פסקי דין על אברהם זאב כץ | פסקי דין על חברת הגיחון בע"מ

24430-04/13 תק     16/09/2013




תק 24430-04/13 אברהם זאב כץ נ' חברת הגיחון בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 24430-04-13 כץ נ' חברת הגיחון בע"מ




בפני

כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו


תובע

אברהם זאב כץ


נגד


נתבעת

חברת הגיחון בע"מ




פסק דין


עניינה של תביעה זו הוא בנקיטת הליכי גבייה מינהליים כנגד התובע.

טענות התובע
1.
התובע,
אשר הינו עורך דין, שימש כמיופה כוח של קבוצה בעלי זכויות במגרש בשומרי אמונים בירושלים,לצורך הוצאת היתר בנייה. כמיופה כוח שלבעל הזכויות חתם התובע על כל הבקשות להיתר בנייה במגרש.

2.
לתדהמת התובע, בחודש מרץ 2013 הטילה הנתבעת, ללא הודעה או התראה מראש, עיקול על חשבונותיו בבנק וכן על חשבון הנמצא בבעלות משותפת של התובע, אביו ואחותו.

3.
התובע טוען כי הטלת העיקול גרמה לתובע נזק עצום, שכן מנעה ממנו לפעול בחשבונותיו וכן לקבל לחשבונו שיק בנקאי בסכום של 1,000,000 ₪ בשל מכירת דירתו וכן גרם לאי נעימות עם אביו ואחותו.
4.
על מנת לבטל את העיקול, נאלץ התובע לשלם באופן מיידי סכום של 3,769 ₪.
5.
לאחר תשלום החוב, התברר לתובע כי העיקול הוטל בשל חוב על המגרש בסכום של 2,900 ₪ בגין שימוש בחודש אוקטובר 2009. התובע הודיע לנתבעת כי אינו הבעלים של הנכס כי אם עורך הדין שייצג את בעלי הזכויות במגרש ודרש את השבת כספו בצירוף פיצוי על עגמת נפש. הנתבעת השיבה לתובע כי חשבון המים נרשם על שמו, שכן האישור להוצאת היתר בנייה נרשם על שם התובע.
6.
התובע טוען כי בבקשה להיתר בנייה מופיע שמו כמיופה כוח של הבעלים, ובמקום לרשום את שמות הבעלים הנתבעת העתיקה את שמו כמיופה כוח.
7.
מכאן התביעה בגדרה דורש התובע השבת הסכום ששילם וכן פיצוי בגין עגמת נפש ובגין פגיעה בשמו הטוב בשל הטלת עיקולים על חשבונותיו.


טענות הנתבעת
8.
הנתבעת טוענת כי ההליכים המינהליים העומדים בבסיס התביעה הם תוצאה ישירה של התנהלות בלתי תקינה מצד התובע. כך, טוענת הנתבעת, כי אילו היה התובע מגלה לנתבעת שהוא נרשם כמחזיק במד המים וכבעלים של הנכס נשוא התביעה שלא בשל החזקה בנכס וכן מיהם הבעלים האמיתיים של הנכס, הנתבעת לא היתה נוקטת כנגדו בהליכים נשוא התובענה, אלא שהתובע לא יידע את הנתבעת על כך וחייב אותה לפעול לגביית הכספים ממנו.
9.
הנתבעת טוענת כי התקבלה אצלה בקשה לקבלת אישור להיתר בנייה בקשר עם יחידות בבית המשותף ברח' שומרי אמונים 75 בירושלים. הבקשה לאישור התקבלה אצל הנתבעת כשעליה מתנוססים פרטיו האישיים של התובע כמגיש הבקשה. בפני
הנתבעת לא הוצג ייפוי כוח ולא נדרש חיוב של אדם אחר.
10.
ביום 14.10.09 בוצע חיבור ראשוני של הנכס למד מים ראשי כללי, וזאת על סמך אישור מהוועדה לתכנון ולבנייה לחיבור זה. ביום 2.11.09 בוצע חיבור סופי של הדירות למדי מים דירתיים. אגרת הצריכה נשוא התביעה מתייחסת לתקופה שבין 14.10.09 – 2.11.109, ונרשמה על שם התובע על סמך הנתונים שהופיעו באישור ובתיק הנכס אצל הנתבעת. אגרה זו לא שולמה על אף שליחת חשבונית מטעם הנתבעת. לפיכך, נאלצה הנתבעת לנקוט בהליכי גבייה מינהליים.
11.
הנתבעת טוענת כי טרם נקיטת הליכי הגבייה שלחה מכתב אכיפה מינהלי לכתובת הנכס, בו התריעה על כוונתה לנקוט בהליכי מינהליים לגביית הכספים. אילו היה התובע מביא לידיעת הנתבעת את העובדה כי נרשם כצרכן בנכס, למרות שאין הדבר כך, הרי יש להניח שהמחלוקת היתה באה על פתרונה ללא צורך בהטלת עיקולים.


דיון והכרעה
12.
השאלות הטעונות הכרעה בתביעה זו הן : האם רשאית היתה הנתבעת לחייב את התובע באופן אישי בתשלום החוב והאם פעלה הנתבעת ברשלנות משרשמה את התובע כמחזיק של הנכס. השאלה הנוספת היא האם התרשלה התובעת משנקטה בהליכי גבייה מינהליים כנגד התובע. אדון בשאלות אלה כסדרן.
13.
מעדותו של התובע, הנתמכת במסמכים, עולה כי התובע היה מיופה כוחם של בעלי המגרש ברח' שומרי אמונים בירושלים וככזה חתום על הבקשה להוצאת היתר בנייה כמיופה כוח של בעלי המגרש (נספח ה' לכתב התביעה).
14.
מכאן שהתובע לא היה מחזיק של המגרש בגינו נרשם החיוב בצריכה או בעל ההיתר, כי עם מיופה כוח של בעלי היתר. עובדת היותו של התובע מיופה כוח של בעלי ההיתר מופיעה מפורשות במסמכים שבידי הנתבעת. כך, בבקשה להיתר בנייה, שהגישה הנתבעת, מצויין מפורשות כי בעל ההיתר הינו: "עו"ד אברהם כץ ע"י יפוי כוח". כך גם באישור להוצאת היתר בנייה נכתב מפורשות: "על שם עו"ד כץ אברהם על ידי יפוי כוח". ממסמכים אלה עולה מפורשות כי התובע אינו בעל ההיתר כי אם מיופה כוח של בעלי ההיתר ומכאן שלא היה מקום לחיוב התובע באופן אישי בצריכת המים של בעלי המגרש או מגישי הבקשה להיתר.
15.
האם פעלה הנתבעת ברשלנות משרשמה את התובע כמחזיק של הנכס? הנתבעת נסמכת על אישור להוצאת היתר בנייה מיום 4.7.06 שהוצא על ידי הנתבעת עצמה, בו נרשם: "על שם: עו"ד אברהם כץ על-פי יפוי כח". מכאן שמאישור זה ניתן ללמוד בנקל כי התובע פועל כמיופה כוח ואינו המחזיק בנכס או בעל ההיתר. משכך, רישום התובע כמחזיק בנכס או כבעל ההיתר נעשה ברשלנות.
16.
טוענת הנתבעת כי התובע לא העביר לה את ייפוי הכוח ורשימת נותני ייפוי הכוח ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו. אין בידי לקבל טענה זו. בעדותו הבהיר התובע כי את הבקשה להיתר בצירוף ייפוי הכוח הגיש לעירית ירושלים, וכי הנתבעת קיבלה, ככל הנראה, את הבקשה להיתר מעירית ירושלים מבלי שדאגה לקבל את ייפוי הכוח המצורף לו. עדותו של התובע נתמכת אף באישור להוצאת היתר בנייה, אשר הוציאה הנתבעת והמופנה לעירית ירושלים, בו מודיעה הנתבעת כי אין מניעה מצידה להוצאת היתר בנייה. ממסמך זה עולה כי הבקשה להוצאת היתר בנייה הועברה לנתבעת על ידי מחלקת הרישוי בעירית ירושלים. על כן, כאשר קיבלה הנתבעת מעירית ירושלים את הבקשה להיתר ומשצוין בבקשה במפורש כי התובע הינו מיופה כח של בעלי ההיתר, היה עליה לדאוג ולקבל מעירית ירושלים גם את רשימת מיופי הכוח. הנתבעת בחרה לעשות לעצמה עבודה קלה ורשמה את התובע שהינו מיופה כוח כבעל ההיתר וזאת שלא כדין.
17.
הנתבעת אינה יכולה להישמע בטענה כי היה על התובע ליידע אותה כי אינו מחזיק בנכס וכי הוא פעל כמיופה כוח של בעלי הזכויות בנכס בלבד, שכן כיצד יכול היה התובע לדעת כי הוא רשום כמחזיק בנכס וכי מד המים נרשם על שמו, כאשר הנתבעת מעולם לא הביאה עובדה זו לידיעתו.
18.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי התובע פעל כמיופה כוח של מגישי הבקשה להיתר במגרש בשומרי אמונים וכי אין מקום לחייב אותו באופן אישי בחיוב בגין צריכת המים, שכן אינו הבעלים של הנכס, המשתמש או המחזיק בו ואינו אף בעל ההיתר. לפיכך, זכאי התובע להשבת הכספים ששילם לנתבעת בגין חוב המים.
19.
השאלה הבאה הטעונה הכרעה היא האם פעלה הנתבעת ברשלנות משנקטה הליכי גבייה מינהליים נגד התובע. הנתבעת טוענת כי עובר לנקיטת הליכי הגבייה המינהליים נשלחה חשבונית לכתובת הנכס וכן נשלח מכתב התראה לכתובת הנכס. אין ספק כי הן החשבונית והן מכתב ההתראה לא הגיעו לידי התובע, שהרי אינו מתגורר בנכס. התובע אף העיד כי לראשונה נודע לו על קיומו של החוב לאחר שבירר מדוע הוטלו עיקולים על חשבונותיו.
20.
בנסיבות אלה, בהן התובע הינו מיופה כוחם של בעלי הזכויות בנכס היה על התובע לוודא משלוח חשבונית לכתובתו של התובע ולא לכתובת הנכס, כאשר ברור שהן החשבונית והן מכתב ההתראה לא יגיעו לידי התובע. יצוין, כי בהיתר הבנייה שהציגה בפני
הנתבעת מופיעה במפורש כתובתו הפרטית של התובע. כך, בצד המילים בעל ההיתר עו"ד כץ אברהם מופיעה כתובתו "החומה השלישית 5 ירושלים". בנסיבות אלה, היה על הנתבעת לשלוח את החשבונית ומכתב ההתראה לכל הפחות לכתובתו של בעל ההיתר המופיעה אצלה.

21.
זאת ועוד, מעיון בחשבונית ובמכתב ההתראה עולה כי הן נשלחו לכתובת האתר "שומרי אמונים ירושלים". מדובר בכתובת שאינה אף כתובת אמיתית למשלוח דואר, שכן זו כתובת האתר ולא מצוין בה אפילו מספר בית, כך שלא היה סיכוי שתגיע לאדם כלשהו. אף לו היתה התובע מתגורר בנכס לא היו החשבונית ומכתב ההתראה מגיעים אליו.
22.
הנתבעת הינה רשות מינהלית וככזו עליה לפעול בהגינות ובסבירות כלפי האזרח. אין היא יכולה לשגר מכתבי התראה, אך ורק על מנת לצאת ידי חובתה, בנסיבות בהן ברור כי אלה לא יגיעו לידי הצרכן, המחזיק או בעל ההיתר
הרשום. העובדה שבאישור להוצאת היתר בנייה נרשם במפורש ע"י יפוי כוח, צריכה היתה לכל הפחות להדליק אצל הנתבעת נורה אדומה, כי התובע אינו מחזיק בנכס, אינו מתגורר בו ועל כן היה עליה לוודא המצאת מכתבי התראה אליו.
23.
עוד אציין, כי בהתאם להנחיות היועמ"ש מחודש פברואר 2012, החלות גם על הנתבעת, על הרשות המינהלית לפתוח בהליכי גבייה תוך פרק זמן סביר שלא יעלה על שלוש שנים מיום שהחוב הפך לסופי. במקרה זה מדובר בחוב משנת 2009, כאשר הליכי הגבייה ננקטו נגד התובע בחודש מרץ 2013.

24.
לאור האמור, הגעתי למסקנה כי הנתבעת פעלה הנתבעת שלא כדין משנקטה בהליכי גבייה מינהליים נגד התובע, מבלי ששלחה מכתבי התראה לכתובת התובע, לכל הפחות לכתובת הרשומה בהיתר הבנייה שהציגה בפני
הנתבעת וכי אין די במשלוח מכתב התראה לכתובת המגרש, שאף אינה כתובת למשלוח דואר, שכן כאמור לא מופיע בה אפילו מס' בית.
25.
משנקטה הנתבעת בהליכי גבייה מינהליים כנגד התובע שלא כדין, הרי שהתובע זכאי אף לפיצוי בגין עגמת הנפש והנזק שנגרמו לו בשל הטלת עיקולים על חשבונותיו בבנק.
לאור מכלול הנסיבות, אני מעריכה את סכום הפיצוי לו זכאי התובע בגין רכיב זה בסכום של
5,000 ₪.
26.
לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת להשיב
לתובע את הסכום אותו שילם בסך של 3,769 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19.3.13 ועד התשלום בפועל. בנוסף, על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 5,000 ₪ בגיו עגמת הנפש והפגיעה בשמו הטוב, שנגרמה לו בשל הטלת העיקול. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.





פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.








ניתן היום,
י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 24430-04/13 אברהם זאב כץ נ' חברת הגיחון בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/09/2013)