פסקי דין על ל' ג'אינג | פסקי דין על פרקליטות מחוז ת"א

2539/04 עתמ     26/10/2004




עתמ 2539/04 ל' ג'אינג נ' פרקליטות מחוז ת"א





ל' ג'אינג

בעניין:
מבקש
כהן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
פרקליטות מחוז ת"א
משיב
טביב

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה
בהמשך לדיון מיום 12.9.04, נדרשת החלטתי כאן לעניין חיוב המדינה בהוצאות הגשת הבקשה לצו ביניים והעתירה עצמה.
עיינתי בבקשה על נספחיה ומכלול המסמכים שהוגשו במהלך הדיון, בתשובת המשיבים על נספחיה וכן בתגובת העותר לתשובה האמורה והגעתי למסקנה כי מן הדין לחייב המשיבים בהוצאות הבקשה לצו ביניים ובהוצאות העתירה.

להלן השתלשלות העניינים:
העותר הינו עובד זר שתוקף אשרת העבודה שלו היא עד 31.12.2004 ובעל דרכון תקף. אשרת העבודה התקפה מיוחסת לחב' "מוטיב הנדסה" והוא הועסק ומועסק על ידי חברה זו עד עצם היום בפני
בית המשפט. (ראה תלושי משכורת ואישורי ביטוח שצורפו לתיק).

ב-1.4.2004 התקשרה חב' "מוטיב הנדסה" עם יזם בשם אברהם רוטמן ושות' בע"מ בהסכם לפיו התחייבה הראשונה לבצע עבודות טיח פנים בבנין אשר נבנה ברח' השחר 16 ברחובות. עפ"י המפורט בעתירה ההסכם האמור הועבר לידיעת נציגי משרד הפנים בעבר
וגם ובעקבות הפניות לעניין שחרור העותר ממעצרו. (ראה ההסכם המצורף לתיק).

במסגרת ולמען ביצוע המטלות שנטלה על עצמה בהסכם חב' "מוטיב הנדסה" הנ"ל עבד העותר יחד עם אחרים באתר הבנין שברחובות וראוי להדגיש כי עבד כעובד חב' "מוטיב הנדסה" ומטעמה. (ראה גם תצהיר מנהל חב' "מוטיב הנדסה").

ביום 9.9.04 נעצר המבקש יחד עם פועל נוסף באתר נשוא הדיון.
לאחר בירור קצר ובהתערבות ב"כ של העותר שוחרר הפועל האחר - אך העותר - נותר במעצר. אין חולק כי מנהל העבודה של מוטיב הנדסה הגיע למשטרת ההגירה והציג בפני
הם את כל המסמכים המפורטים לעיל. אך האחרונים סירבו לשחררו. עובדה זו חייבה הגשת העתירה ובקשה לצו ביניים לשחרורו.

עמדת המשיבים במהלך הבקשה לצו ביניים לשחרור המיידי של העותר הן בפני
, והן בית המשפט העליון בערעור על החלטתי היתה, כי אין לשחרר את העותר ממעצרו. בהחלטתי מיום 9.9.04, ציינתי על רקע העובדות המפורטות לעיל, כי "השאלה העומדת בפתח עיניים היא האם הבירור של העברתו של העותר למעביד אחר שלפחות מצידו של העובד הזר אינה לכאורה כרוכה בחטא צריך להיות כשהוא במעצר דווקא ולא להסתפק בשחרור בערובה מתאימה". נוכח עמדת המשיבים שהתנגדו בתוקף לשחרורו ומאחר והחלטת הביניים הייתה כסעד שנדרש לגופה בעתירה, נמנעתי משחררו בערובה של העותר וקבעתי את הדיון לפני ליום א' ה-12.9.04 במעמד הצדדים. כן ציינתי שם, כי היה ויתברר כי לא היה מקום למעצרו של העותר דווקא, ישקלו הוצאות.

בית המשפט העליון בערעור על החלטתי, הורה לשחרר את העותר ממעצרו - אלא שבשל כניסת השבת לא עלה בידם של באי כוחו לשחררו והוא נותר במעצר כל אותו סוף שבוע עד לדיון ביום א' במעמד הצדדים לפני.

לטענת ב"כ המשיבים העובדה כי העותר נמצא עובד באתר בניה מוצהר של חב' אברהם רוטמן ושות' מצביעה על כך כי הופרו תנאי אשרתו של העותר שכן לא עבד אצל מעסיקתו חב' מוטיב הנדסה.
וכך מצאנו בתגובת המשיבים: "מאחר והעותר נתפס באתה בניה של חברה אחרת מזו שאצלה הועסק בניגוד לתנאי אשרתו הוצאו על העותר צו הרחקה וצו משמורת".

יותר מאוחר הגיעו פקידי משטרת ההגירה למסקנה שונה והיא "העותר נוייד שלא כדין על ידי מעסיקתו לחברה אחרת בניגוד לנוהלי משרד הפנים ומשרד התמ"ס"... ואזי נקטו הם בצעד של ביטול אשרת שהייתו בגין ניוד שלא כדין.

בסופו של ההליך הצהירו המשיבים כי ..."העותר נויד לא כדין ע"י מעסיקתו ככל הנראה שלא באשמתו ויתכן אף שלא בידיעתו". ומאחר ולמעסיקתו נותרו היתרים רבים בלתי מנוצלים הסכים משרד הפנים לפנים משורת הדין לשחרורו של העותר ולחזרתו לעבודה.
כך גם הסכימו בפני
ביום א' ה- 12.9.04 בדיון שהתקיים לפני.

המסקנות המתבקשות הן:
א.העובד לא עבד אצל חברה אחרת ושונה מזו שהותרה לו ברשיון העבודה.
ב. העותר לא נוייד בשום שלב לחברה אחרת.
ג. השאלה אם מותר היה לשתי החברות להתקשר בהסכם לביצוע חלקי של עבודות ע"י חב' מוטיב הנדסה באתר הספציפי איננה צריכה הכרעה בדיון זה ואינני נדרשת לה כלל.
מה שברור על פני הדברים כי לא היה מקום מיד לאחר שהועברו המסמכים הרלוונטיים להידרש למעצרו של העותר. בוודאי שלא היה מקום להתנגד לשחרורו בערובה עד לברור השאלה שבמחלוקת כמפורט בסעיף ג' לעיל.
גם אם עסקינן ב"עובד זר" אין אנו משוחררים משמירה על כבודו ועל חרותו. חרב המעצר איננה צריכה להיות משוחררת מנדנה בקלות, וללא הפעלת שיקול דעת. לא היה מקום שלא להסכים לשחרורו בערובה כאשר כבר על פני הדברים ועל פי המסמכים שהוצגו בפני
הרשויות העותר מחזיק באשרה כדין ובדרכון תקף. ברור היה שלא היתה כאן, לפחות מבחינתו של העותר, הפרה של תנאי העסקתו וספק לי אם הייתה הפרה כלשהי מטעמה של מעסיקתו של נוהלי משרד התמ"ס.
עוד ראיתי להוסיף כי תמהתי על עמדת ב"כ המשיבים, בהתנגדותם לשחרור בערובה לפחות עד לדיון במעמד הצדדים. בנסיבות האמורות ראיתי לחייב המשיבים בהוצאות הגשת הבקשה והעתירה בסך של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת הבקשה ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ה (26 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.
קובו אסתר
, שופטת
1
בתי המשפט
עתמ002539/04
בבית המשפט המחוזי תל - אביב יפו
בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים
תאריך:
בפני
כב' השופטת קובו אסתר

בפני
:









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 2539/04 ל' ג'אינג נ' פרקליטות מחוז ת"א (פורסם ב-ֽ 26/10/2004)