פסקי דין על ועד הנדסאים טכנאים ומהנדסים ברשות שדות התעופה בישראל | פסקי דין על רשות שדות התעופה בישראל | פסקי דין על מיכאל וידל | פסקי דין על מר ישראל כץ-שר התחבורה |

41459-10/12 סעש     18/08/2013




סעש 41459-10/12 ועד הנדסאים טכנאים ומהנדסים ברשות שדות התעופה בישראל נ' רשות שדות התעופה בישראל, מיכאל וידל, מר ישראל כץ-שר התחבורה








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 41459-10-12



לפני:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציג ציבור (עובדים), מר אריה המר
נציגת ציבור (מעבידים), גב'
עליזה מעין

ה
תובע
ועד הנדסאים טכנאים ומהנדסים ברשות שדות התעופה בישראל

-

ה
נתבעים
נתבע פורמלי
1. רשות שדות התעופה בישראל
2. מיכאל וידל
3. מר ישראל כץ – שר התחבורה




פסק דין


1.
נושא ההליך שלפנינו הוא מכרז לאיוש משרת סמנכ"ל למינהל וארגון ברשות שדות התעופה.

התביעה מופנית כנגד בחירתו של הנתבעת מס' 2, מר מיכאל וידל
, לתפקיד.

2.
הרקע העובדתי והמסגרת המשפטית -
א.
התובע, ועד ההנדסאים, המהנדסים והטכנאים ברשות שדות התעופה (להלן - הוועד או ועד הט"מ) הוא אחד משלושה ועדים ברשות שדות התעופה (הנתבעת מס' 1), שעובדיה נחלקים לשלוש יחידות מיקוח. ועד הט"מ מייצג כ - 300 מעובדי רשות שדות התעופה, בדירוג הט"מ.
ב.
רשות שדות התעופה (להלן – הרשות) היא גוף סטטוטורי שהוקם מכוח חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז -1977 (להלן – חוק רשות שדות התעופה).
ג.
בסעיף 25 (א) לחוק רשות שדות התעופה נקבע:


"סדרי קבלת העובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי המדינה, בשינויים שתקבע הרשות באישור הממשלה."

בהידרשו לפרשנות הסעיף הנ"ל, קבע בית המשפט העליון:


"הסעיף קובע כי חרף הקמתה של הרשות כגוף חיצוני לשירות המדינה ייעשה מינוי עובדים ברשות בהתאם לכללים הקבועים בחוק המינויים, והכלל הקובע לעניין זה הוא כי קבלת העובדים תהא בשיטת המכרז. הסעיף אמנם הותיר סמכות מסויימת בידי הרשות, באישור הממשלה, לקבוע באילו 'שינויים' יחולו כללי חוק המינויים, אך מדובר בשינויים הנוגעים לביצוע של כללים אלה, המתחייבים מקיומו של התאגיד מחוץ למסגרת של שירות המדינה, ואשר אינם מגיעים כדי שינויים אשר ירוקנו מתוכן את הוראותיו של חוק המינויים או יסכלו את תכליותיו."

(בג"צ 8299/01 ועד העובדים של ההנדסאים, הטכנאים והאקדמאים ברשות שדות התעופה נ' רשות שדות התעופה, פ"ד ס (2) 370 (2005).

ד.
ביום 10.7.12 נחתם הסכם קיבוצי העוסק באיוש משרות ברשות (נספח 2 לתצהיר התובע).

ה.
ברשות חל נוהל "גיוס ובחירת עובדים" (נספח 3 לתצהיר התובע), שאושר על ידי הממשלה ביום 19.7.12. מטרת הנוהל, כמוגדר בו, היא לקבוע את השיטה לאיתור, מיון ובחירה של מועמדים למשרות ברשות ולהגדיר את האחריות לתהליך האיתור, המיון והבחירה, ואת סדרי העבודה בתהליך (סעיף 3 לנוהל). כאמור, הנוהל אושר בהחלטת ממשלה, בהתאם להוראת סעיף 25(א) לחוק רשות שדות התעופה.

ו.
ביום 24.6.12 פורסם מכרז פנימי למשרת סמנכ"ל למינהל וארגון (נספח 5 לכתב התביעה). משלא נמצא מועמד מתאים, ביום 22.7.12 פורסם מכרז חיצוני לאיוש המשרה (להלן – המכרז).

ז.
תנאי המכרז היו כדלקמן (נספח 7 לכתב התביעה):


דרישות המשרה –

- בעל/ת תואר אקדמי עדיפת לבעלי/ות תואר שני

- ניסיון מוכח של 5 שנים לפחות בניהול כוח אדם בארגון בעל היקף פעילות דומה לרש"ת

- היכרות עם ניהול כ"א במגזר הציבורי – יתרון

- ניסיון מוכח בניהול מו"מ בדרג בכיר בתחום יחסי העבודה

- ניסיון מוכח בניהול בדרג גבוה

- ידיעת השפה האנגלית ברמה גבוהה בכתב ובעל פה

- כושר ביטוי ברמה גבוהה בכתב ובעל פה בעברית

- נכונות לעבודה בשעות חריגות בהתאם לצרכי העבודה


השיקולים לבחירה –

1.
ניסיון מוכח בניהול יחידות עתירות כוח אדם

2.
הכרת תאגידים סטאטוטוריים ו/או ציבוריים בשירות הציבור

3.
יכולת מוכחת בתכנון וגיבוש מדיניות ציבורית בנושאי ניהול משאבי אנוש

4.
ידע מוכח בניהול הדרכה בארגונים גדולים.

ח.
וועדת הבחינה שמונתה לשם הכרעה במכרז, כללה חמישה חברים: מנכ"ל הרשות, מר יעקב גנות (להלן – גנות), סמנכ"ל למסחר ופיתוח עסקי ברשות, מר יורם שפירא (להלן – שפירא) ושלושה נציגי ציבור: גב' רות מלאך, מר צבי אלפרסון ומר אהרון גודינר (להלן ובהתאמה – מלאך, אלפרסון וגודינר). כמזכיר הוועדה שימש מר אילן קדוש, ראש אגף כח אדם ברשות. בנוסף, היועץ המשפטי של הרשות נכח כמשקיף בוועדה.
ט.
למכרז הציגו את מועמדותם 104 פונים.
י.
104 המועמדים סוננו על פי תנאי הסף, כך שבפני
ועדת הבחינה הוצגו לדיון 43 מועמדים. מהם הוועדה סיננה 21 מועמדים אשר הופנו לבחינות התאמה חיצוניות. לאחר קבלת התוצאות, הוועדה החליטה ש – 11 המועמדים שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר (7 או 6) יוזמנו לראיון אישי. מתוך 11 המועמדים שהוזמנו לראיון אישי, הוועדה דירגה את שלושת המועמדים הסופיים וכך נבחר לתפקיד הנתבע מס' 2, מר מיכאל וידל
(להלן – וידל).

על תהליך סינון המועמדים ובחירתם נעמוד ביתר הרחבה בגוף פסק הדין.
יא.
וידל החל את עבודתו באגף מס הכנסה בשנת 1994. בתפקידו האחרון שימש כמנהל המחוז הדרומי של רשות המיסים.
בנוסף, וידל הוא חבר תנועת הליכוד. בשנים 2009 - 2011 וידל היה ראש המטה של שר התחבורה
, מר ישראל כץ.
יב.
בתקופת עבודתו של וידל כראש המטה של שר התחבורה
, התחלפו שלושה מנכ"לים במשרד התחבורה
. אחד מהם היה מר יעקב גנות, שהוא כיום מנכ"ל הרשות.
יג.
לאחר בחירתו במכרז, וידל נכנס לתפקידו ביום 22.10.12.
יד.
הוועד פנה לבית הדין בבקשה לסעדים זמניים, ביום 24.10.12.

3.
תמצית טיעוני התובע
א.
הליך המכרז נעשה למראית עין, כאשר בחירתו של וידל היתה ידועה מן ההתחלה.
ב.
הרשות הפרה את נוהל "גיוס ובחירת עובדים". הדבר התבטא בכך שוועדת הבחינה התעלמה מדרישות הסף; הרכב הוועדה הביא לכך שגנות, מנכ"ל הרשות שלט בוועדה ועשה בה כרצונו; הסינון הראשוני נעשה על ידי חברי הוועדה ולא כמתחייב מהנוהל; לא נקבעו קריטריונים לסינון המועמדים והם גם לא נוקדו; לא כל המועמדים שנשלחו למבחני התאמה זומנו לראיון בפני
הוועדה; הראיונות הוטו בבירור לטובתו של וידל. בנוסף, חלק מדיוני הוועדה לא תועד בפרוטוקולים.
ג.
לוידל אין את הניסיון המתאים לתפקיד. הניסיון הרלוונטי הוא של ניהול משאבי אנוש, תחום בו וידל לא עסק. בנוסף, וידל לא עסק בניהול מו"מ בדרג בכיר בתחום יחסי עבודה ושימש במנהל בדרג בכיר תקופה קצרה בלבד.
ד.
השיקולים לבחירה שנקבעו על ידי המנכ"ל הביאו להתעלמות מקיומן של דרישת הסף במטרה להכשיר את בחירתו של וידל.
ה.
לא היה מקום שהיועמ"ש לרשות יצטרף לוועדה כמשקיף.


4.
תמצית טיעוני רשות שדות התעופה
א.
דין התביעה להידחות בשל שיהוי, השתק ומניעות. הוועד פנה לבית הדין רק לאחר פרסום תוצאות המכרז, למרות שטען שידע כבר מלכתחילה שוידל יבחר לתפקיד.
ב.
וידל לא זכה להעדפה על פני מועמדים אחרים. טיעוני ועד הט"מ מבוססים על השערות ושמועות בלתי מבוססות. ההיכרות המוקדמת עם גנות היא על רקע מקצועי ולא קשרי חברות או קשרים אישיים אחרים.
ג.
העובדה שוידל עסק בתפקידים ציבוריים אינה פוסלת אותו כמועמד ראוי לתפקיד ובוודאי אינה גורעת מכישוריו. גם העובדה שוידל מכיר את משרד התחבורה
, עם עולם התוכן המקצועי ועם הגורמים הרגולטוריים עימם הרשות צריכה לבוא בדברים היא יתרון, שאף נשקל על ידי חברי הוועדה.
ד.
הרכב ועדת הבחינה נעשה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. רוב חברי ועדת הבחינה הם נציגי ציבור שהתנדבו להשתתף בה. אין להם קשרים עם השר, עם המנכ"ל או עם וידל.
ה.
דרישות התפקיד שונו שלוש שנים לפני פרסום המכרז ואין בסיס לטענה שהן שונו על מנת להתאימן לוידל.
ו.
דרישות התפקיד שנקבעו הן רלוונטיות ביותר. בכלל זה, אין דרישה שלמועמד יהיה נסיון בניהול משאבי אנוש, אלא בניהול כח אדם. גם קודמיו של וידל לא כיהנו כמנהלי משאבי אנוש בתפקידיהם הקודמים ומינויים לא נתקף על ידי ועד הט"מ.
ז.
הקריטריונים שצוינו בטבלה הסופית שבה המועמדים הסופיים דורגו זהים מבחינה מהותית לשיקולים לבחירה כפי שהופיעו בגוף המכרז.
ח.
וידל עונה על דרישות הסף, יש לו נסיון מוכח בניהול מו"מ בדרג בכיר בתחום יחסי העבודה ובניהול בדרג גבוה.
ט.
הרשות החמירה מעבר לקבוע בנוהל גיוס ובחירת עובדים וגייסה את שלושת נציגי הציבור גם לוועדת הסינון (ועדת המיון הראשונית), על מנת להרחיב את בסיס החלטותיה.
י.
לא נפל פגם בחברותו של מר שפירא כחבר בוועדת הבחינה ואף אין פגם בכך שהיועמ"ש לרשות נכח כמשקיף.
יא.
כל חברי הוועדה העידו לגבי שלבי הסינון ומעדויותיהם עולה כי לא נפל כל פגם בשלבי הסינון. גם לא נפל כל פגם בשלב הראיונות.

5.
תמצית טיעוניו של וידל
א.
כל חברי ועדת הבחינה נחקרו ארוכות והם תיארו את דרך קבלת ההחלטות, הבהירו את שיקול דעתם ותיארו את סיעור המוחות שקיימו. מדובר היה בהליך נקי וללא מעורבות של צד שלישי.
ב.
לא הוכחה כל זיקה לשר התחבורה
, ומדובר בשמועות שמקורן לא הוברר.
ג.
ועדת הבחינה מנתה שלושה נציגי ציבור שהיו רוב בוועדה. לא נפל פגם בשיקול הדעת של חברי הוועדה.
ד.
וידל עבר בכל השלבים של מיון המועמדים.
ה.
העובדה שאיש מהמועמדים במכרז לא תבע את ביטול המכרז, מעידה על כך שההחלטה לבחור את ודל התקבלה בסבירות וללא שיקולים זרים.
ו.
לועד הט"מ אינטרס ברור לשבש את פעולת הרשות ולסמן את כללי המשחק להנהלת הרשות.
ז.
לוידל היכרות עם מערכות ציבוריות ועם עולם העבודה הציבורי, על מורכבות יחסי העבודה שבו. חברי הוועדה העידו שזה היה אחד השיקולים לבחירתו של וידל. מדובר בנסיון והשכלה רלוונטיים.
ח.
בית הדין אינו אמור להחליף את שיקול דעת הוועדה, אלא לבחון את סבירות החלטתה ועמידתה בכללים המחייבים. בית הדין לא ראה את כל המועמדים ועל כן אין מקום שבית הדין יתערב בהחלטת הוועדה.

6.
במשך שתי ישיבות הוכחות ארוכות, שמענו את עדויותיהם של יו"ר ועד הט"מ, מר אבי ניסנבוים (להלן – ניסנבוים), את כל חברי ועדת הבחינה: גנות, שפירא, מלאך, אלפרסון וגודינר וכן מזכיר הוועדה, מר אריה קדוש. כמו כן העיד בפני
נו הנתבע מס' 2, מר וידל.

7.
טרם שנפנה להכרעה לגופם של דברים,
אנו מורים על מחיקת ההליך כנגד הנתבע מס' 3, שר התחבורה
, מר ישראל כץ, אשר נתבע כ"נתבע פורמלי", ללא כל סעד המופנה כלפיו. למעלה מהדרוש נציין כי איש מהעדים שנשמעו לא טען שהנתבע מס' 3 פנה אליו בנושא המכרז נשוא הליך זה (עמוד 30 לפרוטוקול, שורות 29-32; עמוד 39, שורה 32 עד עמוד 40 שורה 2; עמוד 79 שורה 31 עד עמוד 80, שורה 3).

מכאן לדיון לגופן של טענות.

8.
בפתח הדיון, נציין כי על פי הדין, אין זה מתפקידו של בית הדין ולהחליף את שיקול דעת וועדת הבחינה בשיקול דעתו. בעניין זה נפסק:


"... הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי ההחלטה בדבר בחירת אדם לתפקיד מסורה לוועדת הבוחנים ולא לבית המשפט או לבית הדין ותפקיד הערכאה השיפוטית מתמקד בתקינות ההליך, בבחינת שיקולי הוועדה ובעמידה על קיומם של כללי הצדק הטבעי (בג"צ 91/67 שקדני נ' נציב שירות המדינה [8] בעמ' 658; ע"ע 1070/01 שנער – נציב שירות המדינה (להלן – פרשת שנער [7]))."

(ע"ע (ארצי) 1279/02 מדינת ישראל – כרמי, פד"ע לח 415 (2003); להלן – פרשת כרמי)

9.
עוד יש לציין, כי בבוחננו את המכרז, עלינו לעשות זאת לאור מטרתם של מכרזים בשירות הציבורי, שהיא מטרה משולשת: המטרה הראשונה, להבטיח כי הטובים והמוכשרים שבין המועמדים האפשריים יתקבלו לעבודה. המטרה השניה – שמירה על שוויון ההזדמנויות בבחירת עובדים ומינויים והמטרה השלישית היא להבטיח קבלת עובדים ללא שרירות ותוך ניתוק הליך הבחירה משיקולים בלתי ענייניים ומהקשרים פוליטיים (בג"צ 8299/01 שהוזכר לעיל, בעמודים 392-393).


בעניין זה נפסק בע"ע (ארצי) 621/07
גונן – זוארץ, (21.9.08) (להלן – פרשת גונן):


"ועדת הבוחנים היא גוף מינהלי. בתור שכזה, על הוועדה לפעול בגדר סמכויותיה, עליה לשקול שיקולים ממין העניין ולכלכל את צעדיה בשוויון, בהגינות, בסבירות ובשקיפות. בכל המרכיבים הללו נתונה הועדה לביקורת של נציב שירות המדינה ולביקורת של בית הדין. הפעלת ביקורת זו אינה דבר של מה בכך שכן היא נעשית בדרך כלל לאחר שהתקבלה החלטת הוועדה על הזוכה במכרז. לפיכך, ביקורת זו צריכה להביא בחשבון לא רק את הטענות על פגמים שנפלו בהתנהלות המכרז אלא גם את משקלם של פגמים אלה אל מול הפגיעה הפוטנציאלית בזכויותיו של העובד שנבחר לתפקיד (ע"ע 1070/01 שנער – נציב שירות המדינה). מכאן שלא כל פגם שנפל בהליך המכרז מצדיק את ביטול ההחלטה וביטול בחירת הזוכה לפיה. מקובלת עלינו הנוסחה שפגם 'היורד לשורש העניין' מצדיק את ביטולה של זכייה במכרז. אך מהו פגם שכזה? נדמה שאת התשובה לכך יש לחפש במטרת המכרז. כפי שראינו, הליך המכרז נועד לבחור את המועמד המתאים ביותר למשרה בתנאים של שוויון והגינות. מכאן שכל פגם הפוגע במטרת המכרז יחשב כפגם 'מהותי' היכול להביא לבטלו ההחלטה וביטול בחירת הוועדה."

10.
בענייננו, הנוהל (נספח 3 לתצהיר התובע) הוא הקובע את דרך פעולתה של ועדת הבחינה.


לאחר ששקלנו את העדויות ואת הראיות, אנו סבורים כי הדרך בה הלכה ועדת הבחינה, בהליך סינון המועמדים, מ – 104 מועמדים עד לבחירתו של וידל, אינה עולה בקנה אחד עם מטרתו של המכרז. להלן נסביר את מסקנתנו זו.

11.
בנוהל נקבעו ההוראות הבאות:


"7.
איתור מועמדים ומיונם הראשוני

...

7.3
מיון ראשוני
7.3.1
כל פונה יידרש למלא שאלון אישי ולצרף אליו את כל המסמכים הנדרשים בפרסום.

...

פונה אשר פרטיו ומסמכיו עונים על הדרישות יכלל ברשימת המועמדים;

פונים אשר פרטיהם ומסמכיהם אינם עונים על הדרישות ירוכזו בנפרד, תוך פירוטו שמי וציון אי ההתאמה/ החסר, ולא יטופלו מעבר לכך.

הודעה תשלח לפונים שלא עמדו בדרישות.
7.3.2
הפניה לבדיקות התאמה:

7.3.2.1
במשרות ארעיות

...

7.3.2.2 במשרות קבועות

במשרות קבועות במכרז – יופנו המועמדים שעמדו בדרישות המשרה למבחני התאמה לפי הצורך


להלן מנגנון לצמצום רשימת מועמדים להפניה למבחני התאמה:

ועדת מיון ראשוני בהרכב: יו"ר – רא"ג כ"א, נציג רש"ת, חבר – נציג ציבור
(2.1)
הועדה אשר תמונה לעניין זה, לפי סעיף 8 להלן, תמנה מזכיר לוועדה.
(2.2)
הוועדה תקבע קריטריונים רלבנטיים למיון פנימי של המועמדים, כגון: שנות ניסיון ישיר בתחום נשוא המשרה, ההשכלה הרלבנטית, גודל הארגון בו התנסה המועמד ומורכבותו יחסית לגודלה של רש"ת, סוג יחסי העבודה בארגון בו התנסה המועמד יחסית לסוג יחסי העבודה ברש"ת, ניסיון בתחומים משיקים וכד' (הכל לא כולל קריטריון אשר לא נכלל בדרישות המשרה במכרז).


כמו כן תקבע הוועדה את הניקוד לכל אחד מהקריטריונים הנ"ל.

(2.3)
באחריות מזכיר הוועדה להכין לוועדה ריכוז נתונים של המועמדים, לפי
הקריטריונים והנימוק שהוועדה קבעה.

(2.4)
לאחר שהוועדה תבחן את ריכוז הנתונים שתקבל מהמזכיר ותאשר אותו (בין אם ללא תיקונו ובין אם לאחר תיקונו, אם תסבור הוועדה כי נפלה בו טעות), יופנו לבדיקות התאמה (בהתאם למשרה) עשרת המועמדים שקיבלו הציונים הגבוהים ביותר בריכוז, או מספר גבוה יותר, אם תחליט כך הוועדה."

12.
כבר בשלב זה נעיר כי לדעתנו, העובדה שסינון המועמדים נעשה על ידי כלל חברי ועדת הבחינה ולא על פי ההרכב שנקבע בנוהל, מהווה החמרה לעומת הנוהל ועל כן איננו רואים פסול שכך הרשות נהגה.


בנוסף ובאותו הקשר נעיר שאף איננו סבורים כי מינוי היועץ המשפטי של הרשות כמשקיף לוועדה מהווה פגם בהליכי המכרז, בוודאי לא פגם שיורד לשורשו של עניין.

13.
חברי הוועדה העידו בפני
נו והסבירו כיצד נערך שלב מיון המועמדים. על פי עדותם, מתוך 104 מועמדים, 43 לא עמדו בתנאי הסף ומועמדותם לא נשקלה. מבין קבוצת 43 המועמדים, נבחרו 21 מועמדים שנשלחו לבחינות התאמה חיצוניות. לאחר שתוצאות המבדקים התקבלו, 11 המועמדים בעלי הציונים הגבוהים ביותר זומנו לראיון אישי בפני
ועדת הבחינה (בעלי ציון 6 או 7).

14.
חברי הוועדה נחקרו ארוכות לגבי שלבי הסינון השונים ולהלן נביא את תמצית עדותם, בלשונם. מאחר שנציגי הציבור היו רוב בוועדת הבחינה ומאחר שלגביהם לא הוכח כל קשר לרשות (לבד העובדה שמעת לעת הם מוזמנים להשתתף במכרזים לאיוש משרות ברשות), נתרכז בעדויותיהם, אשר יכולות לשפוך אור על שהתנהל בוועדה. במאמר מוסגר נציין כי אף שאר חברי הוועדה וגם מזכיר הוועדה, קדוש, העידו דברים דומים.

15.
לגבי המיון הראשון – צמצום רשימת ה - 43 ל – 21, העידה מלאך כך (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 10):


"למיטב זכרוני היו ארגזים עם כל קורות החיים. במקומות שבהם הדברים לא היו ברורים פתחנו גם אותם. ברוב המקרים הסתפקנו בטבלה שגם זה זה הרבה מעל המקובל יחסית למקומות אחרים שבהם יש 7 או 10 מועמדים.

ש.
אם בטבלה נפלה טעות ולא היתה בולטת לעין לא יכולת לדעת מכך?

ת.
לא

ש.
מי החליט שבמכרז הזה לא ינתן ניקוד לכל אחד מהקריטריונים?

ת.
כן ניתן

ש.
אני מדבר על שלב ה- 43 מי החליט שלא תנקדו בשלב הזה?

ת.
זהו שלב שבדרך כלל לא בודקים ספציפית אלא מחליטים מי מהמועמדים שיעברו לבחינה הפסיכוטכנית."

גם אלפרסון העיד שבחירת 21 מועמדים שיופנו למבחני התאמה מתוך 43 המועמדים שעמדו בתנאי הסף, נעשתה על יסוד הערכה כללית ודיון משותף לחברי הוועדה ולא על פי הנוהל שצוטט לעיל (עמוד 25 שורה 27 עד עמוד 26 שורה 4):


"... אני מאשר שאנחנו דנו ספציפית ב – 43.

ש.
מתוכם החלטתם להעביר 21 למבחנים?

ת.
נכון.

...

לא היתה הנחיה כזאת, מצאנו שאלה הטובים ביותר שעומדים לפני הערכה שלנו על תנאי סף הדרישות, ושום המלצה לא היתה מאיזה דרג שאמר לנו משהו, זה הכל היה למיטב שיקולנו.

ש.
ראית את קורות החיים או רק את הטבלה עצמה?

ת.
הקריאו לנו את הקורות חיים וכמובן שהיתה לנו אפשרות לבקש את המסמך של המועמדות ולעיין בו, מי שרצה. היתה הקראה על ידי מזכיר הועדה לגבי התוכן של כל ה
43 למיטב זכרוני.

ש.
וכך בדקת שמה שמופיע בטבלה הוא אכן מהימן?

ת.
כן, זו היתה את הסיבות...

ש.
היו מכרזים אחרים ברשות שדות התעופה שבהם השתתפת והונחת לתת ניקוד לכל אחד מהקריטריונים של המכרז?

ת.
לא, לא השתתפתי בועדה שבה נתנו ערכים מספריים למועמדים האחרונים.

ש.
אני מדברת על רשימת ה – 43?

ת.
גם פה לא נתנו וזה גם הניסיון שלי מועדות אחרות.

ש.
מאחר ואנו בנסיבות כאלה שאתה לא נותן ערכים מספרים, איך החלטתם מי המתאימים ביותר?

ת.
מבחינתי יש פה שיקול סובייקטיבי, היה פה סיעור מוחות והיתה הסכמה ויכול להיות שהיו מקרים שבהם התפשרתי אבל לפי מיטב זכרוני לא. אני הסכמתי עם כולם, נדמה לי שזה היה כמעט פה אחד. כולנו מסכימים שאלו המועמדים שצריכים להשלח למבחן."

ור' גם בעדות גודינר בעמוד 34 לפרוטוקול, החל משורה 14.

16.
מעדויות אלה עולה כי חברי הוועדה כלל לא היו ערים לנוהל המחייב את הרשות ואת המנגנון שנקבע למיון ולסינון מועמדים. ממילא, לא יכלו לפעול על פי נוהל שלא הוצג להם. גם אם לא נפל פגם בשיקול דעתם של נציגי הציבור חברי הוועדה, אשר על פי עדותם, עשו כמיטב הבנתם לצמצם את 43 המועמדים לרשימת מועמדים סופית שניתן לשלוח לבחינות התאמה ולאחר מכן להזמין לראיון אישי, ברור מעדותם שלא פעלו על פי הנוהל. במיוחד יש להדגיש את העובדה שבניגוד לסעיף 7.3.2 לנוהל, לא נקבעו קריטריונים להשוואה והמועמדים לא נוקדו, על מנת שניתן יהיה לקבוע מיהם עשרת המועמדים שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר אשר ישלחו לבחינות התאמה.

17.
תשובתה הכנה של מלאך, אשר נשאלה ביחס לניקוד של 21 המועמדים שנשלחו לבחינות התאמה, מעידה על כך שהנוהל לא הובא לידיעת חברי הוועדה והם כלל לא סברו שעליהם לנקד את המועמדים ורק לאחר מכן לשלוח את בעלי הציונים הגבוהים ביותר למבחני התאמה.


"ש.
דווקא מאחר שהיה מדובר ברשימה גדולה של מועמדים, איך קבעתם מי ה – 21 הטובים ביותר מבלי לנקד אותם? איך הגעתם למסקנות ללא ניקוד?

ת.
אני בכלל מרגישה שבתהליך הספציפי כאן היינו יותר אדוקים מהאפיפיור, גם לנקד 10 אנשים זה יכול לקחת שעות. אז אתה לא מתיימר בשלב של הסינון הראשוני לנקד את המועמדים. אני מנסה להשוות לגופים אחרים שזה משרד הבריאות או משרד ראש הממשלה, גם משלוח 21 מועמדים זה הרבה.

ש.
אני מבינה את נושא העומס והשעות איך מכל הנתונים את שמת את באצבע דווקא על 21 איש אם לא ניקדת אותם?

ת.
בשלב הזה כיוון שאנו מדברים על נושא הכמות ולא האיכות אין ספק שאתה הולך לפי מה שנקרא 'כללי אצבע' מפעיל איזה שיקול דעת, ניסיון והשוואה מהירה כדי להגיע לאיזה סינון ראשוני."
(עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 15-25)

18.
מקובל עלינו ההסבר שנשמע מפי נציגי הציבור כי בשל המספר הרב של המועמדים, נדרשו מספר שלבים של סינון המועמדים. בנוסף, נראה מלשון הנוהל, שאין בו תשובה ממשית למצב בו ישנה רשימה ארוכה במיוחד של מועמדים, וייתכן שהיה מקום להתאמה, למקרים כגון זה שהובא בפני
נו, בו רשימת המועמדים מונה מספר עשרות פונים, שאז אולי ראוי שיהיו מספר שלבי סינון.


בעניין זה נציגי הציבור העידו שהמכרז הזה היה חריג מבחינת מספר המועמדים. מלאך בעמוד 16, שורות 24-25:


"לפעמים כאשר יש הצפה של מועמדים וכאן היו מעל מאה יש מספר שלבים של סינון. נדמה לי שבטבלה זו יש 43 וגם כאן עשינו סינון. זה לא ריאלי לזמן לראיונות את כולם."

ובעמוד 17, שורות 13-14:


"... בדרך כלל לא שולחים 21 מועמדים [לבחינות התאמה – ד.ו.], תחשבו גם על השלכות הכספיות"

ובעדות אלפרסון (עמוד 25, שורות 29-30):


"אני מדגיש את הנושא של ה – 104, זו פעם ראשונה שנפגשתי בכמות כזאת של מועמדים מה שמראה שהמשרה הזו נחשקת."

יחד עם זאת, משהגענו למסקנה כי חברי הוועדה לא עיינו בנוהל ולא פעלו כלל על פיו, אין מדובר בסטיה למטרת התאמה להוראות הנוהל, אלא חברי הוועדה, שהנוהל לא הובא לידיעתם, יזמו שיטה משלהם לצמצום רשימת המועמדים, ללא קשר להוראות הנוהל.

19.
כך התרשמנו שחברי הוועדה המשיכו ופעלו גם בשלבים הבאים של המכרז. למשל בשלב הראיונות, לא נערך ניקוד על פי קריטריונים לכל המרואיינים, אלא כל חבר ועדה ערך לעצמו רישום "פנימי" שלו (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 14-21, עמוד 19, שורות 1-3; עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 27-29). בעניין זה התיאור בעדותו של אלפרסון ממצה את אופן פעולת הוועדה (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 22-24):


"מבחינתי יש פה שיקול סובייקטיבי. היה פה גם סיעור מוחות והיתה הסכמה ויכול להיות שהיו מקרים שבהם התפשרתי אבל לפי מיטב זכרוני לא. אני הסכמתי עם כולם, נדמה לי שזה היה כמעט פה אחד. כולנו מסכימים שאלו המועמדים שצריכים להשלח למבחן"


גם ההחלטה על שלושת המועמדים הסופיים, מבין ה – 11 שזומנו לראיונות, נעשתה בדיון בין חברי הוועדה, אשר לא מצא ביטוי בפרוטוקול הישיבה (עמוד 19, לפרוטוקול, שורות 4-6; עמוד 27, שורות 10-13; עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 7-16).

20.
נדגיש כי מכל העדויות עולה כי חברי הוועדה קיימו דיונים בין שלב לשלב, לרבות בשלב האחרון, בו קוים דיון לגבי הקריטריונים לניקוד והמשקל שיינתן כל לאחד מהם (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 13-17; עמוד 36, שורות 18-12 ובשורות 30-32). ברם אין לדיון זה ביטוי בפרוטוקול.

21.
העובדה שוועדת הבחינה לא הקפידה על הנוהל הביאה לכך שבסופו של דבר, שלושת המועמדים הסופיים נוקדו על פי קריטריונים שהוועדה קבעה, כאשר בדיעבד התברר שאין תמימות דעים בין חברי הוועדה לגבי אופן הניקוד. ובמה דברים אמורים? אחד המועמדים הסופיים קיבל את הציון 0 באחד הפרמטרים. חברי הוועדה נשאלו לגבי הציון הזה וכיצד יתכן שמועמד סופי יקבל ציון ממנו משתמע כי אינו עונה כלל על אחד הפרמטרים. בעניין זה ניתנו תשובות שונות. חלק מחברי הוועדה הסבירו שמדובר בציון יחסי לשני המועמדים הסופיים הנוספים (עמוד 21, שורות 14-18; עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 11-13). לעומתם חבר אחר של הוועדה העיד שהניקוד היה אבסולוטי וההסבר שנתן לכך שמועמד הגיע לשלושת המקומות האחרונים כשהוא מקבל ציון אפס באחד הקריטריונים, לא היה סביר או משכנע (עמוד 30 לפרוטוקול, שורות 9-26). חבר ועדה נוסף גם נתן הסבר שאין בו להסביר את הסתירה בין התשובות ("זה רק מצביע על האובייקטיביות המלאה שהיתה ביחס לכל מועמד והוא קיבל 0 כי הגענו למסקנה שחסר לו ניסיון" עמוד 39 לפרוטוקול, שורות 14-15 ור' את כלל החקירה בנושא זה בעמוד 39 לפרוטוקול).

תשובות אלה מעוררות סימני שאלה לגבי שיקול הדעת של חברי הוועדה לאורך כל ההליך. יש בהן להטיל ספק ביחס לתוכן דיונים שהתקיימו ביניהם ואשר לא מצאו ביטוי בפרוטוקול. אנו סבורים שלא ניתן להתעלם מהתשובות שניתנו, במיוחד כאשר הניקוד ניתן בשלב האחרון והמכריע של המכרז.

22.
מכאן נעבור לטענה כי פגמים בפרוטוקולים של הוועדה מצדיקים ביטול המכרז כולו. פסק הדין המנחה בנושא זה הוא בג"צ 3751/03 אילן נ' עירית תל אביב-יפו, פ"ד נט (3) 817 (2004), שם נפסק:


"כסדרי המינהל התקינים, חייבת ועדה לרשום פרוטוקול אשר ישקף את עיקרי המידע שהובא לפניה ואת ההחלטות שנתקבלו בעקבות אותו מידע.

...

פיקוח ובקרה אלה יהיו אפקטיביים רק אם נדאג מראש לדיווח מהימן וראוי באשר להליכי קבלת ההחלטות בוועדה, ותרגום צורך זה לענייננו יחייב מעצמו עריכתו של פרוטוקול אשר ידבר בעד עצמו ויפסק מידע נדרש וראוי לביקורת ופיקוח על עבדות הוועדה, להבטחה כי פעלה כהלכה וכי העניקה שוויון הזדמנויות לכל המועמדים שהופיעו בפני
ה.

פרוטוקול מעין זה ראוי לו שידווח, למצער, על עיקרי ההתרחשויות שהיו בוועדה, ובהם דיווח חברי הוועדה על דברים שנאמרו להם, על פגישות שהיו להם וכו'."

בית הדין הארצי נדרש לנושא זה בפרשת גונן שהוזכרה לעיל ופסק (בדעת הרוב), כי פרוטוקול דיוני ועדת בחינה אמור לשקף את עיקרי עבודה הוועדה ולא בהכרח את כל פרטי דיוניה. מעצם טיבו, הוא אינו דומה לפרוטוקול של הליך שיפוטי או מעין שיפוטי ואינו אמור לשקף את דברי המועמדים או את מהלך הדיונים הפנימיים של חברי הוועדה. הפרוטוקול אמור לשקף את עצם ההליך, את ההחלטה האופרטיבית וההנמקה העניינית לה וכל אירוע חריג או יוצא דופן.

בענייננו, איננו סבורים שהעובדה שהפרוטוקול שנרשם אינו מהווה סטנוגרמה של הראיונות, מהווה פגם היורד לשורשו של עניין. מקריאת הפרוטוקול, מתקבלת תמונה ברורה של הדברים שנאמרו בראיונות. יחד עם זאת, בבוחננו את כלל שלבי המכרז, בשים לב לכך שוועדת הבחינה לא קבעה קריטריונים לסינון המועמדים ולא ניקדה אותם בשלבי הסינון, לא ניתן לבחון את כלל הליכי המכרז. עניין זה לדעתנו, הוא פגם מהותי בהליכי המכרז. זאת מאחר שהעדרם של פרוטוקולים או רשימות / טבלאות ניקוד מביא לתוצאה לפיה הפרוטוקול שקיים אינו משקף את כלל שיקולי וועדת הבחינה לכל אורך הדרך, דבר המונע את בחינת ההליך כולו.

23.
הוועד הוסיף וטען כי גם מהראיונות האישיים (לגביהם נוהל פרוטוקול), עולה כי הראיון עם וידל היה שונה, והדבר מעיד על הכוונה לבחרו. לא מצאנו ממש בטענה זו. אנו מקבלים את הסברי חברי הוועדה לפיהם הראיונות התנהלו כשיחה חופשית שהתנהלה הן כשאלות שחברי הוועדה הציגו למועמדים והן בהתאמה למידע שהמועמדים מסרו (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 1-2; עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 18-21; עמוד 53, שורות 1-4).

24.
לסיכום האמור עד כה, מהשוואת נוהל "גיוס ובחירת עובדים" לאופן שבו ועדת הבחינה פעלה, ובמיוחד בנושא צמצום רשימת המועמדים באופן מדורג, כאשר לא נקבעו קריטריונים אחידים והמועמדים לא נוקדו (למעט השלב הסופי של ניקוד 3 המועמדים הסופיים), הגענו למסקנה כי ועדת הבחינה לא פעלה על פי הנוהל המחייב את הרשות.

25.
נשאלת השאלה האם די באמור לעיל על מנת לקבל את התביעה, היינו להכריז על ביטול המכרז? בעניין זה נפסק בע"ע (ארצי) 1070/01 שנער – נציב שירות המדינה, 25.4.01 -


"ככלל, יש לייחס חשיבות רבה לאופן התנהלותו של מכרז ולתקינות הליכיו בכל שלב משלביו. משנסתיימו ההליכים ומשנבחר הזוכה בו, שוב אין להשיב הגלגל לאחור ובדין יש ליתן בידי הזוכה את פרי זכייתו. על אחת כמה וכמה משעה שבמשרה מכהן הזוכה במכרז, שבכך באה לידי מימוש סופי עצם תכלית המכרז.

ביטולו של מכרז לא ייעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נמצא כי נפל פגם מהותי בהליכי המכרז או בהמלצת הוועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של עניין והפוסלים מיני וביה החלטתה של רשות ציבורית; כגון שיקולים זרים שאינם ממין העניין, כאלה הנגועים בהפלייה או בנגיעה אישית או בהפרת זכות יסודית, כזכות לשוויון להגינות או זכות הטיעון או שנהגו כלפי משתתפים במכרז בניגוד לכללי הצדק הטבעי ושלא בתום לב ובמיוחד כמתחייב מיחסי עבודה."


לדעתנו, הצטברות העובדות הבאות: אי עמידה בנוהל, אי קיום פרוטוקולים בכל שלבי הסינון (כך שבהעדר ניקוד ופרוטוקולים, שיקולי הוועדה נותרו כמוסים) וסימני השאלה המתעוררים נוכח הסברי חברי הוועדה לבחירתו של וידל וניקוד הקריטריונים בשלב ההכרעה בין שלושת המועמדים הסופיים, כל אלה מוליכים למסקנה כי מדובר בפגמים היורדים לשורשו של עניין, אשר מצדיקים להורות על ביטולו של המכרז.


נזכיר שתהליך גיבוש הנוהל ואישורו על ידי הממשלה היה תהליך ארוך, שלווה בעתירה לבית המשפט העליון (כמפורט בבג"צ 8299/01 שהוזכר לעיל). בסופו של יום, הנוהל גובש ואושר בקיץ 2012. כאשר מדובר בנוהל חדש, שיש להשריש ברשות, אנו סבורים שיש להקפיד הקפדה יתירה על הנוהל, וזאת מעבר לעובדה כי הנוהל מהווה יישום בפועל של עקרונות השוויון והשקיפות בכל הנוגע לאיוש משרות בשירות הציבורי. לפיכך, בשקלול כל האמור לעיל, אנו סבורים שיש לקבל את התביעה בחלק זה ולבטל את המכרז.

26.
איננו סבורים כי יש ממש בטענות שהרשות העלתה בנושא השיהוי בפני
ה לבית הדין וזאת גם בשים לב לעובדה שוידל נכנס לתפקידו כבר ביום 22.10.12, יומיים לפני הפניה לבית הדין. בשלב בו הוועד פנה בבקשה לסעדים זמניים (24.10.12), טרם היו בידיו המסמכים הנוגעים למכרז ואלה התקבלו רק במסגרת ההליך בבית הדין (ר' פרוטוקול דיון מיום 6.11.12). בנוסף, ניסנבוים העיד כי כל שהיה ידוע לוועד בשלבים המקדמיים הוא שמועות על מינויו הצפוי של וידל. בעניין זה אנו מקבלים את הסברו של ניסנבוים, לפיו "אני מניח שאם הייתי פונה לבית הדין קודם היו אומרים לי שמועות עוד לא קרה כלום" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 8-9). בנסיבות אלה, איננו סבורים כי פער של יומיים בין כניסתו של וידל תפקיד ובין פנייתו של הוועד לבית הדין, יכול לשמש נימוק לדחיית התביעה.

27.
מכאן נפנה לחלק השני של התביעה והיא העתירה לסעד הצהרתי לפיו וידל אינו עומד בדרישות התפקיד ועל כן מועמדותו לא תשקל במכרז החדש, אם יבחר להגיש אותה.

איננו סבורים שיש להיעתר לסעד זה הן מטעמים של שיהוי והן מאחר שלדעתנו הטענות נוגעות לשיקול דעתה של ועדת הבחינה - נושא שבית הדין לא יתערב בו.

28.
לנושא השיהוי - ניסנבוים העיד שהיו שמועות שוידל יבחר עוד טרם שפורסמו תוצאות המכרז. תנאי המכרז פורסמו ביולי 2012 וקורות חייו של וידל אף הם היו ידועים, לרבות העובדה שהיה ראש מטה במשרד התחבורה
, בתקופה שבה גנות היה מנכ"ל המשרד (הדברים עולים מנספח 4 לתצהירו של ניסנבוים, כתבה עיתונאית ממאי 2009). לפיכך, אם הוועד ידע על מועמדותו של וידל למכרז וסבר כי אינו עומד בדרישות התפקיד, היה עליו להעלות טענות אלה, הנוגעות למועמדותו של וידל (בניגוד לטענות לגבי אופן ניהול הליכי המכרז, אשר מטבע הדברים, לרוב מתבררות בדיעבד) בשלב מוקדם יותר. העובדה שהדבר לא נעשה, מעידה על כך שאף הוועד לא סבר שיש בהן ממש. אף אנו סבורים כי מדובר בטיעונים המכוונים כלפי שיקול דעתה של ועדת הבחינה ואין בהם די על מנת להכריז כי וידל אינו כשיר להתמודד לתפקיד.


בעניין זה נפסק בפרשת כרמי (בעמודים 423-424), כך:


"דיני המכרזים לבחירת אדם למשרה נועדו לבחור את האדם המתאים ביותר, בתנאים של שוויון הזדמנויות למועמדים, של הגינות ושל שקיפות. אחד מכללי היסוד במכרז ... הוא שעל המתמודד הטוען לפגם בהליכי המכרז, ופגם זה ידוע לו, להעלות את טענתו לפני ההתמודדות וקבלת ההחלטה ולא לאחר שהצעתו או מועמדותו נדחתה. כלל זה הוא פועל יוצא מכללי ההגינות ותום הלב, המחייבים לא רק את הגורם המחליט אלא גם את המציע המתמודד...

ברוח זו פסקו גם בתי הדין לעבודה (דב"ע נה/ 4-1 ההסתדרות הכללית – המוסד לביטוח לאומי [3], בעמ' 80; דב"ע נז/ 3-184 חטיב – המועצה המקומית דיר חנא [4], בעמ' 76). עניין לנו איפוא בהלכה מושרשת ויציבה בעניין זה."

29.
לגופן של טענות בנושא כשירותו של מר וידל, אנו סבורים כי משאין טענה כי וידל אינו עומד בתנאי הסף, שאלת הערכת ניסיונו הרלוונטי של וידל בתחומי הניהול (בין ניהול כ"א ובין ניהול מו"מ), היא עניין להערכת חברי ועדת הבחינה.
נזכיר כי –


"דין הוא כי בית הדין אינו בא במקום הגוף המוסמך להכריע בכישוריו של מועמד זה או אחר, והוא לא ישקול שיקוליו הוא במקום אלה שיועדו לכך.
...

חזקה על ועדת מכרזים או ועדה מייעצת, כי היא היודעת מה הם הקריטריונים הנאותים לבחירת מועמד לתפקיד, וכל עוד היו שיקוליה ענייניים, לא נפל בהם רבב, ולא נפגעו עיקרי הצדק הטבעי
- לא תתערב בהם ערכאה שיפוטית, למעט במקרה של אי סבירות חריגה וקיצונית"

(דב"ע מח/ 3-168 המוסד לביטוח לאומי –רוטנברג, פד"ע יט 515 (1988)).

חברי הוועדה הסבירו מדוע סברו שנסיונו והכשרתו של וידל עונים על דרישות המכרז. ר' למשל בעדותה של מלאך (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 17-23):


"אני חוזרת לנושא השקלולים, זה לא מדויק שהוא לא עסק בנושא כ"א, אלא שהוא עסק בכ"א באספקט מסוים. נכון שמבחינה ישירה הוא היה ממונה על 60 עובדים אבל יש גם את היבט העקיף...
הדגש הוא יותר ניהולי ופחות על ניהול כ"א בפרט, כמובן שרצינו שיהיה לו גם את זה."

בדומה, אלפרסון הסביר שהשיקול של ניהול כ"א היה גם ביחס לגודל הארגון שממנו המועמד בא (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 23-24). הוא גם התייחס במפורש לנתוניו האישיים של וידל והסביר מדוע לדעתו לא היתה בהם בעיה של התאמה לתפקיד (עמוד 24, שורות 1-7; עמוד 25, שורת 9-12; ר' גם בעדות גודינר בעמוד 31 לפרוטוקול, שורות 29-32, עמד 32, שורות 30-31).

30.
למעלה מהצריך נציין כי אף לדעתנו, טענת הוועד לפיה ניסיון בניהול כח אדם משמעו ניסיון במשאבי אנוש, מהווה קריאה מצמצמת של תנאי המכרז, שספק אם היא מתיישבת עם מהות התפקיד. אף חברי הוועדה סברו כך, כפי שמלאך הסבירה (עמוד 15, שורות 19-23):

"יש שתי פונקציות של משאבי אנוש, בארגונים גדולים יש מי שמטפל ברמת הפרט כמו קבלת העובד לעבודה, הכנסתו לעבודה וקביעת כל התנאים וחתימת חוזה התקשרות איתו כן הלאה, תוכנית ההדרכה והמשכורת, וצד שני שאם עובדים בארגון גדול אז יעבדו בכל הנושא של הסכמי שכר או מול נציבות שירות המדינה כלומר עבודה במקרו. בארגון גדול לפעמים שני אנשים עושים את זה. כאן אני מקרינה לגבי הרשות שפה זה לא אותה פונקציה".

31.
זאת ועוד, איננו מקבלים את טענתו של ועד הט"מ לפיה הוועדה נתנה דגש ל"שיקולים לבחירה" ובכך התעלמה מדרישות הסף לתפקיד. כפי שפורט לעיל בהרחבה, בחינת העמידה בתנאי הסף נעשתה בשלב מקדמי. חברי הוועדה העידו שהתייחסו לדרישות התפקיד ולשיקולים לבחירה, כפי שפורסו במכרז, כמכלול של שיקולים (ר' עדויותיהם כאשר נשאלו מדוע לא ניקדו וכיצד בחרו את המועמדים). לאור עדותם, אין לומר כי ועדת הבחינה התעלמה מתנאי הסף של המכרז.

32.
אשר לטענה בדבר קשרים קרובים עם גנות, מתקופת עבודתם יחד במשרד התחבורה
(סעיף 37 לתצהיר ניסנבוים), אלה לא הוכחו. נדגיש כי אין די לביסוס טענות הוועד בעובדה שגנות ווידל הכירו מתקופת עבודתם בתפקידים מקבילים בלשכת שר התחבורה
. כאמור, בתקופה בה וידל עבד כראש המטה, היו שלושה מנכ"לים שונים במשרד התחבורה
וממילא לא היו בין השניים יחסי מרות (עמוד 79 לפרוטוקול, שורות 10-11; עמוד 42 לפרוטוקול, שורות 20-25).

33.
סוף דבר – אנו מורים על ביטול המכרז לאיוש משרת סמנכ"ל למנהל וארגון ברשות שדות התעופה.

התביעה לסעד הצהרתי לפיו וידל אינו עומד בדרישות התפקיד, נדחית.

אנו מורים לרשות לפרסם מכרז חדש לאיוש המשרה תוך 30 ימים מקבלת

פסק דין
זה.



ניתן היום, י"ב אלול תשע"ג, (18 אוגוסט 2013
)
, בהעדר הצדדים.









אריה המר, נציג ציבור (ע)

דגית ויסמן
, שופטת

עליזה מעין, נציגת ציבור (מ)







סעש בית דין אזורי לעבודה 41459-10/12 ועד הנדסאים טכנאים ומהנדסים ברשות שדות התעופה בישראל נ' רשות שדות התעופה בישראל, מיכאל וידל, מר ישראל כץ-שר התחבורה (פורסם ב-ֽ 18/08/2013)