פסקי דין על אפרת עמרם | פסקי דין על רפי עמית | פסקי דין על יהודה רגב | פסקי דין על חברת מולטימדיה גרופ |

6574/13 רעא     03/12/2013




רעא 6574/13 אפרת עמרם, רפי עמית נ' יהודה רגב, חברת מולטימדיה גרופ בע"מ






בבית המשפט העליון

רע"א 6574/13

לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. אפרת עמרם
2. רפי עמית



נ ג ד

המשיבים:
1. יהודה רגב
2. חברת מולטימדיה גרופ בע"מ


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.8.2013 בהפ"ב 32177-05-13 שניתן על ידי השופטת י' שבח

בשם המבקשים: עו"ד יובל גבעון

בשם המשיבים: עו"ד מרדכי גלוסקה
; עו"ד מירב דבש-עשור
החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת שבח) מיום 11.8.13 בהפ"ב 32177-05-13. בית המשפט המחוזי הורה על צירופם של המבקשים להליך בוררות המתנהל בין המשיבים וחברת טאקט סחר וטכנולוגיות בע"מ (להלן טאקט סחר). המבקשים הם בעלי מניותיה ומנהליה של טאקט סחר.

רקע

ב. ביום 14.1.08 נחתם הסכם משולש בין המשיבים, טאקט סחר ואחד עמרי גונן, שעניינו איחוד פעילותם של מרכז מדיה ומרכז אינטרנט, ונקבעו בו (בסעיף 4) שיעורי האחזקות במרכז המאוחד. ברישת ההסכם נאמר, כי "טאקט סחר וטכנולוגיות בע"מ הנה חלק מקבוצת טאקט הכוללת גם את חברת טאקט בדיקות תוכנה וחברת טאקט שילוב מערכות". בסעיף 11 להסכם זה נקבעה תנית בוררות בהאי לישנא:
"בכל מקרה של חילוקי דעות בין השותפים בנוגע להסכם זה, יקבע בורר מוסכם תוך שלושים יום מיום העלאת דרישה כזו. בהעדר בורר מוסכם יפנו הצדדים למוסד לבוררות עסקית בתל אביב. קביעת הבורר תהיה סופית ותחייב את כל השותפים".

על ההסכם מתנוססות גם חתימותיהם של המבקשים.

ג. (1) בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו, הגישו המשיבים תביעה כספית במוסד לבוררות עסקית כנגד טאקט סחר, המבקשים, והחברות טאקט מערכות מחשבים בע"מ, טאקט שילוב מערכות 1999 בע"מ ו-טאקט בדיקת מערכות בע"מ (להלן החברות הנוספות). כבורר בסכסוך מונה השופט (בדימוס) א' שטרוזמן. ביום 6.1.13 – בעקבות בקשות שהוגשו על-ידי החברות הנוספות והמבקשים – ניתנה החלטתו של הבורר בעניין תחולתה של הבוררות עליהם.

(2) באשר לחברות הנוספות נאמר, כי "הכללתן של החברות הנתבעות בהסכם מכח היותן חברות בקבוצת טאקט כאמור במבוא להסכם איננה מקובלת עלי", וכי "מכתב התביעה אינני למד על ערבוב עסקי התובעים וטאקט טכנולוגיות עם עסקיהן של החברות האחרות שלא היו צד להסכם עם התובעים". עוד ציין הבורר, כי אין באפשרותו לקבוע שטאקט סחר שימשה כזרוען הארוכה של החברות הנוספות. באשר למבקשים נאמר, כי אלה "אינם מנויים בין הצדדים להסכם", וכי "אין בהסכם אף מילה על אחריות אישית של הנתבעים, כמנהלי החברה ובעלי השליטה בה ... ברור מקריאת ההסכם שחתימתם על ההסכם נעשתה מטעמה של החברה ולא כראיה על היותם צד להסכם". עוד נאמר, כי טענתם של המשיבים בדבר הרמת מסך ההתאגדות בין טאקט סחר לבין המבקשים מחייבת שמיעת ראיות וטענות שאינן בסמכותו של הבורר.

(3) מסקנתו של הבורר היתה כי תנית הבוררות חלה אך על טאקט סחר.

ד. המשיבים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לאכוף את הליך הבוררות על המבקשים ועל החברות הנוספות (הפ"ב 32177-05-13). לאחר שעמד על החריגים המאפשרים צירופם של צדדים לבוררות הגם שאינם חתומים על הסכם בוררות, ובתוך כך נדרש לפסק הדין ברע"א 3925/12 רונן נ' כהן (17.6.13; להלן עניין רונן), דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה ככל שהדברים אמורים בחברות הנוספות. נאמר, כי שמן של החברות הנוספות נפקד מכותרת ההסכם ומהגדרת הצדדים בו, והחותמות שלהן אינן מוטבעות על גבי ההסכם, וכי שמה של טאקט מערכות כלל אינו מופיע בהסכם, ואזכור שמן של טאקט שילוב וטאקט בדיקות – אין די בו כדי ליצור יריבות עמן. עוד נאמר, כי המשיבים לא הצביעו על זיקה כלשהי או על קרבה משפטית "בגינן ניתן לומר כי החברות הנוספות קשורות בטבורן לטאקט סחר". באשר למבקשים נאמר, כי "עיון בסיפא להסכם ובסיפא לתוספת הנלווית לו, מעלה כי שמה של טאקט סחר כלל לא מופיע כצד החותם, וחלף זאת הודפס שמם המלא של הנתבעים [המבקשים – א"ר], לצד שמותיהם של רגב [משיב 1 – א"ר] וגונן, בצירוף מספר תעודת הזיהוי שלהם, ללא ציון תפקידם בטאקט סחר וללא תוספת הערה שהם חותמים בשמה. בכך אני רואה ביטוי לכוונת הנתבעים לראות עצמם כשותפים הנזכרים בסעיף 11 להסכם ...". בהקשר זה נדרש בית המשפט להסכמים קודמים, עליהם חתמו המבקשים כנושאי משרה של טאקט סחר, והסיק כי חתימתם על ההסכם מיום 14.1.08 נעשתה "גם באופן אישי". עוד נאמר, כי המבקשים הם בעלי השליטה בטאקט סחר, ומשמשים כזרועה הארוכה. באשר לטענת הרמת המסך נאמר, כי זו תוכרע לגופה לאחר שמיעת ראיות, אולם בשלב זה די בתשתית עובדתית לכאורית. סופו של דבר, שהמבקשים צורפו להליך הבוררות.

הבקשה

ה. מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה באשר לצירוף צדדים להליך בוררות (עניין רונן). בבקשה נטען, כי המבקשים לא היו צד להסכם הבוררות, וצירופם להליך הבוררות נעשה אך בשל היותם בעלי מניות בטאקט סחר. המבקשים טוענים, כי העובדה שלא צוינו כצד להסכם – להבדיל ממשיב 1 – מלמדת על כוונתם הברורה של הצדדים שלא לראותם כצד להסכם, וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי נעדרת הגיון מסחרי. נטען, כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי, תוך ניתוח צורת ואופן חתימת המבקשים על ההסכם – שגויה. באשר להרמת המסך נטען, כי יש צורך בהצגת תשתית ראייתית מוצקה, ואין די בתשתית לכאורית. המבקשים טענו, כי הואיל וההליך כנגד החברות הנוספות יתנהל בבית המשפט, יש להורות על העברת הדיון בבוררות, לרבות התביעה כנגד טאקט סחר, לבית המשפט.

ו. בהחלטה מיום 4.11.13 התבקשו המשיבים להבהיר, האם הוגשה תביעה כנגד החברות הנוספות, וככל שהתשובה בחיוב – האם נכונים הם לגריעתם של המבקשים מהליך הבוררות ולצירופם לתביעה זו. בתגובת המשיבים מיום 18.11.13 נאמר, כי לא הוגשה תביעה כנגד החברות הנוספות, וככל שתידחה בקשת רשות הערעור – לא תוגש תביעה כאמור. נטען, כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בענייני בוררות, וכי יש לדחות את הבקשה גם מחמת חוסר נקיון כפיים – אי צירוף מסמכים רלבנטיים. לגוף הדברים סומכים המשיבים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ז. בהחלטה מיום 19.11.13 נאמר כי יש פנים לכאן ולכאן, והוצע לצדדים להותיר את המבקשים בהליך הבוררות, ולצד זאת להוסיף להסכם הבוררות תנית ערעור פנימית לפי סעיף 21א או סעיף 29ב לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. ביום 1.12.13 הודיעו המשיבים כי הם נכונים להצעה זו (לפי החלופה שבסעיף 21א לחוק הבוררות). המבקשים הודיעו, ביום 2.12.13, כי אינם יכולים להסכים להצעה, שכן "עומדת להם הזכות המהותית לנהל את ההליך האישי נגדם תחת כנפי המסגרת הדיונית של בית המשפט, לרבות כמובן זכותם לערער על פסק הדין – זכות מהותית שאינה עומדת להם ככל שייקבע כי עליהם לנהל את ההליך במסגרת של בוררות".

הכרעה

ח. ההלכה הנוהגת בבית משפט זה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות לא תינתן אלא אם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים התערבות (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605). הגם שהבעתי לא אחת דעה, כי יש לנקוט גישת התערבות מרחיבה מזו על מנת לחזק את מוסד הבוררות (ראו, למשל, רע"א 2237/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 543 ואילך; רע"א 5058/11 פורוש נ' דייטש (2011), בפסקה ח'; רע"א 7818/11 בבזדה נ' עירית גבעת שמואל (6.10.13), בפסקה י"ט), הגישה הנוהגת היא הגישה המצמצמת.

ט. לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, חוששני כי לא אוכל להיעתר לבקשה, גם במשקפי הגישה המרחיבה. חרף נסיונותיהם של המבקשים להעטות על בקשתם אדרת כללית, לאמיתו של דבר תחומה היא לדל"ת אמותיהם של הצדדים ועניינה לאמיתו – כפי שיפורט – בשאלת יישומן של הלכות ידועות על נסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפנינו.

י. שאלת צירופו של צד שאינו חתום על הסכם בוררות להליך בוררות נדונה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה (ראו למשל רע"א 8113/09 אלייד סוכנויות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ (2010); עניין רונן). בעניין רונן נאמר, כי "הסכם הבוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו שכן מקורו של הליך הבוררות הוא בהסכמת הצדדים המפורשת למסור את ענייניהם להכרעת הבורר ולכן יש צורך במפגש רצונות מלא של כל הצדדים לקחת חלק בהליך ... לעקרון יסוד זה קיימים, כמובן, חריגים, והאפשרות לצרף צד להליך בוררות על אף שאינו חתום על הסכם הבוררות הורחבה במספר מעגלים". מעגל ההרחבה הראשון "מתייחס לצירוף צדדים אשר מפרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים עולה כי הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות"; מעגל ההרחבה השני "מתייחס לצירוף חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות להליך הבוררות, על אף שלא חתמו על הסכם הבוררות"; ומעגל ההרחבה השלישי "הוא המרחיק לכת ביותר מבחינת עקרון היסוד של הסכמת הצדדים לבוררות, שכן הוא מתייחס לאותם מקרים בהם לא עולה מהסכם הבוררות כי יש לצרף צד מסוים לבוררות ואותו אדם הנדרש להליך הבוררות אינו חליף של אחד הצדדים המקוריים. ואולם, מקור הצדקתו של מעגל זה גם הוא נעוץ ביסוד הסכמת הצדדים ונראה כי מטרתו היא למנוע מצדדים לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות לו הסכימו מבחינה מהותית בטענות פורמליסטיות ... המקרים האופייניים ביותר למעגל זה הינם אלו בהם מתבקש צירופם של מי שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם".

יא. בענייננו, ההסכם מיום 14.1.08 אמנם אינו מציין מפורשות את המבקשים כצד להסכם. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע, שמאופן חתימתם של המבקשים על ההסכם מיום 14.1.08, כמו גם מהשוואת הסכם זה להסכמים אחרים, יש להסיק כי התחייבו אישית בהסכם הבוררות, ועל כן יש לצרפם. קביעה זו היא יישום של הפסיקה בעניין רונן – בהתייחס למעגל ההרחבה הראשון – על עניינם של המבקשים. מדובר בקביעה קונקרטית, שניתנה על רקע הנסיבות הפרטניות, ואשר אינה מצדיקה רשות ערעור, וזאת אף אם ניתן היה להגיע לתוצאה שונה (וספק אם כך הדבר).

יב. באשר לטענות בעניין הרמת המסך; בעניין רונן נאמר, כי "טענה בדבר קיומה של עילה להרמת מסך מצריכה הנחת תשתית עובדתית ראויה ועמידה בחובת ההוכחה הנדרשת לשם כך"; ברע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ (2010) נאמר, מפי השופטת פרוקצ'יה, כי:
"כדי לבסס חבות של בעל מנייה לחובות החברה חרף קיומה של אישיות משפטית נפרדת של החברה, נדרש לבסס עילה משפטית מורכבת הן בהיבט המשפטי והן ברובד העובדתי. עילה כזו אינה נגזרת באופן טבעי מעילת התביעה המקורית המצויה בתובענה שהופנתה כלפי החברה, ואשר עניינה הוא החוב הנטען כלפיה. לא ניתן להוסיף לבוררות בהבל פה עילה של הרמת מסך ולצרף צדדים נוספים להליך הבוררות, כלפיהם נטענת טענת חבות אישית לחוב החברה מכח הרמת המסך כשמדובר בהליך בוררות הבנוי על הסדר הסכמי בין הצדדים" (פסקה 20).
יג. זו איפוא ההלכה; בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נאמר, כי לצורך טענת הרמת המסך "די בתשתית עובדתית לכאורית". לכאורה, אמירה זו עלולה להתפרש כמורידה במידה מסוימת את רף ההוכחה הלכאורי הנדרש לפי הפסיקה שצוטטה, אשר דורשת "מוצקות" משמעותית על פניה, ובגדרה יש לתת ביטוי למסה קריטית מסוימת. ואולם, איני סבור כי בית המשפט המחוזי התכוון לשנות מכל עיקר מן ההלכות, אלא להתנסח בקיצור. מכל מקום, כך או אחרת, אין בזאת כדי לשנות מן התוצאה אליה הגענו, נוכח הקביעות בעניין חתימתם של המבקשים על ההסכם, קרי, מעגל ההרחבה הראשון; אכן, "בנפרד מעילה של הרמת מסך, ניתן יהיה לחייב בעל מניות או נושא משרה בחברה לקחת חלק בהליך בוררות של החברה מכוח התחייבות אישית שלהם, אך חיוב כאמור יהיה למעשה חלק מהמעגל הראשון" (עניין רונן, פסקה 17).

יד. ובטרם חתימה: כמפורט מעלה, בהחלטה מיום 19.11.13 הוצע לצדדים להותיר את המבקשים בהליך הבוררות תוך הוספת זכות ערעור פנימית. כאמור באותה החלטה, הצעה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות שיפוטית ראויה בדבר עידוד בוררויות הכוללות מנגנון השגה מובנה (ראו רע"א 2259/13 ק.נ.מ אחזקות 1998 בע"מ נ' טולדנו (17.7.13); רע"א 6115/13 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ (22.10.13), בפסקה ח'). הצעה זו לא נתקבלה על דעתם של המבקשים, אף שהוסכמה על המשיבים באופן של ערעור פנימי בבוררות; על כך שהדבר לא הוסכם יש להצר, אולם נכחוֹ קיים קושי להלום את טרוניית המבקשים באשר להעדר זכות ערעור (סעיף 3 להודעת המבקשים מיום 2.12.13), גם אם לא בבית המשפט אלא בפני
בורר או בוררים. לטעמי עדיין לא ננעלו שערי הסכמה, ברצון טוב.
כללם של דברים

טו. איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור. המבקשים ישאו בהוצאותיהם ובשכר טרחתם של המשיבים בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ל' בכסלו התשע"ד (3.12.2013).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13065740_t03.doc הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

1
7
1








רעא בית המשפט העליון 6574/13 אפרת עמרם, רפי עמית נ' יהודה רגב, חברת מולטימדיה גרופ בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/12/2013)