פסקי דין על אהרון אזולאי | פסקי דין על עמידר | פסקי דין על החברה הלאומית לשיכון בישראל |

4869-01/13 א     20/10/2013




א 4869-01/13 אהרון אזולאי נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ








בית משפט השלום באשקלון



ת"א 4869-01-13 עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
נ' אזולאי

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
1

בפני

כב' הרשמת
עידית כלפה


המבקש
:

אהרון אזולאי


נגד


המשיב
ה:

עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ




החלטה

1.
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן כנגד המבקש ביום 20.2.13, בהעדר הגנה.

המדובר בתובענה לפינוי ותובענה כספית, כאשר העובדות המתוארות בכתב התביעה בתמצית הינן כדלקמן.

המבקש התגורר עם הוריו המנוחים בשתי דירות עמידר
צמודות אשר הושכרו להורי המבקש טרם פטירתם, כל דירה בגודל 56 מ"ר. לאחר פטירת הורי התובע ומשנבחן עניינו ע"י הוועדה להקניית זכויות חוזיות במשיבה, החליטה הוועדה לאשר למבקש המשך מגורים בדירה אחת מהשתיים, בתנאי שישיב את הדירה הנוספת לעמידר
.

המבקש ערער על החלטה זו בפני
וועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון, אשר החליטה "לדחות הבקשה לקבלת הדירה הסמוכה. הנך זכאי לקבלת דירה אחת לפי כללי דייר ממשיך ובתנאי החזרת הדירה הסמוכה הנחוצה לאכלוס משפחות בנות 5-6 נפשות. בישוב 14 משפחות זכאיות ממתינות. אי פינוי מונע אכלוס. הועדה לא מצאה מקום לחריגה מהכללים להעדיפך כיחיד לדירת 6 חדרים על פני זכאים לדיור ציבורי".


החלטות הוועדות צורפו לכתב התביעה.

לאחר דחיית הערר ובאופן חריג, הוצעה למבקש דירה חלופית העולה בגודלה ובאיכותה על הדירות נשוא התובענה, אולם המבקש לא הגיע לסיור שתואם עימו בדירה והניסיונות ליצור איתו קשר כשלו.

בנסיבות אלה, עותרת המשיבה בכתב התביעה לפינויו של המבקש מאחת מן הדירות, כמתחייב מהחלטות הועדות, ולחיובו בדמי שכירות ראויים בגובה 733.61 ₪ לחודש, בגין שהותו בדירות מאז פטירת אביו.

2.
ביום 18.2.13 עתרה המשיבה בבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה כנגד המבקש, לה צירפה אישור מסירה ותצהיר המוסר לפיהם נמסרו כתב התביעה וההזמנה לדין למבקש ביום 11.1.13 ע"י שליח המשיבה, אולם המבקש סירב לחתום על אישור המסירה.


על יסוד האמור, ניתן כנגד המבקש ביום 20.2.13

פסק דין
בהעדר הגנה.

ביום 3.6.13 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי לא קיבל את כתב התביעה מעולם ולא ידע על קיומו של ההליך. באשר לקיומו של אישור מסירה ותצהיר המוסר לפיהם סירב המבקש לחתום על אישור המסירה, טען המבקש בבקשתו כי לא היו דברים מעולם.

לגופו של עניין טוען המבקש לזכויות בשתי הדירות, מכח הסכם שכירות שנכרת עימו, וכן לזכות רכישה של שתי הדירות (המהוות לטענתו דירה אחת עפ"י דו"ח מהנדס המשיבה), זכות שטורפדה ע"י המשיבה ואשר בגינה הגיש לאחרונה עתירה מנהלית.

באשר לחיובו בדמי שכירות טוען המבקש כי אלה שולמו על ידו מיום חתימת הסכם השכירות וכי הוא כופר בטענה לקיומו של חוב.

3.
המשיבה נתנה תגובתה לבקשה ובמסגרתה הבהירה כי אין כל יסוד לטענת המבקש כי לא קיבל את כתב התביעה (טענות המנוגדות לאישור המסירה ולתצהיר המוסר), זאת לנוכח העובדה כי ביום 12.2.13, לאחר הגשת התביעה וטרם מתן פסק הדין, פנה המבקש במכתב לב"כ המשיבה, בו הוא מפרט את מספר תיק בית המשפט נשוא תובענה זו, מציין בנדון "תביעה נגד אהרון אזולאי
... תיק מס' 48690113", וכותב בגוף המכתב:

"חברת עמידר
הגישה אליכם תביעה נגדי אשר נמצאת אצלכם מינואר 2013 בעבור החזרת דירה אחת מתוך שתיים.
לאחר שיחתי עם מנהלת עמידר
בקרית גת, הגב' מרים ממן, הגענו להחלטה והבנה כי אני מחזיר דירה אחת, אך יקח לי חודש + להעביר ולסדר מאחר ואני עובד במרבית שעות היום...
מבקש שתחזרו אליי בכדי שנוכל לסגור את הנושא המדובר, ובכך למנוע הגעה לבית משפט.
אני בתהליך העברת הדירה – אך צריך מס' ימים לסיים את השיפוצים."
(עותק המכתב מצורף לתגובת המשיבה)

מכאן, טוענת המשיבה, כי המבקש וודאי ידע על קיומו של ההליך, וזאת מאחר ואמנם קיבל את המסירה כאמור באישור המסירה ובתצהיר המוסר.

אף לגוף הטענות, מפנה המשיבה לטענותיו הסתמיות של המבקש הנעדרות כל אסמכתא. כך, לא נחתם עם המבקש כל הסכם שכירות ולא ברור מהו אותו דוח מהנדס נטען – הן הסכם השכירות הנטען והן הדוח אינם מצורפים לבקשה.

המשיבה מפנה אף להחלטת הועדות כמפורט בכתב התביעה (הן וועדה מחוזית והן הוועדה העליונה) ולהודאת המבקש בחובת הפינוי למצער בשתי הזדמנויות, האחת עת הוצעה למבקש בחודש דצמבר 2012 כחריג, דירה חלופית, המבקש ביקש לראות את הדירה טרם יחליט ואף תואם עימו מועד סיור בדירה (נספח ו' לכתב התביעה) והשניה במסגרת פנייתו לב"כ המשיבה במכתב מיום 12.2.13, כמצוטט לעיל.

המשיבה אף שבה ומדגישה כי המבקש לא שילם את דמי השכירות החודשיים, משך שנים, ולמעט תשלום סכום קטן בלבד.

כנגד טענות המבקש בעניין רכישת הדירות ע"י הוריו טוענת המשיבה כי הליך כאמור לא קודם ע"י הורי המבקש או מי מטעמם, ולפיכך המדובר בטענות בעלמא.

לאור טענות המשיבה, ניתנה למבקש הזכות להשיב לתגובה, וזאת בשתי הזדמנויות, האחת במסגרת החלטתי מיום 25.6.13 והשניה במסגרת החלטתי מיום 7.7.13, ואולם המבקש בחר שלא להשיב לטענות.

4.
בנסיבות המתוארות, לא נסתרה חזקת המסירה, אשר בוצעה ע"י שליח, וכעולה מהודאת המבקש בעצמו במכתבו מיום 12.2.13 הרי שאמנם קיבל הוא את כתב התביעה כפי שאושר באישור המסירה ואומת בתצהיר המוסר, ובוודאי ידע בזמנים הרלבנטים על קיומו של ההליך, אשר במספרו ידע לנקוב במכתבו.

במצב דברים זה, יש לבחון מהי סיבת המחדל ומהם סיכויי ההגנה.

אלא, שמלבד טענת המבקש כי לא קיבל את כתב התביעה ולא ידע על ההליך, לא מציג המבקש כל נימוק באשר הוא למחדל שבגינו לא הוגש כתב הגנה.

על אף שסיבת המחדל מהווה דרך כלל את השיקול בעל החשיבות הפחותה בעת בחינת בקשות מסוג זה, לא ניתן להתעלם כליל מחובת המבקש להציג נימוק כלשהו שיהא בו כדי להניח את הדעת כי המבקש אף כי חדל הרי שעשה כן מבלי לזלזל בהליך או להחליט על זניחתו. בהעדר כל נימוק כאמור, לא ניתן לבחון כלל את הבקשה.

יחד עם זאת, הרי שהמסקנה המתקבלת ולפיה יש להורות על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, נתמכת אף בעובדה כי סיכויי הגנת המבקש בפני
התובענה אינם מצדיקים ביטול פסק הדין, מכל נימוקי המשיבה המקובלים עליי.

יוזכר כמפורט בהרחבה לעיל, כי המבקש הודה בחובת הפינוי למצער בשתי הזדמנויות, וכי מצויות בעניין זה החלטות מחייבות וחלוטות, הן של הועדה המחוזית והן של הוועדה העליונה.
באשר לזכות הנטענת לרכישת הדירה, הרי ששאלת הזכאות דינה להיות מוכרעת בהליך המנהלי שהוגש ע"י המבקש ואין בכך כדי להשליך על הליך הפינוי, וודאי משעה שעסקינן בדיור ציבורי אשר הדעת אינה נותנת כי "יוקפא" ללא אפשרות להשכרתו למשפחות הזקוקות לכך, רק משום שמתנהל הליך מנהלי שעניינו ברכישת הדירות.

העדר זכאותו של המבקש להחזיק בדירה שפינויה מתבקש בתובענה זו ברור והוכח ולמבקש אין כל טענת הגנה של ממש בעניין זה.

המבקש נמנע כאמור מלהשיב לאמור במפורט בתגובת המשיבה, על נספחיה, על אף היותו מיוצג, ובקשתו שזורה בטענות כלליות וסתמיות שאינן נתמכות בדבר. כך הדבר אף בהתייחסו לחוב דמי השכירות הנתבע, טוען המבקש בסתמיות כי שילם את דמי השכירות וזאת "מיום חתימת חוזה השכירות", כאשר חוזה שכירות כאמור לא צורף ולא ניתנה כל תשובה לטענת המשיבה כי חוזה כאמור למעשה מעולם לא נחתם עם המבקש.

המבקש אינו משיב לטענתה המפורטת של המשיבה בדבר התקופות בגינן חויב בדמי שכירות (חיוב שהחל רק ממועד פטירת אביו, לאחר שאימו נפטרה עוד קודם לכן), במסגרתה פירטה המשיבה גם את הסכומים ששולמו על חשבון דמי השכירות (שני סכומים בשיעור נמוך). לפיכך, אף בטענות אלה אין ממש והן נטענו על דרך הסתם וללא כל תימוכין.

5.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.


הליכי הוצל"פ ישופעלו.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך כולל של 2,000 ₪, שיחולטו מכספי הפיקדון שהופקדו בקופת בית המשפט במסגרת תובענה זו, ויועברו ישירות לידי ב"כ המשיבה.

6.
מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.


ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 4869-01/13 אהרון אזולאי נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/10/2013)