פסקי דין על צים חברת השיט הישראלית | פסקי דין על אהוד אנגל | פסקי דין על יוסי רוזן | פסקי דין על אמנון ליאון | פסקי דין על יורם זבה | פסקי דין על אבי לוי | פסקי דין על דורון עופר | פסקי דין על עידן עופר | פסקי דין על יעקב קופרברג | פסקי דין על אהרון וולך | פסקי דין על גלית אופיר | פסקי דין על אלכס טל | פסקי דין על שבואלי עמוס ועוד 429 אחרים

2791/03 בשא     21/10/2004




בשא 2791/03 צים חברת השיט הישראלית בע"מ,אהוד אנגל,יוסי רוזן,אמנון ליאון,יורם זבה,אבי לוי,דורון עופר,עידן עופר,יעקב קופרברג,אהרון וולך,גלית אופיר,אלכס טל נ' שבואלי עמוס ועוד 429 אחרים




5


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
בשא 002791/03
בשא 2792/03

בתיק עיקרי: א 000992/02
בפני
:
כב' הרשם רון סוקול

תאריך:
28/10/2004


בעניין:
1.צים חברת השיט הישראלית בע"מ

2. אהוד אנגל

3.יוסי רוזן

4.אמנון ליאון

5.יורם זבה

6.אבי לוי

7.דורון עופר

8.עידן עופר

9.יעקב קופרברג

10.אהרון וולך

11.גלית אופיר

12.אלכס טל

13.פז אבישר
14.שולמית אשבול
15.יגאל נויפלד


ע"י ב"כ עוה"ד ש. פרידמן
המבקשים


נ ג ד



שבואלי עמוס ועוד 429 אחרים



ע"י ב"כ עוה"ד ש. פרידמן
המשיבים

החלטה
1. בפני
שתי בקשות שהגישו הנתבעים לסילוק התובענה שהוגשה כנגדם על הסף. בבש"א 2791/03, עותרים הנתבעים כולם לדחות את התביעה שהוגשה בתיק זה על הסף מחמת התיישנות. בבש"א 2792/03 עותרים הנתבעים 15-2 למחוק את התביעה כנגדם על הסף מחמת העדר עילה.

הצדדים פירטו את טיעוניהם בכתב בשתי הבקשות.

2. התביעה בתיק זה הוגשה על ידי 430 תובעים למתן סעד הצהרתי כי הינם בעלי מניות בנתבעת 1 (להלן גם: "צים"). כן עתרו להורות לדירקטורים בצים (הנתבעים 15-2) לתקן את מרשם בעלי המניות של צים בהתאם או למנות כונס נכסים לצורך ביצוע השינויים.

3. כיוון שדחיית התביעה על הסף כמבוקש בבש"א 2791/03 עשויה לייתר את הדיון בבקשה למחיקה על הסף אתחיל לדון בה אם כי כפי שניתן לראות חלק מהטענות שלובות.

4. בכתב התביעה בתיק זה טוענים התובעים כי בשנת 1976 עבדו בחברת צים, בין כעובדי חוף ובין כעובדי ים. מרביתם של התובעים פרשו כבר לגמלאות.

5. לטענת התובעים בעקבות משא ומתן שהחל בשנת 1972 בין עובדי צים, עליהם נימנו התובעים, לבין צים, גובשה בשנת 1976 תוכנית שעניינה שיתוף העובדים ברווחים. התוכנית קבעה כי לעובדים יוקצו מניות רגילות בנות 1 ל"י ערך נקוב, בהיקף כולל של כ- 20 מליון מניות בנות 1 ל"י ערך נקוב. עוד נקבע בתוכנית, כי מניות העובדים תהיינה זכאיות לחלוקת רווחים החל משנת 1973. בהתאם לתוכנית, תוקצינה המניות לעובדים כנגד ערכן הנקוב כאשר הדיבידנדים בגין התקופה החל משנת 1973 ואילך, ייחשבו וישמשו כתשלום עבור פרעון המניות.

6. על פי התוכנית חולקו העובדים למספר קבוצות בהתאם לדרגות השכר, כאשר לכל עובד בדרגה מסוימת נקבע מספר המניות להן הוא זכאי.

7. עוד נטען כי ביום 27.11.75 קיבלה החברה החלטה מיוחדת להגדיל את הונה הרשום של החברה מסך של 160 מליון ל"י מניות לסך של 250 מליון ל"י מניות ע"י יצירת 90 מליון ל"י מניות רגילות בנות 1 ל"י כל אחת. לטענת התובעים מטרת החלטה זו היתה לאפשר את ביצועה של התוכנית להקצאת מניות לעובדים.

בישיבת הדירקטוריון מיום 22.07.1976, כך נטען, הוחלט על שיתוף העובדים ברווחים בדרך של הקצאת מניות. באותה החלטה נאמר:

"הוחלט: לאשר את התוכנית של שיתוף העובדים בדרך של הקצאת מניות. לכנס אסיפה כללית שלא מן המניין של החברה לתיקון הדרוש של תקנות התאגדותה (להלן: "ההחלטה הראשונה").

ביום 1.12.1976 הקפיא הדירקטוריון החלטה זו לרגל בקשת אחת מבעלי המניות של החברה:

"הוחלט: לרגל בקשת החברה לישראל להקפיא את החלטת הדירקטוריון בדבר הקצאת מניות לעובדי החברה- להציע לעובדי החברה, מבלי לפגוע בהחלטות שנתקבלו בנושא זה, לקבל תמורה כספית בהשתתפות ברווחי החברה לשנים 1973- 1975. אשר לשנת 1976 ואילך- להציע לעובדי החברה להמתין למינוי הצפוי של יו"ר דירקטוריון החברה ולנסות ולהגיע בעזרתו לפתרון שיהיה על דעת כל הצדדים הנוגעים בעניין" (להלן: ההחלטה השניה").

8. בבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות טוענים הנתבעים כי מהותה של התביעה הינה אכיפת התחייבות הדריקטוריון מיום 22.7.76 ("ההחלטה הראשונה") להקצות להם מניות. לטענתם, תביעה לאכיפת התחייבות מתיישנת בתוך 7 שנים מהיום שבו נולדה העילה (סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958). הנתבעים מפנים למספר פסקי דין בהם נקבע כי עתירה לתיקון מרשם בעלי מניות בחברה מתיישנת בתוך 7 שנים ממועד היווצר העילה, דהיינו מהמועד שבו על פי הנטען קמה הזכות להרשם בפנקס בעלי המניות.

9. התובעים מנגד מעלים מספר טענות; לטענת ההחלטה הראשונה יצרה יחסי נאמנות בין הדירקטוריון והחברה לבין העובדים. מכוח יחסי נאמנות אלו החזיקו הנתבעים במניות התובעים בנאמנות. לפיכך טוענים הם כי לא ניתן להעלות טענת התיישנות כנגד תביעת נהנה לקבלת הנכס המוחזק על ידי הנאמן. עוד טוענים הם לחילופין כי יש מקום להאריך את תקופת ההתיישנות שכן מחמת תרמית מצד הנתבעים לא ידעו על הפרת חובת הנאמנות, דהיינו כי המניות אינן בידי הנאמנים.

10. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע את תקופת ההתיישנות ואלו סעיף 6 לחוק קובע את המועד שבו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות. על פי סעיף זה "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה".

לפיכך נקודת המוצא לכל דיון בטענה להתיישנות עילת התביעה הינה עילת התביעה; רק משנברר מהי עילת התביעה ניתן יהיה לקבוע מתי זו נולדה.

11. עילת התביעה תבחון בשלב זה של סילוק על הסף. על פי האמור בכתב התביעה בלבד.

בכתב התביעה בתיק זה טוענים התובעים כי בשנת 1976 גובשה תוכנית "שעניינה שיתוף העובדים ברווחי צים" (סעיף 8). ההחלטה על שיתוף העובדים בדרך של הקצאת מניות נקבעה בישיבה מיום 22.7.96 (היא ההחלטה הראשונה) בהחלטה זו שהתקבלה בדריקטוריון החברה נקבע כי יש לאשר את תוכנית ההקצאה וכן נקבע "לכנס אסיפה כללית שלא מן המניין של החברה לתיקון הדרוש של תקנות התאגדותה".

12. אין כל חולק כי אסיפה כזו שלא מן המניין לא כונסה מעולם ולא התקבלו החלטות בדבר תיקון תקנון ההתאגדות של חברת צים. אין גם חולק כי במרשם בעלי המניות של החברה (פנקסהחברים) לא נרשמו העובדים כבעלי מניות.

13. לפי האמור בכתב התביעה, ביום 1.12.76 התקבלה ההחלטה השניה שעניינה הקפאת ההחלטה בדבר הקצאת המניות לעובדים. כן הוחלט באותה ישיבה של הדירקטוריון "להציע לעובדי החברה מבלי לפגוע בהחלטות שהתקבלו בנושא זה, לקבל תמורה כספית בהשתתפות ברווחי החברה בשנים 1973 - 1976"

משמע החלטת הדירקטוריון השניה היוותה שינוי בדרך תיגמול העובדים ובמקום הקצאת מניות הוחלט להציע לעובדים תמורה כספית. באותה החלטה נקבע גם כי לגבי השנים 1976 ואילך מוצע להמתין למינוי של יו"ר דירקטוריון חדש ולנסות להגיע לפתרון מוסכם.

14. למרות הדברים הנ"ל טוענים התובעים כי כבר מכוחה של ההחלטה הראשונה הפכו לבעלי מניות בצים וכל שחסר היה להשלמת בעלותם במניות הינו הרישום בפנקס החברים כאמור בסעיף 61 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983.

מכאן טוענים התובעים כי מיום קבלת ההחלטה הראשונה מחזיק דירקטוריון צים את מניותיהם בנאמנות.

15. דומני שאין לקבל עמדה זו של התובעים. על פי פקודת החברות כפי תוקפה בשנת 1976, על פי פקודת החברות (נוסח חדש) ואף על פי חוק החברות, תשנ"ט- 1999 אין די בהחלטה הראשונה של הדירקטוריון, כפי שפורטה לעיל, כדי להקנות לעובדים, ולתובעים ביניהם, זכות בעלות במניות החברה והדין בעניין זה עם הנתבעים.

16. כדי שאדם יהפוך לבעל מניות בחברה יכול הוא לרכוש מניות בהעברה מבעל מניות אחר ויכול הוא לקבל מניות ברכישה מקורית. זו נעשית בדרך כלל בין בדרך של חתימה על תזכיר החברה ובין בדרך של הקצאה מהנפקה (ראה י. כהן, דיני חברות, עמ' 382).

17. הבסיס לקבלת מניות הינו הסכמי, דהיינו הסכם שבין החברה לבין המקבל ולפיו מקצה לו החברה מניות. על הסכם שכזה יחול הדין הכללי של דיני חוזים.

18. מהו עם כן מהותה של ההחלטה הראשונה. אין ספק שההחלטה הראשונה אינה מגלמת בתוכה הסכם מחייב להקצאת המניות לעובדים. מלשון ההחלטה עולה בבירור כי הדירקטוריון החליט לאשר תוכנית לשיתוף העובדים ברווחים וכן נכללה בו החלטה לדאוג לכינוס אסיפה שלא מן המניין "לתיקון הדרוש של תקנון התאגדותה" משמע מדובר בסך הכל בהחלטה המהווה שלב ראשוני לקראת גיבושה של הסכמה עם העובדים. מלשון ההחלטה ברור כי מתחייבות החלטות שונות, שאינן בסמכות הדירקטוריון, כדי להתאים את התקנון לתוכנית המוצעת. עוד ברור כי הדירקטוריון לא מציע הצעה לעובדים ואינו מקבל הצעה של העובדים אלא מדובר בהחלטה פנימית במסגרת נוהליה הפנימיים של החברה לקראת השלב החוזי הצפוי.

19. אפילו יש בהחלטה זו התחייבות כלשהי של החברה הרי מדובר בהתחייבות לפעול בעתיד להתאמת תקנות החברה כדי שניתן יהיה להקצות את המניות לפי התוכנית.

20. על פניו כל שמציגים התובעים בכתב התביעה הינה התחייבות של הדירקטוריון להביא את התוכנית לאסיפת בעלי המניות לשם קבלת ההחלטות הדרושות לתיקון התקנון והתאמתו לתוכנית.

21. זאת ועוד; על פי הדין ששרר בשנת 1976 וגם כיום, השלמת עסקת הקצאת מניות לבעלי מניות נעשית ברישום המניות במרשם בעלי המניות (או בפנקס החברים) (ראה סעיפים 26 לפקודת החברות כנוסחה בשנת 1976 וסעיף 176 לחוק החברות, התשנ"ט-1999). כל עוד לא נרשם מקבל המניות בפנקס החברים אין בידו אלא אותה התחייבות של החברה להקצות לו את המניות, אולם אינו בעל המניה. על פי סעיף 93 לפקודה, כפי תוקפה בשנת 1976, היתה גם חובת דיווח על ההקצאה לרשם בצירוף מסמכים כקבוע בסעיף. לפי סעיף 93 הנ"ל נקבע גם כי הקציית מניות שלא במזומנים לא תעשה אלא על פי חוזה בכתב. משמע, גם התנאים הפרוצדורליים לביצוע ההקצאה לא התקיימו ולא נטען כי התקיימו.

22. יוצא שככל שעילת התביעה נסמכת על הפרת ההתחייבות שניתנה במסגרת ההחלטה הראשונה, אם ניתנה, הרי שהתחייבות זו הופרה כבר בעת קבלת ההחלטה השניה, דהיינו ביום 1.12.76 בו הוחלט שלא להמשיך בהליכים הנדרשים לשם ביצוע התוכנית להקצאת מניות לעובדים. ממועד זה ועד להגשת התביעה חלפו כ-26 שנים.

23. בע"א 5187/01, י. ברנע ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פד"י נז(1), 545, דן בית המשפט העליון בתביעה של עובדי בזק להפרת התחייבות להקצאת מניות אשר פורסמה בתשקיף החברה.

בית המשפט קיבל את טענת החברה כי התביעה התיישנה הואיל והאמור בתשקיף לא היווה הסכם להקצאת מניות (לגבי טיבו של התשקיף הובעו דעות שונות).

וכך כותבת השופטת שטרסברג-כהן לעניין עילות התביעה העולות מהתשקיף :

"מלשונו ותוכנו של הסעיף האמור עולה ברורות, כי המדינה הודיעה לבזק על הסכמתה להנפקה של ניירות ערך של בזק לעובדיה; וכי אין הוא מכיל הצעה ואף לא הזמנה להציע הצעה, אלא יש בו הצהרה מצד המדינה על הסכמתה להנפקת מניות עבורם. זוהי הצהרת כוונות לפיה תציע המדינה, כעבור זמן, הצעה של ניירות ערך שתפורסם בתשקיף אחר, שיהיה טעון אישור שר האוצר ושר התקשורת.

הנה כי כן, מצויים אנו בשלב מוקדם ביותר של טרום הצעה שלא התגבשה כלל להצעה מאחר ולא הוצא תשקיף מאוחר יותר וממילא לא אושר כזה על-ידי שר האוצר ושר התקשורת. זאת ועוד, גם המערערים עצמם לא ראו בזמנו באמור בתשקיף 91' מקור להתחייבות כלפיהם ובמשך שנים לאחר הופעת ה"הצעה" בתשקיף 91', לא נקטו בצעד כלשהו על מנת לממשה. גם המשיבות, מטעמים הקשורים ככל הנראה בתהליך ההפרטה, לא נקטו בצעדים למימוש הצהרת כוונותיהן. לפיכך, האמור בסעיף 2.19 לתשקיף 91' עליו סומכים המערערים כמקור להתחייבות כלפיהם, אינו מהווה מקור כזה ואין בו כדי להקים אף אחת מעילות התביעה המנויות בה. (עמ' 557-558 לפסק הדין).

ואילו השופט אנגלרד מתייחס בפסק דינו להתיישנות העילה הנסמכת על התחייבות בתשקיף:

"מועד ביצועה של ההתחייבות להנפיק מניות לעובדים חל ביולי 1991. נמצא, כי ממועד זה נולדה עילת התביעה של המערערים. והנה, התביעה הוגשה בפברואר 2000, בחלוף כשמונה וחצי שנים. מסכים אני עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אין לראות במסמך מיום 13.8.97, שבו מצוין ההסדר, משום הודאה של המדינה, כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. נכון, כי תשקיף 91' עמד ברקע דרישותיהם של העובדים, אך המסמך מיום 13.8.97 קובע הסדר חדש, שהוא פרי משאומתן בין המדינה לבין העובדים. "(עמ' 563-564 לפסק הדין).

24. דומני כי אם אין בתשקיף, אשר פורסם והוצג לציבור, כדי להקים לעובדים זכות במניות החברה בהתאם להצהרה בתשקיף, מתחייבת המסקנה כי החלטה הראשונה של דירקטוריון צים, שכלל אינה מוצעת ומוצגת לציבור, אף אינה יכולה להקנות זכויות כלשהן ואינה יכולה להיחשב כהקצאה של המניות.

25. כדי להתגבר על טענות הנתבעים טוענים התובעים כי מניותיהם בחברה הוחזקו בנאמנות על ידי הדירקטוריון אלא שטענה זו אינה יכולה לעמוד להם. על מנת שנאמן יחזיק בנאמנות נכס עבור נהנה יש צורך בקיומו של נכס ואילו במקרה שבפני
, כפי שפירטתי לעיל, עולה מכתב התביעה כי כלל לא היה "נכס" להחזקה. כל עוד לא הוקצו המניות לעובדים לא ניתן היה להחזיק עבורם את המניות בנאמנות.

26. התובעים טוענים גם כי התנהגות החברה והדירקטוריון היתה נגועה בתרמית, בחוסר 5תום לב ובהונאה כנגדם. לפיכך טוענים הם כי יש בהתנהגות זו כדי להאריך את תקופת ההתיישנות כאמור בסעיף 7 לחוק ההתיישנות.

גם טענה זו דינה להדחות שהרי על פי האמור בכתב התביעה הוחלט כבר בחודש 12/76 להקפיא את הפעולות להקצאת המניות ולשינוי התקנון כנדרש לשם כך. אין טענה בכתב התביעה כי מי מחברי הדירקטוריון או עובדי החברה הטעה את התובעים לחשוב שהמניות נרשמו על שמם או כי הליך ההקצאה הסתיים. יתירה מזו, על פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, ידחה מועד תחילת מרוץ ההתיישנות רק בתביעה שעילתה תרמית או הונאה מצד הנתבעים. כתב התביעה אינו מבסס טענות של תרמית והונאה. להיפך, אין בכתב התביעה גופו שמץ טענה בדבר תרמית. לכל היותר נטען שהדירקטוריון נטע בלבם של התובעים את ההבנה כי המניות מוחזקות על ידו בנאמנות (סעיף 25). אין אפילו כל פירוט על מה נסמכה הבנה זו של התובעים.

27. בסעיף 30 לכתב התביעה מציינים התובעים:

"כעולה מהאמור ברישא, הרי שתובענה זו הינה פורמלית על פי מהותה והיא נדרשת ליתן תוקף להסכמים ולהחלטת דירקטוריון צים מיום 22.7.76, בדבר הקצאת מניות לעובדים של צים ובכללם לתובעים".

משמע התובעים מבססים את תביעתם על אכיפת הסכמים והחלטות של הדירקטוריון. עילת תביעה זו נולדה, אם בכלל, בעת ההפרה דהיינו בעת ההחלטה השניה ב-12/76. ממועד זה ועד להגשת התביעה חלפה תקופת ההתיישנות.

סוף דבר
29. לאור האמור, ברי שדין התביעה להדחות על הסף. לפיכך אין גם מקום צורך דון בבש"א 2792/01.

אשר על כן, הנני דוחה התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ + מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הואיל והתחלתי לדון בבקשה בהיותי רשם, ניתנת החלטה זו בסמכותי כרשם.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ו' בחשון, תשס"ה (21 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.
רון סוקול
, שופט - רשם


שם הקלדנית: סיגל










בשא בית משפט מחוזי 2791/03 צים חברת השיט הישראלית בע"מ,אהוד אנגל,יוסי רוזן,אמנון ליאון,יורם זבה,אבי לוי,דורון עופר,עידן עופר,יעקב קופרברג,אהרון וולך,גלית אופיר,אלכס טל נ' שבואלי עמוס ועוד 429 אחרים (פורסם ב-ֽ 21/10/2004)