פסקי דין על כח לעובדים ארגון דמוקרטי | פסקי דין על גילה אדרעי | פסקי דין על שי טל | פסקי דין על רכבת ישראל | פסקי דין על ירון הדרי | פסקי דין על בועז צפריר ואח' |

6916-08/12 סק     02/10/2013




סק 6916-08/12 כח לעובדים ארגון דמוקרטי, גילה אדרעי, שי טל נ' רכבת ישראל בע"מ, ירון הדרי, בועז צפריר ואח'






בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה

ס"ק 6916-08-12
ס"ק 6940-08-12

לפני: כב' השופט אלכס קוגן

נציג ציבור (עובדים) מר חיים דרור
נציג ציבור (מעבידים) מר יוסף הלפרין

התובעים:1. כח לעובדים ארגון דמוקרטי

ע"י ב"כ עו"ד יפה

2. גילה אדרעי

3. שי טל

ע"י ב"כ עו"ד פעיל
ואח'
-
הנתבעים:1. רכבת ישראל בע"מ

2. ירון הדרי

3. בועז צפריר
ע"י ב"כ עו"ד רובין שמואלביץ
ואח'

4. הסתדרות העובדים החדשה
ע"י הלשכה המשפטית של האגף
לאיגוד מקצועי
פסק דין
1. הגב' גילה אדרעי
(להלן: "התובעת") שימשה כיו"ר ועד עובדי חברת רכבת ישראל (להלן: "הנתבעת" או "הרכבת") משך כ- 3.5 שנים, ומר שי טל
(להלן: "התובע") שימש כיו"ר ועד העובדים הצפוני ברכבת.
ביום 1/7/12 הודחו התובעת והתובע מתפקידם בוועד העובדים על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסתדרות"), ולטענתם, בין היתר, בשל הדחתם מהוועד פעלה הרכבת כנגדם, התנכלה להם, פגעה בתנאי עבודתם ושכרם, העמידה אותם לדין משמעתי ועוד, רק משום הדחתם מוועד העובדים על ידי ההסתדרות והחלטתם להצטרף לארגון כוח לעובדים- ארגון עובדים דמוקרטי (להלן: "כוח לעובדים") במטרה לאגד תחתיו את עובדי הרכבת.

בתביעה שלפנינו, מבקשים התובעים, בין היתר, לקבוע, כי הפעולות הפוגעניות שלטענתם ננקטו כלפיהם על ידי הרכבת נעשו בניגוד לדין, וכן, לפסוק לזכותם פיצויים בגין כל פעולה אסורה שנעשתה, מכוח הוראות סעיפים 33יא(א) 33יא(ב) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים").

השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו:

2. התובעת, הגב' גילה אדרעי
, שימשה כיו"ר ועד עובדי הרכבת משך כ- 3.5 שנים, וביום 27/6/12 הושעתה מתפקידה זה על ידי ההסתדרות.
בהמשך, ביום 1/7/12 הודחה התובעת סופית מתפקידה כיו"ר ועד העובדים.

3. התובע, מר שי טל
, שימש כיו"ר ועד העובדים הצפוני ברכבת, וביום 27/6/12 הושעה, ובהמשך הודח, מתפקידו זה על ידי ההסתדרות.

4. הנתבעת 1- רכבת ישראל בע"מ
הינה גוף סטטוטורי שהוקם על פי חוק.

5. הנתבע 2- מר ירון הדרי
, משמש כסמנכ"ל משאבי אנוש ולוגיסטיקה ברכבת.

6. הנתבע 3- מר בועז צפריר, משמש כמנכ"ל הרכבת.

7. נכון ליום 6/8/12 העסיקה הרכבת 2,063 עובדים בהסכם קיבוצי (סעיף 3 לתגובת הרכבת לבקשה לצווים זמניים מיום 6/8/12).

8. בין הצדדים התנהלה השתלשלות עניינים ארוכה קודם להגשת התביעה שלפנינו, שכללה פניות לבתי הדין האזוריים לעבודה בתל אביב ובחיפה ולבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

9. אחד האירועים המרכזיים שהינו רלוונטי לפרשה הספציפית שלפנינו היה, קביעת מתווה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לניהול משא ומתן אינטנסיבי יומיומי בין הצדדים, בכל הנושאים הקבועים במתווה הבנות, לצורך חתימה על הסכם קיבוצי ללא תנאים מוקדמים, ולמסירת דיווחים שבועיים לבית הדין על ההתקדמות במשא ומתן (ס"ק (ת"א) 16423-06-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- איגוד עובדי התחבורה – חברת רכבת ישראל בע"מ
).

לטענת ההסתדרות, למרות ההבנות וההסכמות שגובשו, ותוך יצירת סיכון מוחשי להישגים שההסתדרות השיגה עד לאותו מועד, הודיעה התובעת, כי היא לא תתייצב לישיבות המשא ומתן, וזאת, בניגוד מפורש להנחיית יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, ובניגוד להחלטת בית הדין, כי לא יותנו תנאים מוקדמים למשא ומתן.
בשל אי התייצבותה של התובעת וחברי הוועד לדיונים, בוטלו 4 ישיבות משא ומתן, שלא חודש באותה עת.

לטענת התובעת, ועד עובדי הרכבת ביקש לקבל תוספת של 10% מהשכר, בכדי "להניע" כלשונה את ההסכם ההבנות שנחתם עם הרכבת בחודש 3/12, ואילו, ההסתדרות סירבה לבקשה זו של הוועד.
התובעת טוענת, כי מיד לאחר שנתגלעו חילוקי הדעות בנושא קבלת תוספת השכר טרם תחילתו של המשא ומתן, היא הודחה מתפקידה כיו"ר הוועד (ראה למשל, עמ' 44, 30- 29 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/11).

למען הבהירות יצוין, כי לטענתו של מר אבי אדרי, המשמש כיו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, בהתאם להחלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, היה על הצדדים לקיים משא ומתן ללא תנאים מקדימים, ואילו, התובעת הציבה כתנאי מקדים את קבלת תוספת השכר לכניסה למשא ומתן. בשל שרשרת אירועים, ובין היתר, אי קבלת מרות ההסתדרות, ולאחר הליך שימוע, הושעתה התובעת מתפקידה כיו"ר הוועד (ש' 18- 5 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).

10. כך או כך, ביום 28/6/12 הודיע מר אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות לחברי מועצת הרכבת:

"בעקבות המצב שנוצר שלא מאפשר בנסיבות הקיימות המשך תפקוד תקין של המועצה ומתוך שיקול טובת עובדי הרכבת הריני להודיע על החלטתי על פיזור מיידי של המועצה והקדמת הבחירות לתאריך שייקבע על ידי.
מובהר כי כל סמכויות המועצה יהיו בשלב זה בידי, בהתאם לסמכויותיי ובהתאם להסמכת יו"ר האגף לאיגוד מקצועי" (נספח 9 לתצהירו של מר ירון הדרי
שהוגש ביום 6/8/12 כחלק מתשובת הרכבת לבקשה לצווים ארעיים).

11. באותו היום, 28/6/12, מינה מר אבי ניסנקורן, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, את מר אדרי כממלא מקום זמני של נציגות העובדים, וקבע, כי כל סמכויות הנציגות מועברות אליו עד למתן החלטה אחרת בעניין (נספח 10 לתצהירו של מר הדרי מיום 6/8/12).

12. לטענת התובעים, לאחר שהם הודחו מתפקידם בוועד על ידי ההסתדרות, הרכבת- בשיתוף עם ההסתדרות- פעלו כדי לבוא עימם חשבון, במטרה לפגוע בהם, למנוע מהם לבצע את תפקידם ונקטו כלפיהם בשורה של פעולות פוגעניות, דוגמת ניתוק חד צדדי ומידיי של הטלפונים הניידים שלהם, מניעת גישה לחדרי הוועד, הכפשת שמם, מניעת כניסתם למתחמי הרכבת, זימונם לוועדות משמעת ועוד.

13. מנגד, לטענת הרכבת, במסגרת היותם של התובעת והתובע חברי ועד העובדים, הם זכו לזכויות עודפות לצורך ובקשר למילוי תפקידם זה, דוגמת רכב תפעולי ליו"ר הוועד הארצי, מכשירי טלפון נייד, שימוש בחדרי הוועד וכדומה.
בהתאם להודעת ההסתדרות בדבר פיזור הוועד המכהן, נשללו מחברי הוועד לשעבר הזכויות העודפות, אשר הוענקו להם מכוח חברותם בוועד.

14. ביום 1/7/12 הגישו התובעת, התובע, מר סמי אבגי- חבר ועד ברכבת, מר אריק כהן- חבר ועד, מועצת עובדי רכבת ישראל וועד עובדי רכבת ישראל "בקשה בהולה למתן סעדים ארעיים וזמניים דחופים" לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נגד הרכבת, ההסתדרות, מר אבי ניסנקורן- יו"ר האגף לאיגוד מקצועי ומר אבי אדרי.
בבקשתם זו, ביקשו המבקשים, בין היתר, להורות על השבת הגישה לתיבות הדואר האלקטרוני שלהם; השבת מכשירי טלפון נייד והרכבים שסופקו להם על ידי הרכבת; לאפשר להם גישה בשימוש משרדי ועד העובדים; לחדול מלהתערב/ להתנכל/ לפגוע בכל פעולת המבקשים הקשורה לפעילותם כחברי ועד; לבטל את השעייתם והליך הדחתם מהוועד; לבטל את הבירור שנקבע בעניינם ליום 1/7/12 (ס"ע (חי') 664-07-12).
ביום 4/7/12, לאחר שהתקיים דיון ביום 3/7/12 בבקשה לפני מותב בראשות כב' השופטת ורבנר, הודיעו המבקשים בתיק 664-07-12 על חזרתם מהתביעה.
בהחלטה מיום 5/7/12 בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה על מחיקת ההליך, וחייב את המבקשים בהוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.

15. ביום 3/7/12 פנה מר שי כהן מזכיר ארגוני מ"כוח לעובדים" למר צפריר, והודיע לו שהחל מיום 3/7/12 כוח לעובדים הוא ארגון העובדים היציג ברכבת (נספח 16 לתגובת הרכבת מיום 2/9/12).

16. ביום 4/7/12 הודיע מר אבי אדרי למר צפריר, כי ההסתדרות עודנה ארגון העובדים היציג ברכבת, ובימים האחרונים כ- 1,000 עובדי הרכבת שבו וחתמו על חברות בהסתדרות וביטול חברות ככל שהייתה בארגון עובדים אחר (נספח 18 לתגובת הרכבת מיום 2/9/12).

17. ביום 4/7/12 הגישו ארגון כוח לעובדים והוועד שמונה על ידו בקשת צד לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, במסגרתה ביקשו להכיר בארגון כוח לעובדים כארגון היציג של עובדי הרכבת, וכן, ביקשו צו עשה המורה לרכבת לנהל משא ומתן עם ארגון כוח לעובדים והוועד מטעמו לקראת חתימה על הסכם קיבוצי בהמשך למתווה שסוכם עם הנהלת הרכבת ועל פיו (סב"א 9685-07-12 (ארצי) ארגון כוח לעובדים- הסתדרות העובדים הכללית החדשה).

18. ביום 8/7/12 הגישו ארגון כוח לעובדים, התובעת והתובע "בקשת צד בסכסוך קיבוצי עקב הרחקה והשעייה מעבודה של חברי ועד ממקום עבודתם ללא עילה, זימונם לועדות משמעת משום פעילותם כחברי ועד והתנכלות חברי ועד" לבית דין זה (ס"ק (חי') 13381-07-12; נדון לפני מותב בראשות כב' השופטת ורבנר).
בקצרה ולמען הבהירות נציין, כי בבקשתם זו, ביקשו המבקשים, בין היתר, צו מניעה זמני האוסר על הרכבת למנוע מהמבקשים כניסה למקום עבודתם ומתחמי הרכבת; צו מניעה זמני המורה לרכבת לחדול מפגיעה בעובדים מאורגנים; ביטול זימונם של התובעת והתובע לוועדות משמעת.

19. ביום 15/7/12 ניתן

פסק דין
על ידי בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתיק סב"א 9685-07-12 אשר קבע, כי ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי הרכבת, ודין הבקשה להכיר בארגון כוח לעובדים כארגון היציג בקרב עובדי הרכבת להידחות.

עוד נקבע:
"נוכח חזקת היציגות של ההסתדרות חלה על ארגון כוח לעובדים, ועל כל ארגון עובדים אחר, מניעות מהעלאת טענת יציגות נוגדת למשך תקופת המשא- ומתן בין ההסתדרות לבין הנהלת הרכבת, לצרכי חתימה על הסכם קיבוצי. זאת, ככל שהמשא- ומתן ימשיך להתנהל באופן סביר, משך זמן סביר, באפקטיביות בענייניות, בתום לב ובהגינות.
לאחר שהצדדים יחתמו על ההסכם הקיבוצי, ובהעדר מחלוקת באשר ליציגותה של ההסתדרות, תחול מניעות מהעלאת טענת יציגות נוגדת, לתקופה סבירה נוספת, של שנה אחת, בשים לב לבחינת הנסיבות כפי שיובררו באותה עת".

20. ביום 26/7/12 זומנו התובעת והתובע על ידי מר ירון הדרי
לוועדת בירור שנייה, וזאת, בהמשך לזימון לבירור משמעתי שהוצא להם ביום 4/7/12, בנוגע לעבירות משמעת שבוצעו לכאורה על ידם. הוועדות נקבעו ליום 5/8/12 במשרדו של מר הדרי בתל אביב.

ואלו הן העבירות שפורטו בזימונה של התובעת לוועדת הבירור השנייה:
א. סירוב להתקנת איתוראן ברכב התפעולי;
ב. סירוב להשבת הרכב התפעולי;
ג. עריכת אסיפות עובדים בניגוד להסכם הקיבוצי תוך שיבוש עבודת הרכבת ואף בחוסר סמכות;
ד. שימוש בחדרי ועד בחוסר סמכות;
ה. הכנסת גורמים חיצוניים למתחמי הרכבת ללא אישור (נספח 17 לבקשת צד בסכסוך קיבוצי שהוגשה ביום 5/8/12).

העבירות שפורטו בזימונו של התובע לוועדת הבירור השנייה הן:
א. התנהגות אלימה, פגיעה בכבוד עובד אחר והתנהגות שאינה הולמת;
ב. היעדרות מהעבודה בלי רשות ובלי סיבה סבירה ועזיבת מקום העבודה בלי רשות ובלי סיבה סבירה;
ג. עריכת אסיפות עובדים בניגוד להסכם הקיבוצי תוך שיבוש עבודת הרכבת ובחוסר סמכות;
ד. שימוש בחדרי ועד בחוסר סמכות (נספח 17 לבקשת צד בסכסוך קיבוצי שהוגשה ביום 5/8/12).

21. ביום 5/8/12 הגישו התובעים הליך זה שלפנינו, שכותרתו - "בקשת צד בסכסוך קיבוצי עקב פגיעה קשה בזכות ההתארגנות של העובדים ועקב התנכלות ופגיעה קשה בשל פעילות ארגונית של חברי ועד העובדים".

22. לטענת התובעים בהליך שלפנינו, הרכבת פעלה כנגדם תוך התנכלות, מתוך רצון לחבל במימוש רצון העובדים להיות מיוצגים על ידי ארגון "כוח לעובדים".
הפעולות לגביהן נטען שיש בהן משום התנכלות עקב הפעילות הארגונית של התובעים, תוארו בבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי כדלקמן:
"3.1. הילך אימים באמצעות זימון ערטילאי לוועדות משמעת על המבקשים 2 ו- 3 שמא יבולע להם, זאת תוך כדי מאבק משפטי לגיטימי להוכחת זכויות המבקש 1 ותוך כדי התאגדות עובדים במבקש 1;
3.2. מימוש איומים אלו וזימונם לוועדות משמעת שנייה (רחמנא לצילן, לה מזומנים עובדים אשר פשעו או בצעו עברות בטיחות חמורות) ואיום בפיטורים, בגין אירועים שבוצעו לכאורה, במסגרת תפקידם ופעילותם כחברי ועד;
3.3. הרחקתם ממקום עבודתם כהשעיה מיידית ובלתי חוקית;
3.4. מניעת כניסתם למתחמי הרכבת- כניסה המתאפשרת לכל עובד באשר הוא עובד ברכבת, ללא קשר לתפקידו;
3.5. ניתוק חד צדדי ומיידי של טלפונים ניידים, מכשירי פקס ומניעת גישה לתיבות דוא"ל;
3.6. מניעת גישה לחדרי הוועד, לרבות גישה למסמכים המאוחסנים בו, אשר בין היתר מהווים הם מסמכים אישיים של חברי- ועד העובדים;
3.7. הכפשת שמם בקרב עובדי- הרכבת;
3.8. הפצת מנשרים במטרה לפגוע בוועד- העובדים ובמעבר העובדים למבקש 1;
3.9. שיתוף פעולה אסור עם ההסתדרות החדשה במטרה לפגוע במבקשים ובפעולותיהם;
3.10. ומאידך מנעה המשיבה באמצעות המשיבים 2 ו- 3 תחרות הוגנת בין ארגוני עובדים כאשר מנעה מכל חברי המבקש 1 לפעול, בצורה מידתית שאינה פוגעת כלל בתפעול הרכבת" (סעיף 3 לבקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישו התובעים ביום 5/8/12).

23. בתביעה שלפנינו, מבקשים התובעים מבית הדין לקבוע כי במעשים האמורים בסעיף 22 לעיל, פגעו הנתבעים בזכות ההתארגנות שלהם, וליתן את הצווים הבאים:
- "צו מניעה זמני המורה למשיבה, לחדול לאלתר מכל פגיעה והמונע מהמשיבה, לפגוע פגיעה עתידית מכל סוג שהוא במבקשים 2 ו- 3, לרבות בדרך של התנכלות ו/או פגיעה בתנאי עבודה ושכר ו/או העמדה לדין משמעתי ו/או נקיטה בסנקציות משמעותיות ו/או פיטורים.
- ליתן צו הצהרתי הקובע כי במעשיה כמתואר בבקשה זו עברה המשיבה על הוראות- הדין.
- ליתן צו המנורה למשיבה לחדול לאלתר מפגיעה כלשהי במבקשים 2 ו- 3 ובחברי המבקש עקב פעילותם כחברים ונציגי המבקש 1.
- ליתן כל סעד אחר ככל שיידרש וככל שיראה לבית הדין הנכבד נכון וצודק בנסיבות העניין".
בנוסף, מבקשים התובעים לפסוק את הפיצוי הכספי המרבי שקובע חוק הסכמים קיבוציים בגין הפרת הוראות, לכל הפרה והפרה, כמפורט בסעיף 22 לעיל.

24. עיקר טענות התובעים:
א. הרכבת וההסתדרות חברו במטרה משותפת לפגוע בתובעים- הנהלת הרכבת מתוך רצון לנקמה בתובעים ומניעת כל אפשרות עתידית שיפעלו שוב במסגרת ארגונית. הנתבעים פעלו לשם מניעת האפשרות של מעבר עובדי הרכבת לארגון כוח לעובדים ואיבוד היציגות כתוצאה מכך.
ב. עוד בטרם הודחו התובעת והתובע מתפקידם, החלה מסכת התנכלויות כנגדם, דוגמת ניתוק טלפונים ניידים, ניתוק תיבות דואר אלקטרוני, איסור כניסה לחברי הועד, מניעת כניסה למתחמי הרכבת וכדומה.
ג. הרכבת פעלה לטובת ההסתדרות ומנעה הצטרפות העובדים לארגון כוח לעובדים, כאשר ובין היתר, מנעו את כניסתם של התובעים למתחמי הרכבת, העבירו מנשרים מטעם ההסתדרות לכל עובדי הרכבת, אפשרו לנציגי ההסתדרות גישה מלאה לכלל המתחמים, ואף הפיצו בין עובדי הרכבת טופס לחתימתם המקנה תוספת שכר בשיעור של 10% לשכרם תוך איום, כי במידה ולא ייחתם הסכם קיבוצי עם ההסתדרות, העובדים יאלצו להשיב את אותה התוספת.
ד. בכך, פגעו הנתבעים בחופש ההתארגנות של עובדי הרכבת, תוך העדפת ארגון עובדים מתחרה ונקיטת פעולות למניעת הצטרפות העובדים לארגון כוח לעובדים.
ה. הרכבת הפעילה משרד חקירות פרטי, במטרה לבחון ולתעד את התארגנות העובדים, ובמסגרת זו בוצעו פעולות מעקב הממוקדות בתובעת ובתובע, ומעקב אחר פעולות צירוף עובדי הרכבת לכוח לעובדים.
ו. בנוסף, כנגד התובעים ננקטו שני הליכים משמעתיים- האחד- מיום 4/7/12 והשני- מיום 14/4/13 באמצעות זימון לוועדת בירור שנייה.
25. עיקר טענות הנתבעים:
א. עם פיזור ועד העובדים שכיהן באותה העת, החל "מחול שדים" ברכבת, כאשר חברי הוועד לשעבר שיבשו את העבודה הסדירה, נעדרו ממקום עבודתם ואף מנעו מעובדים אחרים לבצע עבודתם כסידרה.
ב. לתובעים הוענקו זכויות עודפות לצורך ובקשר למילוי תפקידם כחברי ועד והם לא קנו זכויות אלו בדרך קבע.
משהתקבלה הודעה מטעם ההסתדרות בדבר פיזורו של הוועד, לא התקיימה עוד כל זיקה בין חברי הוועד לשעבר לזכויות האמורות ולא קמה להם כל זכאות לקבלן או להמשיך להחזיק בהן.
ג. הרכבת פעלה אך ורק על מנת להבטיח המשך ביצוע העבודה על ידי עובדיה והמשך מתן שירות מלא לציבור הנוסעים.
ד. הרכבת לא פגעה בשום דרך שהיא בניסיון התארגנות העובדים וכך גם לא הוכחו מקרים המצדיקים פסיקת פיצוי כלשהו בגין פגיעה בחופש ההתארגנות.
ה. לא הוכח, כי פעולות או מעשים כלשהם בוצעו על ידי הנתבעים 3- 2 תוך חריגה מסמכות, אין להטיל עליהם אחריות אישית ויש לדחות את התביעות כנגדם על הסף.

26. עמדת ההסתדרות:
א. הבקשה שבנדון כלל לא הוגשה כנגד ההסתדרות, והיא צורפה להליך בהתאם להחלטת בית הדין. על כן, משאין סעדים מבוקשים כנגד ההסתדרות, יש לדחות את הבקשה ככל שהיא מכוונת כלפי ההסתדרות.
ב. ההסתדרות לא הייתה מעורבת בפעולות אשר התובעים מייחסים להנהלת הרכבת, ואף ממשיכה לסייע בייצוגה של התובעת מול הרכבת בעניינים שונים.

דיון והכרעה

27. בפתח הדברים נבקש להבהיר מספר דברים:

א. בסופו של חודש 6/12 ותחילתו של חודש 7/12 התנהלה תחרות סוערת בין ההסתדרות לבין ארגון כוח לעובדים, בדבר הארגון היציג של עובדי הרכבת.

ב. בסופו של דבר, ולאחר השתלשלות דברים, שאין זה המקום לפרטה, ביום 15/7/12 קבע בית הדין הארצי לעבודה, שההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי הרכבת, וזאת, עד לתום שנה אחת מיום חתימתו של ההסכם הקיבוצי.
עוד נקבע, כי בתקופת המשא ומתן לכינונו של הסכם קיבוצי בין ההסתדרות לבין הרכבת, מנוע ארגון עובדים אחר לטעון ליציגות (סב"א 9685-07-12).

ג. העקרונות שהנחו, בין היתר, את בית הדין הארצי לעבודה, בקביעותו זו היו עקרונות ההוגנות, הוודאות והיציבות, כחלק מהותי מיחסי העבודה.

ד. עקרונות אלו, והשאיפה להשגת יציבות והוגנות במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, ינחו אותנו גם במקרה דנן.

28. עוד נבקש להבהיר:
א. המקרה שלפנינו, ממוקד לתקופה ספציפית ומסוימת שהחלה מהמועד בו הודחו התובעים מוועד העובדים על ידי הסתדרות ביום 28/6/12 ותקופה שנמשכה ימים ספורים לאחר מועד זה.

ב. תביעתם של התובעים במקרה שלפנינו, הינה ביחס לפעולות פוגעניות שננקטו לטענתם כחלק ממסכת התנכלות שהופעלה כנגדם על ידי הרכבת וההסתדרות.

ג. בתביעתם שלפנינו, מבקשים התובעים מבית הדין סעד הצהרתי לפיו, הרכבת תחדול מכל פגיעה נוכחית ועתידית בתנאי עבודתם עקב הדחתם מוועד ההסתדרות ופעילותם בארגון כוח לעובדים; לקבוע כי הפעולות הנטענות על ידם נעשו בניגוד לדין, תוך פגיעה בתובעים ובזכות ההתארגנות, וכן, פסיקת פיצויים מכוח חוק הסכמים קיבוציים בגין הפעולות הפוגעניות.

ד. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 6/8/12 הבהיר ב"כ הרכבת, כי יחסה של הרכבת אל התובעת והתובע יהיה כיחס שווה ליתר העובדים מבלי שיתנכלו להם (עמ' 14- 13, 16 לפרוטוקול הדיון מיום 6/8/12).

ה. התובעת והתובע עמדו לדין משמעתי (כפי שפורט לעיל, ביום 26/7/12 זומנו לוועדת בירור שנייה, בהמשך לזימון משמעתי שהוצא להם ביום 4/7/12).
יובהר: בהליך שלפנינו, אין אנו דנים בהליך המשמעתי אליו זומנו התובעת והתובע, חוקיותו או ביטולו, כפי שמבקשים התובעים לראשונה בסיכומיהם להורות על ביטול ועדות המשמעת הננקטות בעניינם ועל החלטות אותן ועדות.
הרלוונטיות של זימונם של התובעת והתובע לוועדות המשמעת, להליך שלפנינו, הינה טענתם כי אחת הפעולות הפוגעניות שננקטו כנגדם הייתה איום בזימון לוועדות משמעת, מימוש האיומים וזימונם לוועדות משמעת. בגין פעולות אלו ואחרות, מבקשים התובעים לחייב את הרכבת לשלם להם פיצויים מכוח חוק הסכמים קיבוציים.
זאת ותו לאו.
טענותיהם של התובעים כנגד זימונם לוועדות המשמעת צריכות או היו צריכות להישמע לפני אותן וועדות. מה גם, שבעניינים אלו, ניהלו ומנהלים התובעת והתובע הליכים משפטיים נפרדים אחרים.

עילות התביעה

29. לטענת הרכבת, בבקשה אשר הגישו התובעים פורטו 10 מקרים אשר היוו "פעולות פוגעניות ומנוגדות לדין". בסיכומיהם, זנחו התובעים 4 עילות, הרחיבו חזית והעלו 5 עילות חדשות, שאין להן כל זכר בבקשתם או בתצהיריהם.
משהבקשה והתצהירים לא תוקנו, ולא נטענו בהם העילות המופיעות לראשונה בסיכומים, המדובר הוא בהרחבת חזית אסורה, וכל שכן, בנסיבות בהן התובעים עותרים לפיצוי כספי בגין כל עילה ועילה.

30. בבקשת צד בסכסוך הקיבוצי שהגישו התובעים ביום 5/8/12, פורטו הפעולות שננקטו כנגדם בצורה פוגענית ובניגוד לדין, כדלקמן:
"3.1. הילך אימים באמצעות זימון ערטילאי לוועדות משמעת על המבקשים 2 ו- 3 שמא יבולע להם, זאת תוך כדי מאבק משפטי לגיטימי להוכחת זכויות המבקש 1 ותוך כדי התאגדות עובדים במבקש 1;
3.2. מימוש איומים אלו וזימונם לוועדות משמעת שנייה (רחמנא לצילן, לה מזומנים עובדים אשר פשעו או בצעו עברות בטיחות חמורות) ואיום בפיטורים, בגין אירועים שבוצעו לכאורה, במסגרת תפקידם ופעילותם כחברי ועד;
3.3. הרחקתם ממקום עבודתם כהשעיה מיידית ובלתי חוקית;
3.4. מניעת כניסתם למתחמי הרכבת- כניסה המתאפשרת לכל עובד באשר הוא עובד ברכבת, ללא קשר לתפקידו;
3.5. ניתוק חד צדדי ומיידי של טלפונים ניידים, מכשירי פקס ומניעת גישה לתיבות דוא"ל;
3.6. מניעת גישה לחדרי הוועד, לרבות גישה למסמכים המאוחסנים בו, אשר בין היתר מהווים הם מסמכים אישיים של חברי- ועד העובדים;
3.7. הכפשת שמם בקרב עובדי- הרכבת;
3.8. הפצת מנשרים במטרה לפגוע בוועד- העובדים ובמעבר העובדים למבקש 1;
3.9. שיתוף פעולה אסור עם ההסתדרות החדשה במטרה לפגוע במבקשים ובפעולותיהם;
3.10. ומאידך מנעה המשיבה באמצעות המשיבים 2 ו- 3 תחרות הוגנת בין ארגוני עובדים כאשר מנעה מכל חברי המבקש 1 לפעול, בצורה מידתית שאינה פוגעת כלל בתפעול הרכבת" (סעיף 3 לבקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישו התובעים ביום 5/8/12).

31. בסיכומיהם, פירטו התובעים את הפעולות הנטענות בדבר התנכלות ופגיעה בתנאי עבודתם של התובעת והתובע עקב פעילות ארגונית מצד הנתבעים, כדלקמן:
א. ניתוק הפזומט ברכבה של התובעת;
ב. ניתוק הטלפונים הניידים שהועמדו לרשות התובעים מתוקף היותם חברי וועד;
ג. מניעת כניסה למתחמי הרכבת ולמתחם בו מבצעים התובעים את עבודתם;
ד. חסימת הגישה למתחמי הרכבת לנציגי כוח לעובדים;
ה. חסימת תיבת הדואר האלקטרוני של התובעת;
ו. מניעת האפשרות מהתובע לבצע את עבודתו;
ז. נטילת רכבה של התובעת;
ח. הפעלת לחץ פסול על עובדי הרכבת- מתן תוספת בשיעור של 10% מהשכר המותנית בחתימה על הסכם קיבוצי עם ההסתדרות;
ט. מעקב אחר פעילותם של התובעים;
י. הפעלת משרד חקירות פרטי לשם מעקב אחר התובעים ומהלכי ההתארגנות;
יא. זימון לוועדות משמעת, על רקע מעשים המיוחסים להם מכוח תפקידם כחברי ועד וכחלק מהפעילות הארגונית שביצעו (סעיף ג לסיכומי התובעים שהוגשו ביום 24/6/13).

32. מעיון בכתבי הטענות עולה, כי צודק ב"כ הרכבת בטענותיו, לפיהן, התובעים זנחו 4 עילות מבקשת צד לסכסוך קיבוצי שהגישו (מניעת גישה לחברי הוועד; הכפשת שם התובעים בקרב עובדי הרכבת; הפצת מנשרים במטרה לפגוע בוועד; שיתוף פעולה אסור עם ההסתדרות).
כך גם צודק, ב"כ הרכבת, כי בסיכומיהם הוסיפו התובעים 5 עילות חדשות (ניתוק הפזומט ברכבה של התובעת; נטילת רכב התובעת; הפעלת לחץ פסול על עובדי הרכבת- החתמה על תוספת 10%; מעקב אחר פעילותם של התובעת והתובע; הפעלת משרד חקירות פרטי לשם בילוש אחר התובעת והתובע ומהלכי ההתארגנות).

33. דומה, כי פרט לעילה בגין הפעלת משרד חקירות, שהתגלתה לתובעים בדיון ההוכחות שהתקיים לפנינו ביום 5/3/13 (עמ' 66 ואילך לפרוטוקול), שאר העילות היו בידיעת התובעים.

34. כידוע, בית הדין לא יפסוק סעד מעבר למה שנתבע בכתב התביעה, וכל שכן, בנסיבות המקרה שלפנינו, בהם מבקשים התובעים לחייב את הרכבת בסעד כספי בגין כל עילה ועילה הנטענת על ידם, ומשלא הוגשה כל בקשה לתיקון כתב הטענות בהתאם.

35. יחד עם זאת, ומאחר וחמשת העילות שהוספו בסיכומי התובעים נדונו במסגרת הליכי ההוכחות שהתנהלו לפנינו, ושמענו עדויות בעניין, קשה יהיה להתעלם בשלב זה, מהתמונה הכוללת שהצטיירה לפנינו בהקשר זה, כפי שעוד נרחיב ונפרט בהמשך.

36. למען הסר ספק יובהר, כי מאחר שלא הגישו התובעים בקשה לתיקון כתבי טענותיהם, לא יפסק להם סעד מעבר לנתבע בבקשת הצד בסכסוך קיבוצי שהוגשה ביום 5/8/12.
במילים אחרות, לא יפסק להם סעד בגין 4 העילות שנזנחו בסיכומיהם, וכך גם לא יפסק להם סעד בגין 5 העילות החדשות שנוספו לראשונה בסיכומיהם.

הזכות לחופש ההתארגנות- המסגרת הנורמטיבית

37. סעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים קובע ביחס לזכות לפעילות או לחברות בועד עובדים או בארגון עובדים, כדלקמן:
"33ח. לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם".

38. סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים קובע איסור פגיעה בעובד לענין חברות או פעילות בועד עובדים או בארגון עובדים:
"33י.(א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:
(1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;
(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
(3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;
(4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;
(5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.
(ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה"- לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".

39. סעיף 33יב לחוק הסכמים קיבוציים קובע:
"33יא.(א) לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיפים 33ט ו-33י והוא רשאי –
(1) ליתן צו מניעה או צו עשה; הוראת פסקה זו כוחה יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970;
(2) לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין.
(ב)(1) מצא בית דין אזורי לעבודה כי מעביד הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה".

40. היותה של זכות ההתארגנות זכות חוקתית ראשונה במעלה, נדונה רבות בעת האחרונה בבית הדין הארצי לעבודה, וכך גם חשיבותה המכרעת ביחסי העבודה (ראה למשל, עס"ק (ארצי) 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- פלאפון תקשורת בע"מ (ניתן ביום 2/1/13); עס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- פלאפון חברה לתקשורת בע"מ (ניתן ביום 7/1/13); עס"ק 41357-11-12 (ארצי) הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (ניתן ביום 15/1/13)).

41. מעמדה החוקתי של הזכות לחופש ההתארגנות מונע פגיעה בעובד בשל פעילותו בארגון עובדים.

בנסיבות בהן עובד מפוטר על רקע התארגנות, נטל השכנוע מוטל על כתפי המעביד שצריך להראות, כי הפיטורים נעשו משיקולים ענינים ולא מתוך הסוואת הסיבה האמיתית לפיטורים במסווה של צמצומים, אי התאמה וכד'.
(עס"ק (ארצי) 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- אי.סי.איי טלקום בע"מ פד"ע ל"ו 298; עס"ק (ארצי) 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- מתנ"ס קרית מלאכי פד"ע לט 295; עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ- הסתדרות העובדים הלאומית ניתן ביום 16/3/10)(ע"ע 17671-09-11 (ארצי) עיריית חולון- קסלר (ניתן ביום 3/1/13).

42. יחד עם זאת, אותה זכות חשובה של חופש ההתארגנות יכולה להתנגש עם זכויות נוספות ואינטרסים שונים אחרים.

כך מנסיבותיו של המקרה שלפנינו, עולה תחרות בין שני ארגוני העובדים שביקשו לממש את זכותם לחופש ההתארגנות בתקופה בה התנהל מו"מ קיבוצי בין הנהלת הרכבת לבין ההסתדרות וגילה אדרעי
יחד עם שי טל
שהיו מראשי הוועד של עובדי הרכבת התנגדו לדרך בה בחרה ההסתדרות לנהל את אותו מו"מ קיבוצי.

לאחר שגילה אדרעי
ושי טל
הודחו על ידי ההסתדרות מתפקידם בוועד, הם מצאו "אכסניה" אחרת שהינה כח לעובדים – ארגון עובדים המתחרה להסתדרות ובימים ספורים בלבד, בין 28/6/12 ועד 3/7/12, החתימו התובעים 1050 עובדים שהצטרפו לכח לעובדים וזאת מתוך כלל 2063 העובדים שהועסקו בסה"כ ברכבת ישראל.

אין ספק שלצורך החתמה מסיבית זו של עובדי רכבת ישראל שנמשכה ימים בודדים בלבד, נוצרו התגודדויות של עובדים בזמן העבודה במתחמי הרכבת ואלו פגעו בצרכי העבודה של הרכבת וביציבות מקום העבודה.

כאן נוצר הצורך לאזן בין הזכות לחופש ההתארגנות לבין היציבות במקום העבודה ועל כך קבע בית הדין הארצי לעבודה בענין אל על, כי: "יציבות ביחסי העבודה היא אינטרס משותף של המפעל ושל עובדיו, באשר היא תורמת לאיתנותו של המפעל ולחיזוק המשק ובעקיפין לקיומם של מקומות עבודה. למעשה, יציבות ביחסי העבודה מביאה לתוצאה של רווח הדדי לשני הצדדים win win situaton" (סק 21/10 הסתדרות העובדים הלאומית – הסתדרות העובדים הכללית,

פסק דין
מיום 2/5/10).

43. ומכאן, נפנה לבחון את הסוגיה הראשונה במחלוקת- האם כטענת התובעים, הנתבעים התנכלו להם עקב חברותם בארגון עובדים, עזיבת הארגון היציג- ההסתדרות והצטרפותם לארגון כוח לעובדים?

44. לטענת התובעים, בין היתר, הנתבעים פעלו כנגדם בצורה "בריונית, אימה וחסרת תקדים" כלשונם בסיכומיהם, בשני מישורים עיקריים:
א. "הפרעה לפעולות המבקש 1 המוקנות ולעובדי הרכבת על פי דין";
ב. "נקמה, הורדת ראשים והילוך אימים על העומדים בראשות ועד העובדים ברכבת שבמהלך האירועים נשוא בקשה זו, חברו למבקש 1" (סעיף 1 לסיכומי התובעים).
45. גרסתה של התובעת- גב' גילה אדרעי
א. לטענת התובעת, בין היתר, ההתנכלויות כנגדה הינן תוצאה מצטברת של שני אירועים מרכזיים:
א. הדחת חברי הוועד על ידי ההסתדרות, והצטרפות חברי הוועד המודחים לארגון כוח לעובדים;
ב. פעולות ארגון כוח לעובדים במטרה לאגד תחתיו את עובדי הרכבת, במסגרת חופש ההתארגנות.

ב. בתצהירה, פירטה התובעת את הפעולות שננקטו כנגדה על ידי הרכבת, כדלקמן:
א. הטלת רוח אימים, באמצעות זימון ערטילאי לוועדות משמעת;
ב. זימונה וזימון עובדים נוספים לוועדת משמעת שנייה;
ג. הרחקתה ממקום עבודתה כהשעיה מיידית ובלתי חוקית;
ד. מניעת כניסתה למתחם הרכבת;
ה. ניתוק חד צדדי ומיידי של טלפונים ניידים, מכשירי פקס ומניעת גישה לתיבות דואר אלקטרוני;
ו. מניעת גישה לחדרי הוועד ולמסמכים המאוחסנים בו;
ז. הכפשת שמה בקרב עובדי הרכבת
ח. הפצת מנשרים במטרה לפגוע בוועד ובמעבר העובדים לארגון כוח לעובדים;
ט. שיתוף פעולה אסור עם ההסתדרות במטרה לפגוע בתובעים ובפעולותיהם;
י. מניעת תחרות הוגנת בין ארגוני העובדים.

ג. לטענת התובעת בתצהירה, כיו"ר וועד העובדים היא התנגדה ופעלה באופן נחרץ למהלך של הפרטת הרכבת, והתנגדותה זו ופעילותה הובילו להתנגשות עם עמדותיו של שר התחבורה, מר ישראל כץ.
לטענתה, הנתבעים פעלו כזרועו הארוכה של מר כץ, בשל פעילותה הארגונית והתנגדותה הנחרצת למהלך ההפרטה ברכבת.
כתימוכין לטענתה זו, הפנתה התובעת לכתבה מיום 30/3/12 מהעיתון "ישראל היום", בה צוטט השר כץ ביחס לתובעת באמירות: "כולם יישמעו להוראות ההנהלה, ואם יו"ר הוועד תאיים בשביתה או תפתח בשביתה, היא תעוף מייד הביתה ואף אחד לא יוכל להגן עליה יותר"; "אני ריסקתי אותה לרסיסים תוך ניצול שגיאות שעשתה ותוך ניצול ההתנהגות הגסה והברוטלית שלה" (נספח 18 (נספח 17 לבקשת צד בסכסוך קיבוצי שהוגשה ביום 5/8/12).

ד. בעדותה לפנינו טענה התובעת, שמיום הכרזתה על המעבר לארגון כוח לעובדים, החלו לרשום את שעות כניסתה ויציאתה ממתחם הרכבת (ש' 22- 15, עמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12), וכן, ביום 28/6/12 נותק מכשיר הטלפון הנייד שלה וחזר לפעול לאחר כיומיים (ש' 8- 5, עמ' 30 לפרוטוקול).

כמו כן טוענת גב' אדרעי, כי בחצי החודש ובסוף החודש מקבלים העובדים דוח שעון נוכחות. בסוף חודש 8/12, נאמר לתובעת על ידי הממונה עליה, מר אמיר גלזר, המשמש כממונה דלקים ושמנים ארצי וכלכלן חטיבת נייד, שהדו"ח שלה היה אצל מנהל האגף- מר נועם פולג והסמנכ"ל- מר בני לוי, כדי שיחתמו עליו ויעבירו אותו לאגף שכר. התובעת פנתה לממונת כוח האדם, היושבת בסמוך אליה, "ושאלתי אותה למה חצי חודש הטופס שלי מטייל בכל הרכבת והיא לא אמרה לי והיא אמרה לי שאני צריכה לשאול את בני. במקרה קראתי לאבא שלי בגלל שהאוטו שלי עשה בעיות ולא ראיתי שהוא נכנס לחדר, הגיע סמנכ"ל ועמד עם שתי ידיים על המותניים ואמר: "תקשיבי לי טוב, את כבר לא חברת ועד ואת לא תשאלי ממונית כוח אדם איפה הטופס שלך! את תסתמי את הפה!!!" (עמ' 23- 22 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).

ה. התובעת הסבירה בעדותה, כי סירובה להתקנות איתורן ברכב התפעולי, היה בהתאם להוראתו של מר אבי אדרי מההסתדרות. מר אדרי הציע למר הדרי שיהיה מעקב אחר הרכבים התפעוליים, שיחנו בסיום יום העבודה בחניון הרכבת ולטענתה "גם התנדבתי והסכמתי לחתום על מכתב שאם הרכב לא יחנה במתחם הרכבת אפילו יום אחד, הנהלת הרכבת תוכל לפטר אותי מהעבודה" (ש' 16- 1, עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).

בהקשר זה, הגישה התובעת שני מכתבים של מר אדרי למר הדרי- האחד מיום 24/6/12 והשני מיום 26/6/12 (מוצג ת/1).
א. ממכתבו של מר אדרי מיום 24/6/12 למר הדרי עולה, כי לטענתו של מר אדרי, התקנת איתורן ברכבים המשמשים את חברי הוועד לא נועדה לצרכי עבודה ועלולה לפגוע במילוי תפקידם ובחופש ההתארגנות של העובדים ברכבת; "דרישתכם להתקנת מכשירי איתוראן המשמשים את ועד העובדים במיוחד בתקופה בו קיים משבר אמון עמוק בין הצדדים נתקלת שוב (בשלב זה) בסירוב לגיטימי מצד ועדי העובדים"; הוצע, כי המטרה שלשמה מבוקש להתקין איתורן תבוצע בדרכים חלופיות, דוגמת, מסירת מפתחות הרכבים במתחמי הרכבת, צילום קבוע של החניונים שבהם יחנו את הרכבים, וכל פתרון אחר שאינו כרוך בהתקנת מכשור מעקב כזה או אחר ברכבים המשמשים את חברי הוועד.
ב. ממכתבו מיום 26/6/12 של מר אדרי למר הדרי עלה, כי התובעת לא התעלמה מפנייתו של מר הדרי בעניין התקנת מכשירי האיתורן ברכבים המשמשים את חברי הועד, והתייחסותה בוצעה באמצעותו של מר אדרי.
מר אדרי הסביר, כי סירובם של חברי הועד להתקנת איתורן ברכבם נובע בעיקרו ממשבר אמון עמוק שקיים בין וועד העובדים להנהלה.
כמו כן, מר אדרי הבהיר:
"5.1. ועד העובדים מתנגדים להתקנת מכשיר עיקוב ברכבם בשל היותם ועד ולא מתוקף תפקידם המקצועי בחברה. לפיכך, אין לשייך לתגובתם ו/או לסירובם הפרת הנחיית החברה.
5.2. כפי שהבהרתי במכתבי הקודם, לא נאפשר מצעד של העמדת חברי ועד להליכי משמעת בשל פעילותם ו/או עמדותיהם כוועדי עובדים" (מוצג ת/1).

ו. לטענת התובעת, ביום 27/6/12, כשהחל לעלות נושא התקנת האיתורן ברכבים, היא התבקשה על ידי מר אבי אדרי להגיע למשרדו של מר אבי ניסנקורן. בשיחה שהתקיימה עימם באותו היום, ביקשה התובעת, יחד עם חלק מחברי הוועד, לקבל תוספת שכר בשיעור של 10% על מנת "להניע" כלשונה, את הסכם ההבנות שנחתם עם ההנהלה בחודש 3/12. באותה השיחה, מר אבי ניסנקורן אמר לתובעת "שהרבה אנשים מצפים ממנו שהוא ייתן לי שפיץ בראש". לאחר אותה הפגישה, מר אדרי הודיע לתובעת על השעייתה מהוועד (עמ' 30- 29 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).

46. גרסתו של התובע- מר שי טל
א. תצהירו של התובע זהה במהותו לתצהירה של התובעת, ועל כן, מתייתר הצורך לחזור על הטענות המועלות בו.

ב. גם הוא טוען, כי מיום 27/612 שאז הודח הוועד המכהן, הרכבת שיתפה פעולה עם ההסתדרות כנגד העובדים, וכדוגמה לכך, נכנסו עובדים שונים כדי לעזור להסתדרות לשטח המוסך- בו הם לא עבדו בדרך כלל; ניתקו לו את הפלאפון ואסרו על כניסתו לעבודתו ברכבת (עמ' 49- 48 לפרוטוקול); לא סיפקו לו ארונות שהובטחו לו למשרדו ומחפשים אותו כל הזמן (עמ' 64 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).

ג. ועד העובדים הציב כתנאי לניהול משא ומתן קבלת 10% תוספת שכר, אולם, הן ההסתדרות והן הרכבת סירבו לכך, ו"כל הריב שלי לא היה בכלל עם ההנהלה, אלא עם ההסתדרות" (ש' 10, עמ' 52 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).
לטענתו, בקשת הוועד לתוספת ה- 10% הייתה הסיבה להדחתם על ידי ההסתדרות (עמ' 52 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).

47. גרסתו של הנתבע 2- מר ירון הדרי
א. בימים שלאחר הדחת הוועד ביום 28/6/12, הרוחות ברכבת סערו, "כל הסיטואציה היתה מאוד אינטנסיבית, הרבה מאוד רעש, אי סדר תחושה של כמעט אובדן שליטה במקומות מסוימים וברגעים מסוימים" (עמ' 20- 19 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).

ב. בימים שלאחר מכן, פנו למר הדרי מנהלים ממתחמי הרכבת, והודיעו על כניסתם של נציגים מארגון כוח לעובדים והפרעה לעבודה השוטפת כתוצאה מהתגודדויות עובדים, אי סדר והמולה (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).

ג. כאשר התברר, שיש כניסות של ארגון כוח לעובדים לרכבת, הונחו המנהלים לעשות כל שביכולתם להחזיר את הסדר על כנו, והרכבת הודיעה לארגון כוח לעובדים שהם לא מורשים להיכנס למתחמי הרכבת, אלא בתיאום מוקדם מראש- זאת, מתוך רצון להחזיר את הסדר לכנו ולהבטיח את תנועת הרכבות כסדרה (עמ' 21- 20 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).

ד. לטענתו של מר הדרי, באותם הימים, כאשר ההסתדרות ביקשה לקיים אסיפות עובדים, הרכבת דרשה הן מההסתדרות והן מכוח לעובדים לתאם את האסיפות מראש (עמ' 23- 22 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).

ה. באותם הימים אפשרה הרכבת לנציגי ההסתדרות להיכנס למתחמי הרכבת, שהייתה באותה העת הארגון היציג.
ציפיית הרכבת הייתה שההסתדרות כארגון היציג של העובדים תסייע להשליט סדר בקרב העובדים ולהשיב את הסדר על כנו מוקדם ככל הניתן. לשם כך, איפשרו למר אדרי להשתמש בכלי התקשורת של הרכבת בכדי לתקשר עם העובדים. מר הדרי הדגיש, כי הנהלת הרכבת לא הייתה מעורבת בכתיבת המכתבים מטעם ההסתדרות, אלא שימשה אך כצינור להעברתם לכלל העובדים (עמ' 27- 25 לפרוטוקול).

ו. כניסתם של התובעת והתובע למתחמי הרכבת נאסרה באותם הימים, מאחר והם היו "מובילי דעת קהל דומיננטיים בשטח" כלשונו, והפעילות שלהם גרמה להרבה עובדים אחרים לא לעבוד, וכן:
"סברנו בעת ההיא שהם גורמים להלהטת הרוחות ולתסיסה בקרב העובדים במתחמים כאשר מבחינתנו הם כבר לא מכהנים כחברי ועד לשום דבר ועניין ולפיכך הם אמורים בזמן הזה שהם עוסקים בפעילות פוליטית פנים ארגונית, אמורים לעסוק בעבודתם ובתפקידם המקצועי בחברה" (עמ' 30 לפרוטוקול).

48. אם כן, ולאחר שבחנו את מכלול העדויות, תצהירים, ראיות והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, מצטיירת לפנינו התמונה הבאה:

א. מחד, טוענים לפנינו התובעים, כי בסמוך להדחתם מהוועד, החלו הרכבת וההסתדרות לנקוט כנגדם בפעולות פסולות שיש בהן משום התנכלות בניגוד לדין, במטרה להפריע לפעולות ארגון כוח לעובדים המוקנות לו ולעובדי הרכבת על פי דין, וכן, מתוך נקמה והילך אימים על התובעת והתובע.
האומנם היה כך?

ב. מאידך, לטענת הרכבת, בסמוך למועד הדחתם של התובעת והתובע מהוועד שרר ברכבת כאוס מוחלט, שכלל אסיפות עובדים, התגודדויות וכדומה, שהביאו לפגיעה ממשית בעבודה ברכבת, ופעולות הרכבת נעשו בהתאם לדין, ומתוך מטרה להשיב את הסדר על כנו.
האומנם היה כך?

ג. זה המקום לומר, ששוכנענו כי פגם נפל בהתנהלות שני הצדדים שלפנינו- הן של התובעים, שנאחזו בזכות ההתארגנות כבקרנות המזבח, כמהווה לגיטימציה מוחלטת לכל פעולה והתנהלות בהם נקטו; והן של הנתבעים, שהרצון להחזיר את השקט על כנו, ואת עבודת הרכבת על כנה, היוו לגיטימציה להתנהלותם ופעולותיהם הפוגעניות - הכול כפי שנסביר ונפרט להלן.

ד. אכן, שוכנענו בטענת הרכבת, כי עם הדחתם של אנשי הוועד על ידי ההסתדרות, רחשו וגעשו הרוחות במתחמי הרכבת, וסביר להניח כי אכן שאיפת הרכבת הייתה ליצור יציבות ושקט במתחמי הרכבת ובקרב העובדים.

49. יחד עם זאת, שוכנענו, כי הפעולות בהן נקטה הרכבת לשם הרגעת הרוחות, ובנסיבות המקרה שלפנינו, כלפי התובעת והתובע - שניתן לומר שהיוו סמל כחברי הוועד, למאבקם של העובדים לשיפור תנאי עבודתם, הן בעיני עצמם והן בעיני הנהלת הרכבת- נעשו בצורה בלתי סבירה, שיש בה בכדי לפגוע בהם, כאשר חלק מאותן פעולות נעשו בשל חברותם של התובעת והתובע בוועד העובדים, הדחתם והצטרפותם לכוח לעובדים:

א. מעדותו של מר הדרי עלה מפורשות שבאותה העת, הם ראו בתובעת ובתובע "גורם מרכזי ומוביל לאי הסדר שחל בחברה", וזימונה של התובעת ביום 4/7/12 לוועדת משמעת הייתה, בבחינת העברת מסר מהנהלת הרכבת לעובדיה:
"בסיטואציה הזאת קרו הרבה מאוד דברים, אנחנו חשבנו שאנחנו צריכים להשליט את המשילות שלנו בחברה, לא לתת לכל גורם כזה או אחר בחברה לנהוג לפי רצונו ובניגוד להוראות החברה והעובדים שבהם מדובר עשו דברים בניגוד גמור להוראותינו וגם להוראות ההסכם הקיבוצי לטעמנו באופן ששיבשו פעם אחת את פעילותה התקינה של החברה ופעם שניה פגעו במשמעת ובסדר בכך שלא מילאו הוראות שניתנו להם שוב ושוב על ידי ההנהלה" (עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).
ב. ביום 28/6/12 נותקו הפלאפונים של התובעת והתובע, מבלי שמסרו להם הודעה מוקדמת על כך, או שוחחו איתם בנושא, והחזירו לתובעת את קו הפלאפון רק לאחר שהסתבר שהיא זכאית לו מכוח תפקידה ברכבת ולא מכוח היותה יו"ר ועד העובדים (עדותו של מר הדרי עמ' 34- 33, 37 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).
מן הראוי היה לבצע בדיקה בדבר זכאותה של התובעת לפלאפון טרם ניתוקה, ולכל הפחות, להודיע לה ולתובע על ניתוק הקווים בטרם בוצע הניתוק בפועל.

ג. כמו כן, לא הודע לתובעת ולתובע מבעוד מועד על איסור כניסתם למתחמי הרכבת (עמ' 37 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13)- כאשר יש לזכור, כי התובעת והתובע המשיכו באותה העת בעבודתם ברכבת, ולא הודע לתובעת על ניתוק הפזומט ברכבה (עמ' 63 לפרוטוקול).

ד. על אף שבישיבת מועצת הוועד ביום 28/6/12, בשעה 8:30 בבוקר, נכחו 40 עובדים, לגביהם לא נבדק האם קיבלו אישור מהמנהלים להגיע לישיבה זו, זומנו לוועדת משמעת 4 חברי הוועד שהודחו בלבד (עמ' 47- 45 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).

ה. יובהר בהקשר זה, מנשאל מר הדרי מה עבירת המשמעת החמורה ביותר שביצעה התובעת, הוא השיב: "העבירה של כינוס אסיפות עובדים והלהטת הרוחות בשטח" (ש' 25- 24, עמ' 31 לפרוטוקול).
ודבריו אלו, מדברים בעד עצמם.

ו. בהנחייתו של מר הדרי, הגב' הלית מגידו, ששימשה כממונה על יחסי עבודה ברכבת, התקשרה מידי יום לתובע, על מנת לבדוק מה הוא עושה (עמ' 56 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).
מעדותו של מר הדרי עלה, כי הוא הנחה את הגב' מגידו לעשות כן, כדי "לבדוק אם הוא עובד או איזה פעילות הוא עושה בזמן שהוא מגיע לחברה ונמצא בה" (עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).
בדומה לכך, מר אמיר גלזר, הממונה לשעבר על התובעת, התבקש ליצור קשר מידי יום עם התובעת לבדוק האם היא עובדת או לא (עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).
הטלפונים היומיים נמשכו מספר שבועות, ואף מעדותו של מר הדרי עלה שאלו פגעו בעובדים, יצרו תחושה מעליבה, שבולשים אחריהם והם בחזקת חשודים (עמ' 59- 58 לפרוטוקול).

ז. נוסף לכל זאת, בהחלטה משותפת של מנכ"ל הרכבת ומר הדרי, הרכבת הפעילה חברת חקירות, שבדקה בין היתר, את פעילותם של התובעת והתובע (עמ' 66 לפרוטוקול)
לטענתו של מר הדרי, החקירה נעשתה על מנת לגלות אסיפות והתגודדויות שגרמו להפרעה בעבודה השוטפת (עמ' 81 לפרוטוקול הדיון מיום 28/5/13).
יחד עם זאת, יש לשים לב לכך:
- באתרי הרכבת ישנן מצלמות (ש' 27- 26 לפרוטוקול הדיון מיום 28/5/13).
מה גם שבמתחמים בהם התבקשה החקירה מחברת החקירות (מתחם קישון ומתחם דיזלים) המצלמות מחוברות למסך במחלקת ביטחון (ש' 18- 14, עמ' 88 לפרוטוקול הדיון מיום 28/5/13);
- מעדותו של מר הדרי עלה בבירור, כי לא שיגרתי ברכבת למנות חוקר לצורך מעקב אחר עובד, וכל שכן חבר ועד. לרוב, הדבר נעשה כאשר יש חשד שעובד לא מחתים כרטיס עבודה, חשד לגניבה, עובד שיוצא לצרכים אישיים במהלך יום העבודה וכדומה (עמ' 67 לפרוטוקול).
אם כן, באם ישנן מצלמות באתרי הרכבת, בהן ניתן בנקל לצפות במתרחש במתחמים, ואין ספק כי מינוי חוקר לצורך מעקב אחר עובד הינו הליך חריג ברכבת, וכל שכן, כאשר המדובר הוא בחברי ועד- מדוע אם כן, מינתה הרכבת חוקרים שיעקבו אחר התובעת והתובע משך שבועות?
המדובר הוא בפגיעה משמעותית בפרטיותם של התובעת והתובע, ולא ניתן לקבל טענות הרכבת בהקשר זה, לפיהן, המצלמות משמשות את מערך הביטחון ואינן מכסות את כל המתחמים (עמ' 88 לפרוטוקול הדיון מיום 28/5/13).

ח. למרות שהזימונים לוועדות המשמעת נמסרו לתובעת ולתובע באופן ידני ברכבת, הם נשלחו בנוסף עם שליח לביתם- באופן חריג ושאינו מקובל ברכבת (עמ' 77- 76 לפרוטוקול).

ט. מחד- התובעת פנתה להנהלה משך כ- 4 חודשים בבקשה לתשלום העלאת שכר העובדים בשיעור של 10%, וטענה לפני הרכבת מחודש 3/12, כי הרכבת אינה מבצעת את חלקה בהסדר אליו הגיעו במסגרת תיק שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ושוללים מעובדי הרכבת את זכויותיהם;
אך מאידך- בתחילת חודש 7/12, ולאחר הדחתה של התובעת מהוועד, שולמה לעובדי הנתבעת "מקדמה" בשיעור של 10% משכרם, במשך 4 חודשים, כאשר הוגדר שמדובר במקדמה וכל עובד שרוצה לקבלה צריך לחתום על טופס, לפיו, המדובר הוא במקדמה וככל שלא ייחתם הסכם קיבוצי בסופו של דבר, העובד יידרש להחזירה (מוצג ת/8).
לטענתו של מר הדרי, תשלום המקדמה נעשה לאור בקשת ההסתדרות נוכח המשכות המשא ומתן, ולאחר בדיקת העניין מול הגורמים הרלוונטיים בממשלה והממונה על השכר באגף התקציבים (עמ' 83 לפרוטוקול הדיון מיום 28/5/13).
רק נזכור, כי נוכח בקשתה של גילה אדרעי
מההסתדרות להציב כתנאי את קבלת תוספת ה- 10% כתנאי מוקדם למשא ומתן עם הרכבת, וסירובה של ההסתדרות לתנאי מוקדם זה, הודחה התובעת מתפקידה כיו"ר הוועד.

50. כאשר כל אלו עומדים לנגד עניינו מחד, עומדים גם מאידך התובעים, ששוכנענו שהתנהלותם בזמן אמת הייתה נגועה בחוסר תום לב, וכך גם שוכנענו שהם לא הגיעו בכפיים נקיות לבית הדין להליך שהתקיים לפנינו:

א. לטענת התובעת והתובע, התקשרותם עם כוח לעובדים הייתה לראשונה רק ביום 3/7/12.
יחד עם זאת, מעדותו של מר שי כהן, המשמש כמזכיר הארגוני של כוח לעובדים, הצטיירה תמונה שונה לחלוטין.

לטענת התובעת, ביום 28/6/12 היא פגשה לראשונה את מר שי כהן מכוח לעובדים, ששמע על הדחת חברי הוועד בתקשורת (ש' 29- 26, עמ' 31 לפרוטוקול).

מעדותה של התובעת, עלה מפורשות שלפני יום 28/6/12 או 27/6/12 לא היה כל קשר בינה לבין כוח לעובדים, וביום 4/7/12 היא הצטרפה לארגון כוח לעובדים (עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).

בדומה לעדותה זו של התובעת, העיד התובע שהקשר בינו לבין כוח לעובדים החל ביום 28/6/12, בישיבה שהתקיימה בחדר האוכל ברכבת (עמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).

בתחילה, העיד מר כהן שהוא פגש לראשונה באופן אישי את התובעת ביום 28/6/12 בחצר מתחם הדיזלים של הרכבת, כאשר קודם לכן "הבענו תמיכה במאבק הלא פשוט שניהל ועד עובדי הרכבת מספר פעמים קודם לכן במסגרת המטה למאבק הפרטת הרכבת, שהוא גוף וולונטרי המקיף פעילים ממגוון ארגונים וקבוצות. התמיכה הובעה במכתבים- גם לוועד וגם בהודעות לעיתונות, בהפגנות והשתתפות בהפגנות מחאה, בין השאר מול הנהלת הרכבת בארלוזורוב. עם זאת, לא נפגשתי אישית עם גילה אדרעי
" (עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 12/10/12).

אולם, בהמשך הסתבר, כי החל מחודש 2/12 מר כהן היה בקשרים עם חברי הוועד, וכן עם התובעת-
א. בחקירתו, הפנה ב"כ הרכבת את תשומת ליבו של מר כהן לעתירה שהגישו לבג"צ ביום 13/8/12 ארגון כוח לעובדים, יחד עם 30 עובדים נגד ההסתדרות, במסגרתה נטען, בין היתר, על ידי כוח לעובדים:
"החל מחודש 2/12 קיים מר שי כהן, מזכיר ארגוני בכוח לעובדים, קשר טלפוני עם גילה אדרעי
, יו"ר ועד עובדי הרכבת, במטרה להעביר לה מסרים של סולידריות ותמיכה מחברי כוח לעובדים במאבק עובדי הרכבת, כאשר במספר מקרים צורפו חברי ועד נוספים לשיחה" (נספח 45 לתגובת הרכבת לבקשה לצווים זמניים מיום 6/8/12; ראה בנוסף עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 12/10/12).
ב. לטענתו של מר כהן, החל מחודש 2/12 הוא יצר קשר עם חברי הוועד, וכן עם התובעת, "כדי להעביר מסרי סולידריות ותמיכה" (עמ' 19- 18 לפרוטוקול הדיון מיום 12/10/12).

ב. מהשתלשלות עניינים זו, קשה להתרשם ממהימנותם של התובעים וסביר להניח שאם אותו קשר שנוצר כבר בחודש 2/12 בין מר שי כהן – מזכיר ארגוני בכח לעובדים לבין גב' גילה אדרעי
היה כה תמים שמטרתו התמקדה אך ורק במסרים של סולידרויות, לא היו התובעים מתאמצים כל כך להסתירו בבית הדין.

ג. חשוב הוא לשים לב לכך, כי מהות טענותיהם של התובעת והתובע הינו כנגד התנהלותה של הרכבת כלפיהם, אולם, גם עליהם מוטלת החובה לנהוג בהגינות, בתום לב ובניקיון כפיים.

ד. מחד, העידה התובעת כי נוצר קשר בינה לבין מר שי כהן מארגון כוח לעובדים ביום 28/6/12, והיא הצטרפה לכוח לעובדים ביום 4/7/12.
מאידך, מעדותה עלה בבירור, כי בין יום 28/6/12 ליום 3/7/12 הצטרפו לכוח לעובדים 1,050 עובדים, למעלה ממחצית מעובדי הרכבת (עמ' 32- 31 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).
אם אכן בימים ספורים אלו חתמו 1050 עובדים על מעברם מההסתדרות לכח לעובדים, הרי מכאן ניתן ללמוד על ההתגודדויות והפעילות הרבה שרחשה במתחמי הרכבת תוך כדי פגיעה בתפקוד השוטף של העבודה.
עלינו לזכור, כי היתה קיימת תחרות סוערת בין כח לעובדים לבין ההסתדרות על יצוג עובדי הרכבת ובמסגרת תחרות זו מטרת התובעים היתה לטרפד את המו"מ הקיבוצי שניהלה ההסתדרות עם הנהלת הרכבת.

ה. אמנם, התובעת העידה, כי העובדים עברו לכוח לעובדים ללא כל מעורבות שלה (עמ' 35 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12), אולם, ממנשר מיום 12/7/12 שהפיצה התובעת לעובדי הרכבת עולה בבירור מעורבותה בקיום אסיפות הסברה עם כוח לעובדים, וקריאתה להכרה בו כארגון היציג של עובדי הרכבת (נספח 50ג לתצהירו של מר הדרי מיום 13/9/12; ראה בנוסף נספחים 50א- 50ז לתצהירו של מר הדרי מיום 13/9/12).

ו. כך גם העידה התובעת, כי היא לא פעלה לכינוס אסיפות עובדים עם כוח לעובדים (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12), אולם במכתב מיום 2/9/12 לעובדי הרכבת, שנשלח מכתובת המייל של התובעת, הודע בין היתר, על אסיפת עובדים שתיערך באשדוד, ואסיפה נוספת שתערך בקרוב בצפון (נספח 50ז לתצהירו של מר הדרי מיום 13/9/12). כמו כן, במכתב מיום 12/7/12 שהפיצה התובעת לעובדי הרכבת ועליו היא חתומה, נרשם בפתח הדברים: "בימים האחרונים קיימנו אסיפות הסברה יחד עם ארגון "כוח לעובדים" במתחמי החברה" (נספח 50ב לתצהירו של מר הדרי מיום 13/9/12).
התובעת טענה בעדותה שהמכתב הופץ מכתובת המייל שלה, כאשר קיבלה אותו מעובדת אחרת, היא הפיצה אותו הלאה, והיא לא הייתה שותפה לכתיבת המכתב (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).
טענה זו של גב' גילה אדרעי
קשה לנו לקבל. לא התרשמנו מהתובעת כאחת שמובלת, אלא אותה עת היא חיפשה להוביל את המאבק בדרך לוחמנית.
ז. התרשמנו שלאחר הדחתם מוועד העובדים על ידי ההסתדרות, התובעת והתובע פעלו במתחמי הרכבת, תוך התססת וליבוי הרוחות-
- ביום 28/6/12, לאחר הדחתה של התובעת מהוועד על ידי ההסתדרות, התכנסה ישיבת ועד, בנוכחות התובעת, 41 מחברי הוועד, ב"כ התובעת בהליך שלפנינו- עו"ד פעיל
, ונציגי כוח לעובדים בחדר האוכל ברכבת (עמ' 36 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).
- התובעת הפיצה לעובדי הרכבת מנשרים ומיילים בהם טענות קשות כנגד מר אבי אדרי, כנגד ההסתדרות וכנגד הרכבת (נספחים 50א- 50ז לתצהירו של מר הדרי מיום 13/9/12).
- על אף טענות התובעים, בדבר אי התרת כניסת נציגי ארגון כוח לעובדים למתחמי הרכבת, כאשר הדבר מהווה פגיעה בזכות ההתארגנות, מעדותו של מר שי כהן מכוח לעובדים עלה בבירור, כי בתקופה שמיום 28/6/12 ועד ליום 3/7/12 הם נכנסו בשעות העבודה מספר פעמים לאתרי הרכבת:
"בכל יום בימים האלה עסקנו בצירוף עובדים ברכבת ישראל לארגון כוח לעובדים, במגוון אתרי העבודה של הרכבת ובעיקר בהסברה ותמיכה לעשרות עובדים, חברי ועדים ואחרים, שעשו את רוב הפעילות בפועל של החתמת חבריהם לעבודה" (עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 12/10/12).
- מעדותו של מר שי כהן עלה בבירור, כי נציגי כוח לעובדים ביקשו להיכנס למתחמי הרכבת לצורך פעילות ארגונית, כאשר הדבר לא נעשה בתיאום עם הנהלת הרכבת, הפגישות נעשו בשעות העבודה השוטפות, ולא רק בשעות ההפסקה של העובדים (עמ' 31- 29 לפרוטוקול הדיון מיום 12/10/12).
ח. בתצהירו טען מר שי כהן מכוח לעובדים, כי קיימים עשרות מקרים של עובדים, אשר דיווחו על איומים, הפליה פסולה בהליכי משמעת וכדומה. עם זאת, בתצהירו של מר טל, וכן, בעדותו לפנינו, לא פורטו מקרים אלו. אמנם, לטענתו של מר כהן, מקרים אלו לא פורטו בשל החשש בפגיעה באותם העובדים, אולם, יש לשים לב לכך שלטענתו ולטענתה של התובעת במעמד עדותו, היו עובדים שכן הסכימו לחשיפה (עמ' 41- 32 לפרוטוקול הדיון מיום 12/10/12).

ט. זאת ועוד, התרשמנו שלתובעים קושי מהותי בקבלת מרות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שניתן ביום 15/7/12.
- כפי שהודגש שוב ושוב, ביום 15/7/12 קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי הרכבת, ועל כל ארגון עובדים אחר, מניעות מהעלאת טענת יציגות נוגדת לפחות למשך שנה מיום חתימת הסכם קיבוצי בין ההסתדרות לבין הנהלת הרכבת.
למרות זאת, בבקשת הצד בסכסוך קיבוצי שהגישו התובעים ביום 5/8/12, בפתח הדברים עמדו על מטרתם להביא להחלפת היציגות ברכבת, ולשם כך, מבקשים הם לפעול במתחמי הרכבת.
וכך גם בסיכומיהם, הפליגו התובעים בטענות בדבר מהלכי התארגנות אישית ראשונית, ארגון פורץ וכדומה.
- בסיכומיהם, העלו התובעים לראשונה טענותיהם בדבר עילות תביעה חדשות; בקשות לביטול הליכי המשמעת שננקטו כנגד התובעת והתובע וביטול תוצאות ההליכים- כל זאת, בעת שהם ניהלו ומנהלים הליכים משפטיים נפרדים בעילות אלו.
ונפנה בעניין זה, להצהרת של ב"כ התובעת לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13:
"בשם חברי עו"ד יפה
ובשמנו אני מבקשת לציין, כי בהסכמה דיונית שהוצגה בדיון הראשון בפני
בית הדין, סוכם שנושא ההליכים המשמעתיים ותוצאותיהם ידנו רק לאחר שתתגבשנה מסקנות סופיות על ידי הנתבעת. כרגע זה מצוי סמוך לפי החלטה של ועדה, זה שלב הערעור על ההחלטה המקורית. זה עומד בכך שהיתה אמורה להתקבל החלטה וההסתדרות והרכבת ביקשו אורכות ואנחנו מחכים להחלטה.
אני מבקשת להפריד בין שאלות של עצם הזימון, תוכנו והעיתוי שלו" (ש' 10- 5, עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/13).
מדוע אם כן, ביקשו התובעים לראשונה בסיכומים להורות על ביטול הליכי המשמעת שננקטו כלפיהם וביטול תוצאותיהם?
וכל זאת, בעת שמנהלים הם הליכים מקבילים בעניין.

51. סיכומם של דברים:
מאותו מועד בו השעתה ההסתדרות את גילה אדרעי
ואת שי טל
מתפקידם בוועד עובדי הרכבת – 27/6/12 (כשהם הודחו סופית על ידי ההסתדרות מתפקידים אלו ביום 1/7/12) הם חברו לכח לעובדים ונוצרה תחרות סוערת בין שני ארגוני העובדים על יציגות עובדי הרכבת.

עלינו לזכור, כי המדובר בעיצומה של תקופה בה התנהל מו"מ קיבוצי בין ההסתדרות לבין הנהלת הרכבת לצורך חתימה על הסכם קיבוצי, הכל בהתאם למתווה שנקבע על ידי בית הדין האזורי לעבודה בת"א. (סק' 16423-06-12).

הסערה שהתחוללה במתחמי הרכבת לאחר שהתובעים הודחו על ידי ההסתדרות מתפקידם בוועד וחברו לכח לעובדים, הוכחה באופן ברור, עליה גם העיד שי כהן – מזכיר ארגוני של כח לעובדים. (ראה עדותו של שי כהן עמ' 29 שורה 8 לפרוטוקול הדיון).

בימים ספורים בלבד, בין 28/6/12 עד 3/7/12 החתימו התובעים 1,050 עובדים שהצטרפו לכח לעובדים וזאת מתוך 2,063 העובדים שמועסקים ברכבת.

אין ספק שבמסגרת סערה זו שעוררו התובעים במתחמי הרכבת, הם יצרו התגודדויות של עובדים, תוך כדי כניסות של אנשי כח לעובדים אל תוך מתחם הרכבת – ללא כל תיאום עם ההנהלה (ראה דבריו של שי כהן עצמו עמ' 28 שורה 22 לפרוטוקול).

מטרתם של התובעים היתה ברורה – תחרות על יציגות העובדים ברכבת ישראל שכלל מאבק בהסתדרות וניסיון להחליש את כוחה ולטרפד את ההידברות והליכי המו"מ שהתקיימו בין ההסתדרות לבין הנהלת הרכבת לצורך חתימה על הסכם קיבוצי.
אכן, הזכות לחופש ההתארגנות קיבלה מעמד של זכות חוקתית, אך זכות זו צריכה ואף חייבת להתאזן עם צרכי העבודה.

נקודת האיזון בין הזכות לחופש ההתארגנות לבין צרכי העבודה ברכבת ישראל נקבעה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שניתן ביום 15/7/12 (סב"א 9685-07-12).

בית הדין הארצי קבע כאן באופן מפורש תקופת מניעות שיצרה מחסום בפני
כח לעובדים להתחרות בהסתדרות ולהעלות טענות של יציגות נוגדת לתקופה מסוימת וברורה, הכל מתוך מגמה לייצב ולהרגיע את הסערה שהתחוללה ברכבת.

לצערנו, התובעים לא קיבלו על עצמם את קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 15/7/12, שהינה כי כן, כבר בעתירתם זו שלפנינו אשר הוגשה ביום 7/8/12, נרשמו הדברים הבאים:

"7. מכאן מוגשת בקשה זו, כבקשת צד לסכסוך קיבוצי לאור מטרת המבקש 1 להביא להחלפת יציגות מיד לאחר החתימה על הסכם קיבוצי עם המשיבה 1 .בכדי לממש מטרה זו, המבקש 1 נדרש לפעול בשטח ולקבל הזדמנות נאותה לארגן את עובדי המשיבה וכן לשמור על התארגנות זו. לכן, בקשה זו, הוגשה משום שהמשיבה פעלה ופועלת להפריע ולהקשות על המבקש 1 לפעול באמצעות התנכלות במבקשים 2 ו- 3 שהינם מובילי ההתארגנות מטעם המבקש 1 בקרב עובדי המשיבה..."

52. אין ספק שהתובעים הובילו כאן מדיניות לוחמנית גלויה ומוסוות שמטרתה לטרפד את המו"מ הקיבוצי שהתנהל בין ההסתדרות לבין הנהלת הרכבת.

התנהלות זו של התובעים יכולה היתה להביא לפגיעה קשה ואף הרסנית בצרכי העבודה של הרכבת וביציבותו של מקום העבודה.

עד ליום 15/7/12 – המועד בו נקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, נקודת האיזון בין הזכות לחופש ההתארגנות לבין צרכי העבודה, פעלה הנהלת רכבת ישראל בתנאי חוסר ודאות. היא ניהלה מו"מ קיבוצי עם ההסתדרות לפי מתווה שנקבע בבית הדין האזורי לעבודה בת"א ולפתע, בעיצומו של מו"מ זה, פרצה התחרות בין ההסתדרות לבין כח לעובדים כך שכלל לא היה ברור באותה נקודת זמן מי הצד השני של ההנהלה למו"מ זה והאם ההסכמות שהושגו קודם לכן ירדו לטמיון?

יש לראות בחומרה את התנהלות התובעים, שימים ספורים לאחר 15/7/12 – המועד בו ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שקבע תקופת מניעות מפורשת, הם עדיין מנסים באופן מובהק להתחרות על יציגות העובדים ברכבת ישראל בתוך תקופת המניעות.

53. אך לא פחות חמורים הם האמצעים בהם נקטה הנהלת הרכבת "להרגיע" את גילה אדרעי
ושי טל
.

באותה תקופה קצרה בה פעלה הנהלת הרכבת בחוסר ודאות ולפני שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 15/7/12, כשההנהלה לא ידעה מי הפרטנר שלה במו"מ הקיבוצי האם זו נשארת להיות הההסתדרות או שמא כח לעובדים, שכרה הנהלת הרכבת שירותיו של חוקר פרטי שהתחקה אחר גילה אדרעי
ושי טל
בניסיון לאתר פעילות ארגונית שלהם.

עובדה זו התגלתה לנו אך ורק תוך כדי ההתדיינות בתיק ובהליך העיקרי שהגישו התובעים לא נתבקש סעד כלשהו בגין דברים חמורים אלו, אף לא נתבקש תיקון כתבי בית הדין על ידם.
מצד אחד, איננו פוסקים כל סעד לטובת התובעים, הן משום הביקורת שיש לנו על ההתנהלות שלהם והן משום שהדברים החמורים באמת, כגון מעקב אחר פעילות ארגונית של עובדים באמצעות חוקר פרטי, לא הופיעו בבקשת צד בסכסוך קיבוצי, אך יחד עם זאת לא ניתן לתת הכשר להתנהלות כזו של מעסיק המצמיד חוקר פרטי לעובד לא משום שהוא חושד, כי העובד חלילה גנב או ביצע פשע חמור אחר במקום העבודה, אלא רק משום שהמעביד מבקש להתחקות אחר הפעילות הארגונית שמבצע אותו עובד.

54. יש כאן מידה לא מבוטלת של היתממות מצד הנהלת הרכבת המנסה להציג את הפעלת החוקרים הפרטים, כביכול רק לצורך מעקב אחר התגודדויות לא תקינות של העובדים בשעת העבודה במתחמי הרכבת.

ההתגודדויות של העובדים בוצעו בחצרי הרכבת, הגדושות במצלמות ולשם גילוי התגודדויות אלו הרכבת לא היתה צריכה להפעיל חוקר פרטי.

הנהלת הרכבת שכרה שירותיו של חוקר פרטי שפעל לאיתור פעילותם של גילה אדרעי
ושי טל
והמדובר בפעילות ארגונית שאותה עת הנהלת הרכבת לא ידעה מי הארגון היציג ברכבת, שכן מדובר באותם ימים לפני 15/7/12 – המועד בו ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

55. איתור ודיכוי התארגנות עובדים באמצעות משרדי חקירות לצורך התחקות אחר העובדים בשיטות של שירות בטחון חשאי המופעלות על ידי המעסיק, אינן דרכים לגיטימיות.

56. בטרם סיום נציין, כי ההסתדרות צורפה להליך בהתאם להחלטתו של בית הדין מיום 5/8/12 והיא לא נתבעה על ידי התובעים.

בשעתו החלטנו לצרף את ההסתדרות כצד להליך משום שטענת התובעים היתה, כי הנהלת הרכבת יחד עם ההסתדרות עשו קנוניה כנגד התובעים.

מאחר וממילא לא התבקש סעד כלשהו כנגד ההסתדרות התביעה כנגדה נדחית.

57. כך גם יש לדחות את התביעות כנגד הנתבע 2- מר ירון הדרי
, והנתבע 3- מר בועז צפריר- משלא הוכחה התביעה האישית שהוגשה כנגדם וקשה לראות מדוע מלכתחילה צורפו באופן אישי כנתבעים לתביעה.

58. מעבר לפגמים שפרטנו לגבי התנהלות שני הצדדים, איננו רואים מקום ליתן סעד אופרטיבי כלשהו.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ד, (02 אוקטובר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


חיים דרור
נציג עובדים
אלכס קוגן
– שופט

יוסף הלפרין
נציג מעסיקים
1 מתוך 34









סק בית דין אזורי לעבודה 6916-08/12 כח לעובדים ארגון דמוקרטי, גילה אדרעי, שי טל נ' רכבת ישראל בע"מ, ירון הדרי, בועז צפריר ואח' (פורסם ב-ֽ 02/10/2013)