פסקי דין על חיים שמואלי | פסקי דין על יעקב ברגר ז"ל (באמצעות חיים ברגר)

15795-07/13 עא     14/11/2013




עא 15795-07/13 חיים שמואלי נ' יעקב ברגר ז"ל (באמצעות חיים ברגר)








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 15795-07-13 שמואלי נ' ברגר ז"ל

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
6

בפני

כב' השופט
ראובן שמיע


מבקש

חיים שמואלי
ע"י ב"כ איתי גזית ואח'



נגד


משיב

יעקב ברגר ז"ל (באמצעות חיים ברגר)
ע"י ב"כ עוה"ד אהרן ריבלין ואח'


החלטה

בפני
י בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

ברקע התדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 16.5.13 ניתן

פסק דין
בבית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת א. מלכה) במסגרתו נדחתה תביעתו של המשיב והוא חויב בהוצאות למבקש בסך של 10,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

לטענת ב"כ המבקש, פסק הדין מעולם לא הומצא למשרדו ודבר פסק הדין נודע לו כ-20 ימים לפני הגשת הבקשה דנן וזאת לאחר המתנה של למעלה משנה לפסק הדין, במהלכה ערך בדיקות אקראיות רבות במערכת "נט המשפט". לדבריו, במהלך 20 הימים הללו, נשלחה לבית משפט קמא בקשת הבהרה לעניין שיעור ההוצאות שנפסקו לטובת המבקש, למקרה שנפלה בפסק הדין טעות סופר, אך בית משפט קמא טרם נתן החלטה לעניין בקשת ההבהרה, דבר שעשוי היה לייתר את הגשת הערעור. לטענתו, עניינו של הערעור מתמקד אך ורק בשיעור ההוצאות הנמוך שנפסקו לטובת המבקש.
לטענת ב"כ המשיב, לבקשה דנן לא צורף תצהיר כדין, וכן נטען כי אם ב"כ המבקש סבור שפסק הדין לא הומצא לו הרי שממילא הוא אינו זקוק לארכה ומכאן שהפניה לבית המשפט לקבלת ייעוץ איננה במקומה.
ב"כ המבקש טען בתגובה, כי פסק הדין לא הומצא לו, וכי הבקשה למתן ארכה הוגשה מטעמי זהירות בלבד. במסגרת התגובה, צורף תצהיר מטעם הגב' מרים שמואלי, אפוטרופוסית המבקש. ב"כ המשיב טען כי הגב' מרים שמואלי מצהירה על עובדות שאינן בידיעתה, וכי משום מה העדיף ב"כ המבקש שלא לתת תצהיר, למרות שהטענה באה מפיו, ולפיכך, ברי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין. ביום 13.11.13 הגיש ב"כ המבקש תצהיר מטעמו בתמיכה לטענותיו.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
עיון במערכת "נט המשפט" מצביע על כך שאישור מסירת פסק הדין לב"כ המבקש טרם נסרק, ולכן לא ניתן לדעת אם פסק הדין אכן הומצא למבקש או לאו, ואם כן, מתי הומצא.
ההלכה לעניין "כלל ההמצאה" ו-"כלל הידיעה", מוזכרת בבש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (3.11.2007), קובעת כאמור:
"הכלל הוא, איפוא, כי מנין הימים לצורך ייזום הליך ערעורי מתחיל מיום המצאת פסק הדין לידי המערער, אם ניתן בהעדרו, וככלל, ידיעת בעל הדין אודות קיום פסק הדין קודם להמצאה אינה מעלה ואינה מורידה. במקרים חריגים וקיצוניים, ניתן לסטות מכלל זה, ולהעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה, וזאת, בדרך כלל, מקום שבעל הדין יודע על קיומו של פסק הדין, ויש לו יכולת לדעת את תוכנו, והוא משתהה בהגשת הליך על פי הפסק, תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט בהתנהגות המגיעה כדי חוסר תום לב."
במקרה דנן, העובדה שב"כ המבקש הגיש תצהיר מטעמו במסגרתו טען כי דבר פסק הדין נודע לו מבדיקה אקראית, שערך בנט המשפט כ-20 ימים לפני הגשת הבקשה, וכי בעקבות פסק הדין, הוא אף הגיש בקשת הבהרה לבית משפט קמא לעניין ההוצאות, מצביעה בבירור על כך שלב"כ המבקש הייתה ידיעה אודות פסק הדין. ברם, אין בעצם הידיעה כדי להעלות או להוריד כאמור מהצורך בהמצאת פסק הדין למבקש, מה גם, שאין מדובר במקרה חריג וקיצוני המצדיק העדפת "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה.".
יחד עם זאת, היות וב"כ המבקש פנה לבית משפט זה לשם הארכת המועד להגשת ערעור מחמת הזהירות, הנני נעתר לבקשה, ומתיר הגשת הערעור עד יום 24.11.13.
ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.


ראובן שמיע
, רשם








עא בית משפט מחוזי 15795-07/13 חיים שמואלי נ' יעקב ברגר ז"ל (באמצעות חיים ברגר) (פורסם ב-ֽ 14/11/2013)