פסקי דין על אברהם אטיאס | פסקי דין על עיריית ירושלים

1699-02/13 עפ     29/09/2013




עפ 1699-02/13 אברהם אטיאס נ' עיריית ירושלים








בתי משפט

בית המשפט המחוזי ירושלים
ע"פ 1699-02-13

לפני כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן
29 ספטמבר 2013




בעניין:

אברהם אטיאס






המערער

נ ג ד




עיריית ירושלים




המשיבה


פסק דין


ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת שרון לארי-בבלי) מיום 20.12.2012 ומיום 30.12.2012 בתיק ב"ש 7983/12.

1.
ביום 15.11.2012 הגיש המערער לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים "בקשה להצהיר על התיישנות הודעות קנס". על פי האמור בבקשה, מדובר ב- 80 הודעות קנס חניה שניתנו למערער, לכאורה, בין התאריכים 16.11.2000 עד 6.7.2011. המערער טען כי בסוף חודש יולי 2012 הופתע כשקיבל לראשונה "דרישה מאיימת לתשלום הקנסות לה נלוו איומים בעיקולים והליכי גבייה דרקוניים". המערער טען בבקשתו כי הוא מכחיש את קיומן של העבירות ו/או ביצוען ו/או המצאתן וטען שמרבית הקנסות התיישנו. לטענתו הוא פנה למשיבה בבקשה לקבל את כל אישורי השליחה והמסירה של כל המסמכים המתייחסים לדו"חות, אך קיבל מדגם הנוגע לשישה דו"חות בלבד. עוד טען כי ההמצאה בוצעה לכאורה לכתובת ברחוב בוקסבאום 8/2 בירושלים, כתובת בה המערער אינו מתגורר. נטען כי בעבר היתה המשיבה צד להליך בו ניתן

פסק דין
הצהרתי, לבקשת הוריו של המערער, לפיו המטלטלין הנמצאים בביתם בכתובת האמורה הינם בבעלותם הבלעדית והמשיבים הפורמאליים באותה בקשה, ובהם המערער, אינם מתגוררים מקום. לטענת המערער, המשיבה ידעה כי המערער אינו מתגורר במקום ולפיכך כל המצאה של דו"ח על שם המבקש לכתובת האמורה איננה המצאה.

2.
המשיבה, אשר נתבקשה להגיב לבקשה, טענה בתגובתה כי בידה אסמכתאות למשלוח כל ההודעות לתשלום הקנס, וככל שתתבקש תמציא אסמכתאות אלה לבית המשפט. לטענתה, לאור ריבוי הדו"חות וטענתו הגורפת של המערער, צורפו אסמכתאות נבחרות לדו"חות אשר נשלחו לאורך כל התקופה. לטענת המשיבה, ביחס למשלוח ההודעות חלה "חזקת המסירה" וזאת בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974. בהתאם לחזקה זו, מרגע שנשלחו הודעות התשלום בדואר רשום, רואים את המערער כאילו קיבל את ההודעות, הנטל עובר אליו לסתור את החזקה כי ההודעות הומצאו כדין ועליו להראות שלא קיבל את הדו"חות מסיבות שאינן תלויות בו. נטען כי מאחר שהמערער לא פנה בבקשה כלשהי במסגרת המועדים הקבועים בחוק ומאחר שהקנסות לא שולמו, רואים את המערער כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעות הקנס.

3.
עם קבלת התגובה ניתנה ביום 20.12.2012 החלטה לפיה "נוכח הצהרת המאשימה כי בידיה אסמכתות מסירה לכל אחד ואחד מן הדוחות – הבקשה נדחית. הנאשם/ב"כ רשאים לסור למשרדי המאשימה וכל אישורי המסירה יוצגו בפני
הם".
בעקבות החלטה זו פנה המערער בבקשה לעיון חוזר, בטענה כי לא די בהצהרות המשיבה, כפי שלא די בהצהרות המבקש שלא קיבל את הודעות הקנס. לדבריו היה מקום לאפשר לו להגיב לתגובת המשיבה. המערער ביקש לקבל לידיו את מלוא אישורי המסירה עליהם הצהירה המשיבה, וביקש כי אם הללו לא יספקו אותו, יקיים בית המשפט דיון ויכריע בטענות הצדדים לגופן.
לגבי בקשה זו ניתנה ביום 30.12.2012 החלטה לפיה "ב"כ המבקש יסור אל משרדי המאשימה, בתאום מראש, שאז יוכל לעיין בכל אישורי המסירה. המאשימה תדאג להציג בפני
ב"כ את כל אישורי המסירה".
על החלטות אלה הערעור שלפני.

4.
בערעור חזר המערער על הטענות שנטענו בבקשה המקורית. כן טען כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה בהליך פלילי. לטענתו, לפני בית המשפט קמא עמדה גרסת המערער, מגובה בתצהיר, כאשר, מאידך, המשיבה לא גיבתה טענותיה בתצהיר או במסמכים. לדבריו, נתיב היעילות שבחר בו בית המשפט גרם לעיוות דין תוך התעלמות מסדרי דין ומראיות.

5.
כאמור, עניינו של תיק זה בבקשה להצהיר על התיישנות הודעות קנס, וכפי שהבהיר המערער בדיון (פרוטוקול עמ' 2), מדובר בבקשה להצהיר על התיישנות העבירה, להבדיל מהעונש.
טענתו המרכזית של המערער היתה כי לא קיבל את ההודעות שנשלחו אליו בדואר (ללא קשר לדו"חות שהונחו על גבי כלי הרכב), בעוד המשיבה טוענת כי הדו"חות נשלחו בדואר רשום וחזקה כי נתקבלו על ידי המערער. לעניין זה טוען המערער כי לא התגורר בכתובת אליה נשלחו הדו"חות, וכי היה על המשיבה לדעת זאת, בהיותה צד ל

פסק דין
הצהרתי שנגע בעניין זה (ת"פ 687/07 של בית משפט השלום בירושלים).

6.
לעניין "ידיעת" המשיבה כי המערער, לטענתו, לא התגורר במקום – דינה של טענה זו להדחות. התיק הקודם בו מדובר הינו בקשה שהגישו הוריו של המערער, אשר המשיבים בה היום שש עיריות ובהן עיריית ירושלים
ומשיבים נוספים, והמערער ואחיו היו משיבים פורמליים, במסגרתה ביקשו להצהיר כי המטלטלין שבביתם הינם בבעלותם בלבד וכי המשיבים הפורמליים אינם מתגוררים בביתם. פסק הדין ההצהרתי ניתן לאחר ששלוש מהמשיבות הודיעו כי הן משאירות את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ואילו יתר המשיבות, ובהן עיריית ירושלים
, לא הגיבו לבקשה. בהיעדר תגובה ניתן

פסק דין
הצהרתי כמבוקש, ולפיו בין היתר המערער אינו מתגורר במקום. ואולם, מאחר שהמערער לא טרח לשנות את כתובתו במרשם התושבים, לא ניתן היה לצפות מאגף החניה כי יתעדכן ב

פסק דין
שניתן ללא כל דיון מבלי שהעירייה התייצבה בדיון בו או שלחה תגובתה. לפיכך, הטענה כי היה על אגף החניה לדעת כי המערער אינו מתגורר ברחוב בוקסבאום בירושלים אין לה כל בסיס. מבחינת אגף החניה, כתובתו הרשומה של המערער הינה ברחוב בוקסבאום, וניתן היה לשלוח לשם את הודעות הקנס.
זאת ועוד, פסק הדין ניתן באוקטובר 2007, ואילו הודעות הקנס מתחילות משנת 2000, כך שלפחות לגבי חלק מהדו"חות אין לטענה זו כל רלוונטיות.

7.
אשר לשאלת מסירת ההודעות - אמנם קיימת "חזקת מסירה" בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974, אולם חזקה זו ניתנת לסתירה, והנמען יכול להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו.

בבית המשפט קמא נטען על ידי המשיבה כי בידה אישורי מסירה לכל הדו"חות (כ- 80 דו"חות משנת 2000 עד 2011) ונטען על ידי המערער כי לא קיבל את ההודעות מאחר שלא נשלחו לכתובת מגוריו. מדובר בטענות הטעונות הוכחה, בפרט כאשר מדובר בכמות כה גדולה של דו"חות, שכל אחד ואחד מהם עומד בפני
עצמו, אולם בהיעדר דיון, שראוי היה לקיים לאור טענותיהם העובדתיות של הצדדים, לא הוצגו ראיות המשיבה, לא ניתנה למערער הזדמנות לסתור ראיות אלה ולא ניתנה לו הזדמנות להוכיח כי לא קיבל את הודעות הקנס מסיבות שאינן תלויות בו.

8.
בנסיבות אלה, הערעור מתקבל, והתיק מוחזר לבית המשפט לעניינים מקומיים, על מנת שיקיים דיון במעמד הצדדים בבקשת המערער להצהיר על התיישנות הודעות הקנס.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.











עפ בית משפט מחוזי 1699-02/13 אברהם אטיאס נ' עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 29/09/2013)