פסקי דין על אילן מזרחי | פסקי דין על שמואל מרקוביץ

23396-03/13 תק     01/10/2013




תק 23396-03/13 אילן מזרחי נ' שמואל מרקוביץ








בית משפט לתביעות קטנות בטבריה



ת"ק 23396-03-13 מזרחי נ' מרקוביץ




בפני

כב' השופטת
אוסילה אבו-אסעד


תובע

אילן מזרחי


נגד


נתבע

שמואל מרקוביץ




פסק דין


זוהי תביעה קטנה לחיוב הנתבע בתשלום הסך של 28,000 ₪ לתובע.

התובע, עורך דין במקצועו, ששירותיו המשפטיים נשכרו על ידי הנתבע, שחתם בתורו על התחייבות לתשלום שכ"ט (נספח א' לכתב התביעה).

בהתאם להתחייבות הנ"ל (תיקרא להלן: "הסכם שכר הטרחה"), אמור היה הנתבע לשלם לתובע, בגין שירותיו המשפטיים והטיפול בתיק המשפטי שמספרו צויין בהסכם, שכר טרחה בסכום כולל 28,000 ₪ (סעיף 1 שם).

מנגנון התשלום ומועדיו נקבעו בהסכם שכר הטרחה עצמו (סעיף 3 להסכם שכר הטרחה). כמו כן, נקבע במסגרת הסכם שכר הטרחה כי שכר הטרחה כולל את כל ההוצאות הכרוכות בטיפול התובע בתיק וכן, וזאת חשוב להדגיש, כי שכר הטרחה אמור להיות משולם על ידי הנתבע גם במידה ויוחלט על הפסקת הייצוג מכל סיבה שהיא.

אין בין בעלי הדין מחלוקת על כך שהתובע נתן בפועל את שירותיו המשפטיים לנתבע. אין גם מחלוקת על כך שבשלב מסויים שוחרר התובע מייצוג הנתבע בתיק וכי מאותו שלב עו"ד אחר קיבל על עצמו את ייצוג הנתבע וייצגו בפועל.

לא קיימת גם בין בעלי הדין מחלוקת ביחס למהות והיקף העבודה
והייצוג המשפטיים
אשר בוצעו וניתנו על ידי התובע לנתבע, וכך גם ביחס לעובדה כי לעו"ד החדש, שקיבל על עצמו את ייצוג הנתבע לאחר שחרור התובע מייצוג, שילם הנתבע שכר טרחה בסכום כולל של כ- 35,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם בנסיבות התיק זכאי התובע לשכר הטרחה המוסכם, ע"ס 28,000 ₪, אם לאו?
במחלוקת זו, נשמעו לפני היום עדויותיהם של בעלי הדין ולאחריהן נשמעו טיעוניהם הקצרים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית.

לצורך הכרעה במחלוקת יש לבחון מה הוא, אל נכון, השירות המקצועי שלשמו נשכרו שירותיו של התובע. נקודת המוצא הינה, מטבע הדברים, הסכם שכר הטרחה שנכרת בין בעלי הדין, עו"ד ולקוח.

להסכם שכר הטרחה חשיבות רבה להגדרת הנמסר לטיפולו של עורך הדין והבהרת גובה שכר הטרחה הנגבה על ידו בשל כך (גבריאל קלינג, אתיקה בעריכת דין 211 (תשס"א – 2001).

במקרה דנן, קובע הסכם שכר הטרחה את גובה שכר הטרחה לו זכאי התובע כנגד השירות המקצועי שלשמו נשכרו שירותיו. בהתאם למוסכם המדובר הוא בשכר טרחה בסכום קבוע שאינו תלוי בשעות הטיפול או בתוצאות ההליך המשפטי. שכר הטרחה הינו בגין שירותים משפטיים וטיפול בתיק פלילי מסויים ותיק מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, הקשור אליו.

כמו כן,
כולל הסכם שכר הטרחה הוראה המגלמת חובתו של הנתבע בתשלום מלוא שכר הטרחה לתובע,
גם למקרה וטיפולו של התובע מופסק לפני השלמתו. בעניין אחרון זה הותנה וסוכם בין
בעלי הדין, בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים, כי "שכ"ט הנ"ל ישולם גם אם יוחלט על
הפסקת הייצוג מכל סיבה שהיא" (סעיף 8 להסכם שעניינו "הערות").

הנתבע אינו חולק על עצם החתימה על הסכם שכר הטרחה ולא שוכנעתי כי היה פגם ברצון בכריתתו של הסכם שכר הטרחה. הטענה לפיה בעת חתימת ההסכם היה שרוי
במצב נפשי רגיש (סעיף 3 לכתב ההגנה), אינה
מתיישבת עם העובדה כי בהסכם שכר הטרחה עצמו נערכו על ידי בעלי הדין – הצדים לחוזה, שינויים ותוספות רבות בכתב יד, עובדה שיש בה כדי להצביע על ניהולו של משא ומתן ועל דין ודברים שקדמו לאקט החתימה על החוזה.

עולה
מתוך העיון בהסכם שכר הטרחה (נספח א' לכתב התביעה), כי בהסכם הוכנסו שינויים שהם במהותם לטובת הנתבע ולרעת התובע. כך למשל התוספת שבכתב יד לפיה שכר הטרחה כולל את כל ההוצאות בתיק לרבות נסיעות וצילומים. עובדה זו יש בה כדי לשלול טענת הנתבע לקיומה של השפעה של מצב נפשי ירוד על עצם החתימה על החוזה.

מכאן, נשאלת השאלה האם קיימת הצדקה להתערב בהסכמות החוזיות שבין בעלי הדין והאם קיימת עילה המצדיקה התערבות באלה.

שוכנעתי לאחר שמיעת עדויות העדים ועיון במסמכים שהונחו לפני כי תשובה שלילית מתבקשת.

התובע, בעדותו לפני, תיאר בפרוטרוט מהות הטיפול המשפטי והמקצועי שניתן על ידו לנתבע. על ידי התובע אף הוגשה רשימת המפרט מהות הטיפול, שלביו ותוצאותיו וכן צורפו מסמכים לרבות פרוטוקולי דיונים והחלטות המשקפים את העבודה המקצועית שנעשתה על ידו.

למותר לציין כי הנתבע, בכתב הגנתו, לא ביקש לחלוק על העובדה כי התובע זכאי לשכר טרחה אך עתר להתערבות בית המשפט הגבוה שכר הטרחה בשל שיקולי הגינות וצדק, לדבריו. כאמור, לאחר שמיעת עדויות בעלי הדין וטיעוניהם לא מצאתי הצדקה להתערב בגבוה שכר הטרחה המוסכם.

ערה אני לעובדה כי התובע שוחרר מייצוג הנתבע, בשלב מסויים, על פי בקשת הנתבע עצמו ששכר שירותיו של עו"ד אחר, יחד עם זאת, נראה כי בנסיבות תיק זה אין בהחלטתו החד צדדית הנ"ל של הנתבע כדי להשליך על ההתחייבות החוזית שקיבל על עצמו בחתימתו על הסכם שכר הטרחה.

בית המשפט העליון בע"א 136/92 בייניש עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוב חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז (5) 113, (1993), קבע אומנם כי "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, ישל קרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן ....", עם זאת, במקרה דנן קיימת בהתקשרות שבין בעלי הדין הסכמה מפורשת אחרת, כפי שכבר פורט.

מעבר לאמור,
ההלכה הנ"ל
סוייגה בע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד נ' משה
סורוצקין (לא פורסם, ניתן ביום 20.3.08), שם נקבע כי: "כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי שניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה שלמענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד-צדדי מבלי שיחוייב בפיצויי ציפייה".

במקרה דנן, לא עלה בידי הנתבע לבסס עובדתית טענותיו לעניין אי שביעות רצונו מן הטיפול המשפטי שניתן לו על ידי התובע, וטענותיו לעניין זה הועלו בצורה סתמית ביותר.

בנוסף, ולא פחות חשוב, אין מחלוקת על כך שהסכם שכר הטרחה, שהינו חוזה לכל דבר ועניין, לא בוטל במועד כלשהו על ידי הנתבע. גם אם אראה בטענות המועלות על ידי הנתבע, בכתב הגנתו, משום הודעת ביטול, הרי שאין המדובר בהודעה שניתנה תוך זמן סביר, זאת בשים לב לעובדה כי הסכם שכר הטרחה נחתם עוד ביום 31.10.11.

חוזים יש לקיים
ובמקרה דנן, החלטת הנתבע להעביר את יצוגו המשפטי לעו"ד אחר אינה אמורה לשחררו מהתחייבותו החוזית הקודמת לתובע. במיוחד אמורים הדברים מקום בו לא עלה בידי הנתבע להצביע על טענות המבוססות עובדתית לסיבה שבגינה לא היה שבע רצון מהטיפול המקצועי שניתן לו על ידי התובע.

העובדה כי הנתבע שילם לעורך דינו החדש סך של 35,000 ₪ בגין אותו טיפול משפטי, היא הנותנת כי אין לפנינו הסכם הכולל שכר טרחה מופרז ומוגזם המצדיק התערבות בית המשפט. למותר לציין כאן כי מהות העבודה המקצועית שניתנה לנתבע על ידי עורך דינו החדש, לא פורטה על ידי הנתבע כדבעי.

זאת ועוד, ולא פחות חשוב, לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו לפיה זכאי התובע לשכר טרחה מופחת
כשכר ראוי. בעניין אחרון זה, יש לציין, נפסק כי דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית ועל בית המשפט לקובעתם על בסיס הראיות המובאות בפני
ו.

בנסיבות הענין, מצאתי מקום לקבל את התביעה במלואה.

למותר לציין כי לא מצאתי מקום לנכות מסכום התביעה את הסך של 7,500 ₪ משאין בין בעלי הדין מחלוקת על כך שסכום זה שולם בגין הליכי המעצר לצורכי חקירה (מעצר הימים), שבמסגרתם יוצג הנתבע על ידי התובע. כך אישר הנתבע והגם שהועלתה על ידו הטענה לפיה ביקש מן התובע כי סכום זה ינוכה משכר הטרחה הרי שאין בפיו טענה לכך שהתובע הסכים לבקשתו, נהפוך הוא (ראה בעמ' 3 לפרוטוקול שורות 4).

אשר על כן, ולאור כל המקובץ הריני מקבלת את התביעה במלואה
ומחייבת
את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 28,000
₪.

בנוסף לסך האמור ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט בסך 500 ₪.

הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים, אחרת -
יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד מתן פסק הדין
.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.


ניתן היום,
כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 23396-03/13 אילן מזרחי נ' שמואל מרקוביץ (פורסם ב-ֽ 01/10/2013)