פסקי דין על דוד מור

7155-05/13 פ     30/10/2013




פ 7155-05/13 מדינת ישראל נ' דוד מור




לך






בית המשפט המחוזי בנצרת

ת"פ 7155-05-13 מדינת ישראל
נ' מור



30 אוקטובר 2013


בפני
כב' השופטת יפעת שיטרית


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
דוד מור
#1#>
נוכחים
:
מטעם המאשימה: עו"ד אליזבט קדמון

מטעם הנאשם: בעצמו וע"י בא כוחו עו"ד יריב יקותיאלי





<#2#>
גזר דין
מבוא
:

כנגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסו לו במקור עבירות שעניינן, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.


בדיון אשר התקיים בפני
ביום 12.06.2013, הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו, כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע על פי הודאתו. עוד הוסכם, כי בטרם יישמעו טיעוני הצדדים לעונש, גם מפאת גילו של הנאשם במועד ביצוע העבירה, יתקבל תסקיר מאת שירות המבחן בעניינו של הנאשם וכי הצדדים לא יהיו כפופים להמלצות התסקיר. עוד הוסכם, כי לאחר קבלת התסקיר, המאשימה תעתור להשית על הנאשם עונש של שנתיים מאסר בפועל, מאסר מותנה וחיוב הנאשם בתשלום קנס ופיצוי ואילו הסנגור יטען לעונש באופן חופשי (הכול ביחד ייקרא להלן: " הסדר הטיעון ").


בהתאם להסדר הטיעון, כתב האישום תוקן. כתב האישום המתוקן התקבל וסומן ב/1. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ב/1 (להלן: "כתב האישום") והורשע על פי הודאתו בעבירה שעניינה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה – עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1997 (להלן: "חוק העונשין").


בהתאם להסדר הטיעון הוריתי על הגשת תסקיר מאת שירות המבחן בעניינו של הנאשם. תסקיר, כאמור, מונח בפני
י.


עובדות כתב האישום המתוקן
:

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 27.4.13, סמוך לשעה 18:00, בכיכר תנועה הסמוכה לתחנה המרכזית של "אגד" בצפת, נסע אוטובוס "אגד" מספר 361 ובו נוסעים (להלן: "האוטובוס"). הנאשם, אשר היה במקום, ידה אבן על אחת משמשות הנוסעים באוטובוס בכוונה לפגוע באוטובוס. בתגובה, עצר נהג האוטובוס את האוטובוס, ולאחר זמן קצר החל שוב בנסיעתו. בשלב זה הנאשם ידה אבן נוספת באוטובוס, על מנת לפגוע באוטובוס.


עוד עולה, כי אחת

האבנים

גרמה

לסדק

בשמשת

האוטובוס,

אשר

לידה

ישב

נוסע
.


עוד עולה, כי

דקות

ספורות

לאחר

מכן,

במרחק

קצר

מהמקום

דלעיל, סמוך

למרכז

צליל

בצפת, זיהה

כח

משטרה

אשר

הוזעק

למקום

את

הנאשם

וקרא

לו

לעצור
.


טיעוני המאשימה לעונש
:

במסגרת ראיותיה לעונש, הגישה המאשימה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, אשר התקבל וסומן ת/1. כן הוגשו טיעוני המאשימה לעונש בכתב.


ב"כ המאשימה הוסיפה והדגישה כי, עבירות ידוי אבנים, כפי שניתן ללמוד מהפסיקה, הן נחלתם של קטינים וקטגוריית "הצעירים הבגירים" כקביעת בית משפט העליון, אשר אינם עבריינים, רובם ללא עבר פלילי ולרובם נסיבות חיים קשות. בהקשר זה, הדגישה המאשימה, כי בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בנצרת בהרכב ערעורים פליליים, קבעו שוב ושוב, כי הסכנה הגלומה בעבירה זו מחייבת שהענישה תענה על "עיקרון ההלימה" ודרכו עיקרון ההרתעה ואלו יגברו על שיקולי השיקום.


במסגרת טיעוניה לעונש, בכתב, עתרה המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה וחיוב הנאשם בתשלום קנס ופיצוי למתלונן. כן הדגישה המאשימה את עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם.


עוד טענה המאשימה, כי בנסיבות העניין יש לדחות את המלצת שירות המבחן ולפיה, יועמד הנאשם בצו מבחן למשך שנה וככל שיוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל, הרי שזה ירוצה על דרך עבודות שירות.


כן הפנתה המאשימה לתיקון מס' 113 לחוק העונשין וציינה, כי במסגרת התיקון נקבע, כי עקרון ההלימה, הוא העקרון המנחה בענישה. עוד הדגישה, כי על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה ולשם כך, על בית המשפט להתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה.


כך מפנה המאשימה לערכיים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, אשר עניינם, מניעת סיכון לחיי אדם – נהגים והולכי רגל - המשתמשים בדרכים. כן ציינה המאשימה, כי פגיעה באוטובוס בהקשר זה, חמורה יותר מפגיעה ברכב פרטי, וכן יש לזכור, כי מדובר בשתי אבנים, כפי המפורט בכתב האישום.



באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הפנתה המאשימה לקבוע בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין וציינה, כי באשר לחלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, הרי שהעבירה בוצעה במלואה על ידי הנאשם, לא לה קדמה כל התגרות ועל כן, הנאשם נושא במלוא האחריות בהקשר זה.


באשר לנזק הצפוי והנזק שנגרם, ציינה המאשימה, כי אך מקרה הפריד בין התוצאה הקלה (סדק בשמשה) של מעשי הנאשם, לבין תוצאה קשה וקטלנית, שכן אבנים המושלכות לעבר כלי רכב עלולות לגרום לכלי הרכב לאיבוד שליטה ולתוצאות חמורות.

באשר לנסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה, ציינה המאשימה, כי הנאשם טען בפני
שירות המבחן, כי הוא ביצע את העבירה בעת שהיה שתוי. המאשימה הדגישה, כי שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מתקשה להתמודד עם העומס המשפחתי המוטל עליו ומוצא פורקן בשתיית אלכוהול. כן ציינה, כי העובדה שאת המעשה ביצע הנאשם שעה שהוא צורך אלכוהול, מהווה שיקול לחומרה, כיוון שהיא מלמדת על מסוכנות ואין בה כדי להוביל להקלה בעונש.

כן טענה המאשימה, כי הנאשם לא הביא כל ראיה בהקשר זה, אשר יכולה להוביל להקלה בעונשו ועל כן הוא נושא במלוא האחריות למעשיו.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה, הפנתה המאשימה לפסיקה רלוונטית.


לאור האמור לעיל, טוענת המאשימה, כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל. בשים לב לכך שבענייננו עסקינן בנאשם אשר אינו על סף קטינות, הרי שהעונש המצוי בקצה הנמוך של המתחם, ראוי נאשם שכל השיקולים המפורטים בסעיף 40 יא לחוק העונשין פועלים לטובתו.

באשר לעונש הראוי בתוך מתחם העונש ההולם הדגישה המאשימה, כי הנאשם כבן 22, בעניינו ניתן

פסק דין
בביהמ"ש לנוער בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ללא הרשעה, בגינה הועמד הנאשם בצו מבחן למשך שנה וכי במסגרת תקופת המבחן התקשה הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן. עוד צוין, כי הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון, בפני
שירות המבחן לקח אחריות חלקית בלבד לביצוע העבירה וכי הוא בעל נסיבות אישיות משפחתיות. יחד עם זאת, טענה המאשימה בהקשר זה, כי אין בנסיבות שפורטו בטיעוניה, כדי להצביע על נסיבות קשות, אשר יש בהן כדי להשליך על העונש.

באשר לשיקום הנאשם, טענה המאשימה, כי אין היא סבורה, כי יש מקום במקרה דנן לעשות שימוש בסעיף 40 ד לחוק העונשין ולחרוג לקולא ממתחם הענישה, זאת חרף ההמלצה הטיפולית של שירות המבחן. המאשימה ציינה, כי, כאמור, הנאשם נטל אחריות חלקית בלבד וגימד את מעשיו ובתקופת המבחן שנגזרה עליו אשתקד, הוא התקשה לשתף פעולה. המאשימה סבורה, כי מקרה זה אינו בא בגדריו של החריג המתיר לבית המשפט לסטות ממתחם העונש ההולם.


באשר לסעיף 40ז הקובע, כי בית המשפט רשאי להתחשב בצורך של הרתעת הרבים ולהחמיר בעונשו של נאשם בתוך מתחם העונש ההולם, טענה המאשימה, כי בהקשר זה ראוי להדגיש את הקושי שבתפיסת עבריינים מסוגו של הנאשם.


בהתחשב בחומרת העבירה שביצע הנאשם, בערך המוגן ובצורך להרתיע את הרבים, סבורה המאשימה, על רקע נתוני הנאשם, כי העונש הראוי לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, הוא בצד התחתון בתוך מתחם העונש ההולם.


כן עתרה המאשימה להשית על הנאשם, בנוסף, מאסר מותנה מרתיע וחיובו בתשלום קנס.


טיעוני הנאשם לעונש
:

במסגרת טיעוניו לעונש, טען ב"כ הנאשם, כי האירוע כולו התרחש על רקע הימצאות הנאשם בגילופין. בהקשר זה ציין ב"כ הנאשם, כי אין הכוונה שהנאשם יבקש מבית המשפט הקלות מפאת העובדה שהיה שיכור בעת המעשה, אלא ביקש לציין, כי אם היה הנאשם פיכח, הוא לא היה מגיע למצב דברים זה, שעליו הוא מצטער וממשיך להצטער עד היום. עוד בהקשר זה טען ב"כ הנאשם, כי לנאשם קיימת בעיה שעניינה שימוש באלכוהול. אין המדובר באלכוהוליזם קלאסי, שעה שהנאשם אינו נוהג לשתות אלכוהול ובוודאי שלא לשוכרה, אלא בעיית הנאשם היא שכאשר הוא כבר שותה אלכוהול, הוא מאבד שליטה ואינו יודע מתי להפסיק. עוד צוין, כי הנאשם פנה ביוזמתו, כבר עם הודאתו בכתב האישום, לעמותת "אפש"ר", זאת ללא קשר לשירות המבחן.


כן טוען ב"כ הנאשם, כי על פי כתב האישום המתוקן וגם לשיטת המאשימה, לא היה בכוונת הנאשם לפגוע או לסכן את חייהם של נוסעי האוטובוס. לטענת ב"כ הנאשם, חרף הכותרת של
סעיף 332(3) לחוק העונשין בדבר "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", מדובר בידויין של שתי אבנים בלבד, במרחק זמן קצר ובאירוע אשר כולו מוגבל בזמן ובמקום ואשר אינו מהווה דוגמה להתנהלות חייו של הנאשם עד כה. לדברי ב"כ הנאשם, עסקינן במעידה חד פעמית וחריגה בתמונת חייו של הנאשם.


כן טען ב"כ הנאשם, כי בעת ידוי האבנים, האוטובוס היה בתנועה איטית ביותר, אם לא כמעט בעצירה, בכניסה לתחנה המרכזית, בתוך כיכר. לאחר פגיעת האבן הראשונה, נהג האוטובוס פתח את דלת האוטובוס ודיבר עם הנאשם ואז נזרקה האבן השנייה. לטענת ב"כ הנאשם, תימוכין לתיאור הנ"ל ניתן למצוא בדיסק המתעד את האירוע. בהקשר זה, הדגיש ב"כ הנאשם, כי אין המדובר במצב בו האוטובוס נסע במהירות, או ברחוב, והאבן כוונה על מנת לשבש את שליטת הנהג ברכבו.


כן הדגיש ב"כ הנאשם, כי הנאשם אכן הכחיש בתחילה, בחקירתו, את האירוע. הנאשם טען כל העת, כי הוא אינו זוכר כלל אירוע כזה אולם, בסופו של יום, ולאחר שהקרינו בפני
הנאשם את הסרט המתעד את האירוע ועל אף שהמצלמה אשר צילמה את האירוע הייתה רחוקה מאוד, כך שלא ניתן היה לזהות את הנאשם בסרט וחרף העובדה, כי בנסיבות העניין היה הנאשם יכול לנסות להכחיש ולחמוק מאחריות, בחר הנאשם לקחת על עצמו את האחריות, הודה בחקירה והביע צער על המעשים.


באשר לנסיבות מעשה העבירה ציין ב"כ הנאשם, כי המעשה לא בוצע על רקע אג'נדה פוליטית- מדינית, חברתית או דתית. אין מאחורי המעשה כל מניע נסתר אשר כלל תכנון והכנה מוקדמים. הנאשם אינו משתייך לארגון כלשהוא, אלא מדובר במעשה שטות, טעות ותו לא.


עוד הדגיש ב"כ הנאשם את הודאת הנאשם בשלב מקדמי מאוד בהליכים בבית המשפט, מיד עם תיקון כתב האישום, מבלי לנסות להכביד על ההליך ומתוך רצון אמיתי לקבל טיפול ולסיים את ההליך במהירות האפשרית. הנאשם נטל אחריות מלאה על המעשה, הודה מיד בכתב האישום המתוקן ובכך חסך מזמנו של בית המשפט.


באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ציין בא כוחו, כי עסקינן בבחור צעיר בן פחות מ- 21 שנה, יליד אוקטובר 1992, אשר כבר נשוי ואב לשתי בנות פעוטות. עוד ציין ב"כ הנאשם, כי כל פרנסת משפחת הנאשם תלויה בנאשם עצמו. בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשם לתסקיר שירות המבחן, אשר מציג את הדילמות שהנאשם נאלץ להתמודד עימן בגילו הצעיר, שהם אולי המניע והגורם לבעיית השימוש באלכוהול שאף הוביל לביצוע העבירה.


באשר לאמור בתסקיר המבחן ציין ב"כ הנאשם, כי שירות המבחן התרשם, בסופו של דבר, באור חיובי מהנאשם וציין, כי הנאשם עבר טיפול ואת מחויבותו לטיפול. בהקשר זה עתר ב"כ הנאשם, כי ביהמ"ש יאמץ את המלצות תסקיר שירות המבחן, באשר לענישה שתושת על הנאשם.


עוד ציין ב"כ הנאשם, כי הנאשם ערך חשבון נפש בעקבות ההליך כאן. הנאשם שוהה קרוב ל - 5 חודשים בתנאי מעצר בית כאשר הוא יוצא רק לעבודה. בהקשר זה טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם לא מטיל את האשמה על אחרים אלא הפנה את השאלות לעצמו והבין שעליו לטפל בעצמו. אי לכך התחייב הנאשם לטיפול במסגרת עמותת "אפש"ר". ב"כ הנאשם הגיש מכתבי המלצה מאת מעסיקו של הנאשם כיום וממעסיק אחר בעברו. המכתבים התקבלו במאוחד וסומנו נ/1. כן הוגשו תלושי שכר, אשר התקבלו וסומנו נ/2.


באשר לענישה הראויה, הפנה ב"כ הנאשם לפסיקה ולענישה שהושתה במסגרתה.


בדבריו בפני
י ציין הנאשם, כי הוא שוהה משך כ- 5 חודשים בתנאי מעצר בית, על כל הקושי הכרוך בכך עבורו ועבור בני משפחתו. עוד ציין, כי לאחר שלושה חודשי טיפול בעמותת "אפש"ר" נמסר לו, כי הוא אינו יכול להמשיך בקבלת טיפול עקב חוסר התאמה, אך הוא הביע את התנגדותו ואת רצונו להמשיך לקבל את הטיפול בכדי למנוע הישנות של המעשים.

כן הביע הנאשם צער על מעשיו וטען, כי הוא מקווה לפתוח דף חדש בחייו וביקש את התחשבות ביהמ"ש.

תסקיר שירות המבחן

כאמור, בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר מאת שירות המבחן הנושא תאריך 28.08.13.


התסקיר מבוסס על אבחון שנערך לנאשם, על עיון במסמכים, מידע משירות המבחן לנוער, המידע שהתקבל מעמותת "אפש"ר" ותוצאות בדיקות השתן, אשר מסר הנאשם אצל שירות המבחן.


מהתסקיר עולה, כי עסקינן בנאשם כבן 21, נשוי ואב לשתי בנות, הגדולה בת שנה וחצי, והשנייה נולדה לפני כחודש. בני הזוג מתגוררים בדירה שכורה בצפת.


כן הובאו נתונים אודות משפחת המוצא של הנאשם. עוד עולה, כי הנאשם מוכר לשירות המבחן לנוער בגין מעורבותו בעבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.


עוד עולה, כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד בתוכנית קידום הנוער בצפת וכי, אין לו תעודת בגרות. גם בתקופת בית הספר, הנאשם עבר מסגרות לימודיות שונות. הנאשם לא התגייס לצה"ל.


עוד עולה, כי הנאשם אופיין בכישורים תעסוקתיים תקינים. עבד בבית קפה ומאפייה בצפת לתקופה של חצי שנה. לאחר מכן ניהל עסק זעיר של גלידריה
וכיום הוא עובד במשרד לניהול נכסים, בעבודה משרדית. מהמלצות המעסיקים עולה, כי מדובר בבחור אשר תרם מעצמו, רציני ומי שביצע את מטלותיו על הצד הטוב ביותר.


עוד עולה, כי הנאשם ביטא לחץ רגשי באשר ליכולתו למלא את תפקידו ההורי. הנאשם מתאמץ למלא את תפקידו כבעל וכאב על הצד הטוב והדבר מותיר אותו בתחושות של עומס רגשי רב. הנאשם התייחס להסתבכותו הנדונה כדבר שהוסיף לתחושת העומס והותיר אותו
מתוסכל ומאוכזב מעצמו.


בהתייחסותו לעבירה נשואת דיון זה, הנאשם קיבל אחריות חלקית למיוחס לו בכתב האישום. הנאשם השתמש במוקד שליטה חיצוני, כאשר לטענתו היה שתוי בעת ביצוע העבירה. גם לאחר שהוצג בפני
ו סרטון המתעד את המעשה, התקשה הנאשם להיזכר באירוע. לטענתו, הוא הודה בכתב האישום רק לאחר שזיהה את עצמו בסרטון המצולם ואינו מצליח עד היום להיזכר בהשתלשלות האירוע. על אף שהנאשם מכיר בכך שזרק את האבן, לטענתו לא נגרם כל נזק לאוטובוס, כך לטענתו שמע מחבריו.


באשר לנסיבות שהובילו להתנהגותו, לדברי הנאשם באותו יום הוא השתתף במסיבת חתונה, שתה אלכוהול בכמות מופרזת והמשיך לבלות עם חברים, איתם המשיך לשתות כמויות אלכוהול ללא שליטה. הנאשם טען, כי הוא אינו שותה בדרך כלל, אך כשהוא מתחיל לצרוך אלכוהול, הוא אינו יכול לשים לעצמו את הגבול ולהפסיק בנקודת הזמן בה הוא מתחיל להרגיש שיכור.


עוד עולה, כי הנאשם ביטא כעס על חבריו שהיו עמו בעת האירוע. ביטא תחושות אכזבה ותסכול גם מעצמו וגם מחבריו אשר לא ניסו למנוע ממנו מלהתנהג כמתואר בכתב האישום, על אף שהבינו, כי הוא פועל תחת השפעת אלכוהול וללא שליטה עצמית.


עוד עולה, כי הנאשם התקשה להתייחס למניעי התנהגותו ולא ידע למסור את המניעים שעמדו מאחורי מעשיו. הנאשם חזר וציין, כי התנהגותו היתה "מעשה שטותי". לטענתו, המעשה לא נבע מאידיאולוגיה כלשהי ולא מתחושות של גזענות או שנאת אדם. על אף ששרות המבחן ניסה לבחון עם הנאשם לעומק את המניע להתנהגותו, הנאשם לא הצליח להתחבר ומסר, כי הוא אינו מבין איך הגיע למצב זה.


עוד עולה, כי עיון בגיליון הרישום הפלילי מלמד, כי לנאשם עבירה אחת בהיותו נער, בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בגינה הועמד בצו מבחן במסגרת שרות מבחן לנוער למשך שנה, מיום 07.02.12. מהמידע הנמצא אצל שירות מבחן לנוער עולה, כי במסגרת המבחן הנאשם התקשה לשתף פעולה, הוא ורעייתו הופנו לטיפול זוגי בשל גילם הצעיר, אך הם לא שיתפו פעולה. בתקופה זו לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים פליליים.


עוד עולה, כי באשר לשימוש בסמים, הנאשם הכחיש שימוש בסמים. לטענתו, מזה כשלוש שנים, מאז הסתבכותו בעבירת הסמים, הוא לא השתמש כלל בסמים. הנאשם מסר בדיקות שתן אשר תוצאותיהן העידו על ניקיון משרידי סם כלשהו.


עוד עולה, כי שירות המבחן מתרשם, כי לנאשם יכולות וורבליות ואינטלקטואליות טובות. על אף גילו הצעיר, הנאשם מציג חזות של אדם בוגר ואחראי. להערכת שרות המבחן, מורכבות חיי הנאשם כיום, העומס המוטל עליו במילוי התפקידים השונים, זאת בהעדר כלים להתמודדות וללא תכנון מראש, מוסיפים לעומס הרגשי הרב בו נתון הנאשם ומותירים אותו לעיתים עם תחושות של תסכול וחוסר אונים. להערכת שרות המבחן, במצבים בהם הנאשם חש, כי הוא אינו יכול להכיל את הפער והתסכול, הוא משתמש באלכוהול כדרך מפלט מתחושות אלו. התמודדויות אלו וקשיו לעמוד בנטל המוטל על כתפיו גורמים לנאשם להשתמש באלכוהול בצורה בלתי מבוקרת, כמו גם להתנהג בצורה בלתי שקולה וללא מחשבה מעמיקה על תוצאות מעשיו.


עוד עולה, כי שרות המבחן מתרשם כי, התנהגות הנאשם בעבירה נשואת הדיון אינה נובעת מערכים עבריינים. בשל התרשמות זו, הפנה שירות המבחן את הנאשם למחלקת הרווחה בצפת, על מנת להתחיל בקשר עם עובד סוציאלי אשר יעזור למשפחה בארגון חייה. לצד זאת, הופנה הנאשם לעמותת "אפש"ר" לשם עריכת אבחון באשר למידת תלותו באלכוהול ובחינת נזקקותו לטיפול בהקשר זה. מהמידע אשר התקבל מהעובדת הסוציאלית בעמותת "אפש"ר" עולה, כי הנאשם שיתף פעולה בתהליך האבחון באופן מלא ומשביע רצון, הגיע

בזמן

לשיחות

שנקבעו

עבורו, ביצע בדיקות

רפואיות, בדיקות

נשיפה

ועמד

בתשלומי

המרכז
.
במהלך האבחון ובהתייחס לתוצאות הבדיקות הרפואיות, לא התגלו סימנים המצביעים על התמכרות לאלכוהול.


מהדו"ח עולה, כי במהלך הקשר שנוצר בין הנאשם לבין המטפלת בעמותת "אפש"ר", הוסברו לנאשם הסכנות הכרוכות בהמשך שימוש באלכוהול והגעה למצבים של אובדן שליטה. התרשמות העובדת הסוציאלית הינה, כי הנאשם למד את הלקח מהאירוע ונראה, כי בעתיד ינקוט משנה זהירות בנושא זה.


יחד עם זאת, במהלך המפגשים

ע
ם
העובדת הסוציאלית

עלו

בעיות פסיכו

סוציאליות

שונות,

כאשר

הנאשם

הביע

מוטיבציה

לקבל

טיפול

ורצון

להבין

בצורה מעמיקה

יותר

את

נושא

האלכוהול
,

השפעתו

עליו והגעתו

לסיטואציה

בה הוא

נתון,

על

מנת להימנע בעתיד

מאירועים

נשנים
.


עוד עולה, כי במצב עניינים זה ועל אף שבאבחון עלה, כי לא קיימת בעיית שתייה המחייבת התייחסות טיפולית, אך מהיכרות שרות המבחן את הנאשם במהלך האבחון והקשר עם עמותת "אפש"ר", ההתרשמות מבחור צעיר מוצף ועמוס רגשית, בעקבות תחושות של אחריות יתר המוטלת על כתפיו כמפרנס צעיר ואב לשתי תינוקות ובשל המוטיבציה של הנאשם לתהליך טיפולי, שרות המבחן בא בהמלצה להעמיד את הנאשם בצו מבחן במסגרת שירות המבחן למשך שנה, כאשר במסגרת המבחן הנאשם ימשיך בקשר עם עמותת "אפש"ר", על מנת לחזק את כוחותיו ולהימנע מדפוסי בריחה דרך שתייה בעתיד.


לאור כל האמור לעיל, בא שירות המבחן בהמלצה להימנע מלהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל אשר עלול לגרום לרגרסיה משמעותית בתפקודו של הנאשם, במצבו הנפשי ועלול לגרום לנזק משמעותי במשפחה כולה. באם בית המשפט יחליט להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, ממליץ שירות המבחן להסתפק בתקופת מאסר קצרה שתרוצה על דרך עבודות שירות, בנוסף לעונש מותנה ארוך והעמדתו בצו מבחן למשך שנה.


דיון
:

כאמור, הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה נשואת כתב האישום המתוקן שעניינה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. אינני רואה לחזור ולפרט את המעשים שביצע הנאשם ודי לי בהקשר זה אם אפנה לעובדות כתב האישום המתוקן, אשר פורטו בהרחבה לעיל.


יצוין, כי מקום בו הכרעת הדין בעניינו של הנאשם ניתנה לאחר יום 10.7.12, כמו המקרה דנן, הרי שחל בענייננו תיקון 113 לחוק העונשין, בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי". ככלל, סעיף 40 ב לחוק העונשין קובע, כי עיקרון ההלימה הינו עיקרון מנחה בענישה. מטרת עיקרון זה היא השגת יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לסוג ולמידת העונש שיוטל על נאשם. עיקרון ההלימה מבטא למעשה את עיקרון הגמול וניתן, הלכה למעשה, משקל בכורה לעיקרון זה בהשוואה למשקלם של שיקולי המניעה, ההרתעה והשיקום שבענישה.


סעיף 40ג(א) לחוק העונשין מחייב את בית המשפט לקבוע מתחם הולם לענישה בכל מקרה ומקרה. סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם בהתחשב בשיקולי שיקום, כמפורט בסעיף 40ד לחוק העונשין. זאת ועוד, סעיף 40 ה לחוק העונשין, מסמיך את בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם לחומרה על מנת להגן על שלום הציבור, כמפורט בסעיף 40ה. זאת ועוד, סעיף 40יד(3) לחוק העונשין, מחייב את בית המשפט לפרט את הטעמים עליהם סמך החלטתו לחרוג מהמתחם ההולם, בין לחומרה ובין לקולה.


מהאמור לעיל עולה, כי בבוא בית המשפט לגזור דינו של נאשם לאור תיקון 113 בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי", נדרש בית המשפט לבחינה משולשת. ראשית, על בית המשפט לקבוע לאור עיקרון ההלימה מהו מתחם העונש ההולם הראוי לו במקרה זה. שנית, על בית המשפט לבחון האם במקרה דנן ראוי לחרוג ממתחם העונש ההולם לחומרא או שמא לקולא, שלישית, על בית המשפט לגזור את דינו של נאשם.


ומן הכלל אל הפרט
:

מעשיו אלו של הנאשם חמורים הם על פי טיבם, מהותם, אופיים, נסיבות ביצועם ותוצאותיהם. זריקת אבן על כלי תחבורה היא מעשה מסוכן מאוד ומן הראוי לזכור ולהזכיר את דברו של המחוקק, שעה שקבע בצד עבירה זו עונש של 20 שנות מאסר. בהתנהגותו ובמעשיו סיכן הנאשם חיי אדם ואך בדרך נס לא נגרמו פגיעות בנפש והאירוע הסתיים בנזק לרכוש בלבד.


יפים הם לעניינו דבריו של בית המשפט העליון, בע"פ 411/09 גדיר ואח' נ. מדינת ישראל
, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"3. הדגשנו בעבר לא אחת כי יידוי אבנים לעבר רכב נוסע עלול להסתיים בתוצאה קשה ואף קטלנית. ומאחר וסכנה זו ברורה לכל מי שעיניו בראשו, מותר להוסיף ולקבוע כי מי שנותן את ידו ליידוי אבנים, הוא גם מי שמוכן לגרום לפציעתו או למותו של אדם."

בבואנו לקבוע מהו מתחם העונש ההולם, לאור הקריטריונים הקבועים בסעיף 40 לחוק העונשין,
בית המשפט נדרש לבחינת הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, כפי שראיתי לפרט לעיל, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירה. כאמור, באשר לערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה, הרי שבהקשר זה פירטנו את האמור לעיל. עתה נבחן את מדיניות הענישה הנהוגה.

בהקשר זה ראה ע"פ 5555/09 מנסור הייב נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו), תאריך 07.10.2010.
במקרה זה ידה המערער אבן לעברו של רוכב קטנוע הנע על פני הכביש, ובכך סיכן את חייו. בית המשפט המחוזי השית על המערער 12 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. ערעור על חומרת העונש נדחה.
כן ראה ע"פ 411/09 גדיר ואח' נ'
מדינת ישראל


(טרם פורסם).
במקרה זה טיפסו ארבעת הנאשמים, שלושה קטינים ואחד בגיר, על גבעה בסמוך לביר אל מכסור. הנאשמים, השליכו מהגבעה האמורה אבנים לעבר מכוניות שנסעו על כביש מספר 79.
כתוצאה מהשלכת האבנים נפגעו כלי רכב. בית המשפט המחוזי בחיפה השית בין היתר, עונשי מאסר שנעו בין 15 ל - 21 חודשי מאסר בפועל.
בית המשפט העליון בפסק דינו הפחית ממשכם של עונשי המאסר (ל 9 חודשי מאסר ול 7 חודשי מאסר), אך זאת בגין התמשכות ההליכים והזמן שחלף מעת ביצוע העבירה.

כן ראה ע"פ 2688/13 עלי
אלאטרש נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו), שם הורשע המערער על יסוד הודאתו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה וללא פוליסת ביטוח בתוקף. נגזרו עליו 28 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. כן הופעל מאסר מותנה בן 12 חודשים. בית המשפט העליון אשר דן בעניינו של המערער קבע, כי המקרה אינו נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית ולפיכך, ערעור על חומרת העונש נדחה.

באשר לנסיבות בצוע העבירה ראוי להדגיש, כי העבירה בוצעה במלואה על ידי הנאשם, לא קדמה לה כל התגרות ולפיכך, הנאשם נושא במלוא האחריות בהקשר זה. עוד ראוי להדגיש, כי בגין מעשים אלו עלול היה להיגרם נזק חמור, שכן אבנים המושלכות לעבר רכב עלולות לגרום לאיבוד שליטה ולתוצאות חמורות. מאידך, ראוי לציין באשר לנסיבות ביצוע העבירה, כי הלכה למעשה, הנזק שנגרם בפועל הינו אך סדק בשמשת האוטובוס ולפיכך, אין עסקינן בנזק חמור. כן ראוי להדגיש את טענות הנאשם, כי הוא ביצע את העבירה בעת שהיה שתוי.


בנסיבות אלו ולאחר ששקללתי את הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, נסיבות ביצוע העבירה ומדינות הענישה הנהוגה, אני סבורה, כי מתחם העונש ההולם נע במקרה דנן בין 6 חודשי מאסר בפועל של ממש לבין 20 חודשי מאסר בפועל.


עוד סבורה אני, כי אין מקום לסטות במקרה דנן ממתחם העונש ההולם
,
כפי שקבעתי לעיל ואין ענייננו חורג לחומרא או לקולא ממתחם זה. משכך, עלינו לגזור את דינו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, כפי שקבעתי לעיל, תוך עריכת שקלול ראוי של מקבץ הנסיבות לחומרא ולקולא שבאו בפני
י, תוך שקלול הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ונתוני העושה.


סוגית הענישה הראויה
:

59.
השאלה הצריכה בחינה עתה היא, מהו אורך תקופת המאסר שתושת על הנאשם והאם ראוי, כי זו תרוצה על דרך של עבודות שרות או מאחורי סורג ובריח, בגדר מתחם העונש ההולם כפי שקבענו לעיל.

לחומרא יצוין, כי לחובת הנאשם רישום פלילי כעולה מגיליון הרשעותיו הכולל בחובו רישום פלילי בבימ"ש לנוער, אשר נרשם לחובתו אך ביום 7.2.12
בגין העבירה שעניינה החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בגינה הועמד הנאשם בצו מבחן למשך שנה החל מיום 07.02.12.

יחד עם זאת, ראוי לציין כבר עתה, כי מבלי להקל ראש ברישום זה, הרי שאין עסקינן בעבר פלילי מכביד.


כן יצוין לחומרא האמור בתסקיר שירות המבחן המלמד, כי בהתייחסותו לעבירה נשואת דיון זה, קיבל הנאשם אחריות חלקית למיוחס לו בכתב האישום. הנאשם משתמש במוקד שליטה חיצוני, כאשר לטענתו היה שתוי בעת ביצוע העבירה.

עוד עולה, כי למרות ניסיונות שרות המבחן לבחון עם הנאשם לעומק את המניע להתנהגותו, הרי שהנאשם לא הצליח להתחבר ומסר, כי אינו מבין איך הגיע למצב זה.

עוד נציין, כי אין עסקינן במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, אם כי כבן 21 שנים.


מאידך, וכפי ששבנו ושניננו, הענישה לעולם אינדיווידואלית היא ושומה על בית המשפט לשקול בכל מקרה את מקבץ הנסיבות לחומרא ולקולא הבאות בפני
ו ולשקלל נסיבות אלו באופן ראוי ומידתי, כך שיושת על הנאשם הספציפי העונש הראוי והמידתי, הצריך בנסיבותיו של המקרה דנן.


לקולא יצוינו, הודאת הנאשם, לקיחת האחריות, חיסכון בזמן שיפוטי יקר והצורך בהעדת עדים רבים, על כל הכרוך בכך. זאת ועוד, הנאשם הביע צער וחרטה בגין מעשיו.


עוד יצוינו לקולא נסיבותיו האישיות של הנאשם והנסיבות אשר בשלהן בא הנאשם לכדי עשייתו הפלילית, כפי שאלה פורטו בהרחבה הן במסגרת התסקיר והן במסגרת טיעוני בא כוחו לעונש. בהקשר זה שמתי ליבי לכך שעסקינן בבחור צעיר, יליד 1992, אשר כבר עתה
נשוי ואב לשתי בנות פעוטות, אשר עובד לפרנסתו. כן שמתי ליבי להערכת שרות המבחן ולפיה, הנאשם מתמודד עם הפער בין הדרישות הגבוהות והשונות ממנו לתפקוד משפחתי וחברתי לבין היכולות שלו בפועל. אי לכך, במצבים בהם חש הנאשם, כי הוא אינו יכול להכיל את הפער והתסכול, הוא משתמש באלכוהול כדרך מפלט מתחושות אלו.


כן שמתי ליבי לעובדה, כי מהמידע אשר התקבל מהעובדת הסוציאלית בעמותת "אפש"ר" עולה, כי להבדיל מתקופת המבחן אשתקד, הנאשם שיתף פעולה בתהליך האבחון באופן מלא ומשביע רצון וכי ההתרשמות של העובדת הסוציאלית הינה, כי הנאשם למד את הלקח מהאירוע ונראה כי בעתיד ינקוט משנה זהירות בנושא זה.


עוד שמתי ליבי לעובדה ולפיה, על אף שבאבחון עלה, כי לא קיימת בעיית שתייה המחייבת התייחסות טיפולית, הרי שהנאשם גילה מוטיבציה להמשך טיפול ורצון להבין בצורה מעמיקה את נושא האלכוהול והשפעתו עליו, על מנת להימנע בעתיד מאירועים נשנים.


כן שמתי ליבי לעובדה, כי הנאשם
עובד כיום במשרד לניהול נכסים, בעבודה משרדית, וכן להמלצות מעסיקיו של הנאשם, אשר
התקבלו וסומנו נ/1.

כן שמתי ליבי להתרשמות שירות המבחן ולפיה, התנהגות הנאשם בעבירה נשואת הדיון אינה נובעת מערכיים עבריינים והמלצת שירות המבחן להימנע מלהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל אשר עלול להביא לרגרסיה בתפקודו של הנאשם, במצבו הנפשי ועלול לגרום לנזק משמעותי במשפחה כולה. עוד שמתי ליבי להמלצה הנוספת ולפיה, אם יושת עונש מאסר בפועל, הרי שזה
יהיה לתקופה קצרה וירוצה על דרך עבודות שירות, בנוסף להשתת מאסר מותנה ארוך והעמדת הנאשם בצו מבחן למשך שנה.


כן תצוין העובדה, כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד למרות רישומו הפלילי כאמור, וכי אין לחובתו עשייה נוספת בפליליים.
עוד נציין את התקופה הממושכת בה שוהה הנאשם בתנאי מעצר בית בהיקפים משתנים וההשלכות הרוחביות שיש לכך על הנאשם ועל משפחתו.

כן שמתי לבי למצבו הכלכלי של הנאשם כפי שזה נפרס בפני
י והמקבל את עיגונו בתלושי השכר שהוגשו (נ/2) והעובדה, כי הנאשם מפרנס יחיד למשפחתו הגרעינית.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא וערכתי איזון ראוי בין כל שפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח וכי ענישה אחרת לא תשקלל נכונה את מקבץ הנסיבות לחומרא ולקולא ותביא לתוצאה עונשית בלתי מידתית בנסיבות העניין.


יחד עם זאת, מקבץ הנסיבות לקולא הקמות במקרה דנן כפי שפורטו בהרחבה לעיל, צריכות לקבל את ביטוין באורך תקופת המאסר בפועל שתושת על הנאשם, אשר צריכה להיות בצד הנמוך של מתחם העונש ההולם שראינו לקבוע לעיל ותותיר צוהר לנאשם ותביא לחזרתו המהירה לחיק משפחתו ובנותיו.

השתת תקופת מאסר בפועל ארוכה יותר מזו שתושת על הנאשם תחטא אף היא למכלול הנסיבות במקרה דנן ולא תשקלל נכונה את נתונה העושה, נסיבותיו האישיות, האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, ההמלצה המובאת בסופו, הודאת הנאשם ויתר הנסיבות לקולא שפורטו לעיל.

לא נעלמה מעיני המלצת שירות המבחן כעולה מהתסקיר שהוגש ואולם, לדידי, לא ניתן בנסיבות המקרה דנן לאמץ את המלצת שירות המבחן, שכן הימנעות מהשתת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, תביא לתוצאה בלתי מידתית ולא תשקלל נכונה את האמור לעיל.


תלכיד עונשי ראוי ומאוזן, כך לדידי, בגדר מתחם העונש ההולם שראינו לקבוע לעיל, צריך שיכלול בחובו עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח לתקופה מידתית והשתת עונש מאסר מותנה אשר יהא כ"חרב המתהפכת" מעל ראשו של הנאשם כצופה פני עתיד.



שמתי לבי לעמדת המאשימה ולפיה, הנאשם יחויב בתשלום קנס ובפיצוי המתלונן ואולם, נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם כפי שזה נפרש בפני
, נסיבותיו האישיות, כמו גם העובדה כי הוא מפרנס יחיד למשפחתו הגרעינית ושתי בנותיו הקטינות סמוכות על שולחנו, הרי שבנסיבות העניין, אני נמנעת מלחייב את הנאשם בתשלום קנס או בפיצוי המתלונן ותחת זאת, יחויב הנאשם בחתימה על התחייבות כספית אשר תהא כ"חרב המתהפכת כלכלית" מעל ראשו של הנאשם כצופה פני עתיד.



סופו של יום, נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שערכתי איזון ראוי בין מקבץ הנסיבות לחומרא ולקולא ובגדר מתחם העונש ההולם, אני משיתה על הנאשם את העונשים כדלקמן:


א.
7 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בהתאם להודעה שתומצא בעניין זה מאת המאשימה בתוך 5 ימים מהיום. לעיוני בעוד 7 ימים מהיום.

ב.
12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים את העבירה שעבר כאן או כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

ג.
6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג עוון למעט איום, ויורשע בגין אחת מאלה.

ד.
אני מחייבת את הנאשם בחתימה על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתה להימנע במשך 3 שנים מלעבור את העבירה שעבר כאן או כל עבירת אלימות למעט איום. היה ולא תחתם ההתחייבות, ייאסר הנאשם למשך 15 ימים.





הודעה זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון
.
#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו חשון תשע"ד, 30/10/2013 במעמד הנוכחים.

יפעת שיטרית
, שופטת



<#4#>
החלטה
בנסיבות העניין, אני מעכבת את ביצוע עונש המאסר שהושת וזאת למשך 45 יום מהיום, כדי לאפשר לב"כ הנאשם לשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון.
הנאשם יחתום על ערבות עצמית בסך 10,000 להבטחת התייצבותו לריצוי עונש המאסר. כן תיחתם ערבות צד ג' ע"י אביו של הנאשם, מר יוסף חיים מור ת.ז 54767272, בסך 10,000 ₪ להבטחת התייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר שהושת.
ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ, הנאשם יפקיד את דרכונו ככל שהוא אוחז בו.
התנאים המגבילים בהם שוחרר הנאשם יוותרו על כנם.
בתום התקופה האמורה ובהעדר החלטה מוסמכת אחרת.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר קישון עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס כשברשותו תעודת זהות.
על הנאשם
לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336
.

מתקופת המאסר בפועל אשר הושתה על הנאשם ינוכו הימים בהם שהה במעצר מיום 27.4.13 ועד 5.5.13 ולפיכך, אין צורך בהמצאת הודעה מתאימה בעניין זה מאת המאשימה.
<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ו חשון תשע"ד, 30/10/2013 במעמד הנוכחים.
יפעת שיטרית
, שופטת
קלדנית: שיקמה ממן






פ בית משפט מחוזי 7155-05/13 מדינת ישראל נ' דוד מור (פורסם ב-ֽ 30/10/2013)