פסקי דין על יוסף צליח | פסקי דין על תומר צליח | פסקי דין על עו"ד עמית לדרמן | פסקי דין על עו"ד חגי אולמן | פסקי דין על אורורה פידליטי חברה לנאמנות ואח' |

3016/13 רעא     01/12/2013




רעא 3016/13 יוסף צליח, תומר צליח נ' עו"ד עמית לדרמן, עו"ד חגי אולמן, אורורה פידליטי חברה לנאמנות בע"מ ואח'




החלטה בתיק רע"א 3016/13



בבית המשפט העליון


רע"א 3016/13



לפני:

כבוד השופט נ' הנדל


המבקשים:

1. יוסף צליח



2. תומר צליח



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עו"ד עמית לדרמן



2. עו"ד חגי אולמן



3. אורורה פידליטי חברה לנאמנות בע"מ


4. רזניק פז נבו בע"מ - נאמן למחזיקי אג"ח סדרה ה'


5. רזניק פז נבו בע"מ - נאמן למחזיקי אג"ח סדרה ו'


6. כונס הנכסים הרשמי


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פר"ק 2028-12-11


בשם המבקשים:
עו"ד יעקב שפיגלמן

בשם משיבים 2-1:
בעצמם

בשם משיבים 5-3:
עו"ד רענן קליר

בשם משיב 6:
עו"ד טובה פריש


החלטה

1.
מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת
ו' אלשיך
) בפר"ק 2028-12-11 (בקשה מס' 19), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לדחיית אסיפת נושים והושתו עליהם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 40,000 ₪.

2.
חברת אאורה השקעות בע"מ נקלעה לקשיים והגישה בקשה להקפאת הליכים. נערך לחברה הסדר נושים שאושר על ידי בית משפט המחוזי. המבקשים, אב ובנו, היו נושאי משרה בחברה. האב אף היה בעל מניות בחברה. בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 29.3.2012 בגדר ההחלטה לאישור ההסדר הורה בית המשפט על כינוסה של אסיפת נושים, בתוך 30 יום ממועד ההחלטה לשם מינויו של חוקר. בפועל נקבעה אסיפה רק ביום 9.1.2013. מספר ימים קודם לאסיפה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לדחיית אסיפת הנושים. טענתם הייתה שלנוכח המועד שנקבע לאסיפה בהחלטה האמורה של בית המשפט, על הנאמנים לפנות לבית המשפט ולבקש הארכת מועד. בבקשתם טענו המבקשים כי הם נפגעו מהעיכוב בכינוס אסיפת הנושים שנקבעה כאמור למועד שחורג מקביעתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים ציינו כי לטענת חברת הביטוח בה ערכו המבקשים פוליסת ביטוח נושאי משרה, הסתיימה תקופת הביטוח במהלך חודש ספטמבר 2012, ונוכח העובדה שלא מונה חוקר בתוך תקופת הכיסוי של הפוליסה הרי שהיא לא תכסה כל הליך חקירה או תביעה אם וככל שייפתח או יוגש נגד נושאי משרה בחברה.


בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם, בציינו כי לא ברור מדוע הוגשה הבקשה וש"הלכה פסוקה וידועה היא כי לנתבע פוטנציאלי, קל וחומר לנחקר פוטנציאלי אין כל מעמד בשאלה כיצד ובאיזו דרך ייערכו חקירות או תוגש תביעה". בית המשפט המחוזי ציין כי לא מצא שקמה למבקשים כל זכות שבדין להתערב במהלכן של אסיפות נושים ובעצם מינויו של חוקר. בדחייתו את הבקשה הוסיף בית המשפט המחוזי כי טוב היה אלמלא הוגשה הבקשה כלל ועיקר. לבסוף חייב בית המשפט המחוזי את המבקשים בהוצאות הנאמנים ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 40,000 ₪.


בינתיים התקיימה אסיפת הנושים, בה נכחו גם המבקשים בהיותם נושים של החברה, ובה הוחלט על מינוי חוקר.

3.
בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי יש לדרוש מהנאמנים להגיש בקשה להארכת מועד לכינוס אסיפות הנושים כתנאי למתן תוקף להחלטה שהתקבלה על מינוי חוקר. המבקשים גורסים כי במסגרת בקשה שכזו יהיה על הנאמנים לפרט מדוע לא כונסה אסיפת הנושים במועד. לטענתם היחס של בית המשפט לבקשה יהיה תלוי בסיבות לעיכוב בכינוס האסיפה. לבסוף טוענים המבקשים כי אם תידחה בקשת רשות הערעור בעניין זה אזי יש לשנות משיעור ההוצאות שהושת עליהם, לדידם ללא כל הצדקה, ולהעמידו – כדבריהם – על

שיעור סביר.


הנאמנים ביקשו לפטור אותם מהגשת תגובה אף שציינו לעניין חיוב ההוצאות כי אינם מתנגדים לביטולן. משיבים 5-3 טוענים כי ההליך בו נקטו המבקשים בפני
בית המשפט המחוזי היה הליך סרק. עוד הם טוענים כי אסיפת הנושים כבר התקיימה וכן כי כפי שנקבע אין למבקשים מעמד להתערב באסיפה כאמור ובכל מקרה אין להם מעמד להתערב במינויו של בעל תפקיד שנקבע בהסדר. משיב 6 טוען אף הוא כי אסיפת הנושים התקיימה וכי מדובר ב"מעשה עשוי". עוד הוא טוען כי טענות פרוצדוראליות מסוג זה שמעלים המבקשים הן טענות השמורות לנושים והן מעניינם בלבד.

4.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבלה בחלקה – יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לגופה אך יש לקבל את הבקשה ביחס לגובה ההוצאות שהוטלו על המבקשים.


עניינה של הבקשה גופה הוא קיומה של אסיפת נושים. ברם, האסיפה כבר התקיימה כך שבמובן זה הבקשה הפכה לאקדמית. ניתן אף לתהות בלא קשר למעמדם של המבקשים – ואם הם רשאים להגיש בקשה כזו – מדוע הם המתינו זמן כה רב עד לפניה לבית המשפט. כך או כך המעשה עשוי.


שונים הם הדברים בנושא ההוצאות. צודקים המבקשים שמדובר בשיעור גבוה. אף שחריגים הם המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בגובה ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית הרי שהמקרה שלפניי מצדיק התערבות שכזו. לנוכח טיב הבקשה, ההשקעה שנדרשה מהמגיבים לבקשה ומהות ההחלטה קשה לומר כי שיעור ההוצאות שנקבע הוא מידתי וסביר. בית המשפט אף לא נימק מדוע מצא לנכון להטיל שיעור הוצאות בסכום האמור במסגרת החלטת ביניים.


אין זה אומר כי לא ניתן היה להטיל הוצאות בשיעור נמוך באופן משמעותי מזה שנפסק. ברם, בהתחשב בעמדת הנאמנים שהסכימו במסגרת בקשה זו לביטול ההוצאות ובכך שאם אקבל את הבקשה יש מקום לשקול הטלת הוצאות על המשיבים האחרים במסגרת הליך זה, דעתי היא כי גם מבחינה מעשית מוטב להורות על ביטול ההוצאות שנפסקו, ללא מתן צו הוצאות בתיק זה.


אחרון יצוין כי לנוכח השתלשלות ההליכים בתיק זה המגבלה בתקנות בדבר הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר הטלת הוצאות אינה חלה במקרינו. אף הצדדים לא טענו אחרת.

5.
סיכומו של דבר, יש להעניק רשות ערעור באופן חלקי בנושא ההוצאות ולדון בבקשה כערעור על פי הרשות שניתנה, לקבל את הערעור בכך שחיוב ההוצאות בהחלטה מושא הבקשה מבוטל בזה. אין צו להוצאות בהליך זה.


ניתנה היום, כ"ח בכסליו התשע"ד (1.12.2013).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13030160_z05.doc

אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 3016/13 יוסף צליח, תומר צליח נ' עו"ד עמית לדרמן, עו"ד חגי אולמן, אורורה פידליטי חברה לנאמנות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 01/12/2013)