פסקי דין על עדנה ארז-כהן | פסקי דין על עלה ארז | פסקי דין על אבן ספיר - אגודה חקלאית - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית

44508-02/12 הפב     21/10/2013




הפב 44508-02/12 עדנה ארז-כהן, עלה ארז נ' אבן ספיר - אגודה חקלאית - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית








בית המשפט המחוזי בירושלים



הפ"ב 44508-02-12 ארז-כהן ואח' נ' אבן ספיר - אגודה חקלאית, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית




בפני

כב' השופט
בן-ציון גרינברגר


המבקשים

1
.
עדנה ארז-כהן

2
.
עלה ארז


נגד


המשיב
ה

אבן ספיר - אגודה חקלאית, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית
ע"י ב"כ- עו"ד משה בן דוד



פסק דין
כללי
1.
מונחת לפניי בקשה אשר הגישו הגב' עדנה ארז-כהן
ובנה מר עלה ארז
(להלן: "המבקשת", "המבקש",
או "המבקשים") נגד אבן ספיר-אגודה חקלאית, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (להלן: "האגודה" או "המשיבה"), לתיקון פסק משקם שניתן על ידי המשקם עו"ד אליהו בן ישראל (להלן: "המשקם") ביום 22.01.12.
רקע עובדתי כפי שהוצג על ידי המבקשים
2.
המבקשת הינה חבֵרה במושב אבן ספיר מאז שנת 1956, והמבקש הינו בנה, בעל מעמד כבן ממשיך במשק, וחבר המושב משנת 2000. מאז הגיעה למושב עסקה המבקשת, כשאר חברי המושב, בגידול עופות מטילות בלול, בסמוך לבית המגורים. בשנות ה-70' נבנו לרוב חברי המושב, לפי החלטת ועד המושב, לולים חדשים ומודרניים, במסגרת תקציב שהתקבל מן הסוכנות היהודית.
3.
ואולם, למבקשים לא נבנו לולים חדשים, והם נאלצו להמשיך ולגדל את העופות בלול ישן ורעוע, באופן אשר גרם לכך שההוצאות עלו על ההכנסות. על כן, בשנת 1981 חדלו המבקשים מגידול עופות, ובמשך השנים שלאחר מכן חילק וועד המושב את מכסת העופות של המבקשים בין חברי המושב האחרים, שנהנו מרווחים שנבעו ממכסת העופות של המבקשים. רק בשנת 1984 נבנה לול למבקשים, ברם בהבדל יסודי לעומת בניית הלולים הקודמת: בשלב זה - בשנות ה-80' - בניגוד למענק שנתנה הסוכנות לבניית לולים בשנות ה- 70', הפך תקציב הסוכנות למטרה זו להלוואה. ובנוסף לקושי זה, המשיבה לא אישרה למבקשים אשראי לרכישת עופות. כתוצאה, המבקשים לא יכלו להפעיל את הלול החדש, והם נאלצו לחדול מעיסוקם בחקלאות; וכך, לא יכלו להקטין את חובם מול המשיבה, שהוסיף לגדול עקב האינפלציה הדוהרת באותן שנים, ועקב חיוב חברי המושב בגירעונות של המשיבה.
4.
בשנת 1991 תבעה המשיבה את המבקשת לבוררות, לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, בגין החוב האמור, שעמד אז, לטענת המשיבה, על סך 132,429₪ נכון ליום 31.10.91. בפסק הבוררות שניתן ביום 12.02.92 הוכר החוב כפי שנתבע, ונקבעו הסדרי תשלומים, והמבקשת החלה לשלמם למושב.
5.
באותה תקופה נחקק חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, התשנ"ב- 1992, הידוע בכינויו "חוק גל", שמטרתו לסייע לחברי מושבים שנקלעו לחובות עקב המשבר בחקלאות והאינפלציה במשק. ביום 14.02.95, המנהלה להסדרים במגזר החקלאי שיגרה הודעה למבקשת, בה הודיעה על פרטי חובה למושב, כפי שעלה ממאזני האגודה לפי הוראות החוק האמור. סכום החוב האמור נבדק ע"י המשקם דאז, עו"ד משה שליט, וביום 10.08.97, נתן פסק משקם חלקי (להלן: "פסק המשקם הראשון"), בו הפחית מחובה של המבקשת למשיבה, בהסתמך על פסק הבוררות משנת 1992 ובהתאם להוראות החוק. בפסק האמור נקבע כי החוב יסולק בתשלומים משך 17 השנים הבאות, וכן נקבע כי מחובה של המבקשת תקוזז יתרת הזכות שעמדה לזכותה בכרטיס השוטף שלה; ברם, בעת קביעת פרטי פריסת החוב, הסכום האמור לא קוזז. גם לאחר דיונים שנמשכו בעניין זה בפני
המשקם לאורך השנים, נתן המשקם החלטה ביום 24.07.02 ושוב לא קוזז הסכום האמור. להחלטה זו נתן המשקם תוקף של "פסק משקם", וקבע כי ככל שלמבקשת יש השגות על הפסק, עליה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטלו או לתקנו.
6.
על כן, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה לתקן את פסק, באופן שהקיזוז שקבע המשקם יבוא לידי ביטוי. בדיון מיום 23.12.03, המליץ בית המשפט על פשרה בין הצדדים. רק לאחר חמש שנים, ביום 17.06.08 הסכים ועד המושב לקבל את הצעת הפשרה, לפיה ייוותרו המבקשים על 25% מהסכום שעמד לזכותם. ועד המושב העביר את הסכום לזכות המבקשים לאחר הליכים ארוכים רק בשנת 2011.
7.
ללא קשר לקיזוז המוזכר לעיל, נודע למבקשים, לטענתם, בשנת 2001, באמצעות אחד מחברי הוועד, מר דני גלבוע, כי בכרטסת החוב של המבקשת בוטל זיכוי של סכום אחר שוועד המושב היה אמור להעביר למבקשת בשנת 1991, ואשר היה מקטין אף הוא את חוב המבקשת למושב. לטענת המבקשים, המדובר בחלוקת כספים בסך 1,490,793₪ (לאחר ניכוי הוצאות עו"ד), שהועבר מרשות הפיתוח של ירושלים לידי המושב כפיצוי בגין הפקעת שטחים חקלאיים של המושב באזור שבין שכונות בית צפפה ומלחה בירושלים. לפי החלטת הוועד, סכום זה היה אמור להתחלק באופן שווה בין כל 69 המשקים במושב, בסכום של 21,605.70₪ לכל חבר, לפי ערך
אוקטובר 1991. להלן החלטת הועד, שהתקבלה ביום 13.10.91:
1.
מטעי מלחה - מסירה לחב' לפיתוח ירושלים

:
הנהלת המושב לפי סיכומים החליטה לאשר את ההסכם עם רשות הפיתוח של ירושלים הרל"י שנערך עם עו"ד של המושב מר שרגא בירן וחברי ההנהלה.
2.
זיכוי חברי אגודה

:
הוחלט לזכות את החברים באופן שווה בסכום של 20,000 ₪. כל החברים הנמצאים בזכות יקבלו את הסכום במלואו. חברים הנמצאים ביתרת חובה יקוזז הסכום הנ"ל מחובם לטובת יתרות החובה בכרטיס. אם נוצר הפרש לזכותם יקבלו את ההפרש עד לסכום של 20,000 לזכותם. וזאת בהתאם לרשימה שהוכנה ע"י הנהלת החשבונות של המושב.

בניגוד להחלטה האמורה, טוענים המבקשים כי הכספים חולקו בפועל בצורה שונה, תוך חריגה מתקנות האגודה, ומבלי לקבל את אישור האסיפה הכללית, כמתחייב מחריגה זו, באופן הבא:
בחלוקה הראשונה
- החברים שהיו ביתרת זכות בכרטיס החשבונות, וחברים שהיו ביתרת - 0 - קיבלו 20,000 ₪ בצ'קים, תוך שחברי הוועד עוברים מבית לבית ומעניקים את הצ'קים לזכאים (הצ'קים היו צ'קים של בנו של עו"ד המושב ולא צ'קים של המושב); חברים שהיו ביתרת חובה הנמוכה מ- 20,000 ₪ קיבלו סכום השווה ל- 20,000 ₪ בניכוי חובם; וחברים שהיו ביתרת חובה הגבוהה מ- 20,000 ₪ לא קיבלו דבר.
בחלוקה השנייה
- מפאת שלא חולק סכום כלשהו לבעלי החובה מעל 20,000 ₪, נשארו בקופת המושב אותם סכומים שלא חולקו. יתרה זו חולקה בצ'קים פעם נוספת בין בעלי הזכות, באופן יחסי עפ"י הזכות.

התוצאה הייתה כי חברים שהיו ביתרת חובה הגבוהה מ-20,000 ₪, ובכלל זה - המבקשים, לא קיבלו ולו אגורה אחת, וחובם לא קוזז.
8.
בכרטיסי החברים כולם, לרבות המבקשת, הופיעה פעולת זיכוי וחיוב באותו יום על סך 21,605.70₪, כך שבפועל לא בוצע זיכוי לבעלי חוב, וזאת, כאמור, בניגוד להחלטת הוועד. למעשה, על ידי פעולת הזיכוי והחיוב, בוטלה פעולה רישומית, ובמקום זאת בוצעה פעולה תזרימית, שבה כביכול הושאר לרשות האגודה כל הסכום מפדיון המטעים, למרות שכל כספי המטעים שאמורים היו להיות מחולקים באופן שווה בין החברים, חולקו במזומן בין בעלי הזכות בלבד.
9.
לטענת המבקשים, על מנת שלא ליצור תסיסה בקרב החברים בגין החלוקה הלא שוויונית, הציג ועד האגודה מצג שווא, לפיו תשלום אחר ע"ס 16,121.15₪, שהופקד לכרטיסי החשבונות של כל אחד מחברי האגודה, לרבות המבקשת, תחת הרישום "תקציב סוכנות", הוא לאמיתו של דבר אותו פיצוי שקיבלה האגודה בגין הפקעת המטעים, בניכוי שכ"ט עו"ד, אשר נרשם כ"תקציב סוכנות" רק משיקולי מס. לטענת המבקשים, למצג שווא זה האמינו משך שנים, עד אשר מר דני גלבוע, שכיהן כחבר ועד האגודה בעת חלוקת כספי המטעים, חשף בפני
הם את העובדות כפי שהתרחשו בפועל, קרי, שבעלי הזכות קיבלו צ'קים במזומן ע"ס 20,000 ₪ בנוסף לכספי תקציב הסוכנות אשר הוענקו לכלל החברים, בעוד שהמבקשים לא זכו לקבלת הסכום האמור בדרך של
קיזוז חובם למושב.
10.
מאחר שלסברת המבקש, פעולות הוועד בוצעו בניגוד לתקנת הציבור, פנה הוא לרשם האגודות השיתופיות, הממונה על בדיקת פעילות המושב, בבקשה לחקירת הנושא, במטרה שיחייב את הוועד לחלק את הכספים בחלוקה שווה. רשם האגודות השיתופיות בדק את הנושא לעומק, ובדיקתו הסתיימה רק בשנת 2004. ממצאיו פורטו בדו"ח מסכם שפרסם רו"ח אלי עצמון, בו מפורטת מסקנתו כדלקמן: "..חברים אחרים, ככל הנראה נמנה בהם גם משק עדנה ארז, לא קיבלו כספי פידיון מאחר ועמדו ביתרת חובה גבוה מ- 20 אלף ₪...האם הוועדה בקובעו את טכניקת חלוקת הכספים יצר איפה ואיפה בין חברים.. לסיכום: לאור תמונת המצב ובחינת הממצאים הראשונים הודיע משרדנו כי אינו רשאי להתערב בסוגיה מאחר וחוב המושב מוסדר על פי 'חוק גל' בפני
המשקם ומדובר בתקופה בה חל על המשקם לקבוע את גובה החוב." לפיכך, משחל "חוק גל" על הסוגיה הנדונה, קבע רשם האגודות השיתופיות כי הוא אינו יכול לטפל בה.
11.
בהתאם, עם היוודע למבקשים מסקנתו של רו"ח אלי עצמון, הם פנו למשקם דאז, ברם אף הוא השיב את פניהם ריקם, שכן מבחינתו תם טיפולו בתיק. לפיכך, פנו המבקשים לוועד המושב פעמים רבות, בכתב ובע"פ, בדרישה לקבל את הכספים המגיעים להם לטענתם מפדיון המטעים. לבסוף, ביום 20.04.09 פנה המבקש למשקם, עו"ד אופיר כץ, על מנת שהאחרון ייתן פסק סופי בכל הנוגע לסכום המגיע למבקשים מפדיון המטעים.
12.
החלטת המשקם ניתנה ביום 29.05.09, ובה נקבע כך: "לאחר שהאגודה תפרע את חובותיה - על פי סדר הקדימויות - ניתן יהיה להתחשבן בין האגודה לחברים".
13.
ביום 19.1.11 זומן דיון בין הצדדים בפני
המשקם עו"ד אליהו בן ישראל (להלן גם: "המשקם הנוכחי"), ובמעמד זה קבע המשקם את לוח הזמנים לפיו יוגשו לו טענות הצדדים. לטענת המבקש, המשיבה לא צייתה להוראות המשקם, ועל כן ביקש המבקש מן המשקם לקבל החלטה בהיעדר תגובת המשיבה; ברם, בקשתו לא זכתה לתשובה מאת המשקם. כן נודע למבקש, כי בין המשקם למשיבה החלה מסכת התכתבויות אשר המבקש הודר ממנה, וכי תגובת המשיבה לבקשת המבקש הועברה למשקם בלבד, מבלי שהמבקש קיבל עותק ממנה. רק ביום 26.06.11 החליט המשקם להעביר את תגובת המשיבה למבקש. לאחר שהמשקם קיבל לידיו את כלל טענות הצדדים ואת חוו"ד רו"ח אורן דניאלי (כשלטענת המבקש, האובייקטיביות שלו מוטלת בספק לאור העובדה שקיבל שכר מאת המשיבה), ניתן פסק המשקם ביום 22.01.12 (להלן: "פסק המשקם השני"), בו נדחו טענות המבקשים. להלן עיקרי החלטתו של המשקם:
לאחר שעיינתי בבקשת החייבת על נספחיה, בתגובת האגודה על נספחיה, בפסקי המשקם והחלטת כבוד המשקם עו"ד שליט, הגעתי למסקנה שדינה של בקשת חייבת להידחות מהטעמים שלהלן:
א)
כבוד המשקם עו"ד שליט קבע בפסק המשקם מיום 10/8/97 את חובות החייבת על פי החוק.
ב)
בהחלטת המשקם מיום 24/7/02, אישרר המשקם את קביעתו לעניין חובות החייבת.
ג)
החלטת המשקם מיום 24/7/02 התקבלה לאחר קבלת חוות דעתו של רו"ח חגי ניברון. דו"ח רו"ח ניברון כלל התייחסות מפורשת לעניין טענת החייבת לזיכוי פיצוי של עסקת המקרקעין.
ד)
עוד קבע המשקם בסעיף 8 להחלטה 'לבקשת החייבת, אני נותן להחלטה זו תוקף של פסק משקם לפי סעיף 27 ו-28 לחוק והיא זכאית, אם רצונה בכך, לפנות לבימ"ש המחוזי בבקשה לבטלו ו/או לתקנו'.
ה)
המשקם עו"ד שליט בהחלטתו מיום 28/11/02 קבע, על בקשתה של הגב' עדנה ארז מיום 30/10/02 לעיון מחדש, שבהחלטה מיום 24/7/02 קבע את עמדתו ואין לו מה להוסיף עליה יותר.
ו)
החייבת פנתה לביהמ"ש המחוזי, בבקשה לתקן את פסק המשקם מיום 24/7/02. הבקשה מתייחסת רק לעניין הקיזוז שלכאורה נקבע בפסק המשקם, ולא בוצע ע"י האגודה, עם הדגשה שאין לה טענות לעניין פסק המשקם. בעניין זה ניתן

פסק דין
המאשר את ההסדר בפשרה שהגיעו אליה הצדדים.
ז)
יש להדגיש שנושא הזיכוי בגין המטעים לא היה חדש לחייבת, ראה הודעות החייבת למשקם מיום 28/2/01 - 17/7/02.

לפיכך אין אני רואה מקום להידרש לנושאים שנידונו בהרחבה וניתן בעניינם פסק משקם וכן התנהל בפני
בית המשפט המחוזי בבקשה לתקן את פסק המשקם.
12.
למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה.
13.
בדו"ח של רו"ח ניברון מיום 13/2/01 סעיף 4 נקבע "טענת החייבת בדבר אי זיכוי בסך 21,605.70 ₪ פיצוי על עסקת מקרקעין אינה נכונה.. פעולה זו בוצעה אצל כלל החברים..."
14.
בדיווח שהגיש רו"ח אורן דניאלי - ברית פיקוח, מיום 15/11/11 קובע 'בבדיקת כרטיסי הנהלת החשבונות של משק 34 ארז עדנה ושל מספר חברים נוספים מתברר שהרישום בכרטיסים על פדיון פיצויי מטע בית צפפה זהה לכלל החברים...'
עניין השוויון אף עולה מעיון מכרטיסי החברים שהועברו לתיק בתגובת האגודה.
15.
מכל האמור לעיל עולה כי אין בסיס לטענתה של החייבת שבניגוד לשאר חברי האגודה היא לא נהנתה מהזיכוי בגין ההפקעה.
התוצאה היא שבקשת החייבת לעניין הזיכוי בסך 21,605.70₪ נדחית
.
[ההדגשות במקור, ב.ג.]
14.
על פסק משקם זה מוגשת בקשת התיקון שלפניי.
הגרסה העובדתית לשיטת המשיבה
15.
לטענת המשיבה, בשנת 1991 התקבל באגודת המושב פיצוי בגין הפקעת מטעי בית צפפה, בסכום של 1,490,793₪. מתוך סכום זה שולם סך של 235,600₪ שכ"ט עו"ד. היתרה, בסך 1,255,193₪, חולקה ל-69 הנחלות של המושב, קרי סכום של 18,191.20₪ לכל נחלה (לפני ניכוס מס מופחת).
16.
בשל ייעוץ מס שקיבלה האגודה, ההחלטה מיום 13.10.91, לפיה תזוכה כל אחת מהנחלות בסכום של 21,605.70₪, בוטלה, והחלטה חדשה בעניין זה ניתנה ביום 18.10.91. לפיכך, חשבונה של המבקשת, כמו חשבונותיהם של יתר חברי המושב, זוכה בסכום של 16,121.15₪ תחת הסעיף "תקציב סוכנות", זאת לאחר שהופחת מן הסכום המקורי (21,605.70₪) סכום של 3,414.50₪, אשר נגבה מכל אחד מהחברים עבור שכ"ט עו"ד, וסכום נוסף בגין מיסים.

17.
כיוון שהמבקשים היו ביתרת חובה למושב, לא קיבלו סכום זה בפועל, אלא זוכו בסכום האמור כקיזוז מול חובם. אי לכך, חובם של המבקשים למשיבה - אשר בהתחלת שנת 1991 עמד על סך 148,940.48₪, עמד בתאריך 31.12.91 על 140,767₪ (לאחר שבמשך השנה בוצעו פעולות כספיות בחובה בסך 7,947.42 ₪ וזזכות בסכום של 16,121.15 ₪ בגין המטעים).
18.
עוד טוענת המשיבה כי בשנים 1991 ו-1992 לא ניתנו מענקים למושב על ידי הסוכנות, ולפיכך, זיכוי החברים נבע מכספי המטעים, ולא משום כספים אחרים.
טענות הצדדים
טענות המבקשים כפי שהופיעו בבקשה לתיקון פסק המשקם
19.
המבקשים מבססים את טענותיהם על סעיף 28 ל"חוק גל", ועותרים לתיקונו של פסק המשקם מכוח העילה שבסעיף 28(3) ל"חוק גל", שהיא, "טעות גלויה על פני הפסק"; וכן, מכוח העילה שבסעיף 28(א)(2) לחוק, אשר מפנה ל-"עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4) לחוק הבוררות", וזאת, מאחר שלטענתם, לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להעלות טענותיהם בפני
המשקם ולהביא בפני
ו את מלוא ראיותיהם.
"טעות על פני הפסק"
20.
ראשית טוענים המבקשים כי המשקם טעה במסקנתו, תוך שהוא מתבסס על חוו"ד רו"ח דניאלי. זאת, משום שלמעשה, חוו"ד רו"ח דניאלי תומכת בגרסת המבקשים, ברם המשקם בחר בפסק דינו להתייחס לחלק ממנה בלבד, הוא החלק הבא: "בבדיקת כרטיסי הנהלת החשבונות של משק 34 ארז עדנה ושל מספר חברים נוספים מתברר שהרישום בכרטיסים על פדיון פיצויי מטע בית צפפה זהה לכלל החברים..."; בעוד שהמשך המשפט כפי שהוא מופיע בחוו"ד הינו: "כמו כן, נרשמו בכרטיסי החברים הסכומים ששולמו להם מנספח 3 וחיובים שונים, והיתרות לגבי כל חבר וחבר הן שונות ויתרת משק 34 מסתכמת לסוף 1991 בחוב של 140,766.75". "נספח 3" הינו מסמך שכותרתו "רשימת התשלום מכספי רשימת מטעי בית צפפה", ממנו עולה בבירור כי רק חלק מחברי המושב קיבלו את כספי הפיצוי, והחלק האחר - וביניהם המבקשים - לא קיבלו דבר.
21.
לכך יש להוסיף כי רו"ח דניאלי אינו מאשר בחוו"ד את הטענה עליה חזרה המשיבה שוב ושוב בפני
המשקם, כאילו שהסכומים של 16.121.15₪ שקיבלו כלל החברים במושב הם הם כספי
המטעים, וכי הם רק נרשמו כ"מענק סוכנות" על מנת לחמוק מתשלומי מס.
22.
כמו כן, המשקם הנוכחי התייחס לחוות הדעת של רו"ח חגי ניברון, שהוגשה למשקם דאז, לאחר שהתבקש על ידי המשקם לבחון את הנושא שבעבר היה במחלוקת בין הצדדים, הוא הקיזוז מן החוב שחבו המבקשים למושב; ברם חוו"ד זו הייתה מלאה טעויות. המשקם דאז ביקש מרו"ח ניברון להמציא לידיו חוו"ד חדשה, ואולם, בפסק המשקם הוא מתייחס בכל זאת לחוות דעתו השגויה של רו"ח ניברון.
23.
עוד לטענת המבקשים, המשקם טעה שעה שסבר כי עניין פיצוי המטעים כבר נידון על ידי המשקם דאז ועל ידי בית המשפט והוכרע על ידם, שכן, פסק המשקם הראשון הכריע רק בשאלת קיזוז החוב למושב, ובית המשפט אישר את הפשרה בין הצדדים לעניין קיזוז זה בשנת 2003; בעוד שרק בשנת 2001 התגלה להם המצב לאשורו בכל הנוגע לכספי פדיון המטעים, וכל עוד נתון היה העניין בחקירה רשמית של רשויות המדינה, לא היה מקום להביאו בפני
בית המשפט באותה תקופה.
"אי הזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות"
24.
לטענת המבקשים, מסמכים שונים ומהותיים הועברו לידי המשקם מבלי שיועברו גם למבקשים, למרות שבקשו במפורש לקבלם, ולסברת המבקשים, יש במסמכים אלה כדי לאמת את טענתם כי רק חלק מהחברים קיבלו את כספי פדיון המטעים. בכך, לטענת המבקשים, מתגבשת עילת התיקון המבוקשת, היינו, שהמשקם לא נתן למבקשים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם.
טענות המשיבה
25.
ראשית טוענת המשיבה, כי מתוך בקשת המבקשים אנו למדים כי אין הם מבקשים לתקן את הפסק כי אם לבטלו. שכן, המשקם דחה לגמרי את בקשת המבקשים לחייב את האגודה לזכותם בסך 21,605.70₪, כאשר זהו הנושא היחידי שעמד להחלטת המשקם נשוא הבקשה. אי לכך, עת עותרים המבקשים לבית המשפט כי יחייב את המשיבה לזכות את המבקשים בסכום זה, הרי שבכך עותרים הם לביטול כליל של הפסק, ולא את תיקונו.
26.
שנית, כבר נקבע בפסיקה כי התערבותו של בית המשפט בבקשה לביטול פסק משקם הינה מוגבלת, מתוך מטרה לחזק את מעמדו של המשקם; ובתמיכה לטענה זו
מפנה
המשיבה
להפ' (י-ם) 5413/06 שמעון יחזקאל נ' ועד הנהלת האגודה השיתופית אבל ספיר - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית
בע"מ (15.11.07); וע"א 6300/99 משה יערי נ' כפר ביאליק - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נה(5) 100. לסברת המשיבה, בקשת המבקשים אינה מגלמת בתוכה כל עילה לביטול פסק המשקם, ברם אף אילו קיימת עילה כזו, אין בכך כדי לחייב את התערבותו של בית המשפט, ומאחר שבמקרה דנן סבורה המשיבה כי לא ייגרם למבקשים עיוות דין אם פסק המשקם לא יבוטל, מבקשת היא מבית המשפט כי הפסק יוותר על כנו.
27.
לטענת המשיבה, הוכחה לכך כי בקשת המבקשים אינה מבססת כל עילה המצדיקה התערבות, יש למצוא בעובדה שהמשקם דחה את תביעת המבקשים משני טעמים עיקריים: האחד - השתק עילה והשתק פלוגתא, משום שהוכח כי טענות המבקשים שהם מעלים בבקשתם כעת, נידונו כבר בעבר בפני
המשקם דאז, או למצער, יכלו להיות נדונים, וכן ניתן בעניינם פסק משקם ואף התנהל הליך לגביו בבית המשפט המחוזי. השני - לגופו של עניין, מאחר שכבר נקבע באותם הליכים קודמים, כי המבקשים קיבלו זיכוי בפועל בגין המטעים בשנת 1991. לסברת המשיבה, די בטענות הללו כדי לחסום בפני
המבקשים כל פתח לנהל היום הליך נוסף באותן סוגיות, ועל כן, התייחסותה לטענות המבקשים נשוא בקשה זו לגופן, נעשית כעת מטעמי זהירות בלבד.
"טעות על פני הפסק"
28.
לסברת המשיבה, לא קיימת בענייננו טעות כלשהי על פני הפסק. לעניין חוו"ד של רו"ח דניאלי, סבורה המשיבה כי פסקתה האחרונה של חוו"ד תומכת בבירור בטענות המשיבה, שכן היא קובעת באופן מפורש כי בוצע זיכוי גם בחשבונם של המבקשים, כמו בחשבונם של יתר החברים. לטענתה, קביעתו זו נתמכת בכרטיסי הנהלת החשבונות (שצורפו כנספחים לתגובתה). כמו כן, תמוהה בעיני המשיבה טענת המבקשים, אשר מחד טוענים כי רו"ח דניאלי אינו ניטראלי משהוא משתכר באמצעות המשיבה, ומאידך טוענים כי הוא תומך בטענתם וסותר את טענות המשיבה. לפיכך, סבורה המשיבה כי המבקשים מעוותים את דבריו של רו"ח דניאלי ומפרשים אותם באופן "יצירתי" בדרך שתתאם את טענתם.
29.
כאמור לעיל, המבקשים טוענים כי המשקם טעה שעה שסבר כי המבקשים מושתקים מלהעלות טענות בדבר כספי הפיצוי, שכן סוגיה זו כבר נידונה בעבר. במענה לטענה זו טוענת המשיבה, כי בדין סבר המשקם כי נושא הזיכוי בגין המטעים עלה בהתדיינות קודמת בין הצדדים, וכי ניתן פסק משקם בעניין זה ואף התנהל הליך בבית המשפט המחוזי בשנת 2003 בבקשה לתקן את פסק המשקם דאז, אשר הסתיים בפשרה בין הצדדים. על מנת להוכיח טענתה, מפנה המשיבה למכתב תשובה מיום 13.11.96 ששלחה האגודה למבקשים, ואשר היא הגישה בזמנו למשקם דאז, בו סוכם כדלקמן:
"סעיף 1 - כל חברי האגודה זוכו בסך 21,606.70 ₪ עבור פיצוי שנתקבל ממטעי האגודה, אך בו זמנית חויבו עבור שכ"ט עו"ד בסך 3,414.50 ₪ והיתרה 18,191.20 ₪ הינה היתרה נטו שהתקבלה כפיצוי. בעצה אחת עם יועצי המס של החייבת ויתר חברי האגודה, הסתבר כי פיצויים אלה יהיו חייבים במס אם יחולקו לחברים (גם מס רווחי הון וגם מס אינפלציוני) לכן הוחלט לבטל את הזיכויים הנ"ל ולתת לחברי האגודה כולם ללא יוצא מן הכלל, סכום כספי זהה בסך 16,121.15 ₪ כמענק סוכנות ציבורי... וכך נעשה לגבי הגב' ארז הנ"ל זוכתה בסך 16,121.50₪ בתאריך 31.12.91 כתחליף לזיכוי פיצוי מטעים."


לטענת המשיבה, מכתב זה מוכיח בצורה הברורה ביותר כי נושא חלוקת כספי המטעים הוצג בפני
המשקם כבר בהליכים הקודמים שהתנהלו בפני
ו, ועל כן, אין לבית משפט זה להידרש לעניין זה פעם נוספת, משקיים השתק עילה ו/או השתק פלוגתא בסוגיה זו. הימנעות המבקשים מלהעלות טענתם בעניין פדיון המטעים בשלב בו יכלו להעלות את הטענה, אינה ראויה כי תיזקף לזכותם.
שיהוי
30.
עוד סבורה המשיבה כי דין הבקשה להידחות עקב שיהוי חמור בהגשתה, שכן, המבקשים עותרים כעת לסעד בגין חלוקת כספים שבוצעה לפני 20 שנה, וזאת מבלי שינמקו מדוע לדעתם
מוצדק השיהוי הכבד הזה. לכך יש להוסיף, כי חלוף הזמן פגע באפשרויות הראייתיות של המשיבה, וחילופי בעלי התפקידים באגודת המושב הקשו אף הם על המשיבה בהוכחת טענותיה. לסברת המשיבה, די בשיהוי כבד זה כדי להימנע ממתן סעד למבקשים כמבוקש.

אי הזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות
31.

לטענת המשיבה, ההליך בפני
המשקם התנהל בצורה ראויה, תוך שלמבקשים ניתנה הזדמנות מלאה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם. כך, אין למבקשים להלין על עיכובים כאלה ואחרים בהגשת תגובות המשיבה, שעה שמדובר בפרשה מלפני 20 שנה, כאשר איתורי המסמכים ארכו זמן רב. על כן, תמהה המשיבה, הכיצד דורשים המבקשים התנהלות הליך ראוי כאשר בו בעת ביקשו הם מהמשקם כי ייתן פסק משקם "בהיעדר הגנה". נוסף על כך, המבקש עצמו מודה כי פנה ישירות, ובאופן חד צדדי, למר מאיר פדה, סמנכ"ל המנהלה, ושוחח עמו בנוגע לתיק בטרם ניתן פסק המשקם.
32.
לפיכך, סבורה המשיבה כי לא קמה כל עילה לביטולו של פסק המשקם, שכן הוכח כי המבקשים נהנו מזיכוי בגין הפקעת הקרקעות, בדיוק כפי שיתר החברים נהנו ממנו.
השתלשלות התגובות בין הצדדים
33.
בדיון שהתקיים לפניי טען המבקש כי עתה יש בידו להוכיח טענתו בצורה מלאה, באמצעות שני מסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה לבקשתו דנן: (1) נספח 6א', שכותרתו: "תשלום על חשבון מטעים" (להלן:" נספח 6א'"), ממנו עולה כי כל החברים שהיו ביתרת זכות או ביתרת אפס, זוכו על חשבון פדיון המטעים (ולא מכספי סוכנות), ואולם בשורה 33, בה מצוין שמה של המבקשת, לא מופיע כל סכום. בתחתית מסמך זה צוין כי הסכום הכולל הינו 982,420 ₪. לסברת המבקש, המדובר בחלוקה הראשונה שבוצעה לחברים בעלי יתרת זכות או יתרת אפס; (2) נספח 24, שכותרתו: "טבלת החזר חובות לזכאים 31.12.91". לטענת המבקש, מסמך זה מבסס את טענת המבקשים בעניין החלוקה השנייה שבוצעה מיתרת הכספים שלא חולקו לבעלי החוב למושב. גם ברשימה זו, שמה של המבקשת לא מופיע, ובתחתית המסמך נכתב כי חולקו 272,354₪.
34.
לסברת המבקשים, מחישוב מתמטי פשוט עולה כך: 982,000 ₪ (נספח 6א) + 272,000 ₪
(נספח 24) + 236,000 (שכ"ט עו"ד שנוכה מהסכום הכללי) = 1,490,000 ₪, הוא הסכום שהתקבל מפדיון המטעים. מאידך גיסא, אותם 16,121.15₪ שחולקו לכלל החברים, לרבות המבקשים, הינם כספים שהגיעו מתקציב ציבורי שניתן מהסוכנות, ללא קשר לפדיון המטעים. לטענת המבקשים, אף אם כספי הסוכנות לא התקבלו לידי המושב באותה שנה (אלא בשנת 1987), הרי שהמושב בוחר מתי לחלק כספים אלו לחברי המושב, ונוח היה לחלקם בשנת 1991, על מנת ליצור מצג כאילו כספי המטעים נקראו בשם "תקציב סוכנות" רק לשם התחמקות מתשלום מס.
35.
כן מוסיף המבקש, שביקש מחבר הוועד שחשף בפני
ו את הפרשה, דני גלבוע, לבוא ולהעיד בפני
המשקם, ברם המשקם סרב לשמוע אותו, משום שהמשקם "לא רצה לשמוע אף עד" לטענתו. לשאלת בית המשפט, כיצד ייתכן כי עד מרכזי אשר יש בידו להוכיח טענות המבקש לא התבקש להעיד על ידו, ענה המבקש כי המשקם העדיף לפנות לרואה חשבון על מנת לבדוק נכונות הטענות. לשאלת בית המשפט מדוע לא פנה המבקש לרואה החשבון בבקשה שישוחח עם אותו חבר ועד, השיב המבקש כי החשיבות צריך שתיוחס למסמכים, אשר קשה היה לאתרם, ולא לאותו חבר ועד.
36.
בתגובה לטענות המבקש, הבהירה המשיבה כי אותו חבר וועד עליו מדבר המבקש, מר דני גלבוע, אכן הובא בפני
המשקם, על ידי המשיבה, על מנת להוכיח את טענותיה העובדתיות; ואף שמר גלבוע לא התבקש לדבר בדיון, המשיבה אימתה אתו את העובדות אשר נטענו על ידי האגודה. המשקם נתן לשני הצדדים לטעון טענותיהם מבלי להפריע למי מהצדדים, והתמקד - ובצדק - בחקירת רואה החשבון על כלל הפעולות הכספיות שנעשו על ידי האגודה בשנת 1991, ולא נחה דעתו של המשקם עד אשר לבקשתו השלים רואה החשבון את כלל הפרטים, על מנת לקבל תמונה כוללת וברורה אודות שאירע.
37.
כן טוענת המשיבה, כי אותם מסמכים אשר המבקש טוען כי נחשף אליהם רק כעת, ניתנו לו בזמנו.
38.
לעניין חישוב הסכומים שהציג המבקש, טוענת המשיבה כי חישוב זה אינו נכון. לטענתה, נספח 24 כלל אינו קשור לענייננו, שכן הינו טבלה המייצגת את מספר חברי המושב אשר לאחר הפעולה החשבונאית של זיכוי או קיזוז של 16,121.15₪ לכלל החברים, עדיין נותרו ביתרת זכות, ואין לזה כל קשר לחלוקה. כמו כן טוענת המשיבה כי בתגובה שהגיש המבקש למשקם, הוא מסתמך על אותו נספח 6א', כך שאין כל בסיס לטענה כאילו אך עתה נחשף למסמכים שלא היו בידיו קודם לכן.
39.
לכך יש להוסיף כי טענות שהמבקש מעלה כעת נטענו על ידו בדיוק באותו האופן בפני
המשקם.
40.
מוסיפה המשיבה וטוענת, כי טענת המבקש שהכספים חולקו בשתי חלוקות, לא הוכחה כלל, כשעליו רובץ הנטל הכבד להוכיח טענות עובדתיות אלו; ולטענת המשיבה, המבקשים כלל לא עמדו בנטל האמור.
תצהירי הצדדים

41.
לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון בפני
י, הוריתי כי הצדדים יגישו תצהירים לבית המשפט בהם יכללו אף את טיעוניהם המשפטיים. כן הוריתי למשיבה להגיש תצהיר/חוות דעת שייערך על ידי גורם שיוסמך לכך על ידה, בו יינתן מענה לשני העניינים המרכזיים שהתעוררו בדיון: האחד - הסבר לסכום הכולל העולה מנספחים 6א' ו- 24, אשר לטענת המבקש משקף, כאמור, את מלוא סכום הפיצוי שהתקבל בגין הפקעת המטעים ביחד עם שכ"ט עו"ד, כאשר ממסמכים אלו עולה לטענתו כי בעלי המשקים שהיו ביתרת חוב לא נכללו בחלוקה האמורה, לא בדרך של חלוקה פוזיטיבית של כספים ואף לא בדרך של קיזוז מיתרת החוב שלהם בכרטסת המושב; והשני - טענת המשיבה כי הכרטסת של משפחת ארז יש בה כדי להוכיח כי אכן קוזז מיתרת החוב של המשק סכום שהגיע להם מחלוקת הפיצוי בגין המטעים.
תצהיר המבקש
42.
בתצהירו ניסה המבקש להוכיח את טענתו כי לא קיבל את כלל המסמכים מאת המשיבה, וזאת חרף בקשות ששלח למשיבה להמציא לו מסמכים אלה. כך למשל מפנה המבקש למכתב ששלח למשקם, בו כתב: "אבקש לקבל העתקים שלא קיבלתי ולכן לא יכולתי להתייחס אליהם.. אבקש במיוחד את נספח 24 שזו החלוקה השנייה של כספי המטעים לחברים הזכאים". לטענת המבקש, המשקם לא נענה לבקשה זו ולא מסר את מלוא המסמכים למבקש, ובכך מנע ממנו לטעון טענותיו בפני
ו; וזאת, כאשר לסברת המבקש, נספח 24 הוא החוליה החסרה להוכחת טענותיו לעניין הדרך בה חולקו כספי פדיון המטעים.
43.
עוד הוסיף וטען המבקש, כי לאורך השנים התקבלו מהמשיבה גרסאות שונות וסותרות לגבי חלוקת הכספים. כך למשל כתבה המשיבה בתגובה לבקשה דנן: "בשל ייעוץ מס שקיבלה האגודה, הוחלט שלא להעביר את הפיצוי תחת הכותרת כספי מטעים, אלא תחת הכותרת "כספי סוכנות"... המבקשים זוכו בסכום של 16,121.15₪ בגין המטעים וכך בסוף שנת 1991 נותרה למבקשים יתרת חובה של 140,766.75₪. הנה כי כן המבקשים זוכו בפועל בגין כספי המטעים ואין כל בסיס לבקשה". כך אף טענה המשיבה בפני
רשם האגודות ביום 28.04.02: "לאחר בדיקה עם יועצי המס של המושב התברר כי אם ירשם בהנה"ח כאמור ימוסה הסעיף על ידי שלטונות המס, אי לכך המרנו את הסעיף לפדיון כספי סוכנות תקציב חברים שאינו חייב במס." ואולם, שלושה חודשים לאחר מכן מסרה המשיבה גרסה אחרת, כפי שעולה ממכתבה למבקש מיום 29.07.02: "בבירור שערכתי עולה כי גם לגבי פדיון המטעים שהתקבל באגודה בחודש אוגוסט 1991 הוחלט לא לזכות את החברים ולהשאיר את הכספים באגודה יחד עם תוצאות ענפים משותפים אחרים, הסכומים הללו עדיין נמצאים במאזן האגודה". ועל כך תוהה המבקש הכיצד חולקו הכספים תוך ש"הומרה" כותרתם לתקציב סוכנות, אם לטענת המשיבה אלו בפועל נשארו במאזן האגודה.
44.
לטענת המבקש, בעת שחקר רשם האגודות את נושא פדיון המטעים, עלה בידו של המבקש להשיג את הפרוטוקולים שניהל האגף לאיגוד שיתופי. מהחקירה שנערכה ביום 17.12.03 עולה, לטענת המבקש, כי מעדותה של מנהלת החשבונות מובא הסבר מדויק לסכום ע"ס 16,121.15₪ שניתן לכלל החברים כ"תקציב סוכנות", וכי המשיבה מנסה לטעון כי זהו הפיצוי עבור המטעים, שרק שונתה כותרתו משיקולי מס. להלן תמצית דבריה: "החברים חויבו וזוכו על פדיון המטעים... ובמקביל הייתה הערה מברית פיקוח, שאפילו עם זיכיון פדיון של מטעים, הגיע למושב דרך ארגון הקניות.. מענק ביסוס בסך 5,000$ למשפחה.. אחרי דיון של חברי ועד, ביקשו חברי ועד להוציא מצב כרטיסים של כל חבר וחבר. וידוע שהם לקחו את כל היתרות ועל סמך יתרת חובה או זכות, הכינו שיקים מעו"ד בירן ונתנו כסף במזומן. ועשו חשבון נאמנות כדי למנוע עיקולים. זכור לה סכום של כמעל מילון ₪ נשאר במאזן האגודה. ידוע כי כ-10 חברים לא קיבלו כסף או קיבלו סכום נמוך יותר לאחר קיזוז יתרת חובה."
45.
מדברים אלו עולה בבירור לסברת המבקש, כי טענת המשיבה, לפיה סכום תקציב הסוכנות אינו אלא אותו סכום שהתקבל כפדיון המטעים, ורק נרשם ככזה משיקולי מס, הינה טענת שווא. שכן, תקציב הסוכנות חולק בין כולם, בעוד שפדיון המטעים חולק בין בעלי הזכות בלבד. אך במקרה הגיעו שני הסכומים בזמן סמוך, ועובדה זו הקלה על המשיבה לטעון טענת שווא בפני
המשקם ובפני
בית המשפט.
46.
כך גם עדותו של יו"ר הועד, שמעון יחזקאל, מאותו יום, שופכת אור על חלוקת המטעים: "... זוכר שהחברים אלכס בן דור ז"ל ודני גלבוע, יו"ר וחבר ועד, הופיעו בבית ומסרו שיק בסך של 9,000 ₪ בשנת 1991. שאלתי מה פשר השיק, אמרו שמכרו את המטעים וזו יתרת זכות לאחר קיזוז יתרת חובה. מסרו לי כי חילקו שיקים בסך של 20,000 ₪ למשפחה בזכות. למיטב ידיעתי אין החלטת ועד ולא אסיפה כללית.."
47.
אף מעדותו של חבר הוועד דני גלבוע משנת 1991 בחקירתו במשרדי רשם האגודות, נראה כי נעשתה חלוקה כפולה של כספים שהתקבלו מפדיון המטעים מבלי קשר לתקציב הסוכנות אשר חולק לכולם: "התקבל סכום עבור פדיון מטעים, יצא כ- 21 אלף ₪
לכל חבר, באבן ספיר יש 69 נחלות... לקחו את כרטסת של חברים, וראו שהיו חברים עם יתרות חובה וכאלו עם יתרות זכות. מי שהיה בעל יתרת זכות או "אפס" קיבל כ- 21 אלף ₪, ומי שנמצא בחובה, קוזז יתרת חובה ואת היתרה אמור לקבל...ונעשתה חלוקה שנייה, ובעלי זכות נוספים קיבלו את יתרת הכספים שלא חולקו שהיו 25% מסך יתרות הזכות."
48.
מכל האמור עולה כי למבקשים קמה עילה לבקשה לתיקון פסק המשקם, משהוכח כי קיימת טעות על פני הפסק, שכן המבקשים לא נהנו מהזיכוי בגין הפקעת המטעים, שחולק לבעלי הזכות בלבד, וכן כי לא ניתנה למבקשים הזדמנות לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם.
תצהיר/חוו"ד שהמציאה המשיבה
49.
לתצהיריה של המשיבה צורפו חוו"ד רו"ח אורן דניאלי המלווה את האגודה, וכן תצהיר מאת דני גלבוע וחי יוסף, אשר היו חברי ועד בעבר. בחוו"ד רו"ח דניאלי נכתב בין היתר כך: "הכנסה מפיצויי הפקעת קרקעות בסך 1,490,000 ₪ נרשמה בדוחות הכספיים לשנת 1991 של האגודה. בכרטיסי החברים לאותה שנה מופיע זיכוי בסך 21,605.70₪ וחיוב באותו הסכום בתאריך 10/10/91. אין בדוחות הכספיים לשנת 1991 אזכור לכך שהייתה חלוקת הרווחים לחברים ומתוך הדוחות הכספיים ההכנסה נשארה באגודה. כמו כן, זוכו כלל החברים תחת הכותרת תקציב סוכנות בסך של 16,121.15 ₪. בבדיקת כרטיסי הנהלת החשבונות של משק 34 ארז עדנה ושל מספר חברים נוספים מתברר שהרישום בנושא פיצויי הפקעת קרקעות (הזיכוי החיוב) היה זהה לכלל החברים, כמו כן נרשמו בכרטיסי החברים סכומים ששולמו להם לפי נפסח 6(א) ונספח 24".
50.
בתצהירם של חברי הועד חי יוסף ודני גלבוע, נעשה ניסיון להסביר את הממצאים העולים מנספחים 6א' ו-24. לטענתם, לאחר שכלל בעלי הנחלות זוכו, ללא הבחנה על בסיס מצבם בכרטסת הנהלת החשבונות, ובהם גם משק 34 של משפחת ארז, הוחלט להפחית את חובות האגודה לחברים, פעולה אשר נעשתה בשני סבבים: הסבב הראשון - בא לידי ביטוי בנספח 6א', כאשר העיקרון היה שכל חבר ביתרת זכות גבוהה מ-20 אלף₪ , יקבל תשלום אשר לא יעלה על 20 אלף₪, ובאשר לחברים עם יתרות זכות פחותות מסכום זה, שילמה האגודה לחבר ההפרש בהתאם ליתרתו. כך, כל חבר שהאגודה הייתה חייבת לו כסף קיבל כסף, והסכום נרשם בכרטיס הנהלת החשבונות והופחת סכום חוב האגודה כלפיו. לפיכך, בסבב הראשון החזירה האגודה חובות לחבריה בתאריך 13.10.91 בסך 982,420 ₪.

הסבב השני
, מיום 31.12.91, בא לידי ביטוי בנספח 24, "טבלת החזר זכאים", בסך 272,354₪. בסבב זה שערכה האגודה, היא המשיכה להפחית חובותיה כלפי החברים. כמו כן, אף בסבב זה נערכה הנהלת חשבונות מסודרת, וכל הכספים שניתנו נרשמו באופן מסודר בכרטסת החברים, והסכומים הופחתו מסכום זכאותם של החברים בהתאם. בכך הפחיתה האגודה את חובותיה לחברים באופן משמעותי בטרם העבירה את היתרות למנהלת ההסדרים.
תגובת המבקש לתצהיר/חוו"ד מטעם המשיבה
51.
בתגובה טען המבקש כי בניגוד גמור להוראת בית המשפט מיום 06.05.12, המשיבה לא סיפקה הסברים אודות הסכום המתקבל מצירוף נספחים 6א' ו-24. כן, המשיבה לא צירפה כל רישומי כרטסת של המבקשת בצירוף הסברים (לסברת המבקש, לפי הפסיקה, הימנעות מהצגת הכרטסת היא כדין הודאה, בכך שאילו הובאה הייתה פועלת לחובת המשיבה, ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736).
52.
לעניין חוו"ד רו"ח דניאלי, הרי שהוא אינו עונה כיצד הכספים שחולקו לחלק מחברי המושב והמפורטים בנספחים לעיל, מסתכמים במדויק בסכום שהתקבל מפיצויי פדיון המטעים, בניכוי עמלת עו"ד. כן, הוא אף אינו מאשר את הטענה הכוזבת של המשיבה, שהתשלומים בסך 16,121.15₪ שניתנו בכרטסות החברים, הינם תשלומים עבור פדיון המטעים. זאת, בניגוד לתצהירי חברי הוועד, דני גלבוע וחי יוסף, אשר התייחסו לעניין זה. כן, ישנה סתירה בדברי רו"ח דניאלי, שכן לא ברור לדבריו כיצד הכסף שהתקבל מפדיון המטעים גם חולק לחברים שהיו ביתרת זכות וביתרת אפס, וגם "נשאר באגודה" ("ומתוך הדוחות הכספיים ההכנסה נשארה באגודה"). לכך יש להוסיף כי תמוהה מאוד העובדה כי את חוות דעתו סיכם רו"ח דניאלי כך: "כמו כן נרשמו בכרטיסי החברים סכומים ששולמו להם לפי נספח 6א' ונספח 24", ברם לא פירש ולא הסביר כיצד העולה ממסמכים אלו מסתדר עם טענות המשיבה, וכן עם חוות הדעת שלו עצמו, כשבשורה הקודמת נטען כי הכספים נותרו במאזן האגודה.
53.
כמו כן, רו"ח דניאלי אינו מתייחס לעובדה כי חובם של המבקשים לא קוזז, שכן הוא אך ציין כי "מתברר שהרישום בנושא פיצויי הפקעת הקרקעות (הזיכוי והחיוב) היה זהה לכלל החברים". אכן, אין ספק בדבר העובדה כי נעשתה פעולת חיוב וזיכוי אצל כלל החברים, אלא שמיד לאחר מכן חולק אותו סכום בדיוק אך ורק בין בעלי הזכות, בעוד שבעלי חוב הגבוה מ- 20,000₪ לא קיבלו דבר.
54.
לעניין תצהירי חברי וועד המשיבה, טוען המבקש כי חבר הוועד דני גלבוע, אשר חשף את הנושא בפני
המבקשים בשנת 2001, מצהיר כעת דברים שונים מהצהרותיו בשנת 2003 בפני
המשקם ובפני
רשם האגודות שחקר את הנושא לעומקו. אכן, כפי שעולה מן התצהירים, תקציב הסוכנות הועבר לידי האגודה בשנת 1987, אלא שלפי עדות מנהלת החשבונות של האגודה, הסכום חולק בפועל לחברים רק בשנת 1991, וזהו מקור סך ה- 16,121.15₪; ואולם המצהירים מנסים להונות את בית המשפט, בטענתם כי "זיכינו בסך 16,121.15 ₪. הזיכוי היה זיכוי מקבלת הכספים מהמטעים ונרשם בכרטיסים כמענק סוכנות כדי לחסוך בעלויות".
55.
כן, אין בסיס לטענה כי מטרת התשלומים ע"ס 20,000₪ הייתה להפחית מחובות האגודה לחברים, שכן די בכותרות המסמכים כדי להבין שהמדובר בהצהרה כוזבת: "תשלום על חשבון מטעים", וכן "רשימת תשלום מכספי שחרור מטעי בית צפפה". מסקנת המבקש כי הטענה בדבר "החזר חוב" של האגודה כלפי החברים הינה מופרכת, מתחזקת לדעתו על בסיס חוות הדעת של רו"ח אלי עצמון, שבדק את הנושא לעומקו מטעם רשם האגודות, וכך הכריע: "עולה מכך כי המושב חילק כספים שמקורם ככל הנראה מפדיון מטעים במלחה...חברים אחרים, ככל הנראה נמנה בהם גם משק עדנה ארז לא קיבלו כספי פדיון מאחר ועמדו ביתרת חובה גבוהה מ- 20,000₪." לכך יש להוסיף כי כיוון שהכספים ניתנו למי שהיה ביתרת זכות, למי שיתרתו הייתה מאוזנת (אפס) וכן למי שיתרת חובו הייתה נמוכה מ- 20,000₪, הכיצד ניתן לכנות תשלום שכזה כ"החזר חובות".
56.
על כן, ברי כי מדובר בחלוקה בלתי שוויונית של הכסף שהתקבל מפיצוי פדיון המטעים, ושהיה אמור להיות מחולק שווה בשווה בין כל משפחות במושב.
תגובת המשיבה לתגובת המבקש לתצהיריה
57.
המשיבה חוזרת ומדגישה כי הסכומים שהתקבלו בקופתה בפועל היו כספי "המטעים" ושבאמצעותם סילקה את החובות כמפורט בנספחים 6א' ו-24. למעלה מן הצורך, מציינת המשיבה כי אף בימים אלו משתמשת המשיבה בתקבולים שהתקבלו ממקורות שונים בכדי לסלק חובות לזכאים. מדובר במכירת מניות "תנובה" וכספי פיצויים בגין הפקעות שטחים נוספים שהוחזרו למנהל מקרקעי ישראל והועברו לחברת החשמל לצורך הקמת חברת מיתוג.
סיכומי המבקשים
58.
נוסף על טענותיו לעיל, הבהיר המבקש כי מתצהירי שני חברי ועד המשיבה עולה, כי קיימת שגיאה מכוונת בחישוב המצרפי של הסכומים, שכן לטענתם חולקו כספי המטעים שלוש פעמים: בפעם הראשונה, חולק סך של 16,121.15₪ לכל אחד מ-69 חברים; בפעם השנייה, חולקו סכומים כמפורט בנספח 6א'; ובפעם השלישית, כמפורט בנספח 24. לטענת המבקש, המדובר בטענה מופרכת, ממנה עולה כי הסכום הכולל שווה ל- 2,367,123₪, בעוד שהסכום שהתקבל מפיצוי המטעים היה 1,490,793₪. לטענת המבקש, בזאת הוכחה נוספת כי הטענה שהתשלום בסך 16,121.15₪ הוא תשלום הקשור לפיצוי בגין מטעים, הינה טענת שווא.
59.
לכך יש להוסיף כי עדות מנהלת החשבונות בפני
רשם האגודות, לפיה חולקו כספי הסוכנות רק בשלהי 1991, מחזקת את טענת המבקשים, כי הסוכנות העבירה כספים לזכות האגודה בשנת 1987, ומשום סמיכות חלוקת כספי הסוכנות בשנת 1991 לתקופה בה התקבל הסכום מפדיון המטעים, השתמשה המשיבה בחלוקת כספי הסוכנות כמסווה לחלוקת כספי המטעים.
60.
לטענת המבקש, בתגובת המשיבה לתגובתו, הודתה המשיבה לראשונה, לאחר שנים מרובות של הכחשה, כי "אכן הסכומים שהתקבלו בפועל היו כספי המטעים ושבאמצעותם סילקה את החובות כמפורט בנספחים 6א' ו- 24", ובכך זנחה המשיבה טענתה העיקרית, לפיה הסך של 16,121.15₪ לא היה "מענק סוכנות" אלא, למעשה, הפיצוי בגין המטעים. לטענת המבקש, שינוי גרסה מהותי זה מהווה עילה מספיקה להתערבות בית המשפט בפסק המשקם.
61.
עוד טוען המבקש כי חוו"ד רו"ח דניאלי, אשר הוגשה אף למשקם, הוגשה פעם נוספת לבית משפט זה, תוך השמטת המשפטים הבאים, אשר יש בהם כדי לתמוך בטענות המבקשים: "למרות כוונת האגודה לחלוקה שווה לחברים של הכנסות ורווחים, נלקחו בחשבון בעת התשלומים יתרות החברים בחשבונותיהם המנוהלים באגודה, ולפי הוראת תשלום שסומנה כנספח 3 (שהוא נספח 6ב'- "רשימת תשלום מכספי שחרור מטעי בית צפפה, ב.ג.) חולקו לחברים תשלומים בסכומים שונים וחברים שהייתה להם יתרת חובה לא קיבלו תשלום כלל". והדבר אומר דרשני.
62.
לבסוף טוענים המבקשים כי הוכיחו קיומן של טעויות גלויות על פני הפסק, באופן המאפשר את תיקונו על ידי בית המשפט, וכי די בעובדה כי המשיבה חזרה בה מטענתה העיקרית ושינתה גרסתה, כפי שהוכח לעיל, כדי להעיד כי פסק המשקם אינו יכול לעמוד.
63.
עוד טוען המבקש כי מסמך שהוצג עי ידי המשיבה עצמה, מטעם חשבונאי ויועץ המס רפאל כהן, מאשר את טענותיהם, משהוא סובר כך: "עפ"י הכרטיסים שבדקתי לדעתי כל חבר זוכה בשנת 1991 בסך 16,121.15 ₪ בגין תקציב סוכנות. למיטב הבנתי הזיכוי הנ"ל לא בוטל".
64.
בסיכומיו הגיב המבקש לראשונה לטענת השיהוי שנטענה כלפיו. לטענתו, לטענה זו אין על מה להתבסס, שכן למן הרגע שנודע למבקשים אודות מצג השווא שיצרה האגודה, פנו לכלל הגורמים האפשריים בכדי לקבל את המגיע להם, לרבות פנייה לרשם האגודות, אשר בדק את הנושא במשך ארבע שנים, והגיע למסקנה שיש לקבל את טענות המבקשים, ברם בד בבד קבע כי אין בסמכותו לפעול, משום שהדברים הנטענים נעשו בתקופה עליה חל "חוק גל". כמו כן, פנה לוועד האגודה, אשר בדק את הנושא משך שנים אחדות מבלי להגיע לכלל תשובה, וכן פנה למשקם הנוכחי, אשר נתן את החלטתו בפסק נשוא בקשה זו. לטענת המבקשים, הוכח כי פעולות אלו נעשו ברצף וללא כל שיהוי.
סיכומי המשיבה
65.
לטענת המשיבה, טענות המבקש כולן הינן בגדר ספקולציות, ואין כל ראיה לתמיכה בהן. כך, למשל, עולה מהודאת המבקש עצמו, עת השיב לשאלת בית המשפט, בדיון מיום 06.05.12: "כמובן שלא יכולתי להוכיח את טענותיי, מבלי שיהיה לי את החומר בידי. החומר התקבל לידי רק עתה".
דא עקא, כי הבקשה הנידונה הוגשה לבית המשפט על ידי המבקשים עוד לפני שקיבלו את החומר הנ"ל, עובדה אשר לא מנעה מהם מלטעון כי נפלו טעויות בפסק הבורר, למרות שלדבריהם לא יכלו להוכיח את טענותיהם.
66.
לגופו של עניין סבורה המשיבה, כי בבסיסה של בקשת המבקשים עומדת טעות, שכן המשיבה הוכיחה באופן ברור כי כל הכספים שהתקבלו כתוצאה מכספי המטעים חולקו באופן שווה על ידי המשיבה באמצעות זיכוי כל חבר אגודה בכרטיסו.
67.
כן נטען, כי המבקשים אינם מבחינים בין החלוקה "המאזנית"-משפטית", שנעשתה כדין באופן שווה, לבין חלוקה "תזרימית" של הכספים, שנבעה ממצב בפועל של האגודה, וממצב יתרת החוב או יתרת הזכות של החברים כלפי האגודה. שכן כך היו פני הדברים: משהתקבלו כספי המטעים בסך 1,255,193₪, קיבלה האגודה החלטה לחלקם באופן שווה בין כל חברי האגודה. כל עוד לא בוצעה החלוקה, היה הכסף בבחינת כספם של חברי האגודה המוחזק על ידי האגודה. האגודה ביצעה חלוקה משפטית ומאזנית של הסכום הנ"ל, על ידי זיכוי בסך 16,121.15₪ לכל חבר האגודה, ותשלום המס המוקטן שהוטל על כספים אלו.

לטענת המשיבה, ישנן שתי השלכות לפעולות הזיכוי הנ"ל: האחת - הכסף שהתקבל מהמטעים חולק באופן שוויוני בין כלל החברים, כאשר יתרת החוב של החייבים קטנה בסך 16,121.15 ₪ ויתרת הזכות של הזכאים גדלה בהתאם בסכום זה; והשנייה -
הכספים היו מצויים בחשבון האגודה, והפכו באחת מכספי המטעים שהיו מיועדים לחלוקה לחברים, לכספי האגודה. כך בעניינה של המבקשת, כנגד הקטנת החוב של המבקשת בסך 16,121.15₪, נוצר מצב שהאגודה קיבלה זכות בסכום זה מתוך כספי המטעים, וכך הלאה ביחס לכל כספי החייבים. שהרי, אם בנוסף לזיכוי בסך 16,121.15₪ הייתה המבקשת מקבלת כסף מזומן בפועל, משמעות הדבר הייתה שהאגודה משלמת כסף למי שחייב לה; בעוד שברור כי התשלום לחייבים הינו בדרך של קיזוז, ולא בדרך של ביצוע כל תשלום בפועל.

עם ביצוע הרישום האחיד והשווה בכרטיסי החברים של פעולת הזיכוי, מילאה המשיבה את ההחלטה לחלק את כספי המטעים בין החברים. ואולם, לאגודה היו נושים שהם חברים זכאים, שיתרת הזכות שלהם גדלה עוד יותר בעקבות ביצוע החלוקה. לפיכך, החליטה המשיבה לבצע חלוקה שנייה לזכאים על מנת להקטין את חובה לזכאים. על כן, הכספים ש"נשארו" בחשבון האגודה, משהחייבים זוכו בגינם והם לא הועברו אליהם בפועל, הועברו לבעלי הזכות, על מנת שהמשיבה תקטין את חובה כלפיהם.
68.
לפיכך, ברור כי החלוקה השנייה (בניגוד לראשונה בה קיבלו הזכאים 16,121.15₪ והחייבים זוכו באותו סכום) לא הייתה שוויונית, שכן היא הייתה תלויה בשאלה האם האגודה חייבת לחבר כספים אם לאו. ואולם, אין המדובר בשתי חלוקות שונות, של מענק סוכנות ושל כספי המטעים כפי שחוזרים וטוענים המבקשים.
69.
כן טוענת המשיבה, כי כדי להפריך את טענת המבקשים, די בכך שהם לא הוכיחו כי התקבל מענק סוכנות דומה או זהה לסכום שהתקבל מכספי המטעים.
70.
עוד חוזרת המשיבה וטוענת, כי המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית; ובעוד שהמשיבה הגישה תצהירים של בעלי תפקידים שטיפלו בסוגיית המטעים, הרי שתצהירו של המבקש אינו אלא רצף של עדויות שמיעה, שכן אף הוא מודה כי לא היו לו הראיות להוכחת טענתו.
71.
נוסף על כך, טוענת המשיבה כי המבקשים לא הוכיחו קיומה של "טעות גלויה על פני הפסק", שכן ברי כי העדפת גרסה עובדתית אחת על פני גרסה שנייה, אינה יכולה להיחשב כטעות על פני הפסק, ואף ספק אם מדובר בטענה שיכולה להצדיק התערבות ערכאת ערעור רגילה, אשר כידוע אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. בענייננו, נזקקו המבקשים לתצהירים ומסמכים שהוגשו במסגרת בקשה זו, על מנת לטעון לקיומה של טעות על פני הפסק. ברם, נקבע כי בית המשפט "אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק המשקם" על מנת לבסס קיומה של טעות.
72.
באשר לטענות המבקשים כי לא זכו לקיומו של הליך הוגן, מפנה המשיבה לטענות המבקש בדיון מיום 06.05.12, שם טען כי המשקם לא רצה לשמוע אף אחד; ברם עד מהרה התברר, כי המבקש הוא זה שלא רצה להעיד אף עד. כן, תמוהה העובדה כי חבר הוועד שהיה עד מרכזי מבחינת המבקש, הפך להיות שולי בעיני המבקש עד כדי חוסר טעם להעידו.
73.
עוד לסברת המשיבה, מתן אפשרות להעלות כיום טענות שהיה ביכולתם של המבקשים להעלות בהליכים שהתנהלו בשנות התשעים, תיצור עיוות דין של ממש, שכן אילו היו המבקשים מעלים את טענותיהם בזמנו, והמשקם היה מקבלם, הרי שחובם היה מופחת מבלי שהמשיבה תצטרך לשלם להם תשלום כלשהו.
74.
יתר על כן, העלאת הטענה כיום עולה כדי ניצול לרעה של הליכי בית משפט, שכן למבקשת ניתנו הפחתות נכבדות בחובתה לאגודה, ובין היתר, לפי פסק המשקם החלקי מיום 10.08.97. אילו היה מבוצע זיכוי באותו מועד כטענת המבקשים, הרי שהסכום היה נגרע מהחוב המקורי ולא מהחוב כיום לאחר ההפחתה. לפיכך, סבורה המשיבה כי אין ליתן למבקשים ליהנות מזיכוי של כספים שכבר ניתנו בזיכוי, לאחר שחובם הכללי של המבקשים למשיבה הופחת בעשרות אחוזים מהחוב שהיה ידוע בפסק המשקם המקורי משנת 1997.
דיון והכרעה
75.
המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לעניינו הינה החוק להסדרים במגזר החקלאי המשפחתי ("חוק גל"), תשנ"ב- 1992, אשר קובע כך:
27.
עם הסדרת החוב של גורם חקלאי, יתן המשקם לגביו פסק מנומק; על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות, בשינויים המחוייבים, למעט סעיפים 24 ו-29א.
28.
(א)
בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה:

(1)
המשקם חרג מסמכותו;

(2)
עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות;מיום 13.8.1993
תיקון מס' 1

ס"ח תשנ"ג מס' 1431
מיום 13.8.1993 עמ' 181
(

ה"ח 2195
)
(2)
עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(א) 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות;

(3)
טעות גלויה על פני הפסק.
76.
בענייננו, עותרים המבקשים לתיקון פסק המשקם מפאת הטעויות שלטענתם נפלו בו, כפי שפורטו בבקשתם, כאשר הטעות המרכזית, לסברתם, הינה כי המשקם דחה את עמדתם עת קבע כי אף הם, כמו יתר החברים, זכו בחלקם בכספי המטעים.

אלא שבדין טוענת המשיבה, שאם כך טוענים המבקשים, הרי שאין המדובר בבקשה לתיקון פסק משקם, משנפלה בו טעות, כי אם בבקשה לביטול פסק משקם, וזאת, מאחר שמסקנות המשקם כולן אינן מקובלות על המבקשים. טענה זו מקובלת עליי, ולפיכך, אתייחס לבקשת המבקשים כאילו הייתה זו בקשה לביטול פסק משקם.
77.
כמפורט לעיל בהרחבה, המבקשים מעלים שתי טענות מרכזיות, האחת - קיומה של טעות גלויה על פני הפסק (סעיף 28(א)(3) לחוק);
השנייה- אי מתן הזדמנות לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם (סעיף 28(א)(2) לחוק גל, המפנה לסעיף 24(4) לחוק הבוררות).
78.
מעיון בסעיף 28 הנ"ל, ניכר כי המחוקק ביקש לחזק את מעמדו של המשקם ואת סופיות פסק דינו, באמצעות צמצום הביקורת השיפוטית על פסקו (ראו:
רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה

(5) 166, 183 (2001), (להלן: "עניין נקופה");
ע"א 3003/02 בית אלעזרי, מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי, פ"ד נז
(6) 551, 560 (2003);
רע"א 14020/07
כהן נ' מצליח מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ
(28.4.2008), בפיסקא 15).

לפיכך, מידת התערבותו של בית המשפט בפסק המשקם מצטמצמת לעילות הקבועות בסעיף 28 לחוק בלבד, כשבסעיף זה אימץ המחוקק רק בחלקן את עילות הביטול האפשריות שבסעיף 24 לחוק הבוררות: מתוך עשרת העילות שבסעיף 24 האמור, נקבעו בחוק גל רק ארבע מהן, קרי, העילות שבסעיפים
24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות

. כמו כן נקבע כי חריגה מסמכות תהווה אף היא עילה לביטול, ואף היא מקבילה - אם לא זהה - לעילה שבסעיף 24(3) לחוק הבוררות. מאידך גיסא, המחוקק הוסיף לעילות אלו עילה נוספת אשר אינה מופיעה בחוק הבוררות, היינו, קיומה של טעות גלויה על פני הפסק.
79.
כפי שאפרט להלן, בנסיבות העניין שלפניי לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבות בפסק המשקם, ודין בקשת המבקשים להידחות.
טעות על פני הפסק
80.
באמצעות עילה זו של "טעות הגלויה על פני הפסק", הורחב היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם, בהשוואה להיקף הביקורת השיפוטית על פסק בוררות, במובן זה שבניגוד לחוק הבוררות, ניתנה לבית המשפט הסמכות לבקר את תוכנו של פסק המשקם.

יחד עם זאת, נקבע בעניין נקופה, בעמודים 167-168, כי "
בית-המשפט לא יתערב בפסק המשקם אלא אם הטעות 'גלויה'. בית-המשפט ייטה שלא לחטט בפסק המשקם כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק, לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית
"
.

81.
כאמור, לא תתקבל טענת "טעות גלויה על פני הפסק" אלא אם יוכח כי בפסק נפלה "טעות ברורה ומהותית". על מנת שבית המשפט יגיע למסקנה זו, מוטל על מבקש הביטול נטל כבד, מאחר שעליו להוכיח - ברמה של הוכחה ברורה וחד-משמעית - כי אכן נפלה טעות בפסק וכי הטעות היא מהותית. אי לכך, לא די להציג בפני
בית המשפט רק את האפשרות כי המשקם טעה ולשם כך להציג בפני
בית המשפט תיזה חלופית לזו אשר בבסיס פסק המשקם, שכן, אם טיעוניו של המבקש יסתפקו בכך, אין בפני
בית המשפט כל הוכחה לקיומה של "טעות גלויה על פני הפסק".
82.
לכך יש להוסיף, כי במקרה דנן, המחלוקת בין הצדדים הינה בעיקרה עובדתית, קרי, האם כספי המטעים שחולקו הם כספי המטעים במסווה של "תקציב הסוכנות" כפי שטוענת המשיבה, או שמא, כפי שטוענים המבקשים, נוסף על כספי הסוכנות שחולקו, חולקו גם כספי המטעים, ברם, לחברים זכאים בלבד, ובמזומן. במקרים בהם המחלוקת הינה עובדתית כאמור, משימתו של מבקש הביטול קשה, אפוא, אף יותר, מאחר שקיימת יתרון בסוגיות עובדתיות לערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור.
83.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מזה ומזה, ושבתי ועיינתי בטיעוני הצדדים על נספחיהם, תגובותיהם, חוות הדעת שהמציאו ותצהירים שהגישו, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את טענת המבקשים בדבר קיומה של טעות גלויה על פני הפסק, כפי שיפורט להלן.
84.
בראשית דבריי, אציג את הגרסה העובדתית כפי שארעה לסברתי, ואשר ממנה עולה כי המבקשים לא הוכיחו את טענתם האמורה.
85.
כאמור, בשנת 1991 קיבלה המשיבה פיצוי בסך 1,490,793₪ מהחברה לפיתוח ירושלים, בגין מכירת מטעי בית צפפה. בתחילה קיבלה המשיבה החלטה לפיה יזוכה כל חבר בסך 21,605.70₪, ויחויב בסך 3,414.50₪ בגין שכ"ט עו"ד וסכום נוסף בגין מס.
86.
אין חולק כי אכן התקבלה החלטה זו, שכן ביטוי לפעולה רישומית זו - אשר, כפי שיפורט להלן, בוטלה מספר ימים מאוחר יותר בכלל התיקים, לאחר ייעוץ מס שקיבלה המשיבה - עולה בבירור מכרטסות החברים שצורפו כנספחים לכתבי הטענות שהגישה המשיבה. קרי, מכרטיסי החברים כולם עולה כי כלל החברים זוכו וגם חויבו בסך 21,605.70₪. על כן, בפועל, לא חולקו כספים כלל בשלב זה, והכספים נותרו בחשבון הבנק של המשיבה.
87.
לאחר מכן, הוחלט לזכות את כלל 69 הנחלות, לרבות נחלתה של המבקשת, בסכום של 16,121.15₪, תחת הכותרת "תקציב סוכנות", זאת מאותם שיקולי מס כאמור. ואולם, מי שהיה ביתרת זכות או ביתרת אפס זוּכה בסכום בפועל, ויתרתו גדלה בסכום האמור (ובהתאמה גדלה יתרת החובה של המשיבה כלפי אותו חבר), בעוד שמי שהיה אז ביתרת חובה, קוזז חובו למשיבה באותו סכום, קרי, 16,121.15₪. באופן הזה, חובה של המבקשת למשיבה קוזז, כאשר בתחילת שנת 1991 עמד על סך 148,940.48₪, פחת ועמד בסוף שנת 1991 על סך 140,766.75 ₪ (לאחר שבמשך השנה בוצעו פעולות כספיות בחובה בסך 7,947.42 ₪ וקוזזו 16,121.15 ₪ בגין המטעים). לפיכך, עולה בבירור כי גם המשק של המבקשים זוכה בסכום 16,121.15₪.
88.
ברם, כאמור, לסברת המבקשים, הסכום שקוזז מחשבונם קוזז בפועל מ"תקציב סוכנות" שהתקבל מספר שנים קודם לכן אצל המשיבה, ואולם הכספים שהתקבלו מפדיון המטעים חולקו לחברים הזכאים בלבד, כפי שעולה לטענתם מנספחים 6א' ו- 24, לפיהם אין מקום לספק כי המבקשים, כמו יתר החברים החייבים, לא קיבלו לידיהם שום סכום, וזאת בניגוד לחברים שהיו ביתרת זכות.
89.
לאחר שבחנתי את נספחים 6א' ו- 24, אני מסיק כי אין בסיס לטענת המבקשים כי הכספים שחולקו בחלוקות אלו, הם הם ביטוי בפועל לחלוקה נוספת ובלתי-שוויונית של כספי המטעים, וכי המבקשת "הודרה" ממנה:
90.
נספח 6א': כפי שרשום מתחת לכותרת מסמך זה, נספח זה נערך לפי ערך 13.10.91, שהוא התאריך בו התקבלה ההחלטה הראשונה של ועד האגודה לחלק את כספי המטעים באופן שבעלי יתרת זכות או יתרת אפס יקבלו 20,000 ₪ כל אחד, בעלי יתרת חוב מתחת ל-20,000 ₪ יקבלו את קיזוז מלא של חובם ויקבלו לידיהם את ההפרש שבין גובה חובם לבין 20,000 ₪, ובעלי יתרת חוב של 20,000 ₪ ומעלה יקבלו קיזוז של 20,000 ₪ מול חובם ולא יקבלו כספים נוספים לידיהם. על בסיס עקרונות אלה, ניתן לראות בבירור כי הנספח האמור מרכז את הנתונים אודות תשלומי כסף לחברים השונים לפי המפתח דלעיל: 36 חברים מתוך 69 חברי המשק אמורים היו לקבל לידיהם את
מלוא הסכום של 20,000₪, ומכאן ניתן להסיק שאותה עת עמדו חברים אלה ביתרת זכות או יתרת אפס; 17 חברים עמדו לקבל סכומים שונים נמוכים יותר, ומכאן שהם עמדו ביתרת חוב שמתחת ל-20,000 ₪; ו-16 חברים לא זוכו כלל בסכומי כסף כלשהם, כך שניתן להסיק שהם עמדו ביתרת חוב של 20,000 ₪ או יותר.
91.
כפי שעולה מטיעוני המשיבה, המתבססים, בין היתר על פרוטוקול ועד ההנהלה של האגודה מיום 18.10.13, קרי, חמישה ימים בלבד לאחר קבלת ההחלטה המקורית עליה מתבסס נספח 6א', ביטל הועד את ההחלטה האמורה, ועל כן, החלוקה המשתקפת בנספח 6א' לא בוצעה בפועל. במקום חלוקה זו, הוחלט, משיקולי מס, לזכות כל חבר, ללא יוצא מן הכלל, בסך נטו של 16,121.15₪ ,
תחת הכותרת "תקציב סוכנות". החלטה זו אף בוצעה הלכה למעשה, ואלה שעמדו ביתרת זכות זוכו בסכום האמור במלואו, בעוד שאלה שעמדו ביתרת חוב מעל הסכום האמור קבלו קיזוז מול חובם - כדוגמת המבקשים, בעוד שאלה שיתרת חובם הייתה נמוכה מ- 16,121.15 ₪ קבלו קיזוז למלוא חובם וזוכו בהפרש.
92.
כאמור, לטענת המשיבה, פועל יוצא מכך שהחייבים לא קיבלו את סכום הפיצוי בגין פדיון המטעים באופן פוזיטיבי, כי אם בדרך של קיזוז, הינו כי כספים אלו נותרו בפועל בחשבון הבנק של האגודה. ואכן, כנגד הקטנת החוב של המבקשת בסך 16,121.15 ₪ בכרטסת החוב, קיבלה האגודה זכות בסכום זה מתוך כספי המטעים, וכך הלאה ביחס לכל כספי החייבים.
93.
לפיכך, לאחר שכלל החברים זוכו בכרטיסם באופן שווה, לרבות המבקשת, כפי שעולה בבירור מכרטסות החברים שצורפו כנספחים לתגובת המשיבה לבקשה, החליטה המשיבה להקטין את חובותיה כלפי החברים הזכאים לפני המעבר ל"חוק גל" והעברת ניהול החשבונות למנהלת ההסדרים, ולשם כך בוצעה חלוקה נוספת לחברים ביתרת זכות, כשבמקביל קוזזה יתרת הזכות של אותם חברים בספרי האגודה. חלוקה שניה זו היא אשר מפורטת בנספח 24; ומפאת העובדה כי חובות המשיבה לזכאים (קרי, יתרות הזכות של חברים אלה) משתנה מחבר לחבר, הרי שחלוקת הכספים כפי שהיא עולה מנספח 24 לא יכולה הייתה להיות שוויונית, מקום שסכום חובה של המשיבה כלפי כל חבר זכאי הינו שונה.
94.
לפיכך, משהמבקשים היו ביתרת חובה הגבוהה מ- 20,000 ₪, הרי שאין להתפלא על כך כי בסמוך לשמם בנספח 6א', המציין את הסכומים להם היו זכאים חלק מהחברים לפי ההחלטה המקורית, לא מצוין כל סכום, וכן בעקבות ההחלטה השנייה, מ-18.10.13, לא קבלו כספים לידיהם, ושמם אינו מופיע גם בנספח 24, מאחר שיתרת החוב שלהם עלתה על 16,121.15₪, כך שבחלוקה שבוצעה בפועל, כל הסכום האמור קוזז נגד חובם בספרי האגודה. כך, אין להתפלא כי בסמוך לשמם של חברים חייבים אחרים, גם כן לא מצוין כל סכום.
95.
כך לסברתי יש להבין את נספחים 6א' ו- 24, אשר עליהם התבססו שני הצדדים להוכחת טענותיהם; ואין כל סתירה לכך מעצם העובדה, עליה מצביע המבקש, כי חיבור שני הסכומים הנקובים בנספחים האמורים גם יחד, בתוספת שכר טרחת עו"ד ששולם (כאמור, מנספח 6א' עולה כי חולקו 982,420₪; מנספח 24 עולה כי חולקו 272,354₪; שכ"ט עו"ד ששולם עמד על 236,000₪; וסה"כ 1,490,793₪), מגלם בתוכו בדיוק את הסכום שהתקבל מכספי הפדיון, קרי, 1,490,793₪. שהרי לפי הבנת הדברים המפורטת לעיל, מלוא סכום הכספים עצמם אשר התקבלו בפועל מפדיון המטעים חולקו לחברים ביתרת זכות, על מנת להפחית בדרך זו את חובותיה של האגודה כלפיהם, (אשר כללה לא רק את חלקם בכספים החדשים שהתקבלו בגין פדיון המטעים אלא ביתרות זכות שכבר היו קיימות עובר לקבלת כספים אלה), או לחברים שהיו ביתרת חוב הנמוכה מסך התשלום לכל חבר, קרי, 16,121.15 ₪; בעוד שהחברים שעמדו ביתרת חוב מעל לסכום האמור שעה שחלקה האגודה את כספי הפדיון, קבלו אף הם את חלקם, ברם לא באמצעות מסירת כספים לידיהם בפועל אלא בדרך של קיזוז והקטנה של חובותיהם לאגודה.

ודוק: גם אם הלכה למעשה, החלוקה המשתקפת בנספח 6א' - המבוססת על החלטת הועד הראשונה מיום 10.10.91 - לא בוצעה, עקב קבלת ההחלטה מיום 18.10.91 לבטלה - הרי שנספח 6א' עדיין משקף את מעמדם של כלל חברי המושב, כבעלי יתרות זכות, בין אם מעל 20,000 ₪ ובין ביתרת זכות נמוכה יותר, או כבעלות יתרות חוב, ונתונים אלה שמשו לאגודה לבסיס לחלוקה החלופית עליה הוחלט ביום 18.10.91.
96.
חיזוק למסקנתי הנ"ל מוצא אני בעשרות המסמכים שהגישה המשיבה בתגובותיה למשקם ולבית משפט זה, לרבות חוו"ד של רו"ח דניאלי אשר הוגשה כתצהיר מטעם המשיבה, ממנה עולה בבירור כי בתחילה נעשה חיוב וזיכוי לכלל החברים בסך 21,605.70 ₪, ולפיכך, אין חולק כי הכספים שהתקבלו מפדיון המטעים נשארו בפועל בחשבון האגודה. לאחר ייעוץ המס שקיבלה המשיבה, היא החליטה לחלק לכלל החברים את כספי המטעים תחת הכותרת "תקציב סוכנות", בסך נטו של 16,1221.15 ₪ , וכך קוזז הסכום האמור מחשבונה של המבקשת. לאחר מכן, חולקו כספים נוספים כפי המצוין בנספח 24, שכן כאמור, לאחר החלוקה השוויונית חילקה המשיבה כספים נוספים כהחזר חובות לחבריה הזכאים, והמבקשת לא נמנית על חלוקה זו, משהיא חבה כספים לאגודה בסכום העולה על 16,121.15₪.
97.
לפיכך, בניגוד לטענת המבקש כי רו"ח דניאלי סותר עצמו בחוות דעתו, סבור אני כי חוות דעתו של רו"ח דניאלי, כפי שהבאתיה לעיל, עולה בקנה אחד עם חלוקת הכספים כפי שארעה בפועל, ובהתאם, עם המסמכים המאמתים זאת.
98.
מסקנתי זו גם עולה מתצהיריהם של מי שכיהנו באותה תקופה כחברי הוועד, חי יוסף ודני גלבוע (אותו חבר ועד, אשר המבקש טוען כי סיפר לו בזמנו על חלוקת כספי המטעים במזומן לזכאים בלבד). שכן אף הם טענו כי לאחר שכלל בעלי המשקים זוכו מכספי המטעים, אשר מטעמי חיסכון בעלויות נרשמו כ"תקציב סוכנות", ללא הבחנה של מצבם בכרטסת החשבונות, וביניהם גם המבקשת, החליטה המשיבה להפחית את חובותיה לזכאים. נוסף לכך, מן התצהירים עולה, בניגוד לטענות המבקש, כי לאגודה הועבר תקציב סוכנות פעם אחת, בשנת 1987, ובשנת 1991 לא הגיע למשיבה כל תקציב סוכנות נוסף.
99.
בעניין טענת המבקש כי בתצהירו בהליך דנן, סותר חבר הוועד דני גלבוע את האמור על ידו בהצהרותיו בפני
המשקם ובפני
רשם האגודות, מעיון בדבריו של גלבוע בפני
רשם האגודות והמשקם עולה מסקנה אחרת, לדידי. מטענתו בפני
רשם האגודות עולה באופן אשר אינו משתמע לשני פנים כי הכסף חולק לכלל הנחלות במושב (למעט נחלה אחת של מר חי יצחק, אשר אינו קשור לענייננו), לרבות המבקשת, כאשר חברים שהיו ביתרת זכות קיבלו את הכסף באופן פוזיטיבי, בעוד שהחברים שהיו ביתרת חובה, חובם קוזז. לאחר מכן, משהכספים שקוזזו נותרו למעשה אצל המשיבה בחשבונה, נעשתה חלוקה נוספת לחברים שעמדו ביתרת זכות, ואשר על כן הייתה האגודה חייבת להם סכומים השווים ליתרת הזכות האמורה. על גרסה זו חזר חבר הוועד גלבוע, גם כשזו הוצגה בפני
בית משפט זה.
100.
אי לכך, טענת המבקש, כאילו שבדברי גלבוע "חשפו" בפני
ו חלוקה "כפולה", אין לה על מה להישען, מאחר שהחלוקה הכפולה אליה התייחס גלבוע גם למבקש, גם למשקם וגם לבית משפט זה, אינה אלא אותה חלוקה בשלבים, לפיה, החברים ביתרת זכות קיבלו כספים לידיהם, בעוד שהחברים ביתרת חוב זכו "רק" לקיזוז אשר הפחית את חובם.
101.
שלוש טענות נוספות שמעלה המבקש בעניין זה מצריכות התייחסות: האחת - כי כותרת נספח 6א': "רשימת תשלום מכספי שחרור מטעי בית צפפה", מעידה כי אין בסיס לטענת המשיבה בעניין "החזר חובות" לזכאים, באופן יחסי לחוב המשיבה כלפיהם, שנעשה לאחר חלוקת כספי המטעים השוויונית לכלל החברים; השנייה - כי הטענה בדבר "החזר חוב" לחברים הינה מופרכת משום שנטען שהכספים ניתנו למי שיתרת חובו הייתה נמוכה מ- 20,000 ₪, והכיצד ניתן לכנות תשלום שכזה "החזר חובות"; והשלישית - כי באחד מכתבי הטענות האחרונים שהגישה המשיבה בתגובה לכתב טענות מטעם המבקש, הודתה לראשונה, לאחר שנים מרובות של הכחשה, כי "אכן הסכומים שהתקבלו בפועל היו כספי המטעים ושבאמצעותם סילקה את החובות כמפורט בנספחים 6א' ו-24". בכך, סבור המבקש כי המשיבה זנחה טענתה העיקרית, לפיה, הסך של 16,121.15 ₪ לא היה "מענק סוכנות" אלא למעשה פיצוי בגין המטעים.
102.
באשר לטענה הראשונה, סבורני כי לא ניתן להסיק מכותרת נספח 6א' את שהמבקש מנסה ללמוד. זאת, משום שנספח זה נערך על בסיס ההחלטה המקורית מ-10.10.91, אז כלל לא דובר על החזר חוב האגודה לחברים שביתרת זכות, אלא, על חלוקה של כספי המטעים לפי מפתח של 20,000₪ לכל חבר, במגבלות שבהחלטה הראשונה מהתאריך האמור. אם כי, כבר בעת עריכת הנספח האמור, ברי היה כי לפחות חלק מהכספים שהתקבלו כתוצאה משחרור מטעי בית צפפה, ואשר קוזזו מחובם של החייבים, יישארו בפועל בחשבון הבנק של המשיבה, כך שניתן יהיה לחלקם כדין לחברים הזכאים, שהאגודה הייתה חבה כלפיהם. על כן, אין כל סתירה בין ביצוע החזר החובות בפועל, לבין העובדה כי מקור הכספים ששימשו להחזר החובות הינו אכן כספי המטעים.
103.
באשר לטענה השנייה, התשובה שוב טמונה בעובדה שהמבקש מסתמך על פרטי תוכנית החלוקה הראשונה מיום 10.10.91, לפיה אכן נקבע כי חברים ביתרת חוב שמתחת ל-20,000 ₪, יזכו לקיזוז של יתרת החוב, ויקבלו לידיהם את סכום ההפרש שבין יתרת החוב הנמחקת לבין 20,000 ₪. ברור שאילו הייתה החלוקה מתבצעת בפועל על בסיס עיקרון זה, לא הייתה כל אפשרות להגדיר את העברת הכספים לידי אותם חברים כפירעון האגודה של חובה כלפיהם; שהרי לא הייתה לחברים אלה כל יתרת זכות, ועל כן, האגודה לא הייתה חייבת כלפיהם סכום כלשהו. אלא, כפי שכבר פורט לעיל, התוכנית המקורית לחלוקת הכספים בוטלה, ובמקומה זוכו כל החברים בסך 16,121.15₪ כל אחד; בעוד שרק החברים שעמדו ביתרת זכות - קרי, אותם 36 חברים ששמותיהם מופיעים בנספח 24 - קיבלו סכומי כסף להקטנת יתרות הזכות שלהם, בסך כולל של 272,000 ₪.

ודוק: אותם חברים שביתרת חוב שמעל 16,121.15₪ , זכו לקיזוז מלא של הסכום האמור מול חובם, ואותם חברים שעמדו ביתרת זכות עובר למועד החלוקה, קבלו את מלוא הסכום האמור לידיהם. ומה בנוגע לאותם חברים שעמדו ביתרת חוב שמתחת הסכום האמור? לכאורה, בחלוקה שבוצעה בפועל, היו אף הם צריכים לקבל סכום כסף כלשהו, השווה להפרש שבין חובם, המתקזז לגמרי, לבין סך החלוקה של 16,121.15₪ . ההיגיון של החלוקה אכן מחייב כי כך ייעשה, ואין בפני
י כל הוכחה בשאלה זו לכאן או לכאן. בכל אופן, מאחר שהחברים בקבוצת "הביניים" הזאת לא היו בעלי זכות עובר למועד החלוקה, הרי שהאגודה לא הייתה חייבת להם סכומים כלשהם בגין יתרות זכות, ועל כן אין הם מופיעים בנספח 24 כחברים הזוכים ל"החזר חובות לזכאים".
104.
באשר לטענה השלישית, אין כל בסיס לטענת המבקש כי המשיבה חזרה בה מטענתה המרכזית, לפיה הסך של 16,121.15₪, לא היה "מענק סוכנות" אלא למעשה פיצוי בגין המטעים, שכן בתגובתה האמורה מודה היא כי כספי המטעים התקבלו אצלה וחולקו לכולם, אם בדרך של תשלום בפועל ואם בדרך של קיזוז; ולאחר מכן חולקו הכספים "הנותרים" בחשבון הבנק של המשיבה לחברים הזכאים, על מנת להפחית את חובותיה לחבריה הזכאים.
105.
מעבר לאמור, תשומת הלב לכך כי המבקש לא הוכיח כלל את טענתו, כי לידי המשיבה אכן הגיעו באותה השנה כספים נוספים לכספים שהתקבלו כפדיון המטעים, בסכום דומה או זהה לזה שהתקבל מן המטעים, וחולק לחברים, באופן שהמשיבה יכלה "לנצל" סמיכות הגעת הכספים "להונות" את בעלי החוב מעל 20,000 ₪ כדוגמת המבקשים, ולטעון כי כספים אלו הינם כספים שהתקבלו מפדיון המטעים, בעוד שבפועל היו אלו כספי הסוכנות, כשכספי המטעים חולקו בצ'קים לזכאים בלבד. לפיכך, חוזר המבקש וטוען כי כספים מפדיון המטעים חולקו לזכאים בלבד, בשעת לילה מאוחרת, ומבית לבית, זאת מבלי להוכיח טענתו, מבלי לגבות אותה במסמכים, בראיות או בתצהירים.
106.
כך למשל הפנה המבקש לאמרתו של יו"ר הוועד שמעון יחזקאל, לפיה זכור לו כי קיבל צי'ק בסך 9,000 ₪, כיתרת זכות לאחר קיזוז יתרת חובה ממכירת המטעים. ברם, המבקש לא הגיש תצהיר מטעם אותו אדם, ומדובר בעדות מפי השמועה בלבד, אשר אינה קבילה ובית המשפט לא יידרש לה. למעלה מן הצורך אציין, כי בנספח 6א' מופיע מר יחזקאל כמי שאמור היה לקבל 9,000₪ לפי תוכנית החלוקה המקורית, הוי אומר שהוא עמד אז ביתרת חוב הנמוכה מ- 20,000 ₪. אי לכך, סביר להניח כי אף לפי החלטת החלוקה השנייה, אשר בוצעה בפועל, קיבל מר יחזקאל סכום כסף כלשהו, בסך ההפרש שבין יתרת החוב שלו לבין הסכום שחולק בפועל, קרי, 16,121.15₪; וכמו כן, מאחר שלא עמד ביתרת זכות בעת החלוקה, לא חבה האגודה סכום כלשהו כלפיו, ועל כן, שמו אינו מופיע בנספח 24 כאחד הזוכים ל"החזר חוב".
107.
הדברים יפים גם לעניין עדותה של מנהלת החשבונות, ענת, אשר הובאה על ידי המבקש, ואשר יש בה לסברתו כדי להוכיח כי חרף העובדה שתקציב הסוכנות התקבל בשנת 1987, הוא חולק בפועל בשנת 1991.
108.
מכל האמור הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה קיומה של טעות על פני הפסק, משעלה מעיון בכלל החומר שהוגש, כי יש בסיס של ממש למסקנת המשקם; ועל כן, לא הוכחה טעות "גלויה" ו"ברורה" בפסק שניתן.
109.
אמנם, אין בידי בית המשפט לקבוע בוודאות כי התיזה שפורטה לעיל היא הנכונה, והיא אינה נקייה מספיקות (כמפורט, לדוגמא, בסעיף 106 לעיל). ברם, אין בספיקות אלה כדי להכריע את הכף לטובת עמדתו של המבקש, אשר הייתה מחייבת, כאמור, כי תוכח טעות גלויה וברורה; וקיומה של תזה סבירה, הנתמכת בראיות, והמקיימת את התוצאה אליה הגיע המשקם, מחייבת כי הבקשה לביטולו של הפסק על בסיס עילה זו תידחה.
אי מתן הזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות
110.
כאמור, טוענים המבקשים כי נמנע מהם לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בין היתר באמצעות אי מסירת מסמכים לידי המבקשים, התעלמות המשקם מפניות המבקשים, וסירוב המשקם לחקור עדים מסוימים, וכיוצא באלה.
111.
אף שלכאורה יש ממש בטענה זו של המבקשים, אין בידי לקבלה כעילה לביטול הפסק, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, בדיון שבפני
י טענו המבקשים, כי אך בהליך דנן עלה בידיהם להוכיח טענותיהם, ו"להשלים את התמונה" עת נחשפו לנספח 24, אשר לא הועבר להם בשעתו על ידי המשקם. ותמוהה עובדה זו, משהמבקשים טענו את טענותיהם בכל הקשור לחלוקת "היתר" למקצת מן החברים, וסברו כי יש בידם להוכיחן, אף מבלי שיניחו ידם על נספח 24. שנית, נוכחתי כי גם המבקש אחראי לכך שלא עלה בידו, לסברתו, להוכיח טענותיו. כך למשל, בדיון שבפני
י, הודה כי המשקם לא סירב לחקור את חבר הוועד דני גלבוע, אלא שהמבקש הוא שלא ביקש להעידו, מאחר שטען כי חשוב יותר להתמקד במסמכים: "יש יותר מידי חשיבות לחבר הוועד וזה לא העניין, אני הייתי צריך להביא את המסמכים הכתובים".
112.
לפיכך, לא התרשמתי כי העובדה כי מסמך זה או אחר לא הועבר לידי המבקש עולה כדי עיוות דין, מאחר שממילא, גם לאחר שנחשף לנספח 24, לא עלה בידו להוכיח טענותיו. כמו כן, שעה שלמבקש ניתנה הזדמנות להעיד עדים מרכזיים, כדוגמת דני גלבוע, והוא לא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. בהקשר זה יש להזכיר כי הפרשה מתגלגלת בין משקמים, רשם האגודות, ובתי המשפט מזה שתים עשרה שנה. התרשמותי כי למבקש ניתן יומו בפני
הגורמים המוסמכים, לא פעם ולא פעמיים, ופעם אחר פעם נדחו טענותיו (השוו: רע"א 402/11 אריק נבט נ' גבעת ישעיהו מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (21.08.11)).
שיהוי
113.
נוסף על מסקנתי דלעיל, מקובלת עליי טענת המשיבה אודות כך כי בקשת המבקשים לתיקון פסק המשקם נגועה בשיהוי כבד. אכן, התרשמתי כי המבקשים, מאז שנת 2001 ועד שנת 2011, פעלו מול הגורמים השונים ללא השתהות, על מנת להוכיח טענתם כי לא זוכו מכספי המטעים שהתקבלו בחשבונה של המשיבה, וזאת לעומת יתר החברים הזכאים. ואולם, אין בידי לקבל את טענת המבקש כי לא פנה למשקם בבקשה לתיקון פסק משקם, משום שהנושא היה תחת חקירה של רשם האגודות. ראשית, נדמה כי המבקש החליט על דעת עצמו כי אין בידו לפנות בשלב זה למשקם. שנית, בשנת 2004 התברר, כי רשם האגודות היה נטול סמכות להכריע בעניין זה כפי שעולה מחוות הדעת של רו"ח אלי עצמון; ולפיכך, נדמה כי המבקש התמהמה, שלא בצדק, עד כי פנה למשקם הנוכחי, עו"ד אליהו בן ישראל, רק בשנת 2009.
114.
לכך יש להוסיף כי הבאת הראיות והוכחת טענות המשיבה, נעשו למשימה קשה עד בלתי אפשרית, שעה שחלף זמן רב מאז טוען המבקש כי נודע לו אודות פעולותיה "הפסולים" של המשיבה, שעה שבעלי התפקידים ששימשו אז באגודה אינם משמשים עוד בתפקידים אלו, אם בכלל, וחלקם אף נפטרו, ושעה כי איתור מסמכים אחרי זמן כה רב הפך למשימה מורכבת במיוחד.

טענת ההשתק
115.
כאמור, טוענת המשיבה כי המבקשים מושתקים מלהעלות טענתם כעת משום השתק עילה או השתק פלוגתא. זאת מאחר שהמשקם בפסקו, דחה כאמור את טענות המבקשים, וקבע: "לפיכך אין אני רואה מקום להידרש לנושאים שנידונו בהרחבה וניתן בעניינם פסק משקם (הכוונה לפסק המשקם הראשון משנת 1997, ב.ג.) וכן התנהל הליך בפני
בית המשפט המחוזי בבקשה לתקן את פסק המשקם".
116.
קביעות אלו של המשקם מקובלות עליי.

(א) כאמור, פסק המשקם הראשון ניתן ביום 10.08.97, והוא שקבע את חובות המבקשת למשיבה על פי החוק. לאחר שסברו המבקשים כי נפלה טעות בפסק המשקם, משחלק מחובם למושב לא קוזז (מבלי קשר לעניין המטעים) פנו למשקם בבקשה כי ייתקן את טעותו.

(ב) בין היתר, בהודעות ששלחו המבקשים למשקם ביום 28.02.01 וכן ביום 17.07.02, הלינו אודות החלוקה הבלתי שוויונית שנעשתה בכספי המטעים. עם זאת, וחרף כי נחשף לטענות המבקשים בעניין חלוקת כספי המטעים, בהחלטתו מיום 24.07.02 אשרר המשקם את קביעתו לעניין חובות החייבת כפי שהם מופיעים בפסק המשקם. בסעיף 8 להחלטתו נתן לה תוקף של "פסק משקם", וכתב כי המבקשת זכאית לפנות לבית המשפט המחוזי אם ברצונה לתקנו או לבטלו.

(ג) לאחר שביום 30.10.02 ביקשה המבקשת כי המשקם דאז יעמיד את החלטתו לעיון מחדש, קבע המשקם ביום 28.11.02, כי אין לו מה להוסיף עליה, בשים לב, כאמור, לעובדה שהמשקם מודע היה אז לטענות המבקשים בעניין כספי המטעים, אך ככל הנראה לא ראה לנכון לקבלן.

(ד) בשנת 2003, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון פסק משקם מיום 24.07.02, כאשר בבקשתם התייחסו רק לעניין הקיזוז שלכאורה נקבע בפסק המשקם, ולא בוצע על ידי המשיבה, תוך הדגשה כי אין למבקשים טענות לעניין פסק המשקם. בסופו של הדיון ניתן

פסק דין
המאשר את הסדר הפשרה שהגיעו אליה הצדדים.
117.
לא בכדי פירטתי לעיל השתלשלות העניינים בפני
המשקמים השונים ובפני
בית המשפט, שכן יש בה כדי להעיד כי עניינו של המבקש נדון באופן מעמיק לאורך תקופה ממושכת, הן על ידי שני משקמים, והן על ידי בית המשפט המחוזי בשנת 2003, וטענותיו של המבקש זכו לא אחת להתייחסות ראויה ולבדיקה מעמיקה. ודוק: בין הטענות שהעלה המבקש בפני
המשקם, כלולה גם טענתו בדבר חלוקת כספי המטעים, אשר העלה ביום 28.02.01 וכן ביום 17.07.02.
118.
לפיכך, בדין טען המשקם הנוכחי כי טענות המבקשים הועלו בפני
המשקם דאז, ויכלו להיות מועלים בפני
בית המשפט המחוזי כבר בשנת 2003, ואולם המבקשים בחרו שלא להעלותם. עולה מכך, כי המבקשים מנסים פעם נוספת את מזלם בבית המשפט, שעה שכבר קבע המשקם הנוכחי, ובדין, כי נושאים אלה כבר הועלו בעבר בהליכים קודמים.
סיכום
119.

מכל האמור עולה כי דין הבקשה לביטול פסק המשקם להידחות, והיא נדחית בזה.
120.
אני מחייב בזה את המבקשים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.




ניתן היום,
י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.














הפב בית משפט מחוזי 44508-02/12 עדנה ארז-כהן, עלה ארז נ' אבן ספיר - אגודה חקלאית - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (פורסם ב-ֽ 21/10/2013)