.
בקשת
התובע היא כי בית המשפט יקבע כי "חברה" הינה צד להסכם
ההלוואה בפועל ולא הלווים. כלביסוס בקשתו מצרף הוא
מסמכים שמהם מבקש הוא ללמד על אומד דעת הצדדים בעת חתימת הסכם ההלוואה.
11.
אף על פי שסבורה אני שלאור לשון החוזה הברורה, אין צורך להידרש לבחינת זהות הצדדים כפי שמבקש לעשות התובע, וזאת לאור הלכת סהר, המדגישה חשיבותה המשמעותית של לשון החוזה בעת מתן פרשנות לחוזה,

ברע"א 3961/10
המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ
[פורסם בנבו] (ניתן ביום 26.2.2012),

הרי שלאור דבריו הנוספים של בית המשפט העליון, לעניין היותה של החזקה הפרשנית בדבר פרשנות החוזה בהתאם ללשון החוזה, חזקה הניתנת לסתירה במקרים בהם עולה מהנסיבות כי לשון החוזה אינה ברורה ופשוטה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון, ולמעלה מהדרוש אדון בראיות שצירף התובע.
12.
ראשית מבקש התובע להתבסס על התצהיר שהוגש על ידי הנתבעים בגידרו ציינו כי "ההלוואה ניתנה לחברה". ברם, מחקירתו של מר שחר גולדברג על תצהירו במסגרת הדיון במתן הרשות להתגונן, התברר כי חלק ניכר מהעובדות שצוינו בתצהיר הינן בגדר עדות שמועה.
עובדות
שנודעו לו מדברי הלווים או מקריאה בעיתונים.
לא למותר לציין כי הלווים – עושי השטר ,עזבו את הארץ ולמעשה נעלמו כך שאת גרסתם שלהם לא ניתן להביא לצורך הכרעה.


כמו כן מחקירתו עולה כי הוא מעולם לא ראה את ההסכם שנחתם בין הצדדים .
ברור כי לא ניתן לבסס ממצאים חד משמעיים על בסיס עדות זו.
ייתכן ומסקנתי הייתה שונה, אם הייתה מונחת בפני
י עדותם של הלווים בעצמם ממנה הייתי יכולה להסיק באשר לאומד דעת הצדדים, לצד הסבר לסתירה בין גרסת התובע בתצהירו המצוטט בסעיף 2 לעיל לבין גרסתו העולה מההודעה מטעם התובע נשוא החלטתי דנן.
משלא כך הדבר, משלא נתן התובע כל הסבר ולו דחוק לסתירה בין גירסתו בתצהיר משנת 2008 לבין גרסתו ב"הודעה" , אין בעדותם של הערבים לשטר החוב , בנסיבות בהן ברור שהם צד שלישי וזר לעסקת היסוד , כדי לגבור על לשונו הברורה של ההסכם.
13.
שנית, לשיטתו של התובע , עצם העובדה כי לצורך פירעון ההלוואה ניתנו שיקים המשוכים מחשבונה של החברה יש בכדי להעיד כי החברה היא הלווה בפועל ולא הלווים כפי שנכתב בהסכם.
אין בידי לקבל עמדה זו של התובע, אף שלא ניתן לשלול טענה זו על הסף. אלא שאין היא מהווה ראיה חד משמעית, מה גם שהתובע לא המציא כל אסמכתא שתעיד על מסירת כספי ההלוואה בפועל ,ובעיקר לא המציא כל אסמכתא או ראייה שתעיד לזכות מי הופקדו.
גם בהקשר זה אעיר ן כי שונה היה המצב – לפחות בשאלה למי ניתנה ההלוואה , להבדיל מהכרעה בשאלת חבות הערבים למי שלא ערבו לו בפועל , אם היה מציג התובע ראיה חד משמעית בדבר העברת הכספים ישירות לחשבון החברה.

אלא שאין במסגרת הראיות שבפני
י כל ראיה באשר להעברת הכספים בפועל לחברה בע"מ , ולא כל שכן לזהות מקבל הכספים.
חזקה על
התובע שאם הייתה בידיו ראיה המוכיחה כי אכן הועברו כספי ההלוואה
לחברה, היה מציג ראיה זו בפני
בית המשפט.
14.
לבסוף צירף התובע שני מסמכים נוספים: הסכם הלוואה בין התובע לבין חברת צדאל מיום 13.3.2005 ומזכר נוסף הממוען אל התובע מאת חברת תובל.
אף שהתובע סבור כי ממסמכים אלו ניתן ללמוד באופן ברור וחד משמעי, כי ההלוואה נושא ההליך שבפני
ניתנה לחברה ולא ללווים, אינני מקבלת הטענה.
המסמכים
שצירף כוללים אמירות כלליות, עד כי לא ברור כיצד אמור הקורא מן הצד להסיק את המסקנה שאליה הגיע התובע, ואסביר:
-
בהסכם ההלוואה בין התובע לחברת צדאל נכתב "בעבר משה נתן הלוואות שונות לצדאל וכעת מבקשים משה וצדאל להסדיר את החזרתן" – התובע מסביר כי מכיוון שחברת צדאל באה בנעליה של חברת תובל, הרי יש בכך בכדי לאשר שגם ההלוואה שעניינה מונח בפני
י ניתנה לחברת תובל . אין לי אלא לדחות את טענת התובע.

אף אם הייתי נוכחת כי אכן חברת צדאל נכנסה בנעליה של חברת תובל, ולא נוכחתי כך, לא ניתן להסיק מאמירה כללית זו ביחס למקרה הפרטני שבפני
י שעניינו הלוואה משנת 2001.
-
במזכר שנכתב מטעם חברת צדאל וחברת תובל אל התובע נכתב "אנו מבקשים כי תבצע עבורנו פעולות של ניכיון שיקים וגיוס מימון ... הן בחשבונך הפרטי והן דרך חברות מימון חיצוניות – גם אם דרך המרת מט"ח. פעולות אלו נעשות עבור צדאל בע"מ ועבור תובל בע"מ ועשית כדוגמתן גם בעבר" – מדובר במזכר אשר נכתב בשנת 15.11.2004 !. כשלוש שנים לאחר שנחתם הסכם ההלוואה נשוא התביעה שבפני
י, כאשר שוב ,המדובר באמירה כללית ובלתי מסוימת שלא ניתן ללמוד ממנה דבר באשר לעובדות המקרה שבפני
י.
עד כאן עסקתי בראיות הנסיבתיות עליהן מבקש התובע להסתמך.

15.
באשר לטענת התובע בדבר קיומו של "השתק פלוגתא", ביחס לטענות הנתבעים הנוגעות לתחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, הרי שאני דוחה אותה, הן מן הטעם שערכאת הערעור לא הכריעה כלל בסוגיה, שכן פסק הדין של ערכאת הערעור עוסק רק בעילות הנוגעות לפקודת השטרות ,הבקשה לביצוע שטר
והשלמת השטר לאחר שהוגש לביצוע
ולא בסוגיית תחולתו של החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות והן מן הטעם שטענות אלו הועלו על ידי התובע בדיון שהתקיים בפני
י ביום 21/5/13 ולא התקבלו.
לא למותר להעיר כי
החלטות קודמות שניתנו
על ידי בתי המשפט ניתנו ,מבלי
שעמדו לנגד עיני בית המשפט, הסכם ההלוואה שנחתם בין התובע ללווים. לפיכך
, ולו מן הטעם שרק כעת המציא התובע את הסכם ההלוואה, דין טענת "השתק פלוגתא" להידחות.
16.
אף כי די בדחיית טענות התובע דלעיל, תוך שימת דגש על העובדה שנטענו
שלא בתצהיר במובן שאינן מאפשרות חקירת התובע על טענותיו בהודעתו זו , ובשים לב לעובדה כי
בפני
ביהמ"ש עומדת גרסת צד אחד להסכם בלבד (התובע), הרי שמנגד, עומדת גרסת הנתבעים הערבים לשטר החוב שניתן במסגרת הסכם ההלוואה- כך לפחות עולה מנוסח הסכם ההלוואה ,
אלא שבהעדר גרסתם של הלווים שהם אלו שחתמו על ההסכם ויכולים להעיד על נסיבות החתימה ועל כוונתם במעמד חתימת ההסכם, קיים
קושי נכבד להתחקות אחר אומד דעת הצדדים. ולא זאת אף זאת אלא שהערבים , ולא נטען אחרת – חתמו כערבים ללווים ולא לחברה בע"מ!.
היעדר גרסה מצד הלווים, אינו מאפשר אף להתחקות אחר המו"מ שהתנהל בין הצדדים בטרם החתימה על הסכם ההלוואה באם התנהל.
אין בפני
גם כל ראייה לעניין זהות מנסח ההסכם, שכן על פי סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, מקום שבו ישנם פירושים שונים להסכם, עדיף הפירוש שהינו נגד המנסח.
17.
עוד ייאמר כי חזקה על התובע אשר עסק בין היתר במתן הלוואות חוץ בנקאיות כפי שעולה מתוך הראיות שצירף להודעתו שלו , כי היה מודע להוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות במעמד חתימת ההסכם, ואם היה רוצה להימנע מתחולת החוק על הסכם ההלוואה, לא היה נענה לדרישת הלווים שהם , כפרטים שאינם תאגיד יהיו צד לחוזה ולא החברה. משנתן התובע הסכמתו להסכם הלוואה מול הלווים , הרי
הוא מנוע מלטעון כעת כי החברה היא זו שהייתה בפועל צד לחוזה.
18.
לעניין פרשנות החוזה, יפים דבריו של כב' השופט ג'ובראן:
"מכאן, שבבואנו לבחון את היחס שבין לשון החוזה לבין נסיבות כריתתו, ואת המשקל שינתן לנסיבות כאשר לשון החוזה ברורה ואינה משתמשת לשני פנים, עלינו לבחון את מאפייני המוסד החוזי בשני מישורים.

ראשית, עלינו לבחון האם המוסד החוזי משקף תכליות יחודית (כגון ערך העבודה בחוזה העבודה) המצדיקות מתן משקל מוגבר לנסיבות החוזה. שנית, עלינו לבחון האם מערכת היחסים שבין הצדדים לחוזה כי כזו המעוררת באופן מובנה חשש שיהיה פער בין לשון החוזה לבין אומד דעת הצדדים. ככל שמצוי צד אחד לחוזה בעמדת כוח גדולה יותר ביחס לצד שכנגד, כך נטה לתת משקל משמעותי יותר לנסיבות כריתת החוזה, ולשאלה האם לשון החוזה משקפת באמת את כוונת הצדדים, או שהיא נובעת מיתרונו היחסי של צד אחד על האחר."

[ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (פורסם בנבו, 06.06.2013)].

19.
לא מצאתי כי במקרה שבפני
י והדבר אף לא נטען על ידי התובע בהקשר להסכם הלוואה, כי היה ללווים יתרון יחסי על פני התובע, באופן שהצדיק מתן משקל מוגבר לנסיבות החוזה על פני לשונו כגרסת התובע.
20.
בשולי הדברים ייאמר כי אין לשלול את טענת הנתבעים בדבר הצורך שהיה מתעורר בבחינת חבותם כערבים להסכם, למקרה והייתי מגיעה למסקנה
שהצדדים בפועל להסכם ההלוואה
אינם הצדדים החתומים על ההסכם, מה גם שהערבים לא חתמו על הסכם הלוואה אלא שחתמו כערבים לחבותם של עושי השטר בלבד. אולם כאמור אין אני נדרשת לשאלה זו לאור מסקנתי.
21.
לסיכום, מסקנתי היא כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו למתן פרשנות שונה להסכם ההלוואה מזו העולה מלשון החוזה המפורשת, ומגרסתו הקצרה והברורה העולה מתצהירו המצוטט בסעיף 2 דלעיל. לא כל שכן אדגיש כי לא נוכחתי וגם לא נטען בפני

כי הערבים – הנתבעים שבכותרת, ערבו בניגוד לאמור בהסכם ובשטר החוב להתחייבויות חברה.
אשר על
כן אני קובעת כי הלווים
על פי לשון הסכם ההלוואה הם
הצד להסכם ולא החברה, ומשכך הסכם ההלוואה חוסה תחת הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.
לאור החלטתי זו , בשים לב לעובדה שהתובע לא טרח להעלות "הודעתו " בתצהיר, לא כל שכן ליישב העובדות העולות מהודעתו עם העובדות הסותרו אודותיהן הצהיר בתצהירו המצוטט בסעיף 2 דלעיל
ולאור העובדה שהנתבע נדרש לטרוח ולהגיש תגובה הנתמכת בתצהיר מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 3540 ₪ לתשלום תוך 30 ימים מהיום. ימי פגרת הסוכות יובאו במניין.

לאור החלטתי זו ניתנת ארכה קצרה לתובע להשלים את תביעתו בהלימה מדוייקת ומלאה להוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות עד ולא יאוחר מיום 12.10.2013.
היה ולא ייעשה כן אורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש.
לתזפ ליום
14.10.2013.
המזכירות תשלח העתק החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 66072/07 משה רבהון נ' אברהם גולדנברג ז"ל, שחר גולדנברג (פורסם ב-ֽ 09/09/2013)