פסקי דין על הלנה כהן | פסקי דין על אלון בר סולומון ניתן | פסקי דין על imed llc | פסקי דין על מרגרט דרוקר ואח' |

5469-12/12 א     06/11/2013




א 5469-12/12 הלנה כהן נ' אלון בר סולומון ניתן, imed llc, מרגרט דרוקר ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 5469-12-12 דרוקר ואח'
נ' גלובאל פאראגון בע"מ ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
30

בפני

כב' השופטת
רונית פינצ'וק אלט


מבקשים

הלנה כהן
ע"י ב"כ עו"ד מיכה צמיר


נגד


משיבים

1. אלון בר סולומון – ניתן


פסק דין
4. imed llc
3. מרגרט דרוקר

שתיהן על ידי ב"כ עו"ד ענבל אברהמי
2. גלובאל פאראגון בע"מ



החלטה

לפני בקשת הנתבעת 3 (להלן: "המבקשת") לסילוק התביעה שהגישו נגדה התובעות (להלן: "המשיבות") על הסף מטעמי היעדר עילה והיעדר יריבות.

א. התביעה
עניינה של התביעה הוא בהפרת הסכם, גזל ומרמה מצד הנתבעים 1, 2 ו-4 בכך שרוקנו את חשבונות הנאמנות של המשקיעים, וביניהם המשיבה, אשר השקיעו את כספם בנתבעת 1 לצורך רכישת יחידות דיור בנכס ביוסטון טקסס ארה"ב.

המשיבות טוענות בכתב התביעה כי הנתבעים 2 ו-4 היו בעלי השליטה בנתבעת 1, ואילו הנתבעת 3, המבקשת, היא רעייתו של הנתבע 2. כן, לטענתן, בכתב התביעה, יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 1 ולחייב את הנתבעים 2 ו-4 בחובותיה, באופן אישי.

בעניינה של המבקשת, טוענות המשיבות, בכתב התביעה, כי יש לחייבה בחוב של בעלה, הנתבע 2, על פי

פסק דין
, ככל שזה לא ישולם על ידו למשיבות, בשל כך שהחוב נוצר במהלך החיים המשותפים של בני הזוג, מכוח "הלכת השיתוף הפנימית" בתוך התא המשפחתי, בהתחשב, בין היתר בכך שדירת בני הזוג נרכשה בשנת 2012 מכספים משותפים, בשל כך שכל רכוש המוחזק על ידי הנתבע 2, מוחזק למעשה גם על ידה, ובשל כך שהמבקשת והנתבע 2 חבים אחד כלפי השני בזכויות וחובות.

ב. הבקשה - עיקר טענות הצדדים, דיון והכרעה
המבקשת טוענת כי כתב התביעה אינו מגלה נגדה עילת תביעה. לטענתה, הטענה היחידה הנטענת כלפיה מבוססת על הלכת השיתוף בינה לבין בעלה, הנתבע 2, וכל זיקתה לתביעה מסתכמת בעצם היותה נשואה לנתבע 2, הא ותו לא. המבקשת טוענת כי הלכת השיתוף לא חלה עליה ועל הנתבע 2 שכן נישאו בשנת 2004 ואילו הלכת השיתוף חלה על בני זוג אשר נישאו לפני שנת 1974.

המבקשת טוענת כי על פי סעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, אין בעצם הנישואים כדי לפגוע בקניינם של בני זוג, ובכלל זה להטיל על בן זוג אחריות לחובות בן זוגו.

המשיבות טוענות כי אין לומר בשלב זה כי התביעה נגד המבקשת נעדרת עילה. לטענתן, המבקשת לא פירטה בבקשתה עניינים חשובים לצורך הכרעה בבקשה כגון האם נכרת הסכם ממון בינה לבין הנתבע 2, כיצד נוהלו יחסי השיתוף בבית וכו'. ללא פרטים אלה לא ניתן
לקבוע כי המבקשת אינה חייבת בחובות שיצר בעלה, הנתבע 2.

במסגרת התגובה שהגישו המשיבות לבקשה, טוענות המשיבות, לראשונה, כי גם המבקשת הייתה שותפה לגניבת כספי המשקיעים על ידי כך שהנתבע 2 העביר את הכספים שנטל שלא כדין בין היתר מהמשיבה, למבקשת.

אקדים ואציין כי טענה אחרונה זו, לא בא זכרה בכתב התביעה, והיא בבחינת הרחבת חזית עובדתית אסורה.

עם זאת, דין הבקשה להידחות.

במשפט אזרחי, ישתמש בית המשפט בסמכותו למחוק תביעה על הסף, רק במקרים בהם נעלה מכל ספק כי גם אם יוכיח התובע את כל העובדות הנטענות על ידו בכתב התביעה, לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש. בענייננו, אין לומר כי אין כל סיכוי, ולו לכאורי, כי המשיבות תוכלנה לקבל את הסעד המבוקש נגד המבקשת. שאלת השיתוף בין המבקשת לבין בעלה מצריכה בירור עובדתי, וזה יעשה רק במסגרת שלב הבאת הראיות מטעם הצדדים. אכן, על זוגות שנשאו לאחר שנת 1974 חל ההסדר הקבוע בסעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, אולם גם במסגרת זו ניתן
להוכיח כי בני הזוג החילו על עצמם שיתוף מלא בזכויות ובחובות, הן מכוח הסכם והן מכוח דפוס התנהגות לאורך שנות נישואיהם, ולשם כך יש לאפשר לצדדים להביא ראיות. בנוסף, טוענות המשיבות, כי המבקשת נהנתה מהכספים שהתקבלו ממעשי המרמה של הנתבעים 2 ו-4, בדרכים שונות, וגם טענה זו צריכה בירור עובדתי. ודוק, ההזדמנות שתינתן למשיבות להוכיח חבותה של המבקשת היא אך ורק מכוח הטענות שהועלו בכתב התביעה (סעיפים 54 – 57 לכתב התביעה), ולא מכוח הטענות שהעלו כלפיה לראשונה בתגובה לבקשה, לפיהן, בין היתר, ידעה המבקשת על המרמה הייתה שותפה לה ועוד.

מובן גם שאם יתברר, בסופו של יום, כי צירופה של המבקשת כנתבעת היה מטעמים לא ענייניים, תוכל המבקשת לעתור לפסיקת הוצאות מתאימה בתובענה.
המבקשת כנתבעת בתובענה היה שלא מטעמים עניינים הרי שבית המשפט ייתן לכך ביטוי כספי במסגרת פסיקת הוצאות מוגדלות.

המבקשת טוענת בנוסף, כי שהצדדים להסכם הרכישה נשוא התביעה הם הנתבעת 1 והמשיבה 2. עם המשיבה 1, אין כל הסכם, וגם הערבות האישית שניתנ
ה על ידי הנתבע 2, ניתנ
ה לבנה של המשיבה 1, משה דרוקר, או להתאגדות מטעמו. באשר למשיבה 2, טוענת המבקשת כי מדובר בתאגיד שאינו קיים שכן לא הוקמה מעולם לטענתה, בדיון שהתקיים ביום 14.1.13 אישרה המשיבה 1 כי משיבה 2 מעולם לא הוקמה (נספח 1 לבקשה, עמ' 2 שורות 7-6).

המשיבות טוענות כי העובדה שהמבקשת לא פגשה במשיבה 1, לא שוחחה איתה, ואינה צד להסכם, אינה רלוונטית לעילת התביעה נגדה, כפי שפורט לעיל. לטענתה, יריבותה של המשיבה 1 צומחת מעצם הכספים שהיא השקיעה בנתבעת 1 לצורך רכישת יחידות דיור, והיריבות בינה לבין המבקשת צומחת רק עת תתקבל התביעה נגד הנתבע 2 ואז תיבחן שאלת השיתוף בין הנתבע 2 והמבקשת.

באשר להקמתה של המשיבה 2 טוענות המשיבות בתגובה כי המשיבה 1 אינה יודעת אם המשיבה 2 הוקמה אם לאו, כיוון שמי שהיה צריך להקימה בחו"ל הוא הנתבע 2, וכי היא הוגדרה כתובעת בתובענה בשל כך שהיא רשומה כצד להסכם נשוא התובענה.

כאמור, המחלוקת בין הצדדים בדבר עילת התביעה והיריבות מצריכה בירור עובדתי. לפיכך אין מקום לסילוק התביעה נגד המבקשת על הסף, וטענותיה יבדקו במסגרת הבאת הראיות.

המבקשת תשלם למשיבות הוצאות הבקשה ללא קשר לתוצאות התובענה בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.


ניתנ
ה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 5469-12/12 הלנה כהן נ' אלון בר סולומון ניתן, imed llc, מרגרט דרוקר ואח' (פורסם ב-ֽ 06/11/2013)