פסקי דין על עודד יקותיאל | פסקי דין על דוד אמסלם

1028/01 דמ     26/11/2001




דמ 1028/01 עודד יקותיאל נ' דוד אמסלם





עודד יקותיאל

בעניין:
התובע

בעצמו
נ ג ד
דוד אמסלם


הנתבע

בעצמו
פסק דין
1. עודד יקותיאל
(להלן - התובע) הגיש תביעה נגד דוד אמסלם
(להלן - הנתבע) לתשלום פיצויי פיטורים בגין עבודתו אצלו.

2. לטענת התובע קמה לו זכאות לפיצויי פיטורים מכח הוראות סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן - החוק).

3. בתיק זה העידו התובע בעצמו והנתבע בעצמו.

4. מעדות התובע עולות העובדות כהלן:

א. הת' עבד אצל הנתבע מעל 3 שנים במסירות ובנאמנות;
ב. כשאשתו של הת' היתה בהריון מתקדם, הוא הבין שהוא חייב לסיים את עבודתו במשרד כדי לטפל בילד;
ג. לאחר שנודע לנת' שהלידה צפויה בקרוב נתן הוא לת', במשכורת 8/00, מענק או בונוס בגובה 500 ₪. משבכוונת הת' היתה לסיים את העבודה, לא יכול היה לקבל את המענק וביקש להחזירו;
ד. בנ/1 הנתבע מודה שהת' התכוון לעזוב, אך הוא עדיין לא עזב את המשרד מאחר והסיבה המובאית בנ/1 - המשכורת - לא הוותה סיבה מספקת;
ה. ביום 21/9/00 הנת' קרא לת' לשיחה בה אמר שהוא מעונין שהת' ימשיך בעבודתו ולשם כך יוסיף לו בכל משכורת עוד 500 ₪;
ו. הת' הבין, כפי שידע שגם הנת' מבין, שהוא צריך להכריע בין להשאר במשרד ולקבל את העלאת המשכורת לבין להודיע בקרוב על התפטרותו ולקבל פיצויים;
ז. הת' השיב להצעת הנת' שאין ביכולתו להסכים להעלאת שכרו שכן עקב האילוץ הקרוב, דהיינו הלידה וההוצאות הרבות שהיו לת' - יהא הת' חייב לעזוב את המשרד;
ח. הנת' ידע שההוצאות של הת' רבות ומחודש ינואר 2000 הוא לא העלה לו את שכרו למרות שבתחילת שנת 99' היתה הבנה בין הצדדים שבראשית 2000 תנתן לת' העלאת שכר;
ט. הנת' ביקש מהת' לכתוב את סיכום השיחה בכתב. הת' ביקש מהנת' דף, ישב מולו וכתב את ת/1;
י. לולא השיחה מיום 21/9/00 היה הת' ממתין עם מסירת הודעת ההתפטרות עד לאחר הלידה. "אך משום הלחץ של הנתבע, שאודיע עכשיו על החלטתי, רשמתי מכתב זה ת/1 והבלטתי שהוחלט שאודיע בעתיד, דהיינו לאחר הלידה על עזיבתי את המשרד. כמו כן לא ציינתי מועד לסיום העבודה מאחר ואת זה הייתי יכול לדעת רק לאחר הלידה." (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 7-5);
יא. מכיון שהיה ברור לצדדים שעזיבת הת' את העבודה לאחר הלידה כרוכה במתן פיצויים, רשם הוא שהוא מבקש את הפיצויים בתקופת עבודתו;
יב. עד היום הת' לא עובד מאחר ורצה להשאר בבית לטפל בילד;
יג. שכר הת' היה 4,500 ₪ ברוטו + 500 ₪ נסיעות;
יד. ביום 9/11/00 הת' הגיע לקבל את משכורתו והופתע שאין בכוונת הנת' לשלם לו פיצויים;
טו. הת' לא ידע שהחוק דורש למסור הודעה בכתב על סיבת עזיבתו. רק לאחר 9/11/00 שאל הת' עו"ד מה הסיבה שהנת' לא משלם לו פ"פ ומשהתבררה לו חובתו להודיע בכתב על התפטרותו על מנת לטפל בילד, כתב הוא את ת/2.

5. א. בראשית חקירתו הנגדית כאשר נשאל הת' אם זכור לו שמיד בתחילת שנת
2000 לא היה מרוצה משכרו והביע את רצונו לעזוב, השיב - "בתחילת 2000 הזכרתי לך שהיתה הבנה בינינו שתעלה לי משכורת. זאת היתה הפניה שלי אליך בתחילת 2000. ההבנה שלך שהודעתי על כוונתי לעזוב היתה לא נכונה ולכן גם מה שכתוב במכתבך ב-9/7 שהודעתי על עזיבת עבודתי אינה נכונה. זה מה שרשמתי לך בכתב יד על המכתב הזה." (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 9-6).
ב. כאשר נשאל הת' - "ביום 14/9/00 ישבנו ישיבה נוספת על מנת לדון בשכר שלך. האם זה נכון שאם הייתי מעלה את השכר ב-1,000 ₪ לפחות, היית נשאר בעבודה?" השיב הוא - "לא זכור לי תאריך 14/9/00 אלא זכור לי התאריך 13/9/00. בתאריך זה הלכתי עם אשתי לבית חולים בלינסון למחלקה לסיכון גבוה. כשחזרתי עידכנתי אותך על כך שהלידה צפויה בקרוב. לא זכור לי כלל שדיברתי על משכורת." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 8-4) בהמשך לשאלת הנת' - "באותו יום, 14/9/00, כשהודעת שאתה לא יכול להמשיך בשכר הזה, שאלתי אותך אז למה אתה לא מוצא קודם כל מקום עבודה חילופי ולאחר מכן עוזב ולאחר מכן עוזב, מה ענית לי?" השיב - "גם אם לא הייתי מרוצה כפי שאתה אומר מהמשכורת העובדה היא שלא עזבתי. אתה הבנת שאני מתכוון לעזוב לאחר הלידה ולכן דחקת בי להודיע כבר עכשיו, לפני הלידה, על התפטרותי." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 14-9).
ג. לשאלת הנתבע אם ביום 14/9/00 הזכיר הת' באופן כלשהו את נושא לידת בנו ושהוא רוצה להתפטר כדי לטפל בו, השיב התובע - "בוודאי שדיברנו על הלידה. וודאי שרמזתי על כך שאני ארצה לטפל בילד. אך מכיון שעוד לא היתה לידה, עדין לא הדגשתי לך זאת אלא רק ברמז." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 19-18) וכאשר הקשה הנתבע ושאל את התובע מדוע, אם באותו מועד ידע הוא את מועד הלידה הצפויה, לא אמר הוא דבר בדבר כוונתו להתפטר, השיב - "מכיון שרציתי לעזור בבית בטיפול בילד הבנתי שאצטרך לעזוב לתקופה ארוכה. לשאלתך - אמרתי לך שבקרוב צפויה הלידה." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 24-23) ולשאלה - "האם לא אמרת לי שהסיבה היא בעצם שאתה רוצה להתפטר ולשקוד בצורה אינטנסיבית על מציאת מקום עבודה חילופי?" הבהיר - "בוודאי שלא. עובדה שכל חודש אוקטובר לא חיפשתי עבודה. הדגשתי לך את זאת שאין לי עבודה ולמרות זאת אני מתכוון לעזוב והבנת טוב את הסיבה. זה היה נושא השיחה שלנו, העלאת משכורת או פיצויים." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 29-25).
ד. בהתייחס למכתב ת/1, כאשר נתבקש הת' להבהיר מדוע כתב הוא שהוא מבקש פיצויים ולא כתב שהוא דורש פיצויים על פי סעיף 7 ב' לחוק, תשובתו - "מכיון שאני מכיר את האופי שלך, אתה לא אוהב שמכריחים אותך, אלא אתה מעדיף לתת מרצונך הטוב. מכיון שאני צריך להיות במשרד עוד כחודשיים לפחות, ביקשתי בנימוס. אך הסיבה היחידה שציינתי את הפיצויים במכתב של ה-21/9/00 זה משום הלידה הצפויה בלבד. ולא משום סיבה אחרת." (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 6-3).
ה. בהתייחס לת/2, כאשר נתבקש הת' להבהיר מדוע רק למעלה מחודשיים לאחר ההתפטרות הודיע הוא לראשונה שהוא מבקש להפעיל את סעיף 7 ב', והנת' אמר לו שזה בעקבות עצת אחיטופל של מישהו, תשובתו - "בוודאי שלא. אני כבר הודעתי לך לפני כן בע"פ שאני עוזב את העבודה משום טיפול בילד. אני זוכר בצורה מפורשת וברורה ביומי האחרון בעבודה שהדגשתי זאת. ולאחר שנודע לי שישנה תקנה שצריך גם להעלות זאת בכתב, אזי כתבתי את זה ב-10/11/00 יום אחד לאחר פגישתו. התקשרתי אליך שאולי נמנע מצעדים רשמיים כאלה, ותיתן לי את הפיצויים בלי מהלך מחייב שכזה, מאחר ולא נענתי לי שלחתי לך את המכתב." (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 25-20).
ה. בסיום חקירתו הנגדית בקש הנת' מהת' להשיב האם זה לא הגיוני שאם הסיבה העיקרית להתפטרות היא טיפול בילד שזה יכתב לפחות פעם אחת לפני ההתפטרות, השיב -"אם ככה למה לא חיפשתי עבודה, למה אדם בן 36 שחייב לפרנס משפחה עוזב מקום עבודה ללא משכורת, אלא אם כן הוא יודע שעזיבתו מקנה לו סכום שיקנה לו ביטחון זמני." (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 3-1).

6. מעדותו של דוד אמסלם
עולות העובדות כלהלן:

א. הת' פרש על רקע של תנאי שכר. הצדדים לא הגיעו להסכמה, היתה פרישה מאוד ארוכה מתוך התחשבות בת' שכן הנת' ידע שיש לו משפחה ויהיה לו קשה למצוא מקום עבודה אחר;
ב. ב-2/00 הת' אמר שהוא לא מרוצה מהשכר, משהנת' הודיע שאינו מוכן להעלותו, הת' חיפש מקום עבודה אחר, מצא וביקש מהנת' לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת. משהנת' סירב בטענה שעליו לעשות חפיפה מסודרת עם עובד חדש - הת' החליט שלא להתפטר;
ג לאחר מכן הת' שוב ביקש העלאת שכר ובעקבות זאת נכתב נ/1;
ד. אחר משכורת 8/00 הצדדים ניסו שוב ליישב את ההדורים הכספיים ביניהם. הת', בשום שלב, לא הזכיר את נושא הלידה;
ה. הנת' הציע לת' תוספת שכר כלשהי אך הת' סירב בטענה שהוא דורש תוספת גדולה יותר וכן מענק חד פעמי במקום הלוואה שהנת' הציע לו. הנת' סירב;
ו. הנת' ביקש מהת' לשקול, עד יום א', את החלטתו אם הוא אכן פורש. הנת' אף הציע לת' לחפש מקום עבודה אחר לפני שהוא פורש. תשובת הת' היתה - "שהוא רוצה לפרוש ולחפש עבודה בצורה מסודרת כי הוא אדם הגון וישר ולא רוצה לחפש עבודה בזמן שהוא עובד אצלי." (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 18-17);
ז. ביום 21/9/00 הנת' שאל את הת' מה הוא החליט - "הוא גער בי ואמר לי שהוא כבר ענה לי ביום ו' שהוא רוצה לעזוב. ואז אמרתי לו שאם כך הפעם שיכתוב את זה. ואז הוא כתב את המכתב ת/1." (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 21-19). לאחר שבועיים שלושה הת' ביקש להאריך את התקופה עד סוף אוקטובר והנת' הסכים;
ח. מדי פעם הת' הזכיר את נושא הפיצויים אולי הנת' מוכן בכ"ז לשלם לו והנת' הודיע שלא ישלם משלא מגיע לו;
ט. הת' הפסיק לעבוד ב-31/10/00, הגיע ב-9/11/00 לקבל את המשכורת האחרונה ושוב ביקש אולי אפשר לקבל חלק מהפיצויים. הנת' סירב;
י. לאחר שבוע קבל הנת' את ת/2;
יא. כל תביעת הת' מבוססת על עוותים, על סילופים, על התאמת עובדות לחוק;
יב. שכר הת' היה 4,500 ₪ + 500 ₪ נסיעות.

7. א. בראשית חקירתו הנגדית כאשר נשאל הנת' ע"י הת' - "במכתב ת/1 רשמתי
שאני מבקש את כספי הפיצויים. מדוע לא אמרת לי שאתה לא מסכים לכך ולא ביקשת שאכתוב לך הודעה שונה. האם זה לא משום שאתה ידעת שאתה חייב לתת לי את הפיצויים עפ"י החוק?" השיב - "אני מעיד פה באזהרה ואני אומר לכם שלא ידעתי על קיומו של סעיף 7 ב' לחוק. למדתי אותו לאחר מעשה, כלומר לאחר התביעה שלך. אמרתי לך מיידית שאני לא אתן לך פיצויים ולא תקבל פרס משום שאתה מתפטר בנסיבות שאינן מזכות אותך בפיצויים פיטורים. לא אמרת לי שום דבר על ילד או על סעיף 7." (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 9-1). ובהמשך חזר והדגיש הנת' שהוא יועץ מס ואינו משפטן ועל כן לא מכיר הוא את כל חוקי העבודה ואת ס' 7 בפרט.
ב. כאשר שאל הת' את הנת' - "אם אתה טוען שהסיבה שלי היא לא משום הלידה, אם כך הרי כשהדגשתי לך שאני עוזב למרות שאין לי עבודה אחרת ואני מתכוון לשבת בבית, אם כך מה לדעתך סיבת העזיבה?" השיב הוא -"שני דברים - זאת לא פעם ראשונה שהתנהגת בצורה תמוהה שלא ידעתי להסביר אותה. הרבה פעמים בעבר הייתי צריך לחשוב במקומך על מנת להגן עליך, כמו ההצעה שלי שתחפש קודם מקום עבודה ורק אח"כ תעזוב. אבל אתה אמרת שאתה רוצה לעזוב על מנת לחפש עבודה בראש שקט. כי במהלך כל החודשים האחרונים לא הצלחת למצוא בזמן העבודה עבודה חדשה. אני שוב אומר שלא הזכרת בשום פנים ואופן את נושא הילד. אני אומר לך שגם אתה לא חשבת על זה באותה עת." (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 24-15).
ג. לשאלת הת' מדוע מ-2/00 עד 9/00 לא הסכים הוא להעלות לו את המשכורת וב-21/9/00 כן הסכים, השיב הנת' - "לא שקלתי את זה כי חיכיתי למועד העזיבה כי אמרת שאתה עוזב. ב-9/00 נוצרה סיטואציה אחרת שכן, היתה שיחה וניסינו שוב כי ראיתי שאתה לא עוזב. לא הצלחנו להגיע לסיכום. זה כל הבסיס לויכוח בינינו - העלאת השכר ולא הסיפור של הילד." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 6-3)

8. א. עיון בת/1 מעלה שביום 21/9/00 (כשלושה שבועות לפני לידת בנו שהיתה
ב-6/10/00) כתב התובע מכתב הפסקת עבודה בו נרשם -

"לאחר תקופה ולאחר השיחה הוחלט שאודיע על הפסקת עבודתי במשרד. מבקש אני את כספי הפיצויים לתקופת עבודתי."
ב. ביום 14/11/00 (כשבועיים לאחר ההתפטרות) כתב הת' לנתבע (ת/2) מכתב אליו צורפה הודעה לפי סעיף 7 (ב) לחוק פ"פ, ובו נכתב -

"בהמשך לשיחתנו בה הודעתי לך על התפטרותי מהעבודה - לאור לידתה הצפויה של אשתי.
להודעת ההתפטרות אשר נמסרה לך על ידי זה מכבר, מצ"ב הודעת עובד כחוק על התפטרות לצורך טיפול בילד.
אבקשך להעביר לידי את פיצויי הפיטורים המגיעים לי כחוק ..."
ג. ביום 11/12/00 שלחה הת' לנת' מכתב נוסף (ת/3) בענין בקשתו לפיצויי פיטורים ובו נכתב -

"טרם קיבלתי את פיצויי הפיטורים של תקופת עבודתי - במשרד, כמתחייב מהחוק.
אבקשך להעביר לידי עד יום 21/12/00 ולא, אאלץ להגיש תביעה משפטית לבי"ד לעבודה."
ד. ביום 9/7/00 כתב הנתבע לתובע (נ/1), בין היתר -

"שוב אני מתקשה להבין אותך הרי הודעת על פרישה מעבודה, התעניינת במס' מקומות עבודה אחרים ובעצם, אני אמור לקבל ממך תאריך פרישה. מתוך התחשבות בך איני מאיץ בך לממש את הודעתך למרות שמבחינתי רצוי לי מאוד לדעת במדוייק עד מתי אתה עובד אתנו ... למרות האמור לעיל, אהיה מוכן לשקול את המשך העסקתך ותנאי העסקתך במידה וחזרת בך מרצונך לפרוש. זאת רק לאחר שתחליט לקבל על עצמך מטלות נוספות. להזכירך, עברו יותר משלוש שנים מאז התחלת לעבוד במשרדינו וטרם קיבלת על עצמך את כל התפקיד אשר מילאו קודמיך."

באותו עמוד, בהמשכו, השיב הת' בכתב יד לאמור במכתב הנת' כאשר התייחס הוא רק למשפט האחרון "עברו יותר משלוש שנים מאז התחלת לעבוד במשרדינו וטרם קיבלת על עצמך את כל התפקיד אשר מילאו קודמיך." אין כל התייחסות לדברי הנת' בדבר רצון הת' לפרוש.

9. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ומעדותם ולאור החומר שבתיק בית הדין, הנני קובעת עובדתית כלהלן -

א. הת' עבד אצל הנתבע כ-3 שנים ושכרו האחרון - 4,500 ₪ + 500 ₪ נסיעות;
ב. עוד בחודש 2/00 הודיע התובע לנתבע שאין הוא מרוצה משכרו וביקש העלאה. משסירב הנת' לבקשתו הודיע הת' שמחפש הוא מקום עבודה אחר;
ג. משהתובע המשיך לעבוד אצל הנת' וחזר על דרישותיו להעלאות שכר, כתב לו הנת' את המכתב נ/1;
ד. בחודש 9/00 התקיימה שיחה בין הצדדים בה חזר הת' על בקשתו להעלאת שכר ומשהציע לו הנתבע תוספת כלשהי, סירב בטענה שדורש הוא תוספת גדולה יותר ומענק חד פעמי במקום הלוואה שהנת' הציע לו. הנת' סירב;
ה. משהת' הודיע על כוונתו להתפטר עקב סירוב הנת' להיענות לדרישתו ביקש ממנו הנת' להודיע לו את החלטתו הסופית בנוגע לפרישה;
ו. ביום 21/9/00 חזר והודיע הת' שהוא רוצה לפרוש וכתב את ת/1 בו הודיע על התפטרותו וביקש לקבל פיצויי פיטורים;
ז. בראשית חודש אוקטובר 2000 ביקש הת' להאריך את תקופת העבודה עד סוף חודש 10/00 והנת' הסכים;
ח. ביום 31/10/00 הפסיק הת' לעבוד אצל הנתבע וביום 9/11/00, כאשר הגיע לקבל את משכורת חודש 10/00, חזר וביקש מהנת' לשלם לו חלק מהפיצויים. הנת' סירב;
ט. ביום 14/11/00 כתב הת' לנת' את המכתב ת/2, בו לראשונה נכתב שסיבת ההתפטרות - לידתה הצפויה של אשתו. למכתב זה צירף התובע "הודעת עובד" לפי סעיף 7 (ב) לחוק;
י. בשום שלב, עד למכתב מיום 14/11/00, שנכתב למעלה מחודש מהמועד בו הודיע הת' על התפטרותו וכשבועיים לאחר סיום העבודה בפועל, לא אמר הת' לנתבע שסיבת ההתפטרות הינה הלידה הצפויה של אשתו.

10. לאחר קביעת העובדות יש לבחון אם קמה לתובע, לאור הוראות סעיף 7 לחוק, זכות לפיצויי פיטורים.

סעיף 7 לחוק ענינו התפטרות של הורה וזה לשונו -

"(א) התפטרה עובדת, תוך תשעה חדשים מיום שילדה, על מנת לטפל בילדה - יראו לענין חוק זה את התפטרותה כפיטורים. והוא הדין בעובדת שקיבלה לאימוץ, לבדה או עם בעלה, ילד שטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים, ותוך תשעה חדשים מיום קבלתו לאימוץ התפטרה על מנת לטפל בו, ובלבד שניתן צו אימוץ, בין לפני התפטרותה ובין לאחריה.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו בשינויים המחוייבים, על עובד, והכל אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1) בת זוגו של העובד הועסקה כעובדת במשך ששה חדשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום התפטרותן; לענין זה יראו כעבודה גם תקופת הפסקה בעבודה שבה נמשכים יחסי עובד ומעביד;
(2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת זוגו;
(3) בת זוגו של העובד היתה עובדת עצמאית במשך שנים-עשר חודשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום הלידה או בסמוך לפני קבלת הילד לאימוץ, לפי העניין, ולא הפסיקה את עיסוקה לצורך טיפול בילד.
(ג) התפטר אחד מבני הזוג כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) לפי הענין, לא יחולו הוראות סעיף זה על בן הזוג השני.
(ד) שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מסירת הודעות למעביד לענין סעיף זה מאת בני זוג או אחד מהם ותוצאות אי מסירת הודעות כאמור ..."

ב. תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד) התשמ"ט - 1988 (להלן - התקנות) ענינה "הודעת עובד" וזו לשונה -

"עובד המבקש להתפטר מעבודתו מכח סעיף 7 (ב) לחוק, ימסור למעבידו הודעה על כך בכתב לפני מועד התפטרותו חתומה בידו ובידי בת זוגו - ובנסיבות האמורות בסעיף 2 (4) לחוק - בידו בלבד, לפי הטופס שבתוספת".

11. מחומר הראיות שוכנעתי שהתובע התפטר עקב רצונו להעלאת שכר וקבלת מענק - תנאים להם סירב התובע וללא כל קשר ללידה הצפויה של אשתו. שוכנעתי שרק לאחר סיום העבודה וקבלת יעוץ משפטי פנה הת' לנתבע לראשונה בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים מכח סעיף 7 לחוק - נימוק ש"נולד" למלעה מחודש וחצי לאחר מתן הודעת ההתפטרות ולמעלה משבועיים לאחר שההתפטרות נכנסה לתוקף.
מששוכנעתי שהסיבה להתפטרות אינה קשורה ללידה - דין התביעה להדחות. למעלה מן הצריך אוסיף שלאור הוראות תקנה 1 לתקנות, את הודעת העובד בדבר התפטרות מכח סעיף 7 (ב) לחוק יש למסור למעביד בכתב לפני מועד ההתפטרות.
משמסר התובע את ההודעה לאחר שההתפטרות נכנסה לתוקף הרי שלא עמד הוא בדרישת התקנות.

12. משלא התפטר התובע עקב הלידה, לא קמה לו זכאות לפיצויי פיטורים ודין התביעה להדחות.

13. התוצאה, איפוא, שהתביעה נדחית.

14. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ₪ שישולמו, בתוך 30 יום מקבלת פסק דהין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

15. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור, בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין, לנשיא ביה"ד הארצי או סגנו או שופט של ביה"ד הארצי שנתמנה לכך על ידי הנשיא.

ניתן היום ט"ו בחשון, תשס"ב (1 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

א. סלע
, שופטת

1
בתי הדין לעבודה
דמ 001028/01
בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
26/11/2001

כב' השופטת א. סלע

בפני
:








דמ בית דין אזורי לעבודה 1028/01 עודד יקותיאל נ' דוד אמסלם (פורסם ב-ֽ 26/11/2001)