פסקי דין על איתן ארזי | פסקי דין על ציפורה ארזי | פסקי דין על עו"ד מרדכי ווהב

15326-09/10 א     14/08/2013




א 15326-09/10 איתן ארזי, ציפורה ארזי נ' עו"ד מרדכי ווהב








בית משפט השלום ברמלה



ת"א 15326-09-10 ארזי ואח' נ' ווהב מ.ר 11184

ח' אלול תשע"ג
14.8.13


בפני

כב' השופט
זכריה ימיני


תובעים

1
.
איתן ארזי

2
.
ציפורה ארזי


נגד


נתבע

עו"ד מרדכי ווהב
מ.ר 11184



פסק-דין

התובעים נטלו מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ הלוואה המובטחת במשכנתא על ביתם שבסביון. התובעים פיגרו בפרעון ההלוואה, והבנק ביקש לממש את המשכנתא. הנתבע מונה ע"י ראש ההוצל"פ לכונס נכסים למימוש המשכנתא. לטענת התובעים, הנתבע התרשל במימוש המשכנתא, וכתוצאה
מכך נגרמו להם נזקים, אותם הם תובעים מאת הנתבע.

כללי:
בעלי הדין:
1.
התובע 1 (להלן-"התובע"), יליד שנת 1938, רו"ח במקצועו, בעלים של חברה לבנייה, עסק עד לשנת 1990 לערך בבניית דירות חדשות ומכירתן לרוכשים. מאז שנת 1990 לערך עוסק התובע בעסקים שונים אחרים.

2.
התובעת 1 (להלן-"הנתבעת") ילידת שנת 1942, והיא אשתו של התובע.

3.
הנתבע, עו"ד במקצועו, מייצג את בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן-"בלמ"ש") בתביעות נגד חייבים.

האירועים שקדמו להגשת התביעה:
4.
לפני למעלה מ-20 שנה החלו התובעים להתגורר ברחוב הדקל 3 בסביון הידוע כגוש 6725 חלקות 175 ו-181 (להלן-"הבית"). שטח המגרש עליו בנוי הבית הינו 1,315 מ"ר והבעלות בו
רשומה על מינהל מקרקעי ישראל, התובעים חכרו מהמינהל את הזכויות בבית, וזכות החכירה הייתה רשומה על שמם בספרי רישום המקרקעין. במהלך השנים הוסיפו התובעים תוספות בנייה שלא כדין, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה היה השטח הבנוי בביתם כ- 430 מ"ר. בהתאם לתכנית מתאר ממ/4031 (להלן-"התב"ע") שפורסמה למתן תוקף ביום 16.1.1989 (ילקוט פרסומים 3623) ניתן היה לבנות על המגרש יחידת דיור אחת ששיטחה 180 מ"ר בקומה אחת או 220 מ"ר בשתי קומות בתוספת הקלה בשיעור 6% לרבות מרתף מעבר ל-10 מ"ר מקלט ברוטו. כן היה ניתן לבנות מבני עזר בשטח 50 מ"ר כולל מחסן וביתן לבריכת שחייה וסככה לרכב בשטח 15 מ"ר (ראה חוו"ד השמאי גרשון גורן מטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "מצפה אפק" (להלן-"הועדה המקומית") שצורפה לבקשת הנתבע לראש ההוצל"פ מיום 10.7.07 לענין היטל השבחה).

5.
ביום 21.7.02 נטלו התובעים מבלמ"ש הלוואה בסך 279,000 דולר ארה"ב (להלן-"דולר"). להבטחת פרעון ההלוואה משכנו התובעים את זכויותיהם בבית לטובת בלמ"ש (להלן-"המשכנתא"), ומשכנתא זו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין. התובעים פיגרו בפרעון תשלומי ההלוואה. ביום 26.12.05 שלח להם הנתבע בשם בלמ"ש מכתב בו הודיע להם שאינם עומדים בתשלומי ההלוואה שנתן להם בלמ"ש, יתרת החוב בפיגור עומדת על הסך 12,434.33 דולר, היתרה הבלתי מסולקת עומדת על הסך 292,541.83 דולר, ואם בתוך 30 יום לא ישולם החוב שבפיגור, ינקוט בלמ"ש כנגדם בהליכי מימוש המשכנתא, ובהליכים אלו יוכל בלמ"ש למכור את הנכס לכיסוי מלא של יתרת ההלוואה.

6.
התובעים לא שילמו את חוב הפיגורים, לכן הגיש בלמ"ש ביום 6.2.06 באמצעות הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא בקשה למימוש המשכנתא (תיק הוצל"פ 17-01911-06-0). האזהרה נמסרה לתובעים ביום 16.3.06. ביום 29.3.06, כ-4 ימים לאחר חלוף המועד להגשת בקשה למכור את הנכס בעצמם, הגישו התובעים באמצעות בא כוחם עו"ד חנינוביץ בקשה למכור את הבית בעצמם, בלא להיזקק לכינוס נכסים ולהליכי הוצל"פ. הנתבע התנגד לבקשה זו, אך לפנים משורת הדין ולמרות האיחור בהגשת הבקשה למכר עצמי, נעתרה ראש ההוצל"פ ביום 21.5.06 לבקשת התובעים, ונתנה להם ארכה של 45 יום מיום ההחלטה לביצוע מכר עצמי של הבית. עו"ד חנינוביץ ייצג את התובעים בכל הליך כינוס הנכסים.

7.
הנתבע הגיש לראש ההוצל"פ בקשה בשם בלמ"ש למנותו לכונס נכסים על הבית לצורך מכירתו בהליך כינוס, וביום 30.4.06 נעתרה ראש ההוצל"פ לבקשה זו, ומינתה את הנתבע לכונס נכסים למימוש הבית.

8.
ביום 4.5.06 פנה בלמ"ש לתובעים במכתב והודיע להם שאם לא יפרעו את ההלוואה או לא יחדשו את ההלוואה עד ליום 1.8.06, תועמד כל יתרת ההלוואה לפרעון על פי הוראת הקבע. בהסתמך על מכתב זה, פנו התובעים לראש ההוצל"פ לעכב את הליכי הכינוס ופינוי הבית. ראש ההוצל"פ לא מצאה לנכון לעכב את הליכי הכינוס, מאחר ומועד הפינוי נקבע לאחר יום 1.8.06. התובעים לא פנו לבנק לחידוש ההלוואה ולא פרעו את יתרת ההלוואה, ולכן המשיך הנתבע בהליכי המימוש, באישור ראש ההוצל"פ.

9.
בתקופת 45 הימים שניתנה לתובעים למכר עצמי של הבית פנו התובעים למשרד התיווך "אל הנכס" על מנת שימצא עבורם קונה לבית. התובעים דרשו עבור הבית את הסך שנע בין מליון דולר למליון ומאה אלף דולר. ביום 26.6.06 נחתם זכרון דברים בין התובע לבין גב' גנית סטייפמן (להלן-"הקונה") שנוסחו כדלקמן:
"הנכס הנמכר הוא בית ברחוב הדקל 3 בסביון גוש 6725 חלקות 175 ו-181 בשטח של כ-1,370. הבית במצבו הנוכחי כ- 430 ממ"ר. מחיר מכירה מוסכם 945,000 $ (דולר ארה"ב). פינוי בתאריך 15.11.06.
הצדדים ייפגשו מחר 27.6.06 אצל עו"ד קלמנסון אלון לשם גיבוש תנאי תשלום, ולאחר מכן עורכי הדין של הצדדים יסכמו את החוזה הסופי במטרה להגיע לחתימה פורמלית תוך 7 ימים מהפגישה.
המוכר מאשר קבלת צ'ק ע"ס 1,000 $ מהקונה על חשבון הרכישה. מס' צ'ק 685."

10.
מעדות התובע עולה שהוא אמר לרוכשת הבית ולבעלה שהדירה נמצאת בכינוס נכסים. באותה עת רבצו על הבית המשכנתא של בלמ"ש שהייתה משכנתא בדרגה ראשונה, משכנתא נוספת לטובת בנק הפועלים בע"מ (להלן-"בנה"פ") על הסך 500,000 ₪, חוב נוסף של התובעים לבנק הפועלים ועיקולים נוספים של כ-17 נושים. סך כל החובות של התובעים לנושים השונים היה כ- 2 מליון ₪ בנוסף לחוב לבלמ"ש. את הקונה ייצג באותה עת עו"ד אמיר גבר (להלן-"עו"ד גבר").

11.
במסגרת נסיונותיהם של התובעים למכור את הבית במכר עצמי הגיעו התובעים להסכם עם בא כוחם עו"ד חנינוביץ בו הודו שהם חייבים לעו"ד חנינוביץ את הסך 120,000 ₪, עו"ד חנינוביץ יגיש תביעה כנגד התובעים, ויבקש להתמנות לכנוס נכסים למכירת הבית. ביום 4.7.06 הגיש עו"ד חנינוביץ לבית משפט השלום ברמלה תביעה כנגד התובעים על הסך 120,000 ₪ (תיק אז' 3445/06), וביקש ליתן להסכם בינו לבין התובעים תוקף של

פסק דין
. ואכן ביום 6.7.06 ניתן להסכם הפשרה שבין עו"ד חנינוביץ לבין התובעים תוקף של פסק-דין, ועל פיו מונה עו"ד חנינוביץ לכונס נכסים על הבית. משנודע לנתבע על פסה"ד בתיק אז' 3445/06, הגיש בקשה בתיק אז' 3445/06 לביטול מינויו של עו"ד חנינוביץ לכונס נכסים. בכל אופן, עו"ד חנינוביץ לא פעל ככונס נכסים למכירת הבית.

12.
ביום 5.7.06 הסתיימו 45 הימים בהם היו יכולים התובעים לבצע מכר עצמי של הבית. לאחר חלוף מועד זה, הגיש הנתבע ביום 5.7.13 בקשה לראש ההוצל"פ ליתן הודעת פינוי מהבית לתובעים, ובקשתו התקבלה. ביום 11.7.16 הגיש הנתבעת לראש ההוצל"פ בקשה למתן צו פינוי בסיוע המשטרה, ובקשתו התקבלה למקרה והתובעים יתנגדו בכוח לפינוי.

13.
ביום 13.7.06 עתרו התובעים לראש ההוצל"פ לבצע מכר עצמי עד ליום 1.8.06. בקשתם נדחתה לאור העובדה שמועד הפינוי נקבע לאחר יום 1.8.06.

14.
התובעים בליווי עו"ד חנינוביץ, הקונה ובעלה בליווי עו"ד גבר והנתבע ניהלו מו"מ למכירת הבית לקונה. ביום 26.7.06 חתמו הנתבע ככונס והקונה על חוזה המכר על פי רכשה הקונה את הבית בתמורה לסך 905,000 דולר. התובעים חתמו על הסכמתם לתנאי החוזה, הגיעו להסכמה על גובה שכ"ט הנתבע ככונס, על העברת שכ"ט של עו"ד חנינוביץ בייצוג התובעים בחוזה לעו"ד חנינוביץ ועל העברת שכ"ט המתווך למתווך. על פרטי החוזה הנחוצים לפסק הדין אעמוד להלן.

15.
בין התמורה הרשומה בזכרון הדברים לבין התמורה הרשומה בחוזה יש פער של 40,000 דולר. לטענת התובעים, הסכימו עם הקונה ובעלה שאת סכום זה ישלמו להם הקונה ובעלה מעבר לסכום החוזה בעת החתימה על החוזה, בהסכמה בעל פה ביניהם. בעלה של הקונה לא שילם סכום זה בעת החתימה על החוזה, ואמר שישלם סכום זה במועד מאוחר יותר. לתשלום חלק מסכום זה מסר בעלה של הקונה לתובע שיק דולרי על בנק בארה"ב על הסך 15,000 דולר, וכן העביר לחשבון הבנק של בתו של התובע בחו"ל סכום נוסף של 15,000 דולר. בעלה של הקונה נתן לבנק הנמשך הוראה לביטול השיק, ולא שילם את הסך 10,000 דולר הנותרים. על כן הגיש התובע ביום 15.2.07, תוך כדי הליכי הכינוס, תביעה בסדר דין מקוצר כנגד בעלה של הקונה לבית משפט השלום ברמלה על הסך 15,000 דולר (תיק אז' 1759/07). ביום 5.6.08 הגישו התובעים תביעה נוספת כנגד הקונה ובעלה על הסך 10,000 דולר (תיק אז' 1520/08). ביום 2.10.08 הגיעו התובעים הקונה ובעלה להסכם פשרה, והסכימו שלא לפרסם את ההסכמה ואת פסק הדין. לאור הסכמה זו לא אפרט את ההסכמה ואת פסק הדין.

16.
הנתבע ביצע את כינוס הנכסים, תוך שהתובעים מגישים בקשות רבות לראש ההוצל"פ. בסופו של יום הסתיים כינוס הנכסים, והנתבע שוחרר מתפקידו ככונס.

17.
לאחר שהנתבע העביר להוצל"פ את יתרת כספי הכינוס וכספים אלו חולקו, הגישו התובעים בקשה לפי סעיף 58 לחוק ההוצל"פ לחייב את הנתבע לשלם לקופת הכינוס כספים בגין הפרשי שער, פיצויים מוסכמים והפרשי הצמדה ורבית שנצברו בתיקי ההוצל"פ של התובעים. ראש ההוצל"פ דחתה את בקשת התובעים.

טענות הצדדים:
18.
התובעים הגישו כנגד הנתבע תביעה כספית על הסך 1,049,559 ₪. בכתב התביעה טענו התובעים טענות רבות, אך אתמקד בטענותיהם כפי שנטענו בסיכומיהם. לטענת התובעים בסיכומיהם, הנתבע התרשל כנגדם כדלקמן:
1)
התערב במשא ומתן בינם לבין הקונה וגרם לכך שהתובעים לא יוכלו לבצע מכר עצמי;
2)
הקונה פיגרה בתשלומי התמורה עבור הבית, וכתוצאה מכך נוצרו הפרשי שער של 26,277 ₪, שאותם לא דרש הנתבע מהקונה;
3)
כתוצאה מהפרת החוזה ע"י הקונה, היה על הקונה לשלם פיצויים בגין הפרת חוזה בשיעור 10% מסכום החוזה. סכום זה מגיע לסך 389,918 ₪ נכון ליום הפרת החוזה ולסך 416,195 ₪ נכון ליום הגשת התביעה;
4)
הנתבע לא עמד על כך שהכשרת חריגות הבנייה ע"י הקונה תיעשה בנפרד מתוספות הבנייה שביקשה הקונה, דבר שהאריך את תקופת הכשרת חריגות הבנייה. דבר זה גרם להצטברות הפרשי הצמדה ורבית בתיקי ההוצל"פ של התובעים בסכום של כ-152,000 ₪.
5)
בגין כל טענותיהם הנ"ל תובעים התובעים מאת הנתבע פיצויים בסך 150,000 ₪.

19.
הנתבע טען בכתב הגנתו ובסיכומיו שיש לדחות את תביעת התובעים מהסיבות כדלקמן:
1)
שיהוי אשר גרם נזק לנתבע;
2)
חוסר יריבות בינו לבין התובעים, שכן הקונה היא בעלת הדין הנכונה של התובעים;
3)
הנתבע פעל בהתאם להוראות ראש ההוצל"פ, ועל כן אין התובע רשאי לתבוע ממנו ממנו מאומה;
4)
ב"כ הקונה הוא שדרש שהמכירה תתבצע באמצעות הנתבע ככונס נכסים, לאור החובות הרבים שרבצו על הבית, ועקב החשש שהתמורה שתשלם הקונה לא תספיק לכיסוי כל החובות של התובעים, ואז תישאר הקונה עם חוסר יכולת לקבל את הבית ללא כל שעבודים או עיקולים;
5)
אם הנתבע מטעם בלמ"ש לא היה מבצע את הכינוס, היה עושה זאת בנה"פ;
6)
התשלומים שולמו בזמן, ואם היו פיגורים, היו אלו פיגורים מינוריים שלא הצדיקו לתבוע את הפיצוי המוסכם;
7)
לנתבע לא הייתה כל מעורבות באופן הסדרת חריגות הבנייה, וההסדרה נעשתה כולה ע"י הקונה והתובעים. בכל אופן, שילוב הסדרת חריגות הבנייה ובקשה להקלה שבקשה הקונה לא גרמו כל נזק לתובעים;
8)
לתובעים לא נגרמה כל עגמת נפש ממעשי הנתבע, אלא מעצם הכינוס, שהם אחראים לו אחריות מלאה.

העדויות והסיכומים:
20.
מטעם התובעים העידו מהנדס הבניין גדעון גררה והתובע.

21.
מר גררה הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. מר גררה העיד שאם הקונה היה מגיש שתי בקשות נפרדות לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, האחת להכשרת חריגות הבנייה והשנייה לתוספות הבנייה ולהקלות, היה ניתן להכשיר את חריגות הבנייה בתקופה של 4 עד 5 חודשים, שכן ההקלות שביקש התובע כבר היו כלולות במסגרת 6% הקבועים בתב"ע. מחקירתו הנגדית של מר גררה עולה שחוות דעתו נכונה לחודש דצמבר 2006, מועד בו ביקש ממנו התובע חוות דעת בעניין זה. מר גררה לא בדק את תיק הבניין בוועדה המקומית, אינו יודע מה אכן התרחש בוועדה, עבור מה היה צריך לפרסם פרסומים בעיתונות, האם היה צורך לבקש בקשה להקלה נוספת בגין חריגות הבנייה, בדיוק כמו בתוספות הבנייה שביקשה הקונה, המתנה להתנגדויות ודיון בהן, בדיוק כמו בהקלות שבקשה הקונה, ואז אין כל משמעות לאיחוד הבקשה לאישור חריגות הבנייה יחד עם הבקשה להקלה שביקשה הקונה. על כן אין בידי לקבל את עדותו או חוות דעתו של מר גררה.

22.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על האמור בכתב התביעה, ונחקר חקירה שכנגד. מעדותו עולה שלא מסר לנתבע העתק ממכתבו של מר גררה משנת 2006 אודות הסדרת חריגות הבנייה. הוא קיבל דפי חשבון של הפקדת כספי התמורה וההשקעות של כספים אלו כבר במסגרת ההוצל"פ, אישר שבחוזה המכר נכתב שהקונה היא זו שתסדיר את חריגות הבנייה ולא הנתבע, אינו יודע אם העברות הכספים היו בדולרים או בשקלים.

23.
מטעם הנתבע העידו הנתבע ועו"ד שי מיטרני, אשר טיפל בפועל בכינוס הנכסים במשרדו של הנתבע. שני עדים אלו הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו חקירה שכנגד על תצהיריהם.

24.
תוך כדי העדויות, הוריתי לצדדים להגיש את מלוא תיק ההוצל"פ ותיק הכינוס, על מנת שתהיה בפני
מלוא ההתנהלות של הליך הכינוס ממקור ראשון ולא מעדויות בעל פה.

25.
לאחר תום פרשת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם. התובעים מיקדו בסיכומיהם את טענותיהם, ופסק הדין יתייחס לטענות אלו בלבד.

דיון ומסקנות:
מכר עצמי:
26.
טוענים התובעים שהנתבע עשה יד אחת עם הקונה על מנת שהתובעים לא יבצעו מכר עצמי של הבית, אלא הבית יימכר באמצעותו ככונס נכסים, ובכך גרם להם לנזקים.

27.
עדותו של התובע בעניין זה היא עדות יחידה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. לעדות זו אין כל סיוע מכל מקור אחר. מעיון בחומר הראיות עולה שההיפך הוא הנכון. רכישת הבית באמצעות כינוס הנכסים הייתה החלטה מושכלת של הקונה, על מנת שתקבל לידיה את הבית נקי מכל חוב ושיעבוד בהתאם להוראות סעיף 34א' לחוק המכר, תשכ"ח-1968, הקובע כדלקמן:
"נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי."

מיום 6.8.1971
תיקון מס' 1

ס"ח תשל"א מס' 636
מיום 6.8.1971 עמ' 186 (
ה"ח 882
)
הוספת סעיף 34א

28.
התייחסות לעניין העדפת הקונה לביצוע רכישת הדירה באמצעות כינוס הנכסים מצויה בחקירתו הנגדית מיום 2.10.08 של מר מיכאל סטייפמן, בעלה של הקונה, בתיק אז' 1759/07, בשעה שנשאל על השעבודים והעיקולים שהיו על הבית, שם אמר כדלקמן:

"ש. מה היתרונות בקניה מכונס נכסים?


ת. היתרון הגדול ביותר שאני מבין, זה שהוא ניקיון של כל ההתחייבויות."
דברים אלו מדברים בעד עצמם וסבירים ביותר, לאור העובדה שבאותה עת רבצו על הבית שתי משכנתאות ועיקולים רבים, והיה חשש שאם לא תרכוש הקונה את הבית באמצעות כונס נכסים, לא תוכל לקבל את הזכויות בבית כשהן נקיות מכל חוב שיעבוד וזכויות צד ג'. הקונה הייתה מיוצגת באותה עת ע"י עו"ד גבר, וסביר מאד שעו"ד גבר נתן לה עצה זו.

29.
התובעים לא ביקשו להזמין לעדות את מר סטייפמן ואת עו"ד גבר על מנת שיעידו על טענתם זו. מחדל זה פועל כנגד התובעים, שכן חזקה על בעל שלא ימנע מבית המשפט עדות שהיא לטובתו, ואם לא הביא עדות זו, משמע שהעדות היא כנגדו. ראה לענין זה את
ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו
פ"ד מה
(4) 651, 658;
ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר
פ"ד מד
(4) 595, 602;
ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח'
פ"ד מט
(1), 450;
ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח'
פ"ד מז
(2), 605, 614;
ע"א 369/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ
ואח' פ"ד נח
(2), 385.

30.
נסיונם של התובעים למכור את הבית באמצעות כונס נכסים מטעמם לא צלח. אך הגיוני הוא שהנושה בעל זכות הנשייה החזקה ביותר, שבמקרה שלנו הוא בלמ"ש שהייתה לו משכנתא בדרגה ראשונה על סכום חוב לא מבוטל, הוא זה שיבחר את כונס הנכסים. ראיה לכך היא שגם בנה"פ שהייתה לו משכנתא בדרגה שנייה לא פעל לגביית חובו מהתובעים באמצעות כינוס נכסים מטעמו, שכן הוא כיבד את זכותו העדיפה של בלמ"ש. קל וחומר שעל עו"ד חנינוביץ היה לכבד את זכותו העודפת של בלמ"ש למימוש המשכנתא באמצעות הנתבע בהתאם לבחירתו.

31.
לאור כל האמור לעיל, דוחה אני את טענת התובעים שהנתבע גרם בזדון לכך שהתובעים לא יוכלו לממש את אופציית המכר העצמי.

תשלומי התמורה:
32.
טוענים התובעים שהקונה שילמה את תשלומי התמורה באיחור, הנתבע לא היתרה בה ולא תבע ממנה את הפיצוי המוסכם בשיעור 10% מהתמורה, ובכך גרם להם נזק.

33.
בחוזה המכר הוגדר הנתבע בתפקידו ככונס נכסים "המוכר", וגב' שטייפמן גנית הוגדרה "הקונה". בסעיף 8 לחוזה המכר הסכימו בעלי הדין והקונה כדלקמן:
"תמורת הנכס, מתחייב הקונה לשלם למוכר, סכום בשקלים חדשים השווה ל- 905,000 $ (במילים: תשע מאות וחמישה אלף דולר ארה"ב) (להלן: "סכום התמורה") עפ"י השער היציג של הדולר של ארה"ב (כפי שיפורסם ע"י בנק ישראל). "שער יציג"
לעניין זה הינו השער האחרון הידוע בעת התשלום בפועל של כל אחד מהתשלומים על חשבון התמורה, בתשלומים המפורטים להלן:
א.
סכום בשקלים חדשים שיהיה שווה ל- 90,500 $ (במילים: תשעים אלף וחמש מאות דולר ארה"ב) ישולמו ע"י הקונה ביום חתימת הסכם זה.
ב.
סכום בשקלים חדשים שיהיה שווה 362,000 $ (שלוש מאות ששים ושניים אלף דולר ארה"ב), ישולמו על ידי הקונה תוך 30 (שלושים) יום ממועד הוצאת אישור ראש ההוצאה לפועל להסכם זה לידי הקונה או לידי בא כוחו.
ג.
סכום בשקלים חדשים שיהיה שווה ל- 90,500 $ (במילים: תשעים אלף וחמש מאות דולר ארה"ב) ישולמו ע"י הקונה עד ליום 18.9.06 ולא פחות מ-30 יום ממועד אישור המכר.
ד.
יתרת התמורה, דהיינו סכום בשקלים חדשים שיהיה שווה 362,000 $ (שלוש מאות ששים ושניים אל דולר ארה"ב), תשולם עד ליום 18.10.06, כנגד מסירת החזקה בנכס לידי הקונה, ולא פחות מ-30 יום ממועד אישור המכר.
ה.
התחייבות הקונה למועדי התשלום הנקובים בסעיפים קטנים ב'-ד' לעיל, כפופה להתחייבות המוכר לחתום על כתב התחייבות המופנה לבנק המממן בנוסח שיאושר ע"י המוכר ("התחייבות כונס") ושאינו הנוסח הרגיל של התחייבות מוכר אשר בו משתמשים בנקים למשכנתאות, וכן יתר המסמכים הנדרשים לצורך קבלת הלוואה המובטחת במשכנתא לצורך מימון הרכישה, תוך 10 ימים ממועד מסירתם לידי המוכר. מוסכם בזאת מפורשות כי למוכר אין כל אחריות לעצם אישורו של הקונה כלווה ע"י הבנק המממן וכי במקרה בו לא יוכל הקונה לקבל הלוואת משכנתא מכל סיבה שהיא, כי אז לא יהא בכך כדי להפטירו מחיוביו על פי הסכם זה.
ו.
הקונה יהא רשאי להקדים את מועד תשלום יתרת סכום התמורה, ובמידת האפשר יוקדם מועד מסירת החזקה בנכס ובלבד שאושר המכר.
ז.
הקונה יהיה רשאי לשלם את התמורה או חלקה בהעברה בנקאית דולרית לחשבון המוכר, אולם במקרה כזה יזוכה הקונה על פי הסכום השקלי שיתקבל בחשבון המוכר מהמרת הדולרים לשקלים חדשים על פי שער הדולר שיחושב בבנק המוכר, בניכוי עמלות המרה.
ח.
מוסכם כי סכומי התמורה יופקדו בנאמנות בחשבון בנק המתנהל ע"י המוכר בנאמנות לבנק לאומי למשכנתאות. "

לגבי התשלום הראשון חלות הוראות סעיף 14(א) לחוזה הקובע כדלקמן:
"עד לאישור המכר כאמור, יחשב הסכם זה כהצעה בלתי חוזרת של הקונה לרכישת הנכס, בכפוף לאמור להלן...

34.
ביום 8.8.06 אישר ראש ההוצל"פ את מכירת הבית לקונה.

35.
ביום 26.6.07 הגיש הנתבע דו"ח לראש ההוצל"פ ובו הגיש פירוט כספי. מדו"ח זה ניתן ללמוד, כפי שעולה מהעדויות, שהקונה שילמה את תמורת הבית בהפקדות דולריות לחשבון הנתבע. ההעברות היו במועדים כדלקמן:
-
ביום 10.8.06 הועברו 90,490 דולר שלאחר המרה שוויים 393,631 ₪;
-
ביום 19.9.06 הועברו 135,740 דולר שלאחר המרה שוויים 585,039 ₪;
-
ביום 27.9.06 הועברו 226,250 דולר שלאחר המרה שוויים 970,061 ₪;
-
ביום 5.10.06 הועברו 90,500 דולר שלאחר המרה שוויים 381,910 ₪ ;
-
ביום 31.10.06 הועברו 361,400 דולר שלאחר המרה שוויים 1,539,744 ₪;
-
ביום 14.11.06 הועברו 587 דולר שלאחר המרה שוויים 2,518 ₪.
סך כל התשלום בדולרים שהתקבל היה 904,967 ₪, שלאחר המרה היה שוויים 3,872,903 ₪. הנתבע הסביר שהסך 33 דולר הם עמלת המרה שגבה הבנק. בהמשך הליכי הכינוס חויבה הקונה בעמלה זו.

36.
טוענים התובעים שמאחר ועל פי החוזה היה על הקונה לשלם את התמורה על פי השער היציג, יש הפרש בין שער ההמרה לשער היציג, העולה לכדי 26,277 ₪. התובעים תובעים סכום זה מהנתבע בטענה שהתרשל בכך שלא תבע סכום זה מאת הקונה.

37.
גם בלי להיכנס לחישובי השערים, סבור אני שיש לדחות את תביעתם זו של התובעים, מהסיבות כדלקמן:
1)
בתגובת התובעים מיום 8.7.07 לדו"ח הכונס, אותה הגישו לראש ההוצל"פ, לא הייתה כל טענה לעניין הסכומים ששילמה הקונה. היו טענות אך ורק לעניין איחורים לכאורה במועדי התשלום;
2)
במועד לא ברור, אך כנראה ביום 2.9.07 (נספח י' לתצהיר הנתבע) הגישו התובעים תגובה לדו"ח הנתבע, ובסעיף ג.2 לתגובה זו התייחסו להפרשי השער בתשלום התמורה, וכתבו כדלקמן:

"הואיל וכונס הנכסים מצדד בקונה בכל עת, נכון יהא שלא הוא אשר יפעל להיפרע מהקונה, ולפיכך ישהו החייבים הגשת תובענה כנגד הקונה בהקשר זה עד לאחר השלמת המכר, ולפיכך לא נדרשת הכרעת ראש ההוצל"פ בהקשר זה."
משמע מכך, שהתובעים ראו בקונה בעלת דינם לתביעת הפרשי השער, ולא ראו בנתבע בעל דינם לעניין זה. בכך גרמו התובעים לנתבע שלא לתבוע את הפרשי השער מהקונה;
3)
ב-ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הועדה המקומית לתכנון ובנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 קבע ביהמ"ש העליון כי על מנת שתשתכלל לנתבע טענת שיהוי, עליו להוכיח שניים: האחד שהשיהוי בהגשת כתב התביעה מצביע על ויתור מצד התובע, והשני, שעקב השיהוי הורע מצבו של הנתבע. סבור אני שבמקרה הנוכחי הוכיח הנתבע את טענת השיהוי, בכך שהתובעים הודיעו לראש ההוצל"פ שהם יתבעו את הפרשי השער מהקונה ובכך ויתרו על הטענה כנגד הנתבע, וכי נגרם לנתבע נזק כתוצאה מהשיהוי, שכן אם התובעים היו עומדים על כך שהנתבע הוא זה שיגבה את הפרשי השער מהקונה בעת שכספי התמורה היו בקופת הכינוס, אזי היה הנתבע נוקט בהליכים כנגד הקונה להשלמת הפרשי השער. משתמו הליכי הכינוס, הנתבע לא יכול לפנות אל הקונה בדרישה לשלם כספים אלו, ובכך נגרם לו נזק מהשיהוי בהגשת תביעת התובעים;
4)
טענות התובעים בקשר להפרשי השער היו בפני
ראש ההוצל"פ, וראש ההוצל"פ אישרה את הסכום בשקלים שהתקבל עבור התמורה. משאישרה ראש ההוצל"פ את סכום התמורה בשקלים, חוסה הנתבע תחת החלטתה של ראש ההוצל"פ. משפעל הנתבע על פי החלטת ראש ההוצל"פ, לא יכולה להיות לתובעים כל טענה כנגדו.

38.
לאור כל האמור לעיל, דוחה אני את תביעת התובעים בקשר להפרשי שער.

איחור בתשלומי התמורה ופיצוי מוסכם:
39.
בסעיף 16 לחוזה המכר הסכימו הצדדים כדלקמן:
"א.
לא שילם הקונה למוכר, במלואו ובמועדו, תשלום כלשהו מהתשלומים האמורים בסעיף 8 לעיל, ייחשב הדבר כהפרה יסודית של ההסכם, בכפוף להתראה בת 7 ימים מראש ובכתב. הפרה יסודית כנ"ל תזכה את המוכר, בנוסף על זכותו לבטל ההסכם, אם המוכר יבחר בכך, גם בפיצויים מוסכמים בסכום בשקלים חדשים שיהיה שווה ל- 10% (עשרה למאה) מסכום התמורה. מובהר כי במקרה של אחור בתשלום האחרון תידחה מסירת הנכס בהתאם.
מוסכם כי איחור של 14 ימים בתשלום התמורה לא יהווה הפרת הסכם ולא יזכה את המוכר בכל סעד שהוא.
ב.
המוכר יהיה זכאי לחלט כל סכום שיהיה בידו לשם גביית הפיצויים המוסכמים או כל חלק אחר.
ג.
שום דבר האמור בסעיף זה לעיל לא ימנע מהמוכר כל תרופה נוספת או חילופית המוענקת לו על פי דין וע"י הסכם זה.
ד.
....
ה.
...."

40.
טוענים התובעים שהקונה איחרה בפרעון תשלומי התמורה כדלקמן:
-
התשלום הראשון התבצע באיחור של יומיים;
-
התשלום השני פוצל לשני תשלומים, כאשר בפועל הסך 226,250 דולר שולם באיחור של 5 ימים;
-
התשלום השלישי שהיה אמור להתבצע ביום 18.9.06 התבצע בחלקו ביום 5.10.06. התובעים לא ציינו איזה חלק שולם ביום 5.10.06;
-
הסך 587 דולר מתום התשלום האחרון שולם ביום 14.11.06.
ממשיכים וטוענים התובעים שבכך קמה להם הזכות לתבוע את פיצוי המוסכם, והנתבע התרשל בכך שלא שלח לקונה מכתבים על הפיגורים ולא דרש את הפיצוי המוסכם, ולכן על הנתבע לשלם להם את סכום הפיצוי המוסכם.

41.
סבור אני שיש לדחות טענתם זו של התובעים מהסיבות כדלקמן:
1)
התשלום הראשון לא שולם באיחור. כן החלטת ראש ההוצל"פ ניתנה ביום 8.8.06, והיה צורך להודיע לקונה על החלטה זו, על מנת שתשלם התשלום הראשון. יומיים להודיע לקונה על ההחלטה וביצוע התשלום הראשון בתוך מועד זה, הם זמן סביר ביותר;
2)
בסעיף 8 (ה) לחוזה המכר הסכימו הצדדים כי התחייבות הקונה למועדי התשלום כפופה להתחייבות המוכר לחתום על כתב התחייבות המופנה לבנק מממן בנוסח שיאושר ע"י הנתבע וכן יתר המסמכים הנדרשים לצורך קבלת הלוואה המובטחת במשכנתא לצורך מימון הרכישה, תוך 10 ימים ממועד מסירתם לידי המוכר. התובעים לא הוכיחו מתי מסרה הקונה מסמכים אלו לנתבע ומתי חתם הנתבע על מסמכים אלו ומסר אותם לקונה. בהעדר הוכחת מועדים אלו לא ניתן לדעת מתי היו מועדי התשלום, וכל טענת התובעים מבוססת על טענה שלא הוכחה;
3)
מטרת כל הצדדים, לרבות התובעים, הייתה שעסקת המכר תצא לפועל מהר ככל שניתן, על מנת שחובות התובעים יצברו הפרשי הצמדה ורבית מעטים ככל שניתן, וכך גם טוענים התובעים. עמידה על קוצו של יוד בקיום החוזה ללא כל גמישות, חותרת תחת כוונות כל הצדדים, שכן עמידה על קוצו של יוד הייתה מכניסה את הצדדים למערבולת של תביעות, הכינוס לא היה מסתיים עד היום, וחובות התובעים היו הולכים ותופחים, במיוחד כאשר החובות לבלמ"ש ולבנה"פ צברו רביות פיגורים, על כל המשתמע מכך, ויש להניח במידה רבה של סבירות שהפיצויים המוסכמים לא היו מכסים את רביות הפיגורים הנוספות לתקופת ההליכים המשפטיים שהיו צפויים;
4)
ב-ע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ. אליהו ניאגו (פורסם בנבו, 13.8.13) קבעה כב' השופטת חיות שכאשר לא קבעו הצדדים מהי הפרה יסודית, סוגיית יסודיות ההפרה אינה מוכרעת על פי כלל אחיד וגורף התואם את כל ההפרות באשר הן. ייתכן כי מה שייחשב במקרה אחד להפרה יסודית עשוי להיחשב במקרה אחר להפרה שאינה יסודית כלל וכלל. התשובה לשאלה האם מתקשר סביר היה כורת חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, משתנה ממקרה למקרה, ועל מנת להכריע בה על בית המשפט להעריך את מכלול נסיבות העניין ככל שהן בידיעתו של המתקשר הסביר במועד כריתת החוזה. ייתכן שאיחור של ימים אחדים בקיום התחייבות בקיום חוזה לא יהווה הפרת חוזה וייתכן שאיחור של מספר שעות אכן יהווה הפרת חוזה. יסודיות ההפרה נבחנת על פי עוצמת חומרתה ועל פי מידת הפגיעה הנגרמת בעטיה לאינטרס הקיום של הנפגע, תוך התחשבות, בין היתר, במידת יכולתו של הנפגע לתקן את נזקי ההפרה לאחר שהתרחשה. בהעדר נסיבות המחייבות מסקנה אחרת, עיכוב קצר בביצוע התחייבות חוזית, ובייחוד התחייבות כספית, אין בו בדרך כלל, כדי לעקר את יסודותיו העסקיים של החוזה, משום שניתן להתגבר על הפרה זו ולתקנה בקלות יחסית, ועל כן, ככלל, הוא אינו עולה כדי הפרה יסודית (סעיף 10 לפסה"ד). על רקע דברים אלו יש לבדוק את העובדה שהנתבע לא שלח לקונה התראה על האיחור בתשלומים. ברור שכל הצדדים לעסקה, והתובעים בכללם, רצו שהעסקה תצא אל הפועל. האיחורים בתשלומים, אם היו, היו מינוריים. לתובעים לא נגרם כל נזק, וההפרה תוקנה תוך מספר ימים מועט ביותר. התובעים לא היו צריכים להעביר את התמורה באופן מיידי לנושים, שכן ממילא היה על הכסף להישאר בקופת הכינוס עד להשלמת כל ההליכים על פי החוזה, והכספים היו צמודים לשער היציג של הדולר. לכן, התנהגותו והתנהלותו של הנתבע הייתה סבירה ביותר בנסיבות העניין, ונמצאת בתוך מתחם שיקול הדעת הנתון לו;
5)
אם היה איחור בתשלום חלק מהתשלומים, אזי מדובר באיחור מינורי וקל ביותר. במקרה זה חלות הוראות סעיף 15(א) סיפא לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 שבית

המשפט מוסמך להפחית הפיצויים המוסכמים אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

במקרה זה סבור אני שאם הצדדים היו צופים איחור כה מינורי בתשלומי התמורה, במיוחד כאשר מדובר בסכומים גבוהים, כאשר כולם חפצים בקיומה של העסקה ובביצועה, לא היו מעלים על דעתם לתבוע פיצוי כלשהו, במיוחד כאשר לא נגרם כל נזק;
6)
שיקול הדעת של הנתבע במקרה זה היה נכון, ושיקול דעתו אושר על ידי ראש ההוצל"פ;
7)
כפי שציינתי לעיל, תביעתם זו של התובעים הוגשה בשיהוי, אשר גרם נזק לנתבע.

42.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים גם בקשר לפיצויים המוסכמים.

התכניות להסדרת חריגות הבנייה:
43.
הצדדים לחוזה ידעו שיש חריגות בנייה בבית, וכתבו זאת במפורש בסעיף 2(ב) לחוזה. בסעיף 4 לחוזה התייחסו הצדדים להסדרת חריגות הבנייה, והסכימו בסעיף זה כדלקמן:
"המוכר מוכר לקונה והקונה קונה מהמוכר את הנכס. מובהר כי "הנכס" בהסכם זה , לעיל ולהלן, כולל, בין היתר, את המפורט להלן:
א.
זכויות חכירה מהוונות (91%), שיירשמו בלשכת רישום המקרקעין ע"ש הקונה, ע"פ חוזה חכירה מהוון ... הן לגבי הבנוי בפועל, והן לגבי כל הניתן לבניה ומימוש על פי תוכניות בניין עיר שבתוקף, לרבות כל הקלה ו/או תוספת אפשרית ע"פ דין.
ב.
היתר בניה כדין לגבי כל הבנוי בפועל בנכס, כולל כל תשלום הקשור בהוצאת היתר הבניה (כגון: שכ"ט אדריכל, אגרות, היטל השבחה וכד').
ג.
כל זכויות הבניה על פי תוכניות בניין עיר שבתוקף, לרבות כל הקלה ו/או תוספת אפשרית ע"פ כל דין, כולל כל תשלום בקשר עם זכויות הבניה, לרבות תשלומים בגין היטל השבחה בגין כל הבנוי בפועל וכן לגבי מצב הנכס כפי שהוא היום וכל תשלומים למינהל מקרקעי ישראל, אשר ישולמו על ידי המוכר. מובהר בזה כי המוכר לא יהיה חייב בהיטל השבחה או תשלום למנהל בגין בנייה שתעשה ע"י הקונה בגין תכניות בנייה החורגות מן הקבוע בתב"ע היום, או בגין הקלות שיבקש הקונה (למעט בגין הקלות שיתבקשו על מנת להכשיר חריגות הבנייה).
ד.
מוסכם בזאת מפורשות בין הצדדים כי מקום בו לא ניתן יהיה להכשיר את חריגות הבנייה, וזאת מחמת העדר אפשרות חוקית להכשרתן, כי אז לא יחשב הדבר כהפרה כלשהי של חוזה זה ובמקרה שכזה, לאחר שהאדריכל המטפל בהכשרת החריגות יאשר בכתב, כי מיצה את ניסיונותיו להכשרת החריגות וכי למיטב להערכתו המקצועית אין אפשרות חוקית להכשרת החריגות, כי אז מוסכם בין הצדדים כי מן התמורה הנקובה בהסכם זה יופחת סך 75,000 $. במקרה בו שילם הקונה את מלוא התמורה כי אז יושב לו סכום זה בתוך 7 ימים מיום קבלת אישור האדריכל כאמור. כמו כן מוסכם כי במקרה בו יוצא בקשר לחריגה צו הריסה, אשר לא יהיה ניתן להסירו עקב העדר האפשרות להוציא היתר בניה לחריגות כאמור, כי אז יופחת מן התמורה סכום נוסף של 75,000 $. במקרה בו שילם הקונה מלוא המורה כי אז יושב לו סכום זה בתוך 7 ימים מיום קבלת אישור האדריכל.
ה.
הצדדים לרבות החייבים מתחייבים לפעול במלוא המרץ להסדרת כל הדרוש להכשרת החריגות.
ו.
....
ז.
היה ואדריכל מטעם הקונה, לא הצליח להכשיר את החריגות, תינתן לחייבים האפשרות להכשיר החריגות במשך 60 יום, מיום קבלת הודעה מאת הקונה.

הוראות משלימות לעניין מצויות בסעיף 7(ג) לחוזה, בו הסכימו הצדדים כדלקמן:
"מובהר בזאת מפורשות כי למרות האמור בס"ק ב' וכן ביתר סעיפי הסכם זה, הרי שהטיפול הטכני בכל הכרוך בהעברת הזכויות בפועל ע"ש הקונה, כמו גם הטיפול בהכשרת חריגות הבנייה, קבלת אישורים לחריגות ו/או להעברת הזכויות, היוון זכויות המוכר והעברתן ע"ש הקונה בממ"י וכן כל פעולה טכנית אחרת הקשורה בהכשרת הנכס והעברתו ע"ש הקונה, תבוצע באופן בלעדי ע"י הקונה או מי מטעמו. המוכר ישלם מתוך תמורת המכר כל סכום שיידרש לשם ביצוע הפעולות האמורות. אולם מובהר בזאת כי האחריות המשפטית להעביר הנכס ע"ש הקונה ולפעולות הנ"ל הינה של המוכר. במידת הצורך יעניק המוכר לב"כ הקונה, עו"ד אמיר גבר, ייפוי כח לביצוע הפעולות הנ"ל וכן יחתום על כל מסמך נדרש, לצורך הנ"ל.".

44.
הקונה הכינה תכניות הגשה לוועדה המקומית אשר כללו לא רק את חריגות הבנייה שהיו בבית, אלא כללו גם תוספות בנייה נוספות עם בקשה להקלה. טוענים התובעים כי הגשת בקשה הכוללת את חריגות הבנייה שבנו התובעים עם בקשות לאישור בנייה נוספת, גרמה להארכת הזמן לאישור חריגות הבנייה, ובמקום תקופת זמן של כ-4 עד 5 חודשים התארך הזמן עד שהוסדרו חריגות הבנייה עבר זמן רב יותר. התובעים צירפו העתקי מכתבים מהם עולה שהם פנו לנתבע בדרישה להפריד את התכניות לאישור חריגות הבנייה מהתכניות של הקונה לתוספת שטחים והקלות בקו בנין לבריכת שחייה. היתר הבניה הופק רק ביום 13.8.07, וניתן לקונה ביום 16.8.07, כאשר בכל זמן זה צוברים חובותיהם של התובעים הפרשי הצמדה ורבית. התובעים ערכו את חישוב הפרשי ההצמדה ורבית מיום 19.2.07 ועד ליום 4.2.08 (נספח כ"ג לכתב התביעה), ולא ערכו חישוב של הפרשי ההצמדה והרבית לתקופת עיכוב הוצאת היתר הבנייה, לטענתם.

45.
סבור אני שיש לדחות את טענות התובעים בעניין זה מהסיבות כדלקמן:
1)
בסעיף 4(ב) סיפא לחוזה המכר הסכימו הצדדים כדלקמן:

"מובהר בזה כי המוכר לא יהיה חייב בהיטל השבחה או בתשלום למנהל בגין בנייה שתעשה ע"י המוכר בגין תכניות בנייה החורגות מן הקבוע בתב"ע כיום, או בגין הקלות שיבקש הקונה (למעט בגין הקלות שיתבקשו על מנת להכשיר את חריגות הבנייה).
בבסיס הוראה זו של החוזה יש נקודת מוצא של הצדדים שהקונה רשאית לכלול בתכנית הבנייה שתגיש לוועדה המקומית לאישור חריגות הבנייה גם בקשה להקלות אחרות ותוספות בנייה. החייבים חתמו שהם מסכימים לכל הוראות החוזה, ובכלל זה הוראה זו. אם כן, כיצד יכול הנתבע למנוע מהקונה את אשר הסכימו הצדדים בחוזה המכר, במיוחד כאשר החייבים היו שותפים מלאים למו"מ לקראת כריתתו של החוזה?
2)
התובעים הגישו את חוות דעתו של מר גררה. מר גררה העיד שלא בדק את תיק הבניין, ולמעשה נתן עצה כללית ביותר. מאחר והתביעה הוגשה לאחר שהתקבל היתר הבנייה, היה על התובעים להוכיח מה קרה בפועל בוועדה המקומית, ומדוע התקבל היתר הבניה רק במחצית חודש אוגוסט 2008. בכך כשלו התובעים;
3)
התובע העיד שלא העביר לנתבע את מכתבו של מר גררה מיום 10.12.06 בדבר העדיפות של הפרדת התכניות להכשרת חריגות הבנייה שבנו התובעים מהתכניות לתוספות הבנייה וההקלות שביקשה הקונה. אי העברת המכתב מהווה הנחת מכשול בפני
הנתבע;
4)
מהיתר הבנייה שניתן עולה שהיתר זה ניתן על פי החלטת הוועדה המקומית מיום 21.2.07. משמע מכך שאיחוד התוכניות להכשרת חריגות הבנייה שבנו התובעים ולהקלות הנוספות שביקשה הקונה, לא עיכב את מתן היתר הבנייה;
5)
מחומר הראיות עולה שהעיכוב במתן ההיתר נבע ממחלוקת שבין הוועדה המקומית לבין התובעים על גובה היטל ההשבחה שעל התובעים לשלם, והתובעים נקטו בהליך של השגה בעניין זה. הליך השגה משתרע על פני תקופת זמן, ואל להם לתובעים להטיל איחור זה על הנתבע או על הקונה. הקונה היא זו ששילמה את היטל ההשבחה שדרשה הוועדה המקומית תחת מחאה, על מנת שהיתר הבנייה יינתן מוקדם ככל שניתן, והיא זו שקיצרה את הזמנים לקבלת ההיתר. בעניין איחור זה, אין לתובעים לבוא בטענות אלא לעצמם;
6)
התובעים התמקחו עם מנהל מקרקעי ישראל אודות גובה דמי ההסכמה שעל התובעים היה לשלם למינהל, וללא החתימה של המינהל לא ניתן היה להתקדם באישור העסקה וקבלת חותמת המנהל כבעלים של הנכס על התכניות. התמקחות זו ארכה זמן, במיוחד כאשר היו מעורבים בהתמקחות זו עורכי דין מצד התובעים ומצד המנהל;
7)
התובעים גרמו לאיחורים בהגשת תכניות הבנייה בכך שעיכבו את כניסת בעלי המקצוע ששלחה הקונה למדוד את הבית ולבדוק אותו לפני הגשת התוכניות;
8)
התובעים סירבו להצעת הנתבע למנות מהנדס בניין מטעם הנתבע ככונס, על מנת שיבדוק ויפקח על הליך הכשרת חריגות הבנייה;
9)
התובעים ערכו תחשיב של הפרשי הצמדה ורבית מיום 19.2.07 ועד ליום 4.2.08 (נספח כ"ג לכתב התביעה). ההיתר ניתן ביום 16.8.07, כאשר תקופת הזמן מיום הישיבה של הוועדה המקומית (21.2.07) ועד קבלת ההיתר נזקפת לחובתם של התובעים. התחשיב של התובעים היה צריך לגרוע סכומים לגבי תקופה זו לפחות. לאור זאת התחשיב של התובעים אינו נכון, ואין להסתמך עליו;
10)
הנתבע השקיע את כספי התמורה בהשקעה שקלית, וב"כ התובעים עמד על כך בתגובתו מיום 8.7.07 לראש ההוצל"פ. משמע מכך שהתובעים ידעו על השקעה כספית זו. הנתבע אישר ההשקעה בתשובתו לראש ההוצל"פ לתגובת התובעים מיום 8.7.07. התובעים קיבלו מהנתבע את כל דפי החשבון, לרבות דיווח על הרבית השקלית שנשא הפקדון, והיה עליהם להפחית סכום זה מסכום תביעתם, אך לא עשו כן.

46.
לאור כל האמור לעיל, דוחה אני את תביעת התובעים בקשר להיטל ההשבחה.



עגמת נפש:
47.
התובעים תובעים מהנתבע פיצויים בגין עגמת נפש בסך 150,00 ₪. משדחיתי את טענות התובעים, ממילא יש לדחות את תביעת התובעים בגין עגמת נפש. יתירה מכך, סבור אני שעגמת הנפש של התובעים נגרמה מעצם הליך הכינוס ולא מפעולות כאלה ואחרות של הנתבע.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבע.

התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבע כדלקמן:
1)
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2)
שכ"ט עו"ד בסך 65,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלום בפועל.

ניתן היום,
ח' אלול תשע"ג, 14 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 15326-09/10 איתן ארזי, ציפורה ארזי נ' עו"ד מרדכי ווהב (פורסם ב-ֽ 14/08/2013)