פסקי דין על נחמן שי רוזנבלט | פסקי דין על הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ

8424-01/10 א     28/07/2013




א 8424-01/10 נחמן שי רוזנבלט נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 8424-01-10 רוזנבלט נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ




בפני

כב' השופט
אבי פורג


תובע

נחמן שי רוזנבלט
ע"י ב"כ עו"ד בירן



נגד


נתבעת

הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרית מצרי




פסק דין


מבוא

בפני
י תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

התובע, מר שי רוזנבלט, יליד שנת 1972, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 15.5.07 (להלן: "התאונה").

הצדדים חלוקים הן לגבי נסיבות התאונה והאם מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק והן לגבי הנזק.

נסיבות התאונה והאם מדובר בתאונת דרכים על פי החוק

התובע טען בסיכומיו כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי התאונה מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בסעיף 1 לחוק. מנגד טוענת הנתבעת, כי על בית המשפט לדחות את התביעה מאחר ועדותו של התובע לגבי נסיבות התאונה היא עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע ובעלת אינטרס ואין לתת אמון בעדות התובע שאינה עקבית.

התובע העיד בתצהירו כי ביום 15.5.07 בשעה 07:30 בבוקר לערך נפגע קשות בתאונת דרכים במהלך עבודתו כאשר הגיע למסוף פי גלילות באשדוד ובמהלך הירידה מתא הנהג של המשאית לפני הביטחון, פספס מדרגה, מעד ונפל בעוצמה רבה על הארץ. התובע צירף לתצהירו טופס ב.ל. 250 חתום על ידי המעביד ובו תוארה התאונה כדלקמן: "לטענתו נפל תוך כדי ירידה מהמכלית – תא נהג החמיץ את המדרגות ונפל על גבו". כמו כן, צוין בטופס הנ"ל כי כתובת מקום התאונה בפי גלילות אשדוד.
בעדותו בבית המשפט נשאל התובע לגבי נסיבות התאונה והעיד, בין היתר, כי מאחורי המשאית שלו עמד הנהג מר קלנטרו וכי הוא מעד ונפל על הגב ומר קלנטרו ניגש אליו ושאל אותו מה קרה והוא אמר לו שהוא מעד ונפל. עוד העיד, כי מר קלנטרו עזר לו לקום וכי לאחר שהתעכב קצת חזר לתא המשאית. התובע העיד כי סיפר למר קלנטרו שפספס מדרגה ונפל מאחר והאחרון שאל אותו מה קרה.

מר קלנטרו העיד בתצהירו כי ביום 15.5.07 עבד יחד עם התובע וכי נסע במכלית שנסעה אחרי המכלית שבה נהג התובע. כאשר הגיע למסוף פי גלילות באשדוד לפני הביטחון, הוא ראה את התובע מוטל על הרצפה ולכן ירד מהמכלית בה נהג ועזר לתובע לקום. עוד מסר בתצהירו כי שאל את התובע מה קרה והאחרון אמר לו שפספס מדרגה ונפל וציין שהוא מרגיש כאבים.

בעדותו בבית המשפט העיד מר קלנטרו כי הוא זוכר שבכניסה למסוף פי גלילות הוא היה עם המשאית שלו אחרי המשאית בה נהג התובע. הוא אישר שראה את התובע על הקרקע לאחר נפילתו וכי עזר לו לקום והתובע עלה חזרה למשאית. עוד העיד כי לאחר ששאל את התובע מה קרה, הסביר לו האחרון שפספס מדרגה ונפל. מר קלנטרו הוסיף כי הנהגים פותחים את המנעולים לפני עמדת הבידוק וכי המקום בו ראה את התובע היה בערך 100 מטר לפני עמדת הבידוק.

הנתבעת בסיכומיה הפנתה לעדותו של התובע וטענה כי מדובר בעדות מגמתית ובלתי עקבית וכי התובע לא היה עקבי בתשובותיו במספר עניינים (טיפול פסיכולוגי, הסתבכות בפלילים וגובה ההלוואה מאמו) כמפורט בסיכומיה. לא שוכנעתי מטיעוני הנתבעת והסתירות לכאורה בתשובותיו של התובע אותן פירטה בסיכומיה כי אין לתת אמון בעדות התובע בכל הנוגע לנסיבות התאונה.

עדות התובע לגבי נסיבות התאונה הייתה מהימנה ועקבית ועדותו של מר קלנטרו לגבי ההתרחשות לאחר התאונה שאף היא מהימנה עליי מהווה חיזוק לעדות התובע.

נוכח האמור לעיל שוכנעתי שהתובע נפגע במהלך ירידה מתא הנהג של המשאית וכי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

הנזק

הנכות הרפואית

נכותו הרפואית של התובע נקבעה על ידי ועדה רפואית לעררים מיום 1.4.09 כדלקמן:
נכות רפואית בשיעור 100% מיום 15.6.07 ועד ליום 16.7.07.
נכות רפואית בשיעור 100% מיום 15.8.07 ועד ליום 21.9.07.
נכות רפואית בשיעור 50% מיום 22.9.07 ועד ליום 21.12.07.
נכות רפואית בשיעור 30% מיום 22.12.07 ועד ליום 28.2.08.
נכות רפואית צמיתה מיום 1.3.08 בשיעור 15% לפי תקנה 37 (7) (א) – (ב) לתקנות, שעניינה הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני בצורה קלה עד בינונית.

מדובר בקביעה על פי דין ולפיכך אני קובע את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור של 15%.

הפגיעה התפקודית

התובע צירף אישור של המעביד שהוא נעדר מעבודתו ממועד התאונה ועד ליום 31.10.07. התובע גם צירף אישורי אי כושר לגבי התקופה מיום 24.5.07 ועד ליום 14.9.07 וכן לתקופה מיום 11.12.08 ועד ליום 24.12.08.

התובע טען כי לאחר תקופת אי כושר ארוכה נקבע בסופו של דבר על ידי המכון לבטיחות בדרכים שמותר לו לשוב לנהוג אך במגבלות כגון ישיבה בגובה. התובע ציין שעל אף שבאופן רשמי מותר לו לנהוג הרי שבפועל הוא לא מסוגל לשוב ולנהוג במשאית כתוצאה ממגבלותיו ולכן הוא עובד היום בתפקיד פקידותי אך גם בתפקיד זה הוא נאלץ לקום כל מספר דקות מהכיסא בשל כאבים (סעיף 18 לתצהיר התובע).

התובע טען בתצהירו כי הפגיעה בתאונה קשה ביותר ויש לה משמעות תפקודית ברורה. לטענתו, בשל הפגיעה מאז התאונה ועד היום הוא סובל וממשיך לסבול מהגבלה קשה מאוד בתנועות עמוד השדרה המתני, רגישות ניכרת במישוש וכאבים עזים ותמידיים בגב. כתוצאה מכך, הוא מתקשה עד מאוד בתפקוד היומיומי בבית ומחוצה לו. בנוסף לכך, הוא לא מסוגל לעמוד למשך יותר ממספר דקות ברציפות וגם מתקשה בהליכה או ישיבה ממושכות, כיפוף, הרמת משאות, עליה וירידה במדרגות וכל דבר הכרוך במאמץ פיזי. בשל כך, הוא גם לא תורם את חלקו בעבודות הבית כפי שנהג בעבר. כתוצאה מהתאונה הוא נאלץ להפסיק להשתתף בכל פעילות גופנית ספורטיבית, כאשר בעבר טרם התאונה הוא היה פעיל מאוד ונהג לרכב על אופנוע ים ולנהוג בסירה. עוד טען התובע בתצהירו שעקב התאונה הוא איבד את מקצועו כנהג מכלית מאחר ועבודה זו כרוכה בישיבה ונהיגה לאורך שעות ארוכות, כמו גם מאמץ פיזי רב לצורך הובלה, חלוקה והעמסת דלק ומשאות וכן לעליה וירידה במדרגות המכלית ולגג שלה על ידי סולם. התובע טען בתצהירו, כי המעסיק שלו בחברת ההובלה עשה טובה אישית לדודו (של התובע) כשהבטיח לתובע באופן בלתי רשמי שבשלב זה הוא ימשיך להעסיק אותו. לכן, כשהתובע חזר לעבודה ביום 31.10.07 בסיום חופשת המחלה לאחר התאונה, המעסיק העביר אותו לעבודה משרדית כסדרן עבודה. משכורתו מעבודה זו דומה למשכורת שהרוויח כנהג מכלית, אבל מאחר והסכם העבודה הוא על בסיס טובה אישית, התובע טען שאינו יודע עד מתי ימשיך להיות מועסק אם בכלל. התובע טען שהוא נמצא כיום במצב של חוסר יכולת לתרום למקום העבודה תרומה של ממש ולמעשה כל הזמן מזכירים לו במקום העבודה שהוא נמצא שם בחסד ולא בזכות. לטענתו, היום הוא מבוגר יחסית, אין לו כישורים נוספים, והוא לא אדם משכיל ובשל מגבלותיו ומצבו הכלכלי אין לו אפשרות כיום ללמוד ולהכשיר את עצמו לעסוק במקצוע אחר וככל שיפוטר הוא ימצא את עצמו ללא עבודה חלופית (סעיפים 23 עד 30 לתצהיר התובע).

התובע העיד בבית המשפט שבתפקידו היום הוא פקיד שאחראי לסידור העבודה של הנהגים. התובע אישר בעדותו כי המכון לבטיחות בדרכים מצא שהוא כשיר להיות נהג משאית ורק צריך הגבהה. עם זאת, התובע טען שהמכון לבטיחות בדרכים לא בודק האם אתה יכול לטפס לתא
הנהג (פרו' 7.2.13 עמ' 13 שורות 7 - 11). התובע השיב שהוא לא זוכר אם פנה לביטוח לאומי לקבל החזר על הוצאות רפואיות, נסיעה וטפולים. הוא גם לא יכל להציג אישור לגבי העסקת עוזרת בית.

מר קוקו העיד בתצהירו כי התובע עבד בחברה שפר את אלי לוי בע"מ כנהג משאית החל מיום 22.10.00 ועד ליום 15.5.07, מועד סיום עבודתו שנכפה עליו כתוצאה מהתאונה. בשל התאונה נאסר על התובע לנהוג במכלית תדלוק ולפיכך ולאור ההיכרות האישית עם דודו של התובע, נאות מר קוקו לקבל את התובע לעבוד במשרדי החברה בעבודה משרדית ובתפקיד של סדרן עבודה. בנסיבות העניין ולאור היקף העבודה הדל ייתכן ויתבצעו שינויים במצבת כוח האדם בחברה.

מר קוקו העיד בבית המשפט שהוא עובד בחברה החל מתחילת 1997 וכי הוא המנהל בפועל של החברה וגם המנהל הישיר של התובע. בתשובה לשאלה האם הוא מזכיר לתובע שהוא נמצא במקום העבודה בחסד השיב מר קוקו שהוא לא מזכיר לו זאת. מר קוקו הוסיף שהתובע עובד אצלו מכוח הנסיבות וכי הוא יכול להסתדר בלעדיו, אולם הוא לא רוצה להגיד זאת ליד התובע.

התובע טען בסיכומיו כי בעקבות התאונה הפך מאדם המפרנס את משפחתו בכבוד ובעבודה יציבה עם צפי לקידום והעלאה בשכר לאדם חסר יציבות תעסוקתית. מאחר ואינו יכול לחזור לעבוד כנהג משאית הוא הוחזר לעבוד בחברה כסדרן עבודה וזאת במקום לפטרו וכטובה אישית של המעסיק לדודו של התובע. אי הצורך של המעביד של התובע בשירותיו בא לידי ביטוי בכך שחרף כל השנים שחלפו ממועד התאונה ועד היום, שכרו החודשי של התובע לא השביח.

מנגד, טענה הנתבעת בסיכומיה כי הנתונים לגבי שכרו של התובע משך השנים מלמדים כי שכרו עלה לאורך השנים ובמיוחד בשנים 2010 ו- 2011. לטענתה אין לתת אמון בעדות המעסיק כי התובע עובד אצלו כטובה אישית לדודו. מאז מועד התאונה חלפו כשש שנים ולא ניתן לקבל את הטענה שהעסקת התובע לאורך כל התקופה היא בגין טוב לבו של המעסיק והחברות האמיצה בינו לבין דודו של התובע. בנוסף, אין איסור על התובע לעבוד כנהג משאית ואין אלא ללמוד מכך שהוא מבכר עבודה משרדית על הנסיעה בכבישים.
נתוני שכרו של התובע על פי תלושי השכר שהוגשו לבית המשפט לגבי התקופה בטרם התאונה ולאחריה מלמדים ששכרו לא נפגע כתוצאה מכך שלאחר התאונה הוא הפסיק לעבוד כנהג משאית ועבר לעבוד בעבודה משרדית כסדרן עבודה. אכן, המעסיק של התובע העיד שהוא מעסיק אותו אף שאין לו צורך בשירותיו, אולם איני מקבל עדות זו בהתחשב בכך שמדובר בתקופה של כשש שנים לאחר התאונה ושבמהלכה עלה שכרו של התובע אף שהוא עובד בעבודה משרדית ולא כנהג משאית. יצוין גם, שהתובע טען שמזכירים לו כל הזמן במקום העבודה שהוא נמצא שם בחסד ולא בזכות (סעיף 29 לתצהיר התובע) ואילו מר קוקו העיד שהוא אינו מזכיר זאת לתובע (פרו' 7.2.13 עמ' 5 שורות 30, 31).

לפי תלושי השכר שהתובע צירף לתצהירו, שכרו עלה בחודש פברואר 2007 ומאותו חודש ועד לחודש מאי 2007 עמד על סך חודשי של 5,610 ₪ (שכר ברוטו בניכוי מס הכנסה בסך של 300 ₪). מעיון בתלושי השכר עולה שבחודש יולי 2007 קיבל התובע תשלום חד פעמי בגין דמי הבראה (סביר להניח שמדובר בתשלום שנתי) וכי בחודש נובמבר 2007 שב וקיבל שכר חודשי ברוטו בסך של 5,910 ₪ (לפני ניכוי מס). מבדיקת הסכום המצטבר של התשלומים ששולמו לתובע עד לחודש נובמבר 2007 (כפי שרשום בתלוש נובמבר 2007) לעומת הסכום המצטבר של התשלומים ששולמו לתובע נכון לחודש מאי 2007 (כפי שרשום בתלוש מאי 2007) ותוך שקלול הסכום ששולם לתובע בתלוש יולי 2007 בגין דמי הבראה, עולה שהתובע לא קיבל שכר חודשי בחודשים יוני 2007 עד אוקטובר 2007. התובע חזר לעבודה בחודש נובמבר 2007 והמשיך לקבל שכר חודשי ברוטו בסך של 5,910 ₪ וזאת עד לחודש אוקטובר 2009. התובע בהסכמת הנתבעת הגיש לבית המשפט תלושי שכר עדכניים לחודשים ינואר 2011 ועד לינואר 2013 מהם עולה ששכרו החודשי ברוטו בניכוי מס עלה לסך של 6,852 ₪ בתקופה זו.

ממכלול הנתונים עולה כי שכרו של התובע (ברוטו בניכוי מס) עלה ממועד התאונה ועד היום בסך של כ- 1,240 ₪ לערך, כלומר בשיעור של כ -
22%.

איני מקבל את טענות התובע כי יש לחשב את בסיס שכרו של התובע לפי שכר גבוה יותר. התובע לא הציג ראיות של ממש לתמוך בטענתו בדבר גובה שכרם של נהגים והראיות שהציג אינן מספקות. יצוין גם, כי מעסיקו של התובע שזומן למתן עדות לא התייחס בתצהירו ולא הציג נתונים לגבי שכרם של נהגים אחרים בחברה והדבר פועל לחובת התובע. התובע עובד בחברה החל משנת 2000 ולא שוכנעתי לקבל את הטענה ששכרו של התובע שהיה נהג בעל ותק היה ממשיך בהכרח לעלות עם השנים. מצב הדברים ששכרו של התובע עלה גם בתקופה לאחר התאונה מחזק את טענתה של הנתבעת כי העסקת התובע לאחר התאונה בעבודה משרדית תקופה כה ארוכה אינה בגדר חסד. לא שוכנעתי גם כי התובע אינו יכול לעבוד כנהג משאית מאחר והתובע נמצא כשיר להיות נהג משאית בכפוף לכך שצריך הגבהה.

בהתחשב באמור לעיל ובמיוחד בקביעת המכון לבטיחות, נתוני ההשתכרות של התובע לפני ואחרי התאונה, בעבודתו של התובע כנהג משאית ובשיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לו, אני סבור שנגרמה לתובע פגיעה תפקודית בשיעור נמוך משיעור נכותו הרפואית הצמיתה שהיא בשיעור של 10%.

הפסד השתכרות לעבר

על פי אישור המעביד, התובע נעדר מעבודתו עד לסוף חודש אוקטובר 2007. נוכח הנכויות הזמניות המשמעותיות שנקבעו לתובע על ידי הביטוח הלאומי ואישורי אי הכושר שצורפו לגבי חלק מהתקופה שוכנעתי כי התובע לא היה כשיר לעבוד בתקופה זו. לפי תלושי השכר שצורפו, התובע לא קיבל שכר בגין החודשים יוני עד אוקטובר 2007 ולפיכך הוא זכאי להפסדי שכר לעבר בגין חמישה חודשים אלה בסך של 28,050 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.8.07 מדובר בסך של 37,250 ₪.

לגבי יתרת התקופה לעבר, לפי תלושי השכר של התובע ועדותו (סעיף 28 לתצהירו) עם חזרתו לעבודה לאחר התאונה הוא קיבל שכר דומה ובהמשך שכרו אף עלה ולפיכך אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר בתקופה זו.

אובדן השתכרות לעתיד

בהתחשב במכלול הנתונים, בגילו של התובע (יליד 15.7.72 לפי המסמכים הרפואיים שצורפו), שכרו הנוכחי על פי התלושים העדכניים שצורפו להודעתו ופגיעה תפקודית בשיעור של 10%, אני פוסק לתובע בגין רכיב זה פיצוי גלובלי בסך של 150,000 ₪ (מעוגל). איני פוסק לתובע פיצוי בגין פגיעה בזכויות סוציאליות מאחר ושכרו לא פחת ואף עלה מאז התאונה.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

גב' רוזנבלט, אשתו של התובע, העידה בתצהירה שבעקבות התאונה נגרמו לתובע נזקים רבים לרבות כאבי גב קשים ובין היתר הוא אינו יכול ללכת ולעמוד משך זמן ממושך, סובל מהגבלות וכאבים ומתקשה בהרמת משאות, בעבודות הבית ובעזרה בטיפול בילדים. בתקופת ההחלמה הממושכת נזקק התובע לעזרה בכל פעולה אפשרית ובאותה תקופה נעזרו התובע ואשתו במטפלת שטיפלה בילדיהם. לטענתה, לאור מצבו של התובע, כל הנטל של הטיפול בילדים וניהול משק הבית נופל עליה בלבד. בעדותה בבית המשפט, אישרה הגב' רוזנבלט שהמטפלת רינה נשכרה לטפל בתינוק ובילדים לאחר תום חופשת הלידה ועם חזרת גב' רוזנבלט לעבודתה. גב' רוזנבלט לא הציגה אישורים בדבר העסקת עוזרת ו/או הקטנת היקף עבודתה בעקבות התאונה.

לאחר ששקלתי את עדויות התובע ואשתו ובהתחשב בכך שהמטפלת טיפלה בילדים (ללא קשר לתאונה) ובהעדר ראיה לעזרת הזולת בשכר ונוכח הנכויות הזמניות ונכותו הצמיתה של התובע, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב זה לעבר ולעתיד בסך של 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות ובגין נסיעות

לא איתרתי קבלות בגין הוצאות בנספחים לתצהיר התובע ובהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב זה לעבר ולעתיד בסך של 2,500 ₪.

כאב וסבל

לפי דרישתו של התובע בסיכומיו ובהסכמת הנתבעת (בסיכומיה), אני פוסק לתובע בגין רכיב זה סך של 25,150 ₪.

לסיום

התביעה מתקבלת.

התובע זכאי לפיצוי בגין נזקיו בסך של 229,900 ₪. מסכום זה ינוכו מלוא תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין דמי פגיעה ומענקי נכות ששולמו לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל תשלום ותשלום.

הנתבעת תשלם לתובע את היתרה לאחר הניכוי בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% וכן אגרת משפט בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, 28 28 יולי 2013, בהעדר.











א בית משפט שלום 8424-01/10 נחמן שי רוזנבלט נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/07/2013)