פסקי דין על פרי אלי | פסקי דין על פרי עמוס | פסקי דין על רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח

26207-01/12 עא     10/11/2013




עא 26207-01/12 פרי אלי, פרי עמוס נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 26207-01-12 פרי ואח' נ' רשות הפיתוח




בפני

כב' הסגן נשיאה
השופט שנלר
כב' השופט
ד"ר ורדי
כב' השופטת
לבהר-שרון


המערערים:

1.
פרי אלי
2.
פרי עמוס
ע"י ב"כ עו"ד איבתיסאם אבודהוד טנוס


נגד


המשיבים:

רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח

ע"י ב"כ עו"ד אלירן מגער




פסק דין



העובדות, ההליכים המשפטיים הקודמים והמחלוקות:


ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט ישי קורן), מיום 16/11/11 בת.א 42072/07 בו התקבלה תביעת המשיבה לפינוי המערערים מהדירה מושא התביעה (להלן: "הדירה" או "הנכס").

1.
עסקינן כאמור בתביעת פינוי שהוגשה ע"י המשיבה, כבעלת המקרקעין, כנגד המערערים, לגבי דירת מגורים במקרקעין ברחוב עבד אלראוף אלביטר 6 ביפו (גוש 7022 חלקה 41).
המשיבה טענה כי המערערים פלשו לדירה והחזיקו בה ללא הסכמה או רשות של המשיבה, וללא זכות שבדין, ולכן תבעה את פינויים מהדירה.

2.
המערערים טענו כי עד 1993 התגוררו בדירה סמוכה יחד עם ההורים של אשתו המנוחה של המערער 2, רחל פרי ז"ל (להלן: "רחל"), והואיל והדירה עמדה נטושה, פנה המערער 2 למשיבה בבקשה לרכוש את הזכויות בדירה. המשיבה נאותה למכור למערער 2 ולרחל את הדירה, והסכימה להסדר ביניים לפיו ישקם המערער 2 את הדירה ויכשירה למגורים. בהתבסס על כך, שיפץ המערער 2 את הדירה בכ- 250,000 ₪, והמערערים החלו לגור בדירה החל משנת 1993.
3.
המערערים טענו שב-1998 הודיעו נציגי המשיבה למערער 2 כי ניתן להשלים את הליכי המכר של הדירה, ושעליו להגיש בקשה לשם כך, וכך עשו המערערים ובעקבות זאת יצאה שומה לגבי מחיר העסקה. ברם העסקה לא יצאה לפועל בגלל אי סדרים בחברת נכסי אריאל שטיפלה באותה עת ברישום הדירה בשם המשיבה. בשנת 2000 התבקשו המערערים להגיש בקשה חדשה, וכך עשו, אך לא נענו בתשובה עניינית מצד המשיבה, כאשר השקעותיהם בדירה נעשו בידיעת המשיבה, בהסכמתה המלאה, ובהסתמך על הבטחת המשיבה למכור להם את הדירה, שהינה הבטחה שלטונית מחייבת.

פסק דינו של בית משפט קמא


4.
בית משפט קמא קבע, כי שאלת בעלות המשיבה בדירה אינה עומדת לדיון בתיק זה. כן קבע בית המשפט כי בקשות המערערים לרכישת הדירה משנת 1998 ומשנת 2000 לא הבשילו לכדי עסקה ולכדי חוזה מחייב, כאשר נרשם במסמכים עליהם מסתמכים המערערים עצמם, שאין חובה לקבל את ההצעה, ושאין למערערים כל זכויות לרכישת הבעלות בנכס, זאת עד לאישור הבקשה (שלא אושרה). לא מדובר בזכויות שהוקנו למערערים או הכרה בזכויות (שלא היו), ואף לא בהבטחה שלטונית, מה גם שהמערערים החלו להתגורר בדירה ב-1993, בלא שהוצגה כל ראיה לקבלת הסכמת המשיבה למגורים ו/או להשקעותיהם.
כן קבע בית משפט קמא, כי מהמסמכים המצויים בתיק הנכס, המהווים רשומה מוסדית, עולה כי כבר בשנת 1995 התייחסה המשיבה למערערים כאל פולשים, ולא נתנה הסכמה או רשות לשהותם בדירה ו/או לביצוע השקעות מצידם בדירה, כשלא ניתנה גם כל רשות לביצוע השיפוצים בדירה. הוכח שהמערערים פלשו לדירה, והחזיקו בה שנים רבות שלא כדין ובלא לשלם דמי שכירות או דמי שימוש עבור ההחזקה בדירה, כאשר גם אם היה מדובר ברשות מכללא (עקב שתיקת המשיבה), מדובר ברשות הדירה שניתן לבטלה.
לכן הורה בית המשפט על פינוי הדירה ומסירת החזקה בדירה למשיבה עד 1/1/12, בלא להתנות את הפינוי בתשלום פיצויים כלשהם (לאחר פסק הדין ניתן עיכוב ביצוע של פסק הדין בכפוף להפקדת סכום של 8,000 ₪).

טענות הצדדים בערעור

5.
לטענת המערערים פסק הדין מתבסס על ראיות בלתי קבילות, ועל מסמכים שלא היו בידיעת העד מטעם המשיבה (מר אליאס פאנוס), רכז הנכס שלא ידע דבר מעבר למצוי בתיק, והסתמך על דוחו"ת ביקור שעשו אחרים. המערערים טוענים שמדובר בחדר והול בשטח של כ-25 מ"ר וגלריה בשטח של כ-9 מ"ר הממוקמים בפרוזדור צר שאינו מקורה, המוביל ל-2 יחידות דירות אחרות אחת בדיירות מוגנת של השכן והשניה בבעלות הגברת עזרא, חמותו של המערער 2 וסבתו של המערער 1, כשהנכס נשוא הערעור מהווה יחידת מגורים עצמאית, כשאין בדירה זו חדרי שירותים, וביהמ"ש טעה כשלא התיר הגשת חוות דעת מטעם המערערים, וטעה בזיהוי הנכס.
כן נטען כי בית המשפט התעלם מהמגעים שהיו למכירת הדירה למערערים, מזכויותיהם ומהשקעותיהם, מההסכמה שהייתה, מההבטחה השלטונית שהייתה והרשות שניתנה להם לשימוש בדירה, להחזקה בה ולהפיכתם לבעלים, כשלמצער היה מקום להתנות את הפינוי בפיצוי, בגין ההשקעות וההשכרות.
6.
לטענת המשיבה, בדין נדחו טענות המערערים ע"י בית משפט קמא, שקבע שמדובר בהצעה לרכישה שלא יצאה לפועל, כשהמערערים לא הוכיחו כל זכויות בנכס, ולא הוכיחו גם הסכמה לכך שלמערערים יש זכויות בדירה. הוכח שהמערערים פלשו למקרקעי ציבור וסיפחו לעצמם דירה השייכת לציבור (כשלא הייתה מחלוקת לגבי בעלות המשיבה בדירה) והמערערים לא הוכיחו גם השקעות כלשהן בדירה, כאשר, בכל מקרה, לא היו זכאים להחזרתם עקב הפלישה.
דיון והכרעה

לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטנו לדחות את הערעור.

7.
מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, שקבע חד משמעית שהמערערים פלשו לדירה ושלא קיבלו את הסכמת המשיבה לכך ו/או הסכמה ו/או הבטחה לזכויות כלשהן, תוך התייחסות גם בפסק הדין להעדר אמינות עדות המערער 2, וכידוע בית המשפט של ערעור לא יתערב בכלל בקביעות שכאלו, ולא מתקיים בעניינו החריג הנדיר לכלל זה המאפשר את התערבות בית משפט של ערעור בקביעות אלו.
8.
למעשה, אין מחלוקת מצד המערערים שהם פלשו לנכס בשנת 1993 כפי שהעיד בעצמו המערער 2 בישיבת ההוכחות מיום 8/4/10 בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 15-10 משנשאל: "למרות שידעת שהדירה שייכת לתובעת פלשת אליה? השיב: "לא, לפני שפלשתי באתי במגעים עם עמידר והם נתנו את הסכמתם שאיני יכול לשפץ את הדירה עקב מצבה של אשתי. ביקשתי רשות הם נתנו את הרשות". כן אישר שאין לו הסכם שכירות ושלא קיבל את ההסכמה בכתב. מכל מקום, גם ללא הסכמת המערערים לכך שפלשו לדירה, הדבר עולה בבירור מהראיות, העדויות והמסמכים שבתיק הנכס ומכך שלא הוכחה כל הסכמה לכך מצד המשיבה.
9.
ראיה משמעותית לכך שלמערערים לא היו זכויות בנכס בו גרו משנת 1993 הינה עצם פנייתם בבקשה לרכישת זכויות בעלות בנכס ע"י דייר מחזיק הן ב-1998 והן ב-2000 (שאם גם הייתה הסכמה ב-1998 לא היו צריכים לפנות שוב בשנת 2000), וכשהפנייה עצמה נעשתה כחמש שנים לאחר פלישתם של המערערים לדירה.
בבקשה משנת 1998 נאמר מפורשות בסעיפים 8-5, בין היתר, שמחיר העסקה נקבע על סמך ההצהרה בדבר הזכויות בנכס, שהמשיב אינו חייב לקבל את ההצעה ושאם לא תתקבל ההצעה אין כל זכויות למערערים גם לרכישת זכויות הבעלות בנכס, או זכות לפיצויים ולתשלום אחר.
כך גם נאמרו דברים דומים בטופס הבקשה משנת 2000 שמדובר בהצעה ובקשה בלבד שאם לא תאושר לא יהיו למבקשים כל זכות לרכישת הבעלות ו/או לפיצוי ו/או לתשלום אחר וההסכמה לטיפול בבקשה אינה מהווה הכרה בזכויות המבקשים בנכס, שייבדקו במסגרת הטיפול בבקשה ואם יתברר שאין למבקשים זכויות בנכס יתבטלו ההליכים שנתקבלו עפ"י הבקשה, כאשר מדובר גם בהצעה לביצוע עסקה בלבד, המותנית בקבלת ההצעה, שלא התקבלה.

10.
בית משפט קמא, דחה את גירסת המערערים לגבי הוכחת הסכמה ו/או הבטחה שלטונית וקבע, בדין, שמדובר בפלישה לנכס בלא כל זכויות בנכס.
לשיטת המערערים מעת שהגישו בקשה לרכישת הנכס אליו פלשו, עצם הבקשה מקנה להם זכויות ולא כך הוא. המערערים כאמור הודו בעצמם שהם פלשו, וגם ללא הודאתם, הוכח שהם אכן פלשו לדירה כבר ב-1993 בלא שהייתה להם הסכמה לכך ובקשות שהגישו בשנת 1998 ו-2000 לא התקבלו.
הבקשות לרכישת זכות בנכס כמחזיקים בו הוגשו שנים לאחר הפלישה, ומדובר בבקשות והצעות בלבד במסגרת מו"מ שלא הבשילו לכדי רכישת זכויות בעלות, ולא קיבלו את אישור הגורמים המוסמכים במינהל מקרקעי ישראל.

11.
אין גם פסול בהחלטת בית המשפט קמא מיום 8/4/10 שלא איפשרה למערערים להגיש חוות דעת מומחה באיחור לגבי שווי ההשקעות בדירה, בקשה שהוגשה בסמוך לישיבת ההוכחות (שכבר נדחתה לפעם אחרת), לאחר שהייתה למערערים שהות מספקת להגשת חוות הדעת והם לא ניצלו זאת.
12.
אין גם פסול בכך שהעד מטעם המשיבה, רכז השטח בעמידר מר אליאס פאנוס, העיד על מסמכים המצויים בתיק הנכס, המהווים רשומה מוסדית, כשהוא מתבסס על נסח רישום, תשריט, טופסי ביקור בית משנים עברו, בין היתר, לפני כניסתו לתפקיד.
13.
יש לציין ולהדגיש גם שהבעלות לא הייתה כלל במחלוקת, והטענות לגבי הנ"ל לא הופיעו בכתב ההגנה ובבר"ל אלא נטענו לראשונה בסיכומים, כהרחבת חזית, מה גם שהמשיבה הוכיחה את בעלותה במקרקעין כך שאין מקום לתקוף זאת בשלב מאוחר.
14.
בדין גם נדחתה טענת המערערים לגבי השקעותיהם בנכס, כאשר משנקבע שאין להם זכות בנכס אליו פלשו והתגוררו במשך שנים, הרי אינם זכאים גם לפיצוי בגין השקעות, מה גם שהשקעות אלו לא הוכחו, כפי שקבע בית משפט קמא, כשלמערערים אין גם כל קבלות לגבי ההשקעות הנטענות (ראו לגבי אי פסיקת פיצוי בגין השקעות רע"א 2272/11 ברכה נ' בזק בע"מ (4/5/11) ובמיוחד ומקל וחומר כאשר מדובר בפלישה למקרקעי ציבור רע"א 9438/09 גואטה נ' מדינת ישראל (29/4/10)).
15.
כך גם לא הוכחו זכויות של המערערים במקרקעין לצורך הענקת זכויות בפטור ממכרז כפי שנטען ע"י המערערים.
16.
הנה כי כן, מעת שלא היתה מחלוקת כי המשיבה הינה בעלת הזכויות בדירה, היה על המערערים להוכיח מקור זכותם להתגורר בדירה, אליה פלשו בשנת 1993.
המערערים כשלו בכך ומשכך בדין הורה בית המשפט אשר הורה.
התוצאה

17.
התוצאה הינה כי הערעור נדחה, ועיכוב הביצוע מבוטל.
המערערים ישלמו למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 23,600 ₪.
הפיקדון שהפקידו המערערים כערבון במסגרת הערעור יועבר למשיבה באמצעות בא כוחה על חשבון האמור.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.




ישעיהו שנלר
, שופט
אב"ד

ד"ר קובי ורדי, שופט

רות לב הר שרון, שופטת












עא בית משפט מחוזי 26207-01/12 פרי אלי, פרי עמוס נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח (פורסם ב-ֽ 10/11/2013)