פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על יעל בלומנטל | פסקי דין על הנרי דוד גולדבלום |

43444-09/13 רעא     31/10/2013




רעא 43444-09/13 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' יעל בלומנטל, הנרי דוד גולדבלום








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

לפני כבוד השופט אהרן פרקש
, סגן נשיא
רע"א 43444-09-13

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נ' בלומנטל ואח'


המבקשת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד זהבה פלושניק


נ ג ד

המשיבים
1.יעל בלומנטל
ע"י ב"כ עו"ד אהרון בארי
2.
הנרי דוד גולדבלום


החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' אבמן – מולר) מיום 27.6.13, בת"א 33446-11-10, בגדרה מונה מומחה בתחום השיקומי ליתן חוות דעת בעניינה של המשיבה, נוכח תלונותיה וחשד לתסמונת
crps
(להלן: "התסמונת") ממנה היא סובלת.

רקע עובדתי
1.
ביום 5.9.10 נפגעה המשיבה בתאונת דרכים שאירעה שעה שהיתה הולכת רגל. המשיבה הגישה תביעה לפיצויים לבית משפט קמא על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 נגד נהג הרכב המעורב בתאונה (המשיב 2) ונגד מבטחת השימוש ברכב – המבקשת.
2.
בית משפט קמא מינה למשיבה מספר מומחים ליתן חוות דעת בעניינה של המשיבה:
מומחית בתחום הנוירולוגיה, ד"ר א' קורן – לובצקי (להלן: "המומחית"), קבעה למשיבה נכות זמנית בשיעור של 10% למשך שנה מיום התאונה בשל תלונות על כאבי ראש עליהם הלינה המשיבה. לא נקבעה נכות צמיתה.
מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יואב כהן,
אישר 20% נכות זמנית שקבע המל"ל לפרק זמן של חצי שנה ממועד התאונה, ולאחר מכן קבע למשיבה נכות צמיתה בשיעור של 10% מהם
5%
בשל התאונה ושיעור דומה בגין מצב קודם.
מומחית בתחום האורטופדי, ד"ר מ' עמית – כהן, קבעה נכות צמיתה בשיעור של 10%, כאשר 5% יש לזקוף בגין מצב קודם ו – 5% בגין התאונה.
הנכות המשוקללת הכוללת של המשיבה הינה אפוא בשיעור של 9.75%.
3.
המשיבה הגישה בקשה למינוי מומחה בתחום השיקומי. הבקשה נדחתה בנימוק, כי טרם הגיעה השעה למינוי מומחה בתחום זה, מינוי שאינו נעשה כעניין שבשיגרה, וראוי לבחון אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו כדי להצביע על צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של המשיבה (החלטה מיום 29.11.12).
4.
בקשה שהגישה המשיבה לעיון מחדש נדחתה בהחלטה מיום 27.12.12. עם זאת, בהחלטה נוספת מאותו מועד הותר למשיבה לשלוח שאלות הבהרה למומחים מטעם בית המשפט. לאחר קבלת התשובות שבה ועתרה המשיבה למינוי מומחה בתחום השיקומי.
5.
בהחלטה מיום 9.4.13 ביקש בית המשפט מהמומחית להבהיר, האם לדעתה יש צורך במינוי מומחה נוסף בתחום רפואי כלשהו ואם כן מדוע, על סמך מה נסמכת מסקנתה זו ומהו תחום המומחיות הרלוונטי.
ביום 19.5.13 השיבה המומחית, כי התרשמה שחלק גדול מתלונותיה של המשיבה אינו אורגני, עם זאת, כיוון שהמשיבה אינה מתפקדת ועדיין מחפשת פתרונות לבעיותיה במרפאות כאב, יש מקום למנות מומחה בתחום השיקום.
6.
בית המשפט זימן את ב"כ הצדים לדיון לפניו בניסיון להגיע להסכמה למינוי של מומחה ובאיזה תחום. בדיון ביום 26.6.13 שב ב"כ המשיבה על בקשתו למינוי מומחה בתחום השיקומי והדגיש, כי אינו מבקש את המינוי לצורך הגדרת הצרכים השיקומיים של המשיבה אלא לצורך אבחון קיומה או אי קיומה של תסמונת
crps
, או כל תסמונת דומה אחרת. ב"כ המשיבה ציין בדיון, כי המשיבה מטופלת במרפאת שיקומית על ידי רופאים שיקומיים והם המומחים המתאימים לאבחון.
ב"כ המבקשת התנגדה למינוי של מומחה הן בתחום השיקומי והן בתחום הכאב, וטענה כי המלצתה של המומחית אינה רלוונטית.
7.
ביום 27.6.13 נתן בית המשפט את החלטתו מושא בקשה זו. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי די בראשית ראיה בדבר קיומה של נכות רפואית בתחום מסויים בכדי להצדיק מינוי באותו תחום, והדרך היחידה להוכחת נכות רפואית עקב תאונת דרכים היא באמצעות חוות דעת של מומחה אשר ימונה על ידי בית המשפט. במקרה דנן מצא בית המשפט, כי תשובותיה של המומחית לשאלות ההבהרה מטעת המשיבה ולשאלות בית המשפט יש בהן משום ראשית ראיה או השלמה לראשית ראיה לצורך ההחלטה למינוי מומחה, ומינה מומחה בתחום השיקומי.
8.
על כך בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים
9.
בבקשה נטען על ידי המבקשת, בתמצית, כי טעה בית המשפט כאשר מינה מומחה בתחום השיקומי, וכי לא נתן דעתו כלל לעברה הרפואי העשיר של המשיבה, כפי שעולה מתיקה הרפואי ומחוות הדעת של המומחים.
עוד נטען, כי בית המשפט התעלם מאופן התנהלותה של המשיבה, אשר עשתה ככל יכולתה לייחס לתאונה המינורית את מכלול עברה הרפואי בדרך של סומטיזציה והגזמה, כעולה מחוות הדעת של המומחים.
כן נטען, כי המשיבה לא הוכיחה קשר סיבתי בין הנכות הנטענת על ידה לבין התאונה, נטל המוטל עליה. לשיטת המבקשת, לא הניחה המשיבה תשתית עובדתית או ראייתית לצורך במינוי מומחה שיקומי.
עוד טוענת המבקשת, כי טענת המשיבה, כי היא סובלת מהתסמונת "בלתי נכונה בעליל ולא ברור מאין שאובה", שכן שלושה מומחים שמינה בית המשפט בדקו את המשיבה ולא העלו את האפשרות לקיומה של התסמונת. המבקשת מפנה לתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ששיגרה אליו המשיבה, ולפיהן התייחס להיבט זה של תלונות המשיבה, קבע כי הנושא בתחום מומחיותו ונתן לכך ביטוי באחוזי הנכות שקבע למשיבה.
לחלופין נטען, כי היה על בית המשפט להשית את שכר טירחתו של המומחה על המשיבה ולא על המבקשת.
10.
בתגובתה טוענת המשיבה, גרושה ואם לשבעה מהם ארבעה קטינים במועד התאונה, כי עובר לתאונה עבדה במקביל בשלוש עבודות לצורך פרנסת ילדיה וכן למדה לצורך קבלת תעודת גננת בכירה, ניהלה משק בית וגידלה את ילדיה באופן עצמאי ללא כל סיוע או עזרה. מאז התאונה אינה מצליחה לעבוד עקב מצבה התפקודי, ועל פי קביעת רופאים תעסוקתיים, היא נמצאת באי כושר עבודה מלא. על פי הנטען, מגבלותיה כוללות כאבים קשים ותמידיים באגן ובירך וחולשה ברגל שמאל, שכתוצאה מהם היא נאלצת להיעזר בקביעות במקל בהליכתה. היא מתקשה לשבת ברציפות יותר מפרק זמן של מספר דקות ואף זאת על כסא מותאם מיוחד המאפשר לה ישיבה על הברכיים, כפי שצויין על ידי ד"ר כהן בחוות דעתו.
על פי המפורט בתשובה, קיבלה המשיבה במרפאת השיקום של בית החולים "הדסה" הר- הצופים ובקופת חולים "מכבי" עשרות טיפולי פסיכוטראומה, וכן מאות טיפולי פיזיוטרפיה והידרותרפיה. כן טופלה לאחרונה בסידרת זריקות תחת שיקוף לשיכוך כאבים, ועל אף כל הטיפולים הללו טרם נמצא מזור לסבלה.
לגופה של הבקשה נטען, כי שניים מהמומחים שבדקו את המשיבה, בתחום האורטופדי ובתחום הנוירולוגי, מסרו כי בירור מקור הכאבים הקשים של המשיבה אינו בתחום מומחיותם וכי התחום המתאים להערכה הוא תחום הכאב או תחום השיקום.
עוד נטען, כי צדק בית משפט קמא בהחלטתו לאחר שבחן את כל ההיבטים וקיבל את עמדתה של המומחית למינוי מומחה בתחום השיקומי.
ב"כ המשיבה שב וציין, כי המינוי של המומחה בתחום השיקומי נועד להעריך את מצבה של המשיבה על רקע החשד לתסמונת, ומומחה בתחום הרפואי – פיזיקאלי - שיקומי
הוא המומחה הרלוונטי לכך. כן צויין, כי המשיבה אינה טוענת כי היא סובלת מהתסמונת, אלא כי קיים חשד לכך, חשד שהועלה על ידי פרופ' מ' ליברגל, מנהל המחלקה האורטופדית בבית החולים "הדסה" ועל ידי רופאים במחלקת השיקום של בית החולים, והמומחה שיתמנה יצטרך לקבוע אם אכן סובלת המשיבה מהתסמונת או שמקור כאביה הוא אחר.

דיון והכרעה
11.
לאחר עיון בבקשה המפורטת על כל נספחיה, בתשובת המשיבה ובהחלטות בית משפט קמא שהובילו להחלטה האמורה, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.
12.
ראשית, לא שוכנעתי כי מן הדין להכריע בבקשה כבר עתה ובטרם סיום ההליכים בבית משפט קמא בתובענה שהגישה המשיבה, זאת לאור מה שנקבע בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. הכלל הוא, כי המועד להשיג על החלטות שונות של בית משפט קמא הוא בערעור שיוגש על פסק דינו בבוא היום – אם וככל שיוגש (רע"א 2856/12 כהן נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 8, כב' השופט צ' זילברטל (20.5.2012)).

אכן יהיו מקרים בהם יהיה מקום לסטות מן הכלל האמור ולדון בבקשת רשות הערעור בלא להמתין למתן הכרעתו הסופית של הערכאה המבררת, אולם המדובר במקרים חריגים בלבד (רע"א 2856/12 הנ"ל; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.2007)). לדעתי, המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים. לאחר מתן פסק הדין בתובענתה של המשיבה בערכאה קמא, וככל שסבורה המבקשת כי יהיה מקום להגיש ערעור על פסק הדין, יכולה היא להשיג על הצורך במינוי המומחה.
13.
שנית, ככלל, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה למנות מומחה – להבדיל מהחלטה שלא למנות מומחה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012), עמ' 647 (להלן: "ריבלין");

רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נ' מוחמד קוואסמה

(5.8.2012)).
14.
שלישית, גם לגופו של עניין אין ממש בבקשה זו.

אי היענות לבקשה למינוי מומחה רפואי, כאשר קיימת "ראשית ראיה" לצורך במינוי מומחה, משמעה "סגירת הדלת" לפני התובע להוכחת קיומה של נכות, שכן אין ביכולתו להוכיח את טענותיו הרפואיות בדרך אחרת (רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136, 138- 139 (1998); רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012)). בית משפט קמא סבר, כי יש מקום למנות מומחה לבירור תלונותיה של המשיבה לכאביה (ראו המסמכים הרפואיים הרבים בתיק בית משפט קמא). בית המשפט התלבט האם למנות מומחה בתחום הכאב, הראומטולוגיה, או בתחום השיקום. משלא השכילו הצדדים להגיע להסכמה לתחום מומחיותו של המומחה שימונה פנה בית המשפט ביוזמתו למומחית לבקש את הבהרתה. אין חולק, כי בית המשפט מוסמך לעשות כן, זו "פרקטיקה מקובלת" (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד (2) 216, 219 (1990), סעיף 5 שם; רע"א 3007/12 הנ"ל בסעיף 12).
לא זו אף זו. המלצתו של מומחה מטעם בית המשפט למינוי מומחה בתחום אחר הינה בבחינת "ראשית ראיה, או השלמה לראשית הראיה, הנדרשת לצורך ההחלטה למנות מומחה, אם בכלל" (ריבלין, שם, עמ' 549; רע"א 5477/98 ימין נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (24.11.1998); רע"א 247/01 מססה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (10.9.2001)).
15.
המומחה שהתמנה יבדוק את המשיבה ויבחן את תלונותיה, ויתן דעתו גם לעברה הרפואי ולמידת השפעת התאונה מושא התובענה על ממצאיו, כפי שעשו המומחים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. אם יתברר בסופו של יום כי מינויו היה לשווא כי אז יהיה מקום לזקוף לחובת המשיבה את שכר טרחתו של המומחה (רע"א 3497/98 הנ"ל; רע"א 3007/12 הנ"ל).
16.
צודקת המבקשת בטענתה, כי בשיעורי נכות כפי שנקבעו למשיבה אין למנות מומחה בתחום השיקומי. עם זאת, דומה, כי בית המשפט נענה לבקשה למינוי מומחה בתחום השיקומי, כטענת ב"כ המשיבה בדיון לפניו, שלא על מנת לקבוע את צרכיה השיקומיים של המשיבה, כי אם להעריך את מצבה עקב החשד לתסמונת ובירור תלונותיה בתחום הכאבים, מאחר שהטיפולים שניתנו לה היו במסגרת מרפאת השיקום.

אוסיף כי המומחה שהתמנה הינו "ידו הארוכה של בית המשפט". יש להניח, כי אם יהיה סבור כי בחינת טענותיה של המשיבה אינו בתחום מומחיותו, יודיע על כך לבית המשפט ולצדדים ויבהיר מי המומחה ומהו תחום התמחותו שראוי להתמנות במקומו.
17.
אשר לטענה החלופית של המבקשת, כי היה על בית המשפט להשית את שכר טרחת המומחה על המשיבה. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשאלה של מימון ביניים של שכרו של מומחה שהתמנה. בשלב זה נתון שיקול הדעת לערכאה הדיונית על מי להטיל את מימון הביניים של המומחה (תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986). אשר למכלול השיקולים שראוי לו לבית המשפט לשקול על מי לשאת בשכר טרחת המומחה בשלב ביניים ראו רע"א 3007/12 הנ"ל (בסעיף 19 שם).

כאמור, לעת מתן פסק דינו רשאי יהיה בית המשפט לשקול כי בשכר טרחת המומחה תישא המשיבה, ברם, בשלב זה אין מקום לשנות את ההחלטה.

18.
המורם מן האמור לעיל – הבקשה נדחית.

19.
המבקשת תישא בשכר טרחתה של המשיבה בסכום כולל של 7,500 ₪.



המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 43444-09/13 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' יעל בלומנטל, הנרי דוד גולדבלום (פורסם ב-ֽ 31/10/2013)