פסקי דין על אברהם גבאי | פסקי דין על אבי אטיאס |

5157/04 בש     18/10/2004




בש 5157/04 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי,אבי אטיאס




בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
בש 005157/04


בפני
:
כב' השופט י. גריל

תאריך:
18/10/2004


בענין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ
פרקליטות מחוז חיפה

המבקשת

- נ ג ד-


1. אברהם גבאי

ע"י ב"כ עו"ד ד. יפתח

2. אבי אטיאס



ע"י ב"כ עו"ד
א. חימי

המשיבים

החלטה

א. ביום 8.10.04 הגישה המבקשת כתב אישום כנגד שני המשיבים בו נטען שבתאריך 20.9.04 קשרו שני המשיבים קשר יחד עם שניים נוספים (להלן: "האחרים"), לחטוף ולסחוט את אבי יוספי (להלן: "המתלונן"), בקשר לחוב כספי שחייב המתלונן על פי הנטען לחברת נורדן, שהמשיב מס' 1 רכש אותה לפי טענתו.

במסגרת הקשר התקשר המשיב מס' 1 אל מג'ד אל שייך (להלן: "מג'ד"), שמוכר למשיב מס' 1 מתוך עסקים משותפים, וביקש להיפגש איתו בתחנת דלק שבמג'ד אלכרום. שני המשיבים, והאחרים, נסעו ביום 20.9.04 ברכב מיצ'ובישי פג'רו קינג מאזור ירושלים לאזור הצפון כשהמשיב מס' 2 נוהג ברכב והם נפגשו עם מג'ד בתחנת הדלק, ושם גם אמר המשיב מס' 1 למג'ד שהוא, המשיב מס' 2 והאחרים, מחפשים את המתלונן בגין חוב כספי שהמתלונן חב למשיב מס' 1.

המשיב מס' 1 ביקש ממג'ד להראות להם היכן ממוקם עסקו של המתלונן על מנת שהם יוכלו לסחוט מן המתלונן כספים באיומים. מג'ד, יחד עם אדם נוסף, נסעו ברכב של מג'ד והובילו את המשיבים והאחרים למקום עסקו של המתלונן בכרמיאל מתוך כוונה לחטוף ולסחוט את המתלונן. בשעה 14:00 או בסמוך לכך, הגיעו המשיבים והאחרים, בהדרכתו של מג'ד, לחנותו של המתלונן בשם "ביג זול" שבקניון העיר בכרמיאל מתוך כוונה לסחוט כספים מן המתלונן.

מג'ד זיהה עבור המשיבים והאחרים את המתלונן בחנותו והציג למתלונן את המשיבים והאחרים כשותפיו. המשיב מס' 1 אמר למתלונן שהוא חייב להם 450,000 ₪ וכי שותפו של המתלונן, חנניה בן חנן, חייב 880,000 ₪. המשיבים והאחרים דרשו את הכסף מן המתלונן על אתר ואיימו עליו שאם לא ימסור להם את הכספים "יהיה בלאגן".

המתלונן טען שהוא אינו חייב כסף לאיש והוא אינו מכיר את המשיב מס' 1. המתלונן חשש מן המשיבים והאחרים וממג'ד ורצה למנוע מהומה בתוך החנות ולכן הוביל את החבורה מחוץ לחנות. בהיותם בחוץ שאל המשיב מס' 1 את המתלונן כיצד בדעתו לשלם את הכסף ואיים עליו שאם לא ישלם הוא יקח לו את הכסף. המתלונן מתוך פחד מפני הנאשמים והאחרים, ומג'ד, טען שהעסק איננו שלו. או אז החלו המשיבים והאחרים בסיועו של מג'ד לתקוף את המתלונן ודחפו אותו, למרות התנגדותו, לתוך הרכב והשכיבו אותו ברכב, בכוונה לחטוף אותו כדי לסחוט ולאיים עליו.

המשיבים והאחרים חטפו את המתלונן בכך שכפו עליו בכח ללכת מן המקום בו הוא נמצא ונסעו עימו מן המקום ברכב, בניגוד לרצונו, תוך שהם מאיימים עליו במהלך הדרך שישתוק או שיחסלו אותו.

המשיבים והאחרים נסעו במהירות אל מחוץ לכרמיאל ונעצרו בחורשה באזור מכמנים שם יצאו מן הרכב. המשיבים דרשו לקבל מן המתלונן את הכסף עוד באותו יום, או את שוויו בסחורה מן החנות, ואיימו עליו שאם לא ישלם זה ייגמר הרבה יותר גרוע ובפעם הבאה זה ייגמר בדם, כדבריהם. כמו כן הזהירו את המתלונן שלא יערב את המשטרה אחרת הוא ומי שמסביבו ייפגעו.

נטען בכתב האישום שהמשיבים עשו זאת מתוך כוונה לסחוט את הכספים מן המתלונן.
מג'ד נותר ליד החנות והתקשר בהמשך למשיב מס' 1 ומסר לו שהמשטרה הגיעה למקום. מששמע זאת המשיב מס' 1 ממג'ד, אמר המשיב מס' 1 למתלונן שכדאי לו לשלם את החוב אחרת זה יפגע במשפחתו, והוסיף שהוא נותן למתלונן 24 שעות לשם כך. בהמשך הסיע המשיב מס' 2 את המתלונן לאיזור התעשיה בכרמיאל ושחרר אותו, כשהשאר ממתינים לשובו בחורשה.

טענת המבקשת היא שבמעשים אלה קשרו המשיבים והאחרים קשר לעשות פשע, חטפו את המתלונן כדי לסחוט ולאיים עליו, וזאת תוך כדי שתקפו אותו בצוותא שלא כדין, וכן איימו על המתלונן בעל פה ובהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו, במשפחתו וברכושו, והטילו עליו אימה וזאת כדי להניעו לעשות מעשה.

המבקשת מייחסת למשיבים את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק עונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372 + סעיף 29 לחוק העונשין, סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא + סעיף 29 לחוק העונשין, וכן תקיפות שונות בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 381 + 382 (א) + סעיף 29 לחוק העונשין.

ב. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. בבקשה נטען שקיימות כנגד המשיבים ראיות לכאורה לביצוע העבירות ובכללן: קלטת וידאו המצביעה על נוכחותם של המשיבים במקום הארוע, עדויות המתלונן, עדויות שותף של המשיבים ועדים נוספים הקושרים את המשיבים למקום ביצוע העבירה ולמעשים המיוחסים להם. בנוסף איכונים על הפלאפונים של המשיבים הקושרים אותם למקום ביצוע העבירה ועדויות על הימצאות הרכב בו נוהגו המשיבים במקום ביצוע העבירה.

נטען בבקשה שלפי סעיף 21 (א) (1) (ב) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, מקימים מעשיהם של המשיבים יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא לסיכון חיי המתלונן ולסיכון הציבור. המתלונן, כך נטען, פוחד מן המשיבים עד כי סירב לשתף פעולה עם המשטרה בתחילתה של החקירה, וסירב לערוך עימם עימות. המשיבים גם איימו במהלך האירוע על המתלונן שלא יפנה למשטרה.

בנוסף, כך נטען, קיים חשש לשיבוש הליכי משפט לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), בגין אופיים המסוכן של המשיבים כעולה מחומר החקירה, וכן משום ששניים מן השותפים של המשיבים טרם אותרו.

למשיב מס' 1 הרשעות קודמות רבות, הוא ריצה בעבר מאסרים בפועל, בין היתר, בגין סחיטה באיומים ומאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו בגין ביצוע עבירה דומה הסתיים כעשרה ימים לפני ביצוע העבירה נשוא הדיון כאן.

כאן אוסיף ואציין שהבקשה למעצרו של מג'ד אל שייך, שהואשם בסיוע למשיב מס' 1 ולאחרים לסחוט את המתלונן באיומים ולחטוף אותו, נדונה בפני
י ימים מועטים קודם לכן, במסגרת ב"ש 5159/04, וביום 15.10.04 ניתנה על ידי החלטה שלפיה קיימות בידי התביעה ראיות לכאורה, להוכחת האישומים שמייחסת המבקשת למג'ד אל שייך, וכן קיימת עילת מעצר, והוריתי על שחרורו של מג'ד אל שייך בערובה בתנאי חלופת מעצר כפי שפורטו באותה החלטה.

ג. בדיון שהתקיים בפני
י, בעניינם של המשיבים, ביום 15.10.04, הגישה ב"כ המבקשת תמצית טיעון המתייחסת לראיות לכאורה הקיימות בחומר החקירה וכן לענין עילת המעצר, ובנוסף הוגש לעיוני חומר החקירה.

ב"כ המשיב מס' 1, עו"ד ד. יפתח
, הגיש אף הוא טיעון בכתב בכל הנוגע לסיכום חומר הראיות, כך גם עשה בא כוחו של המשיב מס' 2, עו"ד א. חימי
. עוד ובנוסף הגישו בפני
י באי כח הצדדים תקציר פסיקה ואסמכתאות והוסיפו טיעונים בעל פה, כשבנוסף גם הוצעה בפני
חלופת מעצר לגבי כל אחד משני המשיבים ושמעתי את הערבים המוצעים לגבי כל אחד משני המשיבים.

ד. ב"כ המבקשת מציינת שביום הארוע, מיד לאחריו, הגיע המתלונן (מר אבי יוספי) לתחנת המשטרה ומסר את הודעתו הראשונה (מיום 20.9.04) בה תיאר שחבורה של אנשים הגיעו כדי לדבר עימו ובהמשך דחפו אותו בכח לגי'פ ואמרו לו שהם רוצים כסף. בהודעה זו טען שהוא איננו מכיר את המעורבים אך מסר את המספר של הג'יפ המעורב.
באותה הודעה טען שהוא איננו יודע מי הם המעורבים ומה שמותיהם, וכי הוא אינו מכיר אותם. לטענת התביעה אמר המתלונן שהוא אינו מכיר את המעורבים מפאת חששו.

לעומת זאת, בהודעה מיום 27.9.04 פירט המתלונן את הארוע כולו, ציין שהמשיב מס' 1 ניהל את מירב השיחה, וכי ארבעה הכניסו אותו בכח לרכב (עמ' 1 להודעה מיום 27.9.04, החל משורה 15, עמ' 2, החל משורה 13 ועמ' 3, החל משורה 11).

בהודעה נוספת שמסר המתלונן, ביום 28.9.04, זיהה המתלונן בתקליטור (שבאמצעותו ניתן לראות את הצילומים שצילמה המצלמה של מקום העסק), את המשיב מס' 1 ולגביו ציין שהלה היה הדובר העיקרי וכי המשיב מס' 1 דחף אותו לתוך הרכב וישב מאחור ביחד איתו במהלך הארוע, עמ' 2 של ההודעה מיום 28.9.04, שורות 13-5.

בעמ' 2 של אותה הודעה, שורות 15-14, זיהה המתלונן את המשיב מס' 2 כמי שנהג ברכב בזמן החטיפה וכמי שהחזיר את המתלונן לאחר מכן.

שותפו של המתלונן בחברה שעוסקת בדלקים, אמנון גולסטני, מספר בהודעתו מיום 28.9.04 שבערך כמחצית השנה לפני הארוע נשוא הדיון, הגיע המשיב מס' 1 לפנצ'ריה של גולסטני בחדרה, ואמר שהוא רכש את חברת נורדן וכי גולסטני חייב לו כסף. לאחר מכן התנהלו מספר שיחות טלפוניות בין השניים שהיו ברוח טובה, ואולם, בשיחת הטלפון האחרונה החל המשיב מס' 1 לדבר בטונים גבוהים (עמ' 1 שורה 21 של הודעת גולסטני, מיום 28.9.04, ועמ' 2 רישא).

ב"כ המבקשת מפנה גם להודעת גולסטני מיום 22.9.04 ששוחח בפלאפון עם המתלונן במהלך הארוע, כשהמתלונן אומר לגולסטני בתשובה לשאלתו האם הכל בסדר:

”בינתיים כן, ודיבר בפחד אדיר ובחוסר בטחון מוחלט.... ”

גם בהמשך כשהמתלונן כבר היה בדרך חזרה לאחר הארוע, מציין גולסטני שהמתלונן עדיין דיבר בפחד אדיר (עמ' 1 סיפא ובעמ' 2 רישא בהודעה מיום 22.9.04).
ב"כ המבקשת מפנה להודעות שמסר מג'ד אל שייך שמואשם כאמור כבר לעיל, בכך שסייע למשיבים לסחוט את המתלונן באיומים ולחטוף אותו. בהודעה הראשונה מיום 20.9.04 טען מג'ד אל שייך שהגיע לחנות כדי לפגוש אדם אחר ואז הבחין במספר אנשים שהחלו להתווכח עם המתלונן. בהמשך היו איומים הדדיים ביניהם ובשלב מסויים העלו את המתלונן לרכב מסוג ג'יפ, ומג'ד טען שניסה להפריד בין המתלונן לתוקפים. בעמ' 6 של אותה הודעה, מסר שהוא יודע מי חטף וכי תפקידו היה להוביל את החוטפים לעסקו של המתלונן, וכשנשאל מי הם האנשים שמר על זכות השתיקה.

בהודעה נוספת של מג'ד אל שייך, מיום 3.10.04, סיפר שהמשיב מס' 1 התקשר אליו וביקש שיגיע לתחנת הדלק במג'ד אל כרום וכאשר הגיע לתחנה שאל המשיב מס' 1 את מנהל התחנה, מרזוק, בנוכחות מג'ד, היכן עובד המתלונן, מרזוק השיב שאיננו יודע ואז קרא למתדלק העובד בתחנה בשם מנסור שעבי וביקש ממנו שיילך עם המשיב מס' 1 ויראה לו היכן מקום העסק של המתלונן. מכיוון שלא היה מקום בג'יפ של המשיב מס' 1 הסיע מג'ד את מנסור שעבי ברכבו לכרמיאל וכשהגיעו למקום העסק הציג מג'ד בפני
המתלונן את המשיב מס' 1.

בעמ' 3 של ההודעה מיום 3.10.04 מספר מג'ד שהמשיב מס' 1 אמר לו שיש התחשבנות בינו לבין המתלונן ולכן הוא רוצה לפגוש אותו (שורה 11 ואילך, בעמ' 3 של אותה הודעה). בעמ' 33 של התמליל סיפר מג'ד שניסו בכח למשוך את המתלונן לתוך הרכב, ובעמ' 35 של התמליל מספר מג'ד:

”הוא (מן האמור קודם לכן עולה שהכוונה למשיב מס' 1 - י. ג.) היה מרחוק - מדבר איתו אומר לו אהה אתה חייב 420 ואיך אתה רוצה לשלם את החוב - התחיל לדבר איתו. ואז התארגנו שניים ואז במכה כך דחפו אותו כך לג'יפ.... ”

משנשאל מג'ד ציין שאחד תפס את המתלונן מן הצוואר ומשך אותו לכיוון הג'יפ (עמ' 35 סיפא - 36 רישא של התמליל).

בהמשך עמ' 36 של התמליל מוסיף מג'ד שבשלב מסויים אמר המתלונן שהוא יעלה לבד לג'יפ.

ב"כ המבקשת מפנה לעדות משגיח כשרות בעסק בשם דודו אל פלס שמספר בהודעתו מיום 20.9.04, עמ' 1, ש' 9-7, שהוא יצא לרמפה וראה את המתלונן מוקף אנשים המנסים להכניסו לרכב בכח כשהוא מתנגד לכך.

הקב"ט של מקום העסק מוחמד גנאמי, מספר בהודעתו מיום 20.9.04, בעמ' 1, ש' 9:

”ירדו למטה מהרמפה כולם, כל החבורה שלהם ודחפו לפתע את אבי לרכב”

ובאותו עמ' שורה 16-15:
”אני אמרתי לבחור בשם רמון שאלו בחורים שיש להם אש בעיניים והם מסוכנים”

המתדלק מתחנת הדלק במג'ד אל כרום שנסע עם מג'ד אל שייך למקום העסק כדי לאתר את המתלונן מספר בהודעתו מיום 3.10.04, עמ' 3, שכאשר עמד בחוץ, במקום העסק והדליק סיגריה, הגיע אדם בריצה וצעק לשומר להביא נשק, מנסור רץ לעבר הצד השני:

”ואז ראיתי את מג'ד אל שייך ליד המרצדס הלכתי לכיוון שלו והוא אמר אנשים חטפו את הבן אדם... ” (שורות 27-25, בעמ' 3 של ההודעה הנ"ל).

ב"כ המבקשת מפנה גם להודעתה של גב' לייקה הררי תושבת מכמנים מיום 21.9.04, המספרת על כך שיום קודם לכן בשעות הצהרים כשיצאה מפתח ביתה, ראתה ג'יפ סגור בחניה וכן שמעה קולות בגבעה שמעל ביתה, והיא ניגשה לשם ברגל וראתה ארבעה גברים מדברים, ובעמ' 2 של ההודעה, ש' 16-13, אמרה:

”הם דיברו בקול רם לא התווכחו אך דיברו בקול רם לא בצעקות אבל מהסגנון בטון הדיבור אני התרשמתי שיש ביניהם איזשהי התרחשות. לא היה דיבור נינוח”

בהמשך הסבירה שקצב הדיבור היה די נמרץ וזה עורר בה רושם שמשהו מתרחש ביניהם .

בנוסף מצביעה ב"כ המבקשת על כך שהמשיבים נראים בבירור בתקליטור הצילום של החנות בזמן האירוע, ומן האיכון שבוצע על הפלאפון של המשיב מס' 1 עולה שהוא היה באזור ביום הארוע.

מעדות מנסור שעבי, מיום 3.10.04, עולה שהג'יפ שבו נסעו המשיבים שייך למשיב מס' 1, וכי ביום הארוע היה המשיב מס' 1 עם הג'יפ בתחנת הדלק במג'ד אל כרום כשבתוכו מספר אנשים כולל הנהג הקבוע, שתמיד מגיע עם המשיב מס' 1 (עמ' 3 של ההודעה, ש' 18 ואילך, וכן בעמ' 6 של אותה הודעה).

הבעלים של תחנת הדלק מרזוק, אומר בהודעתו מיום 3.10.04, שהמשיב מס' 1 מגיע אליו בג'יפ קינג קצר בצבע שחור, וכן הוא מתאר את הנהג של אותו רכב. בעמ' 4 סיפא - עמ' 5 של אותה הודעה, מוצג בפני
מרזוק תקליטור הצילום מהחנות והוא מזהה את המשיב מס' 1 וכן את המשיב מס' 2 כמי שמשמש כנהג של המשיב מס' 1.

עוד מציינת ב"כ המבקשת שהמשיבים נתפסו יחדיו כשהם בדרכם לרכב וברכב נתפס דו"ח על שמו של המשיב מס' 2.

עוד טוענת ב"כ המבקשת ששני המשיבים לא שיתפו פעולה עם המשטרה ולא מסרו גירסה בתיק למרות שהוצגו להם ראיות הקושרות אותם לזירה ולמעשים המיוחסים להם והם נחקרו ארוכות על מנת לאפשר להם למסור את גירסתם. המשיב מס' 1 אמר בהודעתו הראשונה מיום 28.9.04, שאת שיש לו לומר הוא יאמר בבית המשפט ובהמשך שתק לאורך החקירה.
בהודעה מיום 4.10.04 ביקש המשיב מס' 1 שהמתלונן יובא לעימות עימו, אך סירב להשיב לשאלות החוקרים בקשר לארוע וכן לא הגיב כשהראו לו את התקליטור הקושר אותו למקום.

העימות עם המתלונן לא נערך, לטענת ב"כ המבקשת בשל סירוב המתלונן עקב חששו מן המשיב. בעימות שבין המשיב מס' 1 למג'ד אל שייך סירב המשיב מס' 1 ליטול חלק, קם ודרש לצאת מן החדר.

המשיב מס' 2 השיב על חלק מן השאלות שנשאל, הרחיק את עצמו מן הארוע, טען שלא היה בכרמיאל ולא היה בצפון כשנה (עמ' 2 של ההודעה מיום 28.9.04), והכחיש הכרות עם המשיב מס' 1 (עמ' 4 של ההודעה מיום 28.9.04).

ה. ב"כ המשיב מס' 1 טוען הן בטיעונים שהוגשו בכתב, לרבות הטיעון בעל פה, מיום 15.10.04, שעל פי חומר הראיות המתלונן לא נחטף אלא עלה מרצונו לרכב ולא נפגע ולא נזקק לטיפול רפואי, ולא טען שלמישהו היה נשק. כמו כן בהגיעם לחורשה במכמנים התווכח המתלונן עם המשיב מס' 1 וטען שהוא לא חייב לו כסף, ומכאן שלא נראה כי המתלונן חשש לחייו. גם מהודעת גב' לייקה הררי עולה שלא היו צעקות ולא היתה אלימות.

כמו כן מצביע ב"כ המשיב מס' 1 על עברו הפלילי של המתלונן ועל כך שמדובר, כך ב"כ המשיב מס' 1, במתלונן נוכל המוכר כעבריין מירמה שלמעשה תיכנן לעשות "עוקץ" בסופר מרקט בו החל הארוע על ידי מסירת שיקים דחויים לספקים, והיעלמות לפני פרעונם.

עוד טוען עו"ד יפתח שהמתלונן חייב למשיב מס' 1 כסף רב, וידוע שהמתלונן ביצע "עוקץ" גדול על סוכן דלק ומתנהלת חקירה לגבי כך על ידי מפלג הונאה בצפון (הוגש על כך גם מסמך על ידי הסניגור במהלך הדיון בפני
י).

ב"כ המשיב מס' 2 הגיש גם הוא טיעון בכתב בנוסף לטיעון בעל פה ששמעתי ביום 15.10.04, ולטענתו מעורבותו של מרשו ביום הארוע היתה מינורית לחלוטין והוא שימש אך כנהג הג'יפ, ולא בא במגע ישיר עם המתלונן. כמו כן נכנס המתלונן לרכב מבלי שהופעל כנגדו כח ואיש מן ה"חוטפים" לא נגע בו בדרך כלשהי וגם האיומים שהושמעו כנגד המתלונן לאו איומים הם.

המתלונן לא נפגע בגופו כלל, ולענין מהימנותו יש ליתן את הדעת על עברו הפלילי, לרבות המידע בדבר עיסוקו, על פי הנטען, בעבירות מירמה, ולמעשה גירסתו גם בענין הארוע נשוא הדיון, איננה מהימנה.

המשיב מס' 2, כך טוען עו"ד חימי, על פי חומר הראיות, לא נטל חלק אקטיבי בביצועה של החטיפה הנטענת וחלקו בארועים היה שולי, הוא תפקד כנהג רכב הג'יפ, ולמעשה אין סיבה שלא לייחס למשיב מס' 2 סיוע בלבד כפי שייחסו למג'ד אל שייך.

מכל מקום לא נשקפת מן המשיב מס' 2 כל סכנה לשיבוש הליכי משפט מצידו, והוא נעדר עבר פלילי ושתיקתו בחקירה, לא אמורה לעמוד לו לרועץ שכן הוא למעשה נלחץ מן המעמד ולא ידע כיצד להגיב.

ו. לאחר ששקלתי את טיעוניהם של באי כח שני הצדדים, ולאחר שעיינתי בחומר החקירה, מסקנתי היא שהראיות הקיימות בידי המבקשת די בהן כדי לבסס תשתית של ראיות לכאורה להוכחת האישומים שמייחסת המבקשת למשיבים, כשהאמור בכתב האישום אכן מבוסס על ראיות לכאורה הקיימות בחומר החקירה, ואינני סבור שעלה בידי המשיבים לכרסם כרסום משמעותי בראיותיה הלכאוריות של המבקשת.

לענין זה, כפי שגם ציינתי בהחלטתי בענין מג'ד אל שייך, ב"ש 5159/04, לא נותר בידי אלא להפנות לדברי כב' הנשיא א. ברק בבש"פ 8087/95, זאדה נגד מדינת ישראל
, פ"ד נ'
(2), עמ' 133, בעמ' 150, שם מסביר כב' הנשיא שבשלב הנוכחי של הדיון אין בית המשפט קובע ממצאים מרשיעים או מזכים על פי הראיות המובאות בפני
ו.
על ביהמ"ש לבחון את הערך הראייתי הגולמי הטמון בראיות ואת אפשרות התפתחותם בעתיד, וכן להעריך את הסיכויים הגלומים בראיה, ולקבוע בהתאם לכך האם יש סיכוי סביר שבתום המשפט תיהפך הראיה הגולמית לראיה רגילה שעל פיה ניתן לקבוע את אשמת הנאשם, וכן עיינו בדברי כב' הנשיא בהמשך עמ' 150 (שם):

”אל לו לשופט להביע עמדתו שלו באשר למשקל הראיות ולאמינות העדים. אל לו לנקוט עמדה בשאלה אם על יסוד חומר החקירה הוא היה מרשיע את הנאשם או מזכה אותו. עליו להעריך סיכויים. עליו להניח הנחות באשר לאמון ולמשקל. עליו להיות מודע לאופי הלכאורי של החלטתו. בדיקתו היא מטבע הדברים כללית וכוללנית. עם זאת, עליו להיות רגיש לאפקט הממשי של פסקו. הוא שולח למעצר אדם שאשמתו לא הוכחה, ואשר חזקת החפות עומדת לו”

כאמור, כבר ציינתי לעיל שבתשתית הראייתית המצוייה בחומר החקירה, תשתית שעליה מתבססת המבקשת, אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שמייחסת המבקשת לשני המשיבים, ולא חל בראיות אלה כרסום של ממש.

מובן שלענין מהימנות העדויות יתן דעתו בית המשפט אשר ידון בתיק העיקרי.

ז. עילת מעצר קיימת גם היא. ב"כ המבקשת מצביעה על התעוזה של המשיבים שנכנסו לאור יום למקום עסקו של המתלונן, וגרמו לו להיכנס לרכב ולעזוב את המקום ללא כל חשש מצידם. כמו כן מצביעה ב"כ המבקשת על המידעים הקיימים בתיק ושמלמדים על חשש מפני כוונה לפגוע במתלונן.

עוד ובנוסף מפנה ב"כ המבקשת להודעתו של חנניה בן חמו, מיום 20.9.04, עמ' 15, שורה 7 ואילך, שם הוא מציין כי הוזהר טלפונית שעדיף שישתוק, וכן נאמר לו שהוא צריך להשמיד את הדיסק הקשיח במחשב (הכוונה לתקליטור של העסק שבאמצעותו צולמו האירועים).

הקב"ט מוחמד גנאמי סירב ליטול חלק במסדר זיהוי, ואמר בהודעתו מיום 27.9.04, עמ' אחרון:

”אני מפחד זה כמו בטקסס ואני לא רוצה..... מה שראיתי אני נתתי חקירה ואני לא רוצה לזהות ולהאשים בן אדם ואח"כ אני אשלם על זה כל החיים שלי ושאנשים האלה יפגעו בי, אני ראיתי מה הם עשו וזה כמו מאפיה ואני לא רוצה להתעסק איתם”

גם מן ההודעות שמסר המתלונן עולה שהוא חושש, עיינו בהודעה מיום 20.9.04, עמ' 5 סיפא.

בנוסף מצביעה ב"כ המבקשת על כך ששניים מן המעורבים בפרשה טרם אותרו.

בשים לב לכל האמור לעיל עולה שקיימת עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (א) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), דהיינו, חשש לשיבוש הליכי משפט או השפעה על עדים, וכן סעיף 21 (א) (1)(ב), דהיינו, חשש לסיכון בטחונו של אדם.

העולה מכל האמור שהוכח קיומן של ראיות לכאורה, וקיימת עילת מעצר.

ח. לפי סעיף 21 (ב) (1) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים ), תשנ"ו-1996, לא יורה בית משפט על מעצר עד תום ההליכים אלא אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

למשיב מס' 1 (כבן 38 כיום) הרשעות קודמות רבות (24 הרשעות) בגין עבירות אלימות ורכוש, והוא גם ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל.

יצויין גם שבבש"פ 1250/99, החלטה מיום 26.3.99, אישר בית המשפט העליון את מעצרו של המשיב מס' 1 עד תום ההליכים המשפטיים וזאת בגין שתי פרשיות של סחיטה באיומים שבגינם הורשע מאוחר יותר (הרשעה מס' 22).
יחד עם זאת טוען ב"כ המשיב מס' 1 שחלה תפנית בחייו של המשיב מס' 1, הוא אב לארבעה ילדים, רעייתו בהריון והוא קשור כיום לישיבה של כב' הרב פינטו באשדוד (מוסדות "שובה ישראל") ומוצע שהמשיב מס' 1 ישהה שם בתנאי חלופת מעצר כעולה ממכתב מנכ"ל הישיבה מר מאיר בוזגלו, בפיקוחו של תלמיד הישיבה דוד פלאח, ששניהם נטלו חלק בדיון מיום 15.10.04 והשיבו לשאלותיה של הפרקליטה.

למשיב מס' 2 (כבן 36 כיום), אין הרשעות קודמות ובא כוחו עו"ד חימי מציין שהוא שירת שירות צבאי מלא ועובד כנהג מונית, ולטענתו הקשר בין משיב מס' 2 למשיב מס' 1 נולד על רקע של ביצוע הסעות במונית של המשיב מס' 2 בשכר סביר לכל מיני טיפולים שאנשים נזקקים להם.

מוצע שהמשיב מס' 2 ישהה בתנאי מעצר בית בביתו שבבית שמש, בפיקוח אחיו מר קובי אטיאס שהשתחרר לפני כחודשיים משירות סדיר בצה"ל, ובפיקוח רעייתו של המשיב מס' 2. רעייתו עובדת מהבוקר עד שעה 16:00 ובשעות העדרותה מוצע שישהה עימדו אחיו, ששוחרר שיחרור מוקדם מצה"ל בגלל בעיות במשפחה.

ב"כ המבקשת טוענת שהמעשים נשוא הדיון אינם מצדיקים שחרור בתנאי חלופת מעצר, ולגבי החלופה המוצעת ביחס למשיב מס' 2, טוענת שהאח (אשר צעיר בערך ב-16 שנה מן המשיב מס' 2) לא יוכל לשמש כסמכות לגבי המשיב מס' 2 וגם לא ברור עד כמה תוכל רעייתו לפקח בהיותה אם לשלושה ילדים.

ט. לאחר ששקלתי בדבר אני סבור שבטרם אחליט בענין חלופת מעצר, ראוי ונכון שאורה על הזמנת תסקירי מעצר ביחס לכל אחד משני המשיבים. שירות המבחן למבוגרים מתבקש לפרט בתסקירי המעצר את עמדתו ביחס להצעת חלופות המעצר, או כל המלצה אחרת בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה ופיקוח עליהם, וכן מתבקש שירות המבחן ליתן דעתו לשאלה האם יש בחלופות המעצר המוצעות כדי להפיג את חזקת המסוכנות, ובנוסף ליתן דעתו לגבי השאלה האם קיים חשש להישנות העבירות.

על מזכירות בית המשפט להמציא בדחיפות העתק החלטה זו, העתק כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים לשרות המבחן למבוגרים בחיפה, ולוודא הזמנת תסקירי המעצר לגבי המשיב מס' 1 אברהם גבאי
, ת.ז. 024478539, ואבי אטיאס
, ת.ז. 023844616, שנמצאים כיום בבית המעצר קישון.

י. אני קובע את המשך הדיון בכל הנוגע לחלופות המעצר ליום 2.11.04 שעה 09:00 ויש לוודא שתסקירי המעצר יומצאו לבית המשפט לא יאוחר מיום 1.11.04.

אני מורה על הארכת מעצרם של שני המשיבים עד תאריך 2.11.04 כולל, ועל יחידת הליווי לוודא הבאתם לבית המשפט המחוזי בחיפה לתאריך שקבעתי.

ניתנה היום ג' בחשון, תשס"ה (18 באוקטובר 2004) במעמד ב"כ המבקשת, שני המשיבים ובאי כוחם.

אני מחזיר את חומר החקירה לידי ב"כ המבקשת.

על מזכירות בית המשפט לפנות בדחיפות לשירות המבחן במבוגרים בחיפה לגבי שני המשיבים, הכל כמוסבר לעיל בפיסקה ט' של החלטה זו.

י. גריל
, שופט

005157/04בש 051 ר.ס.






עו"ד יפתח:
אני מבקש את בית המשפט לקבוע מועד מוקדם יותר לדיון בחלופות המעצר.
אני אדאג לפנות לשרות המבחן.

באת כח המדינה:
אין לי התנגדות. משאירה לשיקול דעת בית המשפט.

החלטה

בשים לב לבקשת הסניגור, אני מורה על הקדמת מועד הדיון בנושא חלופות המעצר, לתאריך 27.10.04 שעה 14:30.

שירות המבחן למבוגרים מתבקש לעשות מאמץ על מנת שתסקירי המעצר יומצאו בפקס לבית המשפט, לכל הפחות בבוקר יום 27.10.04.

אני מתקן את המועד שנקבע לעיל, ומורה שהארכת המעצר של שני המשיבים היא עד תאריך 27.10.04 כולל, ועל יחידת הליווי לוודא הבאתם לבית המשפט המחוזי בחיפה לתאריך 27.10.04.

עוד אני מציין ששני הסניגורים רשאים לפנות במישרין לשירות המבחן למבוגרים.

ניתנה היום ג' בחשון, תשס"ה (18 באוקטובר 2004) במעמד עו"ד גב' ברנסון, עו"ד יפתח ועו"ד גב' רביד ממשרד עו"ד חימי, המשיבים ושוטרי הליווי








בש בית משפט מחוזי 5157/04 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי,אבי אטיאס (פורסם ב-ֽ 18/10/2004)