פסקי דין על יוסי לוי | פסקי דין על יוסי בכר | פסקי דין על אברהם קטורזה |

51739-10/13 מת     25/11/2013




מת 51739-10/13 מדינת ישראל נ' יוסי לוי, יוסי בכר, אברהם קטורזה








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט י' נועם


מ"ת 51739-10-13 מדינת ישראל
נ' לוי (עציר) ואח'




המבקשת
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים


נגד

המשיבים
1.

יוסי לוי
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד ר' שרעבי
2.

יוסי בכר
– כתב האישום והבקשה בעניינו בוטלו

ע"י ב"כ עו"ד מ' עירוני

3.

אברהם קטורזה
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד ר' שרעבי



החלטה

הבקשה והאישום
1.
לפניי בקשה למעצרם של משיבים 1 ו-3 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ
51691-10-13. הבקשה הוגשה במקור גם נגד משיב 2 – נאשם 2; ואולם, ערב מתן ההחלטה בה, ביום 24.11.13, חזרה בה המאשימה מהאישום בעניינו, וכפועל יוצא – בוטל כתב-האישום נגדו והוא שוחרר ממעצרו.

בכתב-האישום המקורי יוחסה למשיבים 1 ו-2 עבירה של הספקת סם מסוכן – לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. משיב 3 הואשם בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודה, ונהיגה ללא רישיון – לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

2.
להלן העובדות אשר יוחסו למשיבים בכתב-האישום, כנוסחו בטרם הודיעה המאשימה על חזרתה בה מהאישום נגד משיב 2.


על-פי הנטען בכתב-האישום, בתחילת חודש אוקטובר 2013 קשרו משיבים 1 ו-2 קשר לספק סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 198.9 גרם (להלן –
הסם
) למשיב 3. ביום 8.10.13 השתתפו משיבים 1 ו-2 בחתונה שנערכה באולמי "אופוריה" ברחוב פייר קניג בירושלים (להלן –
האולם
). משיב 2 הגיע לאולם ברכב מסוג מיצובישי (להלן –
הרכב
), ביחד עם דיאב אלנסאסרה (להלן –
דיאב
), הבעלים הרשום של הרכב.


בשעה 22:34, או בסמוך לכך, בעת שהיו משיבים 1 ו-2 באולם, התקשר משיב 1 למשיב 3, שהוא אחיינו, וביקש ממנו להגיע לאולם בכדי ליטול את הסם. משיב 1 הנחה את משיב 3 לנסוע במונית מביתו של משיב 1 בשכונת נחלאות בירושלים, שם שהה אותה עת משיב 3, לבית חברו של משיב 1, מומי לוי, בשכונת הולילנד בירושלים, ומשם לנסוע באופנוע אשר חנה ליד הבית (להלן
– האופנוע
); זאת בידעו כי משיב 3 אינו מחזיק ברישיון נהיגה.

משיב 3 מילא אחר הנחיותיו של משיב 1, נסע אל הבית של מומי, לקח משם את האופנוע ונסע לאולם. בסמוך לשעה 22:53 עצר משיב 3 את האופנוע בכניסה לאולם וירד ממנו. מיד לאחר מכן, יצא משיב 1 מן האולם ושוחח עם משיב 3 במשך כחמש דקות. במהלך השיחה ביקש משיב 1 ממשיב 3 שיחכה למשיב 2, אשר ייתן לו סמים. לאחר מכן חזר משיב 1 לתוך האולם, ומשיב 3 המתין בכניסה לאולם. על-פי הנטען בכתב-האישום, בשעה 23:04 יצא משיב 2 מהאולם, הלך לרכב, הוציא מאזור המושב הקדמי-ימני את הסם, חזר למקום שבו המתין משיב 3 ומסר ידיו את הסם. מיד לאחר מכן חזר משיב 2 לאולם, ומשיב 3 נסע מן המקום על האופנוע. לאחר חלוף חמש דקות, בשעה 23:09, נעצר משיב 3 על-ידי המשטרה בקרן הרחובות ש"י עגנון, פיכמן והפלמ"ח, כאשר בתוך תחתוניו מוסתרת שקית המכילה את הסם.

3.
משיב 3 לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, ועתר להזמנת תסקיר מעצר, לשם בחינת חלופת מעצר, לרבות חלופה שיקומית במסגרת סגורה. משיבים 1 ו-2 טענו, כי אין ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתם, ועל-רקע יריעת מחלוקת זו נשמעו טענות הצדדים ותיק החקירה הוגש לעיוני. בדיון משלים, שהתקיים בעקבות המצאת חומר ראיות נוסף, אישר ב"כ משיב 1 כי יש ראיות לכאורה נגד מרשו, אך לטענתו מדובר בראיות נסיבתיות, שעוצמתן נמוכה באופן המצדיק בחינת שחרור לחלופת מעצר. כאמור, אתמול בוטל האישום נגד משיב 2 לבקשת המאשימה.

תשתית הראיות לכאורה
4.
התשתית הראייתית בעניינו של משיב 1 נסמכת על מארג של ראיות נסיבתיות, שעיקרן – דו"חות עיקוב של שני שוטרים, האזנות לשיחות הטלפון של משיב 1 וגרסאות המשיבים בחקירתם במשטרה.


על-פי התשתית הראייתית, הגיעו משיבים 1 ו-2, יחד עם אחרים, בשעות הלילה לחתונה שנערכה באולם. משיב 2 הגיע לחתונה ברכבו של דיאב מסוג מיצובישי.

5.
במהלך אותו הערב
ניהל משיב 1 מספר שיחות טלפון, אשר הוקלטו על-ידי המשטרה בהאזנת סתר.

בשעה 22.34 (שיחה 780) התקשר משיב 1 למשיב 3, אחיינו, אשר התגורר עִמו באותה עת בדירה בשכונת נחלאות. הוא שאל אותו אם הוא "
רוצה לבוא לקחת משהו
"; הנחה אותו לקחת מן הבית מפתח של אופנוע; לנסוע במונית לביתו של מומי; להוציא את האופנוע מהחניון של הבניין שבו מתגורר מומי ולהגיע אליו במהירות. מחומר החקירה עולה, כי מומי, ידידו של משיב 1, מתגורר בשכונת הולילנד והאופנוע חנה בחניון ביתו. כן עולה מחומר החקירה שמשיב 3 תכנן לנסוע באותו ערב באוטובוס בשעה 23:30 לצפון הארץ, שכן היה עליו להתייצב למחרת למשפט בבית-משפט השלום בצפת. באותה שיחה טלפונית שאל משיב 3 את משיב 1: "
אתה רוצה שניקח את כל זה בשעה?
", ומשיב 1 השיב לו בחיוב, והנחה אותו, כאמור, לנסוע במונית לשם לקיחת האופנוע ולהגיע אליו במהירות. משיב 1 אישר בהודעתו שהיה מודע לכך שלמשיב 3 אין רישיון נהיגה על אופנוע, והוא לא נתן כל הסבר בחקירתו לשאלה, מדוע הנחה את משיב 3 לערוך את "המסע המזורז", משכונת נחלאות דרך שכונת הולילנד, בכדי "לקחת משהו", באמצעות אופנוע, כאשר נותרה לו שעה אחת עד לנסיעתו לצפון הארץ. בשעה 22:52 וכן בשעה 22:58 התקשר משיב 1 פעמיים למשיב 3 לשאול אותו היכן הוא נמצא. בשיחה הראשונה (שיחה 784) אמר משיב 1 כי יגיע תוך חמש דקות; ובשנייה (שיחה 785) דיווח כי הגיע ואמר למשיב 1 "
צא בחוץ
".

6.
הגעתו של משיב 3 לקרבת האולם נצפתה על-ידי שני עוקבים מיחידת המעקב הסמויה של משטרת ישראל. עוקב מס' 6028 מציין בדו"ח העיקוב, כי בשעה 22:57 נעצר הקטנוע ליד הכניסה לאולם, והרוכב (שאין חולק כי מדובר במשיב 3) ירד מן הקטנוע. משיב 1 יצא לקראתו מגן האירועים, והשניים שוחחו ביניהם. בשעה 22:59 נפרדו השניים, כאשר משיב 1 חזר לגן האירועים, ואילו משיב 3
נותר להמתין בסמוך. דיווח
דומה נמסר בדו"ח של העוקב מס' 6012.


בשעה 23:03 שאל משיב 1 את משיב 3 במסרון: "
יצאת?
" (שיחה 786). משיב 3 השיב לו במסרון: "
לא, אני מחכה לחבר, עדיין
" (שיחה 787). מיד לאחר מכן, בשעה 23:04 שלח משיב 3 למשיב 1 מסרון שלשונו: "
תזרז אותו
" (שיחה 788). משיב 1 ענה למשיב 3 בשעה 23:05 "
ווב
" – (ניכר שהכוונה – ל"טוב", שכן האותיות ו' וט' צמודות במקלדת; שיחה 789). לאחר דקה נוספת מודיע משיב 1 למשיב 3 במסרון: "
יצא
" (שיחה 790).

7.
לפי דו"חות העיקוב בסמוך לשעה 23:03 נראה גבר לבוש חולצה שחורה כשהוא יוצא מאולם האירועים, הולך למכונית המיצובישי, רוכן לתוכה, ולאחר מכן ניגש למשיב 3 ומשוחח עִמו. בהמשך, נפרדים השניים ומשיב 3 נוסע מהמקום. וכך תיאר עוקב 6028 בדו"ח שרשם את האירוע: "
גבר (לבוש חולצה שחורה) נראה יוצא מכיוון גן האירועים (מסעיף 2) והלך פייר קניג, מיד עלה לרכב המיצובישי (מסעיף 3) למושב שליד הנהג ונראה מתכופף, מיד התרומם ויצא מרכב המיצובישי (מסעיף 3) והלך פייר קניג. במקום פגש בגבר (מסעיף 4); הכוונה למשיב 3 – י' נ') ויחד הלכו פייר קניג לכיוון הקטנוע (מסעיף 4) ולא נראו
" (סעיף 7 לדו"ח). תיאור דומה נמסר על-ידי עוקב 6018 שרשם בדו"ח שערך כדלהלן: "
גבר (לבוש חולצה שחורה) נראה הולך פייר קניג מכיוון רכב מס' 8838620 מסוג מיצובישי בצבע לבן. במקום פגש באביב קטורזה (משיב 3 – י' נ'). הלכו פייר קניג לכיוון הקטנוע (מסעיף 10) במקום נראו משוחחים. נפרדו. הגבר (הגבר... נכנס לכיוון גן האירועים... ולא נראה, ואילו אביב קטורזה עלה לקטנוע... ונסע פייר קניג... ולא נראה
" (סעיפים 12 ו-13 לדו"ח).


בסמוך לשעה 23:06 שלח משיב 1 למשיב 3 מספר מסרונים, בהם שאל אותו אם הוא "
יצא
", וניסה לברר מה קורה: "
נו???
" (שיחות 790 -793)

8.
על-פי דו"חות השוטרים נעצר משיב 3 באזור רחוב הפלמ"ח בסמוך לשעה 23:09, כאשר הוא מסתיר בתחתוניו שקית עם סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 200 גרם. בסמוך לאחר מכן, בשעה 23:17, חייג משיב 1 פעמיים למשיב 3 ונשמע אומר: "
למה הוא לא עונה לי?
" (שיחות 794, 802 ו-804). השוטר שעצר את משיב 3 הבחין בניסיונות ההתקשרות של משיב 1 למשיב 3 במכשיר הטלפון הנייד של משיב 3 שנתפס בעת מעצרו, כאשר על הצג הופיע: "
יוסי לוי

".

9.
מהאזנה לשיחות טלפון נוספות של משיב 1, עולה כי הלה הניח שמשיב 1 נעצר, השמיע במהלך ניסיונות ההתקשרות למשיב 3 את המילים "200 גרם", ואף נסע לתחנת המשטרה לראות אם האופנוע נמצא בקרבתה, שם גם נעצר.


בשעה 23:36 התקשר משיב 1 לאחותו, אִמו של משיב 3, לשאול היכן בנה; ומיד לאחר מכן שלח מסרון למשיב 3 שלשונו: "
מפגר, הפסדת את האוטובוס
". בהמשך, התקשר פעם נוספת לאחותו, ואמר לה שהוא מקווה שמשיב 3 "
לא עושה שטויות
". בסמוך לשעה 00:03 שוחח משיב 1 עם אדם בלתי מזוהה. משיב 1 אמר לבן שיחו, כי נראה לו שעצרו את משיב 3 והאופנוע, ושצריך להביא את האופנוע ממגרש הרוסים. בהמשך סיפר משיב 1, כי נסע למגרש הרוסים וראה את האופנוע בחניה, ליד תחנת המשטרה. כאשר שאל אותו אדם את משיב 1, אם עצרו את משיב 3 בגין נהיגה ללא רישיון, ענה משיב 3: "
לא. נראה לי משהו אחר
" (שיחות 819 ו-820). בשעה 00:17 התקשר משיב 1 לאמו של משיב 3, ובטרם ענתה האם לשיחה, נשמע משיב 3 אומר שלוש פעמים: "
200 גרם
" (שיחה 825).

10.
על-פי דו"חות השוטרים בהמשך הערב, בשעה 00:44 נעצר המשיב, בעת שנסע יחד עם דיאב ואחרים ברכב המיצובישי, לאחר שעזב את גן האירועים. אירוע המעצר אף נצפה על-ידי שוטרי יחידת העיקוב.

עוקב 6028 ציין בדו"ח, בשעה 00:44 כדלקמן: "
כוח מעצר... עצר את רכב המיצובישי (מסעיף 3) לבדיקה ברחוב פייר קניג פינת צרת ולא נראה
" (סעיף 11 לדו"ח). רישום זה
תוקן
על-ידי עוקב 6028
לאחר
סיום רישום הדו"ח, ולאחר המילה "
לבדיקה
" הוספו המילים: "
כאשר הגבר (מסעיף 7) (דהיינו – זה שרכן בתוך רכב המיצובישי – י' נ'), במושב שלצד הנהג
". בזיכרון דברים שרשם עוקב 6028 ביום 21.10.13, דהיינו כשבועיים לאחר האירוע, ציין העוקב כדלהלן: "
הגבר (מסעיף 11) שנעצר במושב שלצד הנהג ברכב המיצובישי הוא אותו גבר (מסעיף 7) שלבוש חולצה שחורה ושנראה מתכופף ברכב המיצובישי ופגש בגבר מסעיף 4, זיהיתי אותו ע"פ הפנים ותאור הלבוש
" (ההדגשה אינה במקור).

עוקב 6012 ערך תרשומת דומה על המעצר בשעה 00:44, כדלהלן: "
כוח מעצר... שהוזעק למקום עצר את הרכב (מסעיף 12) לבדיקה ברחוב פייר קניג פינת צרת ולא נראה
". לאחר סיום רישום הדו"ח, אחרי המילה "לבדיקה" הוספו המילים "
שהגבר (מסעיף
12) יושב במושב שליד הנהג
" (סעיף 17לדו"ח). בזיכרון דברים שרשם עוקב 6012
ביום 22.10.13, קרי –
כשבועיים לאחר האירוע, ציין העוקב כדלהלן: "
יש לציין כי הגבר מסעיף 12 (לבוש חולצה שחורה) זוהה על-ידִי כאותו גבר המופיע בסעיף 17 של דו"ח זה כשהוא יושב במושב שליד הנהג ברכב (מסעיף 12) וכל זאת על-פי תיאור לבוש, מבנה גוף, מבנה פנים וקרחת
" (ההדגשה אינה במקור).

היעדר ראיות לכאורה בעניינו של משיב 2
–
שהאישום נגדו בוטל

11.
בעניינו של משיב 2, לא הוצגו ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה. זיהויו של משיב 2, כמי שרכן לתוך רכב המיצובישי, התבסס כאמור על דו"חות של שני שוטרים מיחידת העיקוב שהיו עדים למעצרו של המשיב בסוף האירוע. כפי שצוין לעיל, עוקב 6012 הוסיף בשלב מאוחר לרישום הדו"ח, כי זיהה את אותו אדם לפי "
תיאור לבוש, מבנה גוף, מבנה פנים וקרחת
". גם עוקב 6028 ציין בשלב מאוחר לרישום הדו"ח, כי זיהה את אותו אדם; ואולם לדבריו הזיהוי היה "
על-פי הפנים ותיאור הלבוש
". זיהויו של משיב 2, התבסס, אפוא, על גרסתו של עוקב 6028 בלבד, שכן הוא היה היחיד שהתייחס לזיהוי על-פי מראה הפנים. נסיבות הזיהוי, כמו-גם ודאות הזיהוי, נותרו מעורפלים, הואיל ולא נגבתה הודעה מתאימה מהעוקב, דבר שהתחייב לכאורה בנסיבות העניין, עת התבסס הזיהוי על גרסתו היחידה, זאת שעה שהעוקב השני לא זיהה את מראה פניו של משיב 2. גביית ההודעה מהעוקב ובירור נסיבות הזיהוי, היו חיוניים שבעתיים לאור העובדה ששני העוקבים תיארו את האדם שרכן לתוך הרכב, כאדם מקריח שלבש חולצה שחורה – תיאור שהלם את מראהו של דיאב, הבעלים של רכב המיצובישי אשר לבש חולצה שחורה בעת מעצרו; ובפרט כאשר דיאב ציין בהודעתו בחקירה כי ניגש לרכבו ורכן לתוכו. בנסיבות האמורות הערתי במהלך הדיון, כי היה מקום לשקול
עריכת בירור עם העדים מיחידת העיקוב אשר זיהו לטענתם את משיב 2, כדי לקבל את מלוא הנתונים על אופן הזיהוי וודאות הזיהוי של האדם שנכנס לרכב המיצובישי; וכך נהגה ב"כ המבקשת.

כאמור, ערב מתן החלטה זו, שלחה ב"כ המשיבה לבית-המשפט זיכרון דברים של עוקב 6028, שנרשם ביום 21.11.13 לאחר תום השמעת הטיעונים בבקשה, בעקבות שיחה שקיימה עִמו ב"כ המאשימה. בזיכרון הדברים ציין העוקב, כי בסיום הפעילות בערב האירוע, הוצגה לפניו תמונה של משיב 2; והוסיף, כלשונו – "
לא זיהיתי אותו בוודאות
כגבר לבוש חולצה שחורה (מסעיף 7) מדוח העיקוב
" (ההדגשה אינה במקור). בהחלטתי שניתנה בסמוך לאחר הגשת המסמך, נתבקשה הפרקליטות להבהיר, מה נפקותו של המסמך האמור בזיקה לתשתית הראיות לכאורה בעניינו של משיב 2. בתגובה להחלטה, שלחה הפרקליטות הודעה, בדבר חזרתה בה מהאישום נגד משיב 2; וכאמור, בעקבות הודעה זו בוטל האישום נגדו וניתנה הוראה לשחררו ממעצרו לאלתר. משכך נותרה בקשה זו בעניינם של משיבים 1 ו-3 בלבד.

יש להניח, כי המאשימה תסיק את המסקנות הנדרשות, בכל הנוגע לתשתית הראיות לגבי משיב 2, בשים לב למתואר לעיל.

הראיות לכאורה בעניינם של משיבים 1 ו-3
12.
מארג הראיות לכאורה בעניינו של משיב 1 מקים סיכוי סביר להרשעתו בעבירה של הספקת סם מסוכן, המיוחסת לו בכתב-האישום. משיב 1 יצא לשוחח עם משיב 3, עובר להעברת הסם לידיו של האחרון על-ידי אדם אחר; ומתוכן שיחות הטלפון שקיים משיב 1 באותו הערב, עולה כי הוא זה שהנחה את משיב 3 להגיע לאולם לשם העברת הסם באמצעות הקטנוע, ושלח אליו את האדם שמסר לידיו את הסם במשקל 200 גרם (משקל שנשמע מפיו של משיב 1 באחת משיחות הטלפון). מדובר בראיות נסיבתיות שיש בהשתלבותן כדי להקים סיכוי סביר להרשעתו של משיב 1 בעבירת הספקת הסם המיוחסת לו בכתב-האישום. כאמור, משיב 3 מאשר כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום נגדו, זאת לנוכח תפיסת הסם על גופו והודאתו בחקירה המשטרתית בהחזקת הסם.

עילת המעצר
13.
משנקבע, כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה בעניינו של משיב 1, ומשאישר משיב 3 כי קיימות ראיות לכאורה לגביו – קמה עילת מעצר נגד השניים. מדובר בעילת
מעצר סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת נוכח העובדה שכל אחד מהם הואשם בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, המקימה חזקה – על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק הנ"ל – בדבר הסיכון הנשקף ממנו לביטחון הציבור. עילת המעצר בענייננו נובעת ממהות העבירה המיוחסת לשניים: למשיב 1 – הספקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-200 גרם, ולמשיב 3 – החזקת הסם האמור שלא לצריכה עצמית בלבד.

סוגיית חלופת המעצר
14.
הלכה היא, כי בעבירות של הספקת סמים או החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, "
הכלל הוא המעצר והחריג הנדיר הוא השחרור
" (
בש"פ 1970/08

וייספיש נ' מדינת ישראל

(9.3.08); וכן ראו: בש"פ 1134/12
מדינת ישראל
נ' בר ציון
(9.2.12)). נפסק, "
כי אין לשחרר לחלופת מעצר מי שקמה נגדו תשתית ראייתית לכאורית המלמדת על מעורבות בפעילות מסחרית בסם, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת, בשל החשש שאין בחלופת מעצר כדי למנוע את המשך הפעילות המסחרית להפצת הסם
" (בש"פ 6968/10
חליל אלרבאעיה נ' מדינת ישראל

, (10.10.10)). כן הודגש בפסיקה, כי כאשר מדובר בכמויות סמים ניכרות, הסכנה לשלום הציבור חריפה שבעתיים, ולא תינקט חלופת מעצר אלא "
רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד
" (
בש"פ 941/08

ויספיש נ' מדינת ישראל

(4.2.08); וכן ראו והשוו:
בש"פ 684/08

מדינת ישראל
נ' אוחנה
(24.1.08); ובש"פ 5309/05

צמח נ' מדינת ישראל

(29.6.05)). כלל זה הותווה לאור טיבן ומהותן של העבירות, ופגיעתן הקשה בשלום הציבור וביטחונו; וכן לנוכח הצורך לגדוע, באורח אפקטיבי, את שרשרת הפצת הסם, על כל חוליותיה. הכלל הוחל גם בעניינם של נאשמים נעדרי הרשעות קודמות, או כאלה שתִפקודם עד להגשת כתב-האישום נגדם היה נורמטיבי (
בש"פ 140/05

ימין נ' מדינת ישראל

(24.1.05);
בש"פ 2684/06

מדינת ישראל
נ' אלעצם
(31.3.06);
בש"פ 941/08

ויספיש נ' מדינת ישראל

, לעיל; ובש"פ 6968/10
חליל אלרבאעיה נ' מדינת ישראל

, לעיל). בהקשר זה נפסק, כי עבירות של סחר בסמים, או החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ניתן לבצע בין כותלי הבית, ללא אפשרות של פיקוח אפקטיבי אחר הנאשם, ועל-כן חלופת מעצר של "מעצר בית" בעבירות אלו אינה ראויה בדרך כלל (
בש"פ 1793/04

מדינת ישראל
נ' סביחאת
(24.3.04); בש"פ 3807/06
איאד טורק נ' מדינת ישראל

(21.5.06); ובש"פ 1134/12 בעניין
בר ציון
, לעיל).

עם-זאת, גם בעבירות הנדונות מצווה בית-המשפט לבחון חלופת מעצר, אם מצא כי קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן שבהן ניתן להפיג את מסוכנותו של הנאשם באמצעות חלופת מעצר. לצורך הכרעה בשאלה האמורה, רשאי בית-המשפט להזמין תסקיר מעצר. ואולם, כבר נפסק, כי הזמנת תסקיר מעצר "
הוא כלי שאין להפעילו כדבר שבשגרה וראוי לצמצם את השימוש בו אך ורק לאותם המקרים שבהם שוכנע בית המשפט כי יהא בכך כדי לקדם את הדיון ולסייע לבית המשפט בהחלטתו. שימוש מוגבר ובלתי מוצדק בכלי זה מעמיס שלא לצורך על שירות המבחן, מאריך את הדיון בבקשה ואף יוצר ציפיות-שווא אצל הנאשם. מכל אלו ראוי להימנע
" (החלטת
כב' השופטת חיות
בבש"פ 10870/06
מכלוף ציצו נ' מדינת ישראל

(15.1.07); וכן ראו: בש"פ 1092/05
תראבין נ' מדינת ישראל

(27.2.05)). כן נפסק בהקשר זה, כי "
לא בכל מקרה יש הצדקה לקבלת תסקיר מעצר. לעתים אין טעם בבקשת תסקיר, בבחינת מצוות אנשים מלומדה, בנסיבות בהן אין בכוחה של אף חלופת מעצר לאיין את המסוכנות
" (
כב' השופטת נאור
(כתארה אז) בבש"פ 8049/07
שאדי אזברגה נ' מדינת ישראל

(26.9.07); וכן ראו: בש"פ 8145/07
פוזנוב נ' מדינת ישראל

(7.10.07); ובש"פ 9469/05
באסם אבו עמרה נ' מדינת ישראל

(11.10.05)).

15.
מן הכלל אל הפרט,
בעניינו של משיב 1
. לחובתו של משיב 1 כ-30 עבירות קודמות, עליהן נתן את הדין ב-10 משפטים נפרדים, בשורה ארוכה של עבירות סמים, רכוש, אלימות, נשק, תקיפת שוטרים, הונאה והימורים. בין-השאר הורשע משיב 1 ב-10 עבירות סמים, ובכללן – סחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, והוא אף ריצה מספר עונשי מאסר בפועל ממושכים החל משנת 1998. בשנים האחרונות הוא נידון למאסרים בפועל כדלהלן: בחודש אפריל 2008 – לשמונה חודשי מאסר, בחודש ספטמבר 2008 – לארבעה חודשי מאסר, בחודש נובמבר 2008 – לחודש מאסר, ובחודש אוקטובר 2009 – ל-27 חודשי מאסר. העבירה המיוחסת למשיב 1 בוצעה בשעה שמתנהל נגדו תיק פלילי בבית-משפט השלום בירושלים, שבו הוא מואשם בעבירת הימורים. נוכח מהות העבירה, סוג הסם, כמותו הניכרת, עברו הפלילי המכביד של משיב 1 וכישלון ההרתעה בענישה שהוטלה עליו בעבר – אין לפנינו נסיבות חריגות המצדיקות נקיטת חלופת מעצר; ומטעם זה לא מצאתי הצדקה להזמנת תסקיר מעצר.

16.

מכאן לעניינו של משיב 3
. למשיב זה אין אמנם הרשעות קודמות; ואולם, עבירת החזקת הסמים המיוחסת לו בכתב-האישום בוצעה בשעה שמתנהלים נגדו שני הליכים משפטיים פליליים בגין עבירות של החזקת סכין ואיומים – בת"פ 26241-03-13 בבית-משפט השלום לנוער בצפת, ובת"פ 58535-07-12 בבית-משפט השלום בקריית שמונה. סבורני, כי גם בעניינו של משיב 1 לא קיימות נסיבות חריגות המצדיקות בחינתה של חלופת מעצר; ובפרט כאשר משפטו של המשיב אמור להסתיים בהקדם לנוכח תפיסת הסם על גופו והודאתו בחקירה המשטרתית בהחזקת הסם. לכך יש להוסיף, כי חלופת מעצר בתנאי מעצר בית, אינה הולמת בנסיבותיה של העבירה המיוחסת למשיב 3, הואיל וניתן לבצע עבירות סמים בין כותלי הבית. חלופת מעצר שיקומית, במסגרת סגורה, אינה רלבנטית בעניינו של משיב 3, שכן לא נטען כי הלה היה מצוי בהליך שיקום ערב ביצוע העבירות; ומכל מקום – ראוי שבחינת אפשרות השיקום תיעשה בעניינו במסגרת התיק העיקרי בפרשת גזר-הדין (הצפויה כאמור להתקיים בעניינו בהקדם), ולא בגדרם של הליכי המעצר. זאת ועוד: חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם, כי יקיים את תנאי השחרור בערבות. משיב 3 אינו ראוי לאמון כזה. הוא נתפס עם הסם המסוכן על גופו ערב מועד משפטו בבית-משפט השלום בצפת, ובכך הפגין תעוזה עבריינית של ממש וגילה שמורא החוק ובתי-המשפט הוא ממנו והלאה. משכך, גם בעניינו של משיב 3 לא קיימות נסיבות חריגות המצדיקות נקיטת חלופת מעצר, ומטעם זה לא מצאתי הצדקה להזמנת תסקיר מעצר לגביו.





התוצאה
17.
אשר על כל האמור לעיל, ייעצרו משיבים 1 ו-3 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ
51691-10-13.

ניתנה היום,
כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהיעדר הצדדים.


יורם נועם, שופט









מת בית משפט מחוזי 51739-10/13 מדינת ישראל נ' יוסי לוי, יוסי בכר, אברהם קטורזה (פורסם ב-ֽ 25/11/2013)